בשבוע וחצי האחרונים יצא לי לשמוע כמה הרצאות אונליין וקורס דיגיטלי של הדיאטנית הקלינית רונית ציוני.
כמו שרונית ותבת בעמוד הבית שלה, היא פועלת בשיטה שונה מזו שרובנו רגילים אליה בדיאטות ור אנשים שכמוה נהנים לאכול:
מעצם ניסיון החיים שלי ושל חברי הבנתי כי תפריטים וספירת קלוריות פשוט אינם עובדים. הימנעות וכמיהה ל”מזון אסור” פשוט לא עובדים, לפחות לא לטווח ארוך. עד גיל 20 סבלתי מעודף משקל. את הדיאטה הרצינית הראשונה עשיתי בגיל 6, ומאז לא הפסקתי. ניסיתי הכל, כל דיאטה שתגידו, אני הייתי שם. עד שנמאס. הרמתי ידיים והרפיתי, לא מתוך שלמות אלא מתוך תסכול. לאחר מכן, לאט לאט התחיל להגיע השינוי והמסע שלי התחיל. ברוכים הבאים לעולם שלי ושל מטופליי, עולם של ראש שמן בגוף רזה. עולם שבו ההתנהלות נכונה אל מול האוכל, הכל מותר וטעים, עולם שבו אין מזון אסור גם לא המזון השמן ביותר
השיטה עצמה מעניינת ואני נראה אכתוב עליה עתיד שאסיים קורס דיגיטלי של רונית שאני רשומה אליו.
אבל במהלך הקורסים שכבר עשיתי, שמתי לב לזה שאני מאוד אוהבת לאכול, אבל לא ממש אוהבת ״אוכל״.
ברור שיש מאכלים שאני אוהבת לאכול, אחרת לא הייתי נהנית מהאכילה עצמה. אבל עצם קלטתי כמה הטווח של המאכלים שאני אמת נהנית לאכול הוא מצומצם, ממש כמו של ילד קטן שמאוד מפונק באוכל.
אני למשל לא ממש אוהבת לאכול בשר, ובאמת שלא אוהבת לאכול דגים בשום צורה. ברמה העקרונית אני אוכלת מידי פעם בשר כי זה בריא, ונראה שהגוף שלי סופג רזל מאוד בקלות מבשר ופחות מגורמים צמחיים אז זה חשוב לי לאכול בשר מידי פעם. אל הדרך היחיה שבה אני באמת נהנית מבשר היא כג׳אנק פוד הכי ג׳אנקי שאפשר, כלומר כהמבורגרים ונקניקיות. ולמרות שבגילי רוב האנשים מעריכים המבורגרים איכותיים יותר מרשתות ״רציניות״, אני בהחלט נהנית עדיין מאלו של רשתות המזון המהיר שקוסמות במיוחד לילדים.
או למשל אחת הנקודות שרונית העלתה, היא הציעה להפוך את האוכל שלנו לטעים יותר בכך שנשקיע בבישול שלו – למשל מקום להכין חזה עוף משעמם להכין צלי עם רוטב מגניב, או במקום סתם לבשל קיטניות (במקרה שמישהו צמחוני) – להכין תבשיל קיטניות עשיר עם ירקות.
ופתאום הבנתי שאני ממש לא מתחברת לעצה הזו. מבחינתי אני ממש לא אוהבת תשילים ורטבים, ומחינתי קיטניות הכי טעימות במצבן ה״טבעי״ כשאני מבשלת אותם במים. הייתי לט פעם בסדנאות של בישול טבעוני ריא, ומניסיוני שם – תמיד התחברתי למתכונים הכי פשוטים ובסיסיים, עם כמה שפחות רטבים או תבלינים.
דומא נוספת שרונית העלתה היה ביקור במסעדות, שהיא דיברה לא פעם לע זה שבמסעדות, במיוחד באלו ה״טובות״ כמו מסעדות שף, על זה שיש שפע מאוד גדול של מנות שאנחנו מתלבטות ביניהן.
