זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אני חייבת להודות שמעולם לא חיבבתי שירה. הסופרת עירית לינור כתבה פעם שורה לאחת הדמויות שלה שבה היא אומרת שהיא לא מבינה את הקטע של שירה – אם רוצים להגיד משהו הכי יעיל פשוט להגיד אותו וזהו ולא להתקשקש עם דימויים ושאר הקישקושים האחרים שמאפיינים שירה.
אז במקום שירה, אני מביאה פה שיר של להקת ״איפה הילד״ שהמילים שלו מתבססות על שיר שכתב יוסף שריג, ובנו אסף שהיה חבר להקה הלחיץ ושר את השיר באלבום הראשון של הלהקה.
התיירת המקרית 
אוקיי, לא לגמרי הבנתי….
לא ביקשו שורה מ"שירה" אלא שורה משיר. וחייבת לומר שלצטט סופרת ובאופן כללי אישה כל כך רדודה כמו עירית לינור …נו, מילא.
והשיר שהבאת – איפה השורה מתוכו ש"חקוקה" לך כפי שמדור השרביט החם שאל?
אהבתיאהבתי
אני אוהבת את השיר כולו.
ולעירית לינור כשהיא לא מדברת על פוליטיקה יש לא מעט תונות, גם אם הן מנוסחות בצורה קלילה. האם יכול להיות שאת פחות מתחברת לדברים שלה בגלל הדעות הפוליטיות שלה?
אהבתיאהבתי
היה כבר כמה פעמים שרביט חם על שירים שאוהבים. זה לא הנושא השבוע. השבוע מדובר על שורות משיר שחקוקות לנו בזיכרון.
עירית לינור היתה פעם שמאלנית ואז לפני כמה שנים עשתה סיבוב של 180 מעלות והפכה לימנית. גם קודם היא היתה רדודה וגם עכשיו בלי קשר לדעות הפוליטיות שלה.
הספרים שלה דווקא נחמדים, כי זה נחמד לפעמים לקרוא משהו רדוד וקליל. אבל בכל הקשור לשירה …נו, אין לה בכלל מושג על מה היא מדברת. להגיד ש"לא אוהבים שירה" באופן כללי זה כמו להגיד שלא אוהבים כל אמנות אחרת כמו מוסיקה, ציור, פיסול וכדומה בכללותו. לא מתייחסת לאמירות כאלה ובטח שלא הייתי מצטטת אותן
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני אישית גם לא אוהבת שירה, דיוק מאותן סיבות שעירית ציינה. מבחינתי כל נושא השירה שכפו עלינו ללמוד בבית הספר היה מיותר לגמרי והיה סבל צרוף, ובמיוחד הצורך לנתח שירים. דווקא כשזה הגיע לסיפורת או מחזות נהניתי מפעולת הניתוח, ולא פעם נהניתי גם מהקריאה עצמה
אהבתיLiked by 1 person
לגבי התקשקשויות וכו'
שירה היא אומנות השפה, היא אחד השיאים, על אף הפראזה, של הרוח האנושית.
עירית לינור מייצגת זרם אנטי אינטלקטואלי ואנטי תרבותי מובהק בדברים האלה שלה.
אהבתיאהבתי
או שהיא מייצגת את אלו שלא מתחברים לשירה, ויש הרבה כאלו.
אהבתיLiked by 1 person
חולק עלייך – דיבור כזה לא מייצג אף אחד אלא אותה עצמה. אפשר "לא להתחבר" ועדיין לכבד מופע אנושי רב עוצמה.
אהבתיLiked by 1 person
השאלה היא אמת איפה עובר הגבול בין לכבד לבין להביע דעה.
