אחד המשפטים הכי חשובים לדעתי בכתבה הבאה, שבה מרואיינת פסיכולוגית קלינית לגבי ההתנהלות של נועה ארגמני הוא:
יש אנשים שמרגישים שהחטופים חייבים להם משהו, אבל האמת היא שהם לא. הם אזרחים תמימים שנקלעו למצב הזה בטעות, הם לא כוכבי ילדים שבחרו בפרסום, כאלה שמופיעים על במות, ואנחנו משלמים כסף לראות אותם ואז אולי אנחנו יכולים לחוש שזכותנו לצפות מהם לא לשתות אלכוהול, לעשן סמים או לקלל, כי הם צריכים לשמור על דימוי מקצועי ספציפי. זה לא המקרה של החטופים
החטופים לא בחרו להיחטף בשביעי באוקטובר, וסביר להניח שהם היו מוותרים על החוויה מהר מאוד. אבל החטיפה הפכה אותם למעין ״סלבים״, במיוחד אנשים כמו נועה שהפכו להיות סמל לאירועי השביעי באוקטובר, בעיקר בגלל שהתמונות שלה פורסמו בלא מעט אמצעי תקשורת, וגם בגלל הסיפור האישי שלה שבה בן זוגה יכול היה לברוח אבל בחר להישאר איתה. זה סיפור עם השפעה רגשית מאוד גדולה, וקל מאוד להשתמש בו בתור סיפור אנושי לחשיפת החטופים.
וכמובן שהסיפור שלה המשיך להיות מאוד סימלי כשהיא חזרה לארץ בעזרת חילוץ דרמטי, וזכתה להפגש עם אמא שלה לפני מותה.
אבל החשיפה הזו שלה ושל הסיפור שלה לא נעשתה מתוך בחירה, ולכן בעצם עולה השאלה עד כמה אפשר לבקר את נועה לגבי ההחלטות שלה.
וחשוב פה להבדיל בין ממש לבקר את נועה, לבין מצב שבו אנחנו מקבילם את ההתנהלות שלה אבל אומרים ״אנחנו לא היינו מתנהלים כך״ בכל אחד מהמצבים שבהם ביקרו אותה, למשל הנסיעה של עם ביבי לארה״ב, או לחגוג בסיבת ריקודים בביקיני מינימלי.
כי זכותה של נועה לעשות את כל הדברים האלו, ממש כמו שזכותנו להרגיש שאנחנו היינו פועלים אחרת ממנה.
אבל אולי הבעיה האמיתית פה היא שבעצם ה״סלביות״ הזו די נכפתה על נועה, והיא עצמה לא בהכרח מעוניינת בה, או יודעת להתנהל בה בצורה טובה. יכול להיות שהיא נהנית מתשומת הלב שמעמד הסלבית מעניק לה – אבל לא יודעת איך להחשף בצורה נכונה שלא תמשוך אליה אש. אולי היא בכלל לא רוצה את החשיפה הזו אלא להמשיך את חייה בשקט, אבל לא יודעת איך לגרום לתקשורת להפסיק לרדוף אחריה עבור כותרות שמכניסות כסף לעיתונים אבל פוגעות בה.
התיירת המקרית 
אנחנו כל כך שמחים שהיא איתנו עכשיו שאנחנו רוצים לחבק אותה כל הזמן ולראות אותה חיה כל הזמן. היא לא סלב ולא בחרה בזה אבל מבחינתי כל מה שתעשה הכל בסדר.
אהבתיLiked by 1 person
ברור שכולנו שמחים שהיא חזרה, אבל אולי עכשיו הגיע הזמן לתת לה לחזור לחיים שלה בשקט ולאפשר לה לחגוג בפרטיות – אלא אם היא בוחרת אחרת, אבל אני לא בטוחה עד כמה היא מעוניינת בזה.
אהבתיאהבתי
אני עם אסתי. כל כך שמלה שהיא חזרה בשלום, כמו שאני שמחה על כל חטוף שחולץ בשלום או הוחזר בשלום במסגרת מתווה שחרור. מרגע שהם כאן בחיק המשפחה אני מפסיקה לעקוב אחריהם, לא היה לי מושג, למשל, שהיא היתה בביקיני במסיבה, אבל למה זה עניינו של מישהו בכלל? זה חולני לעקוב אחריה ככה ועוד לדון בזה ולבוא בטענות. היא וכל האחרים אנשים פרטיים שקרה להם אסון וזה לא מחייב אותם בשום צורה לשום דבר. לא התנהגות, לא דיבורים, כלום.
אהבתיLiked by 1 person
זה בדיוק מה שאני חושבת, ומפריע לי שיש כזו חשיפה שלה שלא בהכרח מתאימה לה או נעשית מבחירה שלה. ולדעתי צריך לאפשר לה את הפרטיות שמגיעה לה בלי שהיא תצטרך להלחם בתקשורת שחודרת לפרטיות הזו.
אהבתיאהבתי
לא ברור לי למה העובדה שהיא היתה בביקיני נחשבת למוגזמת. לו היתה רוקדת בבורקה שחורה הינו מבינים. זה קצת מזכיר מקרה של אלמנות שמצפים מהן להשאר נאמנות לבעל ולא להיות מאושרות יותר.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שזה נבע מהעובדה שהוא היה מאוד חשוף, וכלל למשל חוטיני – ושהיא רקדה כך מול אבא שלה שהוא דתי ולכן הוא כביכול תומך בצניעות.
וכמובן שהיא אמורה להיות שבנת אבל על אמא שלה, ובן הזוג שלה עדיין בשבי…
אהבתיאהבתי
מה שהפריע לי זה שהיא אבדה את אמא לפני חודש. זה הטריד אותי יותר מאשר כל הקשקשנות הזו על הופעה במסיבה.
לגבי ההופעה שלה בביקיני, אנחנו לא יודעים מי הבן זוג שלה, יכול להיות שפגשה אותו יומיים לפני זה רק למסיבה. אם היא הולכת למסיבות סמים וערום זה האופי שלה. ענינה.
לגבי התגובה למעלה של אריק. אני לא מבינה למה צריך לדחוף את הביביזם לכל מקום וגם לא את השינאה העיוורת הזו והסטראוטיפיות כלפי נתניהו. זו מחלת רוח לדעתי.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי הפוליטיקה, ככה זה עיצון הערץ, הם יכתבו על הביביזם וגם על זה שנועה היתה צריכה להתאבל על האזרחים העזתים שחטפו אותה וכלאו אותה שנהרגו במהלך החילוץ שלה…
ולגבי בן זוגה: הסיפור היה שהוא יכול היה לברוח בעצמו אבל הוא נשאר איתה כדי שהיא לא תחטף לבד. זה לא מרגיש כמו מערכת זוגית קצרת טווח אלא משהו מחייב יותר.
אהבתיאהבתי
אני לא מבינה איך עוד לא הצלחנו להעיף את ממשלת הפושעים שלנו, ואם הממשלה מתנהגת בצורה אלימה, דורסנית וחסרת כל מוסר – למה שהעיתונות לא תעשה אותו דבר?!
אני לא יודע מה הדעות הפוליטיות של בעלת האתר. אני יודע שהתגובה שלך דוחה וכן התגובות של בעלך בעל דעות דומות וזו הסיבה שהפסקתי לקרוא את האתר העלוב של חסר הכשרון שלך. התגובה שלך פרימיטיבית. אתה רוצה לסלק את הממשלה לכי תצביעי. הממשלה נמצאת בשילטון מכיון שיותר אנשים ממך חשבו שהם מעדיפים אותה על פני האופציות העלובות של חדלי האישים שאת תומכת בהם. אלימה ודורסנית זה התגובה שלך ושל החברים השחצנים שלך. חוסר מוסר? סתם סטראיוטיפים שאת זורקת לאוויר, ביטויים חסרי גבוי.
אהבתיאהבתי
לא ברור לי אם ענית פה לי או לעננת, אבל התגובה לא במקום, ואין צורך להעליב אותי או את עננת, או את מוטי בעלה של עננת אם אליו התכוונת.
אם מישהו לא מוצא חן בעיניך, אני ממליצה שפשוט לא תקראי את הבלוג שלו או שלה וגם לא תקראי את התגובות שלהם. זה בריא יותר עבורך.
אהבתיאהבתי
עד שכתבת אפילו לא ידעתי מי זו. משכתבת הלכתי לברר.
ואז קראתי מאמר/טור דעה של כתבת מהארץ, שבו טענת המוצא: לא פפראצ'י צילמו אותה, והיא לא התנגדה.
טענה נוספת היתה, שיתכן והיא ואביה היו תמימים מאוד באשר לתוצאות פרסום המסיבה, אבל מרגע שפורסמו הצילומים הם איבדו את השליטה על "הפרשנות".
אז מבחינתי:
מי אני שאחליט עבורה ועבור אביה איך להתנהג. יעשו מה שהם רוצים. שהרי הלל הזקן כבר אמר, שאין לדון אדם עד שנעמוד במקומו.
הבעיה קשורה לעצם הפרסום וההסכמה שלה ושל אביה לפרסום. היעדר שיקול דעת, טעם רע. בגדול אביה באבל על מות רעייתו, בן זוגה נמצא בשבי והיא אבלה על אימה. חגיגות מהסוג הזה, ראוותניות בהקשרן הן אומנם הצדעה לחיים, "אורגייה של החיים", ולמה לא?! אני נזכר בסיפור קצר שקראתי, עת חיילים חוזרים מקרב. חבריהם נפלו, אבל הם פורצים בשירה אדירה. המספר מוטרד מאוד, ומישהו אומר לו שזכותו לשמוח על כך שנשאר בחיים אחרי התופת בה היו.
אם כך
טעם רע וישראליות מובהקת ששונאת "חריגה" מדפוסי ההתנהגות המקובלים עליה. ישראליזם כולל בתוכו ביקורת ארסית, צקצוקי לשון, ביוש ללא רחמים. או כמו שכתבה ב'הארץ' שוהם סמיט:
"המסיבה של ארגמני היא־היא הביביזם: אופורטוניסטית, שיכורת כוח ואהבה עצמית, עיוורת להשלכותיה ולסבל שהיא מסבה (לכל הפחות לחטוף אבינתן), רומסת ברגלה המרקדת מושגי יסוד, מנהגים ורגשות (אבל, עצב, אהבה, נאמנות); למעשה, מרוקנת אותם, ומחריגה עצמה אל עמדה בלתי שפיטה, מעל לחוק ולביקורת ציבורית." [https://katzr.net/0b1d35]
סמיט מוסיפה גם הקשר פוליטי שאני לא אדרש אליו.
אהבתיLiked by 1 person
טוב שלא ציטטת את האמירה שנועה שמחה למרות שנהרגו עזתים במהלך החילוץ שלה, אותם עזתים שחטפו אותה וכלאו אותה (וגם את שער החטופים).
ואם אני זוכרת נכון, ההלכה היהודית קובעת שאסור לבטל חתונות גם אם יש אבל במשפחה כי החיים ממשיכים הלאה, והם תמיד מערבים עצב ושמחה. ואם נועה הרגישה צורך במסיבה – אז זכותה.
כן לא יזיק לה ולאביה ללמוד את המשמעות של חשיפה תקשורתית ואיך לנהל אותה בצורה טובה יותר.
אהבתיאהבתי
למה לטפול עליי כוונות לא ממומשות? ולמה לצרף אותי למצקצקי הלשון?
