באופן לא ממש בלתי צפוי, פוטרתי מהעבודה שלי.
אני מודה שבהרבה מובנים זה היה די צפוי כבר תקופה די ארוכה, כי היה ברור שמשהו ביני לבין המנהלת הישירה שלי לא עובד טוב (גם אם שתינו לא ממש מסכימות לגבי הסיבות לזה).
לפני כמה חודשים התחלתי לעבוד עם קואצ׳רית שמתמחה במשאבי אנוש כדי לנסות לראות אם אני יכולה לפעול בצורה שונה כדי לשפר את המצב. אבל הרבה לפני הפיטורים הרשמיים הקואצ׳רית ואני הבנו שמדובר על מצב אבוד, גם אם קיווינו שאצליח לשרוד עד שהמצב הכלכלי ישתפר מספיק כדי לאפשר לי למצוא עבודה חליפית בקלות.
מוזר לחשוב איזה דברים יחסרו לי בעבודה.
יש למשל ליד המשרדים שלנו שתי חתולות קטנות. הן היו שם כבר כמה שנים ותמיד פחדו ממני, אבל לאחרונה היו אצלנו שיפוצים בבניין והן עברו לנקודה אחרת ואז נוצר מצב שבו הן רחרחו את זה שיש לי אוכל לחתולים בתיק והתחילו לבקש ממני בכל פעם שיצאתי מהבניין לתחנת האוטובוס. ברור לי שיש מי שמאכיל אותן והן לא היו שורדות על חופן של אוכל פעם בשבוע (במקרה הטוב) שהן מקבלות ממני, אבל אני קצת אתגעגע אליהן ואיך הן היו שמחות לראות אותי ורצי אלי בכל פעם שיצאתי מהבניין.
היה לי אפילו עצוב לראות שאחרי שאני הודעתי רשמית לצוות שאני עוזבת, השם שלי ירד תוך שעה או שעתיים מרשימת התורנות שלנו לטיפול בבעיות של לקוחות. וזה מצחיק שאפילו זה עצוב לי כי כולנו שונאים את התורנות הזו, כי מדובר על עבודה טרחנית ואנחנו גם תורנים טלפוניים למקרי חירום, וכל השבוע אנחנו מקווים שהטלפון שלנו לא יצלצל עם שיחה מחו״ל, במיוחד לא באמצע הלילה או בסופ״ש (ולמזלנו זה באמת יחסית נדיר).
וכמובן שיש הרבה מאוד מההווי של הצוות שאתגעגע אליו. כמו כל צוות, לאורך זמן נוצרו בו בדיחות פנימיות והרבה פרטים אחרים שהכרנו אחד על השני. וזה עצוב לי לחשוב שלא אהיה חלק מזה יותר, ושעם הזמן המחסור שלי מהצוות יהפוך עבורם להיות מאוד טבעי.
אבל במקביל – במשך התקופה שבה עבדתי בחברה היו המון אירועים שבהם הרגשתי שאני לא ממש חלק ממנה.
חשוב לי להפריד פה בין החברה כולה לבין הצוות עצמו שבאמת היה מאוד נחמד ומגובש. היה לי קל להרגיש חלק ממנו כי מעבר לעובדה שעבדנו יחד, פעם בכמה חודשים היתה לנו פעילות צוותית שבה נפגשנו פנים מול פנים.
אבל בקושי היה לי קשר עם אנשים מעבר לצוות שלי. זה כנראה נבע מכך שלא ממש יצא לי לעבוד עם אנשים מצוותים אחרים, ומהעובדה שהתחלתי לעבוד בתקופת הקורונה ולכן אנחנו עדיין עובדים בעיקר מהבית, ולא יצא לי לפגוש אנשים באופן אורגני במשרד בפינת הקפה, בארוחות הצהרים, או דרך קולגות ותיקים יותר כפי שקרה לי בתפקידים הקודמים שלי. וזה בהחלט הקשה עלי ליצור קשרים אחרים.
אבל אני חושבת שזה בלט במיוחד אחרי השביעי באוקטובר, כי אחד העובדים שלנו נהרג באותו יום. הוא עבד בעברו בצוות שלי כך שהעובדים הוותיקים יותר הכירו אותו באופן מאוד אישי וקרוב, אבל לי לכל היותר יצא פעם או פעמיים לשאול אותו משהו מקצועי בצ׳אט של העבודה, וגם לגבי זה אני לא בטוחה אם זה היה הוא או מישהו אחר.
