כשהתראיינתי לעבודה הקודמת שלי, למנהל שראיין אותי הי חשוב לציין שני דברים: שאנשים שיוצאים מהחברה מאוד מעודכנים מקצועית (מה שהתברר כלא ממש נכון), ושאנשים נשארים בחברה להרבה מאוד שנים, אמירה שהיתה מאוד נכונה. הוא ושאר המנהלים בקבוצה שאליה התקבלתי באמת עבדו בחברה כבר לפחות עשר שנים לפני שאני התחלתי לעבוד בה, ואחת מהם עדיין עובדת בחברה בערך 15 שנים נוספות אחר כך, וכך גם המון עובדים אחרים שהתחילו לעבוד בתקופה שבה אני התחלתי.
היציבות הזו מאוד ״קנתה״ אותי, במיוחד כשזמן קצר אחרי שהתחלתי לעבוד בחברה הגיע המשבר של 2008, והחברה עברה אותו יחסית בהצלחה. במשך תקופה מאוד ארוכה לא היו בה בכלל פיטורים, ורק לקראת סוף 2009 היה גל מאוד קטן של פיטורים שכלל שלושה אנשים, כשאחד מהם היה מישהו שגויס שנה וקצת לפני כן אבל כנראה שלא היו מרוצים ממנו, ומישהי אחרת שכבר תקופה מאוד ארוכה היתה ״בין תפקידים״ ולא הצליחה להתייצב בתפקיד ספציפי. המפוטרת השלישית היתה היחידה שבאמת היתה מישהי שתרמה מאוד, ובמקרה גם היתה מישהי מהצוות שלי.
לאורך הרבה מאוד שנים אחר כך, היו מידי פעם פיטורים בחברה, אבל הם תמיד נעשו על רקע מקצועי. שמענו אולי מידי פעם על גלי פיטורים בחו״ל – אבל זה לעולם לא ממש הגיע לארץ.
וגם היו בחברה לא מעט עובדים מוגרים בכל מיני נקודות, כשהחברה דאגה לאלו מהם שהיו קרובים לגיל הפרישה לעבוד עד שהוא הגיע (למרות שלעיתים הם אולצו לפרוש בשניה שהם הגיעו לשלב שבו זה נדרש), ובמצבים אחרים החברה עשתה ככל יכולתה לשמר עובדים מבוגרים שהיה ידוע שיתקשו למצוא עבודה בחוץ בגלל שילוב של גיל ופיגור מקצועי.
כן זכור לי גל פיטורים כללי של החברה בכל הסניפים בעולם שקיבל תשומת לב בקיץ 2017, שנשלח לגביו מייל כללי לפני שהוא קרה וגם אנשים העירו עליו. אבל למרות שהמנהלת של המנהל שלי התנהלה מולי בצורה מוזרה קצת לפני שהוא קרה, אני לא פוטרתי וגם אף אחד מישראל לא פוטר כך ששכחתי מזה – למרות שההתנהלות של המנהלת הזו מעולם לא חזרה להיות מה שהיא היתה לפני כן.
אני חושבת שבגלל זה כשהגיע גל פיטורים מאוד גדול בסוף ינואר 2020, זה תפס את כולנו בהפתעה.
היינו מודעים לכך שהחברה מנסה לחסוך בהרבה מאוד דברים קטנים שלא פעם היו מעצבנים (כמו למשל לקנות שקיות חלב במקום קרטוני חלב), אבל אני מניחה שאנחנו לא חיברנו את הנקודות בהבנה שכנראה פיטורים יגיעו כצעד התייעלות בשלב כזה או אחר.
הפיטורים היו של בערך תשעה או עשרה אנשים בחברה, למרות שהיו יותר עזיבות כי הן נעשו בצורה שלא היתה פיטורים, כמו למשל פרישה של אחד המנהלים שהעדיף לפרוש כדי ״להציל״ תקן עבור אחד העובדים שלו.