כתבתי דברים ברורים ביותר. אולי לא נוח לשמוע אותם, כשנקודת המוצא היא "הכלה מלאה". ברגע שאדם מפרסם, היכולת שלו לשלוט על התגובות שואפת לאפס. לצורך כך רבים נעזרים במומחים ע"מ לשלוט בפרסום ובתגובות.
אני חושב שיש מקום להראות בשיחה תחת פוסט תומך ללא נסיון להבין את הטעויות שנעשו, את תוצאות הטעויות.
אהבתיLiked by 1 person
וכנראה שנועה ואביה ילמדו את השיעור הזה בדרך הקשה.
אהבתיLiked by 1 person
אני עם emipiarti. יופי יופי יופי שהיא חזרה, ושיעזבו אותה בשקט.
כמו שאני לא מבינה למה הולכים לראיין רוצחים וטרוריסטים בכלא, אני לא מבינה למה צריך להטריד אותה. אבל מצד שני, אני לא מבינה איך עוד לא הצלחנו להעיף את ממשלת הפושעים שלנו, ואם הממשלה מתנהגת בצורה אלימה, דורסנית וחסרת כל מוסר – למה שהעיתונות לא תעשה אותו דבר?!
אהבתיLiked by 2 אנשים
זה בדיוק מה אני אומרת – ככל עוד נועה עצמה לא מחפשת את תשומת הלב, לא צריך לתת לה אותה. לאף אחד לא היה אכפת מהמסיבה או איזה ביקיני היא לבשה בה אם התקשורת לא היתה חודרת למסיבה ומצלמת תמונות ומפרסמת אותן בכל מקום.
אהבתיאהבתי
אבל היא כן חיפשה! מתן רשות לפרסם ברבים את המסיבה שלה הוא חיפוש לתשומת לב.
כמו שכתבתי בתגובה שלי: עצם המסיבה זה ענין שלה.
מרגע שהסכימו אביה והיא על פרסום, הפרשנות היא החשובה, וכאן שניהם נפלו ובגדול.
אהבתיLiked by 1 person
יכול להיות שהיתה מצידם תמימות, והם חשבו ש״עם ישראל״ ירצה לראות שהיא שמחה וחוגגת, ולא הבינו שתהיה גם מבחינת התקשורת וגם מבחינת ה״עם״ פרשנות שהיא לא תמיד חיובית.
אהבתיLiked by 1 person
ולגבי הממשלה – התיאוריה השולטת היא שאין אלטרנטיבה טובה שתמשוך בוחרים.
אהבתיאהבתי
"וכנראה שנועה ואביה ילמדו את השיעור הזה בדרך הקשה." – הם כבר למדו לעומק.
"יכול להיות שהיתה מצידם תמימות, והם חשבו ש״עם ישראל״ ירצה לראות שהיא שמחה וחוגגת, ולא הבינו שתהיה גם מבחינת התקשורת וגם מבחינת ה״עם״ פרשנות שהיא לא תמיד חיובית." ממה שקראתי היו בעיות נוספות, למשל אביה האלמן בגוף עליון עירום וכיפה על ראשו והיא מרקדת מולו בבגד ים חושפני לגמרי. היו שראו בכך "גועל נפש", "טראשיזם" מהסוג היותר נורא, חיקוי קרדישאניזם קיצוני.
כמו שכתבתי בתגובה הראשונה – מי אני שאשפוט. הטעות שנעשתה על ידם נבעה מהבנה לקויה של הישראליות. וזו נקודת מפתח.
אבל, ברם, אך – מהרגע שהם ויתרו על הפרטיות הם הזמינו את הביקורות הנוראות. וגם את וגם אני יכולים רק לשער מה הציבור הדתי חושב על זה.
אהבתיLiked by 1 person
זה כנראה הסגנון שהם רגילים אליו, ואני מודה שזה סגנון לחלוטין שונה ממה שאני רגילה אליו – אבל מבחינתי זה לא ממש מעניין מה היא עושה.
אהבתיLiked by 1 person
את מבינה שישנה סתירה מובנית בהצהרה שלך.
לולא ענין אותך "מה עשתה" והתוצאה לא היית כותבת פוסט זה.
אהבתיאהבתי
אני כתבתי על התגובה למעשים שלה, לא על המעשה עצמו…
אהבתיLiked by 1 person
ואני הדגשתי – הזכות לפרשנות מכל סוג נתונה לכל אחד שצפה באותה ה-מסיבה.
לולא הפרשנות לא היית מתעסקת בזה, לא מתענינת, והנה נמצאת מתענינת ואפילו מגינה עליה, לטעמי – שלא ממש לצורך.
אנשים שלא מקפידים שחייהם הפרטיים לא יזלגו לעולם, אנשים שיודעים את ההקשר הישראלי-הספציפי שלהם, לא יכולים להרשות לעצמם פרהסיה של חייהם הפרטיים.
מכאן, בין אם תמימים, בין אם ללא כוונות – הרשות שנתנו לציבור לראות אותם, בהקשר חברתי עכשווי, לענ"ד מצדיק את הביקורת.
ברמה הפרטית-האישית, מה אכפת לי אני.
עובדה, עד שלא כתבת, אפילו לא ידעתי. לכן, המסקנה שלי, זה כן ענין אותך, מספיק, ע"מ לכתוב על זה.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא מבינה מה עושים עניין מההתנהגות שלה, היא חזרה לחיים מאחד המקומות הכי נוראיים שבן אדם יכול להיות בו בעל כורחו.
מותר לה לחזור לחיים של עצמה, ולשמוח ולעשות דברים שעושים לה טוב אחרי תקופה כל כך ארוכה שהיא הייתה בחושך ואי וודאות.
היא לא חייבת לאף אחד שום דבר, חוץ מלעצמה.
בטח לא לכל מיני טוקבקיסטים שחושבים שהיא חייבת להם משהו.
במקום לתת לה את החיבוק שמגיע לה (כמו שעשו למשל לגלעד שליט) נכנסים בה.
טוב שלא אמרו שהיא זו שאשמה במחדל של ה7.10.
ובהקשר אחר,
ראית את הפוסטים האחרונים שהאושייה העלתה?
הדיבור שלה על הזריקות הרזיה וזה שעכשיו אחרי שהיא עברה לסוג אחר, והיא רוצה לחזור לסוג הקודם לא מאפשרים לה.
אם אני זוכרת נכון היא בעצמה הייתה זו שאמרה לפני כמה וכמה חודשים שהמדינה רוצה להעביר את כל מי שמשתמש בזריקות להרזיה לעבור לזריקות X שהיו אז חדשות ולאפשר את הישנות רק לחולי סכרת.
וכמובן את התלונות על העלות, שהרי אמורים להשתמש בזריקות לכל החיים ואת הזריקות החדשות הקופה לא מסבסדת. אז בעצם מי שאין לו כסף לא יכול להרשות לעצמו להרזות.
והיו שם עוד דיבורים על זה שכבר הבינו בעולם הרפואה שרק תזונה ופעילות גופנית לא גורמים לאנשים לרדת במשקל. שיש אנשים שיש להם חסך הורמונלי והזריקות מסדרות את זה (זה כזה בולשיט, כי מי שהזריקות עובדות עליו זה עושה לו בחילה, לא גורם לו לפחות רעב).
ואולי היא משתמשת בזה גם כתירוץ לכך שהיא כנראה תפסיק עם הזריקות. כי נראה שזה הכיוון שלה כרגע.
אהבתיLiked by 2 אנשים
עושים ענין בגלל הפרסום וההקשר. אין מה ל'שות כנגד זה. זה כמו ששליט כשמצא חברה, כל העיתונות התעסקה בחברה, או כשהוריו התגרשו לא הפסיקו לטחון את זה.
יש מחיר גבוה מאוד כשהופכים ל"מוקד בעין הציבור". אנחנו יכולים להגיד עד מחר: מה אכפת לנו, זכותה המלאה. אף אחד לא היה במקומה. מי אנחנו שנפוט. דא עקא, ברגע שזה הפך לענין ציבורי, האישי נעלם ממנו.
כתבתי על כך באחת התגובות שלי: הישראליות קיצונית מאוד. מחד גיסא יחבקו וינשקו אותך ומאידך גיסא, ברגע שתחרוג מהצפוי, אכלת אותה. זזה מה שקורה עם הבחורה.
היא ויתרה מרצון על הפרטיות שלה כשנתנה אישור לפרסום תמונות וסרטונים מהמסיבה.
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני, משפחת שליט בצעד מאוד מחושב בחרה להפוך את גלעד ל״ילד של כולנו״ וחשפה את ההתמודדות שלה תקשורתית כדי לשחרר אותו. עד כמה שזכור לי ההורים של נועה לא בחרו להתמודד עם החטיפה שלה בצורה דומה, כך שרמת תשומת הלב שגלעד מקבל לעומת נועה כביכול יותר הגיונית בגלל הבחירות של ההורים שלו.
אהבתיLiked by 1 person
הם כן בחרו!
הם היו חלק ממשפחות החטופים. המפגש של נועה ואמה זכה לפרסום, ולאפילו האדרה בשל ההקשר הנורא של מות האם.
המסיבה צולמה ופורסמה בהסכמת נועה ואביה. החשוב הוא: בעיני הציבור זה לטוב ולמוטב. הסיפור הזה מצביע מפורשות על שיתוף בלתי הולם ממש של חיים פרטיים בהקשרים חברתיים ופוליטיים קשים.
יש מחיר לכל דבר.
ושוב, עד שאת לא הסבת תשומת לבי, אפילו לא ידעתי, ואני משוכנע שעוד רבים לא ידעו. [המילייה שלי, חברים שלי – אחד שעכשיו אני מתכתב אתו לא שמע ולא ידע, כדוגמה.]
כלומר, הפכת לסוכן תיווך משני בגל או באדוות מהאירוע סר הטעם.
ושוב אני מדגיש בפעם נוספת – לא אכפת לי.
ההקשר החברתי-הפוליטי הוא שם המשחק. שום תגובה כמו שלך או של עננת וNLEE לא משנה את המציאות האכזרית.
בדבר אחד אני מסכים עם עננת, הגיע הזמן להפסיק עם זה ולהתרכז בחשוב מכל: החזרת חטופים והפלת ממשלת הזדון והרוע.
אהבתיLiked by 1 person
ראיתי מה היא כתבה, ויש אצלה המון אי הבנות.
קודם כל, היא נורא מדברת על כמה הזריקות חשובות לאלו שסובלים מהשמנה מסוכנת בריאותית. הנקודה היא שהתרופות לא מיועדות לזה – כבר פרסמתי על זה רשומה בעבר שבה מנתח בריאטרי מסביר שאחוזי הירידה במשקל שהתרופה מספקת בממוצע הם קטנים מידי עבור מי שההשמנה שלו מסוכנת בריאותית (מה שנקרא השמנת יתר חולנית), והטיפול הרפואי היחיד שמתאים לאנשים כאלו הוא ניתוח בריאטרי, וגם זה אחרי שכל טיפול שמרני אחר נכשל.
אני מניחה גם שהעובדה שאנשים מסוגלים להפסיק לקחת את התרופה מתי שבא להם גם אם היא תמומן על ידי הקופה ובכך להרוס את ההישגים שלהם (בניגוד לניתוחים שרובם המכריע בלתי הפיכים, ואלו שכן כבר לא מתבצעים) גורמת לקופות לא לרצות להשקיע בתרופה בתור פתרון.
מבחינה רפואית – השימוש היחידי של התרופה הוא למנוע מאנשים בעודף משקל להגיע למצב של השמנת יתר חולנית, או לפתור להם מחלות שקשורות להשמנה והרופאים מניחים שהרזיה קלה יכולה לשפר את מצבם.
