אולי הקוראים המבוגרים פה בבלוג זוכרים את תוכניות הדייטינג של שנות התשעים ששודרו אז בטלוויזיה, שבהן כל הגברים בניסיון להראות נחשקים אמרו שהם ״ספונטניים״. כאילו כל הגברים תמיד מקובעים ולכן הם לא ממש נחשקים, אבל בשניה שהם מואילים בטובם להפוך לספונטניים הם הופכים למגניבים.
סביר להניח שכיום נשים היו מבינות שאותם גברים ״ספונטניים״ הם בעצם גברים שלא ממש בא להם להתחייב לכלום והם רוצים לעשות מה שבא להם ומתי שבא להם בלי להתחשב בסביבה, כולל באישה שאיתה הם יוצאים.
ספונטניות יכולה להיות תכונה טובה. אני למשל לא פעם מטיילת כך בעולם, בלי יותר מידי תוכניות מראש אלא לפי איך שאני מרגישה באותו יום ולפי כמה שבא לי להספיק. אני יודעת שיש אנשים שלטייל כך משגע אותם והם חייבים תוכניות, אבל לי זה עובד לא רע במובן הזה שאני נהנית מהטיולים והחופשות שלי.
מה שכן מפריע לי בספונטניות זה כשכופים אותה עלי כשהיא ממש לא מתאימה לי.
קחו לדוגמא את ההורים שלי. למרות שאנחנו ה״ילדים״ כבר שנים גרים במרכז, ההורים שלי עדיין גרים בירושלים. אני חושבת שזה שילוב של העובדה שהם לא מסוגלים להתמודד עם מזג האוויר הלח של איזור המרכז בחודשים של הקיץ, ושל העובדה שהחברים שלהם עדיין גרים בירושלים ואין להם יותר מידי עם מי לבלות במרכז חוץ מה״ילדים״ (ולנו אין בהכרח זמן או סבלנות לבלות איתם ברמה יומיומית).
אבל מידי פעם הם מחליטים בספונטניות להגיע לבקר אותנו במרכז, ואז להזמין אותנו לארוחת צהרים, שזה לרוב ללכת למסעדה, או להזמין משלוח ממסעדה. ולרוב אין לי אפשרות לקבוע איזו מסעדה כי לרוב יש למבוגרים איזו מסעדה שנשמעת להם מגניבה (במיוחד אם אנחנו נפגשים כמבוגרים בלבד), או שצריך להתחשב בסוג המסעדות שהילדים מוכנים ויכולים לאכול בהן, ובמיוחד אחת האחייניות שלי שהיא צלייקית.
הבעיה היא שהמסעדות האלו לא בהכרח מתאימות לי, במיוחד כשאני מנסה להרזות. למשל שאר המשפחה מאוד חובבים את מסעדת ג׳ירף או מסעדות אסייתיות אחרות – ובתור מי שלא אוכלת סושי (אני מתעבת דגים ואבוקדו) – המנות שנותרות כמו נודלס או תבשילי ווק הן לרוב עתירות בשומן. או מסעדה אחרת שהילדים אוהבים היא מסעדה איטלקית חלבית ליד הבית, ומנות כמו פסטה שאני יכולה להכין בבית בצורה יחסית דיאטטית הופכות במסעדה להיות משמינות גם בגלל גודל המנה וכמות הפסטה שיש בה, וגם בגלל הנטיה להכין את הרוטב עם המון שמן כדי שהוא יהיה טעים.
הבעיה היא פחות האוכל עצמו, כי ברמה העקרונית אני יכולה לאזן את הארוחה עם שאר הארוחות ביום – אבל זה דורש תכנון מראש של הארוחות במהלך היום, וזה בעייתי כשההורים שלי מודעים בספונטניות לקראת יום שבת בצהרים שהם מגיעים – ולא רק שאולי כבר אכלתי ארוחת בוקר גדולה יחסית, או שאכלתי אותה בשעה מוקדמת ותכננתי לאכול צהרים מוקדם ולא מאוחר כפי שקורה עם ההזמנות האלו (כי עד שכולם מיעים, מחליטים מאיפה להזמין, מזמינים, ואז המשלוח מגיע), או שאפילו כבר הכנתי משהו לארוחת צהרים שאני לא יכולה בהכרח לשמור למחר (נניח סלט שלא יישמר טוב במקרר למחר או אפילו לערב), אלא גם אין לי בהכרח מצרכים להכין ארוחות קטנות יותר או דלות יותר בקלוריות לשאר היום כי תכננתי מראש את האכילה שלי בצורה לגמרי אחרת.
ולאמא שלי מאוד קשה להבין עד כמה הספונטניות הזו מפריעה וכמה חשוב לי לתכנן דברים מראש, למרות שהיא עצמה מאוד רוצה שארזה. אבל מבחינתה היא רוצה ״לפנק״ אותנו בארוחה הזו שבה נאכל בחוץ, ומצידה שאני פשוט אוותר על ארוחות בהמשך היום או ביום יומיים הבאים כדי ״לפצות״ על הארוחה הגדולה – בלי להבין שזה יגרום למצב שבו אהיה רעבה ומתוסכלת בגלל זה, מה שיוביל לקושי להתמיד בדיאטה.
אולי חלק מזה נובע מהעובדה שמבחינתה דיאטה תמיד היתה דיאטת הרעבה, ובלי הרעבה מסוימת לא יכולה להיות הרזיה.
פעם ניסיתי לאכול פשוט מראש ואז פשוט להגיע למפגש המשפחתי כדי לבלות עם המשפחה. אצא שלי ממש השתוללה והכריחה אותי להתחלק איתה במנה כי ״אין דבר כזה שלא תאכלי איתנו״.
זה קרה למשל בשבת לפני שבועיים, ולפחות הפעם לא הכנתי עדיין משהו לצהרים לפני שהתבשרתי שההורים שלי מגיעים.
אבל כן אכלתי ארוחת בוקר יחסית מוקדם, כך כשהגעתי לבית של אחי בסביבות 12 וקצת כבר התחלתי להיות רעבה. די מהר הוחלט שחם מידי ללכת ברגל למסעדה איטלקית במרחק הליכה מהבית של אחי וגיסתי, אלא החלטנו להזמין אוכל אסייתי כי זה מה שהילדים אוהבים.
אחי התעקש על מסעדה מסוימת שהוא אוהב, ואז התפתח ויכוח כי הבת שלא לא בהכרח מצאה שם סושי שהיא אוהבת לאכול. בסוף הוחלט להזמין לה פאד תאי, וגם אני החלטתי לקחת את אותה מנה (רק לא כמנת ילדים).
ואז הזמנו והתחלנו לחכות. ואז עוד לחכות. ואז עוד. כל פעם מחדש הזמן המשוער להגעה של האוכל התעדכן להיות מאוחר יותר ויותר – ובסופו של דבר הוא הגיע רק בסביבות 14:00. בשלב זה הייתי כבר כל כך מורעבת שהיתה לי נפילת סוכר.
והפאד תאי עצמו התברר כמאוד לא איכותי – הוא הכיל המון איטריות, היה שמנוני במיוחד, אבל היו בו יחסית מעט ירקות וטופו לעומת מנות שאני מזמינה בעצמי ממסעדות אחרות. אבל בשלב זה הייתי כבר כל כך מורעבת שהייתי מוכנה לאכול כל דבר שהוגש לי פחות או יותר.
אבל לאורך כל היום הרעב שלי פשוט לא הפסיק, כנראה בגלל שהגעתי לרמת רעב כזו גבוהה, וגם היה לי יותר חשק למתוקים ופחמימות באופן כללי במשך כמה ימים. בסופו של דבר הצלחתי לחזור לאכילה הרגילה שלי, אבל זה קרה רק לקראת יום שלישי ולא מיידית.
התיירת המקרית 
אוי אני כל כך יכולה להזדהות אתך, אפשר לחשוב שאני כתבתי כל משפט פה. ההבדל הקטן הוא שאני לא היתי מתאפקת ונכנסת למצב רוח עצבני שהייתי גם מגיבה בחוסר שליטה. אולי כדאי תמיד כשנפגשים אתם להחזיק בתיק משהו לשעת חרום.
אהבתיLiked by 1 person
בגלל זה בשלב מסוים נכנסתי לאחד מחדרי השינה כאילו לנוח אבל זה באמת היה כדי להתרחק מאנשים שלא אתחיל להתפרץ מרוב רעב ועצבים…
ולהחזיק משהו בתיק היה רעיון טוב, אבל לא תכנתתי שזה מה שיקרה בסוף השבוע ולכן לא היה לי שום דבר כזה בבית…
אהבתיאהבתי
אכן "ספונטניות" היא תכונה קצת מוערכת יתר על המידה, כפי שתיארת. זה טוב לדעת גם לזרום ולא להיות מקובעים אבל כאשר הספונטניות הופכת סוג של מקובעות בפני עצמה – כמו עם הנטייה של הורייך להחליט מעכשיו לעכשיו שמתאים להם להגיע אליכם למרכז ולאכול ביחד – בהחלט נשמע שזה מקשה עלייך.
