זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אני מניחה שהזכרונות הראשונים שלי היו של נסיעות לבית של סבתא שלי מצד אמא שגרה במושב בצפון בעמק יזרעאל, אי שם בין עפולה לבית שאן.
אני זוכרת בעיקר נסיעות מאוד ארוכות של למעלה משלוש שעות לכל כיוון, וזה היה בימים שבהם הצלחנו להקדים ולנסוע לפני הפקקים.
אני גם זוכרת את הכפייתיות שבה היינו ״מנצלים את ההזדמנות״ כדי לנסוע לטייל בצפון אם כבר היינו באיזור למרות שאנחנו הילדים לא תמיד אהבנו את זה. למרות שבדיעבד אני זוכרת שגם בילינו לא מעט בבריכה במושב, ולפעמים גם נסענו לגן השלושה (הסחנה) כדי להשתכשך במים שם. אני לא חושבת שאנחנו הילדים אהבנו את זה במיוחד, אבל אבא שלי כן והוא היה הקובע.
אני כמובן גם זוכרת את האוכל שסבתא שלי היתה מבשלת, בין אם זה היה האוכל הספציפי לחגים, או מאכלים אחרים. אני חושבת שאהבתי את סלט הירקות שלה יותר מזה של אמא שלי, אבל מצד שני היא שמה לדעתי יותר מידי פלפל במרק הירקות.
והיתה כמובן את ״עוגת אורן״, על שם בן הדוד שלי אורן שפעם אכל בערך 6 – 7 ריבועים שלה בבת אחת. היה מדובר בעוגת שוקולד עם קצפת וציפוי שוקולד – משהו שדי דומה לעוגה הזו, רק שאצל סבתא שלי העוגה היתה עבה יותר.
אני זוכרת שבשלב מסוים, כשכבר הייתי לקראת סוף התיכון וכנראה שכבר התחילו שיחות השלום של סוף שנות התשעים – ואז משום מה במקום לנסוע מירושלים לסבתא שלי דרך המרכז ובכבישים שהובילו לחיפה, התחלנו לנסוע לשם דרך הבקעה, כשבהתחלה כמובן יכולנו גם לעבור דרך יריחו.
אני זוכרת את הנסיעות לא פע ם בגלל שהיו בכביש לא מעט ירידות ועליות קטנות שאבא שלי נטה לנסוע בהן מהר ואז היינו חוטפים תחושה מוזרה בבטן.
כשהייתי בצבא והייתי מקבלת רגילות – הייתי לא פעם מנצלת את הזדמנות לנסוע בחינם באוטובוסים בין עירוניים (מה שהייתי יכולה לעשות בלבישת מדים והצגת כרטיס חוגר) כדי לנסוע לסבתא שלי גם דרך הבקעה ואז לבית שאן – ומשם הייתי לוקחת אוטובוס לעפולה, ויורדת ליד הכניסה למושב שמשם סבתא שלי היתה אוספת אותי בטרקטור.
אבל משום מה אני זוכרת שבחגים לרוב הייתי מגיעה מהבסיס שלי בדרום ולא מירושלים, ולכן אני זוכרת שהייתי נוסעת לא פעם באוטובוס מבאר שבע לתל אביב שהיו עוברים בכל מיני ערים כמו ראשון שלא יצא לי לבקר בהן לפני כן, ובתל אביב הייתי תופסת אוטובוס לעפולה, שמשם ההורים שלי היו אוספים אותי.
התיירת המקרית 
יפה שהיה חשוב למשפחה שלך להתאחד עם הסבתא בחגים והם היו מוכנים לחצות חצי המדינה לשם כך.
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
מעולם בת זוגי ואני לא נסענו צפונה דרך הבקעה, ח"ו. בתור שמאלנים ידועים, כביש החוף היה מתאים מבחינה מוסרית.
היום אנחנו נוסעים בחוצה ישראל. לפעמים בכביש החוף לחיפה ולצפון.