לכן כשהאושיה מנסה להציג את התרופה בתור פתרון להשמנת יתר חולנית, היא מדברת שטויות במיץ עגבניות, ורואים שהיא לא ממש מבינה בנושא. לא סתם קופות החולים כן מממנות ניתוחי קיצור קיבה למי שסובל מהשמנת יתר חולנית, כי יש פה צורך רפואי ומצד השני ניתוח הוא פתרון הרבה יותר מוכח שגם יש לו אחוזי הצלחה גבוהים הרבה יותר מאשר לתרופות.
והבעיה היא לא בהכרח רק תיאבון, אלא מה את בוחרת לאכול כדי להשביע אותו. ואם האושיה אוכלת המון במסעדות ובקרנבלים של בשר באופן שוטף – זה לא בדיוק לאכול בצורה דיאטטית. אני לא שופטת בחירות של אנשים אחרים, ואם היא מרגישה שהאיזון הנכון עבורה הוא לאכול הרבה בחוץ ולא לבחור לרוב סלט בלי רוטב אבל לקחת את התרופה כדי שהיא תוכל לאכול רק המבורגר בתוך חסה במקום לחמניה או משהו מקביל זה לגיטימי. אבל זה לא אורח חיים בריא, ואני זוכרת שבפודקאסט שלה עם הדיאטנית הן ניסו לתרץ לאכול הרבה בחוץ כי לאנשים ״אין זמן״ לבשל, שזה בדיוק מה שצריך לעשות באורח חיים בריא (ושאנשים היו עושים הרבה יותר פעם ולכן היו רזים יותר).
אבל הקטע הזה עם ההורמון זה פשוט קישקוש ושקר אחד גדול. הזריקה פשוט גורמת לאנשים להפחית את כמות האוכל שהם אוכלים בצורה מלאכותית מאוד. יש כנראה אנשים שאוכלים באמת כמויות עצומות והגוף שלהם מתקשה להפחית את זה בצורה טובה ולכן הם זקוקים לעזרה השו של הזריקה, אבל אני חושבת שבהרבה מקרים זה תירוץ לא לשנות אורח חיים.
ויכול להיות שפספסת את הריל האחרון שלה, אבל היא כן אמרה שהיא הולכת להפסיק עם הזריקות ולראות איך היא מסתדרת, ואם זה לא יעבוד – היא תחזור לקחת אותן. אני מניחה שחלק מזה קשור לזה שיש לה כבר תאריך קבוע לניתוחים שבגללם את הנחת שהיא רזתה.
הבעיה היא מה יקרה לה עכשיו אחרי שהיא כבר התרגלה לאכול יחסית מעט אוכל ומעט קלוריות, ויחד עם איבוד השריר שנובע מהתרופה חילוף החומרים שלה השתנה לרעה – וזה לא עוזר לרדת מהתרופה. היא כן אמרה משהו שעכשיו כשהיא ״רזה יותר״ בטח יהיה לה פחות תיאבון (כי התיאוריה הדבילית שלה ושל הדיאטנית שלה בפודקאסט היתה שאנשים שמנים הם בעלי תיאבון חריג רק בגלל המשקל שלהם) – אבל יש מחקרים שמראים שדווקא אחרי הרזיה הגוף הופך להיות רעב יותר כדי לחזור למשקל המקורי שלו…
הקיצר בטח עוד נשמע על זה בעתיד ממנה.
אהבתיLiked by 1 person
אני קורא את התכתובת ביניכן על אותה "אושייה". אני ממש מתחלחל מכך שיש עוד רבות, ואולי גם רבים, שלומדים ממנה איך לטפל בגופם.
ד' לוקחת אוזנפיק באופן קבוע כתרופה לסוכרת. היא אמנם ירדה ומהר, אבל משלב מסויים יש ירידה בהשפעה על "הרעב". רק אם לומדים, כמו שאת טוענת כל הזמן, נכון ההרזייה שהיא נגזרת נשמרת, וגם רמות הסוכר.
אהבתיLiked by 1 person
תחשוב שיש לאושייה הזאת המון עוקבות.
בהתחלה היא הטיפה נגד הזריקות האלה כזריקות הרזיה ואמרה כמה נזק הן עושות וכמה לא בסדר שמחלקים את הזריקות האלה כמו סוכריות לכל דורש.
ופתאום שהתאים לה, אז זה כן בסדר לקחת את הזריקות האלה.
חוץ מזה שבמשך תקופה ארוכה כל העוקבות שלה (בטח יש גם כמה עוקבים אבל יותר עוקבות) רואות אותה יורדת במשקל, וזה משמעותי ולא שומעים אותה מדברת על זה, ואז פתאום היא מגלה שהיא על הזריקות האלה שהיא כל כך התנגדה להן. ופתאום זה בסדר לקחת את הזריקות אם את רוצה לרדת במשקל. ופתאום היא סותרת את עצמה על כל הדברים שהיא הטיפה נגד הזריקות האלה בשנים האחרונות.
זה כמו למשל שהתירוץ שלה לירידה במשקל ע"י שימוש בסקסנדה היה שיש לה לימפאדמה ושזה אמור לשפר את המצב של הרגליים שלה.
ובכן לי יש לימפאדמה אז היא לא יכולה לעבוד עלי בשטויות מהסוג הזה.
אבל בגלל שלימפאדמה יש ל2%-3% מהאוכלוסיה רוב האנשים לא מכירים את זה, לא יודעים מה זה וממה זה נובע, ומה משפיע על זה.
לימפאדה זה בצקות בגוף, (לפעמים איבר אחד לפעמים יותר) שנוצרות כתוצאה מבעיה בתפקוד של בלוטת לימפה (אחת או יותר) שלא מצליחה לפנות בקצב מספק את נוזל הלימפה שיש בגוף.
הדבר היחיד שמשפיע על המצב של הלימפאדמה זה מזג האוויר.
בקיץ כשחם הבצקות נמצאות במצב גרוע יותר מאשר בחורף (אני למשל עולה מידה בנעליים בקיץ).
היא גם כל הזמן מתלוננת על הלימפאדמה שיש לה כשבפועל הרגליים שלה נראות במצב מעולה ולא קרוב למצב שאנשים שיש להם לימפאדמה באמת סובלים ממנה.
עודף משקל משפיע על התפקוד של כל הגוף שלנו, הוא מכביד על הגוף, על כל האיברים בגוף. אז ברור שירידה במשקל יכולה להקל על בלוטות הלימפה לעבוד יותר טוב. זה עדיין לא יגרום לזה שלא תהיה לה לימפאדמה כי זה כרוני.
בפועל שנים היא מדברת על כמה הבטן שלה מפריעה לה ועל הפאוצ' שיש לה בבטן מהלידות והסימני מתיחה וכו'. והיא החליטה שהיא רוצה לעשות ניתוח, וכדי שהיא תוכל לעשות את הניתוח הזה היא הייתה צריכה לרדת במשקל.
עכשיו תחשוב שיש מלא נשים שעוקבות אחריה, קונות את המוצרים שהיא ממליצה עליהן, לא מעט מהן קונות בדיוק את אותו מוצר שהיא קנתה (הרי ממה מתפרנסות כל המשפיעניות רשת? הן מוכרות מוצרים ועושות שת"פים עם כל מיני חברות, והעוקבות/עוקבים שלהן קונים את מה שהן מפרסמות באותו שת"פ).
תחשוב שבגלל שהיא מישהי שהגדירה את עצמה שנים בתור שמנה בריאה ושטוב לה, המון נשים שעוקבות אחריה הן גם כאלה ופתאום היא גם ירדה במשקל וגם הולכת נגד מה שהיא הטיפה נגדו לא מעט שנים – הזריקות הרזיה.
ופתאום נשים יחשבו שזה לגיטימי לקחת את הזריקות האלה מבלי לקחת בחשבון את הנזקים שהזריקות האלה יכולות לעשות לגוף שלהן.
וזה רק בגלל שאותה אושייה לקחה אותן והן פשוט מעתיקות.
אהבתיLiked by 1 person
כל מה שאת כותבת מעורר בי חלחלה. אני חושב על נערות ונשים צעירות, על נשים בוגרות ששינוי כזה יכול לגרום להן לבעיות רפואיות. גם לי יש לימפאדה במקום אחד, ברגל אחת. אני חייב ללכת לפחות 3 פעמים ביום ע"מ שלא תתרחב לה. [קשה לנעול נעל].
מטריד מאוד שאשה/שגבר שדיברו תמיד בצורה חיובית על גוף שמן ובריא פתאום משנים כיוון.
גם לי יש לימ
אהבתיLiked by 1 person
אני לא יכולה לעשות הליכות בגלל הלימפאדמה, זה נורא מכאיב לי.
בגלל זה אני רוצה להתחיל לשחות, כדי להפעיל את הגוף (וגם ללמוד חתירה כי התנועה שעושים בחתירה טובה יותר ללימפאדמה מאשר שחיית חזה).
אתה עושה גם טיפולים לימפטיים אצל פיזיו' לימפטית או רק הליכות?
אני למשל שמתי לב שכשאני הולכת לחדר כושר ואני שמה נעלי ספורט סגורות, אז אחרי האימון האיזור שהיה בתוך הנעל פחות בצקתי (אבל לי יש בצקת גם בשוקיים).
לאנשים מותר לשנות את דעתם.
אבל זה סוג של דיסוננס להגיד אני אוהבת את עצמי כמו שאני ובאותה נשימה לספר על טיפולים קוסמטיים (הזרקות) שהיא עוברת בפנים כדי להיראות אחרת ועל ניתוחים פלסטיים מתוכננים – שוב כדי להיראות אחרת מאיך שהיא נראית עכשיו.
אני מאוד מחזיקה בדיעה שהיא ירדה במשקל או כי יש לה סיבה רפואית אמיתית (לא לימפאדה) שהיא לא חשפה אותה. או (וזה יותר הגיוני לי) בשביל לעשות את הניתוחים הפלסטיים שהיא הולכת לעבור.
אהבתיLiked by 1 person
יש לי רק ברגל אחת, ממש מוזר. למדתי לנעול נעליים עם סגירה גבוהה, כלומר מעל הקרסול. קניתי במיוחד נעלי הליכה כדי להקל על כאבי גב אבל היא גם עוזרת לצמצמום הבצקת.
אהבתיאהבתי
אני יכולה לנעול רק נעליים נמוכות, אין מה לדבר על לנעול נעליים גבוהות שמגיעות מעל הקרסול. הלימפאדמה שלי נמצאת גם בשוקיים ולצערי ייקח המון טיפולים עד שתרד הבצקת הזאת.
אהבתיLiked by 1 person
אני אישית מבינה שיש אנשים שמקשים להגיע לנקודת שובע עם כמות סבירה של אוכל. פעם יצא לי לדבר על זה עם דיאטנית שטיפלה במטופלים במרפאת סוכרת שרבים מהם הגיעו גם למצב של ניתוח קיצור קיבה, והיא סיפרה לי למשל על אנשים שחייבים לאכול 5 או 6 פרוסות לחם בארוחת ערב רק כדי לשבוע, ואפילו לאכול יותר סלט ירקות לא עוזר להם לשבוע והם חייבים את הלחם בנוסף לסלט ולחלבון ולשמן שהם אוכלים בארוחה.
