אי שם בנובמבר 2008, הייתי שנה וחצי לתוך הדיאטה הראשונה שלי שעבדה וירדתי בערך עשרים וקצת ק״ג מתוך בערך 50 – 60 ק״ג שרציתי לרדת. אמנם זו ירידה מאוד איטית, אבל בדיעבד התברר שדווקא האיטיות הזו עזרה לי להגיע למצב שבו התרגלתי בהדרגה לאורח חיים בריא שהתמדתי בו המון שנים ושעזר לי לשמור על הירידה במשקל בטווח מסוים, עד שהגיעה הקורונה.
באותו סוף שבוע נסעתי להורים שלי, וכשהשתעממתי נכנסתי לחדר שינה לשעבר של אחי (שהיה בעבר הרחוק חדר השינה שלי עד שיצאתי מהבית של ההורים ועברתי לגור ליד האוניברסיטה) שהפך להיות ה״משרד״ של אמא שלי.
פתחתי את אתר ווינט. על המחשב שלה, ונתקלתי בטורים הראשונים של מישהי שהפכה להיות אחת מ״גורו הדיאטות״ של ישראל: שירה ווסרמן המכונה כבר מאותו הטור ״חצי שירה״. הטור בעצם סיפר סיפור של מישהי שהיתה נערה וצעירה עם משקל עודף מאוד גדול, עד שהיא חוותה ״התעוררות״ כשהיא חטפה קלקול קיבה רציני והבינה שהיא ״מרעילה״ את הגוף שלה בצורת האכילה שלה. ימים ספורים אחרי שהיא הבריאה היא הצטרפה לקבוצת הרזיה (שבהתחלה היא סירבה לגלות על איזו קבוצה מדובר, אבל אחרי שכמה מהמשתתפות בקבוצה שבה היא השתתפה חשפו את זה – התברר שמדובר על מירי ״לא חסה״ בלקין) – והכל הלך נהדר. בשבועות הראשונים של ההרזיה שלה היא ירדה שניים או שלושה ק״ג בשבוע, שלושים קילו בחצי השנה הראשונה, וחמישים בשנה הראשונה. אז היא החליטה לצאת לדרך משלה, ירדה עוד עשרים וקצת ק״ג בשנה וחצי בערך בלי מסגרת, ובמקביל התחילה ״לחיות״ בצורה שבה רק נשים רזות כביכול יכולות לרזות, כמו למשל לצאת לדייטים, למצוא בן זוג, או אפילו למצוא עבודה טובה.
ואז בחתונה שלה אחד האורחים לא זיהה אותה כי הוא הכיר אותה בתור ״שירה השמנה״, אז הוא קרא לה ״חצי שירה״ – וכך נולד הכינוי שלה שליווה אותה מאז.
היא מבחינתה כתבה שהיא מבינה שיש נשים שמנות שמרגישות טוב עם עצמן, אבל היא עצמה מעולם לא הרגישה כך ולכן היה לה חשוב לרזות. ובמקרה (או שלא ממש במקרה כפי שקוראים רבים העירו בדיעבד), לאור התגובות הרבות והבקשות לעזרה שהיא קיבלה בעקבות הטור, שירה החליטה כביכול בספונטניות לפתוח קבוצות הרזיה בהנחייתה שעדיין קיימות כיום בפורמט של פגישות זום.
וחשוב להגיד: שירה רזתה בצורה בריאה ולא בדיאטת כאסח, והיא כבר שומרת על ההישג למעלה מעשור (ובעצם אולי כבר כמעט עשרים שנה). גם קבוצות ההרזיה שלה היו לכתחילה בליווי דיאטנית (כשכיום נשמע שהליווי של הדיאטניות אפילו צמוד ואישי יותר מאשר בעבר), ולקבוצה גם הצטרפה קואצ׳רית שמלווה את הקבוצה מבחינה התנהגותית. הדיאטה של ״חצי שירה״ היא אחת הדיאטות היותר איכותיות מבחינה בריאותית שקיימות בשוק הדיאטות שמוצף בלא מעט שרלטנים שמציעים ניקויים או דיאטות שומן בלי הסמכה מקצועית או הבנה בפיזיולוגיה או הפסיכולוגיה של ההשמנה.
אבל כבר מהקריאה הראשונית של הטור לפני 15 פלוס שנים, משהו בו הרגיש לי מאוד לא נוח, גם אם הייתי כביכול במקום שבו גם אני מנסה להרזות.
מה שגרם לי את תחושת חוסר הנוחות הזו היתה הגישה של שירה שלפיה ההשמנה היא כל מה שגורם לה לבעיות בחיים, ושרק הרזיה מהירה ״הצילה״ לה אותם.
וזה צרם לי כי המציאות היא לא פעם מורכבת יותר, וחלק משמעותי לש הבעיות של שירה בפרט ושל אנשים שמנים בכלל נובעות מיחס חברתי גרוע כלפי אנשים שמנים. במצב כזה, האם השינוי חייב להיות הרזיה – או שאפשר (ואפילו צריך) לדרוש מהסביבה להפסיק להתייחס בצורה גרועה לאנשים שמנים בלי שום סיבה?
והאם העובדה שאנשים כמו שירה פונים להרזיה בתור פתרון נותנת לאנשים שונים תירוץ להמשיך להתייחס בצורה נוראית לאנשים שמנים כי כביכול זה עוזר להם להרזות?
מעבר לזה, שירה (כמו מרזים רבים אחרים) מנסה להציג את ההרזיה שלה בתור מצב שבו ״אם אני הצלחתי – אז כל אחד יכול!״. אבל הסטטיסטיקות מוכיחות שבערך 95% מהמרזים לא מצליחים לשמור על ההישגים שלהם לאורך חמש שנים (ואחרי עשר שנים המספר אפילו נמוך עוד יותר), גם בשיטות שבהן אותם 5% הצליחו לשמור על ההרזיה.
וגם אותם 5% שהצליחו לשמור על ההישג לפחות לחמש שנים – הצליחו לרזות בשיטות מאוד שונות אחת מהשניה, ולא פעם בשיטות שנכשלו עבור מרזים אחרים.
אז משהו באמירה הזו נשמע לי מאוד צורם כי כביכול שירה באה להית דוגמה לכך שמי שבאמת רוצה יכול להצליח – אבל זה לא עובד כך בעולם האמיתי, כנראה כי כל אחד מאיתנו שונה.
אבל הנטיה הראשונית על כל ביקורת שעולה כלפי אנשים כמו שירה שרזו נתקלת בתגובה של ״טוב, את בטח מקנאה בה כי היא הצליחה להשלים את ההרזיה שלה, ועשתה את זה הרבה יותר מהר ממך, ולא עלתה חזרה״.
אבל בעצם הביקורת הזו נמצאת הבעיה בטורים כמו אלו של שירה. ואני בכוונה כותבת את הביקורת על הטורים של שירה, ולא שירה עצמה. קודם כל כי אני פשוט לא מכירה את שירה באופן אישי ולכן לא יכולה לכתוב עליה ועל מה השיקולים או הדעות או המחשבות שלה. אבל הטורים שלה נגישים, ובהם יש לא מעט ביטויים לגבי התחושות שלה לגבי הרזיה והשמנה.
ואני לא רוצה חלילה להשמע שיפוטית כלפי שירה ה״שמנה״. שירה היתה שמנה מגיל מאוד צעיר, ונשמע שהיא חיה בסביבה שמאוד לעגה לה בתור ילדה שמנה. זו חוויה שמאוד שונה מהחוויה שלי: אני הייתי ילדה רזה, בתור מתבגרת התחלתי להתמלא אבל עדיין הייתי בטווח הנורמלי ולא הייתי שמנה בצורה חריגה כמו ששירה היתה – ורק בתור מבוגרת בתחילת שנות העשרים שלי הגעתי להשמנה שהיתה חריגה.
וזו בהחלט חוויה שונה, כנראה כי אני הרבה פחות נתקלתי בלעג כשמנה מבוגרת, לכן החוויה שלי שונה מאוד מזו של שירה. זה כמובן לא אומר שלא קיבלתי יחס חברתי גרוע – היחס לאנשים שמנים מאז ומתמיד היה גרוע, גם כלפי מבוגרים, אבך מוגרים עושים את זה בצורה הרבה פחות מציקה לרוב. ולפני עשרים ומשהו שנים כשרק הפכתי לשמנה מאוד, היחס היה גרוע בהרבה מהיחס החברתי כלפי אנשים שמנים היום.
אבל זה גם עניין של פרספקטיבה. בגלל שהילדות שלי היתה נורמלית בהיבט של ההשמנה וגם תקופת הנעורים שלי לא היתה מאוד מושפעת מהשמנה מאוד חריגה (למרות שכמובן שהיחס של המשפחה שלי להשמנה שלי ולחובה לרזות כן השפיעה עלי) – היה ברור לי שהרבה מהקשיים שלי שאפשר היה לשייך כביכול באופן אוטומאטי להשמנה בעצם לא היו קשורים אליה. שירה ראתה במצבה הזוגי והחברתי הקשה תוצאה ישירה של ההשמנה שלה – אבל לי היה ברור שחלק גדול מהבעיה שלי נובע מזה שאני ביישנית ושקטה.
והשוני הזה הוא משמעותי כי הוא גורם לכך שאנחנו תופסות את ההשמנה שלנו בצורה שונה, גם אם שתינו רוצות לשנות אותה. מבחינתה של שירה ההשמנה היא הורסת חיים, ועבורי היא משהו שמשפיע עלי בריאותית ומקשה עלי למצוא בגדים למשל או יכולה להפריע ברמה כזו או אחרת בטיולים (בעיקר בטיולים מאורגנים) – אבל הבה פחות משמעותית מגורמים אחרים בכל מה שקשור ליכולת שלי לחיות חיים טובים עם עבודה טובה.
ובעצם כנראה זה מה שמפריע לי בסיפורים כמו הסיפור של שירה – שהם ממשיכים לתחזק את הדעות הקדומות האלו שלאנשים שמנים לא יכולים להיות חיים עד שהם לא מרזים – גם אם המציאות הזו היא לא בהכרח אובייקטיבית אלא בעיקר נקבעת על ידי דעות קדומות שכאלו.
אני לא חושבת שבהכרח מדובר על משהו מכוון ששירה עושה נגד אנשים שמנים, וכמובן שהיא או כל אדם אחר שחשוב שהרזיה היא הפתרון המתאים עבורו יכול ואפילו צריך לממש את הרצון הזה.
אבל קשה להכחיש שלא פעם אנשים שהם לא שמנים לוקחים את המקרים האישיים האלו מהפרט אל הכלל – החל מההנחה שאנשים שמנים הם פחות מוצלחים ברמה האישית, וכלה בכמה קל לרזות רק כי שירה הצליחה (למרות שרבים נכשלו לרזות ולשמור על ההישג גם בצורה ששירה עצמה רזתה ושמרה על המשקל שלה).
אבל מעבר לשינוי עצמו – לא פעם טורים כמו אלו של שירה מייצגים גם הרזיה שהיא מאוד אידאלית, כזו שקורית מהר מאוד יחסית ובאופן רציף – ולא פעם בגאווה גדולה על כך שהתהליך נעשה בלי ״עזרה חיצונית״ של תרופות או ניתוחים. אבל בעצם הם מציבים כך רף מאוד גבוה לקצב הרזיה שהוא ראוי, ולצורת הרזיה שהיא ״תקנית״ שגם אלו שמנסים להרזות לא בהכרח מסוגלים לעמוד בה. דוגמאות כאלו יכולות לא רק לתסכל את המרזה עצמו – אלא גם לשלול ממנו אמצעים שהוא אולי זקוק להם (כמו למשל תרופות שיכולות לעזור במקרים מסוימים, או ניתחוחים שעבור מי שהם מתאימים לו הם חיוניים), וגם לא פעם ליצור עליו לחץ חיצוני מהסביבה של ״אם שירה רזתה כל ך מהר, אז למה אתה לא?״.
והגבול הזה בין הרצון להשתנות באופן אישי ולעזור לאחרים שמעוניינים באותו שינוי (מבחירת השראה או עזרה ממשית) לבין להקשות על אחרים שלא מעוניינים בשינוי הזה או שמסוגלים לבצע אותו יותר לאט הוא מאוד דק ועדין, ואולי אפילו שני הדברים לא בהכרח יכולים להתקיים בו זמנית, למרות ששניהם מוצדקים.
וזה כנראה מה שהפריע לי בטורים של שירה.
