טוב, הדיאטנית מאיה רוזמן לא ניסחה את הדעה שלה בכזו נחרצות – אבל זה פחות או יותר המסר שעולה מהכתבה שלה.
בעקרון, היא צודקת. הרזיה קורית בעזרת שינוי הרגלי תזונה. אין שום שיטה, כולל קיצורי קיבה, שבה אפשר לרזות ולשמור על ההישג לאורך זמן – והכי בריא לרדת במשקל בדיאטה לא קיצונית שבה אוכלים אוכל בריא יותר (שהוא לא פעם גם אוכל יותר משביע).
הבעיה היא שבעצם השינוי הזה לאורך חיים בריא הוא לא בהכרח שינוי שקל לבצע אותו.
כי קודם כל, כדי להרזות צריך להפחית את מספר הקלוריות שאוכלים – ולכן גם לאכול פחות. נכון שבאכילה בריאה יש לרוב אפשרות לאכול ״יותר אוכל״ כי הוא לא פעם מכיל פחות קלוריות (כמו למשל בירקות), אבל עדיין מדובר על הפחתה די רצינית בכמות האוכל.
וכדי להגיע לזה – יש אנשים שצריכים את העזרה החיצונית של הזריקות או של הניתוחים. נכון שאלו ״קביים״, אבל למה לעשות שיימינג לאנשים שזקוקים לעזרה החיצונית הזו?
ולמה בעצם השימוש בזריקות בהכרח סותר מעבר לאורח חיים בריא? נכון, יש אנשים מסוימים שמחפשים ״קיצורי דרך״, ויש אנשים שהקושי שלהם בשמירה על אורח חיים בריא לא בהכרח נובע מקושי לשבוע. אבל יש לא מעט אנשים שעבורם הטיפול התרופתי עוזר לשמור על המסגרת של אורח החיים הבריא בעזרת הקלה על רמת התיאבון שלהם, וזה לא בהכרח דבר רע.
ויש עוד נקודה שחשוב לי לציין שמאוד הפריעה לי, והיא ה״אנטי״ נגד פחמימות.
ד״ר רוזמן מציינת בשלב מסוים שהיא חושבת שזה רע שאנשים מניחים שהזריקות יאפשרו להם לרזות בזמן שהם אוכלים ״קמח לבן, בצקים וסוכר״, כשאני מניחה שבמושג ״בצקים״ היא מתכוונת למאפים מקמ לבן שלרוב קונים במאפיות כמו למשל בורקסים, רוגעלך ומאכלים דומים.
אני מניחה שכולנו יודעים שפחמימות פשוטות כמו סוכרים או קמח לבן הן לא מזון שהוא מאוד מזין – וגם לא תורם להרזיה בכך שהן מובילות לתחושת שובע יחסית קצרה.
אבל לרוב התזונה שלו מורכבת מיותר גורמים מאשר רק איכות הפחמימות שאנחנו אוכלים: אנחנו לרוב אוכלים את האוכל שלנו כחלק מארוחה שכוללת אבות מזון אחרים כמו חלבון או שומן שגורמים בפני עצמם לספיגה איטית יותר של הפחמימות, ולא פעם גם עם ירקות או פירות שמכילים סיבים שגם הם מאיטים את קצב הספיגה של הפחמימות.
מעבר לזה, בהמשך הכתבה ד״ר רוזמן מדברת על ״הפחתת פחמימות״ בלי לציין את המקור שלהן – כלומר היא שוללת גם פחמימות מלאות שהן ״בריאות״ יותר.
ובאופן כללי זה לא בהכרח דבר שגוי – בתזונה בריאה (ובמיוחד כזו שאמורה להוביל להרזיה ו / או טיפול בסוכרת) בכל מקרה צריך לאכול כמות מאוזנת של פחמימות. מעבר לזה, יש הרבה מאוד אנשים שבהחלט מסתדרים לאורך זמן עם תזונה שהיא דלה יחסית בפחמימות כי הם אוהבים למשל בשר ו / או ירקות אבל פחות נהנים מהאורז / תפוחי האדמה / הלחם שמלווים אותם ולכן קל להם לוותר עליהם.
ולא פעם, ויתור על פחמימות באמת עוזר להרזיה – בין השאר (אבל לא רק) בגלל שזה תורם להפחתת תחושת הרעב ושיפור תחושת השובע.
הבעיה היא שלא כל אחד יכול לוותר בקלות על פחמימות לאורך זמן. וזו בעיה שדיאטניות רבות מתקשות להתמודד איתה – כי הניסיון לשיפור אורח חיים שגוזר גזירות שהמרזה לא מסוגל לעמוד בהן נגמר במפח נפש וחזרה להרגלים הקודמים.