במצב כזהֿ, הם זקוקים לטיפול אגרסיבי יותר כדי לטפל בתיאבון שלהם כדי לעזור להם לאכול בריאֿ, בין אם זה כדי לטפל בסכרת או כדי לרזות (או כמובן בשתי הבעיות ביחד
אבל יש גם אפשרות ללמוד לאכול פחות לבד בכך שלאט לאט מתרגלים להקטין באופן הדרגתי את כמויות האוכל בצורה שלא גורמת לרעב מוגזם ככל עוד אוכלים משהו פעם בשלוש או ארבע שעות. אבל זה עדיין תלוי בכך שתאכל אוכל מזין וביתי ולא ״תשרוץ״ כל הזמן במסעדות.
אהבתיLiked by 1 person
אחד הדברים שהכי צורמים לי שבמשך השנים האחרונות האושייה הטיפה נגד הזריקות האלה, על הנזק הנוראי שהן עושות וכיו"ב. וברגע שזה פתאום התאים לאינטרסים שלה, זה בסדר לקחת את הזריקות כדי לרדת במשקל.
הזריקות אמורות לגרום לבן אדם לרדת בין 10% ל15% ממשקל הגוף שלו, היא טוענת שהיא ירדה 20% ממשקל הגוף שלה. בסדר…
כבר אמרתי לא אחת שלדעתי היא ירדה הרבה יותר.
לדעתי היום תודות לזריקות היא אוכלת רבע ממה שהיא הייתה מסוגלת לאכול לפני כן.
דבר נוסף זה שאני יודעת שנובו נורדיסק לא רוצה להפסיק לייצר את סקסנדה. אבל זו זריקה שההתוויה המקורית שלה היא עבור חולי סכרת שעבורם זו תרופה מצילת חיים. והיום בגלל שיש המון אנשים שמשתמשים בה להרזיה (גם לא אנשים שהם בהכרח בהשמנת יתר אלא סתם 10-15 קילו יותר) לחולי סכרת שבאמת צריכים אותה (כי עבורם זו תרופה מצילת חיים) אין אותה.
את הווייגובי הוציאו כי רוצים להעביר את כל מי שעל סקסנדה ואוזמפיק לזה. וכך הזריקות שאמורות להיות לחולי סכרת בלבד יישארו עבורם, ומי שרוצה לרדת במשקל צריך לקחת וייגובי ולשלם מכיסו הפרטי.
סקסנדה גם לא נמצאת בסל הבריאות אבל בחלק מקופות החולים היא נמכרת בהנחה למי שיש ביטוח משלים של הקופה (בכל קופ"ח קוראים לזה אחרת).
הוויגובי זה מרשם פרטי בלבד ואין סיבסוד מקופות החולים בגלל שהיא לא נמצאת בסל הבריאות.
הניתוחים הבריאטריים לעומת הזריקות נמצאים פה הרבה יותר זמן וכבר בוצעו עליהם מחקרים שונים שמוכיחים את יעילותם וגם הם לא חפים מבעיות רפואיות ודברים שדופקים את הגוף למי שעשה אותם (אצל כל אחד זה אינדיווידואלי ומה שיש לאחד לא בהכרח יהיה לאחר). שלא לדבר על זה שבטווח של עד 10 שנים מהניתוח רוב המנותחים יחזרו חזרה למשקל הקודם שלהם (מדובר על 75% מהמנותחים באופן סטטיסטי).
הזריקות למטרות הרזיה לא קיימות מספיק שנים וגם המחקרים שנעשו עד כה היו מחקרים שנעשו על חולי סכרת בלבד. זה לא בהכרח עובד באותה צורה על אנשים בריאים.
אגב, זה שהאושייה התלוננה על זה שלאנשים אין כסף כדי לקנות את הזריקות הרזיה וזה כביכול משהו שהוא רק למי שיש לו. אז במדינות אחרות בחו"ל (בריטניה וארה"ב) שמוכרים את הזריקות האלה לצרכי הרזייה, הן נמכרות רק במרשם פרטי.
יש בעיה עם לאכול הרבה בחוץ, אם את עושה את זה נגיד פעם בשבוע, זה לא נורא, אבל אם זה יותר מזה, זה כבר הופך להיות בעייתי. כי מן הסתם כשאת יוצאת לבלוי במסעדה טובה, את אוכלת הרבה יותר ממה שהיית אוכלת סתם כך בבית. ובקרנבלים שהאושייה הולכת אליהם בכלל, זה הרי סוג של אכול כפי יכולתך. רוב האנשים הולכים לזה פעם ב…. לא פעמיים שלוש בשבוע.
ת'כלס אני חייבת להגיד שהמבורגר בתוך חסה (יצא לי כמה פעמים לאכול כי אני צליאקית אז זה פתרון דיי נוח), זה באמת אחלה דבר ואין את הכבדות שיש כמו שאוכלים המבורגר בלחמניה. אבל באופן כללי אני ממש לא אוהבת המבורגרים בלי שום קשר לזה.
אני לא הקשבתי לפודקאסט של האושייה עם הדיאטנית שמלווה אותה. אבל הקטע של אנשים אוכלים הרבה בחוץ כי אין להם זמן לבשל, זה בולשיט!
רוב האנשים שאני מכירה שאוכלים בחוץ הם עובדי הייטק שיש להם 10ביס או וולט (עם כסף מהעבודה כמובן).
ברוב החברות הרגילות עובדים לא מקלבים את התנאים האלה ומכינים לעצמם אוכל בבית. רוב האנשים מאורגנים על עצמם וכמו שהם מכינים לילדים שלהם כריך בבוקר כדי לקחת לביה"ס ולא נותנים להם כסף לקפיטריה, הם מכינים לעצמם ארוחת בוקר וצהריים. טוב אולי לא כל יום. כי רוב מי שאני מכירה מכינים אוכל לכמה ימים קדימה ושמים בקופסאות שיהיה להם מוכן, כך שהם רק צריכים להוציא את הקופסאות מהמקרר לשים בתיק/צידנית ולקחת לעבודה.
אני בטוחה שגם את מכירה לא מעט אנשים שמבשלים את הארוחות שלהם ולא אוכלים בחוץ כל יום (למרות שבהייטק מאוד מקובל לאכול בחוץ אבל בסופו של דבר את מחפשת ארוחות נורמליות שיותר דומות למה שהיית רוצה לאכול בבית, לא גורמה ולא ארוחות מוגזמות).
גם הזריקות לא גורמות לך לא להיות רעבה, הן גורמות לבחילה מהאוכל. ומן הסתם אם יש לך הרגשה של בחילה את לא תמשיכי לאכול.
כך שאם בעבר האושייה הייתה אוכלת כמות X היום היא אוכלת אולי רבע מזה. אחרת היא לא הייתה מצליחה לרדת במשקל.
ולהגיד שהכל הורמונלי? בולשיט. יש עניין של שליטה עצמית ומנגנון הרעב והשובע שהתקלקל.
אני ראיתי שהיא אמרה שהיא תנסה לרדת מהזריקות כי יש לה המון תופעות לוואי לא נעימות מהווייגובי שלא היו לה עם הסקסנדה. עדיין הרופא שלה לא יוכל לתת לה מרשמים לסקסנדה.
חוץ מזה אחרי שהיא אמרה שהיא הולכת להפסיק עם הזריקות, זה דיי ברור שהיא עשתה את זה כדי לרדת במשקל כדי לעשות את הניתוחים שהיא רוצה לעשות. שכמובן לא יכלה לעשות אותם במשקל הקודם שלה.
לא נראה לי שהיא הייתה מפסיקה עם הזריקות אם היא לא הייתה מגיעה למשקל יעד שלה.
חוץ מזה היה איזה קטע שהיא פירסמה שהיא כל הזמן מתאמנת. ובכן הגוף שלה ממש לא נראה כמו גוף של מישהי שמתאמנת. אני אחרי חודש שלא התאמנתי (יולי) חזרתי להתאמן (באוגוסט) 3 פעמים בשבוע אימוני כוח, ותוך שבועיים התחילו לראות את המבנה של השרירים מחדש.
אני בטוחה שגם את שמה לב, למרות שלפי מה שאמרת את בעודף משקל, אבל את רואה שאת שרירית, רואים את השרירים שיש בידיין, בשכמות ובחזה (נכון זה לא כמו שרואים אצל גברים, אבל עדיין) ואצל האושייה כל הגוף נראה כמו ג'לי לא כמו גוף של מישהי שמתאמנת.
העניין עם הניתוח, כנראה שלא סתם אומרים שרוצים שאנשים שירדו במשקל ישמרו על המשקל תקופה כדי לראות שהם לא עולים בחזרה. רק מראה כמה הרופא שהיא הולכת אליו, כל מה שמעניין אותו זה כסף, כי אחרת הוא היה אומר לה לחכות תקופה לראות שהיא מצליחה לשמור על הירידה במשקל לאורך זמן.
אז נגיד עכשיו היא תפסיק עם הזריקות. תהיה לה עלייה הדרגתית במשקל. היא לא מתכוונת לבטל את הניתוחים שיש לה עוד חודשיים (כמובן שנאחנו לא נדע מתי היא מפסיקה את הזריקות בדיוק כפי שלא ידענו מתי היא התחילה לקחת אותן).
זה ממש בולשיט להגיד שאנשים שמנים הם בעלי תיאבון חריג. יש המון סיבות לעליה במשקל. ואם היא לא מסוגלת לשלוט על מה שהיא מכניסה לפה שלה ועל הכמויות יש לה באופן ספציפי בעיה של שליטה עצמית.
אהבתיLiked by 1 person
כמה הערות.
קודם כל, מותר לאנשים לשנות את דעתם. קורה שדברים משתנים וגורמים להם לקבל פרספקטיבה אחרת. במקרה שלה למשל היא עשתה דיאטה שהיתה קיטו (וכנראה עשתה אותה כמו שצריך גם בלי להתייעץ עם כל מיני מומחים על דעת עצמם) ואז נשברה והתחילה לאכול פחמימות – וזה גרם לה לעלות המון במשקל ומהר ומאוד. ומסתבר שזו תופעה ידועה שכשמפסיקים לעשות קיטו הגוף מגיב לפחמימות בהשמנה וצריך להחזיר אותן בצורה מאוד מדורגת וזהירה.
אבל בסופו של דבר היא השמינה למשקל מאוד גבוה, והיה לה קשה לרזות ממנו והיא הרגישה שהיא זקוקה לעזרה חיצונית, וזה גרם לה לחקור יותר לעומק את התרופות והיא הבינה שהיא זקוקה להן.
אני חושבת שעצם זה שהיא ביצעה את המחקר הזה ולפיו החליטה לקחת את התרופה, ולא סתם התקבעה על ״תרופות זה רע״ רק כי פעם היא חשבה כך – מראה על בגרות. להתעקש לא לקחת אותן רק כי פעם היא היתה נגדן זה התקבעות ממש לא בריאה שיכולה גם להעיד על חוסר בגרות או בעיה אישיותית מסוימת (נניח אוטיסטים הם מאוד מקובעים וקשה להם לקבל שינוי).
ובתור בת לאבא היפוכונדר למדתי שחולים הם לא בהכרח האנשים שהכי מבינים במחלות, גם לא במחלות של עצמם. את יודעת איך לימפאדמה מתנהלת אצלך כמחלה, אבל יכול להיות שיש משתנים אחרים שמשפיעים על איך המחלה מתבטאת אצל האושיה, ולכן למשל אצלה הרזיה יכולה להקטין משמעותית את המחלה והסיבוכים שלה בצורה שאולי לא תשפיע עליך, אל תשכחי גם שאת לא שמנה כמוה, ולכן יכול מאוד להיות שהרזיה תשפיע עליה בדרכים שלא ישפיעו עליך.
