למי שחובב את הסדרה ״קופה ראשית״, באחד מהפרקים של העונה הרביעית מגיע לסופר משקיע פוטנציאלי, שמתברר כהומוסקסואל שמפלרטט באופן מטריד עם אביחי, המנהל האיזורי של רשת הסופרמרקטים ״שפע יששכר״ שאמור ללוות אותו ולשעשע אותו. אביחי כמובן מובך מתשומת הלב הזו שהוא לא מעוניין בה מאותו ״חטיאר זקן״, אבל אין לו מושג איך לדחות את הפלרטוטים בצרוה שלא תרום למשקיע להחליט לא להשקיע ברשת הסופרים לאכזבת הבעלים. אבל למרות החוויה האיומה הזו, אביחי לא ממש קולט שהוא עצמו מתנהל באותה דרך מול אחת הקופאיות באחד מהסופרמרקטים שהוא מנהל בכך שהוא נועץ לה מבטים בישבן, מחטט בחשבונות שלה ברשתות החברתיות, ומחמיא לה על הטייטסים שהיא לובשת ועוד שאר הטרדות. בשלב מסוים הוא אפילו פונה אליה להתייעץ איך להתנהל מול ההטרדות של אותו משקיע, בלי להבין שכשהיא מתארת את החוויה שלה – היא מתארת את החוויה שלה מול ההטרדות החוזרות והנשנות שלו.
זה פחות או יותר איך שרענן שקד מסכם פרק של תוכנית קומית אמריקנית שבה שחקנית הופיעה עם החזה בחוץ.
נכון, הוא מתייחס במהלך הטור לעובדה שתנועת ה״מי טו״ הגיעה אחרי שנים של הטרדות מיניות שמקומן כבר חלף מהעולם, ונראה ששקד עצמו אפילו מבין את זה. הוא זועק על כך שיחד עם ההטרדות גם העיפו את האפשרות שלו ושל חבריו לנעוץ מבטים ו״להנות מהנוף״ בצורה חופשית – ואפילו לשוחח על זה.
כי כנראה הוא פשוט לא מבין שגם ההנאה הכביכול ילדותית שלו ושל חבריו מה״נוף״ גם היא הטרדה.
אז רענן שקד הוא פה ה״אביחי״ – מקשקש על זה שהטרדה זה לא בסדר, אבל רוצה להחזיר אותנו לניינטיז שבהן ההטרדות ומיטור הגוף של נשים היו חמורות במיוחד. זה העשור שעודד רזון מוגזם עד כדי אנורקסיה בגלל ה״הרואין שיק״ ששלט בו – אבל מצד שני ענף הגדלות החזה בעזרת ניתוחים פלסטיים חגג ופרסם את עצמו בצורה מאוד אגרסיבית שבה כל אישה שאין לה חזה גדול בצורה מוגזמת פשוט לא נשית מספיק.
נכון, טבעי שגברים ייהנו מחיצוניות מסוימת. אבל כשזה מגיע למצב שבו נשים לא מרגישות נוח עם היחס הזה, גם אם מדובר על נעיצת מבטים וצחקוקים בולטים מצד הגברים בסביבה – זו הטרדה. השיחות שלו עם החברים שלו – הם הטרדה ממש כמו המנהלים הבכירים שמנצלים את מעמדם כדי לנסות לגרום לנשים מושכות לשכב איתם.
כל מה שהטור העלוב הזה הוכיח שתנועת מי טו עדיין לא הצליחה לשנות את הגישה כלפי נשים. מי שלא קולט שהשיחות שלו עם חברים הם הטרדה, או המחשבה שיש מבנה גוף ״ראוי״ לנשים שאמור להיות כזה שנעים למבט הגברי – וכזה שכולל רזון מוגזם וחזה גדול שהוא לא טבעי לרוב הנשים (והן נאלצות להרעיב את עצמן כדי להיות כל כך רזות ולעבור ניתוחים פלסטיים כדי להשיג את החזה בגודל המושלם בו זמנית כדי להראות כך).
התיירת המקרית 
בדבר אחד את מאד צודקת, והוא שיש הרבה מאד אנשים – גברים אבל לצערי גם נשים (בעיקר מבוגרות אבל לא רק) – שבכלל לא הבינו ולא הפנימו את כל נושא היחס לנשים, ההחפצה, מה נחשב הטרדה ועוד. יש הרבה מאד אנשים שמזועזעים מהקיצוניות, לכאורה, שתנועת "מי טו" הנהיגה בהנחיות ליחס כלפי נשים. שמעתי תלונות על "כבר אסור להחמיא?" או "אז איך אפשר 'להתחיל' עם מישהי בלי להסתכן בכך שהיא תתייחס לזה כאל הטרדה?" ועוד כאלה. ולצערי יש עדיין הרבה מאד האשמת הקורבן – כאילו איך שהתלבשת או איך שהתנהגת, "גרם לו" לעשות את מה שעשה. רבים לא מפנימים שגם אם בחורה נראית מעוניינת ואפילו משתפת פעולה ואז פתאום מתחרטת – חייבים להפסיק מייד. כל מושג ה"טיזינג" חייב לפוס מן העולם. וזה קשה. ולכן הכל מתחיל ונגמר בחינוך, ממש מהגיל הרך. הורים לבנים ולבנות חייבים להנחיל לילדים שלהם מההתחלה איך מכבדים את האחר, איך (לא) מדברים, איך (לא) מגיבים, מה מותר ומה אסור בשום אופן. אם זה לא יגיע בצורה הזאת, זה לעולם לא באמת יופנם ויובן ויתקבל כנורמה.
