אני יודעת שלרוב בראשון בבוקר אני מפרסמת את הרשומה שלי לשרביט החם, אבל המאורעות של אתמול בלילה דחה את הרשומה למחר.
בשישי בבוקר היה לי אימון אישי, והמאמן שלי סיפר לי שהוא לרוב לא קורא חדשות אבל בטעות נכנס לאתר של וויינט והבין שכנראה הולך לקרות משהו בסופ״ש הזה.
אז גם אני נכנסתי לאתר וראיתי שבאמת יש הערכות של המודיעין הישראלי והאמריקני שהולך לקרות משהו בסופ״ש. אבל בסה״כ היה די שקט עד שנחטפה הספינה הכביכול ישראלית בשבת בצהרים.
לערי הבנתי שאיראן התחילה לפעול, אבל כנראה החטיפה לא היתה מספקת אותה, במיוחד אחרי שהתגלה שזו בעצם לא ספינה ממש ממש ישראלית.
אחי וגיסתי בילו את הסופ״ש אצל ההורים שלי. אני במקור חשבתי להצטרף אליהם ואז לתפוס איתם טרמפ בשבת, אבל בסוםו של דבר הם החליטו להישאר בירושלים רק בשעה קצת מאוחרת בשישי, אז כבר לא היתה תחבורה ציבורית לעיר.
באופן עקרוני יש מוניות שירות באיור המרכז בסופי השבוע – גם מוניות שירות שמגיעות לתחנה המרכזית, וגם מוניות לירושלים (וחיפה, וטבריה, ועוד כמה ערים) שיוצאות מהתחנה המרכזית. אבל אני די חוששת מלנסוע בהן מאז אוקטובר, במיוחד עכשיו כשלא היה ברור מתי תתחיל המתקפה – ולכן נשארתי במרכז.
וזה יצא טוב, כי כשבערב התחילו להודיע על המגבלות של פיקוד העורף, גיסתי החליטה להשאר בירושלים מתוך הנחה שאם תהיה תקיפה, הסיכוי שהיא תהיה במרכז גבוהה יותר לעומת ירושלים, וגם בנוסף אני חושבת שהנוכחות של ההורים שלי עזרה, למרות שאמא שלי גם היא די היסטרית, ואבא שלי מכור לחדשות כשגיסתי מעדיפה לא לחשוף את הילדים ואת עצמה לחדשות
ואז לקראת שתיים בלילה, התעוררתי כדי ללכת לשירותים. ואיכשהו התזמון יצא טוב – כי עשרה לשתיים שמעתי את הטלפון שלי מצלצל.
לא ממש הבנתי מי יתקשר אלי בשעה הזו – חשבתי שזה אולי חלק מהלוחמה הפסיכולוגית של האירנים, ואמרתי לעצמי לשים לב למספר. במובן הזה חשבתי כמה טוב שהייתי ערה כי אם השיחה היתה מעירה אותי משינה יכול להיות שהייתי עונה למשהו שלא הייתי רוצה או צריכה לענות לו.
אבל מסתבר שזו היתה אמא שלי – היא התעוררה מרעשים של פיצוצים, וכנראה העירה את כל הבית כשהפיצוצים המשיכו, וגם כשבשלב מסוים היו אזעקות (למרות שלא ברור לי האם היו אזעקות באיזור שלהם שהם לא שמעו כי הם היו במקלט של הבניין, או שבמקרה אצלם לא היו אזעקות).
היא הניחה שאם אצלם יש רעשים של פיצוצים אז גם אצלנו יש, והיא מיד הניחה שגם אצלנו יש וגם אני ערה ובמקלט (למרות שבבניין שלנו אין מקלט, ולכל היותר אנחנו יכולים להסתתר בחדרי המדרגות של הקומות של אמצע הבניין, שהקומה שלי למזלי היא אחת מהן). היא בהתחלה סירבה להאמין לזה שאצלנו שקט, אבל אז כשהיא קלטה שהיא סתם התקשרה אלי באמצע הלילה היא ניתקה בהנחה שארצה ללכת לישון.
אבל נשארתי לקרוא קצת חדשות, ולהגיב על תגובות – ואיכשהו בשלוש ומשהו גררתי את עצמי למיטה רק כדי שאחד החתולים שלי יתחיל לדרוש תשומי.
מוקדם בבוקר השעון המעורר שלי צלצל כי תכננתי ללכת לחדר הכושר, ואחרי שכיביתי אותו אמרתי לעצמי שאני רק עוצמת עיניים ועוד כמה דקות אני אקום, אבל מסתבר שנרדמתי והתעוררתי די מאוחר ובגלל סידורים שמתוכננים לי היום – לא ממש יצא לי ללכת לחדר הכושר.