אהבתיאהבתי
קודם כל מה שכתבת על הקיטו זה לא נכון. היא עשתה תזונה קיטוגנית ללא הכוונה ולא הצליחה לרדת במשקל – בגלל זה היא גם הפסיקה אותה. רוב מי שעושה תזונת קיטו בצורה לא נכונה לא מצליח לרדת במשקל. אנשים חושבים שאפשר לזייף בקיטו, אם את מזייפת את לא בקיטו. אין אמצע אין חצי דרך, או שאת בקיטו מלא או שאת לא.
ולכן רוב האנשים לא מצליחים לעשות לבד תזונה קיטוגנית כמו שצריך כי הם לא באמת יודעים לעשות קיטו כמו שצריך. ומי שצריך את זה מנסיבות בריאותיות הולך ועושה את זה יחד עם ליווי מקצועי.
אגב, כשאת עושה קיטו לא נכון את גם תעלי במשקל.
תחשבי שהאושייה תמיד הציגה את עצמה כאישה שמנה ולא רזה, וכמישהי שאוכלת הרבה. בקיטו אם את תאכלי הרבה גם תעלי במשקל כי את מכניסה לגוף יותר ממה שהוא צריך.
כל הרעיון בקיטו זה שזו תזונה דלת פחמימות (יחסית לתזונה מערבית) כך שאם את מכניסה יותר מדיי פחמימות בנוסף לחלבון ולשומן שאת אוכלת – התוצאה הישירה היא עליה במשקל.
אני בטוחה שכבר למדת שהאושיה היא לא בהכרח אורים ותומים בכל דבר, ויש דברים שהיא אומרת שהיא למדה וחקרה אבל לא ב100%. ויש המון אנשים שתזונה קיטוגנית מאוד עוזרת להם. אבל שוב, בגלל שיש פה תזונה שהיא קיצונית בתפריט שלה חייבים לעשות את זה עם ליווי.
אני לא יודעת אם שמת לב אבל, אבל היא עדיין אומרת בסרטונים שלה שלזריקות יש תופעות לוואי, שעל 50% מהאוכלוסיה זה לא עובד בכלל ולא מתאים להם. שלא יודעים בהכרח את ההשפעות של זה לטווח ארוך והיא מקווה לא להיות חלק מהסטטיסטיקה שתסבול מבעיות שונות עקב הזריקות האלה.
וזה בסדר שהיא רצתה לרדת במשקל.
וזה בסדר שהיא רוצה לעשות ניתוחים פלסטיים וטיפולים קוסמטיים כדי להיראות טוב יותר. אגב, מתנגש לגמרי אם אמירה שלה מלפני שנה וקצת שהיא אמרה שהעמוד שלה לעולם לא יהפו להיות עמוד שעוסק ביחסי ציבור להרזיה וניתוחים פלסטיים במעטה של בריאות. ושאחד הדברים שהכי מפריעים לה זה נשים שאומרות שהן ירדו במשקל בשביל הבריאות שלהן, ואומרות שהן אהבו את עצמן בתור שמנות. ואז הן הולכות ועושות ניתוחים פלסטיים כדי להיראות אחרת ממה שהן נראו במקור.
לימפאדמה אצל כולם מתנהלת בדיוק אותו דבר. ההבדל הוא שאצל האושיה זה תורשתי. ואצלי זה יצא כתוצאה ממחלה (מהקורונה) ואין לאף אחד במשפחה שלי בצקות.
אני ראיתי אתמול לא מעט סרטונים שהיא העלתה בנושא הלימפאדמה שלה.
אז קודם כל הלימפאדמה שלה היא מזערית ממש ובאה לידי ביטוי רק באיזור שמתחת לקרסול. האיזורים שנפוחים אצלה זה כף הרגל וגב כף הרגל.
גם כשהיא הייתה באיזו חופשה עם בעלה ונאבדה להם המזוודה עם הגרביים שהיא צריכה ללבוש, והתנפחו לה הרגליים, היה בצורה ממש מינורית. שוב כי הלימפאדמה שלה באה לידי ביטוי באיזור מאוד ספציפי. למרות שלפי פיזיו' לימפטית זה משפיע על כל הרגל.
והתפיסה, לפחות בארץ של פיזיו' לימפטיות זה "להאשים" את בלוטות הלימפה שיש במפשעות (למרות שיש אחת גם מאחורי הברך בכל רגל).
באחד הסרטונים היא אומרת בצורה מפורשת שהיא אמורה להיות עם גרביים מיוחדים כל היום אבל היא לא עושה את זה. כי זה לא נוח לה וזה מכוער בעיניה.
אם זה לא היה מביך הייתי מצלמת לך איך נראית רגל ימין שלי שהיא במצב לא טוב (שוק ימין שלי רחב יותר משוק שמאל ב10 ס"מ בגלל הלימפאדמה ויש לי אותה בשתי הרגליים פשוט רגל ימין במצב פחות טוב).
אבל באופן כללי זה מזכיר את התמונות של מה שאת תראי אם תעשי חיפוש בגוגל.
אצל האושייה, זה לא נראה דומה וגם לא קרוב לזה (את רואה שוקיים נורמליים ולא נפוחים).
היא בעצמה אמרה שאי אפשר לטפל בלימפאדמה, אבל אפשר לטפל בהשמנה.
וברור שאם את נגיד שוקלת 100 קילו וירדת 20 קילו, המשקל יורד גם מהרגליים שלך, והן גם יקטנו בגודל שלהן ללא קשר ללימפאדמה בכלל.
כל בן אדם שהיה יורד 20-25 קילו במשקל שלו הרגליים שלו היו נעשות רזות יותר.
בכל מקרה עודף משקל משפיע על כל הגוף, וגם על בעיות כרוניות שלא קשורות ישירות למשקל. לי למשל יש גם פיברומיאלגיה, והראומטולוג המומחה שהייתי אצלו אמר שאם אני ארד 5 קילו זה יכול להקל. יכול – לא בטוח.
לרופאים יותר קל להתייחס למחלות שונות כשאת נמצאת על המשקל התקין שלך, וגם אם נגיד את שוקלת "רק" 5-10 קילו הם יתייחסו למשקל בגלל שיתכן וזה משפיע על המצב של הבעיה שיש לך.
אבל אם תרדי במשקל, זה לא יגרום לבעיה להיעלם כי זו לא בעיה שנובעת כתוצאה מעודף משקל.
אין לי ספק שזה שהאושיה ירדה במשקל מאוד מקל לה על הגוף, ההתנהלות יותר קלה, יותר קל ללכת, הגוף מתפקד יותר טוב, יש פחות לחץ על איברים פנימיים וכדומה.
עודף משקל זה דבר שנורא מקשה על הגוף לתפקד כמו שצריך. גם בלי שתהיה לך לימפאדמה או בעיה רפואית אחרת.
אהבתיאהבתי
תראי, יש אנשים שמנים שיש להם תיאבון חריג, והגוף יהיה רעב יותר באופן טבעי כשהוא שמן כי הוא מבזבז יותר קלוריות על כל פעולה ולכן מגיע למחסור קלורי יחסית יותר מהר לעומת אדם רזה יותר, ותיאורטית המחסור הקלורי הזה אמור להוביל ליותר רעב.
אבל רעב ושובע מורכבים הרבה יותר מאשר רק כמה שוקל האדם ומעורבים בזה לא מעט הורמונים ותהליכים אחרים, וגם כמה הקיבה של האדם גדולה, ומה הוא אכל.
ותראי, הרה אנשים שמנים צריכים עזרה מעבר לשינוי הרגלים ותפריט טוב כדי לרזות כי מאחורי השמנה יש הרבה מאוד גורמים פיזיולוגיים שמונעים את זה, כמו למשל שהתיאבון שלהם גדל מאוד אחרי ההרזיה. במצב כזה, יש צורך במשהו שימנע מהם לאכול הרבה כמו התרופות והניתוחים.
זה מצב שהוא מאוד שונה מהרזיה ממשקל סביר יותר, כי מה שמוביל להשמנה חולנית הוא ממש מוקצן מבחינת הרגלים ורמת תיאבון.
ולגבי האימונים של האושיה והשריריות שלה – אני כן חושבת שרואים קצת הגדרה של שרירים בכתפיים, וכשהיא עושה תרגיל לבייספס אפשר לראות שיש לה שריר חזה. גם אצלי אפשר לראות את זה ככה, וזה לא נראה בול אותו דבר כמו אצל אנשים רזים כי בכל זאת יש שומן מסוים שמסתיר אותם, אבל רואים שיש משהו מתחת לשומן.
אהבתיאהבתי
תראי אמא שלי הולכת לקבוצת תמיכה של חלי שמנמן.
יש בקבוצה שהיא נמצאת בה אנשים שירדו ממשקלים ממש גבוהים של 150 ו180 קילו. ועשו את זה בצורה הרגילה של תזונה + פעילות גופנית.
התפריטים שמקבלים שם בהתחלה מותאמים למשקל הנוכחי שלך. את מתחילה מתפריט שיש בו יחסית הרבה קלוריות, ולאט לאט מורידים את כמות הקלוריות עד שאת מגיעה לכמות נורמלית שאמור להביא אותך למשקל גוף תקין.
את לא אמורה להגיע ממצב שברגיל את אוכלת נגיד 3000 קלוריות ביום ופתאום יעשו לך cold turkey ויגידו לך עכשיו תאכלי 1200 קלוריות ביום. זה לא אפשרי עבור אנשים במשקלים גבוהים שצורכים המון קלוריות כי הם רגילים לאכול את הכמויות האלה.
דבר נוסף הוא משהו שהפחמימות עושות וגם התפריטים של חלי ממן, אחד הדברים השונים בהם לפחות מתפריטים שראיתי במקומות אחרים שהם מאוד מעודדים להוריד פחמימות, לאכול פחמימות מורכבות לעשות שילובים נכונים של אוכל.
כשבן אדם מעמיס על הגוף שלו פחמימות, הגוף בעצם רואה את זה כמו סוכר, והגוף שלנו אוהב מאוד סוכר הוא מתמכר לסוכר (יש מחקרים שמראים שההשפעה של פחמימות/סוכר מאוד דומה להשפעה של הרואין על המוח).
וברגע שאוכלים יותר פחמימות ממה שהגוף באמת צריך, נוצר פה לופ, שאת בהיי וברגע שיורדת ההשפעה של הפחמימות את נעשית עייפה ואז את אוכלת משהו כדי להישאר עירנית, או שפתאום יש לך רעב בלתי מוסבר ואת חייבת לאכול משהו – אז את אוכלת. וככה נשמר לופ של צריכת פחמימות. וזה לופ שמזין את עצמו.
אין ספק שלהרגלי אכילה נכונים יש לא מעט מקום בזה, כי המון אנשים לא אוכלים נכון כי הם שכחו ו/או התרגלו לאכול בצורה מאוד מסויימת ולכן גם עולים במשקל.
וכדי להקנות הרגלי תזונה נכונים וצריכה קלורית נמוכה יותר צריך לעשות התהליך בהדרגתיות.
בגלל זה גם תזונאיות (ורופאים) אומרים שזה לא בריא לרדת הרבה במשקל, אלא לרדת בהדרגתיות כל שבוע בין חצי קילו לקילו. כי ככה הגוף מתרגל למשקל החדש ואת גם לא מרגישה שינוי קיצוני במה שאת אוכלת ובתחושת הרעב.