התיירת המקרית 
אני נאבקת במשקל שלי ובדימוי העצמי של הגוף שלי מגיל מאד צעיר. היום כשאני מסתכלת אחורה על השנים ההן של סוף יסודי, החטיבה, התיכון ואפילו הצבא ושנות העשרים שלי - רוב הזמן התחושות שלי שאני שמנה ושהגוף שלי לא טוב באמת לא כל כך מוצדקות. כלומר – נתנו לי איכשהו להבין שאיך שאני זה לא בסדר. לא מספיק טוב. הסתכלתי על אחרות ורציתי להיות כמוהן.
אבל עכשיו כשאני עוצרת לחשוב על זה יותר לעומק, תמיד הסתכלתי על רזות באמת. כאלה שנולדו רזות ונשארו רזות. מעולם לא עניינו אותי שמנות או שמנמנות שרזו. לא השוויתי את עצמי אליהן, לא קינאתי בהן שהן הצליחו לרזות. הן לא היו בכלל בפוקוס שלי. מאד מעניין……….לא חשבתי על זה אף פעם.
אהבתיLiked by 1 person
כשאני מסתכלת על עצמי בתור נערה עד סוף תיכון – אני קולטת שאמא שלי כל הזמן חפרה לי עד כמה אני שמנה שצריכה להתבייש בגוף שלה וללבוש רק בגדים מאוד גדולים שלא יראו לי את הבטן, גם שהייתי די קרובה למשקל נורמלי. אני חושבת שרק בצבא הייתי בין החיילות הכי שמנות ביחידה, ואחרי שנה או שנתיים של תואר באמת הפכתי להיות מישהי שמנה בצורה חריגה.
וזה מעבר לעובדה שהתפתחתי מוקדם יחסית והיה לי לא קטן אבל בחלק הגבוה יחסית של הטווח הנורמלי (עד שכמובן השמנתי מאוד והוא גדל באופן פרופורציונלי לגוף ועכשיו גם הוא ״במידה גדולה״) – אבל אמא שלי ממש הציקה לי כמה החזה שלי ענקי, כשהוא לא היה. זה הגיע למצב שבו היא הציעה לי לעבור ניתוח הקטנת חזה כשהוא הי. בקאפ בי או סי – משהו שהוא די ממוצע לנשים בוגרות (ושוב, הוא כנראה לא היה ממשיך לגדול אם לא הייתי משמינה).
אהבתיאהבתי
אוי האמהות האלה שגורמות לתסביכים אצל בנותיהן! גם אמא שלי נתנה לי להבין שהחזה שלי גדול מדי ושצריך ללבוש בגדים לא צמודים (ועדיף חולצות כפתורים עם צווארון, גבריות כאלה) כדי לא "להבליט". אוף. אני זוכרת שבפעם הראשונה שעשיתי דיאטה ורזיתי (הייתי בת 16) הדבר הראשון שעשיתי היה לנסוע לבד לתל אביב ולקנות לעצמי חולצת טריקו צמודה. זוכרת אותה עדיין, כתומה כזאת. וגם מכנסיים צמודים.
אהבתיLiked by 1 person
אמא שלי תמיד הצדיקה את זה בזה שחזה גדול מושך תשומת לב לא רצויה, ונכון שלפעמים זכיתי לה בתור נערה כשזה לא היה בהכרח נעים (אני חושבת שכיום כמבוגרת זה משמעותית פחות מפריעה כי אני יודעת להתעלם כשצריך או להעיר כשלא) – אבל אני חושבת ששיא ההצקות היה מטעם אמא שלי.
אני זוכרת שכבר מגיל צעיר היא התעקשה שאלבש חזיות מאוד תומכות ומחזיקות, גם כשכנערה רציתי משהו יותר קליל ויפה כמו שלבשו הבנות האחרות. אני ממש התנגדתי י זה תמיד היה לוחץ ולא נוח, וכיום אני מבינה שלי היה קשה עם זה כי יש לי כנראה בעיות קשב וריכוז ובגדים לא נוחים מפריעים לי יותר מהרגיל. גם עם הזמן הבנתי שלמשל בארה״ב מאוד נהוג שהחזיה הראשונה היא ״חזיית אימונים״ שזו בעצם גוזיה לרוב מבד רך כמו כותנה, ואני חושבת שאם לפחות הייתי מתחילה עם גוזיה כזו במקום עם חזיות סינטטיות ״כמו של זקנות״ אז החוויה היתה מדורגת יותר ואחרת.
ויש כמובן קרובת משפחה אחת שאני חושבת שכבר סיפרתי עליה ברשומה אחרת – ניצולת שואה שהיתה אחותה של דודה של אמא שלי (נשואה לאח של סבתא שלי). אותה קרובה יום אחד הירה לאמא שלי שלדעתה החזיה שלי לא ״מחזיקה מספיק״, וציפתה שאמא שלי תגרום לי לתקן את זה. אמא שלי בשלב זה ידעה שזה לא יתקבל בברכה ולכן לא אמרה לי כלום (לפחות עד שאותה קרובה לא הלכה לעולמה), אבל בדיעבד אני מבינה שמאז אותה תקרית – אותה קרובת משפחה היתה מתעלמת ממני במופגן באירועים המשפחתיים שנפגשנו בהם, ואני מעולם לא הבנתי למה…
אבל בשלב מסוים פשוט הפסקתי להקשיב לה.
אהבתיאהבתי
כנראה שזה נכון שחזה גדול עלול למשוך תשומת לב לא רצויה, אבל איכשהו אני אישית מעולם לא נתקלתי בזה ולא סבלתי מזה. אין לי דרך להסביר את זה פרט לעובדה שהייתי לגמרי CLUELESS ולא שידרתי שום דבר נשי או מיני…. חייבת לומר לך שרוב החטיבה והתיכון מאד רציתי תשומת לב מבנים והם כולם התייחסו אלי כאל ידידה טובה, אחלה בן אדם….לא אובייקט מיני ולא בת זוג פוטנציאלית.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שכשחזרנו לארץ מניו יורק כשהתחלתי כיתה ח׳ – החזה שלי כן משך תשומת לב של הבנים בכיתה, אולי בין השאר כי הגעתי אז פחות או יותר לסוף ההתפתחות שלי בשלב שבו רוב הבנות עדיין התפתחו או אפילו היו כמה שעדיין לא התחילו להתפתח בכלל (או לכל היותר התחילו להן ״ניצנים״ של שדיים שלי התחילו שנתיים לפני כן).
אבל בהמשך השנה הוצר מצב שבו הבנים בכיתה החליטו בתור ״בדיחה״ שכל מה שאני נוגעת בו ״מגעיל״ וזה די הסית את תשומת הלב שלהם ממידת החזיה שלי.
אני זוכרת את עצמי בתיכון מאוהבת בתלמיד הכי חתיך וכריזמטי בכיתה (תחשבי על הנסיך וויליאם לפני שהוא הזדקן והקריח), כזה שלא היה סיכוי שיתאהב בי. אני זוכרת שהמון שנים אחר כך כשולנו התחלנו להרשם לפייסבוק ולחפש אנשים מהעבר, עדיין קצת התרגשתי כשהוא אישר אותי בתור ״חברה״ (למרות שמאז הוא כבר לא חבר שלי ואני חושבת שהוא הסתיר במכוון את הפרופיל שלו).
אני מניחה שבעינייך מעניין יהיה לשמוע למה בתור נערה וצעירה הייתי מתאהבת בעיקר במי שהיה הכי מוצלח ולא היה מוכן להסתכל לכיווני…
אהבתיאהבתי
מוזר, הוורדפרס לא מאפשר לי להגיב לתגובה שלך אלא רק לפוסט באופן כללי….
אז לגבי מה שאמרת / שאלת: זה מאד נפוץ אצל נערות (וגם נשים) שהן נמשכות / מתאהבות דווקא במי שמאד מאד מבוקש ואין סיכוי שאפילו יסתכל עליהן, שלא לדבר על להתחיל איתן.
אגב אם ראית את ONE DAY בנטפליקס – זה בדיוק מתחיל ככה. עם בחור סופר חתיך וסופר מבוקש שמשום מה ביום האחרון ללימודים מגלה פתאום עניין בבחורה שלא היית מסתכלת עליה פעמיים… אבל הסיפור שלהם מתגלגל באופן שונה לגמרי ממה שקורה בדרך כלל.
אני בחטיבה ובתחילת התיכון נטיתי להתאהב בבנים שראו בי רק ידידה, "אחלה בן אדם", וכו'. זה היה מאד כואב ומאד מתסכל, והניב הרבה מאד שירים יפים ועצובים שכתבתי וגם שרתי ל"חבר'ה" …הייתי מאד פופולרית מהבחינה הזאת, תמיד הגעתי עם הגיטרה לכל טיול ולכל פעולה ולכל מפגש…אבל משום מה אף אחד (שעניין אותי) לא נמשך אלי באופן שאני נמשכתי אליו.
אהבתיLiked by 1 person
יש משהו מאוד מוזר ביכולת להגיב בוורדפרס אחרי שתיים או שלוש תגובות.
ובמקרה שלך – לפחות זכית להתיידד עם הנערים שהתאהבת בהם. אני אפילו לזה לא הגעתי כי לרוב הייתי משתתקת לגמרי ולא מצליחה להוציא מילה מהפה. אני למשל זוכרת שבצבא הייתי ״מאוהבת״ באחד הטייסים בבסיס, והיו לא מעט בנות מהיחידה שלי שהיו בזוגיות עם טייסים כך שזה לא היה. בלתי אפשרי שיצא מזה משהו. אבל בהזדמנות היחידה שיצא לי להיות איתו לבד כשהוא נתן לי טרמפ הביתה אחרי טיסה מהבסיס למרכז, פשוט לא הצלחתי לחשוב על מה לדבר איתו והנסיעה עברה בשתיקה מביכה.
אני חושבת שלאורך השנים כן היו לי ידידים, אבל הם בהחלט לא היו הנערים או הגברים שאליהם נמשכתי או שהייתי מאוהבת בהם. עם אחד מהם שהכרתי בתחילת התואר אני עדיין בקשר, ומניסיון – בחיים לא הייתי מעוניינת בזוגיות איתו, כי מעבר לעובדה אני לא נמשכת אליו, הוא היה משגע אותי בדיוק בסוג ההתנהגות שלו שכיף לי איתה רק כידידה.
אבל גם הצד השני של הבעיה בעייתי מבחינתי, כי איכשהו תמיד מתחילים איתי או משדכים לי גברים שבהרבה מובנים הם בדיוק ההיפך מ״מוצלחים״ – אנשים שבעיני הם לא מושכים, והם חסרי הישגים או שאיפות, עם יכולות אינטלקטואליות נמוכות משמעותית מאלו שלי. ורמת הפער היא כזו נמוכה שאני טמת לא פעם מוותרת כי אני כל כך לא נמשכת אליהם שזה מרגיש מיותר…
אהבתיאהבתי
אחת הבעיות לדעתי בכל הקשור לעודף משקל, זה שברגע שהגדירו את ההשמנה בתור מחלה זה נותן לגיטימציה לאנשים להעלות את כל הרגשות השליליים שיש להם לגבי אנשים שיש להם עודף משקל.
אם את שמנה, את בן אדם חולה, את לא בריאה, לא מגיע לך: זוגיות, עבודה טובה, שיתייחסו אלייך בכבוד וכיו"ב.
אני כילדה הייתי ממש במשקל נורמלי ותקין לכל דבר ועניין. אבא שלי החליט שאני שמנה והעביר אותי כל מיני דיאטות כאלה ואחרות שלמעשה לא היה שום צורך בזה.
לו יש אובססיה בכל מה שקשור במשקל וגם כשהוא היה צעיר יותר היה עושה כל מיני דיאטות מוזרות כמו דיאטת כרוב, דיאטת לחם וכדומה.
לאחי ולאחותי למשל הוא לא עשה את זה ואני לא יודעת למה הוא נטפל אלי בקטע הזה.
גם לי וגם לאחותי יש חזה גדול יחסית (שלה יותר קטן משלי). בעוד אמא שלנו עם חזה קטן (הגנטיקה הזאת הגיעה מהצד של אבא שלי).
כשהייתי נערה היה מאוד קשה למצוא חזיות נורמליות במידה שלי. בעוד כל חברותי בעלות החזה הקטן התהדרו בחזיות זולות צבעוניות ונעימות אני הייתי צריכה ללבוש חזיה עם ברזלים שהצבעים היו לרוב שחור לבן וצבע גוף. שלא לדבר על המחיר של חזיות במידות גדולות שהיה מאוד יקר לימים ההם (300-500 ש"ח לחזיה בשנות ה-90 היה הון)
אהבתיLiked by 1 person
לאנשים תמיד היתה ״לגיטימציה״ להעיר כביכול לטובת השמנים הרבה לפני שההשמנה היתה מוגדרת בתור מחלה.
