אני כותבת כי אני פשוט רוצה לעשות לעצמי סדר לגבי דברים שאני רוצה לשוחח עליהם עם הקואצ׳רית שלי במפגש הבא שלנו, לפני שאני פונה לעזרה מקצועית טכנית, ולפעמים הפידבק שאני מקבלת מכם באמת עוזר לי לסדר את המחשבות (גם אם אני לא תמיד מסכימה איתו).
כמו שכתבתי בפוסטים קודמים שלי בנושא, תחום התוכנה השתנה מאוד מאז שהתחלתי לעבוד בו – ואני המשכתי במשך שנים לעסוק בתחומים שהפכו עם הזמן להיות יותר ויותר מיושנים.
רק כשפוטרתי קצת לפני הקורונה מתפקיד מיושן כזה, הבנתי את גודל הפער (למרות שהייתי מודעת אליו ברמה כזו או אחרת לפני כן). אבל כל מי שהתייעצתי איתו בנושא הציע שאשקיע את הזמן למצוא תפקיד לפי היכולות, הכישורים, והידע הקיימים שלי – ואז אשקיע את הזמן לקדם את הידע שלי במקביל לעבודה.
אבל מסיבות שלא היה ברורות לי, איכשהו קיבלתי הזדמנות להתחיל בתפקיד שבו הייתי יכולה להשלים את הפערים האלו דרך העבודה עצמה. אני כמובן שמחתי מאוד על ההזדמנות, לא רק להתחיל להשלים את הפערים אלא גם למצוא סוף סוף עבודה אחרי תקופה מאוד ארוכה שבה לא עבדתי. אבל בדיעבד אני מבינה שבעצם במקביל מאוד חששתי מהתפקיד – קודם כל כי אחרי שכל כך הרבה פעמים לא קיבלו אותי לתפקידים אחרים בגלל פערים טכנולוגיים הרבה יותר קטנים, שאלתי את עצמי עד כמה הפער היחסית גדול הזה הוא לא בהכרח משהו שיהיה לי קשה להשלים אותו.
בלי לשעמם בפרטים, זה הוביל בסופו של דבר לדינמיקה לא בריאה עבורי לכל אורך התקופה שבה עבדתי בחברה. וזה התבטא בכך שבניגוד לתפקידים הקודמים שלי שבהם תוך כמה חודשים התחלתי להרגיש שאני בתחום הנוחות שלי בתפקיד – פה מעולם לא הצלחתי להרגיש בנוח, והרגשתי כל הזמן שאני מחוץ לאיזור הנוחות שלי – וכמובן שהיה לזה מחיר בסטרס.
בדיעבד ברור לי שהייתי צריכה אולי מנטורינג או הדרכה כדי להכווין אותי גם איך להתגבר על הפער הטכנולוגי, וגם לאיך לעמוד בציפיות ממני, אבל ממגוון של סיבות שכללו חוסר זמן ואז מנהלת שהיתה מאוד ״אנטי״ לא הצלחתי לקבל אותו. אבל בסופו של דבר ביליתי כמה שנים טובות בלהיות בסטרס מהתפקיד, ובחלקים ארוכים מהתקופה הזו גם חששתי מפיטורים. וכל זה לא תרם לתפקוד טוב יותר שלי אלא להיפך – ובמובן מסוים הוא הפך לנבואה שהגשימה את עצמה.
אבל בעצם במחשבה אחורנית, גם לפני שהתחלתי לעבוד בתפקיד הייתי במצב שבו הייתי בלחץ. פיטורים הם חוויה לא נעימה, וכשתקופת חיפוש העבודה מתארכת וכוללת לא מעט תקוות ונפילות, ובמקביל מתחילה מגיפת הקורונה עם הסגרים ושאר המגבלות שלה ומשפיעה משמעותית על אורח החיים שלנו – זה הופך את התקופה להרבה יותר לחוצה, גם אם בתקופה הזו כן הצלחתי לפתח שגרה כזו או אחרת שכבר הרגישה כמו ״איזור נוחות״ משלה.
