זה הנושא של השרביט החם השבוע.
כשהייתי ילדה, כמעט תמיד היינו נוסעים לסבתא שלי בצפון כדי לחגוג את ליל הסדר. הדוד והדודה שלי גם היו מגיעים (כי הם היו גרים קרוב לסבתא) עם כל הנכדים, ואני חושבת שבשנים שבהן הסבא רבא שלי עדיין היה בחיים ולא היה סנילי מידי – הוא זה שהיה מנהל את הסדר.
אני חושבת שהיינו קוראים את רוב ההגדה, לפחות עד הקטע של הארוחה. איכשהו אחרי הארוחה לא היינו ממשיכים עם השירים ושאר הקטעים.
סבתא שלי כמובן היתה מבשלת, והיו לה לא מעט מאכלים מסורתיים כמו למשל מבלנים קטנים ממצות שהיא היתה ממלאת בפירה עם בצל מטוגן, או לפתן מפירות יבשים. וכמןבן שהיה מרק עם קניידלעך, וגפילטע פיש שהיא היתה מכינה בעצמה.
אחרי שסבתא שלי התבגרה והיה לה קשה לבשל, היא התקשתה לקבל עזרה מאמא שלי ואחותה (גיסתן היאכנע כמובן שלא הציעה עזרה), אז התחלנו לחגוג אצל המשפחה של הדודה שלי – או שההורים שלי הסכימו לארח אצלנו בירושלים, כשהמשפחות של אחיה ואחותה היו מגיעים אלינו להתארח, ומישהו היה מסיע את סבתא.
לדעתי אז קיצרנו בסדר כי הדוד שלי ומשפחתו (ואולי גם הדודה שלי) מיהרו לחזור הביתה בסוף הארוחה כי לא היה לנו מקום לארח את כולם.
עם הזמן ובמיוחד כשכולנו התחלנו לצאת עם בני זו פוטנציאליים, ובסופו של דבר גם אחי ואחותי התחתנו והביאו ילדים לעולם – התחלנו יותר ויותר לחגוג כחלק מהמשפחה הגרעינית שלנו.
כמובן שלפעמים יש מצבים שבהן המשפחות של אחי ואחותי שתיהן לא זמינות בגלל מחויבויות למשפחה של גיסתי או גיסי או בגלל טיולים לחו״ל.
הפתרון לזה משתנה כמובן – כשרק אחותי התחתנה, והמשפחה של גיסי עדיין לא היתה גדולה מידי עם המון נכדים – היינו מוזמנים אל ההורים של גיסי במצב כזה. אבל עם הנים ההורים של גיסי התעייפו גם הם מהאירוח, במיוחד כי המשפחה מאוד גדלה, ולכן לא פעם האחים או האחיות עצמם מארחים, ואליהם אנחנו פחות קרובים.
המשפחה של גיסתי לעומת זאת היא דתית, ולמרות שהם מאוד נדיבים וכמובן מזמינים אותנו לשהות איתם את כל החג (כי לא נוכל לחזור הביתה אחרי ליל הסדר כי זה דורש נהיגה), אבל אירוח זה נשמע לנו מכביד ולא נעים.
התיירת המקרית 
גם סבתי הייתה מכינה תמיד קומפוט וגפילטע פיש… את הגפילטע פיש מעולם לא טעמתי.
קצת עצוב שהמשפחה מתפזרת ככה אבל זה כנראה בלתי נמנע
אהבתיLiked by 1 person
גם אני מעולם לא אהבתי דגים, והגפילטע נראה לי מוזר במיוחד.
אהבתיLiked by 1 person
לאורך כל שנות הילדות שלי היינו חוגגים את החגים הגדולים עם הצד המשפחתי של סבתא שלי (אמא של אמא שלי). אלה היו ערבי חג מרובי משתתפים (לפחות 50), כששני אחיה של סבתא שלי היו אלה שניהלו את הסדר, קריאת ההגדה, הברכות, השירים. הם גם היו מסבירים לנו הילדים מה אומר כל דבר. ואחרי האוכל היינו ממשיכים עם ההגדה עד הסוף שלה.
