סרטן

כמה ימים אחרי הבחירות הראשונות באפריל 2019, נזכרתי במכרה שלי מימי חטיבת הביניים.

לא הייתי איתה בקשר הרבה מאוד שנים, לפחות עד שמישהו המציא את פייסבוק. כן יצא לי לשמוע עליה כמה שנים לפני כן ממכרה משותפת (מישהי שלמדה איתנו ושאיתה הייתי חברה עד סוף צבא, ניתקנו את הקשר – ואז נפגשנו שוב כקולגות בעבודה), שהיא יצאה מהארון כלסבית ועבדה במין מופע של ״דראג קינגס״ שאלו נשים שמתחפשות לגברים.

כשאני ואותה מכרה (לא החברה לשעבר) הפכנו לחברות בפייסבוק, יצא לנו לשוחח אולי פעמיים שלוש במהלך השנים, והיה קטע זכור שחברה אחרת שלי שהיא טיפוס לא מנומס במיוחד לעג לשם המשפחה שלה (לדעתי יש סיכוי שזו היתה טעות בהקלדה, אבל היא לא תיקנה אותה כשהיא גילתה שהיא מעליבה) והמכרה לשעבר התלוננה.

כחלק מהקהילה הלהט״בית, היא באופן טבעי בחרה תמיד במר״צ, למרות שזה היה משהו מאוד לא טבעי בסביבה שבה היא גדלה ולמדה. היא עברה לפני לא מעט שנים ללונדון אבל דאגה להגיע לארץ לבחור, ולא פעם פרסמה מראש בפייסבוק מתי היא תהיה בארץ כדי שהיא תוכל לקבוע עם כמה שיותר אנשים להפגש.

אבל ההודעות האלו לא עלו לפני בחירות אפריל 2019, אבל כמה ימים אחריהן עלתה הודעה שבה היא כתבה שהיא אוהבת את כולם, ויום או יומיים אחר כך הודעה שנכתבה על ידי חברים או בת זוגה שהיא נפטרה מסרטן. בדיעבד סופר בעמוד הפייסבוק שלה שהיא חלתה בסרטן שהמקור שלו כנראה לא היה ידוע, הצליחה כנראה להתגבר עליו בסבב הראשון – אבל הסבב השני הגיע די מהר אחר כך ואותו היא לא שרדה, אבל כנראה שהיא העדיפה לא לספר על התהליך כולו מול העולם.

---

כמה חודשים אחר כך, בערך חודשיים לפני שיצאתי לטיול לניו זילנד, מי שהיה המדריך שלי בטיול לאלסקה ב 2011 פרסם הודעה שהוא גילה שהוא סובל מסרטן בדרגה 4 בלבלב. אמנם רוב גידולי הלבלב הם כאלו שגילוי גידול בדרגה 4 אומר שהם הולכים למות תוך כמה חודשים, אבל הגידול שלו היה מסוג אחר (כנראה בחלק אחר של הלבלב), שבו אפשר לטפל בסרטן בעזרת כימותרפיה ולאפשר לו חיים ברמת חיים גבוהה למשך לא מעט שנים. בגדול זה היה סוג הסרטן שהיה לסטיב ג׳ובס, שאם הוא לא היה דוחה את הטיפול בו מטעמים של לנסות טיפולים טבעוניים הוא היה שורד להרבה יותר זמן.

אור לכתיבת הפוסט הזה, הוא עדיין איתנו, אחרי טיפול ארוך מהרגיל בכימותרפיה, שאותה הוא נאלץ להפסיק בשלב מסוים, אבל אור לפני כמה חודשים מצבו עדיין היה יציב.

מה שעצוב בסיפור שלו הוא שאותו מדריך חי הרבה מאוד שנים חיים מאוד לא יציבים, מה שמאוד טבעי למדריכים מהסוג הזה שחיים בקיץ בטיולים ובחורף בעבודות זמניות אחרות. אבל בערך שלוש שנים לפני שהוא גילה שהוא חלה הוא התחתן, ובזמן האבחון שלו היתה לו ולאישתו בת משותפת בת שנה.

כיום היא בת חמש או שש כבר, גיל שבו יהיו לה כמה זכרונות של אבא אם חלילה יקרה לו משהו בזמן הקרוב. אבל בעדכון האחרון שלו לפני כמה חודשים נשמע שמצבו היה יציב, ואני מניחה שהוא לא עומד למות בשנה או השנתיים הקרובות, ולבת שלו יהיו זכרונות ממנו.

אבל עדיין – אני מניחה שאם הם היו מעוניינים בעוד ילדים, המחלה שינתה להם את התוכניות. כנ״ל לגבי המון תוכניות אחרות לטווח הארוך.

---

יש משהו מאוד מפחיד במחשבה שיש כל כך הרבה אנשים שהם בני גילי שחלו בסרטן, ועוד כזה שהפך להיות סופני. אני פשוט לא מרגישה מספיק ״מבוגרת״ בשביל לאבד כל כך הרבה מכרים למחלה… למרות שאני לא בטוחה שיש גיל שבו מרגישים מספיק ״מבוגרים״ בשביל זה, בעיקר כי המחלה כל כך מפחידה.

מצד שני, אנחנו חיים בעולם שמצד אחד יש בו יותר מודעות לגילוי מוקדם – ומצד שני טיפולים הרבה יותר טובים במחלה, כאלו שלא פעם מצילים חיים עבור אנשים שבעבר היו מתים. אבל לא פעם הטיפולים לא ממש ״מצילים״ אלא בעיקר מאריכים חיים, ואנשים שהיו נפטרים בבר אחרי כמה חודשים יכולים לחיות 5 – 10 שנים באיכות חיים סבירה ואפילו טובה. אבל הם עדיין חולים, ועדיין תוחלת החיים שלהם תהיה קצרה יותר ממה שהם היו נהנים ממנה ללא הסרטן.