אני חושבת שהאירנים השיגו את המטרה שלהם בכך שהם גרמו לחץ ואפילו פאניקה אצל חלקים דולים של הציבור – אבל בדיעבד גם גילינו שבעזרת לא מעט עזרה בינלאומית הצלחנו לעצור את המתקפה הזו עם מעט מאוד נזקים.
אבל קשה להכחיש שעצם העובדה שאיראן בחרה להגיב נגד ישראל באופן ישיר ולא עדיף כמו בעבר מעידה על שינוי שהוא כנראה לא טוב במדיניות שלה. כל זה למרות שמאוקטובר שמענו על כך שלאיראן אין אינטרס להיכנס מולנו למלחמה כוללת.
שזה כמובן מעלה את השאלה עד כמה החיסולים האלו שהממשלה החליטה לצע היו חיוניים או שהם היו סתם התגרות מיותרת כדי לערער את המצב הבטחוני כדי למנוע בחירות.
עצם העובדה שהתקיפה לא תואמה עם האמריקנים מעידה כנראה על כמה דברים.
השאלה עכשיו היא מה הלאה. במצב נורמלי היינו כנראה נגררים למצב שבו אנחנו חייבים להגיב לתקיפה כדי ליצור הרתעה, ואז איראן היתה מגיבה כדי לחזק את ההרתעה שלה – ואחרי כמה סבבים, כנראה שהיה סיכוי שהיתה נפתחת מלחמה שהיתה הופכת למלחמה רחבה יותר מאשר מלחמה בין ישראל לאיראן.
כרגע יש לחץ מצד ארה״ב שישראל לא תגיב ובכך כנראה לעצור את ההתדרדרות למלחמה כוללת באיזור עם השפעה צבאית וכלכלית על כל העולם. נקווה שהמטומטמים בשלטון יבינו את המשמעות של הלחץ הזה וישמעו לו.
התיירת המקרית 
היתרון כמובן בכתיבת בלוג פרטי משלך (ולא למשל טור קבוע בעיתון) הוא שאת היחידה שקובעת מה את מפרסמת ומתי. לכן ברור שאחרי לילה כמו הלילה בא לך לפרסם משהו שקשור למתקפה האיראנית לפני שאת ממשיכה בשיגרת הפוסטים שלך ובשרביט החם.
אני דווקא עדיין לא כתבתי כלום על הלילה והשלכותיו – ולכן כן פרסמתי את הפוסט של השרביט החם. כל אחד לפי מה שנוח לו.
האמת שהפעם לא ניתן היה לדעת איזה אזור בארץ יותקף, ובסוף באמת הדרום והמזרח וגם הצפון חטפו אזעקות והמרכז לא.
בגדול ההערכות דיברו על "התקפה על מתקנים צבאיים" ובפועל עם כמות כזאת של טילים משני סוגים (שיוט ובליסטי) וכטב"מים אני משערת (למרות שתודה לאל עצרו אותם לפני שהגיעו לרוב מטרותיהם) שהמתקפה כיסתה שטחים הרבה יותר נרחבים מזה. מזל מזל מזל שכל מערכות ההגנה שלנו פלוס הטייסים המוכשרים והמערכות שלהם פלוס האמריקאים הבריטים וכנראה גם הירדנים שיחקו אותה ברמה שעצרו את הרוב. אחרת הכל היה נראה פה עכשיו לגמרי לגמרי שונה.
הטלפון שלי היה על שקט בלילה, כמו תמיד, ויצאתי מתוך הנחה שאם מישהו יזדקק לי בדחיפות יתקשרו לקו של הבית שכבר בקושי נמצא בשימוש. אף אחד לא התקשר פרט לנהג המונית שהזמנתי לשדה התעופה להיום כי היינו אמורים לטוס. הוא עבד לילה והתקשר ב-00:30 בלילה ולמזלו הטלפון היה על שקט ולא העיר אותי. הוא כתב אחר כך הודעת התנצלות על שהתקשר וביקש שאבדוק אם הטיסה שלי לא בוטלה. ברור שהיא בוטלה. הודיתי לו וביטלתי את הזמנת המונית כמובן.
אני מכירה את זה שהבעל חייב לשמוע חדשות (כמו בעלי, כמו אבא שלך) גם אם הנכדים נמצאים ומעדיפים לא לחשוף אותם לזה. מה ש-T עשה, למשל ב-7 באוקטובר כשהם במקרה ישנו אצלנו והתחילה כל התופת, זה לעלות לחדר למעלה ולשמוע שם עם אוזנייה בזמן שנשארתי בסלון ושיחקתי איתם עד שהוריהם הגיעו לקחת אותם.