גם ההורים שלי ניסו לגרום לי לעשות כל מיני דיאטות כשהייתי צעירה. אבא שלי עבד בזמנו בבית חולים והודיע לי יום אחד שהוא קבע לי תור עם דיאטנית של בית החולים. אבל כשהגעתי למחלקת התזונה של בית החולים דיאטנית בתורנות ךא ידעה בכלל על קיומי אבל קיבלה אותי לכמה דקות ונתנה לח תפריט חפיפיניקי, שאמא שלי התחילה לשנות לפי מה שהיה נוח לה לפי מה שהיא בישלה, אז מיד ויתרתי כי היה לי ברור שזה לא יצליח.
בדיעבד התברר שאבא שלי קבע לי תור לדיאטנית שלא היתה בתורנות ולא אמר לי ללכת אליה אלא חשב שאיכשהו אני אגלה את זה לבד.
ואמא שלי מעולם לא הבינה בתזונה ולא מבינה מה זה חלבון או פחמימה. מבחינתה לזניה שהיא מכינה שהיא המון איטריות ורסק עגבניות (שיש בו סוכר) אבל יש בה קצת פירורים של קוטג׳ (אולי כפית, כנראה פחות) ובערך שישית או שמינית פרוסת גבינה צהובה זה ״חלבון״.
והיא גם רגילה לעשות דיאטות כסאח כך שמבינתה אם אני לא סובלת מרעב, אני לא יכולה להרזות.
ולמזלך היו לך חזיות שחורות – בתקופה שלי אלו היו רק חזיות לבנות או בצבע גוף, ומבדים סינטטים שרק הם נחשבו ל״מחזיקים״ מספיק.
אהבתיאהבתי
גם היום רוב החזיות במידות גדולות הן מחומרים סינטטיים, אם כי היום החומרים יותר נושמים ממה שהיה פעם.
אבל לפחות היום יש מבחר, יש צבעים.
אני לא חושבת שאי פעם הייתה לי חזיה מכותנה, עכשיו כשאני בחדר כושר אני רוצה לקנות חזיית ספורט נוספת ואני מתלבטת בין דגם שכבר יש לי, לבין דגם אחר שהוא מכותנה (אבל קשיח ולא גמיש).
כשאני הייתי בת 11 אבא שלי החליט שאני צריכה דיאטה ושלח אותי למירי בלקין (אז היא עדיין לא קראה לעצמה מירי לא חסה). הוא שילם על זה אמא שלי הייתה מסיעה אותי פעם בשבוע להרצאות שלה בת"א ברחוב שאול המלך.
הייתה קבוצת תמיכה לילדים, ואני בכלל לא הייתי צריכה להרזות כי תוך כמה חודשים גבהתי ואז המשקל שהייתי בו היה תואם לגובה וזה היה סתם מיותר כל הטירטור עם התפריטים האלה ולהישקל וכיו"ב.
היו שם ילדים שהיו ממש עם עודף משקל משמעותי לא של 3-4 קילו כמו שהיה לי שזה הצטמצם עם הגובה ברגע שגבהתי.
אני חושבת שאמא שלי עשתה דיאטה פעם ראשונה רק לפני החתונה של אחי. לפני כן היא לא ממש הייתה צריכה (היא הייתה עולה במשקל בהריונות אבל יורדת אחר כך בלי דיאטה מיוחדת).. והיא עשתה בשיטה של חלי ממן שזה התאים לה כמו כפפה ליד. היא עד היום הולכת פעם בחודש להרצאה כדי להיות עם יד על הדופק.
אבל השיטה הזאת באמת התאימה לה כי אמא שלי היא בן אדם שמרגיש רעב כל היום והיא באמת הייתה אוכלת כל שעתיים שלוש אבל לא את הדברים הנכונים, והשיטה של חלי ממן הראתה לה מה הדברים הנכונים בשבילה לאכול ומה מתאים כדי לשבוע.
חוץ מזה שאמא שלי כל השנים עשתה ספורט, בגשם ובשרב היא תעשה הליכה ברגל של שעה. והיא עושה פילאטיס וצ'י קונג ויוגה.
אהבתיLiked by 1 person
אני בשנים האחרונות לובשת מידות DD – DDD ואני מצליחה למצוא חזיות מכותנה, אחרת השפשפות שהייתי מקבלת היו נוראיות.
מירי בלקין תמיד נראתה לי טיפוס צעקני ולא נעים שפועלת באגרסיביות, אבל פגשתי גם מדריכות בשומרי משקל שהיו דומות לה באופי, אבל כנראה שיש נשים שמתחברות לשיטה הזו.
ודרך אגב – אם תהית מה המשפיענית תמכור אחרי ההרזיה שלה – היום ראיתי שהיא מפרסמת צעצועי מין למיניהם.
אהבתיאהבתי
אני מידה HH אין כמעט חזיות מכותנה במידות האלה, וגם כל החזיות עם ברזלים (אפילו חזיות ספורט, למרות שיש לי כרגע אחת שהיא בלי ברזלים).
את נמצאת במידה שיש בה הרבה יותר אפשריות יחסית.
האמת שכשאני הייתי ילדה היא ממש לא הייתה הטיפוס הצעקני כפי שהראו בטלוויזיה, היא הייתה עושה הרצאות מותאמות לילדים. מדברת אלינו בגובה העיניים הסיפורים שלה תמיד היו משעשעים והיינו יכולים להתחבר אליהם (ואני מדברת על ילדים לא על מבוגרים) היא גם הייתה מרימה לכל אחד גם אם הוא לא ירד במשקל או אפילו עלה.
היא בעצמה הייתה שוקלת כל אחד ואחת שהיו מגיעים להרצאות שלה.
שוב הייתי אצלה רק כילדה בת 11 אני לא יודעת איך היא עבור מבוגרים.
העניין עם צעצועי המין שהמשפיענית מוכרת עכשיו זה לא חדש.
הרי לפני שבועיים שלושה בערך היא פירסמה צעצועי מין של חברה אחרת.
אין לי בעיה עם זה שהיא עפה על איך שהיא נראית כי היא הייתה עושה את זה גם כשהיא שקלה יותר. אבל עכשיו ממש רואים שהיא רזתה והרבה (לדעתי זה יותר מ25 קילו שהיא אומרת).
אהבתיLiked by 1 person
אני שואלת את עצמי מה יקרה למשפיענית הזו ביום שבו היא תשמין חזרה – םא היא תשמין חזרה אחרי שהיא תפסיק עם הזריקות. כבר בעבר היו לה כמה פעמים שהיא הלכה על דיאטה קטוגנית או הדיאטה הזו של האדם הקדמון – ואז אחרי תקופה שבה היא רזתה והיללה את הדיאטה, היא השמינה חזרה.
אני כן זוכרת שהיתה עליה המון ביקורת על איך היא מתנהלת עם מבוגרים והיתה קוראת להם ״שמנמודים״ שלעת רבים זה ההי כינוי מקטין ומזלזל ולא מכובד, במיוחד לא לאנשים מבוגרים:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2953487,00.html
אהבתיאהבתי
פליאו (תזונת האדם הקדמון) וקיטו, הן לא דיאטות, מדובר באורח חיים, שיטת תזונה שאת עושה ומתמידה בה לכל החיים. ברור שאם עשית אחת מהן ואחרי שירדת והגעת למשקל שרצית ואז חזרת לאכול רגיל, תעלי במשקל בחזרה.
זה כמו כל שיטת תזונה כמו חלי ממן או שומרי משקל, את צריכה להמשיך לשמור על מאזן קלורי ולא לאכול יותר ממה שאת שורפת (אחרת תעלי במשקל).
לגבי הזריקות (שהיא קוראת להן קביים) להבנתי מי שרוצה לשמור על המשקל שלו צריך לקחת אותן לכל החיים, אחרת עולים במשקל (שזה מה שקורה לכל מי שאני מכירה שקיבל את הזריקות הגיע למשקל שהוא רצה ואז הפסיק איתן).
לגבי מירי בלקין, אני הייתי אצלה בתחילת שנות ה-90, אף אחד כמעט לא הכיר אותה והיא הייתה היחידה שהייתה לה תוכנית דיאטה לילדים (וגם אז זה היה רק פעם בשבוע ביום ושעה מאוד ספציפיים). אני הייתי אצלה נראה לי ב1992.
כשהיא התפרסמה זה היה כבר יותר מעשור אחרי.
זה כמו הכינוי מירי לא חסה, זה לא היה כשאני הייתי שם.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שהאושיה ניסתה להציג את זה כאילו היא עוברת לפליאו כחלק מאורח חיים בריא, אבל כל הזמן פיזרה טיפים על איך להפוך את התזונה הזו לזו שיורדים בעזרתה במשקל. לכן אני חושבת שהמעבר לתזונה הזו היה זמני.
לכןאני שואלת את צמי האם היא תמשיך לקחת זריקות לכל החיים או לא. וברור מה יקרה ברגע שהוא תפסיק…
אני לא אומרת שהשיטה של מירי בלקין היתה גרועה, במיוחד אם היא הותאמה לילדים ולא נעשתה בצורה תוקפנית או מזלזלת. אפשר ללמד ילדים לאכול בריא, ואני חושבת שהמסגרת החברתית של קבוצת תמיכה יכולה להיות מדהימה לילדים.
אבל אני חושבת שלא פעם שיטות דיאטה כאלו יכולות לגרום לבעיה בדימוי העצמי. למשל בשומרי משקל כל הזמן חפרו לנו שרק נשים רזות מאוד הן יפות, ורק הן יכולות ללבוש ביקינו או להסתובב בבגד ים, ועוד הרבה חירטוטים כאלו. וראיתי כמה זה משפיע – באחת הקבוצות שבהן הייתי, היתה משתתפת שרזתה 14 ק״ג, ואז התחילה להגיד על עצמה שהיא לא מאמינה שהיא הרשתה לעצמה להסתובב בביקיני לפני ההרזיה.
אהבתיאהבתי
אנשים שאני מכירה שעושים פליאו או קיטו, הם אנשים שאוכלים ככה שנים, שמרגישים טוב עם התזונה הזאת חלק מהם גם ירדו בזכות זה במשקל, אבל הם לא חזרו להרגלים הקודמים שלהם אלא המשיכו באותו סוג תזונה ואיתו גם עכשיו.
כל סוג של תזונה שתעשי למטרת הרזייה וברגע שהגעת למשקל היעד שלך תחזרי לאיך שאכלת לפני, זה יגרום לך לעלות במשקל.
לכן הקטע של אותה אושייה עם הזריקות הרזייה לא היה ברור לי.
קודם כל לתרץ את זה בבעיה הרפואית שיש לה, שכבר כתבתי לך שגם לי יש בדיוק את אותה בעיה ושאלתי אנשי מקצוע אם יש קשר למשקל והם שללו את זה מכל וכל.
זאת אומרת ברור שמשקל מכביד כשיש בעיות רפואיות מסויימות, אבל המשקל הוא לא מה שגורם להן להיראות טוב יותר או פחות.
גם הקטע שהיא העלתה את המנתח הפלסטי הזה.
זה גם קטע כי היא לא הזכירה אותו שוב ויש מצב שהיא קיבלה ריקושטים על זה.
חוץ מזה דיי ברור שמישהי שהייתה רוב חייה בעודף משקל כזה או אחר, ברגע שהיא תוריד את הקביים שלה ותחזור לאכול רגיל, סביר להניח שהיא תעלה במשקל.
בכל מקום שקראתי וביררתי אמרו לי שהזריקות זה לכל החיים.
רק מי באמת רוצה לקחת את הזריקות האלה לכל החיים? (כל עוד זה לא למשל לסכרת ,שאז אין ברירה).
האמת שגם מהשיחות שלי עם אמא שלי שהיא בחלי ממן הווייב שאני מקבלת שיש שם זה שרק אנשים רזים הם טובים, מוצלחים, מצליחים וכדומה.
או שאם את בעודף משקל אז המשקל בהכרח מפריע לך לעשות דברים שאת רוצה. למרות שאת יכולה להתאמן הרבה יותר טוב חזק ובריא מכל אישה שעושה פילאטיס או יוגה.
אהבתיLiked by 1 person
הגישה הזו שהחיים הם בזבל ברגע ששמנים אמור לתת מוטיבציה להרזות ולשמור על ההישג, אבל בגלל שאנשים לא מצליחים לשמור על ההרזיה – זו גישה הרסנית שלא מאפשרת להם להנות מהחיים כי הם נכשלו במשהו שלא יכול לרוב להצליח.