לכן חשוב לזכור שבמקרים מסוימים כן ראוי לשלב פחמימות בתזונה בצורה מאוזנת כדי להל על ההתמדה בשינוי אורח החיים. עדיף כמובן שאלו יהיו פחמימות מלאות ולא מעובדות, אבל אם כמה בורקסים פעם בשבועיים או שלושה זה מה שיעזור לשמור על המסגרת – זה לא ממש אסון…
התיירת המקרית 
בת זוגי הסוכרתית מאזנת את הסוכר עם האוזנפיק וגם ירדה מספר רב של קילוגרמים במשקלה. אחיה, כנ"ל. אחייניתה – לא הצליחה כלל, והיא רגישה לגלוטן.
מנסיוני ומניסיון זוגתי – רק מעבר לאכילה סבירה [לא בריאה, אין לנו ענין ב"אכילה בריאה" ואנחנו גם לא מבינים מה זה.] ומעט פעילות גופנית שומר על משקל אחיד לטווחי זמן ארוכים.
אהבתיLiked by 1 person
ברור, אבל יש מי שצריך את העזרה של הזריקה לאכול אכילה סבירה ולא מוגזמת.
אהבתיLiked by 1 person
הניסיון האישי שלי ושל בעלי היה עם שילוב של זריקות ההרזיה עם תפריט מאוזן והגברה בפעילות הגופנית. זה עזר מאד וגם השלנו את כל המשקל העודף שלנו, גם שינינו את הרגלי האכילה שלנו, גם התמדנו והתרגלנו לפעילות הגופנית וגם אנחנו שומרים על המשקל כבר 4 שנים.
מה שכן, בקיץ שעבר חזרתי גם לזריקות כשראיתי שאני מתחילה, למרות כל זה, לעלות קצת במשקל וחששתי שאאבד שליטה. וזה עוזר לי מאד
אהבתיLiked by 2 אנשים
זו בדיוק הנקודה שלי – שיש אנשים שהזריקות עוזרות להם לגבש מסגרת של אורח חיים בריא ולשמור עליה – משהו שהם לא בהרח היו מסתדרים איתו אחרת.
אהבתיאהבתי
לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי למה רופאים מרשים לעצמם להמליץ על זריקות הרזיה. רוב הדיאטניות שיצא לי לדבר איתן על הנושא היו מאוד נגד השיטה הזאת.
גם הזריקות האלה קוראים להן תרופה להרזיה, אבל זה לא תרופה, תרופה גורמת לך להבריא, הזריקות האלה לא גורמות לך להבריא ובנוסף הן באות עם שלל של תופעות לוואי חלקן נוראיות יותר וחלקן פחות.
אבל העיקר הוא שמי שלוקח את הזריקות האלה למטרות הרזיה צריך לקחת אותן כל החיים, אחרת הוא יעלה בחזרה במשקל שזה מה שקורה לכל מי שאני מכירה שלקח את הזריקות האלה במטרה לרדת במשקל.
אז אם היה מדובר במשקל יחסית מועט (כי רופאים מחלקים את המרשמים האלה לכל דורש גם אם את רוצה להוריד רק 5-10 קילו), אז זה לא כל כך נורא, אבל מה יגידו אנשים שנעזרו בזה לרדת כמות מכובדת יותר של משקל?
כשאחותי הייתה בהריון הייתה לה סכרת הריון, וממש ממש צריך להקפיד על מה שמכניסים לפה. מי שהוא סכרתי לא אמור לאכול כמעט שום דבר פחמימתי, אפילו לא את רוב הפירות.
בן אדם שהוא לא סכרתי לא צריכה להיות לו בעיה, ועדין פחמימות = סוכר, זה מה שהגוף שלנו קולט שאנחנו אוכלים פחמימות. ואנחנו חיים בחברה שאנחנו מעמיסים על הגוף שלנו פחמימות בצורות שונות. זה לא משנה אם מדובר בפחמימות פשוטות או מורכבות, בסופו של דבר מדובר בפחמימה = סוכר.
אנחנו (כבני אדם) לא אמורים לאכול כמויות כל כך גדולות של פחמימות.
אני זוכרת שפעם קראתי מחקר שהראה שהפעילות במוח שלנו כשאנחנו אוכלים סוכר (פחמימות) היא כמו שלוקחים הרואין. סוכר זה ממכר, זה אומר שפחמימות זה ממכר (כי פחמימות = סוכר) ולאנשים קשה להפסיק לצרוך פחמימות בגלל זה.
שוב לא צריך להפסיק לצרוך פחמימות לגמרי, אבל כן להוריד כמות דיי משמעותית, במיוחד לאנשים שחיים על פחמימות.
אני אישית צליאקית, אבל בגלל שאני אלרגית גם לדגנים וקיטניות, אני לא אוכלת את התחליפים שצליאקים אוכלים. כך שהתזונה שלי באמת מורכבת בעיקר מבשר/עוף/דגים/ביצים וירקות, מעט מאוד פירות (אני לא חובבת ויש ימים שאני לא אוכלת בכלל אפילו לא פרי אחד).