רוב המפוטרים היו לא מעט שנים בחברה, ורבים בגלל זה נלחמו בהחלטה, למרות שזה לא ממש עזר להם. אבל ה״לחימה״ הזו מאוד הקשתה על ההתנהלות של החברה מול שאר העובדים שהבינו שקורה משהו מוזר כי חלקנו כבר עזבנו, אבל אי אפשר היה להודיע רשמית על מה בדיוק קורה לפני שסיימו לטפל בכל הטיעונים שעלו בשימועים השונים.
בדיעבד הבנתי לא היה קשה להבין מראש שהולך לקרות משהו, כי התזמון של הפיטורים בסוף ינואר קרה כמה שבועות אחרי שני תהליכים שקרו לרוב בחברה בדצמבר – ההערכות השנתיות של העובדים, והשיחה השנתית עם ראש הקבוצה של כל אחד מאיתנו ששם היינו לרוב מתבשרים על ההעלאות במשכורת.
ובמקרה שלי, שני הדברים האלו לא קרו. שיחת ההערכה נקבעה מראש אבל המנהל שלי ביטל אותה ברגע האחרון ולא ממש קבע אותה מחדש למרות ששאלתי אותו לגבי זה, ופשוט לא זומנתי לשיחה עם ראש הקבוצה שלי ורק בדיעבד בתחילת ינואר קלטתי שהשיחה לא קרתה.
אני מודה שלפחות לגבי השיחה עם ראש הקבוצה התחלתי לשאול אנשים שהייתי יותר מיודדת איתם, ואני זוכרת עובדת אחת שסיפרה לי שהייתה לה שיחה עם ראש הקבוצה שלה שנתן לה העלאה יחסית קטנה ואמר לה שהשנה ההעלאות ניתנו רק למעט מאוד אנשים וגם להם הן היו קטנות. העובדת השניה ששאלתי שעבדה תחת אותו ראש קבוצה אמרה שבאמת לה לא היתה שיחה.
בדיעבד אני שואלת את עצמי עד כמה העובדה שגם לעובדת השניה לא ערכו שיחת שכר העיד על זה שהיא היתה מועמדת לפיטורים ובסוף העדיפו לא לפטר אותה – או שפשוט למי שהמשכורת לא עלתה ראשי הקבוצות העדיפו לא לערוך שיחה. למרות שהאפשרות השניה לא נשמעת לי הגיונית, כי אנשים כבר התרגלו לשיחה השנתית הזו וחסרונה היה מורגש, ונשמע לי שלרוב המנהלים העדיפו להיות יותר הוגנים והיו עורכים כנראה שיחה שבה הם היו מסבירים שלא נתנה העלאה במשכורת בגלל המצב הכלכלי של החברה. אבל יכול להיות שהם העדיפו לדחות את השיחות האלו לא פעם בגלל שהם לא רצו שהשמועות אולי יעלו את החשד שהולכים להיות פיטורים בקרוב.
בדיעבד וקצת יותר מארבע שנים אחרי הפיטורים, אני חשובת שוב על שתי העובדות האלו, ובעצם על כל העובדים שנשארו בחברה.
אני בטוחה שהתהליך הזה של הפיטורים, גם אם הוא לא קרה להם באופן אישי, היה תהליך שהיה קשה לכל העובדים, בדיוק בגלל הסיבה הזו שהפיטורים היו כל כך מפתיעים ולא צפויים למרות שכולנו ידענו בתיאוריה שהחברה בקשיים. וזה מפחיד כי אם זה קרה למישהו אחר, זה יכול היה באותה מידה לקרות לך. וסביר מאוד להניח שהיו לא מעט אנשים שעלו כמועמדים לפיטורים ורק חלק מהם פוטרו כך שהיה סיכוי שאחרים היו נבחרים לפיטורים (במיוחד במצב שבו מישהו היה מעלה סיבה טובה למנוע את הפיטורים שלו או שלה במהלך השימוע, ואז היה צורך למצוא מישהו אחר לפטר).
אבל אני מניחה שלאורך זמן, כשלא היה המשך לתהליך הזה – רוב הקולגות שלי לשעבר כנראה כבר חזרו לשגרה ולתחושת הבטחון שלהם בחברה.
