זה הנושא של השרביט החם השבוע.
קודם כל, אני חושבת שחשוב שנקבל הערכה כמה חטופים עדיין בחיים. לדעתי יש מידע מודיעיני והערכות לגבי כמה מהם עדיין בחיים, וייתכן מאוד שיש מידע ספציפי לגבי חטופים מסוימים. למשל כמו שכתבתי בזמנו על משפחת ביבס שבזמנו החמאס הציעה לשחרר את הגופות של שירי והילדים וביבי סירב, ומאז שירותי המודיעין של ישראל לא הצליחו כנראה לאושש או להפריך את המידע שהם מתו שניתן על ידי החמאס. ואני כותבת ״כנראה״ כי לא פעם המידע לא משוחרר לציבור ללא אישור בני המשפחה של החטופים, ולעיתים המשפחות לא רוצות לשחרר את המידע לציבור כדי לאפשר להן להמשיך להלחם להחזיר את החטופים בשביל הסיכוי הקטן שהם עדיין בחיים, גם אם באופן אובייקטיבי הסיכוי לזה אפסי או אפילו לא קיים, וזה עלול להוביל לכך שהציבור יהיה פחות מחויב להלחם על שחרור חטופים שנחשבים לכאלו שכבר מתו.
ועולה השאלה עד כמה זה הוגן לציבור הרחב שהמידע הזה לא חשוף לנו, בעיקר כי משפחות החטופים משתמשות בציבור הרחב בתור אמצעי לחץ על הממשלה כדי לשחרר את החטופים. האם אנשים למשל היו תורמים כסף או משקיעים את זמנם בפרוייקט של משפחת ביבס אם הם היו יודעים שכנראה בני המשפחה כבר מתים?
וכמו שמוטי כתב – עיסקה היא דבר מורכב, בין השאר כי כניעה לחמאס לא רק שתעודד חטיפות נוספות בעתיד, אלא יכולה לפגוע בטחון המדינה במיוחד כי חלק מהעסקה דורש נסיגה מההישגים שהשגנו בעזה, ויכולים להוביל להשתקמות מהירה מאוד של החמאס – והתכוננות שלו לשביעי באוקטובר הבא. במצב כזה, נקבל בעתיד לא רק עוד חטופים (ורבים מהם), אלא גם הרבה נפגעים וחללים אחרים שהחמאס יגרום להם. כמובן שהמתמטיקה של כמה שווה כל חטוף היא מאוד מורכבת ו״קרה״, אבל בהחלט צריך לוודא שהעסקה לא תוביל למצב דומה בעתיד.
ובשישי בבוקר העיתונאי בן כספית פרסם את הטור הבא שבו הוא מעלה לא מעט נקודות רלוונטיות לגבי השחרור של החטופים.
הראשונה היא שבעיניו החמאס כבר במצב מאוד קשה – ולכן אין מה לחשוש מהפסקת הלחימה ואפילו שחרור ציר פילדלפי. כספית מסכים שהשליטה על הציר מאוד חשובה, אבל בעיניו שחרור החטופים שהם אזרחים (והוא מדגיש את ההבדל בינם לבין גלעד שליט שכספית התנגד לשחרורו בגלל היותם רבים ואזרחים, ובגלל השינוי בסטטוס של החמאס) הרבה יותר חשוב.
הוא גם כותב על נושא הפעימות השונות שנועד לאפשר לביבי מצד אחד להראות שהוא כביכול משחרר חטופים, אבל מצד שני לספק את סמוטריץ׳ ובן גביר שהוא לא עומד לסיים את המלחמה כדי לאפשר להם לממש את הפנטזיה שלהם לאכלס מחדש את רצועת עזה במתנחבלים.
הבעיה בפעימות האלו שהן לא קורות בקצב סביר, ומי שנותר מאחור כנראה שגורלו נחרץ למות. כספית מסכים עם זה (וכמובן שרואה בביבי אחראי לסיטואציה הזו) – אבל בעצם משאיר פה שאלה פתוחה האם עדיף להגיע להסכם שישחרר לפחות את חלקם, או לפעול צבאית ולהפעיל לחץ על החמאס בדרכים אחרות כדי לאלץ אותם לשחרר את כל החטופים, בתקווה שהזמן והלחימה לא יגרמו למוות של כמה מהם.
התיירת המקרית 
לא נקבל שום הערכה לגבי החטופים, את זה הוכיחו לנו מהרגע הראשון. הםתלא זכו לביקור של הצלב האדום, לא קיבלנו מעולם רשימות של מי נחטף בכלל, מי נחטף חי, מי עדיין בחיים.
שנית אני מתקוממת על המשפט שלך "משפחות החטופים משתמשות בציבור הרחב".
את אפילו לא מסוגלת לדמיין מה משפחות החטופים מרגישות, מה הן עוברות ועברו, ובל נשכח שרבים מהם גם איבדו בני משפחה בשבעה באוקטובר ואחר כך וגם חלקם היו חטופים בעצמם.
מבחינתי זכותם לעשות ולומר כל מה שהם רוצים או מרגישים שהם צריכים כדי להחזיר את יקיריהם הביתה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
גם אני מצטרף לאמפי בהתרעמות על המשפט שציטטה.
אהבתיLiked by 1 person
וגפי שפירטתי לאמפי – זה לא דבר רע ויש בזה צורך עבורן.