כל העניין הזה של הזריקות הרזיה אמור לבוא עם מעקב ותמיכה של דיאטנית וגם עם שינוי באורח חיים והוספת פעילות ספורטיבית.
אבל רוב האנשים לא עושים את זה.
אהבתיLiked by 1 person
בסופו של דבר הזריקות והניתוחים נועדו כדי לעזור לאנשים לרזות – במקרה והם לא מסוגלים לרדת לכמות קלורית נמוכה מספיק כדי לרזות.
זה יכול להיות אחד משני מקרים.
המקרה הראשון הוא של אנשים שרמת התיאבון שלהם מטורפת וגם קיבולת הקיבה שלהם היא כזו, ובמקרה כזה הם פשוט לא מסוגלים לשבוע מכמות ״סבירה״ של אוכל. אני למשל מסוגלת לשבוע בערב מפרוה או שתיים של לחם, חצי חבילה גבינה, וסלט עם כפית שמן זית, אבל עבדתי בזמנו עם דיאטנית שסיפרה לי שיש אנשים שבלי לאכול 5 – 6 פרוסות לחם פשוט לא מסוגלים לשבוע.
הכרתי פעם מישהו כזה בפורום אינטרנטי. הוא סיפר על אירוע שהוא הלך פעם עם אישתו – וכשהם התיישבו בשולחן הוא הצליח לחסל בלי לשים לב סלסלה של לחמניות ביס פלוס הסלטים הנלווים (חומוס, טחינה וכאלה) שנועדו לכל השולחן. במנה הראשונה הוא לקח את המנה הכי גדולה ופחמימתית, כך גם מנה העיקרית – רק ששם הוא גם סיים את המנה של אישתו. ואז הוא לא יכול היה לבחור בין שני הקינוחים, אז הוא אכל את שניהם.
בן אדם שמסוגל לאכול כל כך הרבה הוא כנראה עם קיבה ענקית, ולכן הוא לעולם לא יצליח לרדת לכמות סבירה של אוכל בלי עזרה חיצוני
המקרה השני הוא של אנשים שהרסו לעצמם את חילוף החומרים בדיאטות כסאח ולכן צריכים לאכול ״כמעט כלום״ (ובעיני 1200 קלוריות ליום זה גם ״כמעט כלום״) כי לרזות. במצב כזה קשה לאכול ולשבוע גם מכמויות ״סבירות״ של אוכל, ולכן הם זקוקים לעזרה כדי לרדת למספר כזה של קלוריות באופן זמני.
אבל לדעתי לרוב המכריע של האנשים השמנים – ההשמנה לא נובעת ממקרי קיצון כאלו.
אהבתיאהבתי
להבנתי הזריקות הרזיה גורמות לתחושה של שובע, מה שגורם לאנשים שמרגישים רעב כל היום ולכן גם אוכלים בהתאמה לאכול פחות.
יש אנשים שמסוגלים לא לאכול כלום כל היום ואז הם מגיעים לערב ואוכלים כל מה שהם מוצאים במקרר, גם זה לא טוב. כי זו לא ארוחה אחת מזינה, הם מגיעים למצב של רעב כל כך גדול שהם אוכלים הרבה יותר ממה שהם צריכים.
בנוסף יש את העניין של מה שאת אוכלת, המון אנשים פשוט ממשיכים לאכול את הג'אנק שהם אכלו לפני כן. גם לפי ידיד שלי שקיבל את הזריקות האלה, לא הייתה לו בעיה לאכול כשהוא לא רעב. כי הוא למשל החליט שהוא לא אוכל אחרי 7 בערב, אז הוא היה דואג לאכול לפני כן כדי לא להגיע למצב שב7-8 בערב הוא רעב ואז לכאורה הוא לא יכול לאכול. למרות שבשיטה עם הזריקות, כן צריך לאכול במינימום 3 ארוחות ביום ועדיף לאכול ארוחות קטנות לאורך היום בגלל התחושת שובע שהזריקות אמורות לתת. ובצורה הזאת את בעצם מקטינה את הגודל של הקיבה שלך, כך שאם תחזרי לאכול 'רגיל' לא תוכלי לאכול את אותן כמויות כמו שאכלת מקודם.
אני למשל מאוד אוהבת ירקות, אבל אם אני אוכל נגיד בערב סלט ירקות (לא גדול אפילו קערה קטנה (עגבניה+מלפפון וחצי פלפל) הבטח שלי תתנפח מאוד מזה וזה עושה לי הרגשת אי נוחות להרבה שעות עד שזה משתחרר, זה לא קורה לי עם סוגים אחרים של מזון.
אצל הרבה מאוד אנשים עם עודף משקל הבעיה היא שהם אוכלים הרבה יותר קלוריות ממה שהם מכניסים. לפעמים זה יכול להיות מאוכל שהוא ג'אנק ולפעמים מאוכל שהוא אפילו נחשב בריא. אבל כשמגזימים בכמויות שום דבר לא בריא.