וברור שאני מקווה שלא יהיה עוד גל פיטורים שינפץ את תחושת הבטחון שלהם, ושזו תהיה תחושה מוצדקת ולא אשליה. אבל יש סיכוי גבוה שחברה שלאורך זמן סופגת עזיבות של עובדים בלי למצוא להם מחליף ומידי כמה שנים יש בה גם גל פיטורים (גם אם לא ממש מרגישים אותו בארץ או אפילו שומעים עליו) – יש סיכוי שיום אחד עוד כמה שנים זה יגיע שוב גם לישראל, ושעובדים ותיקים לא יהיו בהכרח חסינים אליו.
ואז אני נזכרת בכמה שיחות שהיו לי עם כמה מהקולגות שלי אחרי סבב הפיטורים וגם מיד אחרי שהתחילה מגיפת הקורונה. בגלל הקירבה של שני האירועים החברה לא נגררה לעוד סבב פיטורים, אבל ממה ששמעתי מקולגות שלי – כן ניסו לגרום לעובדים לרדת אולי באחוזי משרה, במיוחד הורים שבאותה תקופה היו בבית עם הילדים בגלל הסגרים.
וכשהעליתי את האפשרות שאולי יהיה עוד גל פיטורים, הם לא אהבו את השאלה, והיו גם כמה רמיזות על זה שאולי אני פוטרתי כי אני לא טובה מקצועית, מה שכמובן גם אומר שהם ניצלו מגורל דומה כי הם מספיק טובים מקצועית כדי לא להיות מפוטרים.
אבל ההחלטות האלו לרוב מורכבות יותר, ורק אנשים שהם מאוד מצטיינים מקצועית לרוב יכולים להיות בטוחים מפיטורים. עבור אחרים, לא פעם מדובר על עד כמה הם נמצאים במקום שבו הם תורמים לפרויקט חשוב, ואם במקרה הם נמצאים במקום רגוע יותר הם יכולים להיות מועמדים טבעיים לפיטורים גם אם מבחינה מקצועית הם לא גרועים. בסופו של דבר מישהו צריך להיות ״הכי גרוע ו / או לא נחוץ״ במצב שבו נאלצים לפטר אנשים.
התיירת המקרית 
נראה לי שמאוד לא נעים לעבוד במקום כלשהו ולהשקיע כל כך הרבה, ולהרגיש קשור, ובסוף להיות מפוטר, כאילו מדובר במוצר. נראה לי שאם הייתי מפוטרת, הייתי לוקחת את זה מאוד קשה
אהבתיLiked by 1 person
בהייטק די ידוע שיש נטיה לגלי פטורים מידי פעם – ומצד שני שלא פעם שווה לעבור תפקידים כדי באמת להתקדם בשכר וביכולת המקצועית. מי ש״נתקע״בתפקיד אחד לא יכול להתפלא אם הוא לא מתקדם מקצועית וא מפוטר כי הוא יהיה לא רלוונטי.
אהבתיאהבתי
גם אני לא הייתי רוצה "להתקע" כל הזמן באותו תפקיד. באקדמיה, יש לנו את הפריבילגיה לבחור בדיוק את התפקיד שאנחנו רוצים, ובתנאי שאנחנו מגייסים את התקציב כדי לממן אותו. במילים אחרות, אנחנו מרימים פרוייקטים, שהופכים למרכז החיים שלנו, ושאנחנו מאוד קשורים אליהם. בעצם אם נתקע, לא נצליח להתקדם, וזה יגרום לשחיקה ובמקרים מסויימים, גם לפיטורים. כמובן שזה מגיע עם מחיר – השכר באקדמיה נמוך מזה שבהיי טק.
אהבתיLiked by 1 person
את אותו דבר אפשר לעשות גם בהייטק – לעבור לתפקיד אחר בחברה שמעניין אותי ואם לא לחפש אותו בחוץ. כמובן אם אני מספיק טובה כדי לעשות אותו.
אהבתיאהבתי
בחרתי בחירה חד משמעית – העדפת הביטחון בקביעות, העדר אפשרות התקדמות, וחיים נהדרים ומלאי חוויות מרעישות עם בני נוער.
