היוטיוברית הזו עברה לפני כמה שנים ניתוח ש״שרוול קיבה״ שהוא ניתוח קיצור קיבה שבו בעצם מורידים חלקים גדולים מהקיבה (ובמיוחד את אלו מהם שמייצרים את הורמון הגרלין שגורם לתיאבון) ובעצם מה שנשאר מהקיבה בין הוושט למעיים הוא בצורת ״שרוול״ במקום בלון.
היא משתפת בעשרה דברים שהיא היתה שמחה לשמוע עליהם לפני הניתוח. בין אם הם היו משפיעים על ההחלטה שלה האם להיתנתח או לא, ובין אם הם היו עוזרים לה להתמודד עם תהליך ההרזיה טוב יותר.
העובדה שיש תקופה של ״ירח דבש״ לניתוח: לפי מה שהיא מספרת, חצי השנה הראשונה לניתוח היא מעין ירח דבש שבו לא רק שהירידה היא מקסימלית כי הקיבה עצמה מאוד קטנה, אלא זו גם התקופה הטובה ביותר להפוך את התוצאות להכי טובות שאפשר כי זו התקופה שבה בעצם לומדים לחיות עם הקיבה הקטנה בצוה מיטבית שתוביל להרזיה, בתקווה שההרזיה הזו תהפוך לקבועה או לפחות לארוכת טווח.
אבל דווקא בגלל שבאותה תקופה ראשונית אחרי הניתוח היא זו שהכי אפקטיבית מבחינת ההרזיה, קל לחשוב שאפשר להמשיך כך לנצח – אבל דווקא בגלל שזו התקופה שהכי מוגבלת מבחינת הניתוח, ואחריה החיים מתחילים לחזור למין שגרה נורמלית – דווקא התקופה הזו היא התקופה הקריטית להתחיל ליישם הרגלים חדשים ולהתרגל אליהם.
הרעב חוזר בשלב כזה או אחר: אני מודה, בעיני היתרון הכי גדול שניתוח קיצור קיבה יכול לתת הוא היכולת לשלוט ברעב יותר טוב. בגלל זה לא פעם הניתוחים עצמם מכילים אם אפשר גם רכיב שמשנה את האיזון ההורמונלי בגוף. למשל בניתוח מסוג שרוול שאותו עברה הדוברת – מסירים את החלק בקיבה שמייצר את ההורמון גרלין שהוא הורמון מעורר רעב כדי באמת לאפר לאנשים להרגיש פחות רעבים.
הדוברת אומרת שזו תופעה שהיא לא שמעה עליה לפני הניתוח, ויכול להיות שמנותחים אחרים לא בהכרח חווים אותה – אבל בערך חצי שנה אחרי הניתוח היא התחילה להרגיש יותר רעבה שוב. אני לא יודעת אם רמת הרעב חזרה להיות מה שהיא היתה לפני הניתוח או עדיין היתה יחסית פחותה (אבל כן התגברה לעומת התקופה המיידית אחרי הניתוח), אבל זה מעלה דאגות לגבי היכולת של המנותחים להמשיך ולשמור על מסגרת אכילה פחותה כדי לשמור על המשקל אחרי הניתוח אם העליה בתיאבון מספיק משמעותית.
קושי להתמודד עם חוסר היכולת לאכול כמו פעם: אנשים שמנים הם לרוב אנשים שמאוד אוהבים אוכל, ואפילו מאוד נהנים מאוכל. ואחרי הניתוח בעצם יש קושי מאוד גדול להתמודד עם העובדה שאפשר לאכול הרבה פחות ממנו, במיוחד במסעדות או במסיבות או בחגים או באירועים מיוחדים ששם יש לא פעם מאכלים מפתים במיוחד.
מעבר ליכול של המנותחים לאכול הרבה פחות מפעם, לא פעם גם יש מאכלים ספציפיים שהגוף כבר לא מגיב אליהם טוב. לא פעם מדובר על
והפן הזה של הגעגועים תמיד יהיה קיים, גם אם אנחנו יודעים בתיאוריה שההרזיה חשובה יותר מהאוכל, וגם אם אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להנות מהאוכל, אבל רק קצת ממנו. הדוברת עצמה טוענת שעם הזמן זה הופך לקל יותר, אבל אני לא ממש בטוחה…
הצלקות לא כאלו בולטות: בימינו רוב ניתוחי קיצור הקיבה נעשים בעזרת ניתוחים שבהם לא ״פותחים את הבטן״ לגמרי, אלא במה שמכונה לפרוסקופיה שבה דרך חתכים קטנים בחלל הבטן שדרכם מכניסים סכינים וגם מצלמה קטנה וכך מפחיתים את גודל החתכים שנדרשים לניתוח.