בנוסף יש את העניין שאנחנו בעולם שבו רובינו עובדים בעבודות יושבניות, כך שאנחנו לא מניעים את הגוף שלנו ולכן גם שורפים פחות קלוריות במהלך היום. אם את לא הולכת לחדר כושר או מתאמנת באיזושהי צורה, כשאת מגיעה למצב שאכלת יותר קלוריות ממה שאת שורפת ביום, אז מתחילים לעלות במשקל.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שיש הרבה מאוד סיבות להשמנה, ובגלל זה זריקות או ניתוחים הם כלי יעיל רק במעט מאוד מקרים – כי כמו שכתבת, הזריקות עצמן מורידות את רמת התיאבון אבל לא מונעות מאנשים לאכול אוכל עם צפיפות קלורית גדולה כמו שוקולד או גלידה, או לאכול כשהם לא רעבים.
צפיפות קלורית גדולה אלו מאכלים שהם שומניים למדי – לעומת ירקות שנחשבים למזון עפם צפיפות קלורית נמוכה כי הם דלים בשומן, מלאים בהרבה מים, וחלק משמעותי מהפחמימות שלהם הן סיבים שלא מתעכלים בגוף ותורמים לספיגה איטית יותר של סוכרים (וגם מונעים קצת ספיגה).
אהבתיאהבתי
הזריקות אמנם מורידות את התאבון, אבל את יכולה לאכול גם אם אין לך תיאבון. כך שיש אנשים שפשוט ממשיכים לאכול או אוכלים סתם כי הם רוצים, כי משעמם להם, כי הם עייפים או כל סיבה, אבל לא בגלל שהם רעבים.
בפועל זה לא באמת משנה לגוף שלך באיזה קצב נעשית הספיגה של הסוכרים, אם אכלת כמות גדולה של פחמימות, שזה סוכר, הגוף שלך מקבל את הכמות של הסוכר הזה בסוף לא משנה אם זה נספג מהר או לאט.
אכלת חצי קילו פחמימות, הגוף שלך מקבל חצי קילו סוכר.
האוכל שלנו צריך להיות מזין ומשביע.
ירקות לבד, זה לא מספיק.
אהבתיאהבתי
ברור שירקות לבד לא מספיקים לארוחה, אל חשוב לשלב אותם בארוחה בגלל ההשפעה הטובה שלהם על תחושת השובע במקביל לפחמימות וחלבונים וגם שומן – כל אחד בפרופורציות שמתאימות לו או לה.
את צודקת לגבי הזריקות, אבל יש אנשים שבאמת מחפשים את תחושת השובע כי קשה להם להגיע אליה בלי הזריקות. מי שבלאו הכי עוקף את תחושת השובע – הזריקות לא ממש יזיזו לו.
אהבתיאהבתי
בפועל מה שקורה זה שיש אנשים שעושים ניתוחים בריאטריים יש אנשים שלוקחים את הזריקות הרזייה, האחוז מתוך כלל האוכלוסיה שהפתרונות האלה באמת מתאימים להם הוא מאוד קטן, ואלה שלא, עשו לעצמם נזק לכל החיים.
כי גם הזריקות יש להן השלכות לטווח ארוך ולא יודעים את הנזק שהן עושות ויעשו לטווח ארוך.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה היא לא שקיימים ניתוחים וזריקות, אלא שדוחפים אותם לכל מי שרק אפשר בתור הפתרון היחידי להרזיה. ורבים מהרופאים שדוחפים לפתרונות האלו פשוט לא מבינים שזה לא המצב.
יש פה כתבה שלדיאטנית שעובדת עם מנותחים והיא ממש ממש לא בעד היתוח אוטומאטי. היא כותבת דברים כמו:
״תראו, ניתוח בריאטרי אינו פתרון טוב ומתאים עבור כל אדם שסובל מהשמנת יתר.״
״העלייה החוזרת במשקל לאחר ניתוח היא קשה יותר.
היא קורית מהר יותר מהשמנה רגילה, היא מתסכלת הרבה יותר, והיא מצלקת נפשית הרבה הרבה יותר.
אני לא מאחלת עלייה שכזו במשקל לאף אחד.״
״המחיר הוא הכרח בנטילת ויטמינים לכל החיים, אחרת עלולים לפתח תסמונות מסכנות חיים (בינינו, כמה פעמים הצלחתם להקפיד על נטילת תרופה לזמן כה ארוך, ובייחוד כשמדובר בכמה תוספים).
המחיר הוא הסיכון הלא קטן לפתח תת תזונה חלבונית אשר גורמת לחולשה גופנית ולעיתים אף לפגיעה במערכת החיסון ובמצב הרפואי.
המחיר הוא שלשולים תכופים לאורך היום שלא תמיד נפתרים ועלולים ללוות אתכם לכל החיים.
