סן פרנסיסקו – אז איפה בעצם ביקרתי?

אני קצת מתביישת להגיד שניצלתי את חצי יום הראשון שלי בעיר לפשוט מנוחה.

הנחיתה שלנו התבצעה באיחור של למעלה משעה ואולי אפילו כמעט שעתיים בגלל איחור רציני ביציאה שלנו מאיסטנבול. אבל מעבר לזה – כשהגענו לסן פרנסיסקו, היה תור מאוד ארוך לביקורת הדרכונים, לפחות לאזרחים הזרים שהיו אמורים לעבור את נציגי ההגירה לארה״ב. בשלב מסוים התחילו לשלוח חלק מהאזרחים הזרים לעמדות ביקורת הדרכונים שלרוב טיפלו באמריקנים, אבל כמישהי שנשלחה לעמדות האלו אני יכולה להעיד שזה לא היה יעיל – כנראה כי שלחו קבוצה יחסית גדולה למספר עמדות יחסית קטן (לדעתי היו שתיים), שגם הן בחלק מהזמן היו צריכות גם לקבל בעדיפות גבוהה יותר אזרחים אמריקניים. עמדתי שם הרבה מאוד זמן, רק כדי לראות איך אנשים שעמדו הרבה אחרי בתור המקורי שנשארו בו מוזמנים לשוחח עם נציג הגירה בזמן שאני עדיין מחכה בתור.

ואז אחרי המתנה של למעלה משעה לביקורת הדרכונים – מסתבר שהמזוודות שלנו עדיין לא יצאו למסוע, ולקח זמן נוסף עד שהמזוודות שלי הגיעו.

לכן הגעתי לאכסניה רק לקראת חמש בערב, למרות שבמקור הטיסה היתה אמורה לנחות באחת עשרה בבוקר…

אחרי מקלחת, אמרתי לעצמי שאכנס למיטה קצת לנוח ואז אצא לארוחת ערב – אבל הייתי כל כך עייפה אחרי הנסיעה שמצאתי את עצמי נרדמת לשעות ארוכות ומתעוררת רק באמצע הלילה, אז פשוט חזרתי לישון.

---

אז איפה כן ביקרתי ביומיים שאחר כך?

האקדמיה למדעים של קליפורניה הוא מוזיאון הטבע המקומי הקטן של סן פרנסיסקו שנמצא בגולדן גייט פארק. המוזיאון מאוד ידידותי לילדים ויש להם המון פעילויות שמיעדות להם, אבל כמובן שיש גם תצוגות שמעניינות מבוגרים.

יש במוזיאון כבר מה שנים מעין ״יער טרופי״ מוקטן, עם פרפרים וציפורים. ביקרתי בו בביקור שלי בעיר בקיץ 2014 והוא היה מלא בפרפרים שהתעופפו בכל מקום – אבל הפעם ראיתי הרבה פחות פרפרים – כנראה שיש הרבה פחות מהם, אבל אולי עצם העובדה שהיו באיזור כמה כיתות של ילדים בגילאים שונים (כולל קטנים) שהתרוצצו והרעישו קצת הפחיד את אלו הקיימים.

היציאה ממתחם הפרפרים נעשית במעלית שמובילה למרתף – ששם יש את האקווריום של המוזיאון, ופחות או יותר צריך ללכת דרכו כדי לצאת חזרה למוזיאון. יש אנשי צוות ליד המעליות במתחם הטרופי שמוודאים שאין על אנשים פרפרים כשהם יוצאים מהמתחם והם אלו שגם לוחצים על הכפתורים במעלית כדי שהיא תגיע למרתף, אבל הם לא ממש שואלים או אפילו מזהירים שהמעלית תגיע לאקווריום למי שלא מעוניין להגיע לשם.

כמו שאתם רואים האקווריום מאוד מרשים ויפה, ואני שמחתי לבקר בו – אבל אני מניחה שלא כל אורח ישמח על זה מסיבות של לחץ זמן למשל.

יש במוזיאון גם פלניטריום שבו אפשר לצפות בסרטים תמורת תשלום נוסף (שלדעתי אפשר לרכוש כרטיסים אליו אונליין), אבל בדיוק כשני הגעתי למוזיאון היתה תקלה במקרן, ולקח להם המון זמן לתקן אותה.