כמו שהבנו כבר מזמן, הורייך לא ישתנו. לא משנה מה תגידי וכמה תבקשי – לא נראה לי שהם ישנו את ההתנהלות שלהם. ולכן יש כמה אמצעים שאת יכולה לנקוט כדי להיערך מראש למהלכים ה"ספונטניים" האלה שהם מפילים עלייך מפעם לפעם.
מצד אחד הם כנראה ימשיכו להפתיע מידי פעם בשבת עם ארוחת צהריים בלתי מתוכננת, ומצד שני – למרות שלכאורה אמך מעוניינת שתרדי במשקל – היא לא באמת תעשה שום דבר כדי לתמוך ולסייע למאמצייך, תמשיך לקחת אותך למסעדות שבהן קשה לך למצוא מנות שמתאימות לתפריט שלך ותמשיך להתעצבן אם תאכלי לפני כן ותגיעי רק כדי לבלות איתם ביחד. ככה היא ובגילה היא כבר לא תשתנה.
אז הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא למצוא דרכים להיערך לכך.
היתה תקופה (כשעוד הייתי בשנים הראשונות של אורח החיים הנוכחי שלי) שבאופן קבוע נשאתי איתי בתיק נשנושים בריאים, שאוכל לאכול אם אני נקלעת לסיטואציה שבה אני כבר רעבה אבל עדיין אין אוכל מתאים בהישג יד. עבורי זה היה שקדים או חטיפי בריאות או פירות יבשים (או קצת מכל דבר) – ובמצבים כמו שאת מתארת, שאת תקועה אצל אחיך או במסעדה ולוקח יותר מדי זמן עד שמגיע האוכל – זה היה מרגיע לי את הרעב (ומונע נפילות סוכר, שגם אני נוטה לסבול מהן).
בנוסף, כאשר אתם כבר מזמינים, בכל מסעדה כמעט אפשר למצוא דרכים לאכול פחות משמין. גם במסעדות כמו ג'ירף יש כל מיני סלטים, כולל סלטים עם חלבון כלשהו (עוף או סויה וכדומה). אם מזמינים המבורגר אפשר פשוט לא לאכול את הלחם והרטבים ולהזמין תוספת סלט במקום צ'יפס. ברור שזה גם תלוי מה את אוהבת, אבל כיון שזה לא קורה כל שבוע, אפשר להתגמש ולהתפשר (כי ברור ששאר בני המשפחה שלך לא יעשו זאת). אז או להתפשר על הטעם ולאכול משהו קטן בריא ולהשלים אחרי שנפרדים מהם, או להתפשר באמת על הדיאטה ולקזז אחר כך בהמשך היום ולמחרת.
אבל זה מצב באמת מבאס שכאשר הוא חוזר על עצמו הוא ממש ממש מרגיז.
אהבתיLiked by 1 person
אני מכירה את הסלטים של ג׳ירף עם חלבון – הם לא ממש מרשימים מבחינת גודל או טעם. ודרך אגב, הרבה דיאטניות מדברות כבר שנים על זה שסלטים הם ממש לא דלי קלוריות – עם כמות הרוטב והתוספות החלבוניות שמוסיפים להם. גם למשל אם מוסיפים להם חזה עוף הוא לרוב יהיה צלוי עם המון שמן כדי שהוא לא יהיה יבש ולא טעים (שלא לדבר על זה שבסלט יווני יש נטיה להוסיף גבינות שמנות ולא בהכרח 5% שומן או פחות, או שמוסיפים כל מיני פירות משומרים או מיובשים שלרוב מכילים יותר סוכר בגלל תהליך העיבוד שלהם.
גם לאכול רק את החלבןן זה לא פתרון, כי אני לא ממש אוכלת בשר – אז לאכול את הקציצה של ההמבורגר לבדה בלי רטבים או לחמניה זה לא פתרון עבורי, וזה מעבר לעובדה שהקציצה עצמה לא בהכרח בריאה או דיאטטית יותר מהלחמניה (והגרסאות הטבעוניות הם מוצרים מעובדים ברמה שהם הרבה פחות בריאים אפילו מהמקור)… ולרוב אין אפשרות לקבל חלבון צמחוני באופן מבודד מהמנות…
ולא פעם זה מגיע למצב שבו משהו קטן לא ממש ישביע אותי כי מדובר על ארוחת צהרים שכבר קורית בשעה שהיא מאוחרת עבורי, ולאכול משהו קטן לא ממש יפתור את הבעיה, בין אם זה חטיף (ודרך אגב, חטיפי אנרגיה או חטיפי בריאות למיניהם הם ממתק לכל דבר, גם אם היצרנים מנסים למתג אותם אחרת). הפתרון היחידי הוא להגיע שבעה מראש, אבל זה לא ממש עובר טוב את אמא שלי.
אהבתיאהבתי
טוב, האמת שדי ידעתי מראש שאת תפסלי כל הצעה.
בין אם זה בשר שאת לא ממש אוכלת (את צמחונית באמת או שסתם לא אוהבת בשר?) או סלטים לא משביעים….או החלבון שבסלט שיש בו שמן…
הרי כל הדברים האלה עדיין פחות עתירי קלוריות (גם סוכר וגם שומנים) מפאד תאי, למשל.
אבל הרי זה לא העניין. העניין הוא שלא רק אמא שלך לא תשתנה, גם את לא. ולכן זה אף פעם לא ייפתר.
אהבתיאהבתי
תראי, הטיפים שהעילת פה הם טיפים שהם מאוד מוכרים בתחום ההרזיה כבר לא מעט שנים, ואני אישית כבר שמעתי אותם אינספור פעמים בשומרי משקל, ובכל מיני כתבות של דיאטניות, וגם באופן אישי מדיאטניות שעבדתי איתן.
ברור לי שאת מנסה לעזור, אבל בעצם אלו דברים שכבר ניסיתי לא פעם בעבר ופשוט לא עזרו.
קחי לדוגמא את הנושא של הסלט – אני מצרפת כתבה שבה מאיה רוזמן מסכמת איך סלט הוא אולי מנה בריאה יחסית במסעדות, אבל מבחינת קלוריות היא יכולה להיות מקבילה למנת פסטה ברוטב שמנת:
https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IGIDHF&c41t4nzVQ=FDE
כלומר מדובר על מנה שהיא לא דלת קלוריות, ובהרבה מאוד מקרים יכולה להיות פחות משביעה. לכן אולי מקומית פאד תאי מכיל יותר קלוריות – אבל אם אני אוכלת אותו ביום ביום בלי להגיע לארוחה מורעבת, אני לא אהיה רעבה שוב עד שעות הערב, אבל אם אני אוכל את הסלט תוך שעתיים בערך אני אהיה רעבה שוב ולטווח הארוך כנראה שאוכל דווקא יותר קלוריות.
אז תסמכי עלי שאני מכירה את כל הטריקים האלו ואם הם היו עוזרים כבר מזמן הייתי מיישמת אותם 🙂
אהבתיאהבתי
גם אני חסר ספונטניות, ומזדהה עם ענין המסעדות. למדתי לבקש סלט כשהרוטב בצד. ואז אני מחליט.
אני אוכל בשר. אז לעולם איני אוכל את הלחמניה של ההמבורגר.
אצלי זה ענין של סוכר. גיליתי שאחרי אכילה כבדה הצורך שלי במתוק גובר, נהגתי לאכול ארטיק, אבל הפסקתי. חתיכת פרי מספיקה. (גם פירות עבורי זו בעייה.).
בכל מקרה – ספונטניות לא אצלי.
אהבתיLiked by 1 person
אצלי זה דווקא קורה כשאני לא אוכלת פחמימות בארוחות עצמן (אני לא יודעת אם זה בגלל שהגוף עצמו מרגיש מחסור בפחמימות (זו תיאוריה ששמעתי מכמה דיאטניות בעבר) – או כי פשוט האוכל לא טעים לי ואז אני מחפשת את המשהו טעים במקום.
וסלט ללא חלבון בתוכו זה אחד הדברים הכי לא משביעים שיש, וקשה למצוא סלטים עם חלבונים צמחוניים.
אהבתיאהבתי
חזה עוף מטוגן בתרסיס שמן מאוד דל קלוריות. טופו, יש סלטים עם עדשים(חלבון צמחי מעולה), או קטניות אחרות. לנדתי לאכול פרכייה אחת או שתיים בסלט.