אבל בעצם הלחץ שלי לא התחיל רק כשפוטרתי, אלא כמה שבועות לפני כן. שישה שבועות לפני הפיטורים חזרתי מטיול בניו זילנד, וכבר מהיום הראשון שלי חזרה התחילו סימנים לכך שהפיטורים עומדים להגיע, ובעצם ביליתי את כל התקופה הזו בין החזרה מהטיול לבין הפיטורים במתח ממה שעומד לקרות.
כך שבעצם אם אני מסתכלת אחורנית – מאז בערך אמצע דצמבר 2019 אני בלחץ. חלק מהלחץ כמובן נובע מהאירועים שקרו בשנים האחרונות – הקורונה, המלחמה, והמצב הכללי במדינה כמובן. אבל בנוסף לכל אלו עלי יש את הלחץ התמידי בתחום המקצועי.
בפעם הקודמת שחיפשתי עבודה – לקחתי בערך שבועיים של חופש להרגע, ואז רציתי להתחיל לחפש עבודה ב״איזי״ – אבל נגררתי באופן די מיידי לחיפוש די אינטנסיבי. מדובר היה על התקופה שלפני הקורונה שבה השוק היה במצב מצוין – וכמעט כל יום היה לי ראיון כזה או אחר, בין אם פיזי במשרדים של החברה ובין אם היה מדובר על שיחת טלפון.
וכשהתחילה הקורונה – התהליך עצמו כבר היה ״מותנע״ במובן הזה שהייתי רשומה בכל חברת השמה אפשרית, והכרתי כמה ערוצים אחרים למציאת תפקידים. אבל עצם העובדה שהייתי רשומה בחברת השמה הפכה את התהליך למשהו שמניע את עצמו בלי צורך ביותר מידי מאמץ ממני.
בחיפוש הפעם הנחתי שיקרה משהו דומה – אקח שבועיים שלושה של חופש שאותם גם אנצל להתכונן קצת לראיונות. אבל תקופת המנוחה הזו נמתחה לבערך חודש שאחריו כבר שמתי לב לזה שאני ״גוררת רגליים״ בכל מה שקשור לחיפוש – ובעצם בכל מה שקשור ליוזמה מצידי בנושא.
וכמו שכבר ציינתי בעבר, בגלל שחברות עובדות הרבה פחות עם חברות השמה, התהליך דורש הפעם הרבה יותר יוזמה מצידי, כי הרבה חברות הפסיקו לעבוד עם חברות השמה – ואני צריכה למצוא את התפקידים הרלוונטיים בעצמי.
בתחילת מאי התחלתי לחפש בצורה יותר רצינית – אבל אז התחילו הבעיות עם השכנים שלי, ולמרות שזה בסופו של דבר לא דרש יותר מידי התעסקות – זה די קטע את החיפושים שלי.
ומאז אני מרגישה שאני לא מצליחה ״להתניע״ את התהליך מחדש בצורה מספיק רצינית, וקשה לי להבין למה. אבל במחשבה אחורנית אני רואה פה שילוב של כמה דברים.
קודם כל, אני באמת מרגישה שאני זקוקה לתקופה של מנוחה מכל הלחץ שהיה עלי במהלך העבודה וקצת לפניה – ובמובן מסוים אני מתקשה להשיג אותה כבר תקופה די ארוכה בגלל השילוב של המצב הבטחוני והבעיות מול השכנים שלי שמרגישות כאילו יש סיכוי שהן לעולם לא יסתיימו (למרות שבאמת יש לי שקט מהם לאחרונה). על פניו אני מתמודדת עם הדברים – אני לא היסטרית סביב המצב הבטחוני וממשיכה בשגרה שלי בלי להתעסק עם האיום נון סטופ, ואפילו מתבדחת עליו מידי פעם. אני כמובן גם מנסה לא להגיע למצבי קצה עם השכנים שלי, ומנקה ומסדרת את הדירה וזוכרת לזרוק זבל בזמן ועושה כל דבר אפשרי כדי לא לטפטף אותו במסדרון.
אבל אני לא ממש מצליחה להרגע. בימי שישי האחרונים למשל קלטתי שבשעות הבוקר אני ממש ממתינה לראות אם הבעלים של הדירה יכתוב לי על עוד תלונות של הדיירים שלו ושל הדיירת השלישית בקומה שהיא חברה שלו – כי אלו השעות שבהן הוא פונה אלי לאחרונה. ואני מוצאת את עצמי בודקת את החדשות באמצע הלילה כדי לראות אם קורה משהו ואולי היו אזעקות שלא התעוררתי מהן או שהן היו באיזורים אחרים והמתקפה התחילה רק לא באיזור שלנו במרכז.