יש גם במוזיאון קפיטריה עם אוכל אמריקני טיפוסי במחירים לא זולים, שנראתה מלאה מאוד כשאני הייתי שם, אבל שוב יכול להיות שאלו לא היו תיירים אלא שצוות המוזיאון אפשרו לתלמידי בית הספר שביקרו במוזיאון באותו היום לאכול שם את ארוחת הצהרים שהם הביאו איתם.

הגברות המצובעות הם בניינים צבועים עם ארכיטקטורה מעניינת שמהוות מעין סממן מזהה של העיר ומופיעות לא פעם בסרטים או סדרות על העיר, כמו למשל הסדרה הידועה ״צער גידול בנות״ וסדרת ההמשך שלה שיצאה לפני כמה שנים בנטפליקס שבה המשפחה כביכול גרה באחת מהבתים האלו.

אוטובוס התיירים הוריד אותנו בנקודה שדרשה הליכה לא ארוכה מאוד אבל בעליה כדי להגיע לנקודת התצפית על הבניינים שכפי שאפשר לראות נמצאת בפארק. בפארק עצמו היתה גם מעין ״עגלת קפה״ עם מבחר משקאות כולל קפה קר.

גשר שער הזהב הוא הגשר הידוע של העיר. אוטובוס התיירים חוצה אותו כדי להגיע לנקודת תצפית יפה על הגשר והעיר שנמצאת ב״צד השני״ שלו – כלומר לא בסן פרנסיסקו אלא במארין קאונטי.

באופן עקרוני רבים חוצים את הגשר ברגל או באופניים כדי להגיע לנקודה הזו – ומצד שני בקצה הגשר בעיר עצמה יש אפשרות גם לצפות בגשר ממרחק, ויש אפילו חופים שמהם הנוף שלו מאוד מרשים. חשוב לזכור שהגשר עצמו יחסית ארוך להליכה (לפי וויקיפדיה מדובר על קצת פחות משלושה ק״מ לכל כיוון), ולרוב צריך לא רק לחצות אותו אלא גם לחצות אותו בחזרה לעיר כדי להגיע לתחנת אוטובוס או רכבת תחתית, כי אין תחבורה ציבורית שעוברת עליו מלבד סיורים מסודרים.

במקרה או שלא במקרה, ביום שבו ביקרנו בגשר היו פקקים איומים בדרך אליו – משהו שמצד אחד בזבז המון זמן מזמן הנסיעה של אוטובוס התיירים (שׁכפי שכתבתי – היה מוגבל מאוד בשעות), אבל מצד שני אפשר לי זמן מנוחה.

שוק האיכרים במבנה המעבורת (שממנו יוצאות גם מעבורות שונות לאתרים וערים אחרות בסביבה) הוא שוק האיכרים המקומי של העיר.

מדובר על שוק בתוך מבנה שבהרבה מובנים דומה לשרונה בת״א – הרבה חנויות מזון קבועות שנמצא בתוך הבניין.

אני מודה ששמתי לב אליו כבר ביום הראשון שהגעתי לעיר, שהיה במקרה יום שלישי – כי יום שלישי הוא אחד מתוך כמה ימים בשבוע שבו מעבר לדוכני האוכל ה״רגילים״ והקבועים, יש מחוץ לבניין גם דוכנים של פירות וירקות טריים ממשקים באיזור העיר.

לפי מיטב הבנתי – בשבת השוק ממש מלא ופעיל, אבל גם בשלישי וחמישי יש כמות קטנה יותר של דוכנים נוספים של חקלאים שמגיעים מהאיזור עם תוצרת טריה של פירות וירקות.

פישרמנס וורף הוא כנראה האתר הכי תיירותי במובן הדביק והקיטשי יותר שאפשר לדמיין.

יש בו לא מעט מוזיאונים ואטרקציות – החל מאקווריום מפואר וגדול וכלה במוזיאון דמויות שעווה. אבל ממש כמו בכל אתר תיירותי בארה״ב – רוב השטח מלא בחנויות ובמסעדות, רובן יקרות באופן יחסי גם עבור סן פרנסיסקו עצמה. ולא מדובר רק על המחירים עצמם – אלא גם מה תקבלו עבור אותו מחיר, כלומר יכול מאוד להיות שעבור מחיק שנשמע רק ״קצת״ יקר תקבלו מוצר קטן יותר משמעותית ממה שאתם רגילים לקבל במקומות מקבילים במקומות אחרים בעיר.

מה שכן יש בו בחינם היא נקודת תצפית על אריות ים שהשתלטו על כמה מהמקומות שבהם אמורות היו לעגון ספינות.