אהבתיLiked by 1 person
"השאלה היא אמת איפה עובר הגבול בין לכבד לבין להביע דעה." זו אינה השאלה, השאלה היא הפער בין גסות רוח לבין התנסחות סבירה. וולגריזם מייצג בהחלט עמדה ביחס לעולם, והתגובה של לינור שציטטת היא הבעת דיעה אבל בצורה וולגרית, כך שהדיעה הופכת לייצוג של "וולגריזם", של "אנטי אינטלקטואליות" "אנטי תרבות" בשם תרבות אחרת, בסיסה: גסות רוח, ראיית המציאות בקווי מתאר גסים ועבים, חוסר רגישות ולצערי לפעמים גם בורות.
אהבתיLiked by 1 person
אני אשאל את זה אולי מזווית שונה: איך לדעתך נוצר מצב שבו זו הדעה של עירית לינור (או של הדמות של עירית לינור) לגבי שירה? כי קל מאוד להסתתר מאחורי ״אני לא מקבל את הביקורת כי היא מנוסחת בצורה וולגרית״, אל מאחורי הביקורת הזו כנראה עומדת מישהי של החיים קיבלה ביקורת על זה שהיא לא מתחברת לשירה ושהיא לא אינטליגנטית או כותבת מוכשרת בגלל שהיא לא מתחברת לשירה. והתסכול שלה מזה שלא מקשיבים לה שוב ושוב ושו – פשוט יצא בניסוח שהוא מאוד בוטה י פשוט נמאס לה מזה.
אולי צריך להכיר בעובדה שיש אנשים שיכולים להיות מתורבתים – אבל לא להינות משירה.
זה במובן מסוים מזכיר לי את ״תרנגול כפרות״ של אלי עמיר, שבו חברי הקיבוץ האשכנזים זלזלו מוזיקה המזרחית של העולים מעיראק וראו רק במוזיקה קלאסית אירופאית כסממן למישהו מתורבת. אבל האם זה באמת אומר שמוזיקה מזרחית היא בהכרח נחותה יותר רק כי מישהו אירופאי לא מתחבר אליה?
אהבתיאהבתי
היכן כתבתי שהיא לא אינטליגנטית? לענ"ד [לעניות דעתי] היא סופר אינטיליגנטית, משכילה מאוד ואנטי פמיניסטית קיצונית 😉
כתבתי שהדיעה שלה מייצגת "אנטי אינטלקטואליות", "חוסר רגישות".
ההסבר שלך "אל מאחורי הביקורת הזו כנראה עומדת מישהי של החיים קיבלה ביקורת על זה שהיא לא מתחברת לשירה ושהיא לא אינטליגנטית או כותבת מוכשרת בגלל שהיא לא מתחברת לשירה. והתסכול שלה מזה שלא מקשיבים לה שוב ושוב ושו – פשוט יצא בניסוח שהוא מאוד בוטה י פשוט נמאס לה מזה." חסר כמובן כל אישוש אפשרי, שהרי אין לנו עדות מהימנה לדברים האלה.
לא יודע, בחיים לא הוטרדתי מזה שאנשים לא קוראים שירה, לא אוהבים ואפילו משתעממים. אל תשכחי, הייתי מורה לספרות 40 שנים, פרסמתי עד עכשיו 2 ספרי שירה, אני מכיר משוררים ואני קורא שירה, אוהב לקרוא שירה. מעולם לא שמעתי מפי האנשים והנשים שאני מכיר התבטאות מהסוג הזה: "קיבלה ביקורת על זה שהיא לא מתחברת לשירה ושהיא לא אינטליגנטית או כותבת מוכשרת בגלל שהיא לא מתחברת לשירה. "
מכאן – "הקשקושים" בשירה אינם התפתלויות לשוניות מיותרות, אלא אמצעי רטורי להביע דיעה, רעיון, צליל, מראה מורכב, שהדיבור הרגיל לא יכול לעשות זאת.
קחי למשל את: "כבד על עפעפינו העולם" [ לאה גולדברג] או "מת אב ומת אלול ונאסף תשרי ומת עימם [הנגיד לפני למעלה מאלף שנים] או "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה." [שיה"ש, פרק ה"א פסוק 2] – התוכלי לומר אותם בפשטות, ללא קשקושים?