אהבתיLiked by 1 person
אני לושבת שהנקודה היא שהרבה גברים לא מבינים שהם צריכים להכיר מישהי לעומק כדי להבין מתי אמירה מסויימת מחמיאה לה ומתי לא. לא פעם נשים מתייחסות באופן שונה למחמאות מממישהו זלמחמאות ממישהו מוכר, ונשים שונות נהנות ממחמאות שונות בצורה שונה.
ואני חושבת שלא פעם קל להבין לפי שפת הגוף של האישה האם היא מעוניינת שמישהו יתחיל אותה או לא. גם אם זה מעליב לפעמים שהן יהיו מעוניינות בגברים שהן תופסות כמושכים אבל לא בכאלו שהם לא מושכים.
אהבתיאהבתי
התקופה של ההרואין שיק, הייתה תקופה שבה הרזון שלט בשביל שהמראה הנשי יהיה יותר גברי או אנדרוגיני עם מינימום רמיזות נשיות.
יותר מזה אנחנו חיים במדינה שמעודדת רזון מהסוג הזה, נשים בישראל (לא כולן אבל רובן) באובססיה לגבי המשקל שלהן, ומוכנות לעשות כמעט הכל כדי להיפטר מכמה קילוגרמים עודפים.
אני לא יכולה לשכוח מישהי שאני מכירה, שהתלוננה חודש אחרי לידה שהיא לא יכולה ללבוש את הבגדים שלה מלפני ההריון. לא מבינה שהגוף שלה יצר חיים, המבנה שלו השתנה, ומה שחשוב הוא לא לחזור לרזון שהיה לה לפני אלא זה שהיא אמא, שיצרה חיים. וזה פשוט לא נתפס אצלה. לא כשיש נשים שיוצאות מהביה"ח אחרי לידה ונראות כאילו לא ילדו לפני רגע.
אני חושבת שיש מצב שאת לא מודעת לזה שיש לא מעט נשים בישראל שיש להן חזה גדול באופן טבעי לחלוטין. במידות הקטנות בסקאלה של המידות הגדולות בחזיה, אם אישה לובשת חזיה טובה את אפילו לא תחשבי שהחזה גדול, כי החזיה עושה מה שהיא צריכה לעשות להחזיק היטב.
רוב הנשים שהכרתי שעשו הגדלת חזה היו באמת במידה קטנטונת וכמעט שטוחות, והן לא הגדילו את החזה לגודל ענקי אלא במידה או שתיים, שתהיה לו צורה יותר נשית.
זה שהיום יש נשים שמושפעות מכל מיני ידוענים (כמו הקרדשיאנס) זה עניין אחר.
אבל התעסקות במראה חיצוני הפך להיות עניין ממש מעסיק אצל חלק נכבד מהנשים ולא רק במה שקשור למשקל. כל עניין הלק ג'ל שיש כמעט לכל אישה שתראי ברחוב. טיפולי פנים בהזרקות, חומצה היאלרונית ועוד, שהרבה מאוד נשים עושות. קעקוע על הגבות כדי לעבות אותן, הלחמת ריסים ועוד כל מיני טיפולים שונים ומשונים שנשים עושות כדי לשמור על המראה שלהן.
בדיוק היום בשיטוטי באינסטגרם מישהי שאני עוקבת אחריה העלתה 2 תמונות של מרתה סטיוארט, אחת מגיל 42 ואחת מגיל 82. בגיל 82 היא נראית יותר צעירה מהתמונה בגיל 43. זה הזוי ברמות, אבל ככה זה אנשים שקונים בכסף מראה נעורים.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, יש חזה גדול יחסית לגוף, ויש חזה גדול באופן ״אובייקטיבי״. יכול להיות שיש מישהי רזה שהחזה שלה נראה גדול יחסית לגוף שלה, אבל יראה במידה ממוצעת או אפילו קטנה על מישהי פחות רזה או אפילו שמנה. ויש חזה שהוא במידה גדולה אובייקטיבית כמו למשל די ומעלה. בשנות התשעים כן דרשו את המידה הגדולה שתהיה מידה גדולה מידי עבור כולן ובצורה מוגזמת – כמו למשל פמלה אנדרסון או אורית פוקס אם את יודעת מי זו.