אהבתיאהבתי
אני זוכר את התכניות האלה ואני זוכר את הפרודיה של זהו זה על התכניות האלה בה נאמר: "אגב ספונטני, אני גזר". לא בטוח למה, אבל זה נשאר אצלי בזכרון.
אישית אני מאוד לא ספונטני (וכנראה גם לא מגניב)
אם מזמינים אוכל ולא הולכים למסעדה, את לא יכולה להזמין ממקום אחר שבו יש אוכל יותר מתאים לך?
אהבתיLiked by 1 person
חשבתי על זה והצעתי להזמין ממקום אחר כמה פעמים, אבל זה יוצר בלגנים שלא כולם מקבלים את זה בו זמנית ואז צריך לחכות כדי שכולם יאכלו בו זמנית- ואם הילדים צריכים לחכות זה בלגן…
אבל זה יכול להיות אחלה פיתוח לתן ביס ווולט למיניהן – להתנדב לאסוף אוכל מכמה מסעדות במשלוח אחד. יש לך מושג איך אפשר להציע להן את זה?
אהבתיאהבתי
במיוחד בשבילך:
https://www.ynet.co.il/economy/article/r17jhetmc
אני לא מזמין הרבה, אז אני לא באמת יודע
אהבתיאהבתי
מניסיון זה לא בהכרח מגיע עם אותו שליח, אלא לכל היותר מוותרים לך על מי משלוח.
אהבתיאהבתי
test
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שזה עבר בהצלחה?
אהבתיאהבתי
זה ממש מבאס. בכל פעם שאני כותבת לך תגובה, היא לא נקלטת. תוכלי לבדוק אולי התגובות שלי בספאם?
אהבתיאהבתי
כן זה הגיע לספאם ואישרתי אותן.
אהבתיאהבתי
סליחה על התגובה הראשונה (הרגישי נוח למחוק), ניסיתי כמה פעמים להגיב ולא הצלחתי.
מסכימה עם אמפי – ההורים שלך לא ישתנו. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות, הוא להסתגל למצב הקיים.
אכלתי כמה פעמים בג'ירף ותמיד הזמנתי סלט. את יכולה לבקש גם בלי רוטב או בלי דברים שאת לא אוהבת וגם להוסיף טופו. סך הכל, זו מנה מאוד בריאה. ואם לא שבעת, את יכולה להשלים אחרי שתחזרי הביתה או להסמין מנה נוספת. וכמובן לדאוג לשקית עם נשנושים בריאים.
באופן כללי, עם קצר יצירתיות ורצון, אפשר תמיד למצוא אופציות בריאות בכל מסעדה. מסעדה איטלקית – סלט כמנה ראשונה + פיצה ללא גבינה ועם הרבה מאוד ירקות+ביצה קשה ולאכול מעט מהבצק.
חומוסיה – סלט ירקות עם תוספת גרגרי חומסביצה קשה.
בקיצור, בכל מסעדה בישראל אפשר למצוא אופציות בריאות. וכן, להתכונן להשלים את הארוחה כשאת חוזרת הביתה.
אהבתיאהבתי
כמו שעניתי לאמפי – סלט לא ממש ישביע אותי. גם בגרסא שבה אני לא מבקשת שיורידו דברים ולוקחת את כל הרוטב – תוך שעתיים שלוש אני נעשית רעבה שוב – ושימי לב שבתגובה לאמפי גם הוספתי קישור לכתבה שמראה שבסלט יכול להיות אותו מספר קלוריות כמו ברביולי ברוטב שמנת ופטריות..
ולתראי, כשאני מגיעה לארוחות האלו אני מגיעה אליהן כאל ארוחת צהרים מאוחרת, ובשלב זה אני כבר מאוד רעבה – כך שלנשנש קצת ירקות וטופו בלי טעם שאותי אישית ממש לא משביעים זה פשוט לא פתרון פרקטי. הגוף שלי במצב שהוא צריך לאכול ארוחה נורמלית. כמו שכתבתי קודם – האידאל היה שהייתי יכולה לאכול ארוחה קודם ואז באמת לשבת בכיף לשתות תה ומקסימום לאכול משהו קטן, אבל אמא שלי לא תקבל את זה.
אהבתיאהבתי
אני מתארת לעצמי שאת באנת למודת ניסיון ומכירה את עצמך ואת הגוף שלך אז לא מתווכחת עוד 😊 אגב קראתי מזמן את הספר "לא על החסה לבדה" שם היא טענבה למשל שעדיף לאכול פרוסת עוגה קטנה וגם ליהנות מאשר סלט ענק שכמו שאמרת, אחרי שעתיים כבר תהיי שוב רעבה.
אהבתיאהבתי
חלק מהדברים האלה שהורים עושים בצורה "ספונטנית" אני לא אוהב גם כשזה לא ספונטני, אלא צפוי. ובטח אם זה כולל את ההנחה שאני נשאר אחר כך גם לישון אצל ההורים שלי. אני מעוניין שיניחו לי לתפוס מונית הביתה. אולי אחליט פעם ללכת קצת כאסח תוך הסתכנות בקבלת תגובה כמו "מה יש לך?", והפעם לענות עליה ב"קשיי הסתגלות".
אהבתיLiked by 1 person
אני לא בטוחה שזה יעזור לטווח הארוך…
אהבתיאהבתי
בתור בן אדם מאורגן ומסודר אני לא חובבת ספונטניות.אני אוהבת לדעת שיש לי סדר יום, לדעת מראש מה קורה ומה אני צריכה לעשות. אני מתכננת דברים מראש ולא סתם זורמת עם מה שבא. מה גם שאני מעדיפה שדברים יהיו בשליטה שלי ולא שאחרים יקבעו לי מה לעשות ומתי.
והאמת, גם רוב האנשים שאני מכירה מתנהגים ככה.
זה מזכיר לי את הפעמים שאחי מגיע לארוחת שישי/שבת אצל ההורים עם המשפחה שלו, אבל מודיע להם את זה בדקה ה90 (ז"א כמה שעות לפני כן).
בניגוד לכל יתר המשתתפים שטרחו לעדכן אם הם מגיעים או לא כמה ימים לפני כן.
ואיך אמרו לי, אם ההורים שלי מאפשרים לזה לקרות (אבל מתלוננים על זה), אז אין מה לעשות כי הם לא מציבים לאחי גבולות בקטע הזה (אמא שלי לא תגיד לו לא לבוא).
איך את יכולה להציב גבולות להורים שלך לגבי הארוחות האלה? אני לא ממש יודעת. בכל מקרה ארוחה אחת שהיא חריגה לא אמורה להרוס לך את כל השבוע. אבל הבעיה היא לא בזה שהארוחה חריגה אלא בכל המסביב.
בתור צליאקית אני יודעת כמה קשה ללכת למסעדות ולא למצוא משהו שמתאים לך בכלל לאכול (או שמה שיש זה סתם קלוריות ריקות ו/או לא באמת משביע או מזין). דווקא במשפחה שלי, אם אנחנו יוצאים למסעדה כן משתדלים משהו שיתאים לי גם, נכון שזה מאוד מגביל אותם, אבל לאחרים תמיד יש הרבה יותר אופציות בחירה מהתפריט. אני יודעת גם איך זה בתור אדם שלא אוכל בשר, כי הייתי צמחונית עשור (עד גיל 20) ובאותן שנים לא ממש היה שפע של מנות צמחוניות כמו שיש היום במסעדות.
ספונטניות היא ממש לא תכונה מוערכת (אף פעם לא הבנתי למה ניסו להציג אותה ככזאת), אני חושבת שבתור אדם תמיד הייתי מעדיפה לדעת מראש את הדברים וכך גם להיערך מראש ולבנות את סדר היום שלי מראש. שלא לדבר על זה שרוב האנשים עובדים, במהלך השבוע והסופ"ש זה הזמן היחיד שיש להם לעצמם, למנוחה ודברים אחרים שהם עושים. כך שספונטניות זה ממש לא…מעניין באמת כמה אנשים יש שכן מתאים להם להיות ספונטניים….
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו בכל מה שקשור לזה שהורייך מגיעים למרכז ומפתיעים אתכם עם ארוחת צהריים, זה לאכול ארוחת בוקר טובה ומאוחרת יחסית, כך שאת לא צריכה להיות תלויה בארוחת צהריים שלך ולא תהיי רעבה. זה לא שלא תאכלי, אבל את יכולה להזמין משהו קטן (כדי שאמא שלך לא תציק לך) או מה שנקרא "הרע במיעוטו". וככה את גם לא שוברת יותר מדיי את השגרת תזונה שלך.