אבל אני אישית מתקשה מאוד במסעדות – בכאלו מוכרות ופשוטות יחסית, כמו למשל בתי קפה, מסעדות איאלקיות, מסעדות המבורגר, או מסעדות סיניות, יש לי אולי שתיים או שלוש מנות שמסתדרות לי. אבל קחו אותי למסעדות שף למשל – ולרוב אמצא שם רק מנה או שתיים שאסתדר עם לאכול איתה. וכק נוצר מצב שבו יצאתי ממסעדת שף כזו וחזרתי הביתה ברגל בהליכה ארוכה כי פשוט לא מצאתי בתפריט שום דבר לאכול.
אני בטוחה שהתוכנית של רונית מבוססת על ניסיון שלה בעבודה עם המון לקוחות במשך לא מעט שנים – מאות ואולי אפילו אלפי אנשים. ורובם המכריע, אם לא כולם, היו שותפים לחוויות האלו שרונית מעלה.
וגם אני מכירה לא מעט אנשים שהם חובבי אוכל, בין אם הם שמנים או לא. הם באמת אוכלים הכל, ורובם המכריע באמת מאוד אוהב מסעדות מיוחדות, בישול ביתי, ויש להם העדפות של מנות כאלו על אחרות. אבל הם בעיקר לא מפונקים באוכל, בניגוד אלי.
וזה מעלה אצלי את השאלה על הניגוד הזה בין העובדה שאני לא ממש אוהבת אוכל, אבל כן לאכול מספיק כדי להשמין בצורה רצינית…
התיירת המקרית 
אהבתי מה שכתבת על הקטניות וההצעות לתבשילים. אני לא אשכח איך גיסתי התפלאה, לפני שנים רבות, כשהיא התלהבה מהרוטב של הירקות המאודים שהגשתי בארוחת ששי (אי אז כשעוד בישלתי בעצמי את רוב הארוחה כי T היה כל הזמן בעבודה). היא ביקשה את המתכון ואני אמרתי "מלח ולימון".
אז אמנם אני חשופה להרבה מאד מאכלים משובחים ומורכבים, תודות לבעלי היקר, אבל כמוך, כנראה, יש לי העדפה ברורה למאכלים הפשוטים יותר.
וגם כאשר סעודת ארוחת הערב בבית (או במסעדה) עמוסה כל טוב, יש דברים שאני פשוט לא נמשכת אליהם בכלל.
בכל מקרה לשאלתך, עובדה ידועה היא שאנשים עניים הרבה פעמים נוטים להיות שמנים, אפילו שמנים מאד. לא צריך לאכול אוכל מגוון כדי להשמין. להיפך. רוב השמנים בעולם משמינים פשוט מלחם, וברוב האזורים העניים בעולם התפריט מורכב בהרבה מבצקים. ושומנים.
עוד משהו ששמעתי בהרצאות של יובל נח הררי, נדמה לי, הוא הקטע שלנו עם מתוק. אי אז באבולוציה בתקופת הציידים-לקטים, לא היה להם סוכר בהישג יד, מה שחיוני מאד לתזונה. אז יש איזה מנגנון, ממש ב-DNA שלנו, שכאשר מוצאים סוכר – למשל מוצאים עץ תאנה או פרי אחר כלשהו – אוכלים כל מה שאפשר באותו הרגע, כי אי אפשר לדעת מתי ייתקלו בדבר כזה שוב. הבעייה היא שגם היום, כאשר הכל זמין לנו, המנגנון הזה עדיין קיים.
אהבתיLiked by 1 person
בענין הסוכר גם מלח חיוני במיוחד, וידוע לנו על מסחר בלתי פוסק במלח. אגב, זריקת עודף מלח מעבר לגב היא גם סימן למזל וגם איום לשטן. [הוא אוחהב מתוק, כנראה]
אהבתיLiked by 1 person
לא ברור לי מה הקשר של השטן לפה?