המחיר הוא הקפדה על תזונה מאוד ספציפית במטרה להפחית את כמות השלשולים (ובינינו, אם הייתם מקפידים על תזונה כלכך מוגבלת כמו פה, מראש לא הייתם צריכים את הניתוח).״
https://ronittzioni.co.il/682-2/
אהבתיאהבתי
ובאמת שתי דיאטניות שפגשתי במהלך התהליך של השיקום שלי היו מזועזעות מאבא שלי שהציע שאני אקח את הזריקות הרזיה בשביל לרדת במשקל. אמרו שזה ממש לא הפתרון ולא להקשיב לו. שהכי בריא זה לאכול נכון ולרדת לאט במשקל.
ובלי שום קשר זה נזק לגוף והגוף שלי ניזוק קשה מהקורונה שעברתי והאשפוז הארוך שליווה את זה אבל גם לאנשים רגילים זה עושה נזק.
ובאמת אם בן אדם היה אוכל תזונה מוגבלת כמו שצריך אחרי ניתוח בריאטרי או עם הזריקות הרזיה, הוא היה יורד במשקל בלי החלק המזיק הזה.
אגב, בתור צליאקית, אחד התסמינים שהיו לי שגרמו לי ללכת לעשות את הבדיקה זה שילשולים לאורך כל היום. עכשיו הגוף נכנס לסטרס מזה כך שגם אם את לא אוכלת הרבה את לא יורדת במשקל. זה לא כמו וירוס שנמשך לכל היותר שבוע, זה היה חודשים על גבי חודשים ככה.
וגם השילשולים האלה הם אחד הגורמים לכך שיש בעיות ספיגה של ויטמינים ומינרלים בגוף. רק שבצליאק הגלוטן גורם להרס במעי ומערכת העיכול.
אני לא יודעת מה הזריקות האלה עושות למערכת העיכול ולמעיים.
אבל ממה ששמעתי, יש אנשים שמגיעים לבתי חולים עם כאבי בטן ובעיות נוראיות בעיכול והיום כבר יודעים שיש קשר ישיר לזריקות האלה שהן עושות נזק.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חושבת שיש דרך שבה משבשים את התפקוד של מערכת העיכול בצורה כזו דרסטית כדי לגרום להרזיה, בלי שיהיו לזה תופעות לוואי. במיוחד כשמדובר על אנשים שמנים מאוד שאכלו המון אוכל כדי להשמין.
הבעיה היא שהרופאים חושבים שהסיבוכים שווים את זה רק כדי לגרום להרזיה. רשמית זה הפן הבריאותי, אבל תכלס זה גם בקטע של מחשבה שאנשים שמנים שווים פחות והם עוזרים להציל את החיים שלהם באופן כללי ולא רק את הבריאות שלהם.
אהבתיאהבתי
תראי, היום רופאים נותנים מרשם לזריקות הרזיה לכל דורש, רוב האנשים שלוקחים אותן הם לא אנשים שמנים מאוד ועם עודף משקל קיצוני, אלא אנשים שיש להם 5-10-15 קילו להוריד. עכשיו לרופא אין אחריות הוא נותן לך מרשם, את משלמת בפרטי את העלות, האחריות על השימוש והנזקים היא שלך.
אנשים נמצאים כל כך באובססיה לגבי המשקל ונראות בעקבות המשקל שלהם, שהם אפילו לא חושבים על הנזקים שיכולים להיות להם כתוצאה מהשימוש בזריקות האלה. חלק גדול מהם אפילו לא טרח לקרוא על הנזקים כי מבחינתם הכל שווה העיקר להיות רזה, כי אנחנו חיים במדינה שבה רזה – בריא.
בואי, יש לי בת דודה אנורקטית, כתבתי עליה לא מעט אצלי בבלוג, אף אחד לא מעיר לה על המשקל הנמוך שלה, אפילו לא רופא המשפחה שלה. כי רזה = בריא. את חושבת שהיא בן אדם בריא? ממש לא. יש לה כל מיני בעיות בריאותיות שבחיים שלי לא שמעתי שיש לאף בן אדם שיצא לי להכיר, והכל תוצאה של תת משקל.
אבל היא רזה, אז היא בטוח בריאה.
וזה שמציגים אנשים שמנים בתור אנשים חולים, את כאדם עם עודף משקל = מחלה, את סכנה לציבור, מדבקת, מזהמת את הסביבה בנוכחות שלך ועוד שלל סופרלטיבים כאלה. זה הכי נורא שעושים מאנשים עם עודף משקל מוקצים מהציבור.
אהבתיLiked by 1 person
זה כמו שקסטרו בזמנו היתה גאה בזה שהיא מוכרת רק מידות לנשים ממש ממש רזות, כאילו זה סמל סטטוס לקנות אצלם.
ואני חושבת שזה יותר בולט בארץ לעומת מדינות אחרות בעולם כמו ארה״ב.
אהבתיאהבתי
כשאני רק השתחררתי מהצבא בקסטרו היית יכולה למצוא בגדים עד מידה 48, תוך כמה שנים המידות האלה נעלמו ובשלב מסויים הם הקטינו את המידות כך שמידה 44 של היום היא מידה 40 של פעם.