הנקודה השניה היא שאני מרגישה שתמיד הייתי מישהי שיש לה קושי לקחת יוזמה ופשוט מעדיפה לתת לאחרים להוביל. מן הסתם השתפרתי בזה משמעותית עם השנים, אבל עדיין היה לי נוח פשוט לשלוח לחברות השמה את קורות החיים שלי, ואז לתת להן לצוד לי תפקידים.
עכשיו אני צריכה לחפש את התפקידים לבד, ולמצוא את הדרך להגיש קורות חיים בצורה שהם יקבלו תשומת לב, וזה הרבה פחות טבעי ונוח לי – ובעצם גם הרבה פחות יעיל, כי אין לי מושג איך להגיע לאותם תפקידים שבעבר חברות ההשמה היו מודעות אליהן ומחברות ביני לבין החברות שחיפשו עובדים.
ובדיעבד אני גם חושבת שיש מאחורי העיכוב הזה לא מעט פחד.
קודם כל, מדובר על פחד להסביר למה פוטרתי, ומה יגידו הממליצים שלי. המנהלת האחרונה שלי היתה טיפוס לא בוגר שלדעתי באופן לא ממש מודע היא ״החליטה״ שאני לא מתאימה, ולמרות שרשמית היא כל הזמן רצתה לאפשר לי להצליח – הרגשתי שהיא כל הזמן מחפשת סיבות ללמה אני לא מתאימה. במצב כזה – לא רק שלא היה סיכוי שאצליח, אלא גם חוות הדעת שלה עלי היתה אוסף של דברים שהוכיחו את תחושת הבטן שלה ולא בהכרח הערכה אובייקטיבית.
אבל מעבר לזה, אני מפחדת מלהתחיל תפקיד חדש, למרות שברור לי שאני זקוקה למשכורת. כי למרות שברור לי שחלק גדול מהבעיות בתפקיד האחרון שלי היו קשורים למנהלים שלי, ברור לי שגם חלקן נבע מההתנהלות שלי ובדיוק בגלל זה אני חוששת שזה יקרה שוב – וקשה לי להבין בעצם איך למצוא את התפקיד הבא שלי בלי שהבעיה תחזור על עצמה.
קל לי מאוד ללכת על תפקידים ״פשוטים״ יחסית, במיוחד כאלו שהן בחברות שהן בשולי ההייטק שמתחזקות מוצרים שכבר קיימים המון שנים, או מקומות עבודה שהם בכלל מחוץ להייטק אבל עדיין זקוקים למתכנתים – כמו למשל בנקים וחברות אחרות בתחום הפיננסי, או משרדי ממשלה שונים.
אבל מעבר לעובדה שהמשכורת במקומות האלו נמוכה משמעותית מהמשכורות בהייטק (וזה משהו שבעתיד למשל יכול גם להשפיע על הפנסיה שלי, ובהווה גם משפיע על היכולת שלי לחסוך כסף לעתיד), אני חושבת שצורת העבודה המוסדית שם תהיה משעממת ומקובעת לי, ואני ממש רוצה את האתגר שההייטק מציע.
ואני יודעת שברגע שאעבור למשהו שהוא מחוץ להייטק, היכולת שלי לחזור להייטק תעלם, ואני אאלץ להשאר בארגון מוסדי שכזה גם אם אני לא ארצה להישאר.
מצד שני, עולה השאלה לאילו תפקידים אני כן יכולה להגיע בהייטק – ומה אני אצטרך לעשות כדי להגיע אליהם. וזו השאלה שאני צריכה לברר מול הקואצ׳רית.
התיירת המקרית 
אני חושב שלעבודה מחוץ ל"הייטק" יש הרבה יתרונות. אני עברתי מחברת הייטק לחברה "מוסדית" ממגוון סיבות. חלקן לא התממשו, אבל אני חושב שהסיכון שאמצא עצמי מפוטר שלא באשמתי נמוך משמעותית ממה שהיה בעבר.
שיהיה לך בהצלחה!