אגב, אם אני זוכרת נכון ברוב המקומות אפשר תמיד לבקש את הסלט בלי הרוטב או עם הרוטב בצד (כך שאת יכולה לשלוט על הכמות של הרוטב שאת כן רוצה לשים בסלט). אם כי יש מצב שזה בעייתי אם עושים הזמנה באפליקציה או take away.
אני גם לא ממש רואה בסלט לבדו כארוחה מלאה. אבל אם זה "משהו קטן" אחרי ארוחה בוקר טובה אולי זה יכול לעבור איכשהו.
אני מניחה שראית לאחרונה אצל האושיה שהיא פרסמה את הטרום ניתוח שהיא הולכת לעבור. ובהתחלה היא דיברה על זה שהיא הולכת לעשות מיני מתיחת בטן, אבל בטרום ניתוח נראה שזו בכלל מתיחת בטן מלאה.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה היא שמרוב ספונטניות ההורים שלי יכולים להודיע שהם מגיעים בסביבות 10 בבוקר, שזה הרבה אחרי שאני כבר אוכלת ארוחת בוקר…
לא תמיד יש סלט שהוא נורמלי ומשמעותי, במיוחד כזה שהוא צמחוני. גם כזה שהוא צמחוני זה לרוב ערימה של עלים או ירקות ורחוק מלהיות ארוחה משביעה – והבעיה היא שהשעה שההורים שלי מגיעים היא שעה של ארוחת צהרים מאוחרת ואני כבר ממש רעבה בשעות האלו וצריכה לאכול ארוחה מסודרת.
לגבי האושיה – ברור שזו מתיחת בטן מלאה, וברור שהיא גם דוחפת טיפולים אצלו – אני שואלת את עצמי אם היא מקבלת הנחה בגלל הפרסום הזה, לדעתי כן.
זה גם מוזר שהיא אמרה פעם משהו שהיא מתנתחת אפילו שהיא לא הגיעה למשקל היעד שלה ועדיין מרזה. מצד שני היא פרסמה לפני כמה ימים סטורי אצלה שהיא אוכל עם השף הזה שהיא חברה שלו המבורגרים עם לחמניה, כשבעבר היא הצהירה שהיא אוכלת אותם בחסה כי אין לה מספיק תיאבון לאכול המבורגר שלם עם לחמניה. אבל בסופו של דבר היא לא ירדה מהתרופה כי אישרו לה שוב סקסנדה ולא הכריחו אותה לקחת וויגובי, אז לא ברור לי מה קורה שם חוץ מזה שהיא הפכה להיות פרסומת מהלכת לכל אדם שהיא נפגשת איתו ולכל מקום שאליו היא הולכת.
אהבתיאהבתי
ברור לי שזה שההורים שלך מודיעים בשבת ב10 בבוקר שהם מגיעים הופך את זה לבעייתי מבחינת האוכל מבחינתך, כי את אוכלת ארוחת בוקר בשבת יחסית מוקדם (מציינת את זה כי הרבה אנשים קמים בשבת מאוחר יותר ולכן גם אוכלים את ארוחת הבוקר מאוחר יותר, אבל אני מבינה שזה לא המצב אצלך).
מה שאומר שאת גם אוכלת ברגיל ארוחת צהריים מוקדם. ולמשוך את זמן ההמתנה לארוחת צהריים עד סביבות 2 בצהריים זה הרבה זמן לחכות.
חוץ מזה שאנחנו רעבים אנחנו עצבניים וזה בכלל פחות נחמד.
וברור לי שלא בכל מקום יש סלט נורמלי, לרוב המנות הצמחוניות יהיו משהו שהוא סוג של תוספת לא ממש ארוחה. עדיין אפשר להסתדר איכשהו.
אם את אוכלת צהריים ב12 בדר"כ אולי באמת עדיף שתאכלי צהריים בבית, ואז כשההורים שלך מגיעים אז את פשוט לוקחת משהו קטן ולא משמעותי רק כדי להראות לאמא שלך שאת אוכלת (כדי שלא תעיר לך על זה).
באחד הפוסטים הקודמים שלה היא הרי פירסמה קוד קופון עם איזו הנחה למי שתגיע דרכה אז סביר להניח שיש פה איזשהו רווח עבורה.
בכל זאת תחשבי שחלק לא קטן מהעוקבות שלה הולכות ועושות דברים כמוה. נכון אני לא רואה המון נשים הולכות ועושות מתיחת בטן או הקטנת חזה, כי זה אומר להוציא סכומי כסף ממש גדולים, אבל כן יותר לכיוון הזרקות וכדומה.
השף שהיא מפרסמת זה לא סתם כי היא עושה לו סושיאל, אז ברור שהיא תפרסם… ככה היא עושה לכל מי שהיא עושה לו סושיאל, בדיוק כמו שהיא עושה כך למוצרים שהיא מפרסמת.
חלק מהמוצרים טובים וחלק פחות, באמת שאני לא עפה על כל דבר שהיא מפרסמת ויצא לי כבר להזמין כמה דברים דרכה. צריך באמת להפעיל שיקול דעת כי לא לכל אחת מתאים כל דבר.
אני זוכרת למשל שלפני כמה שנים היא פירסמה חברה שעושה מוצרי טואלטיקה (שמפואים וסבונים וכדומה) וקניתי מוצר אחד שלהם (שמפו) שעשה לי פריחה נוראית, אז חשבתי ניחא אני אלרגית למלא דברים, והעברתי לאחותי שלה אין שום בעיה עם מוצרים כאלה וגם לה היו אותן תופעות בדיוק.
עכשיו היא עברה לחברה אחרת יקרה יותר.
אהבתיאהבתי
המסר שלה הוא כמה הגוף שלה דוחה ומגעיל לפני הניתוחים. אני בטוחה שזה משפיע גם על העוקבות שלה שאולי במצב דומה, ואני חושבת שיש הנחה לא רק להזרקות אצלו אלא להתייעצות שהוא יוכל להגיד להן איזה חלק בגוף שלהן מגעיל מספיק כדי שהוא יתקן אותו…
ויש משהו בפרסומות שלה שמרגיש לי אגרסיבי ולא נעים. זה כאילו מרובב שהיא דוחפת את הדברים זה כבר נעשה מוגזם. זה כאילו אם היא עובדת עם המותג הזה של השמפואים, אז גם היא תדחף שהאחיינית שלה משתמשת בהם, והיא תדחף לא רק שמפו אלא קודישיונר ומסכה ואת המברשות שלהם…
זה כאילו יותר מידי בשבילי, וזה מעבר לעובדה שאני מזמן גיליתי שהשמפואים המאוד פשוטים של איב רושה עובדים לי הכי טוב.
אהבתיאהבתי
זה גם קטע ממש הזוי, כי כל השנים היא דיברה על כמה לא מפריע לה איך שהבטן שלה נראית וכמה זה טבעי שזה כך לאישה אחרי לידות וכיו"ב, כשהיא עושה ספורט וכדומה ופתאום זה הפך לדבר נוראי ומגעיל שצריך להיפטר ממנו.
ועוד היא ממשיכה להגיד שהיא בודי פוזיטיב.
אני למשל משתמשת בשמפו וכו' של חברה שנקראת EcoLove שזה מיוצר מחומרים טבעיים אורגניים ללא SLS וכל מיני חומרים אחרים שמזיקים שיש בסבונים ושמפואים רגילים. זה בגלל שהעור שלי רגיש.
ואני תמיד בודקת במוצרים את התווית ומה יש שם כדי לדעת אם יש חומרים לא טובים במוצר. ונכון שבסבונים ובשמפואים אין SLS אבל יש חומרים אחרים.
אני קניתי קרם לחות לשיער מהחברה שהיא מפרסמת בשנה האחרונה, קודם כל זה בקבוק ענקי שייקח לי ים זמן לגמור, והוא בסדר גמור. ויחסית יותר טוב מקרמים אחרים שיצא לי להשתמש בהם בעבר. צריך רק לשים לב לשים מעט ממנו אחרת השיער נשאר דביק.
אבל אני מודה שהפרסום שלה נעשה הרבה יותר אגרסיבי ממה שהוא היה בעבר.
אבל זו הדרך שלה להרוויח כסף, בכל זאת כל קנייה שנעשית דרך הקוד שלה היא מקבלת על זה כסף.
כך שמבחינתי היא לובשת כמה כובעים (כמו שאוהבים להגיד במקומות עבודה) ואחד מהכובעים שלה, בנוסף להיותה משפיענית רשת, זה אשת מכירות.
ואנשים צריכים להפעיל שיקול דעת כשהם עוקבים אחרי מישהו שמתפרנס מהפלטפורמה הזאת.