אהבתיאהבתי
אם מישהו היה פונה אלי בשפה הזו, זה לא היה מרשים אותי – אבל אותך זה היה מרשים בהחלט. כי אתה כנראה מאוד אוהב את השפה ואת היכולת להשתמש בה בצורות שונות, ואני לא – וכשאני קוראת ספר למשל אני אתחבר לעלילה אבל לא לדרך שבה הוא כתוב.
אהבתיאהבתי
אם לא אכפת לך, אני רוצה קצת לדבר על "ניתוח שירים בכיתה"
"אני אישית גם לא אוהבת שירה, דיוק מאותן סיבות שעירית ציינה. מבחינתי כל נושא השירה שכפו עלינו ללמוד בבית הספר היה מיותר לגמרי והיה סבל צרוף, ובמיוחד הצורך לנתח שירים. דווקא כשזה הגיע לסיפורת או מחזות נהניתי מפעולת הניתוח, ולא פעם נהניתי גם מהקריאה עצמה"
בעיקרון לפי דברייך לא סבלת מ"ניתוח" יצירות ספרות שאינן שירה, נהפוך הוא. כלומר הבעיה לא היתה "הדרך" בה נקראה שירה, אלא ככל הנראה התוצאות של "הדרך", אותה דרך שגם מצאה חן בעינייך בפרוזה.
שירה היא חלק מהספרות, היא גם חלק מהתרבות הלשונית, הרעיונית, הרוחנית, הלאומית, הפוליטית – ולכן יש לה מקום חשוב בלימודי התרבות. יתרה מכך, לשירה יש אופי מאגי, יש בה יכולת לגעת במקומות הסמויים ביותר בנפש האדם, ועל כן יש מקום ללמוד שירה, ללמד שירה או לצרפה לתוכנית הלימודים, כך בכל מקום בעולם.
אחרון – לא מכיר את המורים שלך. יש נטייה אצל מורים רבים ללכת אל התבניות הרטוריות, ביוגרפייה של המשורר ולא לעסוק בשיר ובתכניו.
אהבתיLiked by 1 person
חשוב לי לציין שהמורות שלי לספרות היו מורות מעולות. זה לא עניין של תבניות, ועובדה ששזה הגיע לתכנים אחרים שחלקם היו מורכבים למדי (החל ממחזות של שייקספיר וסופוקלס וכלה בספר ״החטא ועונשו״) – הן הצליחו ללמד אותי בצורה יעילה גם להנות מהחומר.
אני מסכימה איתך שחשוב ללמד שירה, ממש כמו שחשוב ללמד כל תחום אחר של ספרות, בעיקר כדי לחשוף את התלמידים לנושאים האלו, שלרוב אין להם גישה אליהם מחוץ לבית הספר. אבל חשוב לזכור שגם כשיש חשיפה, היא לא בהכרח תוביל להנאה או לחיבור לתחום גם כשהמורה עצמו מאוד מחובר אליו. החיבור והאהבה נובעים מדברים שיכולים לדבר לאדם מסוים אבל לא לאדם אחר.
באותה מידה אפשר אולי להשוות את זה לאהבה למוזיקה – יש במוזיקה הרבה תחומים וחשוב לא לפסול אף אחד מהם. אבל בסופו של דבר, יהיו אנשים בודדים שלא יהנו ממוזיקה בכלל, ואחרים שיהנו ממוזיקה מזרחית, כאלו שיהנו ממוזיקת פופ, וכאלו שיהנו מרוק כבד. לכל אחד מהם יש סיבה לכך שהם בוחרים את הביטוי העצמי המוזיקלי שלהם בתחום מסוים שלאחרים יכול להרגיש מזעזע או קיטשי או שיטחי שנובע מהאישיות שלהם (למשל).
אהבתיLiked by 1 person
אבל, המורות המעולות לא הצליחו לקרב אותך לשירה. למשל, לתת תרגיל כתתי בכתיבת מטאפורות, להוציא עיתון כתתי ובו שירים של תלמידים, כל התלמידים ולחלק להורים בערב הורים.