אנחנו היינו עם הטלוויזיה דלוקה בלי קול בערך עד שלוש לפנות בוקר, מידי פעם נרדמים, מידי פעם מציצים על הכותרות ומתעדכנים ככה לגבי מה שקורה. קמנו כרגיל לספורט ברבע לשש בערך, ראינו שחדר הכושר שלח הודעה שהם לא פותחים בשש הבוקר, אז יצאנו להליכה בחוץ
אכן עכשיו בדיעבד לא ברור אם החיסון של הגנרל האיראני בקונסוליה בסוריה היתה הכרחית בעת הזאת, ולגמרי לא ברור אם ארה"ב תצליח לרסן את התגובה לתגובה לתגובה של ישראל…………. ושיהיה לכולנו בהצלחה
אהבתיLiked by 1 person
נצטרך לחיות ולראות, אבל אנחנו בהחלט משלמים מחיר כבד מאוד על ההחלטות האלו לגרור את המלחמה עוד ועוד. ומה שמפחיד אותי זה שלביבי לא ממש אכפת שאנשים פה יהרגו בהתקפות כאלו בלי העזרה הבינלאומית, ככך עוד לו יש את המקלט האטומי הבטוח שלו אצל החברים שלו.
אולי צריך להפנות את הלחץ הבינלאומי לא לביבי אלא לחברים העשירים האלו שלו כדי שהם לא יתנו לו חסות, ואז כשהוא עצמו יסתכן בפגיעה הוא יתחיל להפעיל שיקול דעת.
אני מצטערת שהטיסה לא יצאה לפועל. אי מקווה שתוכלו להשלים אותה בעתיד.
אהבתיאהבתי
קראתי בהחלט.
לשמחתי קמתי לבוקר בו שום פורענות לא קרתה.
לעת עתה אני רגוע.
חג שמח
אהבתיLiked by 1 person
נקווה שזה ימשיך כך
אהבתיאהבתי
הנושא החם באמת התקרר מהר מהרגיל הפעם…
יצאנו יחסית בזול מהתקיפה הזאת. אין לדעת מה יהיה הלאה. הרי ג התקיפה שלנו הייתה תגובה וכבר שנים אנחנו חיים במעגל של תגובות לתגובות לתגובות
מקווה לטוב, לא אופטימי
אהבתיLiked by 1 person
קראתי עכשיו כתבה שישראל כבר התחילה להזניק מטוסים לתקיפה באיראן במהלך התקיפה שלהם – אבל ארה״ב מנעה את זה. כמובן שיש פרשנים שמדברים על הלובה לתקוף גם אם ארה״ב מתנגדת, ואחרים שאומרים שבלי תמיכה לש ארה״ב ישראל לא תצא טוב מעימות ישיר עם איראן. אבל אי אפשר לדעת מה הלאה…
אהבתיאהבתי
אני נשארתי ערה בכוונה בלילה, וראיתי את מה שקורה בשידור חי.
ההערכות שאני שמעתי זה שדיי בטוח שיהיו תקיפות בצפון ובדרום, על יתר הארץ לא ידעתי. ירושלים הייתה הפתעה האמת.
האמת, שאני לא חושבת שישראל צריכה להגיב כרגע, יהיה הזמן המתאים לעשות את זה. אבל עכשיו זה באמת יכול לגרור את כל האזור למלחמה ומספיק יש לנו מלחמה בעזה ובצפון, אנחנו לא נעמוד בזה אם גם יתר האיזורים בארץ יהיו תחת התקפה.
חוץ מזה שאנחנו צריכים את התמיכה של ארה"ב וגם של מדינות נוספות (שחלקן השתתפו במערך ההגנה).
מה שכן יש לנו ממשלה בעייתית עם שני אנשים פירומנים וראש ממשלה שאין לי מילים להגדיר את התנהגותו. ובגלל זה כל דבר יכול לקרות.
אהבתיLiked by 1 person
הצלחנו בין השאר כי היתה לנו תמיכה בינלאומית ביירוט דיוק כדי למנוע מלחמה שתשפיע גם על ארה״ב ומדינות האיזור.
הבעיה של ביבי שהוא מבין שמבחינה מדינית עדיף לו לא להגיב, במיוחד לא עכשיו – אבל מבחינה שלטונית הפירומנים שאיתו בממשלה לא מבינים את זה ויתעקשו להגיב כאן ועכשיו, והם ם מעוררים את התיבור לדרוש את זה בלי להבין באמת את המשמעות.
אהבתיאהבתי