לא הייתי שורד חיים של גלי פיטורין.
אהבתיLiked by 1 person
כל אחד ומה שמתאים לו…
אהבתיLiked by 1 person
נראה לי שברון לב ענקי להיות מפוטרת. בני זוג "פיטרו" אותי כמה פעמים וזה שבר לי את הלב עמוקות, אבל אף פעם לא פוטרתי. אולי זאת לא חוכמה כי לא "עבדתי" בחברה או מחוץ לאקדמיה חוץ מעבודות מזדמנות של סטודנטית. יש טוב ורע במושג של "קביעות" באקדמיה ובהוראה. מצד אחד – אני יודעת שלא יפטרו אותי, כלומר, יהיה מאוד קשה לפטר אותי, אז זה מאוד מרגיע. מצד שני – מאוד קשה לעבור מקום בתוך האקדמיה או לעשות שינויים גדולים, כי יש כל כך הרבה לאבד, ואז יש תחושה מסויימת של אין ברירה – אני חייבת להשאר כאן וזה מרגיש חונק.
את עובדת היום? את בסדר עם הפיטורין ההם?
אהבתיLiked by 1 person
כן מצאתי עבודה תוך כמה חודשים – ולכל מצב יש את היתרונות והחסרונות שלו.
אהבתיאהבתי
קראת את הספר "מי הזיז את הגבינה שלי" של ספנסר ג'ונסון? מה שאת מתארת למה שהתרחש בחברה שעבדת בה, מתכתב עם הספר הזה.
מדוע לא הייתי שורד נפשית בעולם שכזה? בשיחות עם חברים שהיינו יחד חבורת פוסט דוקים בהשתלמות בארה"ב במוסד אקדמי, שחלקם פנו לקריירה בחברות ביוטק ולא לקריירה באקדמיה (שמקסימום הסיפוק שהיה לאחד הוא שהצליח להוזיל את תהליך הייצור של החברה ב- 5%, לאחרים לא היה אפילו את זה) – תמיד ציינתי, שבאקדמיה אין מצב שבפרוייקט שעבדתי עליו 10 שנים מחיי ונתתי את נשמתי לקידומו, יקום בוקר אחד מישהו מלמעלה שיעצור ויאמר שכבר לא מעניין ובמקרה הטוב יומר לי לזרוק הכל ולהתחיל ממחר משהו לגמרי אחר (מעניין אותי או לא)… ועל כן ציינתי, אולי ארוויח למחייתי פחות מכם, אבל אני תמיד אהיה בוס של עצמי ואחראי על עצמי. לא אפסיק לעבוד על מה שמעניין אותי והשקעתי בו את מיטב חיי. נכון, גם באקדמיה לכל מחקר צריך לגייס כספים חיצוניים, אבל כשיש עניין אישי בערך האקדמי של המחקר עצמו, לי ולאנושות, מדוע זה צריך לעניין אותי כמה כסף הוא מכניס או יכניס למוסד, בעוד שהוא מספק את המשך המחקר שלי, בקצב זה או אחר? במילא כמדען במדעים הניסויים במשך שנים רבות, התקורה – שהמוסד גובה ממני (15-25%) מהכספים שאני מגייס (כמענקים תחרותיים או מקורות אחרים) לצורך המחקר האישי שלי – מספקת למוסד הרבה יותר מעלות חשבון החשמל והמים שצןרך עבורם המחקר שלי (כי זה בערך כמעט הכל ממה שהוא מספק לי, בנוסף ל- 150 מ"ר שטח בנוי, כשרכישת כל הציוד והאספקה השוטפת עלי). ואם משהו משתבש, כל האחריות היא שלי ורק שלי ולא חלה על מישהו אחר מלמעלה. והעובדים? במילא רובם ככולם הם סטודנטים לתואר שני (2-3 שנים) או לתואר שלישי (3-5 שנים) וכמדרין ומעסיק אינני צריך להתחייב להעסקתם מעבר לתקופה הנדרשת מהם להשלמת המחקר לסיום התואר.