אי אפשר לכפות על אף אחד לאהוב משהו או מישהו, בוודאי. הנקודה בה את ואני נמצאים במחלוקת היא לגבי ההתנסחות הלינורית שמצביעה על וולגריזם מהותי.
יש מן הצדק בדוגמת המוזיקה, באותה מידה ציור, פיסול או כל פעולה רוחנית גבוהה של בני אדם.
אהבתיאהבתי
היתה לנו מורה שהיתה עוכת ערי כיתה עם נושאים כמו ״שירי אהבה״. אני פשוט הברזתי מהם.
בסופו של דבר אני מניחה שכולנו מוצאים דרך כזו או אחרת לעסוק באומנות, גם אם לא שירה.
אהבתיאהבתי
"אם מישהו היה פונה אלי בשפה הזו, זה לא היה מרשים אותי – אבל אותך זה היה מרשים בהחלט. כי אתה כנראה מאוד אוהב את השפה ואת היכולת להשתמש בה בצורות שונות, ואני לא – וכשאני קוראת ספר למשל אני אתחבר לעלילה אבל לא לדרך שבה הוא כתוב."
העמדה שלך ברורה לגמרי. עם זאת, באמת, קשה מאוד להפוך מורכבות לשונית, פסיכולוגית או תרבותית למשפט פשוט. למשל הפסוק משיר השירים, עצם השימוש בארבעה תיאורים של אהובתו, איך יביע בצורה עלילתית, יומיומית לא מסובכת את עומק התשוקה לאשה הזו?
עלילה יש בקולנוע, בטלוויזיה, בתיאטרון, באופרה. בעיקרון, דרמה היא מילה שמוצאה בפועל "דרם" היווני שהוא פעולה. דא עקא, שבכל הצורות האלה למלים יש משמעות אדירה. אלה תווים לשחקן, אלה גם בסיפורים שאת קוראת מורי דרך ומנחים שיוצרים את המניפולציה התודעתית הנדרשת: גיבור טוב/רע, פעולות ושיפטן וכו' אפילו את עוצמת ההזדהות שלך עם הדמויות יוצרות המלים.
אהבתיאהבתי
הוא פשוט יכול להגיד לה שהוא אוהב אותה. או להכין לה ארוחת ערב טובה, או לתמוך בה אחרי יום ארוך. יש הרבה נשים שיעריכו את זה יותר מאשר שירה…
אהבתיLiked by 1 person
לא יודע מה הן יעריכו, לא מכיר את כל הנשים בעולם, אבל שירה כאומנות נוגעת ב"שגב" במיתוס – לכן "מתוקתי אני רענן כמו שדה בבוקר " נשמע אולי כמשפט ישיר, מפתה? מושך אל המיטה? מחרמן?
אהבתיLiked by 1 person
שוב, זה תלוי אישה – יש כאלו שיאהבו את זה ויש את אלו שלא.
אהבתיאהבתי
12 במאי 2024 ב- 13:18
"היתה לנו מורה שהיתה עורכת ערבי כיתה עם נושאים כמו ״שירי אהבה״. אני פשוט הברזתי מהם."
הרשיתי לעצמי לתקן את ה-לפסוסים.
אני לא ערכתי מעודי ערב כיתה. הכל בזמן השיעור. למה לא?! למדנו מטאפורה, הבנו מה זה, הבנו שילדים מדברים במטאפורות? לא הכברתי מלל אודות צד שמאל וצד ימין במוח, יצירתי – ענייני/אקדמי. כן קראתי מאמר מרתק על כתיבת מטאפורות ככלי לשחרור הצד היצירתי.
אלה השיעורים שאני הכי זוכר – התחלה במטאפורות שמחקות את "גורד שחקים", "רגלי ההר" ומעבר אט אט למורכבות גבוהה יותר, לקשקושים.