אני מניחה שיש פה הרבה גורמים שמשפיעים על ההצטלקות, כולל למשל גיל, מצב העור, ונטיה אישית לפתח או לא לפתח צלקות. במצב כזה, לא כדאי להסתמך על המלצות של מישהו באינטרנט כי התגובה של מישהו או מישהי אחרים יכולה להיות מאוד שונה מזו שלכם.
צריך לקחת תוספת של ויטמינים ומינרלים, אבל אפשר לקנות אותם בזול ולא משהו שרופאים משווקים לכם: יש פה בעצם שתי נקודות.
הראשונה היא שבארה״ב כנראה שיש סוג ויטמינים מאוד מסוים שחברות שונות משווקות למנותחים דרך הרופאים, משהו שאני לא יודעת אם קיים פה בארץ. אני גם חושבת שבארה״ב הרבה יותר מקובל שרופאים משווקים תרופות מסוימו או תוןספי תזונה על פי שיתופי פעולה שלהם עם גורמים שונים – משהו שהרבה יותר נדיר פה בארץ (למרות שפה בארץ יכול להיות שהרופא ינסה לרשום לכם תרופה גנרית זולה יותר ולא את המקור אם קופת חולים היא זו שמממנת אותה).
הדוברת מנסה להגיד שהם לא בהכרח שונים מויטמינים שמיועדים לאוכלוסיה הכללי ולכן אפשר פשוט לקנות ויטמינים רגילים כי הם זולים יותר, ולא פעם יש אנשים שמגיבים פחות טוב לויטמינים למנותחים.
אבל אני שואלת את עצמי האם באמת מדובר על אותם ויטמינים – האם למשל יכול להיות שמנותחים צריכים לקחת ויטמינים בכמות גדולה יותר בגלל הקושי שלהם לאכול ולא פעם לספוג את הרכיבים של האוכל? או שיש ויטמינים או מינרלים ספציפיים שהם זקוקים להם שלא בהכרח קיימים במולטי ויטמין רגיל ולכן צריך לשים לב לקחת אותם בנפרד? או שאולי יש דווקא ויטמינים ומינרלים שאסור לקחת או שצריך לקחת בדרך מאוד ספציפית אחרי הניתוח כדי שהם לא יגרמו נזק או ייספגו טוב יותר?
אבל יש גם עוד נקודה שצריך לזכור שהיא קריטית: ניצוח השרוול הוא אחד הניתוחים היותר ״פשוטים״ לקיצור קיבה, ואם אחריו חייבים לקחת ויטמינים לכל החיים, אז זה אומר שכנראה זו חובה אחרי כל ניתוח. וזו מחויבות לכל החיים – מחסור משמעותי במינרלים וויטמינים פוגע מאוד בריאותית בכל אדם, ויש שיגידו שאפילו יותר מההשמנה עצמה. לכן חשוב שתהיה מראש מחויבות לקחת את התוספים הרלוונטיים, ואם אתם לא בטוחים שאתם מסוגלים להתמיד בזה – זה יכול להיות שיקול נגד הניתוח.
מיתוסים וסטריאוטיפים לגבי הניתוח: מי שעובר ניתוח בהכרח מתגרש, בהכרח הופך להיות אלכוהוליסט – או בהכרח מעלה את כל המשקל בחזרה עם תוספת. ואלו רק דוגמאות לקביעות שהדוברת עצמה שמעה עליהן בעצמה, ויש הרבה מאוד מיתוסים או שאר סטריאוטיפים לגבי הניתוח.