לגבי האימונים, בעבר הייתה תקופה ששקלתי בערך כמוך (90 קילו) ואז התחלתי להתאמן בחדר כושר והיו רואים את השרירים ממש טוב למרות שהייתי בעודף משקל.
שרירי הטרפז זה משהו שרואים ישר גם אם את בעודף משקל כי זה לא איזור "שמן" כמו בטן למשל או ידיים. ומי שעובדת חזק על הישבן רואים את זה טוב והישבן שלה ממש לא נראה כמו ישבן של מישהי שמתאמנת.
אם היא הייתה באמת מתאמנת כפי שהיא טוענת הגוף שלה היה צריך להיות יחסית חטוב ושרירי במיוחד עכשיו כשהיא ירדה לא מעט במשקל (ולכאורה גם אחוזי שומן היו אמורים לרדת) ואמורים לראות את זה יותר.
אפשר לראות למשל שהזרועות שלה נעשו יותר דקות ממה שהן היו בעבר, אבל לא רואים בהן שרירים כמו שהיית מצפה לראות מבן אדם שמתאמן.
אהבתיאהבתי
אריק, כן חשוב לציין פה שהאושיה עצמה לא רזתה לרמה של להיות ממש רזה – היא סבלה מהשמנה חולנית ורזתה לרמת השמנה פחות חולנית, אבל היא עדיין שמנה. היא בהחלט לא מעודדת נשים אחרות לרזות או לקחת תרופות, וגם היה לה חשוב לדבר על הנושא של התרופות בפודקאסט שבו הדיאטנית המורשה שאיתה היא עבדה גם שוחחה.
מעבר לזה, היא טוענת שהיא סבלה מלימפאדמה שהתחילה להחמיר והתייעצה עם רופא שהוא זה שהמליץ לה על הרזיה. לכן כתבתי שייתכן שאי אפשר לדעת מה בדיוק קורה שם, אבל אם מדובר על עיצה של רופא הייתי סומכת עליה.
אהבתיאהבתי
קודם כל רופאי משפחה לא מבינים בלימפאדמה בשיט!
אחרת היו מאבחנים לה את הלימפאדמה הרבה יותר מהר. והיא בעצמה סיפרה שהיא עברה המון רופאים והמון בדיקות עד שאיבחנו שזה לימפאדמה.
הבן אדם היחיד שיכול לתת עצות לגבי לימפאדמה זה פיסיותרפיסט/ית לימפטית פיזיותרפיסטיות לימפטיות (משום מה בארץ יש בעיקר נשים) שמגיעות לתחום הזה יש להן תואר שני בפיזיותרפיה ובנוסף לזה הן לומדות הת התחום הלימפטי במשך 3-4 שנים כהתמחות. אף רופא משפחה או רופא כלי דם או רופא בכל תחום אחר לא מתמחה בתחום הזה (ותאמיני לי שראיתי עשרות רופאים בשנתיים האחרונות ועשיתי בדיקות יותר ממה שעשיתי בכל החיים שלי).
שנית הרופא שלה אמר לה שבלימפאדמה אי אפשר לטפל (מה שלא נכון, יש המון טיפולים ללימפאדמה שמשפרים את המצב שלה אבל לימפאדמה זו בעיה רפואית/מחלה כרונית, שאין לה מרפא) אבל בהשמנה כן אפשר לטפל. רופאים רואים היום בהשמנה כמחלה, ואם תרדי במשקל לא תהיה שמנה יותר – הווה אומר לא תהיי חולה יותר לתפיסתם .
ככה שאני ממש לא הייתי מאמינה לאף מילה של רופא שאומר משהו על הלימפאדמה.
מה שנכון הוא שהאושייה ממש לא ששה לדבר על התהליך שהיא עברה כשהיא התחילה אותו היא יודעת שיש לא מעט נשים שמעתיקות את מה שהיא עושה אם זה בבגדים שהיא קונה ואם במוצרים אחרים. והיא לא רוצה (ובצדק) לקחת אחריו ת על זה שמישהי שעוקבת אחריה תחליט לעשות מה שהאושיה עושה רק בגלל שהיא ראתה שזה עזר לה.
וגם היום כשהיא מדברת על זה היא אומרת שהכל צריך להיות במעקב רפואי ושצריך להתאים לכל אחת את הטיפול המתאים לה.
אבל בואי נודה על האמת, בישראל מחלקים מרשמים לזריקות הרזיה כמו שמחלקים סוכריות. ורוב האנשים שמשתמשים בזריקות האלה לצרכי הרזיה עושים את זה בלי שום ליווי מקצועי או הדרכה (מעבר לאיך להזריק).
שלא לדבר שלא לכולם יש את הזמן והיכולת ללכת למעקב אצל תזונאית וכיו"ב שלא לדבר לשלם את המחיר שהזריקות האלה עולות.
אהבתיאהבתי
אין לי או לך מושג איך האושיה עשתה קיטו, ועם מי היא התייעצה או לא. מה שכן ממה שהתרשמתי היא יודעת להתייעץ עם אנשי מקצוע מוסמכים, ולא כאלו שמצהירים על עצמם מומחים על דעת עצמם רק כי הם עשו ״מחקר״ שבמקרה עבד עבורם. כדי להיות מוסמכים צריך ללמוד תואר מסודר ולעשות התמחות כמו שרופאים או דיאטניות עושות.
עצם זה שהיא התחילה להשמין בצורה מהירה מאוד והגיעה למשקלים שהיא לא הגיעה אליהם קודם אחרי שהיא חזרה לאכול פחמימות מעיד על תהליך פיזיולוגי שבאמת קיים אחרי קיטו שבגלל שהגוף לא רגיל לאכול פחמימות הוא הופך אותן לשומן עד שהוא מתרגל חזרה.
בסופו של דבר, מההיכרות שלי איתה לאורך השנים היא לא מישהי שקרנית או כזו שמסתירה דברים, אלא להיפך מישהי מאוד ישירה וגלויה, ולכן אני נוטה להאמין למה שהיא אומרת.
אהבתיאהבתי
בתקופה שהאושייה עשתה קיטו שזה בערך לפני 8-9 שנים, לא היה את הליווי של הקיטו כמו שיש היום (למשל כמו שעשתה נטע ברזילי). היו קבוצות בפייסבוק שאנשים היו כותבים דברים ואת היית לוקחת משם את מה שמתאים לך, כל הקטע של הליווי התחיל הרבה יותר מאוחר וגם עלה לא מעט כסף.
אל תשכחי שבאותה תקופה האושייה עבדה אצל ההורים שלה ולא הרוויחה הרבה כסף כך שלא היה לה כסף להוציא על דברים מהסוג הזה.
שנית, היא אמרה בפירוש שהיא דיברה עם רופא המשפחה שלה.
רופא משפחה לא מתמחה בלימפאדמה, אין אף רופא שמתמחה בלימפאדמה. רק פיזיותרפיסטיות לימפטיות מתמחות בתחום הזה. ויכולות להגיד לך מה משפיע על הלימפאדמה ומה לא.
וכבר אמרתי לך (בדיונים קודמים ביננו) שאני התייעצתי עם הפיזיו' לימפטית שלי, והיא אמרה שלמשקל יש מעט מאוד השפעה על המצב של הלימפדמה. צריך להתמיד בטיפולים, בעיסויים לימפטיים בלבישה של גרבי לחץ עד המפשעות גם כדי להגיע למצב טוב של הרגליים ואחר כך גם לשמור עליו.
הגוף שלנו תמיד הופך פחמימות לשומן, פחמימות = סוכר , כשאת מכניסה לגוף סוכר הוא הופך לשומן, ככה זה. בדיוק כמו שאם תאכלי יותר מדיי חלבון הגוף גם יהפוך אותו לסוכר. הגוף שלנו לא צריך כמויות ענקיות של חלבון והכי קל לו להמיר את זה לסוכר ואז לשומן (בדיוק זה שמצטבר לנו בתאי השומן).
יש לא מעט אנשים שעשו קיטו או פליאו ועלו במשקל כי הם היו אוכלים 500-1000 גרם בשר ביום. זה המון! את לא אמורה לאכול קילו בשר ביום (לא משנה אם זה עוף/דג/בקר או משהו אחר).
זו לא כמות אוכל שבן אדם נורמלי, סטנדרטי אמור לאכול.
אני גם יודעת שלאורך השנים היא תמיד אמרה את מה שהיא חושבת ולא הסתירה כלום.
אבל עובדה שבמשך שנה שלמה היא הסתירה את איך שהיא יורדת במשקל לעוקבות שלה.
אגב, לפני שנה היא אמרה בריש גלי שהיא הולכת לרדת במשקל, אבל היא לא הולכת לדבר על זה ולא על הדרך. אני מתארת לעצמי שאחרי כמה שנים טובות שהיא הייתה כ"כ נגד הזריקות הרזיה ודיברה מאוד נגדן, אם היא הייתה אומרת שזו הדרך שהיא בחרה זה היה מרים גבה אצל רוב העוקבות שלה.
זה שהיא תירצה את הלימפאדמה בתור הסיבה שבגינה היא רוצה לרדת במשקל, כשהלימפאדמה שלה בכלל נקראת ראשונית והיא מאוד קלה לעומת רוב האנשים שסובלים מלימפאדמה. והיא יודעת שאנשים לא מכירים לימפאדמה ואין להם איך לבדוק את נכונות הדברים (בכ"ז 2%-3% מהאוכלוסיה, מה הסיכוי שאנשים יכירו מישהו שיש לו את זה).
גם אני כשרק התחלתי עם כל עניין הטיפולים הלכתי לחקור את העניין, וגם לדבר עם מישהו שאני מכירה שיש לו את זה כמה שנים טובות והוא נתן לי המון טיפים טובים בנושא.
אז בואי אני לא מאמינה לכל מילה שהיא אומרת.
יש המון דברים שהיא אומרת כדי למכור רעיון מסויים, בדיוק כמו הפודקאסט שהיא עשתה.
בדיוק כמו שעכשיו היא עושה שת"פ למוצר מסויים והיא אמרה שהשחיקה שלו היא חצי שנה וכל חצי שנה צריך להחליף. יש לי את המוצר הזה של חברות אחרות והוא מחזיק לי הרבה יותר מחצי שנה. אני לא הייתי מעלה בדעתי לקנות מוצר של חברה שלא היה מחזיק לי מינימום שנה.
בחיים לא ראיתי אצלי שחיקה כזאת במוצרים זהים (של חברות אחרות) שאני משתמשת בהם.
אהבתיאהבתי
תראי, על כל מי שמגיעה לחלי שמנמן או מירי בלקין או חצי שירה או בעבר לשומרי משקל במשקל גבוה ומצליחה לרזות ולשמור על המשקל במשך שנים – יש עשרות וכנראה אפילו מאות נשים במשקלים כאלו שהגיעו לשם, ולא הצליחו לסיים את ההרזיה, או שכן הגיעו למשקל היעד אבל מהר מאוד השמינו חזרה לאותו משקל או אפילו למשקל גבוה יותר.
יש לזה הרבה הסברים פיזיולוגיים והורמונליים על זה שיש אנשים שמגיעים להשמנה חולנית מלכתחילה ואז לא מצליחים לשמור על הרזיה ממנה לאורך זמן. זה בהחלט לא רק עניין של לקבל תפריט מתאים עם כמות קלוריות מתאימה, או רק שמישהו ילמד אותם תזונה נכונה ושלא בריא לאכול שוקולד כל היום.
