כשהייתי ילדה, אהבתי לבקר את הסבתות שלי, גם בגלל האוכל. סבתא מצד אבא תמיד היתה מכינה לנו דייסה משיבולת שועל, ובשבתות בחורף היא היתה מכינה טשולנט מאוד טעים שאמא שלי לא הצליחה מעולם לשחזר. הסבתא שלי מצד אמא היתה מכינה בלינצ׳סים במילוי פטריות או גבינה שהיו מדהימים, וגם לפתן ופאי לימון טעימים.
אבל כשאני נזכרת באוכל של אמא שלי, אני לא זוכרת מאכל כזה או אחר שממש ממש אהבתי. נכון שההשוואה פה אולי קצת לא הוגנת: הסבתות שלי בישלו ארוחות לחגים, שהן חגיגיות יותר, ולרוב גם היה להן את הפנאי והיכולת לבשל בצורה שתפנק את הנכדים. אמא שלי לעומת זאת היתה אחראית על הבישול היומיומי, כשהיא עסוקה במקביל בעבודה ובתחזוקת הבית.
אבל עדיין, עברו המון שנים מאז שהיינו ילדים, וכיום לאמא שלי יש את הפנאי לבשל, אבל למרות שהיא מאוד רוצה לבשל שגם אני אהנה מהאוכל שלה – משהו לא מסתדר.
לדוגמא: היא רצתה להכין לי מנה עיקרית, ואחרי שהיא ראתה שאכלתי בארומה את כריך הרוסט ביף שלהם, היא הציעה שהיא תכין לי רוסט ביף סינטה. אני הסכמתי בשמחה, וזה בהתחלה היה נחמד, אבל עם הזמן זה התחיל קצת לשעמם כי באותה תקופה הייתי מגיעה לבקר את ההורים שלי יחסית הרבה, והיא היתה מכינה את זה כל פעם מחדש.
ואז אמא שלי גילתה ששאר המשפחה לא ממש מתלהבת מהמנה, ולכן להכין נתח גדול לא ממש פרקטי, ואין לה אפשרות להכין מנה או שתיים בודדות רק בשבילי. אז בסופו של דבר היא מצאה איזשהו תבשיל בקר שאבא שלי לפחות סובל (גם אם הוא לא ממש מתלהב), עם נתח אחר ועם רוטב.
הבעיה היא שמבחינתי מדובר על נתח מאוד סיבי, והרוטב עצמו ממש לא טעים לי – ובכל פעם שאמא שלי מכינה את התבשיל הזה אני מוצאת את עצמי לוקחת כמה שפחות וממש מאלצת את עצמי לבלוע שתיים שלוש חתיכות כדי לא להעליב אותה. ובכל ביקור מקווה שהיא לא תבשל את התבשיל הזה, או שלפחות היא תשאל אותי מראש אם אני רוצה שהיא תכין אותו ואני אוכל להגיד לה שלא תטרח.
וניסיונות ההרזיה שלי רק החמירו את הבעיה.
למשל בתקופה שניסיתי לרזות והייתי צמחונית, אמרתי לאמא שלי שאשמח אם היא תכין לי מג׳דרה. זה אמור להיות קל, כי זו תוספת שיכולה גם להתאים לשאר המשפחה. רק שבמקום פשוט להכין מג׳דרה פשוטה, שזה אורז עם קצת עדשים שמערבבים – היא חיפשה מתכון של ישראל אהרוני שכלל טיגון של בצל בכמות עצומה של חמאה.
אמרתי לה שזה לא מתאים לי כי כחלק מהדיאטה אני צריכה לאכול הרבה פחות שומן, ובכלל מומלץ לנו לא לאכול חמאה (ובמיוחד בכמויות כאלו) כי זה שומן רווי ולא בריא. לאכול את המנה כמו שהיא בישלה אותה היה אומר שאני אצטרך לקחת ממש קצת מג׳דרה ברמה שלא תשביע אותי, וזה גם אומר שאני אוכל פחות מידי חלבון ממה שאני צריכה. אבל אמא שלי כעסה עלי שאני לא מוכנה ״להתפשר״ כדי לאפשר לה להכין משהו שיתאים לכל המשפחה, למרות שאני טענתי שאנשים יאכלו מג׳דרה רגילה לחלוטין בלי כל השומן הזה, או שאפשר פשוט לטגן את הבצל בספריי שמן בלי המון חמאה.
בחג הראשון הייתי לבד עם ההורים, ואמא שלי בישלה מראש את תבשיל הבקר הנוראי שלה, וסבלתי בשקט.