בארץ מאוד בולט העניין הזה כי בחו"ל את בטח יודעת יש לא מעט רשתות שיש בהן ליין של פלאס סייז, אבל גם אם הן נמצאות בארץ לא טורחים להביא אותו לכאן.
למשל בשנה האחרונה פוקס הוציאו ליין פלאס סייז גם לנשים וגם לגברים, אבל הוא נמכר רק אונליין.
גם יש חנויות שידעות בתור חנויות למידות גדולות, אבל הם שמים על הקולבים בחנות רק את המידות הסטנדרטיות ואם במידה גדולה צריכים ללכת לחפש לך את הבגד במחסן.
וגם ברשתות שמוכרות מידות גדולות אין אחידות במידות, כך שמידה 48 היא מידה שונה בכל אחת מהחנויות.
שלא לדבר על זה שיש הבדל בין מידות בין נשים וגברים. כך שXL של נשים הוא ממש לא כמו XL של גברים (יותר כמו S או M)
לפני כמה שנים כשאני חיפשתי מעיל אבל שיהיה מחמם כי מה שמוכרים פה בארץ לא ממש מחמם. לא מצאתי משהו שאהבתי במידה שלי ובסוף הזמנתי מחו"ל. מעיל של קולומביה. הקטע הוא שיש סניפים של קולומביה בארץ אבל הם מביאים מספר בודד של פריטים מקולקציית הפלאס שלהם, ויש להם קולקציית פלאס דיי עשירה.
אהבתיLiked by 1 person
זה מזכיר לי שפעם בתקופה שבה עבדתי באמדוקס יצאתי לרילוקיישן, ואז חבר׳ה שבאו מישראל לתקופה של כמה שבועות לעבוד אצלנו בארה״ב היו בהלם מזה שבארה״ב לא שמרו למנהלים הבכירים מקומות חניה ליד הכניסה לבניין (שהם יותר נוחים) בתור כבוד כמו שהיו עושים בישראל.
זה כנראה מראה על עד כמה אנחנו מחפשים פה בישראל סממנים של כבוד – כולל בזה שאנחנו ״לא שמנים״ ולובשים מידות ״ראויות״.
זה כמו שהחצי שירה הזו שכתבתי עליה פעם ממש התראיינה על כמה לא פייר שקסטרו הקטינו מידות ואין שם מגוון של מידות – אבל לא מזווית של פגיעה בדימוי העצמי של המרזות, אלא מהזווית שהיא ועוד כמה נשים שרזו בתוכנית שלה כל כך התאמצו לרזות שמגיע להן ללבוש ג׳ינסים של קסטרו במידה או שתיים יותר ממה שקיים כיום.
אהבתיאהבתי
זה בגלל שבארץ מסתכלים על כל דבר כסמל סטטוס.
אם את למשל הולכת עם מותגים – את שווה, יש לך כסף, את מיוחדת. אם את עובדת בחברת הייטק מוכרת, את שווה (גם אם את רק פקידה/מזכירה). אם את מתאמנת ברשת הולמס פלייס את מתאמנת בג'ים שווה. אם את מרוויחה משכורת X את שווה.
בת'כלס זה לא אומר שום דבר עלייך כבן אדם.
אני כבר שנים לא לובשת קסטרו, קודם כל כי האיכות שלהם נעשתה ממש ירודה יחסית. שנית הייתה תקופה שקניתי שם בגדים. היה לי זוג מכנסיים בצבע מסויים ויצא צבע נוסף לדגם הזה, והדגם היה קטן ב4 ס"מ בהיקף (ז"א מידה פחות) זו הייתה התחלת התקופה של הורדת המידות שלהם.
גם כשהייתי קונה ג'ינסים הם היו מחזיקים לי חודשיים שלושה עד שהם היו מתפוררים (כי הם כבר לא היו עושים ג'ינסים לנשים מבד ג'ינס אלא מבד סטרצ' שנהרסה הרבה יותר מהר).
אבל הנה תראי עדיין ללבוש בגדים של קסטרו זה נחשב סוג של משהו שווה.
אני היום בקטע של בגדים, פחות אכפת לי מי המותג, אני אוהבת ללבוש בגדים שנוחים לי ונראים טוב עלי. ואני תמיד מעדיפה בדים נושמים מחומרים טבעיים ולא סינטטיים (בחיי שאני לא מבינה נשים שמוכנות ללבוש בגדים שהם מפוליאסטר).
אהבתיאהבתי
מצד שני אני מתאמנת בהולמס פלייס פשוט כי זה הכי זמין לי ומאפשר לי גם לשלב שחיה באימונים שלי, לא בקטע של יוקרתיות או משהו. בחדר כושר אחר כנראה טצטרף לנסוע רחוק מהבית / לעשות מנוי בשני מקומות כדי שתהיה לי גם בריכה טובה וגם חדר כושר טוב.