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני שמעתי סיפורי זוועה ממתכנתים על עבודה משעממת ופוליטיקה אירגונית מאוד רעילה במקומות כאלו, הרבה יותר מאשר בהייטק.
אהבתיאהבתי
אחת הסיבות שבחרתי במקום העבודה הזה היתה המחשבה שיהיה לי פחות לחץ בעבודה ויותר פנאי. אחרי השנה הראשונה שם זה כבר לא קרה – וזה באשמתי המלאה. בסופו של דבר זה תלוי גם במקום וגם באדם
אהבתיLiked by 1 person
אני פחות מחפשת את הפחות לחץ ויותר פנאי אלא להיפך… 🙂 כנראה שאנחנו שונים במובן הזה.
אהבתיאהבתי
לא בהכרח, כי אני חשבתי שאני מחפש את זה אבל גיליתי שלא…
אהבתיLiked by 1 person
טוב שכתבת לעצמך את כל המחשבות וההתלבטויות והשיקולים ואני מקווה שזה באמת עזר לך לעבד ולהתכונן לשיחה עם הקואצ'רית ובכלל להמשך חיפושי העבודה.
כידוע לך אני מעולם לא עבדתי בהייטק – כלומר בתחילת דרכי אחרי הצבא עבדתי קצת בבתי תוכנה אבל זה לא היה דומה למה שאחר כך התפתח כהייטק, ומהר מאד עברתי לעבוד ביחידות מחשב של חברות שהעסק שלהן לא היה הייטק. החיסרון הבולט של זה כמובן היתה המשכורת, שלא התקרבה בכלל למשכורות ששמעתי עליהן בתחום ההייטק. אפילו בחברות שסיפקו לנו שירותי תוכנה או חומרה הרוויחו יותר. אבל ראיתי איך שהם עבדו ולא הייתי מוכנה בשום אופן לעבוד ככה. וגם אצלם היתה פוליטיקה ארגונית, לעיתים רעילה, יש את זה בכל מקום ובכל תחום. היכן שיש אנשים.
היתרון בחברות בהן אני עבדתי באמת היה שהיו הרבה פחות תנודות עם גיוסים ופיטורים, והאמת שגם כל הזמן התקדמנו מבחינה מקצועית כי החברות הכניסו טכנולוגיות חדשות וכולנו עברנו את ההכשרות הנדרשות, כך שבסופו של דבר התמחיתי בתוכנות ובתחומים שלא יודעת אם הייתי בכלל חשופה אליהם במצבים אחרים.
אהבתיLiked by 1 person
אני דווקא מעריכה את היכולת להחשף לפרספקטיבה של אנשים שעבדו בתחומים אחרים.
אני בדיוק כותבת על חוויה שהיתה לי בחברה שכנראה דומה למקומות העבודה שלך, ואחד ההיבטים שפחות מצאו חן בעיני היה כשהמנהלת התגאתה בעד כמה המחלקה תחתיה מתקדמת לפי גרסת הג׳אווה שבה הם עובדים – רק שהגרסא הזו נחשבת בהייטק למאוד מיושנת, והחברה שבה אני עבדתי כבר מזמן עברה ממנה לגרסא הרבה יותר מתקדמת, וגם זה קרה באיחור לא אופנתי.
אני מניחה שהגאווה נבעה מזה שהקוד שלהם היה בגרסא מיושנת משמעותית והם לאחרונה התקדמו מבחינת גרסאות ומבחינתה זו היתה דוגמא להתקדמות הטכנית שלהם מול מתכנתת שמגיעה מההייטק, אבל בסופו של דבר זה העיד על ההבדל בין התחומים.
וכמובן שבכל מקום יש פוליטיקה ארגונית, אבל במקרים רבים מקומות שיש בהם ועדים וקביעות ודרגות שנקבעות לפי ותק לא פעם סובלות מפוליטיקה יותר כבדה ופחות נעימה בגלל הצורך להיות מעורבים גם בפוליטיקה של הועד והמנהלים שלו ולא רק של מקום העבודה עצמו.
אהבתיאהבתי
סיכום מצויין לקראת שיחה עם מאמנת.