לכן שמחתי שבערב החג השני גם אחי, אחותי והמשפחות שלהם הגיעו, ואמא שלי שאלה אותי אם זה בסדר אם היא תכין מנות ששאר המשפחה אוהבת – שזה דג בתנור (ואני לא אוכלת דגים), ופרגית. אמרתי לעצמי שיכול להיות שהפרגית תתאים לי, אבל החלטתי לא לקחת סיכון ולהכין לעצמי משהו פשוט. לא היתה לי סבלנות לבשל משהו מסובך, אז הכנתי מתכון פשוט מטופו כי ידעתי שהוא יהיה מהיר, וגם אף אחד מהמשפחה לא ירצה לטעום ממנו כך שלא יהיה סיכון שמישהו יאכל לי אותו בטעות.
וזה יצא בסוף טוב, כי מסתבר שאמא שלי הכינה את הפרגיות ברוטב צ׳ילי מתוק, שהוא משהו שאני פשוט לא מתחברת אליו, לא לחריפות ולא למתיקות (לפחות לא בהקשר של עוף).
מעבר לזה, ביני לבין גיסתי יש אי הסכמה מסוימת לגבי סלטי חסה. היא אוהבת סלט חסה ברוטב קיסר עם המון מיונז, אני אוהבת אותו ברוטב מבוסס חומץ (ויניגרט) – ושתינו לא אוהבות את האופציה השניה.
הפעם גיסתי החליטה להביא את הסלטים, ולי לא ממש היה משהו אכיל, אז לפני הארוחה הכנתי לעצמי סלט משליעם רוטב ויניגרט.
כך שנוצר מצב שבו אני הכנתי לעצמי את רוב הארוחה, אולי חוץ מהאורז.
ומבחינתי היה מאוד טעים, אבל לאמא שלי זה מאוד הפריע שאני לא אכלתי מהאוכל שהיא בישלה. ומאוד קשה לה להבין למה לא, והיא לא מסוגלת לשחרר את העלבון הזה בלי להבין שבמצב הנוכחי אין סיכוי שאוהב באמת את האוכל שלה כמו שהוא, ושלא איהנה ממנו.
אבל היא מצידה לא מעוניינת או יכולה להתפשר.
התיירת המקרית 
דוגמא מצוינת לכל התקשורת בינכן.
אהבתיLiked by 1 person
מה שנכון – נכון
אהבתיאהבתי
למרבה הצער ההורים שלנו תמיד יראו אותנו ילדים קטנים שלהם גם כשנהיה בני70 והיחסים אתם תמיד יהיו רגישים. כשמדובר האמהות זה בדרך כלל יתבטא באוכל שהן מכינות, זה הקשר ה"ריגשי" שלהן והן לא יכולות להבין שהפכנו בני אדם עם טעמים משלנו. כל מה שנשאר להן כשאנחנו מבוגרים זה להעיר לנו על אוכל מתוך דאגה. אני רואה אצל הרבה חברים שלי סיפורים דומים שמלווים בהערות של האמא ואי אפשר לרצות אותה.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט נשמע הגיוני.
אהבתיאהבתי
חבל שהתקשורת ביניכן לא מספיק טובה…
אנחנו התחלנו (לפני הרבה שנים) להביא לכל ארוחה משפחתית (לא משנה מאיזה צד) מנה או שתיים שאנחנו (בעיקר מוטי, שנהנה לבשל) מכינים – אבל לכל השולחן, לא רק לעצמנו. זה אמנם דורש מאיתנו יותר השקעה, אבל זה הופך את הארוחה לכיפית יותר, וככה גם כולם לומדים את הטעם של כולם, ויכולים לגוון בפעמים הבאות.
אני קצת לא מבינה למה אמא שלך לא מבינה טיעונים של דיאטה ובריאות – חשבתי שהיום זה ברור ומובן לכולם שמאכלים שטובעים בחמאה ושומן הם לא בריאים לנו…. מסתבר שמה שברור לי – לא תמיד ברור לכולם… 😉
אצלינו למשל – מוטי טבעוני, הבת צמחונית, הבן ואני הפסקנו לאכול מאכלי בקר מטעמי שמירה על הסביבה. הבן ואני כן אוכלים מאכלי עוף והודו, אני גם דגים. אז לא משנה איפה הארוחה, תמיד יהיה אוכל שיתאים לכולנו.
הבן שלי, שהיה סופר מפונק באוכל ועד גיל 16 הגביל את עצמו לבערך 15 מוצרי מזון, נפתח מאז לטעמים שונים והיום אוהב בעיקר טעמים הודיים מורכבים. אז אנחנו מאד מגוונים במאכלים, וגם הוא מנסה בעצמו לבשל כל מיני דברים.