אמנם במקרה שלי אני קצת יוצא דופן, אבל הסיפוק רב כפי שקצת ממנו תוכלי לקרוא כאן:
https://dailysay111.blogspot.com/2023/04/blog-post.html
אהבתיאהבתי
אני מניחה שגם במחקרים מדעיים לפעמים מגלים שהכיוון שפניתם אליו לא נכון וצריך להתחיל מחדש, ואתם יכולים לגלות שאין מי שיממן את המחקר שלכם, במיוחד לא לאורך זמן – או שמי שכן דורש מכם להיות מעורב או לקבל תוצאות מסוימות.
זה לא בהכרח כזה שונה מעבודה בתעשייה.
אהבתיאהבתי
פיטורים בחברות הייטק זה כנראה בלתי נמנע. פוטרתי כמה פעמים למרות שנחשבתי לעובד טוב ואולי אפילו מצטיין… אני עובד היום בחברה שהיא לא ממש הייטק הרבה בזכות היציבות והמחשבה שהסיכוי שיפטרו אותי משם קטן מאוד (אבל תמיד קיים)
אהבתיLiked by 1 person
הסיכוי הזה קיים למשל גם בחברות שהן הסתדרותיות… שם יש לא פעם מעמד של עובדים עם קביעות ומעמד של עובדי קבלן.
אהבתיאהבתי
זה נכון. בחברה בה אני עובד כרגע אין קביעות אבל גם אין מטרת רווח אז המצב יחסית יציב
אהבתיLiked by 1 person
אבל עדיין אני מניחה שיש גם מטרה לא להפסיד כסף…
אהבתיאהבתי
אבא שלי עבד שנים רבות בארה"ב בחברה שבה היו מדי כמה שנים דלי פיטורים, וכל השנים הורי היו במתח בגלל זה. בסוף הוא "פוטר" בגיל 75. אולי זה מזל ואולי הוא הביא כזאת תועלת וביצע את תפקידו טוב כל כך, וכל הזמן למד והתפתח לתחומים חדשים וחדשניים ששווה היה להם להשאיר אותו.
אני, למרות שהייתי כל השנים במקצוע המחשבים, עבדתי כמעט תמיד ביחידות מחשב של חברות שהעסק העיקרי שלהן לא היה מחשבים. המשכורת היה חםה אבל לא דומה למשכורות בחברות ההייטק, אבל מעולם לא פוטרתי, והאמת שגם מעולם לא חיפשתי עבודה – כמעט תמיד פנו אלי עם הצעות….
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שכיום לפחות מאוד מקובל לפנות עם הצעות, אבל לרוב מדובר על זה שתעברי ראיונות.
וכנראה שבשלב מסוים היה שווה לחברה להוציא את אבא שלך לפנסיה.
אהבתיאהבתי
תמיד עברתי ראיון אחרי הפנייה הראשונית, אבל זה מעולם לא היה ראיון מהסוג שאני שומעת עליו כיום. לא עשו לי תרגילים או מבחנים. פשוט שיחה
אהבתיLiked by 1 person
הסגנון של המבחנים משתנה עם השנים. אני למשל זוכרת שלא פעם בתקופה שה סיימתי את התואר לשלוח אנשים למכונים שבודקים אישיות בדינמיקה חברתית, מבחנים פסיכוטכניים, וראיונות עם פסיכולוגים – אבל היום הבינו שזה כלי מאוד לא יעיל ורוב הארגונים לא משתמשים בו יותר (ומצד שני אררגונים שכן משתמשים בו – זה מעלה שאלות אצל המועמדים). כנ״ל לגבי מבחנים של גרפולוגיה – שפעם היו פופולריים והיום מבינים שמדובר על משהו שלא מוכח שמעיד על משהו.
דווקא תרגילים במובן הזה הרבה יור מעידים על יכולות טכניות ועמידה בזמנים.
אהבתיאהבתי
האמת? חבל גם שמה שיוצאים אליו אחרי הפיטורים רחוק מלהיות החופש הגדול.
אהבתיLiked by 1 person
אני מכירה לא מעט אנשים שהצליחו לתת לתקופת הפנסיה משמעות ועסקו בעשיה…
אהבתיאהבתי