מתוכו העליתי שני דברים:
הראשון – הפחד מפני העתיד, הפחד של אי כשירות עכשווית, הפחד מעבודה רוטינית ומשעממת
השני – הארגון והפוליטיקה הפנימית שלו
אל זה מצטרפים – הצורך במשכורת מחד גיסא ומאידך גיסא רצון בשכר ברמות שכר שלא קיימות בארגונים ממוסדים.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט – השאלה היא מה עושים עם זה…
אהבתיאהבתי
אני מקווה שיהיו לך תשובות השבוע לאחר הפגישה.
מאוד חשוב שתשמרי על ראש פתוח, ואל תחפשי סיבה "למה זה לא יכול לקרות". תני לרעיונות לשקוע, להתפתח בתוכך.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאת מצפה למשהו שלא קיים, למישהו בעבודה שידריך אותך וילך איתך יד ביד כדי שתמשיכי ללמוד טכנולוגיות חדשות וכדומה, ובעצם התפקיד הזה הוא שלך. את צריכה לבחור איזה טכנולוגיות תלמדי, את צריכה לראות איך ואם בכלל זה משתלב גם במקום העבודה הנוכחי או לאו. כל עניין הלימוד הוא עלייך. זו צריכה להיות המוטיבציה שלך והאינטרס שלך ללמוד להתפתח ולקדם את עצמך.
במקום עבודה האחרון שלי, כל מי שעבד בצוות שהוגדר טכנולוגי/טכני (לא משנה אם זה סיסטם, QA, devops, ומפתחים, יכל ללמוד כל קורס שהוא רוצה דרך אחד מהאתרי קורסים הבינ"ל, והמקום עבודה היה משלם על זה ולא דורש מאתנו כלום.
היה איתי בן אדם בצוות שהתחיל מאפס ותודות לגישה הזאת של החברה התקדם מאוד מבחינה מקצועית ולמד קורסים שאם הוא היה צריך לשלם על זה מכספו בחו"ל זה היה עולה לו הון לא קטן. אבל הוא עשה את זה תוך כדי עבודה.
אחת מהתכונות הכי חשובות שצריכה להיות לכל בן אדם שעובד בתחום הייטקי זו יכולת למידה עצמית, ויכולת טובה של מולטי טאסקינג וגם להבין ולפתור בעיות מהר.
זה גם קטע כזה ששמתי לב אליו, שבחברות הייטק אמנם יש לך ראש צוות שמנהל את כל הצוות, אבל כל אחד גם מנהל את עצמו במיקרו ובמשימות שלו, יש את המשימות של העבודה התחום אחריות שלך וכל מה שקשור בזה, ויש את המשימות האישיות שלך, להתקדם ולהפתח מבחינה מקצועית.
ברור לי גם שלא כל חברה מאפשרת לעובדים שלה ללמוד על חשבונה (שהם ממנים את הקורסים אונליין), אבל גם אם לא מדובר בקורסים שלרוב לא עולים הרבה מדיי (כמה מאות שקלים לעומת קורסים בארץ שעולים כמה אלפים).
לי יצא לעבוד בחברות הייטק וגם בחברות שהן לא הייטק ויש הבדלים עצומים בהתנהלות של החברה, בהתנהלות של האנשים, בשכר ובתנאים שאת מקבלת (שפה יש לפעמים פער משמעותי כי בכ"ז התנאים שאת מקבלת מתכמתים בסופו של דבר לכסף, נוחות, WLB וכדומה)
אחד הדברים שאני מאוד אוהבת בחברות הייטק זה שתמיד יש דברים חדשים ללמוד שם, יש ריכוז של אנשים איכותיים מבחינה מקצועית (לפחות במקומות בהם אני הייתי), העבודה הרבה יותר אינטנסיבית וגם הרבה יותר מאתגרת ומעניינת.
ובעיקר לא גורמת לך להישאר מאחור כי לפעמים חברות שהן לא הייטק נוטות להישאר עם טכנולוגיות מיושנות יותר, לא ממהרות לעשות שינויים רבים (ובעיקר לא ממהרות להוציא כספים).
כמו כן יש בחברות כאלה לא מעט פעמים גם פוליטיקה קטנה ומגעילה.
