העיתונאי גד ליאור ספר את ימי החופש שניתנו לנו בחמש השנים האחרונות בימי בחירות שונים, והוא הגיע למסקנה שהיו במשק שבעה ימי חופשה: שניים לבחירות לראשויות המקומיות, ועוד חמישה לבחירות הכלליות.ועלות ימי החופש הזו גבוהה מאוד עבור המשק.
וזה בולט במיוחד לאור העובדה שרוב העובדים שמקבלים את החופש הזה לא ממש טורחים להגיע לבחור, אלא ״מבלים בקניונים ובחופים״.
מעבר לעובדה שאפשר גם לבחור וגם לצאת לבלות עם המשפחה באמצע השבוע, הבעיה פה היא לא ימי החופש של הבחירות המקומיות אלא יותר עם העובדה שהיו לנו חמש מערכות בחירות ארציות בפחות מארבע שנים. אם היינו בוחרים ממשלה שהיתה יציבה, היו בחירות באפריל 2019, וא בחירות אי שם ב 2023 – וזהו.
עוד נקודה היא שהבחירות כיום נערכות בצורה שבה הקלפיות מוצבות בבתי הספר – מה שאומר שבעצם אין לימודים ביום הבחירות, מה שיאלץ לא מעט אנשים לקחת יום חופש בלאו הכי בלי אפשרות לבחור האם לקחת אותו או לא.
אפשר היה אולי לחשוב להגביל את אורך יום הלימודים ונניח לסיים אותם יחסית מוקדם, משהו שיהיה לא רחוק משעות הלימודים הרגילות של התלמידים הצעירים שעבורם הורים יצטרכו לקחת יום חופש – אבל זה משהו שלא יאפשר לאנשים שעובדים בשעות חריגות (במיוחד בשעות הערב והלילה) לבחור.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כל אנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנחנו בוחרים ממשלה יציבה סוף סוף כדי להמנע ממערכות בחירות הולכות וחוזרות שעולות הרבה יותר מהתפוקה האבודה של העובדים בימי הבחירות.
מעבר לזה, אני יודעת שבלא מעט מדינות דמוקרטיות שבהן זכות הבחירה היא בעצם חובה החל מיל 18, לעיתים עד גיל מקסימלי מסוים. פרו היא דוגמא לכך שבה כל האזרחים מגיל 18 עד 70 מחויבים לבחור (למרות שאני מניחה שגם אזרחים מעל גיל 70 יכולים לבחור אם הם מעוניינים בכך). אני חושבת שהחובה הזו להצביע שיש בצידה ענישה פלילית (כלא או קנס גדול) בהחלט יגרום ללא מעט אנשים לצאת לבחור – וזה גם יגרום לכך שהבחירות יהין מייצגות יותר ויאפשרו הקמה של ממשלה יציבה יותר שלא מסתמכת על מיעוטים כמו החרדים (שלמשל בוחרים בצורה הרבה יותר גורפת מאשר החילונים).
אבל בהחלט אפשר להתחיל מכך שכל אזרח שלא יבחר – ״ייענש״ בכך שיום החופש שהוא מקבל ייגרע ממצבת ימים החופש שלו, לעומת אלו שיבחרו שיקבלו יום חופש חינם.

נשמע לי רעיון אוקסימורוני – לכפות על אנשים מעשה המנוגד במהותו לחופש הבחירה שלהם.
אבל מהצד השני…אני מניח שיש מרוויחים מכל סיטואציה, ויש תחזיות על אופי התוצאות לפי אחוזי ההצבעה.
אהבתיאהבתי
אני זוכרת שכשהייתי ילדה, יום הבחירות היה יום רגיל ואנשים הלכו לעבודה. אפילו בזמן השירות הצבאי שלי (תחילת שנות ה2000) יום הבחירות (לבחירות לכנסת) היה יום רגיל שאנשים הלכו לעבודה, לצבא, וילדים הלכו לביה"ס.
אני לא ממש זוכרת מתי זה השתנה למה שזה היום (גם לא בדקתי). אבל מעניין למה שינו את זה. זאת אומרת איזו מטרה זה אמור היה לשרת.
זה "קצת" לא דמוקרטי לכפות על אנשים להצביע בבחירות.
אבל אולי צריך להתנות את היום חופש הזה בכך שמי שיקבל אותו הוא מי שבאמת הלך להצביע ומי שלא, יגיע כרגיל לעבודה.
ברוב המקומות אחוזי ההצבעה היו עד 50%. מה ששיגע אותי בעיקר זה אחרי שנה שלמה שבה אנשים יצאו למחאות בקפלן וברחבי הארץ. בסוף אותם אנשים הם אלה שלא הלכו להצביע. אבל לא הייתה להם בעיה ללכת לעשות שופינג (עד עכשיו לא נראה לי שהיו מבצעים ממש שווים ביום הזה), או לטייל.
אהבתיLiked by 1 person
אין לי מושג מתי הפך יום הבחירות לכנסת ואחר כך הבחירות לרשויות המקומיות ליום שבתון, אבל זה ממש בזבוז זמן וכסף בעיני. הקלפיות פתוחות במשך שעות ארוכות וכל אחד יכול למצוא את הזמן לצאת להצביע כאשר נוח לו.
כמובן שלו היו בחירות אלקטרוניות כמו בארה"ב ו/או גם אפשרות להצביע בדואר – מראש – זה היה עוד יותר זמין וקל.
במדינות כמו אוסטרליה באמת חובה להצביע ויש אכיפה רצינית על העניין הזה. אני לא סגורה לגמרי מה דעתי על העניין הזה, לדעתי חלק מחופש הפרט במדינה דמוקרטית אמור להיות החופש להחליט אם להצביע או לא.
אהבתיLiked by 1 person
לדעתי החופש בבחירטת לרשויות המקומיוצת התחיל רק בבחירות של 2018, וא שר הפנים איים שאם לא תהיה הענות גבוהה לבחירות, הוא יבוטל.
אני חושבת שבחירות דיגיטליות ו / או בדואר הן מסוכנות מבחינת היכולת לאבטח אותן. במיוחד במצב שבו יש חשד שלפחות מועמד אחד יעשה הכל כדי להיות בשלטון, כולל רמאות בכל רמה.
אהבתיאהבתי
אני גם מסכים שלא צריך את יום השבתון הזה, אבל ככל הידוע לי זה כבר שנים ארוכות כך (לא הצלחתי למצוא ממתי באינטרנט)
הבחירה בממשלה יציבה היא לצערי לא בידינו
אהבתיLiked by 1 person
כבר שנים לדעתי לא היתה בישראל ממשלה שהצליחה לסיים את הפעילות שלה ולהגיע לבחירות בזמן, תמיד יהה מי שהפיל אותה בשלב כזה או אחר.
אהבתיאהבתי
זה נכון, אבל בשנים האחרונות זה היה ממש מוגזם
אהבתיאהבתי