בסך הכל יוצא שאני עוקבת אחרי לא מעט משפיעניות רשת, ואני באמת לא מצליחה להבין את הנשים (כי בסופו של דבר מדובר ברוב נשי) שקונות כל פיפס קטן שאותן משפיעניות מפרסמות בעמוד שלהן.
אהבתיLiked by 1 person
ברור שהיא תגיד כל דבר שיכניס לה כסף ויביא לה פרסום. אם להגיד שהיא מקבלת את עצמה כמו שהיא יביא לה עוקבות היא תגיד את זה – ואם היא יכולה להרוויח משת״פ עם מנתח פלסטי היא תדבר על איך זה נראה גרוע.
ואני מניחה שהרבה מהעוקבות שלה רוצות להראות כמוה וחושבות שללכת לחיים הספר שלה ולהשתמש בשמפו מימאס שלה וכו׳ זה מה שיקרב אותן למראה שלה.
אהבתיאהבתי
אין לי בעיה עם זה שהיא בחרה לעשות לעצמה ניתוח פלסטי, זכותה לעשות עם הגוף שלה מה שהיא רוצה. אבל לבוא ואחרי כל זה להגיד שהיא עדיין בודי פוזיטיב ושאת צריכה לאהוב את הגוף שלך בדיוק כמו שהוא?
הרי מה שהיא עושה זה בדיוק ההיפך מבודי פוזיטיב, היא לא אוהבת את הגוף שלה כמו שהוא ולכן עושה מה שהיא יכולה לעשות כדי לשנות.
זה כמו שפתאום היא התחילה להעלות כל מיני סרטונים על איך שהיא מתאפרת. הרי בהתחלה זה מה שהיא התחילה איתו, מאיך לעשות כל מיני סוגים של איפור וכדומה.
לא כל מה שהיא מתעסקת איתו עכשיו.
תראי, יופי זה עניין מאוד אינדיווידואלי.
אני מאוד מכבדת את זה שהיא עפה על עצמה, כי אני חושבת שכל אישה בכל מידה צריך לאהוב את עצמה מספיק כדי לעוף על עצמה, ללבוש בגדים שמחמיאים לא ולא ללכת עם שק רק בגלל שהיא לא ב"סטנדרט" שהחברה מכתיבה שהוא נכון.
היא תמיד הייתה טיפוס שהיה עושה דברים כדי למשוך תשומת לב, חלק מזה גם זה הלבוש החושפני משהו שהיא לובשת ביום יום. וזכותה ללבוש מה שבא לה, אבל עדיין זה מושך תשומת לב. גם אם היא הייתה אישה רזה זה היה מושך תשומת לב.
לא נראה לי שהרבה נשים יסעו עד ירושלים בשביל שהספר של האושיה יספר אותן. יש לא מעט ספרים טובים ברחבי הארץ. היא גם לא מזכירה אותו עד כדי כך הרבה.
כל העניין של להיות משפיענית רשת זה להשפיע על אנשים דרך הפלטפורמה הזאת וזה מה שהיא עושה וכן היא טובה בזה.
אני בטוחה שאת עוקבת גם אחרי משפיעניות אחרות שמוכרות כל הזמן, כלי בית, נרות, בגדים (מי אמר דלתא? או הודיס? או טרמינל X) ואם היית עוקבת אחרי משפיעניות שיש להן ילדים ומפרסמות גם דברים שקשורים אליהם בכלל עולם שלם
ככה זה, זו העבודה שלהן ומזה הן מרוויחות כסף. לפחות אצל רובן שזו הפכה להיות העבודה העיקרית שלהן.
אהבתיאהבתי
תשמעי, מישהי שאומרת בפודקאסט שלה עם הדיאטנית כשהן דיברו על התרופות שלאנשים שמנים יש תיאבון ענקי ולכן הם שמנים ובכלל זה הם חייבים תרופות או ניתוחים כדי לרזות – היא לא בודי פוזיטיב והיא גם שמנופובית. כי הרבה מאוד פעמים השמנה נובעת מבחירה לא טובה של אוכל ולא רק מאכילה של יותר מידי אוכל. לכן תרופות וניתוחים לא קרובים בכלל ליעילות של 100% בגלל שהם לא מטפלים בבעיה של רוב האנשים השמנים.
אבל מסתבר שנשים מקשיבות לה, כנראה כאלו שהן צעירות ממנה משמעותית. עצם זה שהיא כל הזמן מדברת על חברות ש״בוגדות״ בה או מאכזבות אותה כנראה נובע מזה שהיא מצפה להערצה מוחלטת, ובכל פעם מישהי אחרת מאכזבת אותה כשזה לא קורה.
אהבתיאהבתי
טוב, אני לא שמעתי את הפודקאסט שהיא עשתה יחד עם הדיאטנית, גם אם חשבתי על זה אחרי שאת פרשת באמצע כי זה היה יותר מדיי, אז לא משהו שאני חושבת ששווה לבזבז עליו את הזמן שלי.
זה לגמרי בולשיט להגיד דברים כמו שהיא אמרה בפודקאסט.
הגוף שלנו פועל לפי הורמונים, ויש אנשים שישמינו רק בגלל שהם לא מאוזנים מבחינה הורמונלית (הכוונה היא להורמוני רעב ושובע, והורמונים שאוגרים שומן וכיו"ב).
מה גם שיש אנשים שיש אצלם השפעה פסיכולוגית של כל מיני גורמים שעושים להם אישיוז עם אוכל.
וגם הקטע של להגיד שהדרך היחידה לרדת במשקל היא באמצעות תרופות וניתוחים היא ממש לא נכונה.
אבל מה לא עושים בשביל למכור משהו? ולהגיד שהדרך שבה היא בחרה היא הדרך הכי נכונה לעשות.
דווקא היא לא מזכירה יותר מדיי את החברות שבגדו בה, אולי אחת לכמה זמן.
אבל זה ממש לא נושא שעולה הרבה (לצד יתר הדברים שהיא כן מדברת עליהם).
גם כשהיא סיפרה על הקשרים האלה בעבר זה היה נראה שהם לא היו קשרים בריאים במיוחד עם התנהגות מאוד חד צדדית.
ואל תשכחי שהיא לא עשתה צבא ולא נחשפה יותר מדיי לאנשים אחרים כמו שאת נחשפת במהלך שירות צבאי. היא הכירה רק את הבנות שלמדו איתה באולפנא ואחר כך אנשים שלמדו איתה באוניברסיטה וזה גם לא בדיוק אותו הדבר כשאת הולכת ללמוד בגיל 18 באוניברסיטה שכולם מסביבך אנשים שמבוגרים ממך ב4-5 שנים (כי זה הגיל שבו רוב האנשים מתחילים ללמוד לתואר, אחרי שעשו צבא + טיול בחו"ל + עבדו כדי שיהיה להם מספיק כסף כדי לממן את התואר).
וכן יש אנשים מגעילים גם בגילאים האלה, לא כל השותפים נחמדים. בחודש האחרון יצא לי לעבור על קטעים בבלוג שלי בתקופה שלמדתי באב"ג, עשיתי שם מכינה להנדסה ובסוף לא המשכתי לתואר, והשותפים שגרתי איתם ממש לא היו הכי ואוו בעולם, במיוחד לא אלה שגרתי איתם בדירה השניה שהיו ממש מעצבנים.
זה חלק מהעניין שאת יוצאת מהבועה שגדלת בה ופוגשת אנשים שהם מאוד שונים ממך, מהרקע והתרבות שהגעת ממנה וכיו"ב.
אבל לי היה לפני כן שירות צבאי שחישל אותי והפגיש אותי עם כל מיני אוכלוסיות שלא הייתי פוגשת בשום מקום אחר. וזה לא משנה מה עשית בצבא זה סוג של כור היתוך שאת לומדת להסתדר בו.
וכמו שאת רואה את האושיה, אולי היום אפשר לומר שהיא בוחרת את החברות שלה בצורה יותר חכמה ומתאימה לה וגם את האנשים שהיא נמצאת בסביבתם ועובדת איתם. אל תשכחי שעד כמה שזכור לי היא מעולם לא עבדה כשכירה בעסק שהוא לא של ההורים שלה והיום היא עצמאית. כך שלא היה לה את הקטע הזה של התנהלות בין אנשים עובדים ושצריכים לעבוד יחד כחלק מ"מכונה" אחת הרבה יותר גדולה ומשמעותית. וזה שהיא הייתה מגיעה ממקום שבו היא מנוהלת ואנשים אחרים נותנים לה משימות וכיו"ב.
אלה דברים שאת ואני למדנו בשירות הצבאי שלנו. ואחר כך כשעבדנו בעבודות אחרות אחרי הצבא.