אני לגמרי בעד שאם מתאפשר לך להיות מכוונת עבודה בתחום שלך בחברות הייטק/פינטק/ביוטק בגלל שיש למקומות האלה את היתרונות שאמרת שאת מחפשת.
וגם בגלל שברגע שיוצאים משם, קשה מאוד לחזור.
בדיוק השבוע הייתה לי שיחה בנושא הזה לגבי עצמי. ואני ניסיתי להסביר למה זה בעייתי עד בלתי אפשרי עבורי לחזור לעבודה במקצוע שלי אחרי יותר מארבע שנים שלא עבדתי (שלא לדבר שהייתי עסוקה בשיקום שלי כך שלא היה לי זמן גם לגעת ולשמור על הדופק בתחום שכל הזמן מתפתח ומשתנה).
ואצל מי שלא עובד בתחום זה פשוט לא נתפס שאם לא עבדת X זמן לא יהיה לך לאן לחזור כי הטכנולוגיות התקדמו ומה שהיה לפני 4 שנים זה לא בהכרח מה שיש היום (וזה היה רק דיבור בקטע המקצוע, לא דיברנו בכלל על הבעיות הרפואיות שלי שמונעות ממני לתפקד כמו בן אדם נורמלי).
אהבתיאהבתי
מה שאת כותבת לגבי מנטורינג ממש לא נכון – למשל במקום העבודה האחרון שלי היה מתכנת מקביל אלי שהיה עם רמת ותק דומה לשלי, רק שהוא עבד עם המנהל שקיבל אותי לעבודה לפני שנים והמנהל ממש אהב אותו בתור עובד. ולמרות שהמתכנת הוא ותיק, המנהל כן מאוד הכווין אותו טכנולוגית כי העובד הגיע מתחום לחלוטין שונה. הוא ממש שלח אותו לקחת קורסים ספציפיים ביודמי או בלינקדאין לרנינג כדי שהוא ייכנס לתחום החדש בצורה טובה.
באותה מידה לי היתה מנהלת כזו לפני כמה שנים שממש דחפה אותי לקבל יותר אחריות שבחיים לא הייתי יוזמת לקבל בעצמי.
מעבר לזה – על חברה בסופו של דבר כותבת מוצר בטכנולוגיות שזמינות לה בנקודת זמן מסוימות ולא עובדת טכנולוגיות כל שני וחמישי, והיחידים שכביכול מסוגלים להתעדכן כל הזמן הם אלו שעוברים תפקידים כל שנתיים או שלוש כשמגיעה הטכנולוגיה הבאה. העניין הוא שאנשים עם מספר גדול מידי של מעברים כאלו אחרי תקופת זמן קצרה נתפסים בתור עובדים גרועים – גם כי הם לא מחזירים בצורה טובה את ההשקעה בהכשרה שלהם בחברה למוצר הספציפי שלה, וגם כי הם לא מצליחים להגיע לסיטואציה שבה הם מגיעים למעמד שבו הם מקבלים יותר אחריות ברמה הניהולית או הטכנולוגית בכל מקום עבודה ולכן הם מפסידים חלק מהערך שלהם.
אני חושבת שבמקרה שלך הבעיה היא פחות העדכון הטכנולוגי כי אפשר עקרונית להשלים אותו לבד – אלא יותר העובדה שאת לא מסוגלת להתרכז בצורה טובה, ואם אני זוכרת נכון הסברת לי פעם שריטלין או תרופות דומות לא יכולות לעזור לך כי אלו לא ממש בעיות קשב וריכוז.
אהבתיאהבתי
ברוב החברות שיצא לי לעבוד בהן, וגם חברים שאני מכירה שעובדים בתחום, לרוב יש חפיפה שנמשכת גג חודש ואחר כך כבר מצפים ממך להסתדר לבד. לרוב לא יצמידו לך מנטור שיכוון אותך וילך איתך יד ביד בדרך יצפו ממך ללמוד לבד ולשאול שאלות רק אם באמת קלו כל הקיצים ולא הצלחת למצוא פתרון לבד.
התחום הספציפי שאני עסקתי בו עד כה (תשתיות שונות) הוא שונה מתכנות כי בתחום הזה כל הזמן יש טכנולוגיות חדשות ומתפתחות. מספיק שכל כמה שנים יוצאת מערכת הפעלה חדשה לשרתים, או שיוצאים עדכונים שצריך לבדוק לפני שמחילים אותם על שרתים. גרסה חדשה של VM (כלשהו, תלוי עם מה עובדים). ועוד ועוד.