כל שנה החג היה אצל משפחה אחרת, וכל משפחה שהגיעה לערב חג הייתה מביאה משהו (אוכל, שתיה, קינוח).
בשלב מסויים הפסיקו עם הערבי חג האלה אני לא זוכרת למה אפילו, ואז הייתה עוד פעם אחרונה כזאת כשהייתי כבר בצבא, אבל אני לא הלכתי לזה כי החלטתי להיות בערב חג אצל המשפחה של מי שהיה הבן זוג שלי באותה תקופה.
היום זה כמובן שונה כי סבתא שלי היא היחידה שנשארה מבין האחים שלה.
הבני דודים היום כולם סבים וסבתות ולילדים שלהם יש ילדים משלהם.
קצת עצוב שהמשפחה מתפזרת ככה אבל אין מה לעשות, בסוף משתדלים לשמור על המשפחה הגרעינית עד כמה שניתן.
אהבתיLiked by 1 person
אבל אני למשל מסתכלת על אמא שלי – היא שמרה על קשר עם בני הדודים שלה, או לפחות עם השניים של אחד האחים של סבתא שלי, למרות שהם גרו רחוק יותר. האח השני והמשפחה שלו גרו באותו מושב כמו סבתא שלי, אבל הדוד הזה היה טיפוס בעייתי שהסתבך בחובות ובסוף התגרש כדי כדי לשחרר את אישתו מהסיבוכים, אבל איכשהו עד שהיא הלכה לעולמה היא שמרה על קשר קרוב יותר עם המשפחה מאשר האח הביולוגי של סבתא שלי.
אולי חלק מהבעיה נובעת מזה שאחד הילדים של הדוד הזה היה טיפוס גרוע כמוהו, שהסתב בחובות עם השוק האפור בגלל התמכרות להימורים. זה הגיע למצבים מטורפים שבהם הוא למשל התקשר יום אחד לבן הדוד שלו ואמר שאם בן הדוד לא יעזור לו עם כסף, הוא יאלץ למכור כליה. זה הגיע למצב שאמא שלו שכולם אהבו התחילה להתקשר לכל המשפחה כדי שיעזרו בן שלה עם כסף. זה הגיע לרמה שאמא שלי אמרה לי שאם הדודה הזו מתקשרת אלי פשוט לנתק לה מהר את השיחה ולהודיע לאמא שלי, אבל כנראה שהדודה פשוט לא חשבה עלינו ה״ילדים״ בתור אנשים עם כסף ולכן לא התקשרה אלינו אלא רק לדור של ההורים.
בסוף אמא שלו נפטרה, ודי מהר אחר כך קרתה לו ״תאונה״ שבו התנהג עץ.
האח שלו חי חיים הרבה יותר נורמטיביים, אבל יום אחד הוא החליט לכתוב ספר שירה (ברמה של תלמיד בבית ספר יסודי – כולל חרוזים), וכמובן שהאמא שלו נידנדה לכל המשפחה לקנות עותק מספר השירה המעולה שהוא הדפיס בעצמו…
בכל אופן, לנו יש הרבה פחות קשר עם בני הדודים שלנו. אני לא יוגעת אם זה בגלל שאנחנו לא משתדלים או שזה פשוט טבעי
אהבתיאהבתי
אמא שלי שמרה על קשר עם בני הדודים משני הצדדים של ההורים שלה האמת.
מהצד של סבתא שלי (אמא שלה) הקשר היה יותר קרוב יחסית, זה היה עד החתונה של אחי, שלכל אחד מהם היה תירוץ למה הם לא יכולים להגיע לאירוע. ואמא שלי פשוט מחקה אותם. כשאחותי התחתנה היא אפילו לא הזמינה אותם.
נוצר מעט קשר רק כשסבתא שלי הייתה אצל הורי בבית לאחר שהיא נפלה בביתה ועד שמצאו לה מטפלת. כי הבנות דודות של סבתא שלי היו מתקשרות אליה לפחות פעם בשבוע לבדוק מה שלומה.