אמא שלי לאחרונה גילתה שהיא במצב של קדם-סכרת, אז היא הורידה 99% מהפחמימות – כולל אורז, תפו"א, תירס. לאבא של מוטי, לעומת זאת, יש רשימת מאכלים שהוא נמנע מהם בגלל שהיה לו אולקוס בגיל צעיר, והם גרמו לו צרבות.
אצלינו לכל אחד יש דיאטה אחרת, ואנחנו משתדלים תמיד לדאוג שיהיה משהו לכל אחד.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אמא שלי התחילה לעשות דיאטות אי שם בסוף שנות השמונים או תחילת שנות התשעים שבהן הדיאטות המקובלות היו דיאטות כסאח למיניהן. כך שמבחינתה המחשבה שאפשר לרזות גם כשהצלחת מלאה ושבעים בסוף הארוחה ממש לא מסתדרת עם הרזיה ״אמיתית״ או ״רצינית״.
עצם זה שאפשר לרזות אם למשל מפחיתים את כמות השמן במאכלים ואז לאכול קצת יותר אוכל פשוט לא נתפס עבורה. לכן מבינתה למשל לקחת כף קטנה של מג׳דרה במקום שלוש או ארבע מסתדר הרבה יותר טוב עם קונספט של הרזיה, גם אם מדובר בערך על אותה כמות קלוריות.
זה כמו למשל שהיא תקנה שוקולד וממתקים הביתה, אבל אז תתלונן שאבא שלי שהוא חולה לב ״זולל״ אותם. היא לא תחשוב על זה שקשה לו מאוד להמנע מהם ולכן יהיה נחמד להתחשב בו ולא להכניס אותם היתה מלכתחילה רק כי לה קל לאכול רק קצת.
אהבתיאהבתי
יש הרבה מקרים שמתברר שהבישולים של אמא לא ערבים לחיכם של ילדיה, כולם או חלקם.
יש גם הרבה מקרים שאצהות לא משכילות להתאים את הבישולים שלהן לטעמים המשתנים, לצרכי הבריאות או הרגלי האכילה המשתנים וגם לתקופה – כי עם השנים מגלים שיש מאכלים שפחות בריאים ופחות מומלצים.
אצל אמא שלך נוסף גם הרגל מוזר, אם הבנתי נכון, לחזור על אותן מנות שוב ושוב עד שנמאס במקום לגוון, ובנוסף היא נעלבת אם את מביאה אוכל משלך
נראה שאת בדרך ללא מוצא
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שהחזרה נובעת מרצון טוב – ברגע שיש מנה שהיא יודעת שאני למשל אוהבת, היא תרצה לבשל אותה כדי שאהנה בארוחה. עצם זה שבאמת הטעם משתנה או שהמתכון שלה משתנה כדי להתאים את האוכל למה שהיא חושבת שכולם ירצו – לא ממש משנה לה.
אהבתיאהבתי
אמא שלי לא ממש ידעה לבשל… אז אני לא דוגמא פה, אבל באמת חבל שזה המצב אצלכן
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שאמא שלי מאוד אוהבת לבשל, אבל לפעמים התוצאות לא משהו.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאחת הבעיות שלי לפחות, זה לאכול את אותו הדבר באופן קבוע בימים מסויימים. אני חייבת גיוון באוכל. אבל אם בארוחות המשפחתיות של שישי בערב או שבת בצהריים היה מוגשים בכל פעם בדיוק את אותם המאכלים, זה היה דיי משגע אותי.
למרות שאני יודעת שיש משפחות מסויימות שאצלם כן יש את הקטע הזה של אוכל פחות או יותר קבוע בשישי – שבת.
אני הייתי צמחונית כעשור (עד שנת 2001), לרוב ההורים שלי לא היו מכינים לי אוכל במיוחד אלא אוכל שמתאים לכל המשפחה (חוץ מזה שלי היה מוצרים של טבעול, כי באותו שנים לא היה ממש משהו אחר בארץ, לא יכולת לקנות טופו או תחליפי בשר בכל מקום כמו שיש היום וגם מה שהיה היה רחוק מלהיות מוצלח).
ומג'דרה גם היום כשאמא שלי עושה זה עם שמן זית וממש לא כמויות של שמן.
יש לי 2 בנות דודות טבעוניות, ואם יוצא מצב שההורים שלי מארחים והן באות כמובן שאם יש סלטים וכדומה אנחנו משתדלים שחלק יהיה טבעוני שהן יוכלו לאכול. שיהיו מנה או שתיים עם קיטניות ושתהיה מנה עיקרית שהן יכולות לאכול (זה יותר הצד שלי לאמא שלי אין כ"כ סבלנות להתעסק עם טופו, ולרוב מה שאני עושה זה חיקוי של מנות בשריות רק עם טופו, וזה יוצא יחסית דומה).