אהבתיLiked by 1 person
וסביר להניח שגם בכיתה הייתי עושה את המינימום האפשרי כדי להתחמק או הלפטר מהמשימה הזו כמה שיותר מהר.
אהבתיLiked by 1 person
לא עם מורה כמוני, כי הייתי מראש, בכיתות מסוימות, אומר שזה יתן ציון שישפיע על הציון בתעודה. אי השתתפות = אפס. אפשר מועד ב' ואפשר מועד ג וגם ד' – ואולי לפעמים ההורים כתבו, מה'כפת לי?! העיקר שהמפגש התרחש כך או אחרת.
אהבתיאהבתי
"שוב, זה תלוי אישה – יש כאלו שיאהבו את זה ויש את אלו שלא." ברור, אך את חושבת שנשים רבות שאינן אוהבות שירה יתנסחו כמו עירית לינור?
אמפי העירה שאין להתיחס לעמדות הפוליטיות שלה, אבל כן התיחסה לרדידות, לשטחיות ולסירוב עקבי להעמקה. סוג המשפט שציטטת מתאים ככפפה לידה של לינור, לפרסונה אותה היא מקדמת בציבור – וולגריזם, שהוא מעין "מחאה" לאיזה צד פוליטי מפונטז שלה.
אומר בקיצור נמרץ – אין קשר בין הבליה של לינור לבין אהבה/דחייה/רתיעה של שירה.
אהבתיLiked by 1 person
אבלבאמת יש אנשים רדודים ושטחיים בעולם. זו האישיות שלהם, וזה מה שהם.
אהבתיLiked by 1 person
נכון, אבל גסות רוח, זו כבר החלטנ מודעת 🙂 אני חושב שניסוח חלופי יכול להיות: אינני אוהב/מתחבר/קורא שירה. השפה מסובכת ואפשר להגיד בפשטות את מה שכתוב בה.
אהבתיאהבתי
אהבתי את השורה האחרונה. לא הייתי נמוך. זה יפה. השמיים גבוהים, אבל זה לא מנמיך אותי, אלא להפך, אני מרגישה גבוהה.
אני לא יודעת אם התכוונת לכך, אבל אני מצאתי את מה שאהבתי.
אהבתיLiked by 1 person
כן, גם אני אוהת את השורה הזו בשיר, אבל אני בעצם אוהבת את כולן…
אהבתיאהבתי
כשמבקשים שורות משירים לא בהכרח מדברים על מה שקרוי שירה.
לי בנסיבות שונות עלו לראש כמה כמו
"They might as well be dead" מתוך Rain של ה-Beatles כשתפס אותי גשם קל בדרך הביתה ולא הייתה לי מטריה, ולפני הגשם גם מישהו קרא לעברי "איפה הגרביים שלך?".
או, בתחילת המלחמה, כשהייתה סערה עקב סרטון של אריק קלפטון וקריאות להחרים גם אותו, חשבתי על
"They're going to destroy
our casual joy"
מתוך Strange Days של ה-Doors.
אהבתיLiked by 1 person
השאלה היא האם שיר ששר זמר או להקה יכול להחשב כשירה – האם למשל שיר פופ של בריטני ספירס יכול להחשב לשירה? אם לא, אז מה הגבול בין שירים שהם כן שירה לכאלו שהם לא?
אהבתיאהבתי
גבול אני לא מוצא.
אך אם המטרה היא לכתוב להיט ענק לרחבות הריקודים ולצחוק כל הדרך אל הבנק זו לא שירה.
לעומת זאת אם פוליטיקאים שואלים "למה המשרד שלי צריך לממן את זה?" אז אני לא שואל אותם
אהבתיLiked by 1 person
אני גם לא ממש מבין "שירה" הרבה פעמים, אבל כמו שכתבו לפניי זה לא היה הנושא החם… כמובן שזכותך לכתוב מה שאת רוצה. זה הבלוג שלך.
אהבתיLiked by 1 person
תודה רבה!
אהבתיאהבתי