אהבתיLiked by 1 person
בקטע של חברות אני לא מתכוונת רק לחברות האלו שהיו איתה בחתונה ואז ״בגדו״ בה אלא על זה שהיו לה קשרים של חברות כביכול טובות שהיא כל הזמן דיברה עליהן ואז הן נעלמות. למשל יש מישהי בשם הודיה שאיתה היא פתחה לפני המון שנים כמה קבוצות פייסבוק לנשים כמו למשל ״השמנמנות של זוריק״, אבל מאז ההודיה הזו נעלמה לחלוטין כאילו הן כבר מזמן לא חברות.
והקטע שבהתחלה היא באה במין גישה של ״אני לא רוצה שנשים יקחו תרופות בגלל שאני לקחתי״, אבל בעצם עכשיו היא ממש דוחפת אותן עם האמירות האלו שלה שכאילו נשים שמנות לא יכולות לרזות בלי זה. ועכשיו היא גם נותנת ברילים שלה עצות איך לקבל סקסנדה במקום וויגובי למי שרוצה. זה ממש לדחוף את התרופות האלו בכוח.
אהבתיאהבתי
אני ממש לא עוקבת אחרי האנשים שהאושייה נמצאת איתם בקשר.
הודיה זו אותה אחת שהן הוציאו טייץ לספורט יחד, לא?
גם אני לא תמיד נשארת בקשר עם אנשים שהייתי איתם בקשר לפני שנתיים שלוש ויותר. זה לא איזה משהו חריג. אז הן ניהלו יחד את הקבוצה שלה, ביג דיל.
לא זוכרת שהיא דיברה על למה היא והודיה לא בקשר ולמה הודיה נעלמה פתאום. יותר לעומת בנות אחרות ש"בגדו" בה וכיו"ב שאלה היו נשים שההיכרות שלהן הייתה רבת שנים עוד מבית הספר.
היא עדיין אומרת שהיא לא רוצה שנשים יקחו זריקות הרזיה רק בגלל שהיא לקחה. זה באמת לא מתאים לכל אחת. הבעיה היא בעולם הרפואה היום שאם את בעודף משקל ותבקשי את הזריקות את פשוט תקבלי ולא ישאלו אותך יותר מדיי שאלות.
וחוץ מזה יש המון עוקבות שמעתיקות דברים שהאושיה עושה. כמו הקטע של ללכת לקרנבל (שהרי היא עושה להם את הסושיאל), שבואי נודה שזו יכולה להיות חוויה חד פעמית נחמדה, אבל זה ממש לא זול הדבר הזה, זה כמו ללכת למסעדה ממש יוקרתית, ואני ממש לא בטוחה שרוב העוקבות שלה יכולות להרשות לעצמן ללכת לדבר כזה. ועדיין היא המליצה אז הן הולכות.
או בעצם כל דבר שהיא מוכרת, בדיוק כמו שהיא פרסמה חברה של בגדי ים ובגדים, והיא אמרה בעצמה שהמכירות הכי גדולות היו על מוצרים שהיא גם קנתה/קיבלה בעצמה.
אני ממש לא אהבתי את ה"קיטורים" על זה שכשהיא עברה לוויגובי ורצתה לחזור לסקסנדה לא איפשרו לה. היא בעצמה אמרה לפני כמה זמן שהמדינה רוצה שאנשים יעברו לוייגובי (וקראתי בשבוע שעבר שהגיעה עוד זריקת הרזיה חדשה לארץ, גם חד שבועית כזאת של חברה אחרת). ולכן רופאים לא אומרים למטופלים שלהם שהם יכולים לחזור לסקסנדה אם הוויגובי לא עשתה להם טוב.
כי ההתוויה המקורית של סקסנדה הייתה כמו של אוזמפיק, לחולי סכרת (וזו גם ההתוויה שלה ביתר העולם למעט ישראל, ארה"ב ובריטניה).
ובסופו של דבר יש מצב שהמדינה תכריח אנשים לעבור לוויגובי או זריקות אחרות במקום סקסנדה. כי זו הייתה המטרה שלהם לפני כן.
וברגע שיורידו את ההתוויה של סקסנדה כתרופה להרזיה אנשים לא יוכלו לקבל מרשמים בשביל זה. אגב ככה היה עם אוזמפיק בהתחלה, הציעו אותה כתרופה להרזיה (מכירה כמה אנשים שלקחו אותה לצורך זה) ואז שינו את ההתוויה כך שזה יהיה רק לחולי סכרת כי נעשה מחסור.
להגיד לאנשים איך להשיג תרופה שהם כבר משתמשים בה, זה ממש לא לדחוף אנשים להשתמש בתרופה מסויימת. כי הם גם ככה משתמשים בה, ואם הוויגובי עשתה להם תופעות לוואי קשות אין סיבה שהם יישארו עם הוויגובי אם הם לא חייבים.
הקטע של השטיפת מוח שעושים שאנשים לא יכולים לרדת במשקל ללא התערבות רפואית הוא בולשיט טהור.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, יכולים להיות מצבים שבהם אנשים צריכים התערבות רפואית כדי לרזות. יש למשל אנשים שעשו כל כך הרבה דיאטות כסאח בחיים שזה חיסל להם לגמרי את חילוף החומרים, וכדי לרזות הם חייבים לאכול כל כך מעט שבלתי אפשרי שהם ישבעו מכמות אוכל כזו.
או שיש אנשים שבאמת יש להם חוסר איזון הורמונלי וחייבים להתאזן כדי לרזות.
אבל זה לא אומר שכל האנשים השמנים כאלו.
ולגבי סקסנדה ווויגובי – אני חושבת שאולי ההבדל ביניהן נובע מזה שוויגובי מזריקים רק פעם בשבוע, ולכן היא גורמת ליותר תופעות לוואי כי גודל המנה שם גבוה יותר. מצד שני כנראה בנו את הזריקה כך כי חששו שאנשים יתקשו להתמיד עם להזריק לעצמם את התרופה פעם ביום ולכן רצו להקל עליהם עם זריקה של פעם בשבוע, אבל לא חשבו שתופעות הלוואי החזקות יותר יפריעו. או שתופעות הלוואי האלו נסבלות בשביל הרזיה ובשביל התמדה.
וזה מצחיק איך האושיה כותבת על הזריקות בכזו חיוביות אחרי שהיא עצמה לא סבלה מתופעות לוואי של סקסנדה, אבל כשהיא חשבה שהיא חייבת לקחת רק וויגובי היא כנעט ויתרה על התרופות בגלל תופעות הלוואי שלה. תתארי לך מה היה קורה אם היא היתה מאלו שכן סובלים מתופעות הלוואי של התרופה מלכתחילה. אני שואלת את עצמי אם היא היתה מוותרת עליה מראש, או מסתדרת טוב יותר עם הוויגובי בגלל זה.
אהבתיאהבתי
גם אוזמפיק שהיו נותנים בהתחלה לצרכי הרזיה ולא רק לסכרת, מזריקים רק פעם בשבוע. העניין הוא שמדובר על תרופה שמיוצרת מחומרים כימיים ואף אחד לא יודע איך היא באמת תשפיע עליו עד שהוא לוקח אותה.
הווייגובי זו בעצם סקסנדה במינון גבוה שאמור להשתחרר בצורה מושהית על פני כל השבוע.
יש המון אנשים שסבלו מאותן תופעות שהיא תיארה מהוויגובי כשהם לקחו סקסנדה.
יש מצב גם שאם האושייה לא הייתה עושה את עניין הזריקות יחד עם תמיכה של דיאטנית היא הייתה מפסיקה בהתחלה כי אם את זוכרת נכון היא סיפרה שהיו לה בחילות נוראיות בגלל האוכל והיא בקושי יכלה לאכול בהתחלה בגלל זה. אפילו ברמה שהיא הייתה מקיאה או כמעט מקיאה בגלל זה.
זה נראה לך משהו נורמלי שמישהו ירצה להמשיך בו?
אז היא התרגלה לתחושה של הבחילות ועם הדיאטנית שדחפה אותה סביר להניח להמשיך החליטה שהבחילות האלה נועדו כדי להגביל אותה בכמויות האוכל שהיא הייתה אוכלת בעבר.
חוץ מזה גם במעבר לוויגובי היא הייתה אמור להיות עם תמיכה של דיאטנית כי היא עובדת קצת שונה מסקסנדה. אבל למה להתאמץ? הרי לפי מה שהיא אמרה היא הגיעה למשקל יעד שלה. היא אפילו הייתה מוכנה לוותר לגמרי על הזריקות אם לא היו מאפשרים לה לחזור לסקסנדה (אני גם לא בטוחה שהיא לקחה וויגובי מספיק זמן, כי יש תקופה בחודשים הראשונים שיש תופעות לווואי ואז זה אמור להסתדר).