אף אחת מהאמירות האלו לא נכונה באופן גורף – אבל הן כן נכונות במקרים ספציפיים. מי שלמשל היה מכור לאוכל מסיבות רגשיות – אחרי הניתוח כשהוא כבר לא יכול לאכול יותר בכמויות שאותן הוא יכול היה לאכול בעבר, יכול להמיר את ההתמכרות שלו באוכל בהתמכרות לאלכוהול – והיו מקרים כאלו. היו גם מקרים של אנשים שהתגרשו אחרי השינוי שהניתוח גרם להם – למשל אלונה זוהר שרזתה כמה עשרות ק״ג, והפכה לאדם אחר ממש.
זה לא אומר שזה יקרה לכם, אבל במצבים מסוימים בהחלט יש סיכוי שזה יקרה. הניתוח לא מתקן את המצב הנפשי שמוביל להתמכרות, ולא פעם ההרזיה המשמעותית בהחלט יכולה לפתוח אפשרויות לאדם שלא היו פתוחות לפני כן ולכן יכול לגרום באמת לשינויים משמעותיים בחיים. אם מישהי למשלה התפשרה על זוגיות או מקצוע בגלל המשקל הגבוה שלה – יכול מאוד להיות שהיא תרצה לשנות את ההיבטים האלו בחיים כשהיא רזתה. מעבר לזה, יכול להיות שמישהי רזה פתאום תרצה לעשות דברים שהיא הרגישה שהיא לא יכולה לעשות כמו שמנה ופתאום להפוך לחברתית ובליינית, מה שיכול לא להתאים לבן הזוג שלה שאוהב לבלות בבית ונהנה מזה שהם היו מבלים הרבה בבית לפני ההרזיה…
צריך להתרגל לעובדה שההרזיה לא תוביל לכך שכל השומן יעלם, וכל מה שנראה כמו עודפי עור יכול להכיל כמות מסוימת של שומן: אני מניחה שזה לא קשור רק להרזיה בעזרת ניתוח אלא לכל הרזיה משמעותית – יווצרו עודפי עור, אבל לא פעם גם כשחלק גדול מהעור באיזורים השמנים יותר של הגוף נראה רפוי, ייתכן שיש בו עדיין כמויות מסוימות של שומן, ולא צריך להתאכזב.
לא ברור לי למה זה משהו שלא ברור מאליו, ועובדתית לא פעם כשמבצעים ניתוח הסרת עודפי עור, מסירים גם א עודפי השומן האלו.
לכולם יש דעה לגבי ניתוחי קיצור קיבה: יש אנשים שחושבים שאנשים מעל משקל מסוים ״חייבים״ ניתוח אחרת הם לעולם לא יצליחו לרזות. לעומת זאת, יש אנשים שמבחינתם הניתוח הוא קיצור דרך לאנשים עצלנים שפשוט לא מוכנים לעבוד קשה כדי לרזות. אחרים חושבים שזה מתכון בטוח למוות או מחלות או סיבוכים.
בסופו של דבר גם אם הכוונות של אנשים הן טובות – מה שחשוב זה שתבחרו בניתוח כי ברור לכם שהניתוח מתאים לכם כפתרון. הניתוח הוא לא חובה, במיוחד כשיש לו כמות יחסית גדולה של כשלונות (ובשנים האחרונות מדברים לא מעט על זה שניתוח שרוול למשל כמו שעברה הדוברת שהוא ניתוח שנחשב יחסית לא מוצלח). לכן לחץ להתנתח לא אומר שצריך להכנע לו. מצד שני, אם אתם מרגישים שהניתוח יכול לעזור לכם, דעתם של אלו ששוללים את הניתוח מחשש לסיבוכים ״בטוחים״ או שחושבים שמי שמתנתח הוא עצלן לא ממש משנה.
לא פעם הדעות האלו יתבססו על סיפורים על ״מישהו שאני מכיר/ה שעבר את הניתוח וקרה לו כך או אחרת״: הדוברת מנסה להגיד פה שסיפורים כאלו של ״אני מכיר מישהו שקרה לו כך וכך אחרי הניתוח״ הם לא רלוונטיים, והמידע היחיד הרלוונטי אמור להגיע מהצוות הרפואי.