לי לא היתה סבתא שיכלה לארח בביתה, אבל היתה לי סבתא, שהרבה שנים אחרי מותה הבנתי את סוד מרק הירקות שלה, הכלכך פשוט, וכן איך מכינים אטריות למרק, דקות דקות מכף קמח, מעט מים ומעט מלח.
הפוסט שלך יפה מאוד.
הזכרונות האלה צריך לשמור עליהם, הם מקום בו אפשר להירגע, להיזכר בתמימות שלנו וכן, במשפחה שלנו.
אהבתיאהבתי
זכרונות מעניינים ומאוד שונים משלי (מזל שאנחנו לא באותה משפחה…)
אהבתיLiked by 1 person
למה מזל? אני חחושבת שלשנינו היו חוויות טוובת, גם אם שונות…
אהבתיאהבתי
לא ניסחתי את עצמי טוב – התכוונתי שאם היינו באותה משפחה וכל אחד היה חווה את אותם אירועים באופן שונה לחלוטים זה היה מוזר…
אהבתיLiked by 1 person
זה נכון 🙂
אהבתיאהבתי
מעניין מאד, תודה על השיתוף
אהבתיLiked by 1 person
אין בעד מה, אני שמחה שנהנית…
אהבתיאהבתי
אצלי במשפחה את החגים ה"גדולים" (פסח וראש השנה) היינו חוגגים עם המשפחה המורחבת. אבל יתר החגים נחגגו בצורה יותר מצומצמת עם משפחה קרובה יותר וחברים. ובכלל בגלל שהורי גרו במושב שיתופי, היו חגים שנחגגו במסגרת של המושב עצמו.
למשל בחנוכה תמיד עשו אצלינו מרוץ לפידים, אבא שלי היה בונה "לפיד) מפחית שימורים מקל ובד יוטה שטבלו בדלק או נפט לא ממש זוכרת. היה מסלול ארוך וקצר.
בפורים תמיד הייתה מסיבת תחפושות והופעה.
ביום העצמאות היה הפנינג ענקי במקום שקראו לו "הדשא הגדול" היו שם כל מיני מתקנים והפעלות לילדים (כשהאטרקציה המרכזית הייתה כמובן אומגה) וכולם היו באים לעשות יחד על האש.
תמיד הצחיק אותי בריכות הפלסטיק הכחולות שהיו שמים בהן בקבוקי שתיה קלה ובירות עם בלוקים ענקיים של קרח כדי שיקררו את בקבוקי השתיה.
גם שבועות היה חג שחגגו אותו עם הופעה וביכורים וענפי המשק היו מציגים את תוצרתם. וכמובן משפחות היו מציגות את הילדים שנולדו באותה שנה.
והייתה כמובן את ההופעה של הנוער שהיו בשנת בר מצווה. שזו הייתה חתיכת הפקה (קבוצת הגיל שלי היו האחרונים שהעלו הפקה כזאת) אירוע גדול ורב משתתפים שהמרכז בו היא הצגה שבני הנוער שהגיעו למצוות עשו (כמובן יחד עם במאי ותפאורה ותחפושות). והיו מזמינים את המשפחות שלהם לצפות במופע וכמובן שהיה גם אוכל וכו'.
אבל אלה היו ימים אחרים, ומאז המושב גם עבר הפרטה וגם היום החלק הארי של התושבים הוא של אנשים שהגיעו מבחוץ (קרי לא מהמושב ולא בני משק) אלא עירוניים שהביאו איתם מנהגים אחרים ושונים לחלוטין ממה שהיה בעבר. ושום דבר לא דומה ולא מזכיר את מה שהיה בשנות ילדותי.
למשל החג הקרוב, שבועות הפך להיות חג המים, בשום מקום אין מסורת כזאת של חג המים, זו לא המהות של החג, אין שום קשר בין זה לחג עצמו (גם לא חג החלב). ובמקום לחשוף ילדים למנהגים של החג, למסורת, ולמה שעומד מאחורי זה מלמדים אותם שטויות ואיך לבזבז מים (שגם ככה אין מי יודע מה במדינה שלנו).
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שטבעי שהעולם סביבנו משתנה וגם המנהגים משתנים בהתאם.
אהבתיאהבתי