אהבתיLiked by 1 person
מגרשים אותו כשזורקים עליו מלח. 🙂 מצרף לך וידיאו קצר, 2 דק' של רב שמסביר מדוע השטן שונא מלח- https://www.hidabroot.org/video/217783
אהבתיאהבתי
הקטע ה או שאצלי זה יותר קיצוני – יש הרבה דברים שנחשבים לבסיסיים שאני פשוט לא אוכלת, בין אם זה בשר ומיוחד דגים, וכלה באבוקדו ובחומוס…
אהבתיאהבתי
מעניין אותי מה את כן אוהבת לאכול, למשל כשאת במקדונלדס מה את מזמינה. בבית מה את אוכלת, תני דוגמאות
אהבתיLiked by 1 person
בסיסי ביותר זה לחם, מלח, מים. כך קיבלו בעבר אורחים רמי דרג בערים גדולות, עם לחם ומלח.
בשר רק במאה העשרים, ולענ"ד בתרבויות טכנולוגיות עשירות מאוד עברו לאכול כל בשר כל יום.
בעבר הלא ממש רחוק, ובטח במדינות העולם השלישי, כמט ולא אוכלים בשר, ואם כן זה בשר "מת" או ממחלה, או מזקנה או שיירי חיה שנטרפה. בכפרים, בעיירות נידחות אכלו בעיקר בשר תרנגולות, אולי בשר עיזים. בשר חזיר לא מקובל אצל יהודים, אבל ברחבי העולם הוא מככב, וגם לא אוכלים אותו מדי יום.
אכילת בשר היתה אירוע טקסי שהוצמדו לה אירועים רבים. אבל בערים המודרניות, לענ"ד בכל הערים הגדולות שבנו בני אדם, חיפוש מזון עבור האליטה לא היווה בעייה, אז לענ"ד הם אכלו וסבאו כרצונם, מימדי גוף גדולים הצביעו על "עושר וכוח".
חומוס, אבוקדו, דגים, לענ"ד אינם אוכל בסיסי באזור בו אנו חיים. באזור שלנו זה קמח, שמן זית, מלח, סוכר, הרבה עלים ירוקים, קטניות, מוצרי חלב, אבל הם אינם "בסיס".
למה אני מתעקש, כי בהילקח כל התשתיות המקיפות אותנו ודואגות לרווחתנו התזונתית, נישאר עם ה"חובייזה", עם, אולי ביצה מחבר טוב מהקיבוץ.
בשר? דגים? עוף?
אהבתיאהבתי
כפי שכתבתי – עם מקדונלדס אני דווקא מסתדרת עם ההמבורגרים והצ׳יפס, למרת שאני לא בקטע של הכריכים דברים שהם עוף או דגים. אבל למשל במעדות המבורגר יותר רציניות, לרוב אני אוהב את ההמבורגרים הפשוטים וברוב המקרים לא אוהב את התוספות המפונפנות שמוסיפים עליהם.
בבית אני אבלת הרבה גבינות ומוצרי חלב, הרבה ירקות, לחם, ביצים, טופו וטמפה (שזה מוצר אחר מסויה), תפוחי אדמה ובטטות, אורז וקטניות…
אהבתיLiked by 1 person
אנשים שמנים הם אנשים שהגוף שלהם לא מוזן. כלומר, הם אוכלים, אבל לא מזון. שום דבר שנותן ערך אמיתי לגוף. הגוף לא יודע מה לעשות עם זה- הוא לא מזהה מה שנקרא "אוכל מעובד" בתור מזון. זה להכניס מלא מלח סוכר ושומן מעובדים (אף אחד מהם זה לא משהו שהגוף יודע מה לעשות איתו בכמויות האלה) ושום דבר שנותן ערך. ואז השומן נצבר, והגוף נשאר רעב, כי הוא לא הוזן. ומקבל עוד מנה כזו, צובר עוד שומן, וממשיך להיות רעב.