אבל במציאות, לא פעם הצוות הרפואי כל כך מאמין בניתוח שהוא יכול להציג אותו בצבעים ורודים ולהפחית במשמעות של הסיבוכים שיש לו בכך שהם מציינים את האחוז שכל סיבוך יקרה. אבל בסופו של דבר, אם חלילה יקרה לכם סיבוך – זה לא שתסבלו מחצי אחוז סיבוך, אלא תסבלו ממנו במלוא מאת האחוזים.
אני הכרתי מישהי שמתה מהניתוח. הכרתי גם מישהו אחר שהניתוח כל כך פגע לו במערכת העיכול שהוא לא היה מסוגל לאכול ובאמת לא רק שהפך לרזה מידי – אלא גם סבל מהתוצאות הבריאותיות של תת התזונה הזו. וזה סבל שלא פעם אנשים מודעים אליו רק בשמיעה של סיפורים ולא מהמנתחים עצמם.
אנשים יתייחסו אליכם אחרת אחרי ההרזיה: זו נקודה שלא מעט אנשים שרזו יספרו לכם, בלי קשר לניתוח. לא פעם היחס לאנשים שמנים הוא מאוד שלילי שאנשים מתייחסים אליהם בגסות רוח, או פשוט מתעלמים מהם.
ואז הם מרזים ואנשים פשוט מתחילים להיות הרבה יותר נחמדים אליהם. ולא מדובר בהכרח רק בסביבה הקרובה (שעיקר תשומת הלב שלה מתמקדת במחמאות) אלא באנשים רחוקים יותר או אפילו זרים. ואנשים שמנים לשעבר רבים הופכים להיות ציניים בגלל השינוי הזה ביחס, כי להם ברור הם תמיד היו אנשים נחמדים ושהם היו ראויים ליחס החיובי בלי קשר למראה החיצוני שלהם.
היא עצמה למשל מספרת שהיא יוצאת להליכות – אז עכשיו כאישה רזה הרבה אנשים נותנים לה לחצות את הכביש בצומת מאוד עמוסה, אבל בעבר כשהיא יהתה יוצאת להליכות כאישה שמנה זה כמעט לא קרה.
עוד נקודה מעניינת היא שהיא מספרת שמבחינתה היא שמה לב שגברים מתייחסים אליה יותר יפה, אבל נשים מתייחסות אליה פחות יפה. אני מניחה שאצל הגברים זה פשוט עניין באישה יפה, אבל היא מנסה לרמוז שנשים פשוט מקנאות בה כי היא פתאום יפה ולכן מתייחסות אליה בקנאה?
התיירת המקרית 
אמנם לאחרונה הבטן שלי צומחת ואני לא בהריון, אבל לא נראה לי שאגיע לקיצור קיבה. מכל מקום האינפורמציה שנתת פה מאד חשובה.
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
זה אחד הפוסטים הכי חשובים שקראתי בענין ניתוחי קיצור קיבה.
במשפחת חתני שתי נשים עברו ניתוחים כאלה, אצל אחת הוא הסתבך והיא עברה ניתוח נוסף, אצל השניה הוא מחזיק מעמד הרבה זמן.
מבחינת הגוף , אצל שתי הנשים יש בצקות ברגליים, או לפחות אזור הקרסוליים עבה, מה זה אומר, אין לי מושג. אצלי זו תוצאה של אי הליכה.
מבחינת קפלי העור, יש רבים ורבות שעוברים ניתוח להסרת שאריות עור, היה פעם באינטרנט סרטון של גבר לאחר הרזייה דרסטית רץ, והעור שלו מתנפנף. 😦
בנורבגיה ניתוח קיצור קיבה ממומן תלוי במשקל. אני יודע כי אחיינית ד' על אף כאבי גב איומים, והשמנה מטורפת עדיין לא זכאית לניתוח ממומן. לבד – אין לה כסף.
תודה לך על הפוסט זה.
אהבתיLiked by 1 person
אין בעד מה, ני שמחה שהשכלת ממנו.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שלא סתם הניתוחים הבריאטריים בעייתיים, ובארץ מחלקים אותם כמו סוכריות לכל דורש. זה מוכח ש75% ממי שעושה את הניתוחים האלה עולה חזרה במשקל.