ֿהסיכוי שמישהו שמן בצורה חולנית לא היה בחלי שמנמן או מסגרת דומה, וגם ניסה המון דיאטות אחרות שאת מכירה ולא מכירה הוא אפסי. הם מכירים את כל הדיאטות וכל השיטות וכל התפריטים בעל פה הרבה יותר טוב ממך.
אהבתיאהבתי
שוב אני לא מכירה כי אני לא הולכת לקבוצות כאלה, אני מתעבת קבוצות תמיכה מבחינתי זה בזבוז של כסף ובזבוז של זמן. אבל יש אנשים שזה עושה להם טוב לשבת בקבוצה של אנשים שיש להם את אותה המטרה כמו שלהם. כאילו שאם כולם סובלים מאותה בעיה אז יותר נחמד לסבול ממנה יחד או איזה שיט בסגנון הזה.
כל מה שאמרתי זה שמדובר בתהליך שלוקח המון זמן, לרדת למשל 50 קילו, זה תהליך שלוקח יותר משנה אם עושים אותו נכון ובצורה הדרגתית זה אמור לקחת לפחות שנתיים. ולא לכל האנשים יש את הסבלנות ואת ההתמדה.
זה אגב, לא קשור רק להשמנה אלא באופן כללי לדחיית סיפוקים ולזה שאנשים התרגלו לקבל ו/או לקחת את הכל כאן ועכשיו.
הרי למה אנשים בוחרים לעשות ניתוח בריאטרי או לקחת זריקות הרזיה. כי זה מוריד מהם את האחריות למאמץ שצריך לעשות בשביל לרדת במשקל. בשני המקרים מדובר בסיטואציה שכופה עליהם לאכול פחות ממה שהם היו אוכלים בעבר, ועל ידי זה הם יורדים במשקל. זה בכלל לא נמצא בשליטה שלהם. הם לא קובעים הם לא מחליטים. ומי שאוכל יותר מדיי פשוט מקיא.
ובגלל שהמדינה הפכה את ההשמנה למחלה, מאשרים בקלות מאוד ניתוחים בריאטריים וגם את הזריקות הרזיה.
כך שאם את נמצאת בעודף משקל את בהכרח בן אדם חולה, למרות שאת יכולה להיות בריאה לחלוטין ובכל ללא כל סימנים של מחלות שנוצרות כתוצאה מעודף משקל.
זו לא חוכמה לרדת במשקל, החוכמה היא לשנות את הרגלי האכילה שיהיו בריאים יותר, להכניס לשגרה פעילות גופנית, לרוב האנשים זה לשנות לגמרי את אורח החיים שהם התרגלו אליו, וזה משהו שלוקח זמן, וגם פה זה דורש התמדה כי קל מאוד ליפול להרגלים ישנים.
אהבתיאהבתי
אני לא מסכימה עם הדרך שבה היא רזתה, ואני חושבת שהיא מקשקשת שטויות במיץ עגבניות כשהיא מדברת על השמנה חולנית ואיך לטפל בה. אני גם רואה אותה מתאמנת וחושבת שהטכניקה שלה מזעזעת והיה נחמד אם היא היתה עובדת עם מאמן כדי לשפר את זה.
אבל זכותה לשנות את דעתה לגבי הרזיה בכלל ולגבי השימוש בזריקות בפרט, וכשהיא חשפה את זה שהיא השתמשה בזריקות היא עשתה את זה בדרך הכי אחראית שאפשר. וזכותה להתייעץ עם אנשי מקצוע שהיא מאמינה שילתנו לה עצות טובות גם אם ההעדפות שלה אחרות.
ואולי המוצרים שהיא משווקת מחזיקים פחות זמן כי חשוב לה לרכוש כאלו שהם לא רק פונקציונליים אלא גם יפים ולכן הם נשחקים מהר יותר.
אהבתיאהבתי
אין לי בעיה עם זה שהאושיה החליטה לרדת במשקל.
הבעיה שלי זו הסיבה שהיא נתנה לצורך ירידה במשקל.
ושוב, רופא משפחה, וגם רופא כלי דם, ורופאים מקצועיים אחרים לא מבינים בלימפאדמה ובאיך שמערכת הלימפה עובדת.
אני גם מדברת עם אנשים מקצוע כי יש לי לימפאדמה והיא מטופלת, ובכל פעם שהאושיה באה עם קביעה/אמירה שרופא אמר לה אני בודקת את זה עם אנשי המקצוע שמטפלים בי ויש פה לא מעט סתירות בדברים שהיא אומרת.
כל בן אדם יכול להחליט לרדת במשקל בדרך שנראית לו נכונה. ואני חושבת שטוב לשם שינוי שהיא כן בחרה לעשות את התהליך בתמיכה של אנשי מקצוע, ולא לבד כמו שרוב האנשים שלוקחים את זריקות ההרזייה עושים.
לגבי המוצר שהיא משווקת, הרי את ואני משתמשות במוצר הזה.
למעט פעם אחת בלבד, בחיים לא נהרס לי מוצר כזה אחרי חצי שנה, והאמת גם לא אחרי שנה.
הפעם היחידה שזה קרה לי שהתאימו לי בחנות מידה לא נכונה, ואמרתי שלוחץ לי ולא נוח והמוכרת התעקשה שזו המידה שלי. ואכן אז המוצר נשחק הרבה לפני שעברה חצי שנה.
בגלל זה לדעתי היא לובשת את המידה הלא נכונה של המוצר לכן השחיקה שלו כל כך גדולה.
זה לא קשור ליופי ולעדינות של המוצר ,אני משתמשת גם במוצר (לא של אותה חברה שהיא מפרסמת) שהוא לא פחות יפה ועדין ממה שהיא מפרסמת, ועדיין זה לא נהרס כל כך מהר. כי גם לי חשוב שיהיה יפה ונוח ולא רק פונקציונלי.
מה שקורה בקרסים שהיא מראה זה קורה כשהמידה קטנה מדיי. אותו כנ"ל גם לגבי תפרים שנפרמים וכו'.
אהבתיאהבתי
את ממש לא מבינה למה אנשים צריכים ניתוחים או זריקות.
יש אנשים שעברו כל תהליך של ״זינוי הרגלים״ אבל למרות שהם שינו אותם משהו לא אפשר להם להמשיך בזה. בהרבה מקרים מדובר על אנשים שזקוקים לכמויות עצומות של אוכל כדי לשבוע, והם לא מצליחים לאכול פחות מ 3000 – 4000 קלוריות ביום בגלל זה, והם צריכים עזרה חיצונית כדי לשבוע מכמות סבירה של אוכל.
תקחי לדוגמא את אופרה ווינפרי, אישה שחורה שנולדה בעוני נוראי והפכה לאחת הנשים הכי מצליחות בארה״ב בשוק שהוא מאוד שחור ותחרותי, ובלי משמעת עצמית וכוח רצון היא לא היתה מצליחה כל כך בקריירה שלה. אבל היא לא מצליחה לשמור על משקל נמוך למרות שהיא עשתה שוב ושוב ושוב דיאטות וניסתה לשנות אורח חיים כי משהו שהוא מעבר לכוח רצון הפריע לה.
הגוף שלנו נלחם בהרזיה, ותמיד שואף לחזור למשקל המקורי – וכשהירידה גבוהה מאוד הגוף נלחם כל כך קשה באמצעים פיזיולוגיים שכמעט בלתי אפשרי להמנע מהשמנה מחדש. אבל הניתוח למשל מאתחל את המננון הזה וגורם לגוף לחשוב שהמשקל הכי גבוה שלו נמוך משמעותית מהמשקל הכי גבוה באמת בכמה עשרות ק״ג, ולכן עוזר על השמירה על לפחות חלק מהירידה לאורך זמן.
זה שיש אנשים שמשתמשים בתרופות ואפילו בניתוחים מתוך רצון בקיצור דרך לא אומר שכולם כאלוæ ויש אנשים שמבחינתם עם התרופה או אחרי הניתוח הם בפעם הראשונה בחיים מסוגלים לאכול לפי תפריט של דיאטה ולהרגיש באמת שבעים.
אהבתיאהבתי
אני מאוד מבינה למה אנשים צריכים ניתוחים בריאטריים או זריקות הרזיה, מדובר באנשים עם BMI מעל 40 שיש להם בעיות רפואיות שנובעות מעודף משקל.
והם כבר ניסו יותר מדרך אחת לרדת במשקל ולא הצליחו.
ובעצם הם נמצאים בסכנת חיים.
אבל רוב האנשים שבוחרים בדרך של זריקות הרזיה לא נמצאים במקום הזה.
אני חושבת שאני עוקבת אחרי האושיה משהו כמו 12 שנים בערך, ורק פעם אחת היא שינתה תזונה לפליאו/קיטו וזה לא ממש עבד לה אז היא נעשתה ממש נגד זה.
אבל תחשבי שלפחות 10 שנים היא לא ניסתה לעשות דיאטה כלשהי או לרדת במשקל, היא תמיד עשתה ספורט וזהו.
יכולה להיות אפילו סיטואציה שהאושייה ביררה לגבי ניתוח בריאטרי ולא אישרו לה כי הBMI שלה לא היה גבוה מספיק, ואם הBMI לא גבוה מספיק את צריכה שתהיה לפחות בעיה רפואית אחת שנובעת מהשמנה בשביל לקבל אישור לניתוח הזה (לימפאדמה היא לא בעיה רפואית שנובעת מהשמנה).
אבל באמת אני בטוחה שאת יודעת שרוב האנשים שלוקחים זריקות הרזיה הם ממש לא עם BMI גבוה. ואפילו באחד הסרטונים שאת צירפת לי בתגובות, היה חוקר שאמר שכל אחד יכול להשיג את הזריקות האלה גם אנשים שאין להם עודף משקל. רק בגלל שהם רוצים לרדת במשקל.
כשאני הייתי בבי"ח השיקומי אחד הדברים שאמרה לי התזונאית שליוותה אותי בתהליך (שהיא גם מתמחה בהפרעות אכילה, כי בבי"ח השיקומי הזה יש גם מחלקה להפרעות אכילה), זה שהבעיה של הרבה מאוד אנשים ובפרט אנשים שיש להם עודף משקל, זה שמנגנון הרעב והשובע שלהם התקלקל. אם לא באמת מרגישים שובע גם אחרי שהם אכלו כמות שאמורה להשביע אותם, ולכן ממשיכים לאכול.
אצלי למשל היה מצב הפוך, בגלל שלמדתי לאכול מחדש, גם לא יכולתי לאכול מספיק וגם הייתי נעשית שבעה ממש מהר (מכמה ביסים), והיו צריכים ללמד אותי טריקים כיצד להגדיל את הצריכה הקלורית. כדי לא להישאר במצב תזונתי ירוד וגם כדי לעזור לשיקום הפיזי שלי (כי כדי לבנות שרירים הגוף צריך חלבון).
במקומות האלה אגב, ממש לא ממליצים על ניתוחים בריאטריים וגם לא על זריקות הרזייה, בגלל שזה לא פותר את הבעיה שהיא יותר מורכבת ולא קשורה לגודל של הקיבה או היכולת של אדם מסויים לאכול פי 3 או פי 4 מכל בן אדם אחר.
לא סתם אנשים כאלה מקבלים ליווי ותמיכה לאורך כל הדרך. וזה כולל לא רק פגישות עם תזונאית, אלא ממש תמיכה מלאה של מגוון אנשי מקצוע שזו ההתמחות שלהם.
יש המון פסיכולוגיה מאחורי זה.
יש גם גוף שהתרגל לאכול הרבה.
יש עניינים הורמונליים שגורמים לבן אדם לאכול יותר ממה שהוא צריך.
