הטיול לאלסקה – סיאטל

בהמשך לטיול בפארק – נסענו למה שהיה אמור להיות לילה אחד מתוך רבים שבו שהינו באכסניה – הפעם בעיר סיאטל.

כמובן שהיינו חופשיים לבחור באיזו אכסניה או מלון לשהות בעיר – אבל נקודת ההורדה והאיסוף שלנו היתה ליד אכסניה מאוד ספציפית. האכסניה הוקמה באמצע שנות התשעים על ידי אותו אדם שהקים את חברת הטיולים ואת האכסניה שבה שהיתי בסן פרנסיסקו – אבל בשלב מסוים הוא החליט להוריש את האכסניה בסן פרנסיסקו לאחד מהבנים שלו, את חברת הטיולים לבן אחר – ואת האכסניה בסיאטל לחבר משפחה.

האכסניה עצמה נמצאת בנקודה מרכזית מאוד בעיר, ליד השוק הגדול של העיר.

תהליך הצ׳ק אין אליה היה קצת מוזר – כי אחרי שכל אחד מאיתנו וידא את ההזמנה שלו מול המחשב, במקום פשוט לתת לנו מפתח והוראות כלליות איך להגיע לחדר, איש או אשת הקבלה (והיו שניים) פשוט ליוו את האדם לחדר שלו – מה שהאריך מאוד את התהליך, וגרם לאלו מאיתנו שהיו בסוף התוא להמתין לא מעט זמן לתורנו.

במהלך ההמתנה היתה תקרית לא נעימה בין כמה מטיילים.

שניים מהמטיילים היו זוג יחסית מבוגר מאוסטרליה, והאישה בזוג התנהגה בצורה מאוד ״מפונקת״ במשך כל הטיול, ולמשל התנהלה כאילו שמור לה תמיד מקום קבוע באוטובוס, גם אם נאמר לנו בתחילת הטיול שאין מקומות שמורים, והיא היתה ממש מזיזה חפצים של אחרים או ״רומזת״ לאנשים לזוז כדי לאפשר לה לשבת במקום ה״קבוע״ שלה.

במקרה של האכסניה, בעלה מצא דרך ״לעקוף״ את התור ולקבל שירות לפני זוג אחר. פקידת הקבלה הסתבכה בהזמנה של הזוג השני, ואותה אישה ״מפונקת״ רמזה לבעלה שאין לה סבלנות להמתין עד שיסדרו את המצב, והוא נדחף לקבל שירות למרות שהפקידה התחילה לטפל בזוג השני וגרם לזה שהם יקבלו את החדר קודם לכן ולעיכוב לזוג השני שמאוד נפגע מההתנהלות.

אני במקור הזמנתי מה שהוגדר באתר כ״מיטה זוגית״, בהנחה שאין מיטות זוגיות בחדרים משותפים, ולכן הנחתי שהזמנתי חדר פרטי. אבל מסתבר שבאכסניה הספציפית הזו יש סידור של חדר משותף שבו יש מיטות זוגיות – ואפילו מיטות קומתיים של מיטות זוגיות.

למזלי הרב, קיבלתי מיטה תחתונה במה שפקידת הקבלה הגדירה בתור ״החדר הכי יפה בעיני באכסניה״, בגלל שיש בו שני חלונות בשני קירות שונים עם נוף יפה לעיר. אבל לא יולתי להנות ממנו, כי שתי מטיילות אירופאיות ״השתלטו״ על השולחן שהיה ביניהם – בהתחלה כדי לסדר את המזוודות שלהן מאפס, ואז פשוט המשיכו לשבת שם למרות שאני למשל ישבתי על המיטה והתחלתי לכתוב ביומן שלי והיה ברור שגם לי השולחן היה יכול להיות שימושי.

בניגוד לאכסניה ששהינו בה בסן פרנסיסקו, האכסניה בסיאטל נראתה מלאה, והיה אפילו תור לחדרי האמבטיה והשירותים היפים והמעצבים שהיו בה, למשל זה:

בבוקר שלאחר מכן התעוררנו מוקדם כדי לאכול ארוחת בוקר שהוגשה באכסניה והיתה עשירה למדי – וכללה בייגלים וממרחים, וגם דגני בוקר עם חלב וכמובן מבחר של פירות ושתיה. השלטים לפחי הזבל והמחזור התייחסו באופן ישיר למדל לגארדנר Gardner שהיה מי שהקים באמצע שנות השבעים את החברה שהפכה להיות חברת הטיולים והבעלים של האכסניות בסן פרנסיסקו וסיאטל:

אני התעוררתי מוקדם במיוחד כדי ללכת לשתות משהו בסניף המקורי של רשת סטרבאקס שנמצאה כמה מאות מטרים משם. הגעתי לשם כמה דקות אחרי שעת הפתיחה, רק כדי לגלות שהסניף עצמו לא פתוח אבל יש לו כבר תור מאוד ארוך של תיירים נלהבים. בגלל שהאוטובוס היה אמור להגיע זמן לא ארוך אחר כך כדי לאסוף אותנו – העדפתי לוותר על העמידה בתור ולהסתכן באיחור לטיול, והלכתי בסוף לשתות משהו בסניף הסטרבאקס שהיה קרוב יותר לאכסניה.