אני שאלתי בזמנו ידיד שלי שעשה ניתוח (שרוול) והוא אמר לי שבכל הניתוחים הבריאטריים הם חייבים לקחת תוספי תזונה כי הניתוחים האלה גורמים לבעיות ספיגה של ויטמינים ומינרלים. ומהר מאוד נוצרים חסרים. זה משהו שהם צריכים לעשות לכל החיים שלהם, ואצל כל אחד זה יכול להיות גם דברים שונים, הכל תלוי איך הגוף שלהם הגיב לניתוח. אבל אין מישהו שלא צריך. מי שלא צורך תוספי תזונה בהתאם יגיע מהר מאוד למצב של תת תזונה או חוסר תזונתי וזה גם אם הוא לא רזה פיזית.
אני אישית מכירה יותר כשלונות של הניתוחים הבריאטריים מאשר סיפורי הצלחה.
אגב, אם הזכרנו כבר רזון וכיו"ב המשפיענית שדיברנו עליה בעבר פירסמה לא מזמן תמונה משיחה מצ'ט הפרטי שלה ששם מישהי שאלה אותה איך היא קמה עם עור פנים כל כך טוב.
אז היה כתבה גנטיקה והמון מוצרי טיפוח (של חברה ספציפית).
אה, וגם הזרקות.
בקיצור, טבעי ונטול מאמץ לחלוטין – שזה הרי בדיוק ההיפך מטבעי….
מה שגרם לי לתהות איך היא הייתה נראית בלי ההזרקות האלה שהיא עושה כל כך הרבה שנים.
אהבתיLiked by 1 person
יש סטטיסטאיקות של אחוזי הצלחה של ניתוחים בריאטריים, ומדובר על טווח שהוא לרוב תלוי ניתוח. ניתוחים כמו שרוול או טבעת שרק מגבילים את האכילה הם עם אחוזי הצלחה נמוכים יחסית, סביב ה 50% (כלומר חצי מהמנותחים שומרים על הרשיה משמעותית לאורך חמש שנים), וניתוחים שכוללים אלמנט של תת ספיגה שעוקפים חלק מהמעיים מגיעים לאחוזי הצלחה של 60% – 65%.
ואי אפשר לדעת איך היא היתה נראית בלי ההזרקות. אני למשל ממש לא מטפחת את העור ולא שמה קרמים (ועושה טובה אם אני מנקה את הפנים פעם ביום במקלחת) ואני נראית צעירה ב 10 – 15 שנים מהגיל האמיתי שלי בגלל גנטיקה טובה. אני מניחה שמישהי במצבי לא תושפע הרבה מזריקות וכאלו.
מה שכן הבנתי שמי שמזריקה לה זו האמא של בעלה שהיא עוסקת בנושא, והיא תמיד ממליצה עליה.
אהבתיאהבתי
הסטטיסטיקות מדברות על זה ש75% ממי שעבר ניתוח בריאטרי יעלה במשקל בטווח שבין 5 עד 10 שנים מהניתוח.
חוץ מזה שהנזקים של ניתוחים בריאטריים הם עצומים.
את צודקת שאי אפשר לדעת איך היא הייתה נראית בלי ההזרקות והיא עושה אותן לפחות עשור, מה שכן סביר להניח שהפנים שלה היו נראות אחרת לגמרי (השפתיים שלה למשל היו הרבה יותר דקות ופחות בשרניות לפני שהיא התחילה עם זה).
פשוט הצחיק אותי שהיא כתבה שזו גנטיקה טובה, כשהיא עושה הזרקות ומשתמשת בקרמים שיש בהם כל מיני חומרים שגורמים לפנים להיראות טוב יותר.
היום הזרקות זה לא רק בוטוקס, אפשר ממש לעצב את הפנים עם זה, לעשות עצמות לחיים גבוהות יותר, קווי מתאר יפים יותר. זה ממש יכול לשנות את הפנים ממה שהם באמת למשהו אחר.
אני עושה את המינימום בכל מה שקשור לטיפוח, קרם לחות, סבון פנים וזהו (אני משתמשת במוצרים של חברת וולדה, שהם אורגניים ואין בהם את כל התוספות שיש במוצרים של חברות מסחריות, כמו שאתה משפיענית משתמשת).