אבל עבור המון אנשים בחברה בכלל ובצוות שלי בפרט – היה באופן מאוד מובן מאוד קשה עם המוות שלו. והפער הענקי הזה בין התחושות שלי לבין אלו שלהם היה מאוד בולט, במיוחד כשידעתי שבמקום עבודה הקודם שלי הייתי מרגישה את מלוא המכה ממש כמו שאר העובדים בחברה. והיה לי מאוד קשה עם הפער הזה שבו אני מוקפת כל הזמן בשיחות ובדיונים שקשורים אליו עם אנשים שמבחינתם הוא היה קולגה מאוד קרוב ואפילו חבר – אבל מבחינתי היה מדובר על אדם זר שלכל היותר יכולתי לחבר את השם שלו לפרצוף… במיוחד במצב שבו המון אירועים בחברה מאז קשורים אליו, כמו למשל אירועי התנדבות או דיונים על איך לזכור אותו. והרגשתי שהאירועים האלו לא גרמו לי להרגיש יותר קרובה לאנשים בחברה אלא דווקא הרבה פחות שייכת.
אני מניחה שלא צריך להבהיר שכמובן שעצוב לי על כל מי שנרצח או נהרג כחלק מהמלחמה הזו, אבל אני חושבת שדי ברור שיש הבדל משמעותי בתחושה האישית בין מוות של אדם זר לבין מוות של אדם קרוב.
ביום שבו תהיה לי שוב עבודה טובה שבה יעריכו אותי, ברור לי שאני אחשוב שכל התהליך הזה היה לטובה. מגיע לי לעבוד עם מנהל/ת שמאמינ/ה בי ועוזר/ת לי להתפתח – ובאותה מידה מגיע למנהלת שלי לעבוד עם מישהו או מישהי שהיא מאמינה בו או בה.
אבל כדי להגיע לשם אני צריכה להתמודד עם תקופה די גרועה של חיפוש עבודה – בידיעה שבפעם הקודמת שחיפשתי עבודה לקח לי בערך חצי שנה למצוא תפקיד חדש.
כמובן שאי אפשר לדעת מה הולך לקרות – גם בתהליך הזה היה לי ראיון בהתחלת החיפוש שהיה מאוד מבטיח עד שמנהלת כ״א החליטה לפסול אותי מסיבות ממש לא נכונות, ויכולתי למצוא עבודה תוך שבועיים שלושה ולא תוך חצי שנה.
אבל בשביל זה צריך להתכונן ולהתחיל לחפש.
התיירת המקרית 
בהי טק מקובל שנתיים משך זמן עבודה במקום אחד. תקחי נשימה ותתבונני על חצי הכוס המלאה. תוכלי לקום בבוקר מאוחר, ללכת למכון להתעמל בצורה רגועה. חופש בהחלט נחוץ.
בדרך כלל לא נשארים בקשרים עם אנשים במקום העבודה וכפי שאת מתארת את זה, זה פשוט לא עבד, הקשר. כל החיים שלנו התחלות חדשות, זה קצת מפחיד אבל מסתדרים.
אהבתיLiked by 1 person
באמת אופטימי לראות את זה כהתחלה חדשה ולא כמו סוף…
אהבתיאהבתי
כל סוף הוא התחלה חדשה, וכמו שאמרת בעצמך – זה לא היה בלתי צפוי. לא קל בתקופה הנוכחית לחפש עבודה חדשה, זה נכון. גם לא קל ככל שאנחנו מתבגרים בתחום הזה של ההיי טק להתקבל לעבודה. אבל אני רואה איך חברתי 'אורה' איכשהו מצליחה (והיא לא ממש היי טק במקור למרות ששנים עבדה בהיי טק) והיא יותר מבוגרת ממני קצת, ובטח ממך.
מקווה שתיהני מתקופת הביניים, שלא יהיה יותר מדי מפח נפש בעת החיפושים, ושבסוף תמצאי משהו שגם יעניין אותך וגם יעשה לך טוב וגם כמובן יפרנס אותך כמו שאת רוצה.
ולגבי שמירה על קשר עם עמיתים / חברים ממקומות עבודה – כמעט מכל מקום בו עבדתי יש לי לפחות חבר/ה אחת איתם אני בקשר כזה או אחר אחר כך כל השנים. אבל באמת עם הרוב לא נשמר הקשר….בטח אם לא היתה חברות מחוץ לעבודה גם בתקופת העבודה המשותפת.
בכל מקרה בהצלחה
אהבתיLiked by 1 person
תודה – גם אני מאוד מקווה למצוא משהו מהר. ולכי תדעי, כבר היו מקרים שבהם קולגות נפגשו מחדש במקומות עבודה חדשים – אני זורת שבסבב הקודם התראיינתי בחברה מסוימת, ואז כשיצאתי ראיתי פרצוף מוכר ובדיעבד נזכרתי שזה היה מישהו שעבד בעבודה הקודמת שלי.
אהבתיאהבתי
אחד הדברים הכי טובים בעזיבת עבודה זה שדברים שהיו באחריותך כבר לא בעיה שלך. ולא יפנו אלייך יותר בנוגע אליהם.