ולגבי האושיה – אני מסכימה איתך שהיא כנראה חטפה הרבה הערות שליליות על האזכור של המנתח הפלסטי. אם היא תמשך בקו הזה של הרזיה ותיקונים קוסמטיים היא אכן תאבד המון עוקבות קיימות – למרות שיכול מאוד להיות שהיא תצליח למצוא עוקבות חלופיות. אבל אם האובדן יההי משמעותי, היא בעצם כורתת לעצמה את הענף שמפרנס אותה כי אי אפשר להיות משפענית בלי עוקבות שחלק מספיק גדול מהן יקנה מה שאת קונה.
אהבתיאהבתי
עודף משקל ממש לא אומר שום דבר על הצלחה או כישלון. יש לא מעט אנשים עם עודף משקל שהם אנשים מוצלחים, חכמים, מצליחים בהרבה מאוד תחומים. אין שום קשר.
אבל התפיסה שיש בראש לאנשים שזה כך, שאם את עם עודף משקל אז את לא יוצלחת, נכשלת בחיים וכיו"ב.
האמת שבעיני אחד היתרונות שלה ספציפית זה שהיא מאוד אמיתית ולא מסתירה יותר מדיי דברים. אני כן הבנתי את הסיבה להסתרה של הקביים שהיא נעזרת בהם לירידה במשקל (אני מניחה שרוב העוקבות שלה הבינו שמדובר בזריקות, כי בואי כולנו יודעות לעשות 1+1). בגלל שעוקבות שלה רצות וקונות מוצרים שהיא המליצה עליהן וספציפי מוצרים שהיא קנתה עבור עצמה. והיא לא הייתה רוצה שאם היא תחשוף במה היא משתמשת שעוקבות שלה ירוצו ויבקשו מהרופא שלהן בדיוק את אותו הפתרון. כי לא בטוח שהפתרון הזה טוב להן או מתאים להן. והיא לא אישת מקצוע שיכולה להמליץ על זה.
ומצד שני, במשך כמה שנים טובות היא מדברת נגד ניתוחים בריאטרים וכשהתחילו זריקות ההרזיה היא דיברה המון נגד זה. והנה את באה ועושה משהו נגד מה שאת מטיפה אליו. איך זה מסתדר?
לי זה לא מסתדר ואפילו מרגיש צבוע בעיני.
במיוחד שהיא מתרצת את הסיבה לירדה במשקל שזה בגלל הלימפאדמה שיש לה.
כבר כתבתי פעם שהרגליים שלה נראות נפלא יחסית למי שיש לה לימפאדמה, אם הייתי שולחת לך תמונה של הרגליים שלי היית מבינה מה זה מצב לא טוב.
בפעם הראשונה שהיא פירסמה את חברת בואיבודי, אז היא הייתה במידה גדולה יותר בחזה מעכשיו. ושאלו אותה כמה עוקבות ביניהן גם אני אם הטופים שלהם מתאימים לחזה גדול, ואם הם מחזיקים טוב. והיא אמרה שכן.
בפועל עזבי שהטופ במידה שלי (שאז הייתי מידה אחת יותר משלה) בקושי כיסה את מה שצריך לכסות) הוא ממש רחוק מלהחזיק טוב.
העברתי את הטופים שקניתי לאחותי שהיא מידה יותר קטנה (אני HH ואחותי F) וגם היא אמרה שזה מאוד נוח אבל… ממש לא מחזיק טוב חזה גדול ולא מתאים לצאת עם זה מחוץ לבית (ואין שום קשר בין חזה נפול או עומד כי במידות גדולות חזה לא עומד כמו חזה קטן)
לאמא שלי שהיא מידה B בחזיה הטופים האלה מושלמים.
אבל תחשבי כמה עוקבות שלה בטווחים שונים של מידות גדולות קנו את הטופים האלה והם לא באמת מחזיקים כמו שצריך.
אז נכון אף אחד לא מכריח אותך לקנות, אבל נשים עדיין הולכות כמו עדר וקנות את המוצרים האלה רק בגלל שהיא מפרסמת אותם.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שהעוקבות שקונות הכל בהמלצה שלה הן כאלו שהן יחסית צעירות, ויום אחד הן יתבגרו ויתחילו לבדוק דברים יותר לעומק.
וחשוב לזכור שבמיוחד בכל מה שקשור לחזה גדול – יש את אלו שאוהבות חזיות או טופים שממש מחזיקים את החזה מאוד חזק, אבל יש כאלו שפחות אוהבות חזיות ממש מגבילות ומעדיפות משהו פחות לוחץ. לכן בתיאוריה יכול להיות פער בין מה שכל אחת מרגישה שתומך לה בחזה.
מעבר לזה שלפני הלידות החזה שלה היה יחסית זקוף כך שאולי היא לא הבינה את הצורך בתמיכה טובה יותר. אני זוכרת שפעם שאלתי אותה האם החזיה שהיא המליצה עליה בפוסט כזה או אחר נוחה לנשים שנוטות להזיע, והיא ענתה שהיא לא מזיעה מהחזה אז אין לה מושג – אחרי שהיא שיבחה בפוסט עצמו את החזיה בתור נושמת ואוורירית…
ולפעמים אנשים משנים את הדעות שלהם גם לגבי נושאים כמו ניתוחים וזריקות. ויכול להיות תיאורטית שתפסו לה את הלימפואדמה בשלב מוקדם ובעזרת טיפולים איכשהו המראה של הרגליים שלה הוא יחסית טוב.
הבעיה היא שבאמת מפריע לי המצבשבויש את הנשים שכל כך מעריצות אותה שהן יעשו כל דבר שהיא תעשה בלי להעיל שיקול דעת – והיא מעודדת את זה ברמה שעכשיו היא צריכה לפחד שנשים יקחו בעקבותיה זריקות בלי להבין את המשמעות. אני יודעת שיש בזה משהו שמאוד נוח לה כי כמשפיענית היא נמדדת על כמה היא מסוגלת לפרסם מוצרים ולגרום לנשים לקנות אותם, אבל יש גבול לל תעלול.
אהבתיאהבתי
אני באמת לא יודעת אם הנשים שקונות את המוצרים שהאושייה הזאת ממליצה הן רק צעירות. יש לה עוקבות בטווחים דיי נרחבים של גילאים, נשים שהן אימהות לילדים וכדומה. ועדיין הן קונות דברים שהיא ממליצה עליהם.
יש בהגדה משהו שנקרא חזיה טובה או טופ טוב, וזה קשור לאיך שזה יושב והמיקום של החזה ביחס לזרועות שלך. לא משנה מה את לובשת החזה שלך צריך להיות במקום שנמצא מעל המרפקים שלך. אם הוא קרוב לאזור המרפק או נמוך מזה זה אומר שהחזיה/טופ לא מחזיקים טוב. זה לא משנה אם זה נוח לך או לא, זה לא נכון ללבוש מוצר כזה.. זה נחמד אם את לובשת את זה בבית כי זה נוח יותר ואת רוצה משהו שיחזיק לך לכאורה את החזה ושהוא לא יהיה 'חופשי' ועם חיים משלו.
זה מצחיק שהיא אמרה לך שהיא לא מזיעה כי היו לה לא מעט תמונות שהיא הייתה מעלה אחרי אימונים אינטנסיביים שהיא הייתה עושה והיא מזיעה בדיוק כמו כל בן אדם.
לגבי הלימפאדמה, הרגליים שלה באמת נראות טוב.
בעקרון מי שיש לו ליפאדמה צריך ללכת עם גרביים מיוחדות כל יום 24/7/365.
אם את עוקבת אחריה מספיק זמן את יודעת שהיא רוב הזמן בלי הגרביים האלה, היא הולכת עם שמלות מיני, רגליים חשופות (אין לי בעיה עם זה כן?)
הגרביים האלה אמורות לשמור על המצב של הרגליים כמו שצריך בגלל זה צריכים להיות איתן כל הזמן (חוץ מאשר במקלחת).
חוץ מזה שמי שיש לו לימפאדמה עושה גם עיסויים לימפטיים דרך קופ"ח שאני יודעת שהיא עושה כי שאלתי אותה לגבי זה.
אבל היא מתלוננת לא מעט על זה שיש לה לימפאדמה ושזה מגביל אותה בכל מיני דברים. ואם את מסתכלת על הרגליים שלה את ממש לא יודעת שיש לה בעיה כי בקושי רואים את זה (לימפאדמה זו בצקת לימפטית, כשהיא קיימת ממש רואים אותה גם אם היא קלה, היא לא קשורה למשקל אלא לתפקוד של בלוטות הלימפה שקשורות לאיבר שיש לו את הבצקת הזאת).
להמשיך להטיף לאהבה עצמית בכל מידה, אבל להגיד שאת רוצה לעשות שינויים קוסמטיים בגוף שלך אלה שני דברים שדיי מתנגשים בעיני.
כי אם את רוצה לעשות שינויים קוסמטיים, אז את בעצם לא אוהבת את הגוף שלך כמו שהוא.
אהבתיאהבתי
אנ למשל לא מתעסקת אם החזה שלי מעל או מתחת למרפק, ואני חושבת שנשים רבות כיום במיוחד עם חזה גדול ״מרשות לעצמן״ להסתובב עם חזיות שפחות מרימות את החזה (למרות שברור שהן תומכות ברמה כזו או אחרת וכמובן מעצבות אותו בצורה.
לגבי לימפאדמה, חיפוש מהיר גילה לי שכן עקרונית יכולים להיות קשרים בין התופעה לבין השמנת יתר רצינית:
https://www.google.com/search?q=is+lymphedema+related+to+obesity&rlz=1C5CHFA_enIL1003IL1003&oq=is+lymphedema+related&gs_lcrp=EgZjaHJvbWUqBwgAEAAYgAQyBwgAEAAYgAQyBggBEEUYOTIHCAIQABiABDIHCAMQABiABDIHCAQQABiABDIHCAUQABiABDIHCAYQABiABDIHCAcQABiABDIICAgQABgWGB4yCAgJEAAYFhge0gEJMjE5ODRqMGo0qAIAsAIB&sourceid=chrome&ie=UTF-8
יכול אולי להיות שהמקרה שלך מאוד שונה מהמקרה שלה?
ואני חושבת שקבלה עצמית היא משהו מורכב יותר. זה למשל להבין שהיא לעולם לא תהיה דקיקה כמו דוגמנית וזה בסדר, אבל למשל לשאוף לאכול בריא ולהתאמן ולדעת שזה יוביל להרזיה מסוימת. מעבר לזה, להשמנה חריפה לפעמים יכולה להיות השפעה פיזית מגבילה כמו למשל על הכושר הגופני, ולפעמים הרזיה למשקל סביר יותר היא מה שיכול לעזור להתמודד עם זה. אם זה מצב שמפריע, מה רע בהרזיה כזו ככל עוד מישמבצע אותה מבצע את זה בצורה בריאה עם אכילה נכונה וספורט?
אהבתיאהבתי
כן, אבל מדברים על השמנת יתר קיצונית, ז"א BMI מעל 50 היא לא הייתה עם BMI מעל 50. וגם אם יש לך BMI מעל 50 זה לא מחייב שתהיה לך לימפאדמה.
לי למשל זה יצא אחרי הקורונה הקשה שהייתה לי, לא יודעים מה גרם לזה לצאת.
להרבה מאוד אנשים זה גנטי/תורשתי מאחד הצדדים במשפחה. שזה המצב אצלה (או לפחות כך היא אמרה לא אחת).
אבל עודף משקל קיצוני הוא לא הגורם ללימפאדמה, הוא יכול להחריף את המצב.
וכמו שאמרת את עוקבת אחרי האושיה הזאת הרבה זמן אז את יודעת שלא באמת רואים את הבצקות שהיא טוענת שיש לה ברגליים. אני לא אומרת שאין בכלל כי לא ראיתי מקרוב, אלא רק שהמצב שלה מאוד טוב וגם לפני שהיא ירדה במשקל המצב שלה היה טוב. ולאורך כל השנים שהיא מדברת על הלימפאדמה שלה, בקושי רואים אותה. זאת אומרת אם היא לא הייתה אומרת שיש לה אף אחד לא היה שם לב.
והיא לא הולכת 24/7 עם הגרביים שאמורים לשמור על המצב של הרגליים, אלא רק מדיי פעם (אולי רק כשהיא ישנה).
ההבדל היחיד שיש בין סוגי לימפאדמה, זה שנשים שהיה להן סרטן השד וכרתו להן את בלטות הלימפה שנמצאות בבית השחי, כשהן מפתחות לימפאדמה זה בגלל שכרתו להן את בלוטות הלימפה, ולא בגלל שזה התפתח לבד מאיזושהי סיבה.