אהבתיLiked by 1 person
יכול להיות שחלק מהעניין על הוויתור על הזריקות היה כספי ומה הביטוח המשלים שלה בקופת חולים מכסה. יכול להיות שכיסו לה בעבר סקסנדה אבל לא מכסים וויגובי ולכן היא רצתה לוותר.
בכל מקרה הדיאטה עם הזריקות היא לא נורמלית, וירידה לכמויות כאלו קטנות של אוכל כמו שהיא תיארה זו דיאטת כסאח שהורסת לחלוטין את חילוף החומרים, יחד עם הירידה במסת שריר שהזריקה גורמת.
אהבתיאהבתי
זה הרי ידוע מראש שקופות החולים לא מסבסדות את ווייגובי. אבל היא אמרה שהיא רצתה לעבור לווייגובי בגלל שמזריקים רק פעם בשבוע ולא כל יום כמו עם הסקסנדה.
אבל היא גם ציינה כשהיא עברה לוויגובי שאין לה בעיה לשלם על זה, וכמה זה לא הגיוני שמדובר בתרופה שאנשים זקוקים לה, אבל היא הפכה להיות תרופה לעשירים בלבד כי מי שלא יכול להרשות לעצמו כלכלית להוציא את הסכום הזה יישאר שמן.
אני לגמרי מסכימה איתך לגבי הדיאטה עם הזריקות במיוחד לאנשים שירדו בצורה משמעותית במשקל (לאחרונה האושייה אמרה שהיא ירדה 22% מהמשקל הקודם שלה ושבדר"כ אמורים לרדת 8%-10% עם סקסנדה).
ואת הירידה במסת השריר שלה רואים היטב, כי רואים את השכבה של השומן, שאם היא הייתה יורדת במשקל בצורה בריאה, השריר היה אמור להישמר והשכבת שומן שמתחת לעור הייתה אמורה להיות פחות עבה (ראו את זה גם בסרטונים שלה מתאמנת וגם בהכנה לניתוח במיוחד כשהמנתח אמר שהוא כן יעשה לה שאיבת שומן).
אז מ-מיני מתיחת בטן, היא עברה למתיחת בטן מלאה + שאיבת שומן.
בכל מקרה לא סתם אומרים לאנשים שצריך להמשיך עם הזריקות האלה כל החיים.
במיוחד לאנשים כמו האושייה שכפי שהיא אמרה לא מעט, היא לא הצליחה לצמצם לבד את כמויות האוכל שהיא אוכלת ולכן קיבלה את עצמה "כמו שהיא" עם המשקל שהיה לה כי היה לה בסדר לאכול מה שבא לה ובכמות שמתאימה לה.
אבל בפועל בלי הזריקות היא לא הייתה יכולה להוריד את כמויות המזון שהיא אוכלת כי בהתחלה לפחות זו ממש הרעבה של הגוף.
אהבתיLiked by 1 person
בהרבה מקרים כאלו לא צריך את הזריקה כי במקום לאכול פחות אפשר להפסיק לאכול מה שבא לאנשים ולהתחיל לאכול בריא.
והאושיה נראית בהחלת נוזלת ולא חטובה. אבל זה לא הולך להשתפר אם היא לא תתחיל לעשו אימוני כוח רציניים – פעמיים שלוש בשבוע עם משקלים רציניים וטכניקה טובה יותר. עכשיו היא עובדם עם משקולות ממש קטנות וגאה בכמה ״מחזק״ להתאמן רק פעם בשבוע.
אהבתיאהבתי
מה שאת אומרת נכון, אבל רוב האנשים לא רוצים להתאמץ וכשהם רואים אוכל שהם אוהבים קל להם לא לשלוט בעצמם ולאכול ממנו הרבה יותר ממה שהם באמת צריכים.
זה כמו שהאושייה מראה לא מעט פעמים כל מיני בצקים מטוגנים וכדומה שאמא שלה מכינה, ברור שזה טעים, בריא זה לא. ואני לא מכירה אף אחד שמסתפק רק בחתיכה אחת מזה.
לפי הבנתי הניתוח של האושייה אמור להיות ממש בקרוב, וההחלמה ממנו דיי ארוכה כי יהיו לה המון תפרים בחלקים נרחבים של הגוף. לי מניתוח קל באף + לקיחת שתל אמרו לי לא להתאמן 3 שבועות. אז ניתוח נרחב של מתיחת בטן + תפירת שרירי בטן + שאיבת שומן? אני ממש לא חושבת שהיא תוכל לחזור להתאמן כ"כ מהר אחרי ניתוח כזה. התפרים לבדם אמורים להישאר 3 שבועות בערך עד שצריך להסיר אותם או אם אלה תפרים נמסים לוקח להם חודש + עד שהם נמסים לגמרי.
חוץ מזה אני זוכרת שאמרת שרוב המנתחים יגידו לנשים שרוצות מתיחת בטן לחכות לפחות שנה כדי לוודא שהן לא עולות במשקל. ופה לא נאמר לה דבר כזה.
אני מניחה שאם היא תמשיך עם הזריקות כפי שהיא מתכננת ואמרה עשרות פעמים שזה לכל החיים, אז לא אמורה להיות לה בעיה.
השאלה מה קורה אם הגוף מתרגל לחומרים שיש בזריקות האלה ולאט לאט גורם להשפעה שלהם להיות פחות אפקטיבית. יש לא מעט תרופות שעובדות על הורמונים בגוף שלנו שהגוף מתרגל אליהן ואז צריך לשנות מינון או להחליף לתרופה אחרת.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי התרופות – מה שיכול לשנות זה אם סקסנדה פתאום תהפוך לא זמינה לאושיה מבחינה כלכלית או מבחינת זמינות, והרי היא דיברה על זה שהיא תרד מתרופות ברגע שהיא חשבה שהסקסנדה כבר לא זמינה לה. במצב כזה לכי תדעי מה יקרה לה ולמשקל שלה. הסיכוי שהיא תתנפח חזרה די גדול.
ודרך אגב, היא יכולה לבקש מאמא שלה לא לתת לה כך הזמן בצקים מטוגנים וכך לא לאכול כמויות. אין שום סיבה להכין ספינג׳ כמה פעמים בשנה מחוץ לחנוכה.
אהבתיאהבתי
האושיה אמרה שהיא תרד מתרופות אחרי שהיא עברה לוויגובי שעשתה לה תופעות לוואי שהיה לה קשה להתמודד איתן וכשהיא רצתה לחזור לסקסנדה אמרו לה שהיא לא יכולה.
וזו הסיבה היחידה שבגינה היא אמרה שאם קופ"ח לא מוכנים לרשום לה מרשמים לסקסנדה היא תפסיק לגמרי עם התרופות.
כפי שאת יודעת היא הלכה לברר על זה ומסתבר שהם לא יכולים לא לתת לה מרשם כי אין שום חוק שקובע שאם היא עברה לזריקת הרזייה אחרת ולא הייתה מרוצה היא לא יכולה לחזור לקודמת.
וזהו.
העניין הוא שגם הסקסנדה במימון של קופ"ח עולה לא מעט כסף.
הזריקות החדשות להרזייה ווייגובי ו-מונג'רו הן לא בסל הבריאות וצריך לשלם את כל המחיר בפרטי (אלה זריקות חד שבועיות).
ולכן מי שלא יכול להרשות לעצמו כלכלית את הזריקות, לא יוכל לרכוש אותן לצרכי הרזיה.
הרבה מאוד ממה שקשור למשקל הגוף שלנו קשור בתזונה ובדברים נוספים שעוברים עלינו בנוסף.
למשל אם את נמצאת בסיטואציה של עייפות הרבה זמן, לא משנה מה הסיבה, עייפות מעלה סטרס (כמובן שאת יכולה להיות בסטרס בגלל אלפי סיבות אחרות וזה גם יביא לאותה תוצאה), הסטרס מעלה קורטיזול, קורטיזול מעלה אינסולין, ואינסולין גורם לצבירה של שומן. והנה דרך לעלות במשקל בלי ששינית בכלל את התזונה שלך או את שגרת הספוט שלך, פשוט בגלל שאת עייפה, כי את לא ישנה טוב, או שעובר עלייך משהו בחיים או בעבודה. והגוף שלך פשוט מגיב לסיטואציה זה אפילו לא משהו בשליטה שלך.
(אני מקבלת יעוץ תזונתי, וחלק מזה זה גם הסברים על איך הגוף שלנו עובד ואיך הוא מגיב למצבים מסויימים).
ובאמת יש אנשים שמאוד קשה להם לשנות את התזונה שלהם לתזונה שהיא בריאה ומתאימה עבורם.