אהבתיאהבתי
זה ברור, גם כשאני התאמנתי בהולמס פלייס בעזריאלי זה היה בגלל שזה היה קרוב לבית שלי (10 דקות הליכה). הייתה תקופה שגם התאמנתי בג'ימי בדיזנגוף סנטר (לדעתי המקום לא קיים היום) אז לא הייתי מגיעה לשם באותה תדירות כי הייתי חייבת לנסוע לשם וגם לא הייתה שם אופציה להשכיר לוקרים ולהשאיר את החפצים שלי שם, כך שזה היה מעיק יותר.
מאידך היום אני גרה במושב ופה אין חדר כושר אז לא משנה איפה אני אבחר להתאמן זה מצריך נסיעה ולמצוא חניה.
בחדר כושר שאני מתאמנת בו היום, גם אין לוקרים להשכרה, אבל בלי שום קשר רוב מי שמתאמן שם לא משתמש שם במקלחות בכלל.
עדיין הרשת של הולמס פלייס נחשבת יוקרתית יחסית.
ברור שרוב מי שבוחר להתאמן שם עושה את זה מטעמי נוחות ולא מטעמי יוקרה.
אהבתיLiked by 1 person
רוב בנשים שאני מכירה שמתאמנות שם (פשוט כי יצא לי לשוחח יותר עם נשים, בעיקר בחדרי הלבשה) בהחלט לא מגיעות בגלל ה״יוקרה״. שמעתי הרבה מאוד קיטורים על זה שפעם העלו את מחיר החניה, כולל מישהי שאמרה לי שהיא מגיעה פחות בגלל זה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לשלם כל כך הרבה כל שבוע.
מה שכן, כנראה שבסניף של הרצליה פיתוח זה באמת היה יותר נפוץ, וכשפעם הנשים העשירות האלו קיטרו ל מצב המלתחות – פשוט שיפצו את המלתחות בבלגן מאוד גדול, והרבה נשים לא יוקרתיות התעצבנו על זה שסוגרים להן את האפשרות להתאמן לפני העבודה למשל (כי לפני העבודה חייבים להתקלח, ואי אפר להתקלח בלי מלתחות). אני למשל באותה תקופה הפסקתי לעשות משקולות לשבועיים, יצאתי להליכות בוץ במקום אימון אינטרוולים על ההליכון, וכדי לשחות הייתי נוסעת לחדר הכושר הנוכי שלי בעזריאלי. אבל זה דרש מאמץ.
אהבתיאהבתי
זה בדיוק העניין, אנשים הולכים לחדר כושר מסויים כי זה נוח להם, כי זה נמצא קרוב לעבודה או לבית שלהם. שלא בגלל שיש לו שם כזה או אחר.
זה כמו שיש גם מקומות עבודה שמחזיקים חדר כושר לרווחת העובדים, והם משתמשים בו.
אבל הולמס פלייס עדיין נחשבת לרשת יחסית יוקרתית, בתקופה שאני הייתי שם, אני לא יודעת אם זה ככה גם היום, היית מקבלת מגבות נקיות מהם כשהיית מגיעה, והיו מגבות נקיות במקלחת כך שלא היית צריכה להביא את זה מהבית. והיה גם שמפו מרכך וסבון (למרות שאני כמו כל אישה הבאתי את שלי מהבית). והיו לוקרים שאפשר להשכיר ולהשאיר את הציוד שלך לחדר כושר ולא לגרור אותו בכל פעם מהבית. וגם היה במלתחות של הנשים (לא נכנסתי אף פעם לשל הגברים) חלל דיי גדול עם מראות שאפשר היה להתאפר בו, ולעשות פן וכדומה. ליד הלוקרים היו ספסלים שאפשר היה לשבת עליהם ולהחליף בגדים וכו'.
אלה לא דברים שנמצאים ברוב חדרי הכושר ועברתי כמה וכמה כאלה.
אגב עניין של חניה בחדרי כושר זה תמיד בעייתי. למשל בחד"כ הנוכחי שלי אין חניה, צריך לחפש. וגם בחדרי כושר אחרים שבדקתי באיזור מגורי אין חניה של החדר כושר שאת יכולה להחנות את צריכה לחפש חניה ברחובות הסמוכים ולקוות שאולי תהיה.
בחדר כושר שאני מתאמנת בו היום החניה הקרובה נמצאת במרחק של 10-15 דקות הליכה, זה לא נורא לעשות את זה הליכה הזאת כל עוד לא יורד גשם שוטף בחוץ.
אהבתיLiked by 1 person
המגבות זה משהו שתלוי ב״רמה״ של המועדון: יש עקרונית מועדונים פרמיום שהם יותר יקרים ובהם באמת מקבלים מגבות, יש מועדוני פמילי שהם כיכול פחות יוקרתיים ואין בהם למשל מגבות (עבדה איתי פעם מישהי שהיתה מנויה בפמליל בגבעת שאול והיתה צריכה לזכור להביא מגבת), אבל משמשים יותר כמו קאנטרי, ואנרג׳י שזה הכי בסיסי ובלי מגבות וכאלו. אמור להיות הבדלים במחיר שפרמיום הם באמת יקרים יותר, אבל זה לא בהכרח המצב כי למשל הבנתי שהמועדון של הפמילי בגבעת שאול כל כך מבוקש שהוא עולה ממש כמו שהמנוי שלי עולה.