אבל הלימפאדמה עצמה היא אותו דבר, לא משנה אם זה בשתי הרגליים (כמו שיש לי למשל) או רק ברגל אחת, או בשתי ידיים או ביד אחת. הטיפול בכל המקרים האלה, הוא בדיוק אותו הדבר. עיסויים לימפטיים, ו/או טיפול עם מכשיר לימפה פרס, חבישה של גרב או שרוול על האיבר עם הלימפאדמה 24/7 למעט מקלחת/ים/בריכה.
לי אישית אין בעיה עם זה שהיא מרזה.
החלק שמפריע לי זה שהיא משתמשת (כנראה) בזריקות הרזייה, אחרי שהיא התנגדה לזה נחרצות. והייתה תקופה ארוכה מאוד שהיא הטיפה נגד זה.
את גם לא יכולה להפיץ בודי פוזיטיב ולהגיד שאת אוהבת את הגוף שלך לא משנה מה המידה שלו שאת בוחרת במודע לשנות את הגוף שלך כדי שייראה כמו ה"נורמה" או קרוב לשם. לעשות ניתוחים פלסטיים ועדיין להיות בודי פוזיטיב. כי זה בדיוק ההיפך מזה.
תחשבי כמה מהעוקבות שלה יכולות ללכת בדיוק באותה דרך שהיא הולכת בה. זאת אומרת היא לא אמרה איזה זריקות הרזיה היא לוקחת אבל כשהיא התחילה עם זה בארץ היו רק שתיים – סקסנדה ואוזמפיק, עכשיו הולכים להפסיק את השימוש באוזמפיק ובמקום זה יהיה וויגובי. אבל הן יכולות ללכת לרופא משפחה שלהן ולבקש ממנו זריקות הרזיה והוא יתן להן מרשם כי כל הרופאים נותנים את המרשמים האלה לכל דורש. גם לקנות את הזריקות האלה זה לא זול במיוחד כי מדובר במרשם פרטי, קופות החולים לא מסבסדות את זה או שהסבסוד זניח. כך שמספיק זריקות לחודש המחיר הכי נמוך 500 ש"ח (עם סיבסוד), לא כל אחד יכול להרשות לעצמו את ההוצאה הקבועה הזאת.
בהרבה מאוד מקרים אנשים עושים את התהליך הזה בלי ליווי של דיאטנית ובלי לעשות ספורט ועושים נזק לעצמם. אבל רוב האנשים אפילו לא בודקים את זה כי הם רוצים לרזות לא משנה מה המחיר שהם ישלמו על זה.
וגם עם העניין של הניתוחים הפלסטיים, הרי אם היא תעבור מתיחת בטן, היא לא תוכל להסתיר את זה לנצח מהעוקבות שלה, לא שהיא כל שנה מפרסמת חברה אחרת של בגדי ים והיא לובשת בקיני.
נשים שנמצאות בעודף משקל פחות יכולות להזדהות עם מישהי רזה, כי בתור בן אדם שאין לו עודף משקל את לא מתמודדת עם הדברים שנשים שיש להן עודף משקל מתמודדות. גם מדובר בפגישות עם רופאים ושמנופוביה רפואית, ואם מדובר בזה שאם את נכנסת לחנות בגדים רוב הסיכויים שלא תמצאי בגדים במידה שלך בכלל.
אהבתיLiked by 1 person
יש באופן עקרוני בעיה בהתייחסות ל BMI כי זה לא לוקח בחשבון אחוזי שומן. אם אני למשל עושה אימוני כוח ואוכלת מספיק חלבון בשוטף מסת השריר שלי תהיה יחסית גבוהה ולכן יהיה לי פחות שומן בגוף לעומת מישהי עם BMI זהה שלא מתאמנת.
ואז ההשפעה של ההשמנה יכולה להיות מאוד שונה. זה מגיע לרמה שיש אפילו מצב שבו אנשים עם BMI תקין יכולים להיות שמנים פיזיולוגית בגלל שיש להם אחוז שומן גבוהה יחסית כי מסת השריר והעצם שלהם כל כך נמוכה.
ולדעתי האושיה הזו עכשיו מנסה להסית את ההשפעה שלה מבודי פוזיטיב לתחומים אחרים, וספציפית לתחום המיניות. זה תהליך שלדעתי התחיל עוד לפני שהיא התחילה להרזות כשהיא התחילה לפרסם פוסטים על פנטזיות שלה.
כנראה שיש לזה ביקוש מצד המעריצות שלה, והיא לא נדרשת כבר לא לרצות לרזות או לא לעשות ניתוחים פלסטיים. כנראה שהבודי פוזיטיב עבד לה כשהיא היתה צעירה ולפני ההריונות שלה, והיה לה מבנה גוף שמאוד לא אופייני לנשים שמנות עם בטן יחסית שטוחה. עכשיו כשהחזה שלה מתחיל ליפול עם הגיל וההריונות וההנקות, והבטן שלה כבר לא שטוחה, והעור שלה כבר במצב נוראי – זה הרבה יותר קשה לקבל את זה, והיא לא מסוגלת לעמוד מאחורי קבלה עצמית.
מעבר לזה אני חושבת שיש סיוכוי שהנישואים שלה פתוחים או שהיא ובעלה פוליאמוריים (אני לא יודעת מה ההבדל בין הדברים בדיוק, רק יודעת שיש הבדל בין הדברים), ולכן הצורך להרשים גברים אחרים חשוב לה.
אהבתיאהבתי
אני מכירה היטב את עניין הבעייתיות עם ה-BMI וזה שהוא לא מפריד בין אחוזי שומן למסת שריר. אבל בעולם הרפואה לא מתייחסים לזה. הם מסתכלים על המשקל וזהו.
עודף משקל קיצוני זה אומר פער משמעותי בחישוב בין הגובה שלך למשקל, שזה לרוב אומר מעל 130-140 קילו.
האושיה המדוברת לא הגיעה למשקל הזה. והאמת אחרי שהתסכלתי עליה היום אני משערת שהיא סביב משקל 75-80 קילו, הידיים שלה נעשו ממש רזות, גם הרגליים. למעשה היא כבר ממש לא נראית שמנה או מלאה.
אני ממש לא חושבת שהיא מנסה להסית את ההשפעה שלה מבודי פוזיטיב לתחום המיניות. היא כבר 5 שנים לפחות מפרסמת פוסטים אירוטיים.
היא עשתה שת"פ אחד על צעצועי מין שכנראה הוא היה ממש ממש מוצלח אחרת אני לא חושבת שהיא הייתה נכנסת כ"כ מהר לשת"פ נוסף בנושא עם חברה אחרת לגמרי.
היא מוכרת כל מה שהיא מתחברת אליו, זה כמו שעכשיו רץ קמפיין של מימאס, אבל לפי שהיא התחילה להשתמש במוצרים שלהם היא השתמשה במוצרים של חברה שונה לגמרי.
או כמו למשל היו לה שת"פים עם בוגה סוויים, ולא מזמן שהיא התחילה עם הקמפיין שלה עם גוטקס, היא הורידה מהפרופיל שלה כל זכר לבגדי ים של בוגה סווים.
הסיבה שאני יודעת את זה כי החברה בוגה סוויים נסגרת (המעצבת סוגרת אותה) ורציתי לקנות בגד ים שלהם וזכרתי שהיה שת"פ של על זה (בסוף התזכור היחיד שמצאתי לזה היה בבלוג שלה שהיא כבר לא מעדכנת אותו).
לגבי מבנה גוף, אני בטוחה ששמת לב שהמבנה גוף שלנו משתנה עם השנים. גם אם את באותו משקל כמו שהיית לפני עשור הגוף שלך לא נראה אותו הדבר.
גם לפני ההריונות וכו' היא בעיקר הייתה מתעסקת בנראות ובאיפור באופן דיי ספציפי.
אבל היום היא כבר אמא, והיא בת 30+ ודברים אחרים מעסיקים אותה.
זה שינוי שקורה אצל רוב האנשים בלי שום קשר.
חוץ מזה הבטן שלה לא הייתה שטוחה תמיד היה לה סוג של פאוצ' (ככה היא קוראת לזה) וזה כבר עניין של מבנה גוף.
יצא לי לאורך השנים להסתכל על תמונות של לא מעט נשים בעודף משקל כזה או אחר, ולכל אחת המבנה גוף שונה לכל אחת הבטן נראית שונה (יש כאלה למשל שהבטן שלהן מתחלקת ל2 חלקים למעלה ולמטה וממש רואים פס באמצע בין החלק העליון לתחתון).
לגבי הנישואים שלה היא דיברה על זה לא מעט שהיא לא בן אדם מונוגמי אבל בעלה כן ולכן היא מונוגמית בשבילו, והנישואים שלהם לא פתוחים.
לא יודעת איך פיספסת את זה אם את אומרת שאת עוקבת אחריה יחסית הרבה שנים.
נישואים פתוחים אומר שלכל אחד מהצדדים במערכת יחסים מותר לפתח מערכת יחסים (שלרוב מושתת על סקס) עם אנשים אחרים.
פוליאמוריה אומר ריבוי אהבות, זה אומר אנשים שמנהלים מערכת יחסים זוגית עם יותר מבן אדם אחד (לפעמים זה גם עם עוד שניים שלושה אנשים) שפה מדובר גם בקשר אינטימי ורגשי לכל דבר.
אהבתיאהבתי
אני הבנתי את זה כאילו הם הגיעו לאיזושהי פשרה לגבי זה, חרי שהיה פעם מצב שבו היו חשדות או שמועות או משהו דומה שכמעט גרם להם פיצוץ בנישואים.
ומילא שהיא עוברת בין חברות – שהיא רק התחילה עם השת״פים האלו, היה נהוג לתת לפרזנטוריות שהן משפיעניות כמוה כמה בגדים במתנה, ועם הזמן זה עבר למצב שבו משפיעניות התחילו לדרוש תשלום ממש כמו דוגמניות. בדיוק בנקודת החתך הזו היא ייצגה חברה שייצרה שמלות סקסיות לנשים במידות גדולות, והיא במשך חודשים התלהבה כביכול מכמה השמלות יפות ומוצלחות וסקסיות ומתאימות לכולן. אבל בשלב שבו היא התחילה לדרוש תשלום בכסף במקום בשמלות, המעצבת כנראה החליטה שזה לא מתאים לה והפסיקה את השת״פ. מאותו רגע האושיה ממש התחילה להשמיץ את העסק – היא לא ציינה אותו בשם אבל כן כתבה בלא מעט עצבים על מעצבות שלא מעריכות כמה היא תורמת לען, וכמה הסחורה לא ממש שווה וכו׳. היה די ברור שמדובר על המעצבת הזו.
אני חושבת שהיא דיברה עלזה שהיא עברה בשיא משקלה את ה 100 ק״ג בלא מעט קילוגרמים. אני לא חושבת שהיא הגיעה למשקל של 130 – 140 ק״ג, אבל אני לא אתפלא אם היא הגיעה בשיא המשקל ל 115 ק״ג ואולי אפילו קרוב יותר ל 120 ק״ג.
זה מאוד מתאים לזה שעכשיו אחרי ההרזיה היא שוקלת 75 – 80 ק״ג. אבל אין לי מושג איך היא חושבת שהיא יכולה לייצג בודי פוזיטיב או אופנה במידות גדולות במשקל כזה, כשהיא מודעת לזה שרוב העוקבות שלה שמנות משמעותית ממנה. למשל הרבה מהחברות שהיא יכולה כיום ללבוש הן כאלו שלא מייצרות מידות שהיא יכלה ללבוש בשיא משקלה, ולכן רבות מהעוקבות גם לא יכולות ללבוש אותן. מעבר לזה שהיא לא דוגמא לנשים אחרות, היא בעצם פוגעת במכירות של מי שהיא מייצגת בגלל זה.
אהבתיאהבתי
לא יודעת מאיפה הבאת את האינפורמציה הזאת, כאמור אני עוקבת אחריה ברשתות החברתיות יותר מעשור, מאז שהם התחתנו היא רק איתו (לא יודעת מה היה ההסכם שלהם לפני החתונה). גם בכל הפעמים שהיא דיברה על זה היא ציינה שהיא לא בן אדם מונוגמי ובעלה כן והיא מונוגמית בשבילו.
זה שיש מה שהיא קוראת לו מועדון השבורות, שאלה כל מיני חברות לשעבר שלה שמנסות להזיק לה ולהפיץ עליה כל מיני שמועות זה לא אומר שמה שהן אומרות נכון בכלל.
למעשה אני אפילו לא זוכרת שהיא הייתה מעלה לרשתות החברתיות פוסטים שחושפים ממש את מערכת היחסים שיש לה עם בעלה. כל החשיפה שלה היא באמת אישית שלה.