בתכנות, מן הסתם מקומות לא יחליפו שפת תכנות בכל פעם שיש משהו חדש, המוצרים עובדים עם שפה מסויימת שקבעו וכך ממשיכים.
יש לי כמה בעיות במה שקשור לעבודה.
אחת מהן היא שאני לא מצליחה להתרכז בללמוד חומר חדש. זו לא בעיית קשב וריכוז אלא נזק נוירולוגי שיש לי במוח שלא ברור אם הוא ישתפר או לא (אני לא מרגישה הבדל משמעותי בין למשל שנה שעברה להשנה.
בעבודה בתחום שלי צריך להיות בפוקוס כל הזמן, כי לצד עבודה שוטפת ותחזוקה יש כל הזמן תקלות שצצות, וזה לא שיש לך איזה מקום שאומר לך אם יש תקלה X יש דרך מסויימת שככה פותרים אותה, לרוב יהיה מדובר בתקלה שמעולם לא נתקלת בה, ואת צריכה ללכת לחפש את זה בגוגל ולראות אם מישהו בעולם נתקל בזה או במשהו דומה ולהתחיל לעשות נסיויים כאלה ואחרים כדי לבדוק אם זה עובד. זה אומר שאני צריכה להיות גם סופר מרוכזת וגם לעשות מולטיטאסקינג בקריאה והבנה של חומרים מהר ולנסות אותם כדי לעשות troubleshooting כדי לראות אם זה מסדר את התקלה.
וזה בהנחה שיש רק תקלה אחת שרצה, בדר"כ כשמדובר על מערכות מורכבות – יש יותר.
תוסיפי את זה שהפכתי להיות בן אדם איטי משמעותית ממה שהייתי קודם.אני רוב הזמן עייפה ולא מרוכזת בלי שום קשר, יש לי פיברומיאלגיה מה שאומר שכל הזמן כואב לי, שזה גם מפריע לריכוז וגם גורם לעייפות יתר כי הגוף שלי מתמודד עם כאבים 24/7 וזה מעייף.
בשורה התחתונה, במקצוע תחרותי כמו כל מקצועות ההייטק את צריכה להיות ממש טובה במה שאת עושה. ומה שעשתה לי הקורונה הקודמת (זו שהייתה לי ב2022) שהיא השאירה אותי עם כל כך הרבה נזקים שאף מעסיק לא ייקח אותי לעבודה כי הוא ימצא בקלות מישהו שידלוור את הדברים ויעמוד בזמנים כמו שצריך. וזה לא משנה כמה ידע וניסיון יש לי אם אני לא מסוגלת לדלוור בזמן.
אהבתיאהבתי
מנטורינג הוא לא משהו שמצמידים לך, אלא את לרוב מחפשת ומוצאת מישהו שיכווין אותך איך לקדם אותך מתוך הניסיון האישי שלו או שלה. זה יכול להיות התקדמות בתחום בטכני או בתחום הניהולי, ועצם הרצון או הצורך במנטורינג לא מעיד על חוסר כשרון או חוסר יכולת אלא צורך בנקודת מבט של מישהו עם יותר ידע וניסיון. זה ממש לא דומה לחפיפה.
בכל תחום בהייטק יש התחדשות כל הזמן בטכנולוגית ובשפות ובגרסאות של שפות שלא פעם מוסיפות לשפות עצמם כלים חדשים שיכולים לשפר את היכולת לתכנת. ובכולם צריך לדעת לחקור כדי להגיע לתוצאות. 90% מהתפקיד האחרון שלי היה מחקר ואפילו המנהלת הגרועה שלי אמרה לי שיש לי יכולת גבוהה בתחום.
השאלה מה תעשי הלאה לגבי הנושא המקצועי – אני מניחה שאת לא יכולה לחכות לנצח להתאושש מהקורונה שעברת לפני 2022. מעבר לזה, כל חודש שאת לא עובדת את כנראה גם לא מפרישה כסף לפנסיה ושזה משהו שישפיע עליך גם בעתיד.
אהבתיאהבתי