על התמכרות לקניות ושאר עיסוקים נשיים

אם כבר כתבתי על הספר ״יוצאת מהכלים״ של הסופרת סופי קינסלה, רק ראוי לכתוב על סדרת הספרים שבזכותם היא התחילה להתפרסם.

קודם כל, שווה אולי לציין ששמה של סופי קינסלה הוא בכלל לא סופי קינסלה. שמה האמיתי הוא מדליין וויקהאם, כשסופי הוא השם האמצעי שלה, וקינסלה הוא שם הנעורים של אמא שלה.

היא פרסמה כמה ספרים רציניים יותר תחת שמה האמיתי, אבל אז עלה לה רעיון לכתיבת ספר בסגנון שונה לחלוטין – ובמקום להסתמך על המוניטין הקיים שלה, היא החליטה להמציא לעצמה שם עט ולהגיש את הספר תחת השם הזה כדי לראות העם הוא יתקבל על ייד מוציא לאור כפי שהוא, ואז יימכר לקהל הרחב בתור ספר של סופרת אנונימית. אפילו לצילומי הסופרת שלא פעם נלווים לכל ספר היא הצטלמה מאחור כדי שלא יזהו אותה, לפחות לכמה ספרים הראשונים שלה.

אותו ספר בסגנון שונה הוא ספר על ״שופהוליקית״: הגיבורה של הספר היא בקי בלומווד, שעובדת בתור עיתונאית כלכלית בלונדון אבל לא ממש מתעניינת או מבינה בנושא, ובעיקר נהנית להגיע לכנסים כדי לשתות שמפניה בחינם, לזלול שאר כיבוד יוקרתי, ולקבל כל מיני מוצרים בחינם. בתמורה היא היתה מעתיקה מילה במילה את המידע שהגופים הכלכליים שארגנו את הכנס כתבו בפרסומים שלהם – וכולם היו מרוצים.

בקי היא מכורה לשופינג, מה שגורם לה לא מעט צרות בחיים. בשני הספרים הראשונים שבהם היא רווקה היא נמצאת בהתמודדות תמידית עם האוברדראפט ועם העובדה שמסגרת האשראי שלה לא ממש מספיקה למסעות השופינג שלה. בספר השני זה אפילו מגיע למצב שבו קולגה של בן זוגה מנצלת את הבזבזנות של בקי כדי לנסות להפיל את העסק של בן זוגה של בקי ולגנוב לו לקוחות בכך שהיא חושפת בפני עיתון רכילות את ההתנהלות הכלכלית האיומה של בקי שעובדת כיועצת כלכלית בתוכנית בוקר בריטית, ועל הדרך גם גורמת לפיטורים של בקי ולהפיכה שלה לדמות נלעגת בטורי הרכילות השונים.

החל מהספר השלישי שבו היא מתחתנת עם בן זוגה שהוא מאוד מבוסס כלכלית היא כבר לא סובלת מאוברדראפט וקינסלה בעצם מובילה את התכונות השליליות של הדמות (כמו היכולת המדהימה שלה להתעלם מהמציאות כשבא לא) לבעיות בתחומים אחרים בחיים. למשל בספר השלישי היא צריכה להחליט בין חתונה יוקרתית בניו יורק שחמותה לעתיד מתעקשת לערוך לה לבין חתונה ביתית כפרית בבריטניה שאמא שלה רוצה לערוך לה. לכל אורך הספר היא מתלבטת בין שתי האפשרויות כשבכל פעם משהו אחר גורם לה לרצות את החתונה שהיא בדיוק עומדת לבטל (בין אם זו עוגה יוקרתית וטעימה בניו יורק או ההתלהבות של אמא שלה בבריטניה) – עד שבסוף היא מוצאת פשרה שמאפשרת לשתי האמהות להרגיש בבית (ולה ללבוש כמה שמלות כלה).

אבל עם הזמן הרעיונות להתמודדויות של בקי הפכו להיות ויותר קיצוניות – היא למשל מגלה בשלב מסוים שיש לה חצי אחות מצד אבא שלא רק שלא אוהבת שופינג אלא היא גם חסכנית בצורה מאוד קפדנית (כלומר קמצנית) וחשוב לה לשמור על איכות הסביבה. אז היא נכנסת להריון ורוצה ללכת לגניקולוגית של כל הסלביות בלונדון, רק כדי לגלות שהרופאה הזו היא בעצם האקסית של בעלה ומנסה לפתות אותו לחזור אליה. היא צריכה לא להשתולל עם שופינג בהריון, ואז לגדל ילדה שלא מכורה לשופינג בעצמה, ולארגן לבעלה מסיבת יום הולדת בתקציב מצומצם, ואז לעבור שוב לארה״לֹ לכל מיני הרפתקאות שהפכו כבר למטורללות לגמרי.

---

אני מניחה שיש סיבה לכך שקינסלה עצמה הפסיקה לכתוב ספרים בסדרה הזו ועברה לכתוב על גיבורות שההרפתקאות שלהן מתחילות ומסתיימות בספר אחד בלבד.

אבל ממש כמו ב״יוצאת מהכלים״ שבה הדמות הראשית כביכול יוצאת אושר עם גבר חתיך רק כשהיא הופכת לאישה טיפוסית שמבשלת ומגהצת, גם הדמות של בקי היא כביכול דמות מאוד לא פמיניסטית של אישה צעירה שכביכול רק מכורה לשופינג וההתנהלות הכלכלית שלה ילדותית במקרה הטוב.

אבל בשלב מסוים בסדרה, בעלה של בקי אומר משהו בסגנון שהיא אולי נראית קלת דעת – אבל בקלות הדעת הזו יש הרבה מאוד נגישות, ולא פעם רעיונות מקוריים. למשל בסוף הספר הראשון בקי הופכת להיות אורחת קבועה בתוכנית הבוקר הכי גדולה של בריטניה כדי לתת ייעוץ כלכלי לצופים, כי כנראה היא מסוגלת להנגיש נושאים כלכליים ולהציג אותם בצורה נוחה לקהל הרחב בדיוק בגלל מה שנתפס כקלות דעת ושטחיות שמאפשרות לה את זה.

באותה מידה, האובססיה של בקי לחפצים היא לא סתם אובססיה, אלא לא פעם אפשר לראות שעבורה ללא מעט מהחפצים יש ערך סנטימנטלי מאוד גדול. למשל בספר הראשון היא נואשת לקנות צעיף בחנות יוקרתית שיש בה הנחות מוגבלות בזמן, אבל היא שכחה את כרטיס האשראי שלה בבית – וזקוקה להלוואה שבדרך לא דרך היא מקבלת ממי שהפך לבעלה בעתיד, אבל באותו זמן היה הבעלים המפחיד של סוכנות יח״צ שארגנה לא מעט מהאירועים שבקי הוזמנה אליהם.

ואז בסוף הספר השני בקי נאלצת למכור לא מעט מהחפצים המיותרים שלה כדי לכסות על האוברדרפט שלה, ובין השאר מוכרת את הצעיף – אבל רגע שהוא נמכר היא מתקשה מאוד להיפרד ממנו בגלל הזכרונות ממי שבאותה מסגרת זמן היה בן זוג שהיא בדיוק נפרדה ממנו.

ואז בדיעבד מסתבר שמי שרכש אותו היה אותו בן זוג שזכר גם הוא את הצעיף הזה והבין את המשמעות שלו עבורה, ולכן רכש אותו עבורה מחדש, אבל בצורה דיסקרטית.