היום מי שהיא משפיענית רשת כולן מקבלות תשלום, זה הפך להיות עבודה לכל דבר ועניין. את לא באה לעשות עבודה בשביל מישהו בחינם או בשביל כמה בגדים/נעליים. זה ממש לא מגלם את השווי של העבודה והמאמץ. שלא לדבר על זה שאלה שיש להם קהילות גדולות של עוקבים/עוקבות, מוכרות הרבה יותר כי העוקבים שלהם קונים כמעט כל מה שהם ממליצים עליו.
אני אתן לך דוגמא אחרת. יש אושיית רשת מהסוג הבשלני שאני עוקבת אחריה, יש לה אתר שבו יש חנות עם מוצרים שונים למכירה. חלק מהמוצרים הם של חברות מוכרות וכתוב השם של החברה גם באתר. כבר כמה פעמים שרציתי לקנות את אחד המוצרים האלה וחיפשתי את המוצר בחנויות אחרות והיה פער משמעותי במחיר (אצל אותה אושיה המוצר עלה פי 2 או יותר). אבל העוקבים שלה קונים את המוצרים במחירים האלה ולא טורחים לבדוק אם במקומות אחרים יש את אותו מוצר בדיוק ביותר זול.
תשמעי היום היא העלתה בסטורי שלה עוד שת"פ עם בגדי ים של חברה מסויימת מאוד.
זו חברה שלא מוציאה בגדי ים למידות גדולות, המידה הכי גדולה שלהם תמיד הייתה עד 44 (כשהייתי בתיכון ואחרי צבא אלה היו הבגדי ים שהיו לי בבית). הם לא עולים עלייך אם את שוקלת יותר מ70 קילו.
מה גם שאלה בגדי ים שמתאימים יותר לצעירות, נערות וכדומה ולא לנשים בשלות.
איך בדיוק העוקבות שלה שרובן במידות גדולות יקנו מזה משהו? גם אם יש משהו שמוצא חן בעניהן מידה 44 תהיה קטנה עליהן.
אני חושבת שבודי פוזיטיב אפשר לייצג בכל מידה, אבל היא עכשיו לא נמצאת בסקטור של מידות גדולות בכלל.
אם אני זוכרת נכון היא אמרה שהיא הגיעה למשקל של 110 קילו, אבל אם את הבגדי ים היא צילמה בשבוע האחרון היא בוודאות נמצאת באזור ה70 קילו וזו ירידה הרבה יותר גדולה.
את יודעת מה הבעיה שרוב הנשים עדיין תופסות אותה שהיא במידה גדולה, כי אם את לא מכירה את המידות של המותג את לא יודעת באמת לאיזה גודל גוף זה מתאים. ואם אותה אושייה אומרת שבגד ים במידה 44 עולה עליה, והן חושבות שהיא שוקלת 80-85 קילו אז זה בטח יעלה גם עליהן, למרות שהיא שוקלת פחות מזה.
מידה 44 זה כבר ממש לא פלאס סייז (וזה בהנחה שהם לא הקטינו את המידות שלהם כמו הרבה מאוד חברות).
אהבתיLiked by 1 person
כדי להיות פרזנטורית טובה למידות גדולות כשאת לובשת מידות בטווח הנמוך של מה שנחשב ל״מידות גדולת״ (מידות 44 – 48*) – את צריכה להיות מודעת לזה שיש אתגרים קשים יותר למי שלובשת מידה 50 ומעלה, ואפילו 52 מעלה שהן מידות נדירות יותר.
הבעיה היא שכמו שתיארתי לעצמי, אין לה את הרגישות לחשוב על משהו שהוא מעבר למידה הנוחית שלה, למרות שבעבר שהיא היתה יותר שמנה היא כן היתה מתעצבנת על זה שבמקומות מסוימים אין את המידות שלה.
יכול להיות שזה לא מכוון והיא לא חושבת על זה כי התפיסה העצמית שלה היא שהיא עדיין יחסית שמנה (כי לא פעם לוקח זמן לתפוס פסיכולוגית את השינוי).
אבל יכול להיות שהיא גם רוצה עכשיו לייצג את מידות הביניים במקום את המידות הגדולות. יש הרבה רשתות שרוצות רק את מה שמכונה ״מידות הביניים״ שזה המידות היותר קטנות של המידות הגדולות מתוך הבנה שיש לזה פלח שוק מבוקש, ואפשר גם לסחוט כך יח״צ לזה שהם פונים ״לנשים בטווח מידות גדולות״, אבל בלי לשרת לקוחות שןה כבר שמנות ברמה של השמנה ״מוגזמת״ של מידה 50 – 52 ומעלה. אני מניחה גם שיש הנחה מסויימת שכל שהמידה גבוהה יותר כך יש פחות קהל לבגדים במידות האלו, ולכן מידות של 50 ומעלה נחשבות לא פעם ליחסית זניחות שקל לוותר עליהן.
אני לא אומרת שזה רע שהיא תפרסם גם עסקים שיש להם רק מידות בטווח של עד 46 – 48 כי יש להן קהל. אבל אני חושבת שהיא לא רוצה או לא מודעת לצורך לפרסם גם עסקים של מידה 50 ומעלה כי יש לה קהל כזה.
ובסופו של דבר אם נשים לא יקנו דרכה כי פשוט אין להן מידות בעסקים שהיא מפרסמת – היא פשוט לא תקבל שוב קמפיינים, בין אם אלו קמפיינים חוזרים לאותה חנוות או רשת, או קמפיינים חדשים. יש לי רושם שהמידע על כמה כל משפיענית מוכרת די ידוע, ואם המכירות שלה יפלו (והן
ואל תשכחי שהיא התחילה את דרכה כעוד בלוגרית סתמית בתפוז, אבל ידעה לשווק את עצמה ברשתות החברתיות כדי להתפרסם. לכן היא נתפסת ככזו אותנטית, פשוט כי היא באמת התחילה לכתוב מהלב ולא כדי למכור משהו. ובאותה תקופה שהיא התחילה לכתוב ואש לעשות שת״פים עם עסקים, אף אחד לא שמע על ״משפיענים״ עם תפוצה גדולה ברשת, ולכן אפילו לקבל בגדים נחשבה לתמורה נחמדה ולא רעה. רק כשהשימוש במשפיענים הפך לנפוץ וראו שזה רווחי התחילו לשלם למשפיענים השונים בכסף.
אהבתיאהבתי
מידה 44 מעולם לא הייתה חלק ממה שנקרא מידות גדולות, גם לא חלק ממידות הביניים ולמעשה ניתן למצוא את המידה הזאת ברוב הרשתות שמוכרות בגדים בישראל (זה שבכל רשת מידה 44 היא מידה אחרת, זה כבר עניין שונה לגמרי).
מידות ביניים היו מידות 46-48 ומידות גדולות ממידה 50 ומעלה.
אני לא יודעת אם יש או אין לה את הרגישות, מבחינתה מה שהיא עושה זה עבודה וזה מה שמכניס לה כסף. ואם את זוכרת היא אמרה שבחודשיים שלושה הראשונים של המלחמה היא לא ממש עבדה וחוץ מהעבודה של בעלה לא הייתה יותר מדיי הכנסה מהצד שלה.
הרוב המוחלט של העוקבות שלה הן נשים במידות גדולות לא מידות ביניים, הקבוצה שלה בפייסבוק נקראת השמנמנות… אבל עכשיו היא כבר ממש לא שמנה וגם לא שמנמנה למעשה לדעתי היא קרובה מאוד למשקל ה"תקין" שלה.
אגב, אני עוקבת אחרי כמה משפיעניות רזות, שלפעמים עושות רכישות ברשתות למידות גדולות למרות שהן ממש לא במידות הגדולות האלה, והן מציינות בצורה מאוד גלויה עד איזה מידות ניתן למצוא באותה רשת. ואפילו יש להם שת"פים עם הרשת הזאת וקודי קופון שנותנים הנחות.
פעם להיות משפיענית רשת לא היה עבודה לכל דבר ועניין והיום זה כן.
פעם אנשים לא שרצו ברשתות החברתיות כמו היום הטראפיק היה הרבה יותר נמוך.
היום זה אחרת לגמרי.
זה כמו שבעבר היו לוקחים דוגמניות למידות גדולות בחינם ולא משלמים להן בכסף, כאילו שעושים להן טובה שמצלמים אותן. והיום מי שרוצה לצלם מישהי במידה גדולה כדוגמנית צריך לשלם לה, אין שום סיבה שהיא תעבוד בחינם.
אני מכירה מישהי שהיא סוג של משפיענית קטנה, שאומרת שהיא לא מקבלת שום דבר על קודי קופון שהיא עושה עבור העוקבות שלה (יותר בתחום של ילדים אמהות וכדומה) וזה נראה לי כל כך שיקרי, בגלל שלמה שתתאמצי בכלל להשיג לעוקבות שלך הנחות אם לא יוצא לך מזה כלום? נכון שהיא אומרת בריש גלי שזה לא המקצוע שלה, ועדיין…
איזו סיבה יש למישהי לפרסם מותג מסויים בחינם ולא להרוויח מזה שום דבר?
אהבתיLiked by 1 person
בעלה עובד בהייטק, כך שמשכורת אחת שלו יכלה להיות הרבה יותר גרועה. למרות שברור שםה זקוקים לשתי המשכורות כדי לפרנס משפחה.
והיא כמשפיענית נמדדת על כמה לקוחות היא מביאה. אם היא לא תביא מספיק – היא מאבדת את הפרנסה שלה בתחום. וזה יכול לקרות לה.
אהבתיאהבתי
ברור לי אגב שהם מרשים לעצמם רמת חיים לא רעה בכלל תודות למשכורת של בעלה (לא יודעת כמה הוא מרוויח יש לי השערה כללית). אבל כשיש משפחה שרגילה לחיות ברמת חיים מסויימת ומX כסף שנכנס לחשבון הבנק, כשלא נכנסת משכורת אחת לאורך זמן זה מאוד מורגש.
אני חושבת שזו גם אחת הסיבות שהיא יכלה להרשות לעצמה לא לעבוד, כי אני מכירה משפיעניות רשת אחרות שכן המשיכו בשת"פים שלהם וכיו"ב כי הן לא יכלו להרשות לעצמן אפס הכנסה.
יש עניין עם אנשים שעוקבים אחרי משפיעני רשת, זה שחלק לא קטן מהם לא מפעיל את השכל הישר. כמה חזיות כבר אפשר לקנות? כמה מוצרים לשיער כבר צריך לקנות (אחד השת"פים שלה שחזר בחודשים האחרונים פעמיים או שלוש). הגיוני להחליף מוצרי טיפוח לפנים מספר פעמים בשנה?
רוב הנשים נדבקות למותגים מסויימים ודבקות בהן.
שוב היא אומרת שהיא מנסה את כל הדברים על עצמה, ועדיין.
רוב העוקבות שלה קונות בשת"פים שהיא עושה, אחרת לא הייתה לה הכנסה. ומדובר על הרבה עוקבות שקונות בקביעות.
אני אוהבת שיש שת"פים של משפיעני רשת, אבל אני קונה רק מה שאני צריכה, אני לא קונה רק בגלל שמשפיענית שאני אוהבת פירסמה משהו, התפקיד שלי הוא לא לפרנס אותה בכל מצב, אלא רק אם זה באמת משהו שאני צריכה.
אהבתיLiked by 1 person
אני מקווה ששקט אצלכם – אני ערה עכשיו כי אמא שלי העירה אותי אחרי שאצלם בירושלים היו רעשים של פיצוצים (וקראתי שכמה דקות אחר כך היו אצלם גם אזעקות). אצלנו במרכז לעומת זאת שקט לגמרי בשלב זה.
ויש סיבה שמשפיעניות צריכות ליצור שיתופי פעולה לאורך זמן, או לגוון בסוגי המוצרים שהן מפרסמות כי נשים לא יעברו בין מוצרים לטיפוח עור הפנים כל כמה חודשים.
ה שמישהי מציחה למכור עשיו לא אומר שהיא תשאר משפיענית לאורך זמן. תמיד יכולה לבוא מישהי צעירה יותר או מגניבה יותר שתנגוס לה בקהל ואז תחליף אותה.
אהבתיאהבתי
איפה שאני גרה יחסית שקט, שומעים מטוסים באוויר כל הזמן. ושמעו את הפיצוצים של מערכות היירוט טילים בליסטיים כשהיה ירי לירושלים.
עיקר ה"אקשן" היה בדרום ובצפון..
אני עוקבת אחרי משפיעניות רשת אחרות, אבל אף אחת מה לא מעלה את אותו שת"פ חודש אחרי חודש ברצף. ובלי שום קשר, לפעמים כשיש כפל שת"פים אצל משפיעניות שונות, לרוב תהיה אחת שאצלה השת"פ יהיה יותר משתלם.