בהצלחה בהמשך הדרך, ואני מקווה שלא תסבלי יותר מדי מכל הנה-נה-נה-נה-נה של המשפחה ושאר מכרים.
אהבתיLiked by 1 person
בשלב זה אני בודש ההתראה מראש וחופשה מהעבודה, אבל עדיין מתקשרים אלי לגבי ידע…
אהבתיאהבתי
אני מצטער לשמוע. מקווה שתמצאי עבודה חדשה - טובה יותר – במהרה
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
זה תמיד קצת מוזר לעזוב מקום עבודה, אחרי הכל אנחנו נמצאים שם את רוב שעות העירות שלנו. אנחנו חלק ממערכת שעובדת יחד ופתאום אין את זה.
אחד הדברים שמוזרים בעיני זה שגם אם יש קשר טוב עם אנשים מהעבודה, קולגות, אחרי שעוזבים לרוב הקשר הזה לא נשמר. אנחנו חברים כל עוד אנחנו בעבודה, ברגע שאנחנו לא חלק מהמערכת הזאת החברות הזאת לא נשמרת.
באמת לעבוד עם מנהל שמאמין בך סומך עלייך ונותן לך לצמוח בתפקיד זה משהו חשוב. וכשנתקלים ב-dead end כמו שאת מתארת מתישהו מישהו צריך לפרוש (וזה לרוב לא יהיה המנהל).
נכון שלא קל בשנים האחרונות לחפש עבודה, הקורונה, ועכשיו המצב עם המלחמה, זה מינימום חצי שנה. אבל הסטטיסטיקות האלה ממש לא מחייבות. כי הפתעות תמיד יכולות לקרות.
וזה שיש לך עכשיו חודש התראה מראש ואת נמצאת בבית, זו הזדמנות נהדרת לנקות את הראש, לנוח, לנקות משקעים, ואז לצאת לחיפושי עבודה אחרי שנחת והשארת את המשקעים מאחור, ואת באה עם רוח מחודשת.
אהבתיLiked by 1 person
גם אני עבדתי בחברה אמריקנית ונתנו לי חודש וקצת התראה מראש – אבל מצד שני זה מצחיק כי אני רשמית עובדת בחברה עד סוף אפריל אבל חסמו לי את החשבונות למחשב כבר בראשון באפריל בערב (שעון ישראל).
מבחינתי זה טוב כי המנהלת שלי עוד היתה בטח דורשת ממני לעבוד עוד אם הייתי יכולה.
בקורונה גם חיפשתי עבודה ולקח לי קצת פחות מחצי שנה לחפש, אבל בהתחלה לא הייתי מוכנה (לתפקידי תכנות צריך לתרגל מראש חידות וכאלה) ופספסתי הרבה ראיונות ראשוניים. היה דווקא בהתחלה ת]קיד שראש הצוות ממש רתה אותי, אבל מנהלת כ״א שם פסלה אותי – בדיעבד התברר לי שהיא חשבה עלי דברים ממש לא נכונים. כך שטנית יכולתי למצוא עבודה תוך פחות מחודש, וגם זה כי התהליך הזה ממש נגרר.
אהבתיאהבתי
בחברה האחרונה שעבדתי בה, זה היה במיקור חוץ , התהליך של הראיונות היה ממש מהר. ולמעשה התקבלתי, אבל בגלל שהמנכ"לית של חברת מיקור חוץ הייתה בחו"ל והיא היחידה שמקבלת סופית אנשים לעבודה ומחתימה אותם על חוזה. נאלצתי לחכות חודשיים עד שהתחלתי לעבוד שם בפועל.
זה היה מטורף ומורט עצבים ההמתנה הזאת.
אהבתיLiked by 1 person
בעבודה שבדיוק פוטרתי ממנה – היה להם לפחות בזמנו רק יומיים בחודש שבו עובדים מכל העולם היו יכולים להתחיל לעבוד – כי היה להם יום מרוכז שבו כל מיני מנהלים העבירו הרצאות משעממות העל החברה בזום לעובדים מכל העולם.
התקבלתי לעבודה בסוף יולי – תחילת אוגוסט כזה כך שהייתי אמורה להתחיל בהרצאה של אמצע אוגוסט, אבל הצוות הטכני אמר שהם לא יצליחו לארגן לי את הרישום ואת המחשב עד התאריך הזה (שבועיים אחר כך) – כך שנאלצתי לחכות חודש עד הראשון בספטמבר כדי להתחיל לעבוד.. ואני יודעת שהצוות היה לחוץ מאוד לקבל עובדים חדשים, אבל עדיין הנוהל של החברה היה שאני אמורה להתחיל לעבוד רק אחרי היום המיותר הזה של ההרצאות שלא היה קשור בכלל לעבודה השוטפת שלי.
אהבתיאהבתי
אני קורא בדיעבד, מחזיר זמן אחורנית.
בהצלחה
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי