זה הנושא של השרביט החם השבוע, שאני חושבת שעלה גם לפני כמה חודשים.
אני מודה שאני לא בקטע של לאכול ״אוכל רחוב״ לסוגיו, במיוחד לא כתחליף לארוחה במסעדה. אולי כי בהרבה מובנים אני לא ממש חובבת של הרבה סוגי אוכל רחוב – אני לא אוהבת חומוס, או סביח, או סנדוויצ׳ים טוניסאים מטוגנים (אני אוהבת מטוגן אבל לא סובלת את הטעם או הריח של טונה משימורים), או הרבה מאוד סוגים אחרים של אוכל רחוב.
אני אוהבת פלאפל, אבל לא מסוגלת לאכול אותו עם טחינה או חומוס. אני זוכרת שבאחת מחגיגות ל״ג בעומר בבית הספר היסודי מישהי החליטה למרוח מראש את כל הפיתות עם חומוס, ולי לא ממש היה מה לאכול במדורה עד שיצאו ממנה תפוחי האדמה והבצלים – וזה ממש תסכל את אותה ילדה כי כמות הפיתות היתה מדויקת לכל הכיתה ופתאום היא מצאה את עצמה עם עודף שהיא לא רצתה לזרוק ואף אחד לא ממש רצה לאכול.
אבל הדיון הזה על אוכל רחוב הזכיר לי ספר שקראתי די מזמן בשם ״יומולדת שמח נוח״, שנכתב על ידי הפילוסוף נועם זיו שמשום מה הפך להיות הייטקיסט.
הספר הוא ניסיון הומוריסטי לתת לאנשים קצת רקע בפילוסופיה בסיסית בעזרת הומור די ילדותי. הגיבור של הספר, נוח, היה כביכול אדם מאוד מבטיח: קצין בצנחנים שהתחיל ללמוד לתואר בפילוסופיה ונחשב לתלמיד מבטיח בתארים המתקדמים שלו. עד שיום אחד הוא שמע על איזושהי תיאוריה פילוסופית בשם ״הדוניזם מתוקן״ שאפשרה לו להתנהל בצורה די אינפנטילית, ואחרי שהוא שיגע את כל המחלקה בתיאוריה הזו וסולק ממנה, הוא הפך לבטלן שנשאר בבית כל היום עד שהוא יצליח לפרוץ חזרה לעולם האקדמי עם התיאוריה שלו – ובין לבין הוא עסוק בלנסות לשכנע את אישתו ללדת להם ילד משותף.
הספר עצמו הוא הומוריסטי וכן נותן רקע מסוים על פילוסופיה (וטיפונת על בלשנות), למרות שצריך כנראה להיות ילדותי למדי כדי להינות מההומור הזה. בהמשך נועם זיו כתב שני ספרים על אותה דמות – אחד בשם ״כל הכבוד נוח!״ על סיטואציה שבה הוא ניסה לפטר את המנהל שלו (קראתי והספר היה די משמים ובלי הקסם של הספר הראשון), וספר שלישי בשם ״דרך צלחה נוח״ שבה הוא מתעד את ההתמודדות של נוח עם המוות של אישתו שמשקף את מה שקרה לזיו בחייו האמיתיים (ספר שלא קראתי).
אבל נזכרתי בספר הראשון כי באחת הסצנות הראשונות שבו נוח דן בינו לבין עצמו בשאלה פילוסופית חשובה: למה מאכלי רחוב שונים בעולם כמו הסושי היפני זוכים לכבוד ולמעמד של אוכל גורמה בכל העולם, לעומת החומוס הישראלי שנחשב עדיין כאוכל נחות למדי למרות שאפשר להכין אותו באיכות גבוהה?
על המסקנות של השאלה הפילוסופית הזו תצטרכו לקרוא בספר.
התיירת המקרית 
אתחיל מהסוף – אני לא חושבת שהחומוס הישראלי נחשב אוכל נחות….לא יודעת מאיפה הבאת את המסקנה הזאת.
מעניין לשמוע על הספרים של נועם זיו. דווקא הסתקרנתי בעיקר לגבי הספר השלישי, אותו לא קראת.
אנחנו מעולם לא היינו טיפוסים של אוכל רחוב, למרות שפה ושם הזדמן לנו כמובן לאכול – בין אם בטיולים בחו"ל (בהאנוי בעת ביקורנו בויאטנם אפילו עשו לנו סיור שמטרתו הספציפית היתה אוכל רחוב) ובין אם בין לבין סידורים בתל אביב או מקומות אחרים שהחזיקו אותנו יום שלם מחוץ לבית ונהיינו רעבים.
אנחנו, כשאכלנו מחוץ לבית, זה בדרך כלל היה במסעדות. אמנם זה בדרך כלל היה במסעדות פשוטות – מסעדות פועלים, מסעדות מזרחיות/ערביות, מסעדות המבורגר למיניהן – אבל עדיין אלה היו מקומות סגורים עם מקומות ישיבה (ומזגן או חימום בהתאם לעונה) ולא בעמידה בחוץ או בישיבה על ספסל לא נוח ברוח הקרה או בשמש הקופחת. אנחנו קצת מפונקים.
היה דוכן פלאפל נהדר בהוד השרון (נדמה לי שהוא עדיין קיים ואף קם לו מתחרה, מתוך המשפחה, בצדו השני של הרחוב) שהיינו נוסעים אליו לעיתים רחוקות כי הפלאפל שלו היה נהדר.
נפגשנו לא מזמן עם גיסי וגיס-טי בעגלת קפה במושב לידנו, וממש לא התלהבתי. לא מהאוכל ובעיקר לא מהישיבה על כסאות לא נוחים בחוץ. בקיצור – כשאני חושבת על בילויים (ואולי עוד אכתוב פוסט על זה בעצמי) אוכל רחוב לא ממש נמצא ברשימה.
אהבתיLiked by 1 person
הכוונה לזה שאת לא תמצאי חומוס באף מסעדת יוקרה, אלא לכל היותר במסעדות מאוד פשוטות. סושי לעומת זאת שהוא האוכל הרחוב היפני את יכולה למצוא בסושיה פשוטה – אבל גם יש מסעדות יוקרה שמגישות אותו. כנ״ל לגבי המבורגרים – מצד אחד יש מסעדות ג׳אנק פוד שמגישות אותו, אבל גם מסעדות ברמה גבוהה.
והשאלה עד כמה מסעדות פועלים פשוטות יכולות להחשב גם כאוכל רחוב במובן מסוים?
אהבתיאהבתי
הזכרת לי את הספר הזה שהיה מאוד מדובר אבל לא קראתי…
גם אני לא מת על אוכל רחוב. אוהב פלאפל אבל בשנה שעברה אכלתי יותר מדי אז החלטתי לקצץ משמעותית ואני יודע לומר שמ1.1.24 אכלתי 3 מנות פלאפל…
אהבתיLiked by 1 person
אני מקווה שלפחות אלו היו מנות פלאפל טובות.
אהבתיאהבתי
לא שמעתי מעודי על האיש שאותו את מצטטת.
כמו אמפי, מדוע חומוס נחשב "אוכל נחות"? בתוכניות בישול רבות יש "קרם חומוס", באחרות עושים ממנו מטעמים רבים.
אישית אני מכיר "מומחי חומוס" שסרקו את ישראל, מצריים, ירדן ויודעים לזהות חומוס איכותי במיוחד.
לגבי אוכל רחוב, הרחבתי בפוסט שלי.
אהבתיLiked by 1 person
ועדיין – אין מסעדות יוקרה שמגישות חומוס, אבל יש מסעדות יוקרה שמגישות סושי.
אהבתיאהבתי
תלוי באיזה צד של העולם את.
אהבתיאהבתי
באיזו מדינה יש מסעדת יוקרה שמגישה ממרח חומוס?
אהבתיאהבתי
מרוקו, למשל?!
את מתיחסת אך ורק למטבח המערבי ומתעלמת מהמטבח הערבי, המזרחי וכו'
אהבתיאהבתי
גיגול קצר – אז נכון הרבה בירושלים, תל אביב, לבנון, אבל בפלורידה, באוסטרליה.
וכל זה אין מטרתו להוריד את ה"סושי" ממרום מעמדו, אם כי סוטשי במסעדת יוקרה לא מתחיל להיראות כמו סושי כאוכל רחוב.
gahttps://www.foodnetwork.com/restaurants/pa/philadelphia/zahav-restaurant
https://www.tasteatlas.com/liza
https://www.tasteatlas.com/maha-restaurant
אהבתיאהבתי
אלו נראות לי מסעדות מזרח תיכוניות סטנדרטיות למדי, לא יוקרה…
אהבתיLiked by 1 person
,הצלחתי להתחבר לבלוג שלך🙂
יש מסעדות שף שמגישות חומוס במחיר מופרז. בוינה ובפריז יש אפילו הרבה כאלה. הסתכלי לדוגמה על מסעדות השף של אייל שני או שבור בפריז (מסעדת מישלן).
אני אוהבת לפעמים לאכול ברחוב. בעיקר גלידה
אהבתיLiked by 1 person
מזל טוב על ההתחברות לבלוג.
ועצוב בעיני שמה שייצאנו קולינרית לעולם זה אייל שני עם הקשקשת שלו, במיוחד לעיר כמו פאריז שמבינה באוכל.
אהבתיאהבתי
טוב, לא אתווכח אתך.
בכל מקרה – היית פעם במסעדת יוקרה שהגישה סושי, באמת?
אהבתיLiked by 1 person
במסעדות שף אסייתיות למיניהן, בהחלט.
אהבתיLiked by 1 person
מסעדת שף = מסעדת יוקרה?
נדמה לי שהמושגים שלנו קצת שונים.
מסעדת שף של סושי אינה שונה ממסעדה יוקרתית בפלורידה שמגישה חומוס.
אבל השאלה שהעלית משמעותית מבחינה תרבותית, חברתית, פוליטית – מדוע נתחי דג חי הפכו לפופולריים כלכך, גם במקומות בהם למשל דגים אינם "מצרך יויומי".
אהבתיLiked by 1 person
פלורידה משום מה לא מתקשרת לי עם מסעדות יוקרה, יותר עם אמריקנים פרימיטיווים בדעותיהם, זקנים שמחפשים מזג אוויר חם שנתקעו משום מה באחד האיזורים הכי גשומים של ארה״ב (כולל הוריקנים!), וילדים מצווחים בפארקי שעשועים עמוסים מידי עם הורים עצבניים.
אהבתיאהבתי
האמת שמאז שיש לי צליאק כל יציאה לאכול בחוץ הופכת להיות תיק בגלל שיש כל כך הרבה דברים שיש בהם גלוטן שאני צריכה כל הזמן להיזהר. וגם במקומות שיש בהם דברים ללא גלוטן הסביבה לא תמיד נקייה מגלוטן.
ובאוכל רחוב זה עוד יותר מסוכן כי לרוב גם האנשים שמכינים אותו לא מודעים לזה שאי אפשר לחתוך על קרש חיתוך שהייתה עליו נגיד פיתה רגילה, פיתה לל"ג וגם לא להשתמש באותו סכין.
או אם הם מטגנים פלאפל באותו שמן שהם מטגנים משהו עם גלוטן (נגיד שניצלים).
אני זוכרת שיצא לי לדבר עם מישהי יפנית שלא הבינה למה בישראל דגים זה דבר כל כך יקר כשביפן זה מוצר צריכה בסיסי ודיי זול. וגם לא למה הישראלים מתלהבים כל כך מסושי שעולה פה הון לעומת יפן ששם הוא לא יקר כמו שכאן.
אהבתיLiked by 1 person
הסיבה למחירים ולאיכות של הדגים בארץ פשוטה – הם הרבה פחות נגישים מאשר ביפן, למרות שיש בריכות גידול שלהם. אני די שמחה כי אני די מתעבת דגים.
אהבתיאהבתי
האמת שאני לגמרי לא מסכימה איתך, יש דגה נהדרת בארץ.
אמנם יש כמה סוגים של דגים שמיובאים כמו סלמון למשל, למרות שהיום כבר יש בארץ בריכות שמגדלים בהן סלמון (אבל אנשים עדיין יעדיפו סלמון מיובא ולא ישראלי).
יש המון דגה טרייה מהים התיכון, למעשה רוב הדגים שמגישים בארץ הם מדגת הים התיכון.
רק שהמחירים גם לפני עשור היו מאוד מאוד גבוהים, והיום הם עוד יותר גבוהים.
אהבתיאהבתי
איכות הדגים לא ממש משנה את העובדה שבעיני זה מגעיל.
אהבתיאהבתי