ושי להם עכשיו גם משהו שנקרא ״אייקון פיאנס״ שזה משהו שמשלמים בו לפי שיעורים ויש בו שיעורים מגניבים מהסוג שתל אביבים מגניבים היו אוהבים – כאלו של מוזיקה מאוד רועשת.
כמובן שאם אני מנויה בפרמיום אני יכולה ללכת לכל חדר כושר שלהם, אבל למשל מישהו שמנוי למועדון פמילי לא יכול ללכת לפרמיום כי זו דרגה גבוהה יותר.
אהבתיאהבתי
האמת שכשאני הייתי מנויה אצלם לא היו כל כך הרבה מועדנים ברשת שלהם כמו שיש היום, וכולם היו באותו דירוג כך שלא משנה לאן הלכת בכל מקום קיבלת את אותו הדבר.
אז גם לא הייתה את האופציה לעשות מנוי שבו את יכולה ללכת למועדונים שנמצאים בעיר אחרת. זאת אומרת שאם היה לך מנוי להולמס בעזריאלי ת"א יכולת ללכת רק אליו.
לפני כמה חודשים שבדקתי עלויות להולמס באחת הערים הקרובות אלי (זה מצחיק שמו 2 מועדוני הולמס באותה עיר – שזה סבבה, אבל באותה שכונה בדיוק, שזה חסר היגיון מבחינתי). וזו עוד עיר שאין בה אוכלוסיה מבוססת יותר מדיי. והמחיר של המנוי יחסית יקר מול כל חדר כושר אחר שיש שם. (למרות שתושבי העיר מקבלים הנחה אבל עדיין יוצא יקר).
אהבתיLiked by 1 person
הרשת מאוד גדלה גם מהתקופה שבה אני נרשמתי, בין השאר כי היא כל הזמן רוכשת רשתות אחרות או סניפים שרשתות אחרות כבר לא רוצות להפעיל. יכול להיות שבגלל רכישה כזו יש לה שני חדררי כושר באותה שכונה.
אני זוכרת שמאזשנרשמתי תמיד היו שלוש רמות של שירות, אבל גם יש ארבעה רמות של מנוי. בעקרון כשנרשמתי היה לי כרטיס בורדו שאיתו יכולתי להכנס רק למועדון שבו הייתי מנויה. אבל אחרי שהרווחתי ״נקודות״ על כל מיני פעילויות (כניסה למכון, רכישה של אימונים אישיים, רכישה של ציוד) – עליתי לרמה של ״סף״ שאפשרה לי להכנס לעוד מועדון אחד של הרשת ברמה דומה לשלי או נמוכה יותר. אחרי כסף יש זבה שמאפשר להכנס לכל המועדונים של הרשת בארץ, ופלטינה שאפשר כביכול להכנס לכל המועדונים בעולם אבל אף פעם לא ניסיתי את זה.
אהבתיאהבתי
כן, הסתכלתי היום באתר שלהם והם באמת נעשו ענקיים.
בעיר שציינתי שפתחו 2 חדרי כושר באותה שכונה, זה היה לפני קצת יותר מחצי שנה ובאותו חודש פתחו את שניהם (אני התקשרתי לברר שם מחירים עוד לפני הפתיחה עצמה). ת'כלס זה בשכונה שכל כך רחוקה מהעיר עצמה שאפילו אנשים שגרים בעיר לא יגיעו לשם (זו מן שכונה שחוץ מכביש שמחבר בינה לבין העיר מנותקת ממנה לגמרי ונמצאת בחצי הדרך לת"א).
בתקופה שאני התאמנתי בהולמס פלייס לא היו את כל הדברים שציינת שיש היום.
אין לי ספק שהרשת מתפתחת ושזה מאוד נכון לפנות לקהל שונה של לקוחות, כי ברגיל המנוי שם לא זול בכלל. זאת אומרת אם נגיד אני הולכת רק לחדר כושר ולא לבריכה לא משתלם לי לעשות מנוי למקום שיש בו בריכה כי אוטומטית זה יוצא יותר יקר.
גם בכל חדרי הכושר שיצא לי להתאמן בהם שלא היו שייכים לרשת הולמס פלייס לאורך השנים, רוב האנשים לא היו מתקלחים בחדר כושר אלא נוסעים הבייתה עם הבגדים שלהם ומתקלחים שם (והיות ולא הייתי מגיעה בשעות הבוקר שאנשים מגיעים לפני העבודה שלהם, אז כאלה לא יצא לי לראות).
אהבתיLiked by 1 person