למעשה, רוב האנשים במצב "אוביס" של השמנת יתר גבוהה מאד הם למעשה אנשים בתת תזונה. כן כן, תת תזונה. כי אין שום מרכיב מזון אמיתי ב"אוכל" שלהם. נשמע מאד סביר שאת שמנה בדיוק בגלל שאת לא באמת אוכלת מזון. את אוכלת "אוכל מעובד": לחם (סוכר), ממרחים, חטיפים, ממתקים, אוכל מהיר וכו'.
אם את רוצה לרזות, את צריכה לשנות הרגלים ולהתחיל להזין את הגוף שלך. מעבר לתזונה ללא "לבנים" (סוכר, קמח, מוצרי חלב) שמבוססת על חלבון (מהצומח או מהחי) שומן בריא (אגוזים, שמן זית וכו') ירקות ופירות. לאחר זמן מה הגוף שלך יתחיל להיות מוזן באמת וישחרר את עודף המשקל.
השטות הקפיטליסטית של "להוציא יותר ממה שמכניסים" היא כאמור, קפיטליזם בכל מובן ולכל מובן. אדם במשקל ממוצע יכול "לספוג" את חוסר התזונה שבחטיפים נניח, כי הוא גם במקביל אוכל אוכל מזין. זה יותר שומר עליו מהשמנה מאשר ספורט. הגוף שלו מתפקד יותר נכון ולכן למרות שגם עבורו מדובר באוכל לא מזין, הגוף שלו יכול להתגבר על זה. אדם אוביס לא יכול "להכניס פחות ממה שהוא מוציא" ויותר מזה, זה גם לא יעזור לו. הגוף שלו זקוק לשיקום כדי להיות מסוגל להתמודד עם "אוכל" מתועש.
אהבתיאהבתי
אני לא מסכימה עם התיאוריות האלו שאנשים שמנים אוכלים רק אוכל מעובד, ואנשים רזים רק אוכל לא מעובד.
אני מכירה המון אנשים רזים שאוכלים כמויות עצומות של אוכל מעובד, ואנשים שמנים שאוכלים המון אוכל אמיתי וא מעובד, רק כזה שהוא עתיר קלוריות או בעודף קלורי לגוף שלהם.
אהבתיאהבתי
מעניין המעבר לבישול במקום לאכילה. האמת שהכנת מזון ואכילתו אח"כ משביעה הרבה יותר ממזון מוכן או במסעדה.
אני אוהב קטניות, כמוך, אבל לעולם לא רק בבישולן או בריכוכן. אני אוהב אותן עם כמון וכוסברה טחונה[ זרעי כוסברה], הרבה ירקות בפנים, קבנוס חתוך לעיגולים.
כן, אני אוהב בשר מעובד על פני בשר אדום. בכלל בשר אדום אני אוכל רק עם הבן שלי, מכין סטייקים עתירי שומן ורוטב יין מדליק. אני אוהב דגים מאוד, בעיקר "שניצל דגים" או דג מטוגן עם בלילה שעוטפת אותו. עוף, לא הרבה. עיקר אנחנו אוהבים ירקות, ו"מלח-לימון" מתאים לי לסלט ברוקולי-כרובית ולרוטב ויניגרט הכי פשוט בעולם.
זה לא תורם להרזייה שלי, אבל אני גם לא משמין והסוכר תחת שליטה.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט
אהבתיLiked by 1 person
גם אני אוהבת אוכל בסיסי פשוט ללא רטבים והתחכמויות.
אני מעדיפה את האוכל שבן זוגי מבשל וכשאנחנו יוצאים למסעדה אני לא ממש נהנית.
אהבתיLiked by 1 person
אני שמחה שאני לא היחידה שמרגישה כך.
אהבתיאהבתי
לי יש תפיסה קצת שונה לגבי אוכל, אני אוכלת רק כשאני רעבה.