אני חושבת שבאופן כללי היום משפחות יותר מרוחקות.
יש לי ארבע בנות דודות, שהן הבנות של דודה שלי (אחות של אבא שלי), כשהייתי ילדה היינו מבלים איתן הרבה. והיום בקושי יש קשר. כל אחת מהן חיה את החיים שלה. את הילדים שלהן (למי מהן שיש) אנחנו בקושי מכירים. יש לי אפילו בת דודה אחת שילדה בת שמעולם לא ראיתי אותה (ולא תגידי שאנחנו חיים במדינה אחרת).
כשהייתי צעירה יותר עשיתי (לפני קצת יותר מ20 שנה) מכינה להנדסה בבן גוריון, ואז גרתי בבאר שבע שם גרה אחת מהבנות דודות האלה. היית מצפה שיהיה ביננו קשר אבל לא. אפילו מי שהיה בעלה אז היה בשוק מזה שהיא לא יוצרת קשר איתי בכלל. וגרנו יחסית קרוב אחת לשניה.
איך אומר המשפט, צריך שניים לטנגו – אי אפשר להיות בקשר אם אין הדדיות גם מהצד השני.
אהבתיאהבתי
יש כאלה שממש בורחים מסדר פסח, ויש כאלה שממש מחכים ליום הזה, ויש את כל השאר שפשוט עוברים אותו איכשהו כי צריך.
היו שנים שמאד מאד נהנינו בסדר פסח וגם עשינו הרבה שמח והיו הרבה צחוקים. אחרי שחמי וחמותי נפטרו ראיתי ש-T מעדיף בחגים בכלל לא להיות בארץ. והנה גם השנה ניסינו לא להיות……..ולא הלך לנו. לא נורא. שיהיה פסח רגוע ושלו
אהבתיLiked by 1 person
אני ממש מצטערת לקרוא שהטיול שלכם בוטל. אני בטוחה שהנכדים ממש המתינו לו, ממש כמוכם, וכמו הבת והגיס שלכם. אני מקווה שיצא לכם לצאת אליו בעתיד בתקופה יותר רגועה.
אני מקווה שבכל זאת יהיה לכם חג שמח עד כמה שאפשר.
אהבתיאהבתי
גם אצלינו, בהתחלה היינו מזמינים את אחי ואחותי, אבל אחרי שלכולנו יש משפחות משלנו, כל אחד חוגג עם המשפחה הגרעינית שלו.
חבל שסבתא שלך התקשתה לקבל עזרה, אבל אני מבינה שזה לא פשוט כאשר היא הייתה רגילה לעשות הכל בעצמה.
שיהיה פסח שמח ככל האפשר.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שבמקרה של סבתא שלי היה לה קשה להשלים עם העובדה שהיא מזדקנת וכבר מתחילה להתקשות לתפקד, כשנפשית היא עדיין הרגישה הרבה יותר צעירה.
אהבתיאהבתי
עצוב.
אהבתיאהבתי
ה"גפילטעפיש" הראשון שאכלתי אי פעם היה צמחוני לגמרי, פיסת דג לא היתה בו, אלא קישואים.
ככה השכנים של סבתא שלי – צמחונים כמוה- הכינו.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חושבת שאפשר להגיע לטעם שקרוב אפילו לדג בעזרת קישואים…
אהבתיLiked by 1 person
ככל הנראה הם הצליחו. לפחות משאכלתי גפילטע אמיתי, הטעם לא היה "ממש" שונה.
אהבתיLiked by 1 person
פשוט טעם של סוכר?
אהבתיאהבתי
ממש לא. גפילטע בטעם סוכר הוא גפילטע גרוע במיוחד. כך לפחות לפי עדות הרומנים והאוקראינים.
אהבתיאהבתי
גם אנחנו חווים היום אחרי עשרות שנים של ביחד היפרדויות לתת משפחות ולתת קבוצות. חבל לי
אהבתיLiked by 1 person
לצערנו נראה שככה זה בחיים…
אהבתיאהבתי