אבל שוב, רוב קהל העוקבים אלה אנשים (או אולי רק נשים?) שפשוט קונות דברים שזה מרגיש ממש ללא אבחנה.
זאת אומרת זה שיש מבצע לא אומר בהכרח שיש לי מה לקנות.
זה כמו שלפני החגים יש תמיד מבצעים וקודי קופון של משפיעניות על כלים למטבח וכדומה. כמה כבר כלים את יכולה לקנות לבית. אם חסר לי סיר או מחבת אני אקנה, אבל ככה סתם לקנות משהו שאני לא בהכרח צריכה כרגע רק בגלל שיש מבצע/שת"פ לא הגיוני בעיני.
כל הקטע של משפיעני רשת הוא יחסית חדש, ואני עוד לא ראיתי מישהי שנעלמה בגלל שהיא שינתה דברים. או תחומי עניין.
למשל יש מישהי שהייתי עוקבת אחרי עוד מהתקופה של הקורונה. אבל עכשיו כל מה שמעסיק אותה זה כל מיני ריטרטים וכדומה. וואלה, לא מעניין אותי לא מבינה את מי לכל הרוחת זה כן מעניין. ויש לה קהילה דיי גדולה של עוקבות ועוקבים שכשהיא הייתה עסוקה בלדבר על החיים עצמם ונושאים שונים, ועובדה שהרוב לא עזבו.
אהבתיאהבתי
עצם העובדה שהנושא הזה של המשפיעניות הוא יחסית חדש אומר שאין לנו מידע איך זה עובד לשנים ארוכות, ואיך עובדת הדינמיקה כשמישהי מתבגרת או משתנה בצורה דרמטית (מרזה / משמינה / מזדקנת) וכבר לא מייצגת פלח אוכלוסיה מסוים.
ואי אפשר לדעת מה השיקולים מאחורי כל בחירה של מי ומה לייצג, אבל אם משהו לא יעיל או גורם למותג לא לבלוט – מותגים פשוט יבחרו לעבוד עם מישהי אחרת.
אהבתיאהבתי
נכון שכל ענייין המשפיעניות רשת הוא חדש יחסית, אבל מהסתכלות על התחום הזה בעשור האחרון, הוא כל הזמן משתכלל ומתפתח. וגם אנשים בתחום הזה מתפתחים בהתאם לחיים שלהם ובהתאם לזה גם דברים שהם עושים ברשתות החברתיות משתנה.
חוץ מזה שיש כאלה שפשוט מוכרות הכל, את יכולה לראות אצלן נגיד חודש אחד מותג איפור וטיפוח X חודש אחרי מותג Y וחודשיים אחרי מותג Z.
לגבי האושייה המדוברת, אני לא יודעת איך היא יכולה להיות בודי פוזיטיב כשהיא תתחיל בניתוחים פלסטיים וכדומה (גם היום אגב, זה לא שהיא חפה מכל מיני הזרקות וכדומה שהיא עושה). וגם איך בדיוק את יכולה לדבר לקהילה של נשים במידות פלאס סייז כשאת בעצמך לא כזאת?
אהבתיLiked by 1 person
לדעתי עכשיו כשהיא רזתה, היא תנסה כנראה להתרחק מהבודי פוזיטיב ותלך יותר לכיוון של מיניות וטיפוח.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא יודעת מה היא תעשה.
בעקרון בודי פוזיטיב את יכולה להיות בכל מידה.
אבל את לא יכולה להיות פלאס סייז בכל מידה.
ורוב הקהל של העוקבות שלה הן נשים במידות פלאס.
איך מישהי במידה 48 או 50 או יותר יכולה להתחבר למה שלובשת מישהי במידה 44?
אני לגמרי לא חושבת שהיא תלך לכיוון של מיניות.
איפור למשל היה החלק שממנו היא התחילה. טיפוח זה נראה לי כמו המשך דיי ישיר שלו. אני ממש לא מתלהבת מהשת"פים שלה בנושא הזה. אני אוהבת להשתמש במוצרים מאוד מסויימים (גם העור שלי מאוד רגיש כך שאני לא אקנה כל דבר). ואני ממש לא מחליפה בנקל מוצרי טיפוח, בטח לא בגלל שמשפיענית כזאת או אחרת ממליצה עליהם.
אהבתיLiked by 1 person
מה שהיא לא תעשה, היא כנראה תבחר או תאלץ לוותר על המסרים של הפלאס סייז בשלב כזה או אחר כשהעוקבות שלה ירתעו מזה – ממש כמו שהיא הפסיקה לפרסם את המנתח הפלסטי הזה.
אהבתיאהבתי
טוב את המנתח הפלסטי היא פרסמה רק פעם אחת, זה לא היה משהו חוזר.
אבל היא פירסמה למשל לא מעט את זה שהיא עושה הזרקות אצל חמותה (אני חושבת).
אישית אני לא מבינה מה הצורך לעשות הזרקות בגיל כ"כ צעיר.
ואם את בודי פוזיטיב למה את מזריקה לפנים שלך ולשפתיים שלך דברים?
קצת סותר את הרעיון בעיני.
אף אחד לא יכולה לפרסם פלאס סייז אם היא בעצמה לא כזאת.
חוץ מה מי מבטיח שהיא תצליח לשמור על המשקל? בשביל זה צריך להמשיך ולקחת את הזריקות האלה
אהבתיאהבתי
נחיה ונראה. ואם הזריקות באמת פוגעות המסת שריר כמו שאת כותבת, יהיה לה קשה לשמור על ההישג עם או בלי זריקות כי היא תפגע קשה במסת השריר שלה.
והזרקות זה כאילו למנוע מראש את הקמטים, לא לבטל אותם אחרי שהם כבר קרו.
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת אם לה ספציפית תהיה ירידה במסת השריר כי היא כן עושה ספורט, הליכות ואימוני כוח.
מי שלא עושה כלום ורק לוקח את הזריקות יש לו ירידה במסת שריר, וזה גם ידוע מסתבר מחקרים שעשו על הזריקות האלה.
באמת שאני לא חושבת שהתועלת יותר גדולה מהנזק שהזריקות האלה עושות.
לגבי ההזרקות בפנים, כן אני יודעת למה את מתכוונת. אבל אלה טיפולים קוסמטיים שנועדו לגרום לפנים שלה להיראות בדרך מאוד מסויימת. בדיוק כמו שהיא עושה הזרקות לשפתיים, לא כדי שלא יהיו לה קמטים בשפתיים אלא כדי להגדיל אותן. הזרקות בלחיים כדי שייראו יותר בולטות וכדומה. זה לא רק כדי שלא יהיו לה קמטים (בואי היא בת 30 וקצת בגיל הזה בדר"כ לאנשים עוד לא יוצאים קמטים אלא אם כן הם עובדים כל יום בשמש).
אהבתיאהבתי
אני חושבת שעבור רוב האנשים מתחילים סביב גיל 30 קמטוטים קטנים, אבל זה משהו שמאוד תלוי בגנטיקה ובעור עצמו. היתה לי בזמנו חברה שנולדה בערך יומיים לפני, ובגלל שהיא היתה בלונדינית עם עור בהיר ועדין לקראת דעל 30 כבר היו לה לא מעט קמטוטים, ברמה שלי למשל עדיין אין גם בערך 20 שנה אחר כך.
אהבתיאהבתי
נכון שיש עניין של גנטיקה, אני יכולה להגיד לך שלאחותי למשל יש קמטים שלי אין (והיא צעירה ממני ב10 שנים) מצד שני היא הייתה הולכת הרבה לים ולבריכה ונמצאת בשמש. ואין מה לעשות זה עושה נזקים.
חוץ מזה שאני מגיל של חטיבה שמה קרם פנים וכדומה באופן קבוע, ואחותי התחילה עם שגרה כזאת רק בשנה-שנתיים האחרונות.
גם לאנשים שמעשנים יש קמטים שאין למי שלא מעשן, זה משהו שאני רואה על ההורים שלי. אצל אמא שלי במיוחד כי גם היא לא הייתה משתמשת בקרמים לפנים עד גיל ממש מאוחר כי היא הייתה סבורה שאם העור שלה לא מרגיש יבש אז זה אומר שלא צריך.
וככל שאנחנו מתבגרים גם העור שלנו נעשה דק יותר.
במיוחד אצל נשים, אצל גברים העור הוא טיפה שונה בקטע הזה.
אהבתיLiked by 1 person
אני קצת הורסת לך את התיאוריה הזו כי אני לא שמה קרמים – ולמרות שאני מתקרבת לגיל 50, אנשים חושבים שאני בת שלושים ומשהו או מקסימום 40 בין השאר בגלל המצב של העור שלי.
אהבתיאהבתי
בסופו של דבר יש לגנטיקה חלק מאוד חזק באיך שאנחנו נראים.
וגם לאורח חיים, עישון גורם לקמטים, חשיפה מרובה לשמש (במיוחד אם זה ללא קרם הגנה), גם המזון שאנחנו אוכלים משפיע על העור.
כשאני הייתי מאושפזת, וממש לא הייתי במיטבי רוב האנשים חשבו שאני בת 21-26. כשהייתי אומרת להם מה הגיל שלי (אז הייתי בת 41) הם היו בשוק.
אנשים תמיד היו מורידים לי 5-10 שנים מהגיל וההורים שלי אף פעם לא האמינו לי שיש אנשים שחושבים שאני נראית יותר צעירה מגילי וזו הייתה הפעם הראשונה שהם שמעו את זה באוזניים שלהם.
אהבתיאהבתי
לגבי האושייה שדיסקסנו עליה, אולי יש מצב שהיא עשתה ניתוח בריאטרי?
היום קראתי איזו כתבה שדיברה על הנושא, ובזריקות אמורים לרדת 10% פלוס מינוס ממשקל הגוף (זה עם סקסנדה ואוזמפיק, עם וויגובי שזו הזריקת הרזיה החדשה אמורים לרדת כ20% ממשקל הגוף). כך שאם היא שקלה 110-120 קילו, היא לא הייתה אמורה לרדת במשקל כל כך הרבה בטווח כל כך קצר.
מי שעושה ניתוח בריאטרי יכול לרדת עד 70% ממשקל הגוף שלו.
בהתחשב בזה שהיא ירדה ממשקל של 110-120 קילו לבערך 70-75 נראה לי קצת לא הגיוני שזה היה עם זריקות בגלל כמות המשקל הגדולה שירדה בטווח ממש קצר.
גם תחשבי שהירידה שלה בחצי שנה האחרונה, משהו כמו 40-50 קילו, זו לא ירידה שקורה עם זריקות הרזיה (גם לא 30 קילו תוך חצי שנה). כל מי שהכרתי שהשתמש בהן הירידה הייתה הרבה יותר מתונה ונמשכה לאורך זמן.
אנשים שאני מכירה שעשו ניתוחים בריאטריים היו אלה שירדו כמויות כאלה של קילוגרמים במשקל תוך טווח כל כך קצר.
סתם נקודה למחשבה (האמת שעד עכשיו הייתי בטוחה שהיא הלכה על האופציה של הזריקות, אבל יכול מאוד להיות שהיא בחרה בדרך ניתוחית).
אהבתיLiked by 1 person
תראי, יש מקרים של ירידה מהירה, כמו החצי שירה הזו שכתבתי עליה בפוסט הזה שלפי התיאורים שלה הצטרפה לתוכנית שלמירי לא חסה, ירדה 30 ק״ג בחצי השנה הראשונה, 20 ק״ג בחצי שנה אחריה – ואז עוד עשרים וקצת ק״ג בשנה וחצי.
אבל שירה היתה צעירה מאוד כשהיא התחילה להרזות, כך שחילוף החומרים שלה היה עדיין די פעיל בגלל הגיל וגם נראה לא נהרס על ידי דיאטות קודמות. וכנראה שבהתלחה היא עשתה שינוי מאוד דרסטי מאכילה מאוד עתירה לאכילה מאוד מוגבלת (היא מספרת באחד הטורים הראשונים שלה שהיא היתה צריכה להתרגל לכמויות הרבה יותר קטנות של אוכל – אני כשהתחלתי בשומרי משקל לא הקטנתי משמעותית את כמות האוכל אבל כן החלפתי חלק מהדברים בירקות למשל). היא כנראה גם התחילה מיד לצאת להליכות ארוכות ואז לחדר כושר ששם היא עשתה אימונים די מאומצים.
זה יכול להסביר את הירידה המהירה מאוד שלה בהתחלה.
אבל האושיה ממש לא באותו מצב פיזי – היא כבר ממש לא צעירה, והיא עצמה סיפרה על הרבה דיאטות כסאח שהיא עשתה בעבר. היא גם רגילה להתאמן בשגרה שלה.