אני מתאפרת פעם באף פעם בערך
ואנשים בדר"כ נותנים לי את טווח הגילאים 21-26 ומעטים נותנים לי בין 26 ל30
היום נשים צעירות מתחילות עם הזרקות כבר בשנות ה20 לחיים שלהן רק כדי לא להגיע לגיל מבוגר יותר כשיש קמטים שכבר אי אפשר להסתיר. זה משמר את המצב של הפנים שלהן כשהן צעירות.
וברור שזה קל כשחמתה היא זו שעושה לה את ההזרקות, זה עולה לא מעט הדבר הזה.
אהבתיLiked by 1 person
דרך אגב, אם כבר דיברנו על המשפיענית, היא עכשיו הולכת לעבור הרמת והקטנת חזה, וכמובן מזכירה מי הולך להיות המנתח שלה. היא כמובן כביכול אומרת שכל אחת צריכה לבחור את המנתח שלה ובלה בלה בלה אבל כמובן מציינת אצל מי היא מתנתחת ועל מי היא סומכת…
אהבתיאהבתי
כן, ראיתי שהמשפיענית דיברה על זה…
להיות ולדבר כמה את בודי פוזיטיב אבל לא להיות מרוצה מהגוף שלך ואיך שאת נראית לא מתיישב לי (הרי כל העניין של בודי פוזיטיב זה לאהוב את עצמך בדיוק כמו שאת).
אולי כשהיא שקלה יותר (לטענתה 125 ק"ג בשיא), והיא דיברה על זה מהצד של בן אדם עם עודף משקל, איכשהו העניין התקשר לזה. אבל עובדה שהיום היא שוקלת הרבה פחות (מידה 44-46 לפי מה שהיא אמרה שהיא קונה)
זה כמו שהיא דיברה על כמה הפנים שלה השתנו וכיו"ב ואז פתאום עלתה לה העלתה תמונה מלפני שהיא עשתה את כל ההזרקות ועלתה במשקל וראו איך נראו הפנים שלה לפני כל ההזרקות האלה.
ובואי, רואים שההזרקות הפכו את הפנים שלה למשהו אחר, השפתיים, העצמות של הלחיים ועוד.
אהבתיאהבתי
היית צריכה לראות איך היא ענתה להרבה שאלות אחר כך – איכשהו כמעט בכולן היא הצליחה להכניס את הביטוי ״ציצי שמגיע עד המותניים״. מישהי מתייעצת לגבי חזיה נוחה לחזה גדול? המשפיעה מדברת על חזיה שתתמוך גם ב״ציצי שמגיע עד המותניים״. מישהי שואלת אותה על איך להתמודד עם שפשפות בקיץ? המשפיענית מדברת על זה ש״ציצי שמגיע עד המותניים״ גורם לשפשפות.
אהבתיאהבתי
כן, ראיתי את התשובה המטומטמת שלה לגבי זה.
חזה גדול הוא לא עומד באותה צורה כמו חזה קטן. והרבה מאוד נשים עם חזה גדול סובלות משפשפות אם הן הולכות עם חזיות לא מתאימות כי החלק התחתון של החזה משתפשף בעור של הבטן. ככה זה עם כל חזה שהוא טבעי ולא מסיליקון..
חוץ מזה חזיות תומכות בכל חזה, לא משנה אם הוא גדול או קטן או שהוא לא עומד ומגיע עד המותניים. זה התפקיד של חזיה, להחזיק יפה את החזה לא משנה מה המצב שלו.
אבל אין מה לעשות הכל עושים כדי למכור חזיות.
אבל ת'כלס החברה שהיא עושה איתם שת"פ, המידות שלהם קטנות יחסית, הם מחזיקים עד מידה G (שזה לא נחשב בכלל במידות הגדולות של חזיות) והמידה G שלהם היא כמו מידה F של רוב החברות.
הדבר היחיד שאני מסכימה זה שחזיות, לא משנה באיזו מידה, זה מוצר צריכה בסיסי לנשים והמחיר של זה צריך להיות נגיש. ולא בעלויות שהן נמכרות בארץ, במיוחד כשמדובר במידות גדולות של חזיות.
אהבתיLiked by 1 person
בגלל המחירים אני לרוב קונה חזיות באיביי.