אהבתיLiked by 1 person
אבל משפחות החטופים עצמן לא יכולות להפעיל מספיק לחץ על הממשלה, והן זקוקות לתמיכה הציבורית הזו כדי ללחוץ על הממשלה כדי לשחרר את החטופים. מה רע בכך שהן מחפשות את התמיכה הציבורית הזו לכל אורך התקופה הזו? אם הם לא היו מחפשים אותה באופן פעיל ומזכירים לנו את הצורך הזה, הרי עבור רובנו שלא מעורבים אישית בפרשת החטופים הנושא לא היה נשאר גבוה מספיק בסדרי העדיפויות שלנו כדי לתמוך בהם (כמובן אם אנחנו בוחרים לעשות את זה).
אהבתיאהבתי
הבעיה היא בניסוח. השימוש במילה "משתמשות" במקום "נעזרות" מעורר קונוטציה שלילית.
אהבתיאהבתי
לעיתים יש לי תחושה של מניפולציה מסויימת על ידי המשפחות, החל מניסיון לפנות בצורה מאוד רגשנית וחשיפת פרטים אישיים מאוד, וכלה כמו שכתבתי ברשומה עצמה לא פעם אי שיתוף מידע מודיעיני שקיים כלפי הציבור.
יכול להיות שאני אדם ציני יחסית ולכן הפניה הרגשית פחות פונה אלי אלא נותנת לי אפילו תחושה פחות נעימה מאשר פניה ישירה ובקשה ישירה לעזרה. אולי במובן מסוים פניה רגשית מרגישה לי יותר כמו ניסיון לסחטנות רגשית, שזה משהו שאותי אישית מאוד מעצבן, אבל כנראה מתקבל בתורה יותר חיובית על ידי אנשים אחרים.
אהבתיאהבתי
אין לי מושג ואין לי דיעה. בניגוד לרבים אחרים, אינני חושב שהחזרת החטופים חיים או מתים תסיים את הקונפליקט הנוכחי.
מה שכן, הקונפליקט יעודד ליצור נשק הגנתי מתוחכם יותר.
אהבתיLiked by 1 person
זה לא יסיים את הקונפליקט הנוכחי ואת הקונפליקט בכלל – אבל יש לישראל אינטרס לדחות את הקונפליקט הפעיל הבא כמה שניתן, ולמזער אותו. כל זה נעשה בעזרת הרס כמה שיותר תשתיות של החמאס – הן הפיזיות בשטח (נשק, מנהרות) והן ברמה האנושים (חיסול מחבלים, שזה שם סטרילי להריגה שלהם).
ואם כחלק מהמו״מ חמאס כמובן דורש נסיגה של ישראל ברמה שתאפשר לו להשתקם מהר יותר, זה נוגד את האינטרס של ישראל כי זה יאפשר לו להתחיל להשתקם, וגם ממצב פחות גרוע ממה שנרצה שהוא יהיה בו.
השאלה פה היא כמובן איפה האיזון, כשלמערכת השיקולים כמובן נכנסים השיקולים הדיפלומטיים והאינטרסים הבינלאומיים של ישראל, מול העולם שלא רוצה פה מלחמה שתוביל למלחמת עולם.
ובהחלט הקונפליקט גילה לישראל פער ביכולת להתמודד עם כטב״מים למיניהם.
אהבתיLiked by 1 person
משתמשות מול נעזרות. משתמשות זו ביקורת, וזו היתה הכוונה? אז מה הבעייה בשימוש במילה משתמשות? הכוונה היא שצריך ללכת על ביצים בכל מה שקשור אליהן ולכן אסור לך להעביר ביקורת. וזו כבר שפת הווק.
אהבתיLiked by 1 person
ולמה בעצם אי אפשר להעביר ביקורת על אנשים שמבקשים ״להעזר״ בי?
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שאפשר לדעת בוודאות מי חי ומי מת בין אלה ששם ועדיין מצבם לא ידוע. כבר חזרה בחיים חטופה שחמאס הודיע על מותה (בעסקה הראשונה) ובשבוע שעבר הוחזרה גופה של מישהו שחשבו שהוא חי.
מה שבטוח שככל שיעבור יותר זמן יהיו פחות חיים ולכן אני חושב שצריך להציל את מי שאפשר ולא להתעקש על "הכל או כלום" (שזה עוד אחד מהתירוצים של המתנגדים לעסקה לאחרונה).
חשוב גם להחזיר את המתים, אבל פחות דחוף. בכל מקרה הם לא יחזרו לחיים לצערנו.
אהבתיLiked by 1 person
ברור שאי אפשר לדעת מי חי ומי מת, במיוחד לא לפני שגופי המודיעים השונים מאשרים או מבטלים את זה, אבל אני הייתי שמחה אם היו משתפים אותי בכל מידע שקיים.
חלק מהמתנגדים לעסקה הם בני משפחה של חטופים שכנראה יישארו מאחור, למשל הורים ובני משפחה של גברים, מה שמאוד מובן כי הם יודעים שאם בני המשפחה שלהם ימותו בשבי אחרי עוד סבל עד ה״פעימה״ הבאה. עבורם לפחות הרצון של הכל או כלום הוא לא בהכרח תירוץ…
וברור שחשוב להחזיר את כולם במצב הכי טוב שאפשר, אבל לצערנו זו משימה קשה.
אהבתיאהבתי