עכשיו עולה השאלה עד כמה הזריקות באמת יכולות להיות יעילות. גם אני קראתי את הכתבה המדוברת, והיא הרגישה לי כמו כתבה מאוד אינטרסנטית – מי שמרואיין בה הוא מנתח קיצורי קיבה, ולכן יש לו אינטרס להפחית ביכולות של התרופות ולפאר את הניתוחים והיעילות שלהם.
מעבר לזה, נשמע שהכתבה נועדה לקדם את ניתוחי המיני מעקף קיבה, שה הניתוח הכי חדשני שקיים. אבל הוא ניתוח מאוד בעייתי, ולמשל יכול להוביל לא רק לשלשולים כרוניים אלא גם לתת תזונה חלבונית קשה:
https://ronittzioni.co.il/682-2/
היו גם כמה דברים שם שלא היו מדוייקים אלא בעייתיים. למשל המנתח שם ציין שמספר קיצורי הקיבה בישראל יורדים – אבל זה נובע מזה שבעבר מספר הניתוחים בישראל היה מאוד גבוה וכולם נשלחו למה שהיה הניתוח הכי חדשני אז שהיה השרוול. זה פשוט כי קופות החולים מממנות את הניתוח ולכן רופאים ממש דחפו אותו – ואז דרך האוכלוסיה הישראלית גילו עד כמה השרוול לא יעיל.
אבל ם עלתה ביקורת על זה שיותר מידי אנשים נשלחים לניתו בלי לבדוק עד כמה הוא באמת פתרון מתאים לאנשים, ולכן גם כיום אמורים לפחות לבדוק יותר על התאמה לניתוח ושלפני הניתוח מיצו כל אפשרות הרזיה אחרת. לכן זה מפחית את מספר הניתוחים, אבל מסיבות מוצדקות.
אהבתיאהבתי
התוכנית דיאטה של מירי בלקין למבוגרים זה מגיע עם תפריט של בין 1000 ל1200 קלוריות ליום. כך שברור שכל בן אדם לא משנה מה העודף משקל שלו, אם הוא יאכל לפי תפריט כזה יירד במשקל. על אחת כמה וכמה בן אדם עם עודף משקל קיצוני. רוב האנשים מגיעים לעודף משקל כזה בגלל צריכה קלורית מוגברת. אנחנו לא אמורים לאכול 3000-4000 קלוריות ביום.
האושיה בת 30 נראה לי, זה כן נחשב גיל צעיר יחסית. נכון לא כמו 20+ אבל עדיין.
אני קראתי את הכתבה אבל גם הלכתי לבדוק מה כתוב בקופות החולים ובחברות עצמן שמשווקות את הזריקות האלה בארץ לגבי ההשפעה שלהן. ולא אמורים לרדת כ"כ הרבה במשקל בטווח כל כך קצר.
בניתוחים, כן יודעים הרבה, גם בניתוחים שהיום אולי עושים פחות כמו שרוול וכדומה.
יכול להיות שמספר הניתוחים הבריאטריים יורד בגלל שאנשים יעדיפו לעשות את התהליך עם זריקות – כי זה לא מחייב ניתוח (אי אפשר להחזיר לאחור את המצב אחרי ניתוח) ורוב האנשים לא מבינים שאמורים לקחת את הזריקות לכל החיים אם רוצים לשמור על המשקל.
אני לא מכירה אף בן אדם שלקח את הזריקות, הפסיק ולא התחיל לעלות במשקל.
קופות החולים גם מרוויחות ממרשמים לזריקות הרזיה אחרת הן לא היו ממנות חלק מהעלות ולא מאפשרות לרופאים שלהן לרשום מרשמים כאלה.
ואני אחזור לנקודה חשובה לא פחות. הזריקות האלה אינן זריקות הרזיה. אלה זריקות לטיפול בחולי סכרת. אחת מתופעות הלוואי שלהן היא ירידה בתיאבון וע"י נוצר מצב של הרזיה. הנזק שהזריקות האלה עושות גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך הוא פוגעני לגוף.
רק בישראל, בריטניה וארה"ב מוכרים את הזריקות האלה כזריקות הרזיה. ביתר המדינות בעולם אסור לעשות זאת. כי ההתוויה היא זריקות לטיפול בסכרת. וגם כשמטפלים איתן בסכרת זה במקרים מאוד חריגים.
פה בארץ מחלקים אותן כמו סוכריות.
אהבתיLiked by 1 person
אם אני זוכרת נכון, האושיה ילידת 1987 או 1988, כך שהיא לא בת 30 אלא יותר לכיוון ה 35 – 36.
ופה בארץ דוחפים התערבות רפואית בהשמנה בכל מחיר. זה כאילו הרופאים בכל מצב מאשימים את ההשמנה בכל בעיה רפואית ומאמינים בכל הלב שהפתרון היחיד הוא התערבות רפואית. ממש כמו שהם רושמים את התרופות לכל מי שמבקש, הם היו בזמנו לוחצים על אנשים להתנתח בכל מחיר כי אחרת הוא ימות תוך שבועות או מקסימום חודשים.
לכן ישראל היתה אשכרה ניסוי באיך ניתוח שרוול לא יעיל – כי בעצם דחפו את הניתוח הזה לכמות עצומה של אנשים שמנים בתור הניתוח הכי חדשני ויעיל. ורק אחרי 7 – 10 שנים כשגילו שההבטחה לניתוח שמפחית תיאבון כי מסירים חלקים מהקיבה שמפיקים הורמונים שגורמים לתיאבון לא ממש עזר, במיוחד כשהקיבה מתחילה אחרי שנה עד שנה וחצי להתרחב בצורה משמעותית.
עכשיו רוצים לעשות ניסוי דומה עם המיני מעקף קיבה הזה. ורק עוד עשור נתחיל לשמוע על הנזקים שלו.
אהבתיאהבתי
האושייה נולדה ב1989 מה שאומר שהיא תהיה השנה בת 35
ועד כמה שראיתי היא לא הייתה בעודף משקל קיצוני.
התירוץ של הלימפאדמה לא קביל פה, זה לא נחשב גורם סיכון שמחייב ירידה במשקל.
אני מכירה היטב את העניין של רופאים שמנופוביים, בדיוק אתמול הייתי אצל רופא (ריאות) באתי אליו כי קשה לי לנשום מאז שהייתה לי הקורונה (מלפני שנתיים) והוא ישר אמר לי "אה, את בעודף משקל ברור שקשה לך לנשום" והייתי צריכה להסביר לו שאני כמה שנים טובות באותו משקל פחות או יותר ועד שהייתי חולה בקורונה לא הייתה לי שום בעיה.
למזלי הוא לא התעקש איתי כי באתי עם התיק הרפואי שלי ובדיקות שעשיתי.
אבל כבר קרה לי שהגעתי לרופא בגלל בעיה X ועוד לפני שהתיישבתי אצלו על הכיסא שמעתי הרצאה על זה שאני חייבת ניתוח בריאטרי (והחלק המצחיק שאותו רופא לא בדיוק אדם רזה בעצמו).
בשנה-שנתיים האחרונות ראיתי יותר רופאים ממה שראיתי כל החיים שלי, רק מעטים מהם התייחסו למשקל שלי כגורם לבעיה.
התפיסה שלי אומרת שאין קיצורי דרך.
והאמת כשהייתי בבי"ח השיקומי ויצא לי לדבר על זה גם עם דיאטניות וגם עם רופאים שליוו אותי שם. כולם אמרו שמי שרוצה להרזות צריך לעשות את זה לאט ובהדרגתיות. ונכון שזה לוקח זמן, אבל כשיורדים לאט במשקל הגוף מאפשר לך לשמור על המשקל החדש והנמוך יותר. כשיורדים מהר, גם מהר עולים את זה בסוף.
הניתוחים הבריאטריים, הזריקות, זה רק עושה נזק בסופו של דבר, ואף אחד לא יוכל לתקן את הנזק הזה, את נשארת איתו לכל מה שנותר מהחיים שלך.
כל מי שאני מכירה שעשה ניתוח בריאטרי יש לו אחרי יותר בעיות רפואיות ממה שהיו לו לפני. ולא היה אחד שהמליץ לי לעשות.
אחד אפילו אמר לי שהוא היה מעדיף להישאר שמן ו"חולה" (הגרשיים כי זה חולה בעיני המערכת הציבורית והחברה) מאשר מה שהוא עכשיו עם שלל בעיות בריאותיות והמון תרופות וכיו"ב.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שכתבתי על זה פעם שמתוך אנשים שהכרתי שעשו ניתוח, אחת מתה תוך כמה ימים כי נוצר לה מצב של דלף מהקיבה (סיבוך ידוע של ניתוחי שרוול שיכול להיות קטלני), מישהו שהניתוח היה כל כך ״יעיל״ שהוא לא היה מסוגל לאכול כלום אחריו (אני מניחה שהיה מדובר על הקאות או שלשולים מטורפים) שהגיע למצב שהוא נראה כמו ניצול שואה עם תת תזונה חריף, ושתי נשים שהתנתחו בניתוח שרוול, רזו, העלו הכל חזרה, ואז עשו מעקף קיבה או מיני מעקף קיבה – אחת רזתה אחרי הניתוח השני 5 ק״ג, והשניה לא רזתה בכלל. ושמעתי על שתי נשים שבאמת סבלו מתת תזונה חלבונית חריפה בצורה מטורפת.
ויש ברשת סיפור על מישה בשם אלונה זוהר שרזתה 80 ק״ג, אבל סבלה במשך שנתיים מסיבוכים שלא מהעולם הזה, ועד היום היא מאוד מוגבלת באוכל ורק בלל הסבל שאכילה גורמת לה היא מצליחה לשמור על המשקל שלה.
מה שלא שמעתי עליו בסביבה הקרובה שלי זה סיפורי הצלחה שתופעות הלוואי של הניתוח היו נסבלות.
אנשים חושבים שאחרי שהם מרזים אז הכל יהיה בסדר, ושאולי זה אפילו טוב שיש גורם חיצוני כמו הניתוח שימנע מהם לאכול בצורה שהיתה להם נורמלית, בלי להבין שהניתוח יכול להרוס את החיים במובנים אחרים.
ולגביהאושיה, אני לא חושבת שהיא התנתחה כי בעצם אין לה צלקות שמעידות על ניתוח, אפילו לא לפרוסקופי.
אהבתיאהבתי
זהו שיכול מאוד להיות שהיא יודעת להסתיר צלקות טוב ולכן לא רואים. בכל זאת מדובר בצלקות שהן יחסית קטנות. ובתור בן אדם מצולק, תוך חודשיים שלושה הצלקות כבר לא אדומות כל כך.
אז אי אפשר באמת לדעת.
ירידה כל כך גדולה במשקל לא אופיינית למי שלוקח זריקות הרזיה אלא עשה ניתוח.
ונכון שדיברנו על זה שהיא בדר"כ עושה ספורט אבל היא אמרה לא מזמן שמאז שהתחילה המלחמה היא לא עשתה ספורט (למעט ההליכות שהיא עושה כל יום) ורק ממש לא מזמן היא חזרה לזה.
ואני מניחה שאנחנו לא נדע באיזה "קביים" היא השתמשה כי סביר להניח שהיא לא תספר על זה.
אהבתיLiked by 1 person
אתחיל באנקדוטה – בתי הבכורה הלכה ברחוב ושמעה כמה מחברות כיתתו של אחיה מדסקסים את שומניו בהתלהבות רבה. אז אחת מהרעות במיוחד חטפה סטירת לחי ממנה.
ואמשיך, בני אהב ללכת לבריכה, מעולם מימדיו לא היו סיבה לעצב/צער או כעס. אבל הוא פגש בבריכה חבר, שסירב להוריד את חולצתו מבושה. הוא הצליח להסביר לילד ההוא, שהבושה היא של אלה שלועגים לו.
גם בתי וגם בני בוגרים, בעלי משקל סביר מאוד. יש לי נכדה שמבנה הגוף שלה "שמנמן" והיא ספורטאית מעולה.
הענין שדנת בו, דומה לשאר ה"גורואים" בעולם מטעם עצמם: הם ראו את "האור", ובכך הפכו למתחסדים ולצדקנים מהסוג היותר דוחה. הדוגמות הקיצוניות הן של דייויד כורש וכתתו או צ'ארלס מנסון ומהצד השני, הגאון שמכר פראראי, רובין שאמה או ההוא שכתב את "זן ואומנות האופנוע".
אהבתיLiked by 1 person
כנראה שבאמת הצורך הזה בהערצה של אחרים הוא חלק מהסיפוק של הגורואים הללו…
אהבתיLiked by 1 person