ואני זוכרת שלפני עשרים שנה עשיתי טיפולי הסרת שיער בלייזר שעבדה חלקית (היא עבדה נהדר בזרועות ובצדדים של הפנים, אבל לא עבדה באיזור השפם או בבתי השחי), ומי שעשתה לי את הטיפולים היתה מסדרת את הגבות שלה בלייזר למרות שעקרונית זה היה אסור כי הלייזר יכול היה בטעות לפגוע לה בעיניים. באותה תקופה האופנה היתה גבות מאוד מאוד דקות, ואם הלייזר עזר לה – היום היא בצרות כי האופנה היא גבות עבות פתאום. במצב כזה כנראה שאין לה ברירה והיא ייבת לעשות קעקוע על הגבות. אני מכירה גם מישהי ג׳ינג׳ית שהגבות שלה כמעט שקופות והקעקוע הזה מאפשר לה שיראו לה את הגבות בלי שהיא תצטרך לצבוע אותן כל יום.
והבעיה עם הרזון בישראל זה שכלמיני נשים מפורסמות פחות או יותר כמו למשל ״מיכל הקטנה״ מפרסמות את עצמן רזות אחרי הלידה וזה גורם לכולן להאמין שכל אחת יכולה, בלי להבין שמדובר על גנטיקה נדירה ולפעמים גם מצב שאותן נשים אכלו מכט מאוד והתעמלו הרבה מאוד גם במהלך ההריון, משהו שרוב הנשים לא בהכרח היו מעוניינות בו.
אהבתיאהבתי
גם חזה הוא בגודל פרופורציונלי לגוף כמו שמישהי במידה 70E החזה שלה לא באותו גודל כמו מישהי במידה 90E. וזה למרות שהמידה של הקאפ – E היא לכאורה אותה מידה, אבל היא לא.
פמלה אנדרסון ואורית פוקס היו יוצאות דופן, שהגדילו את החזה שלהן יותר מדיי (ועשו מזה קריירה גם). אבל רוב הנשים שהיו עושות הגדלת חזה לא רצו להסתובב עם חזה כזה גדול. אלא עם חזה יותר נשי.
לצבוע גבות זה לא כל יום, זה אחת לשלושה שבועות, למי שצריכה ורוצה.
לעניות דעתי עדיף לצבוע גבות מאשר ה'קעקוע' הזה (שיטת השיערה זה סוג של קעקוע זמני שנשאר לחצי שנה בערך). הגבות שלי למשל בקושי רואים אותן בגלל שחלק ניכר מהשיער שם הוא בהיר ואם אני צובעת אותן הן נראות יותר טוב. אבל שיטת השיערה זה כואב ובעיני בחלק ניכר מהמקרים מכוער ובכלל לא נראה טבעי.
"מיכל הקטנה" היא באמת תופעה גנטית יוצאת דופן. אבל יש הרבה מאוד סלבריטיות שיוצאות אחרי לידה ונראות כאילו הן לא ילדו. או חודש אחרי לידה חזרו למשקל שלהן.
אבל זו לא דוגמא למשהו נורמלי, כי להרעיב את עצמך כדי לחזור למשקל שלך מלפני ההריון זה לא בדיוק הכי בריא בעולם. לא סתם יש את המושג הזה משכב לידה, צריך לתת לגוף זמן להתאושש ולחזור לעצמו.
מה גם שיש מצב שלמי שיש לה כסף, היא יכולה להביא נני שתטפל בילד שנולד במקום שהיא תצטרך. שזה משהו שרוב הנשים לא יכולות להרשות לעצמן.
אהבתיאהבתי
לא רואה "קופה ראשית" ולא שמעתי על מה שהיה בתכנית האמריקאית (או על השחקנית שהופיעה בה). מסכים שהרבה פעמים היחס של גברים לנשים (ולעיתים גם להיפך) הוא מחפיץ ופוגעני. מקווה שאני באופן אישי לא שותף ליחס כזה
אהבתיLiked by 2 אנשים
סביר להניח שאם אתה לא משוחח שיחות כמו הכותב וחבריו אתה גם לא מחפיץ נשים.
אהבתיLiked by 1 person
שתי הערות:
1. מה שנעשה בין גברים לבינם אינו ענין של נשים לענות בו – זו בדיוק תבנית החשיבה הפרוגרסיבית שהופכת לסוג של דיקטטורה מחשבתית.
2. בתוכנית BUTCHED של ערוץ E באופן קבוע המקרה השלישי הוא של חובבי ניתוחים מסוגים שונים. בין הבולטות אלה נשים שהגדילו את החזה שלהן למימדים שלא ייאומנו, ומתפרנסות מצילומי רחוב.
אהבתיאהבתי
זה כן עניינן של הנשים אם זה משפיע על היחס כלפיהן, בין אם פנים מול פנים או מאחורי הקלעים.
אהבתיאהבתי
אני לא מסכים אתך, כמו שלא מעניין אותי מה אתן משוחחות מאחורי הקלעים על גברים, ויש תרבות שלמה ומפוארת של "נשים" על גברים [ראי תרבות המניפות הסיניות, שירי נשים תימניות ]
אבל אני מניח שנשאר חלוקים בענין הזה.
אהבתיאהבתי