הטיול לאלסקה – על אתרי הקמפינג של תחילת הטיול

חלק משמעותי מהטיול היה שינה באתרי קמפינג שונים, שרובם היו בטבע.

זה לא עניין חדש – גם בטיולים קודמים, ובמיוחד בטיול הקודם שלי לאלסקה, ישנו בלא מעט אתרי קמפינג שרובם היו מבודדים. ולא זכרתי את השהות שם לחוויה קשה או לא נוחה, אלא להיפך – גם באתרי הקמפינג הכי מבודדים השירותים היו זמינים למי שהיה מעוניין, והאתרים בהם ישנו תמיד היו מסודרים ונוחים.

אבל הפעם בלילות הראשונים ישנו באתרי קמפינג שבהם השירותים והמקלחות (אם הן היו קיימות) היו באופן די קבוע במרחק כמה מאות מטרים מהמקום שבו מיקמנו את האוהלים שלנו – ואלו מרחקים שלא היו זכורים לי מטיולים קודמים שבהם ישנו לא מעט בטיול הקודם לאלסקה. כן חשוב לציין שבחלק הזה של הטיול המסלול היה שונה מהמסלול שבו עברנו בטיול הקודם שלי לאלסקה, ולכן גם היה מדובר על אתרי קמפינג שלא שהינו בהם בעבר.

אני מודה שלא ברור לי אם היה מדובר על משהו שבעבר היה קיים באתרי קמפינג ששהינו בהם אבל פשוט פחות הפריע לי כי הגעתי לטיול יותר רזה ובכושר יותר גבוה, או שהפעם באמת המצב היה חריג. ואם המצב באמת היה חריג, לא היה ברור לי האם מדובר פשוט על תכנון גרוע של אתרי הקמפינג עצמם שהעדיפו לא להשקיע בהקמה של הרבה שירותים – או מצב שבו האתרים שרחוקים מהשירותים הם קצת יותר זולים, ובעצם זה אפשר לבעלים לחסןך קצת כסף בשכירה שלהם.

אבל אני מודה שבתחילת הטיול – זה הרגיש לי מעיק. אני מידי פעם מתעוררת באמצע הלילה וצריכה ללכת לשירותים, והמרחק הגדול שהייתי צריכה ללכת באמצע הלילה ובמיוחד בלילות קרים היה בהחלט מעיק.

אבל גם הרגשתי שההליכות הארוכות האלו גם בבקרים עצמם (ולא פעם הייתי הולכת לפחות פעמיים לשירותים – פעם אחת כשרק התעוררתי כדי ללכת לשירותים וצחצח שיניים, ואז אחרי ארוחת הבוקר כדי ללת שוב לשירותים כי ידעתי שברגע שנתחיל לנסוע לא תהיה עוד עצירה בקרוב) הרגישה לי כאילו כבר עשיתי לא מעט פעילות גופנית עוד לפני שיצאנו לכיוון המסלול, במיוחד כשעזרתי לא פעם להכין ארוחת בוקר.