כך שיכולים להיות לי פרקי זמן ארוכים בין ארוחה לארוחה שבהם אני לא אוכלת כלום.
בנוסף בגלל שיש לי אלרגיות לא מעטות, קודם כל אני צליאקית אז כל מה שעם גלוטן מחוץ לתחום, בנוסף יש לי אלרגיה חריפה מאוד לדגנים וקיטניות – אז גם הם לא בתפריט.
כך שללכת כך למסעדות זה דיי מורכב.
אני אוהבת ומעדיפה לבשל לעצמי את האוכל מאשר לאכול בחוץ, ללכת למסעדות זה לא חוויה נחמדה עבורי כי לרוב אני צריכה לערוך למלצר המסכן חקירת שב"כ ולהבין מה מותר לי לאכול מכל התפריט שיש במסעדה. וזה דיי מעיק לעשות את זה בעיני.
אישית אני לא אוהבת אוכל מעובד, בעיקר בגלל שאני לא יודעת מה יש בו.
אני גם לא קונה אוכל כזה לבית שלי, ואם ממש בא לי המבורגר אני אכין לבד מבשר טחון ותבלינים שאני אחליט מה אני מכניסה פנימה.
אמא שלי למשל יש לה כל מיני עניינים מוזרים עם אוכל, בגלל שהיא רעבה כל הזמן הקונספט של לאכול ארוחות קטנות כל 3 שעות בערך עובד לה טוב. והיא תמיד מעירה לי שאני שמה "הרבה" אוכל בצלחת, אבל אני אוכלת רק פעמיים ביום (אז בצלחת שלי לרוב יש כמות כמו בשתי ארוחות קטנות שלה.
או שיש מאכלים מסויימים שאין לה שליטה לגביהם כמו שוקולד או עוגות. אני יכולה בכייף להסתפק ב2 קוביות שוקולד מריר איכותי (85% קקאו). אמא שלי מסוגלת לגמור חצי חבילה וגם חבילה שלמה (של שוקולד חלב או גג מריר 60%) בלי לשים לב בכלל (ואז יום אחרי יש לה מיגרנה).
יש לי בבית מכשיר נינג'ה גריל שאני משתמשת בו המון.
רוב סוגי האוכל שאני מכינה בו לוקח להם גג 10 דקות עד שהם מוכנים.
ככה שאני באמת מכינה לעצמי לאכול כל יום, ולא מבשלת לכמה ימים (אלא אם כן אני אעשה צלי בקר שזה בישול ארוך ואז זה באמת לכמה ימים או בחורף כשאני מכינה מרקים).
אהבתיLiked by 1 person
אני לא סובלת מאלריות או רגישויות לאוכל, אני פשוט לא אוהבת הרבה דברים.
אהבתיאהבתי
אני מניחה שלכולנו יש סוגי מזון מסויימים שאנחנו לא אוהבים לאכול -אז באופן טבעי אנחנו לא צורכים אותם.
אלרגיות זה עניין אחר לגמרי כי אז צריך לגמרי להימנע.
אהבתיאהבתי
אני מגביל את עצמי במאכלים מסיבו אידיאולוגיות אבל בתחום שאני כן מרשה לעצמי אני מגוון לא מעט…
קצת מוזר לי לקרוא שאת אוכלת בשר "כי הוא בריא" אבל הבשר הבריא הזה הוא המבורגר של מקדונלדס… זה כמעט כמו לומר שחשוב לאכול ירקות ולכן את אוכלת צ'יפס עם קטשופ במקדונלדס…
אהבתיLiked by 1 person
בשר יש י 12 וגם ברזל שהוא קל יותר לספיגה על ידי הגוף מאשר במוצרים מהצומח. יש גם בסוגים מסוימים של בשר גם דברים אחרים שהם פחות בריאים, ממש כמו שיש מוצרים מהצומח שהם לא בריאים מסיבות דומות.
אהבתיאהבתי
אבל המבורגר של מקדונלדס????
אהבתיאהבתי