הבעיה שלי עם האמירה שלה היא שהיא הציגה את ה״ציצים עד המותניים״ כמשהו דוחה ש*דורש* את זה שינתחו אותם. אבל זה ניתוח פלסטי כלומר כזה שלא נדרש מבחינה רפואית, ויש בו סיכונים ותופעות לוואי וגם כאבים שצריך לשקול אם רוצים לעשות אותו והיא כאילו גורמת לנשים להרגיש רע עם עצמן על זה שיש להן חזה גדול ולא בהכרח הכי זקוף בעולם,
אהבתיאהבתי
אני גם קניתי חזיות באיביי בהתחלה, היום אני קונה באתרים אחרים כי איביי ממש ירד מגדולתו והמבחר שיש שם מהמוכרים שהייתי קונה מהם ממש ירד (וגם להם יש אתרים משלהם כך שאני קונה ישירות דרכם ולא דרך איביי).
רק שהבעיה העיקרית שיש לי כרגע זה שרוב האתרים שהייתי קונה מהם חזיות, הם אתרים בריטיים ומאז המלחמה רובם הפסיקו לעשות משלוחים לישראל.
חזה גדול לא יכול להיות עומד כמו חזה קטן, זה בלתי אפשרי ממידה מסויימת, זה אגב לא אומר שהחזה בהכרח נפול, אפשר לדעת את זה לפי הצורה של הפטמות).
בכל מקרה רוב הגברים גם ככה חושבים שחזה גדול אמור להיות עומד בגלל מה שרואים בסרטי פורנו וכדומה, שלרוב אלה נשים מנותחות עם חזה מסיליקון, וזה ממש לא דומה לאיך שנראה ומרגיש חזה גדול במציאות.
אהבתיאהבתי
וזו הבעיה, שגם נשים וגם גברים מצפים שהגוף של מי שמולם (וזה רלוונטי גם לנשים וגם לגברים) יהיה ״מושלם״ ממש כמו בפורנו. או לפחות כזה שנראה אחרי ניתוח פלסטי מאוד מוצלח אצל מישהי שהצלקות שלה נרפאו ממש טוב והן לא נראות.
ואני שואלת את עצמי איך המשפיענית תגיב למצב שבו למשל הצלקות שיהיו לה אחרי כל המתיחות וההרמות היו גרועות. או שהתוצאות לא יהיו מושלמות כמו בתמונות הכי אופטימיות, או שהיא תצטרך לחזור על הניתוחים עוד 7 – 10 שנים כי החזה שלה שוב ייפול.
אהבתיאהבתי
האדם הראשון שהכרתי מקרוב שעבר את הניתוח הזה הוא בן דודו של T בארה"ב, שהיה עם עודף משקל שסיכן את חייו – גם הלב וגם סכרת. בן דוד נוסף (מהארץ) שהוא רופא ממש הכריח אותו לעבור את הניתוח שכנראה הציל את חייו.
מאז היו לו כל מיני סיבוכים קטנים וגדולים, כמו שהזכרת – חוסר יכולת לאכול דברים מסוימים, הקאות, וגם אובדן ההנאה באכילה. היה סיפור גדול ומסוכן עם דלקת סביב הסיכות (תפרים) שהביאה לאשפוזו והאשפוז גרם לבעיות אחרות והוא היה מחוסר הכרה וכמעט הלך…ונזקק למשך כמה שבועות לדיאליזה. זה לא ישירות מהניתוח (וזה 12 שנים אחרי הניתוח) אבל עדיין זה הכל התחיל כהשלכה מהניתוח.
גם המשקל לא לגמרי נשמר….
בקיצור לא פשוט
אהבתיLiked by 1 person
זו בדיוק הבעיה עם הניתוח, שיש בו סיכונים שכשהם קורים הם באמת משפיעים מאוד לרעה על איכות החיים של המנותח. וחבל שהרופאים לא בהכרח מדגישים את זה – אני זוכרת שקראתי בזמנו בלוג של מישהי שהתנתחה וסבלה משנתיים של סיבוכים – היא רזתה בסופו של דבר בערך 80 ק״ג ו״מצליחה״ לשמור על זה רק כי באמת היא בקושי מצליחה לאכול משהו. והיא עצמה אומרת שהיא כועסת על הרופאים שלא סיפרו לה על הסיכונים האלו לסיבוכים בצורה מספיק טובה.
אהבתיאהבתי