מאידך הן לא טבעוניות בגלל אידיאולוגיה של לא לפגוע בבעלי חיים אלא בגלל מחשבה שזה בריא יותר כך שראיתי אותן לא אחת "חוטאות" באכילה של מזון לא טבעוני.
האמת שמרגיש לי שחבל שאמא שלך לא מתחשבת בך ובהעדפות שלך באוכל.
אגב, גם אני לא חובבת את כל הבישולים עם הרוטב צ'ילי מתוק/חריף הזה. אבל זה בעיקר בגלל כמויות הסוכר והחומרים שיש בזה. מעדיפה לאכול מזון שאני מכירה את החומרים שבו הוא התבשל/נאפה.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שהקטע של להכין את אותו אוכל בארוחות משפחתיות הוא שלפעמים מדובר על מנות מיוחדות שרק סבתא מכינה (או לפחות רק סבתא מכינה מאוד טוב) ולכן רוצים לאכול אותן כל שבוע.
יש קומדיה די ״עממית״ בשם ״סברי מרנן״ שראיתי בעיקר את העונה הראשונה שלה ששם צוחקים על זה – שבמשפחה המזרחית / צפון אפריקאית יש מאכל מומצא בשם ״מז׳לוף״ שכולם אוהבים, ובמשפחה האשכנזית יש מנה בשם ״שלייקלעך״ שהסבתא האשכנזיה מפשירה מהפריזר שזה מאכל אשכנזי די דוחה שיש בו קורקבנים.
הקטע הוא שלאכול אוכל צמחוני או טבעוני זה לא לאכול רק תוספות או סלט – אלא באמת צריך לשים לב שאוכלים מספיק חלבונים.
אהבתיאהבתי
ברור לי שיש משפחות שאצלן בארוחת שישי/שבת בצהריים אוכלים תמיד בדיוק את אותו הדבר. זה כמו שיש משפחות שבארוחת שבת בצהריים אצלן תמיד אוכלים חמין.
או שאצל משפחות מרוקאיות/טריפוליטאיות יהיה דג חריף (חריימה או דג מרוקאי או משהו דומה).
יש גם משפחות שיש להם אוכל קבוע לכל יום בשבוע.
אני מניחה שזה עניין של הרגל כל העניין של האוכל, אני אישית מעדיפה גיוון ולא לאכול כל הזמן בדיוק את אותו הדבר (כי בסוף יימאס לי).
אני מכירה את הסדרה "סברי מרנן" (סבתא שלי צופה אדוקה של זה).
אבל שם הם באמת לוקחים את הסטריאוטיפים שיש בעדות שונות בעם שלנו ועושים מזה צחוק. מאידך המאכלים שהזכרת הם מאכלים מומצאים בכלל (ז"א אין באמת מאכלים כאלה בפועל והם הומצאו ע"י יוצרי הסדרה).
גם היום כשאני צליאקית אני מודעת לזה שאני אוכל להגיע לארוחה כלשהי ולא יהיה לי מה לאכול שם כי הכניסו למזון משהו שיש בו גלוטן (ולא חסר גלוטן בכל מיני דברים שלא היית חושבת שהוא נמצא שם).
מי שיודע שאני צליאקית למשל מאוד משתדל להתחשב (מה גם שזו לא בעיה ברוב המקרים לא להכניס קמח ו/או גלוטן לאוכל ואפשר בקלות לוותר על זה.
צריכה מספקת של חלבונים בצמחונות טבעונות היא חשובה, אבל ארוחה אחת פעם בשבוע לא תשנה לך את המאזן אם בשוטף את מקפידה על צריכה מספקת של חלבונים.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה עם מודעות לגלוטן היא שאנשים מסוגלים בקלות להבין שפסטה או לחם למשל הם אסורים, אבל לא יחשבו למשל לחפש רוטב סויה ללא גלוטן כי רוטב סויה לא מתחבר אצלם לדגנים.
וזה מעבר לעובדה שלא פעם צריך להכין את האוכל עצמו בצורה שהיא סטרילית מגלוטן – כי שלמשל פירורים של לחם לא ייכנסו בטעות למנה עם הגלוטן.
וכן, אני יודעת שהמנות בסברי מרנן מומצאות.
אהבתיאהבתי
אני יודעת את זה, בגלל זה אני תמיד ממעטת לאכול בחוץ, בעיקר בגלל עניין החוסר מודעות לזה.
אגב, ברוטב סויה יש גלוטן בגלל הצורה שבו מכינים רוטב סויה קלאסי. מתסיסים את הסויה עם חיטה – ולכן יש בו גלוטן.
יש גם רטבי סויה שהם ללא גלוטן כמו למשל רוטב תמרי (שהוא עשוי בצורה שונה מרוטב סויה רגיל).
אהבתיLiked by 1 person