ואצל כל בן אדם זה אינדיווידואלי.
עכשיו ברור שלא כן בן אדם עם עודף משקל הוא בהכרח בן אדם עם הפרעות אכילה. גם לא אם מדובר בעודף משקל קיצוני. לרוב האנשים אין הפרעת אכילה. אבל עדיין יש לא מעט אנשים עם עודף משקל למשל בגלל שהם אוכלים אוכל עם ערך קלורי גבוה, לפחות יותר ממה שהם מוציאים.
הרי רוב האנשים לא נולדים שמנים, זה משהו שמתפתח עם הזמן (היום בגלל השפע יש אפילו ילדים עם עודף משקל קיצוני, משהו שהיה מאוד נדיר כשאני הייתי ילדה למשל).
ועם כל זה לא מעט אנשים שבוחרים בפתרון של ניתוח בריאטרי או זריקות הרזיה לא עושים את זה עם ליווי ומעקב. ולכן גם חלק לא קטן מהם עולה בחזרה במשקל.
אהבתיאהבתי
האושיה בערך בגובה שלי (לדעתי היא נמוכה ממני בסנטימטר) ואם היא הגיעה למשקל 120 ק״ג כמו שהיא אמרה – אז היא היתה זכאית לניתוח קיצור קיבה. היא תצטרך לרדת קצת יותר מ10 ק״ג כדי לא להיות זכאית על סמך משקל, ועשרים וחמישה ק״ג כדי לא להיות זכאית גם עם מחלות.
הסיבה היחידה שלא יאשרו לה ניתוח אוטומאטית זה שהיא צריכה להוכיח שהיא ניסתה כל שיטה אחרת לרזות, אבל זה משהו שתוך כמה חודשים אפשר ״להפטר״ ממנו והמערכת תומכת בזה.
הנושא של ״תחושת הרעב והשובע התקלקלה״ אולי רלוונטית לאנשים עם עודף משקל קל, אבל במקרה של השמנה חולנית אלו אנשים שמלכתחילה כנראה מסוגלים לאכול הרבה מאוד אוכל, ובנוסף בוחרים גם אוכל משמין. יש מי שמדבר על השמנה כזו בתור התמכרות לאוכל או סוכר למשל. זה הרבה יותר מורכב מ״נהרס להם מנגנון הרעב והשובע״ כי לרוב אנשים שמגיעים להשמנה כזו מגיעים אליה כי התיאבון שלהם מאוד גדול.
ולהגיד׳ שלאנשים עם השמנה אין הפרעת אכילה זה ממש לא נכון, כי הרבה מהבחירטות שלהם לגבי מה לאכול ומתי להפסיק לאכול נובעות מהפרעה כזו.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שהיום כשיש אופציה לבחור בין ניתוח (שזה משהו בלתי הפיך) לבין זריקות הרזיה (משהו שאפשר להפסיק אם רוצים, למרות שתיאורטית אומרים לאנשים שהם צריכים לקחת את הזריקות האלה לכל חייהם כדי לשמור על המשקל). אז יותר קל לבחור בפתרון של הזריקות.
המדינה כל כך דוחפת לניתוחים האלה, שבמושב שלי יש זוג (בגיל של הורי) שהאישה עלתה במשקל 20 קילו והגבר 30 כדי שיאשרו להם את הניתוח. הם עשו אותו לפני עשור והם כבר עלו את המשקל שלהם חזרה למשקל שהם היו בו לפני שהם עלו את 20-30 קילו בשביל הניתוח.
רוב האנשים הבוגרים בגיל שלך, שלי ושל האושייה, לא היו בהכרח ילדים שמנים. גם האושיה שאומרת שהיא תמיד הייתה שמנה בתור ילדה ונערה כשהיא מעלה תמונות שלה מהתקופות האלה היא נראית במשקל נורמלי לחלוטין.
היום יש הרבה יותר ילדים ובני נוער עם עודף משקל, בגלל שהאורח חיים השתנה מאוד. כולם נמצאים יותר מול מסכים, ולכן גם עושים פחות פעילות גופנית. אנשים אוכלים ג'אנק, אוכלים המון במסעדות, שזה גם משפיע. יש משפחות שחיות ממש על בסיס של אוכל שהוא לא בריא (לסוגיו השונים). והארוחות שלהם עתירות בקלוריות.
כשהרגלי האכילה הם לא טובים מילדות כאדם מבוגר הרבה יותר קשה לשנות אותם.
אני התכוונתי שלא כל בן אדם שיש לו עודף משקל, הוא בן אדם עם הפרעת אכילה.
את אומרת שאת עם עודף משקל נכון? זה אומר בהכרח שיש לך הפרעת אכילה?
כל מה שהתכוונתי להגיד זה שלרוב האנשים שיש להם עודף משקל כזה או אחר, אין בהכרח הפרעת אכילה.
ואני יודעת כמה קשה לשנות הרגלים.
אם אני אתן דוגמא מעצמי, יצא שכמעט עשור לא יצא לי להתאמן באופן קבוע, וממש לא התאמנתי בכלל משהו כמו 5-6 שנים לפני שחליתי בקורונה (ב2022).
השיקום שלי דחף אותי לחזור להתאמן ולהפוך את זה שוב לחלק מהשגרת חיים שלי. כך שאפילו כשבחודש שעבר כשהייתי חולה וכו' ולא התאמנתי חודש אחר כך חזרתי לזה וזו לא הייתה שאלה בכלל אם לחזור או לא לחזור להתאמן.
אבל אם זה לא היה קורה אני ממש לא יודעת אם הייתי חוזרת לזה (למרות שאני אוהבת אימוני כוח).
כל האנשים שהיו איתי בשיקום, הם לא ספורטאים אלא אנשים שלא עושים כל פעילות גופנית מיוחדת. ומנסים להקנות להם הרגלים נכונים (גם מבחינת אכילה – כי מי שנמצא בשיקום אוכל הרבה יותר חלבון ממה שאוכלים בדר"כ, אבל בעיקר מבחינת פעילות גופנית) ורוב האנשים ברגע שהם מסיימים את החלק של השיקום בבי"ח פשוט חוזרים להיות בטטות כורסא. כי מבחינתם ללכת להתאמן בחד"כ השיקומי היה משימה שהם צריכים לעשות בזמן השיקום, ולא משהו שהם צריכים לקחת אותו איתם להמשך הדרך (ולהתאמן בחד"כ רגיל או לעשות כל פעילות גופנית אחרת).
את חושבת שהיה לי קל להתחיל להתאמן שהמשקלים הראשונים שהתחלתי איתם היו סביב ה250 גרם (כי אפילו הסמארטפון שלי היה כבד לי). והיו לי כאבי שרירים (כי כואב מאוד לבנות שרירים כמעט מאפס) שאני לא מסוגלת לתאר לך אפילו.
אבל כשבן אדם רוצה להשיג משהו באמת הוא לא נותן לדברים כמו כאב (במקרה שלי) להפריע לו להגיע למטרות שלו.
אז יש אנשים שמשתמשים ב"קביים" האלה – ניתוחים בריאטריים או זריקות הרזיה כדי להגיע למטרות שלהם, כי הקביים עוזרים להם ומקלים עליהם את ההתמודדות.
אבל יש לזה מחיר.
אהבתיאהבתי
הקריטריונים של ניתוח קיצור קיבה הם BMI של 40 ללא מחלות (עבורי בגובה 1.67 מטר מדובר על משקל של 111.5 ק״ג), או BMI של 35 עם מחלות נלוות (עבורי בגובה 1.67 מטר זה משקל של 97.6 ק״ג). אלו לא משקלים שאנשים מגיעים אליהם לרוב, במיוחד לא 111.5 ק״ג. זה מצב שסביר להניח שאנשים שהגיעו אליו ניסו כבר כמה דיאטות שנכשלו, ובמצב כזה הם צריכים עזרה חיצונית אחרת הם רק ינסו שוב ושוב לרזות ללא הצלחה ויהרסו על הדרך את חילןף החומרים שלהם שוב ושוב.
וכן, אני סובלת מהשמנת יתר חולנית, אבל בגלל הרגלי האכילה הספציפיים שלי די ברור לי שתרופות וניתוחים לא ממש יקלו עלי ולכן אני לא פונה אליהם, אבל יש הרבה אנשים שההרגלים שלהם הם כאלו שהתרופות והניתוחים עוזרים להם. עצם זה שאת מכירה שני אנשים שלא הצליחו לא אומר שאין המון אנשים שכן הצליחו לאורך זמן בזכות הניתוח.
אהבתיאהבתי
למה החלטת שאני מכירה רק שני אנשים שהניתוח הזה לא עבד להם??? מאיפה הגיעה הקביעה הזאת?
אני מכירה הרבה יותר משני אנשים שזה לא עבד להם, בתקופה שהיה לי עודף משקל (כאמור שקלתי 90 ק"ג) רופאים מיהרו להציע לי ניתוח בריאטרי (אז לא היו זריקות) והייתי במספר קבוצות בפייסבוק של מנותחים בריאטריים וכמות האנשים שזה לא עבד להם ו/או שזה עשה להם נזקים בלתי הפיכים היא עצומה.
דיברתי עם עשרות ומאות אנשים שעברו ניתוחים כאלה, שאמרו לי בריש גלי לא להעיז לעשות את הניתוח ושאם הם היו יודעים מראש מה היו התוצאות של זה הם בחיים לא היו מסכימים לעבור את הניתוח שהם בעצמם עשו.
ברמה האישית, אני מכירה 20 אנשים שעברו ניתוחים בריאטריים שונים. גם היחיד מביניהם שמרוצה מהתוצאות וגם שומר עליהן בהקפדה כבר כמעט עשור (אבל הוא באמת שינה את כל האורח חיים שלו באופן מדהים מהקצה לקצה), יש לו עד היום שלל בעיות בריאותיות בגלל הניתוח.
גם הוא אגב לא ממליץ על הניתוח.
למרות שהוא אמר לי שלדעתו בלי הניתוח הוא לא היה מצליח לרדת במשקל כפי שהוא ירד. (הוא שקל 220 קילו בשיא). והוא עשה את הניתוח עם ליווי של תזונאית שעד היום הוא אצלה במעקב.
חוץ מזה מה שכתבתי לגבי אנשים שעולים במשקל על זה, זה לא מהיכרות עם אנשים זה מקריאת מחקרים וסטטיסטיקות בנושא, ומספרים לא משקרים.
אהבתיאהבתי
מסכים איתך. צריך לעזוב אותה השקט ולתת לה לחיות את החיים שלה
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
לפי הכותרת חשבתי שאת שואלת מה דעתי. אז אני מסכים שצריך פשוט להניח לה
אני לא משתמש בפייסוש ובאינסטוש, אז עד שלא מביאים לידיעתי אני לא מודע.
אהבתיLiked by 1 person
וכנראה זה לטובה 🙂
אהבתיאהבתי
אני אוהבת את נועה ארגמני ובכל פעם ששמעתי אותה, ליבי יצא אליה. היא מקסימה ולא מפריע לי בכלל שהיא רקדה בביקיני צהוב, חודש אחרי שאמא שלה נפטרה. אבל הוא דבר מאוד מורכב, וכל אחד מתמודד עם המוות בדרכו שלו. הלב שלי התרסק כשאמא שלי מתה, ואני זוכרת את עצמי בשבעה, יושבת בבית וצוחקת עם חברים. אסור לשפוט אבל של אחרים ובעיני – למי שלא היה שם, אסור לשפוט את מי שחזר משם.
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה איתך.
אהבתיאהבתי