אחת הדוגמאות שהתזונאית שלי נתנה לי זה למשל על כבד שומני, שזו ממש הפכה להיות סוג של מגיפה כי יש את זה היום אפילו לילדים.
עכשיו את יכולה להיות במשקל תקין אבל יהיה לך כבד שומני, וזה נוצר כתוצאה ממה שאת אוכלת. אבל אם את בן אדם רזה והבדיקות דם של תפקודי כבד יוצאות תקינות, אף רופא לא ישלח אותך לעשות אולטראסאונד כבד שזו הדרך היחידה לראות אם באמת יש לך כבד שומני.
וכבד שומני זה דבר שצריך לטפל בו כי מתישהו הוא פשוט יפסיק לתפקד וכבד כידוע זה אחד האיברים החשובים בגוף שלנו.
אבל התפיסה שהם בן אדם רזה/במשקל תקין לא יהיה לו כבד שומני היא לא בהכרח נכונה כי זה תלוי מה הוא אוכל, כי התזונה שלנו מאוד משפיעה על הגוף שלנו ועל איך שהוא מתפקד.
אין לי ספק שאם האושייה תפסיק עם הזריקות הרזיה רוב הסיכויים הם שהיא תעלה במשקל בחזרה. גם אם עכשיו יעברו כמה שנים טובות מאז התהליך של הירידה במשקל. פשוט בגלל שהיא לא באמת שינתה את התזונה שלה. זה משהו שנכפה עליה.
ונכון שהיא עשתה את התהליך עם תזונאית, אבל היא הרי לא תישאר עם התזונאית לנצח. ובסופו של דבר לרוב האנשים יש נטייה לחזור להרגלי האכילה הישנים שלהם.
חוץ מזה שהדרך שהיא עשתה לא נראית כמו דרך בריאה כל כך.
אני מתכוונת מבחינת תוצאה סופית, נכון היא ירדה הרבה במשקל, אבל רואים שהמסת שריר שלה ירדה והיא נשארה עם אחוזי שומן יחסית גבוהים (עד כדי כך שהמנתח שלה אמר שהוא יעשה לה גם שאיבת שומן).
היעדר השרירים שבא על חשבון זה שיש הרבה שומן יחסית משהו מאוד בולט, במיוחד כשהיא מעלה סרטונים שהיא מתאמנת בהם.
הייתה תקופה דיי ארוכה שהאושייה הפסיקה להתאמן, מה שאומר שהייתה לה ירידה במסת השריר. כי זה משהו שהזריקות האלה גורמות לו, בין 10% ל40%. אז אם בן אדם לא עושה אימוני כוח כדי לשמר את מסת השריר יש מצב שמסת השריר שלה ירדה משמעותית, בואי נגיד 30% שזה הרבה.
ועכשיו אם היא תתחיל להתאמן ולבנות שריר היא תעלה במשקל. אמנם בשריר שזה הרבה יותר טוב משומן, אבל עדיין זה גורם לעליה במשקל.
חוץ מזה הניתוחים הפלסטיים שהיא עושה הם בבטן ובחזה ומה עם יתר הגוף שיישארו בו עודפי שומן שכרגע מאוד בולטים?
אהבתיLiked by 1 person
האיזורים שיש לה בהם יחסית הרבה שומן הם למשל הישבן, אבל ישבן גדול נחשב לסקסי ולכן היא חלילה לא תרצה להקטין אותו.
מצד שני, אני חושבת שיש גבול לכמה שאיבת שומן והסרת עור אפשר לבצע בבת אחת בלי לגרום לגוף יותר מידי טראומה, ויכול להיות שנשמע שהאושיה מתכננת למשל ניתוחים ברגליים או בזרועות בעוד כמה חודשים או שנים ספורות.
ורור שהיא לא שינתה הרגלי אכילה – אני זוכרת שהיתה תקופה שממש כל יום כמעט היא העלתה תמונה של מנה שהיא אוכלת בחוץ, ואלו לא היו סלטים בלי רוטב אלא פסטות והמבורגרים וכו׳.
אם זה היה אירוע חד פעמי אז זה לא סותר הרזיה, אבל אם זה משהו שקורה 3 – 4 פעמים בשבוע זה כבר חשוד.
אהבתיאהבתי
ממה שאני מכירה גברים שאוהבים ישבנים, הם אוהבים שהישבן מוצק ועומד, הישבן שלה רחוק מלהיות כזה, רובו שמן ורוטט.
מניחה שלבעלה זה לא מפריע, והיא ממש לא צריכה לעשות רושם על אף גבר אחר.
למרות שעם הלבוש החושפני שהיא רוב הזמן לובשת משנה באיזה משקל היא, אני בטוחה שלא מעט א.נשים מסובבים את הראש כשהיא הייתה עוברת מולם ברחוב.
אלה לגמרי דברים שמושכים תשומת לב, רק שלרוב נשים מגיעות לגיל מסויים ומבינות שזה פחות לעניין להתלבש ככה.
שיהיה זה לגמרי עניין שלה.
האמת שאני לא חושבת שהיא תוכל לעשות ניתוחים פלסטיים ברגליים, לאנשים שיש להם לימפאדמה כל פציעה שקורת באזור שבו יש לימפאדמה (גם אם לא ממש רואים אותה) יכול להפוך להיות דלקתי.
לי זה קרה פעם אחת בגלל שיתוש עקץ אותי ברגל, ופעם נוספת בגלל שקיבלתי מכה ממשהו (אפילו לא זוכרת ממה) וזה יצא (דלקת בעור שנקראת צלוליטיס).
כך שממש לא נראה לי שהיא תיקח סיכון שיכול להיות לה זיהום שיכול בקלות להסתבך במקום הזה.
אני למשל כשעשיתי ניתוח מוהס באף (בגלל שהיה שם גידול סרטני בעור שהיה צריך להוריד) אז בדר"כ לוקחים שתל עור מהצד הפנימי של הירך. והרופא אמר שאין מצב שהוא לוקח לי שתל משם בגלל הסיכוי שזה יכול להזדהם ולהסתבך.
בסוף לקחו לי שתל מהאזור של עצם הבריח (שזה פחות נחמד כי יש לי שם היום צלקת באורך של כ12 ס"מ וזו צלקת שרואים לעומת צלקת בחלק הפנימי של הירך שמי בדיוק היה רואה?).
אהבתיאהבתי
מה שמצחיק עיני זה שהיא מאוד גאה בישבן שלה והיא ממש חושבת שהוא נראה נהדר ומעוצב בגלל ה״סקווטים״ שהיא עושה פעם בשבוע. וברור שהוא לא, וממש רואים לפי הטקסטורה של העור שהוא בעיקר שמן. אבל היא מסתובבת ומצטלמת כל הזמן בחויטני מינימלי כאילו היא מינימום ביונסה וג׳ניפר לופז…
אהבתיאהבתי
יש לא מעט נשים ששייכות לאותה עדה אליה היא שייכת שהישבן שלהן יחסית גדול (ז"א מבחינה פרופורציונלית בצורה בולטת מיתר הגוף). אין לי אישית שום בעיה עם זה.
יש לגמרי הבדל בין ישבן גדול ומחוטב לבין אחד כזה שלא. ולגמרי רואים ששלה הוא לא מחוטב.
גם אחת הבעיות בירידה במשקל עם זריקות הרזיה זה שהמסת שריר מתדלדלת אבל השומן נשאר. ומסתבר שזה מאוד בולט באזורים שהיו בהם ריכוזי שומן מלכתחילה כמו במקרה שלה הישבן והבטן.
ת'כלס להתאמן פעם בשבוע זה עדיף על פני לא להתאמן בכלל.
אבל להגיד שאימון פעם בשבוע הוא אימון אפקטיבי?
אפעס…. ממש לא הייתי אומרת.
בעיני אפילו שני אימונים בשבוע זה לא מספיק אפקטיבי, זה טוב אולי כדי לשמור על מצב קיים.
זה שהיא עושה הליכות כל יום, זה לא בונה מסת שריר ולא מעצב את הגוף וגם מבחינת שריפת קלוריות זה לא עושה הרבה אם חושבים על זה.
אבל באופן כללי הליכה זה בריא רק בגלל שזה גורם לנו להניע את הגוף.
אגב, אין לי בעיה עם זה שהיא עפה על עצמה, על הגוף שלה ועל איך שהיא נראית.
הלוואי וכל אישה הייתה עושה את זה לא משנה מה המשקל שלה ואיך היא באמת נראית.
יש יותר מדיי נשים עם שנאה עצמית כלפי הגוף שלהן ואיך שהוא נראה.
וכמה שזה סבבה שהיא עפה על עצמה, צריך להיות מחוברים למציאות, הישבן שלה ממש לא נראה מוצק זה מאוד בולט.
יותר מפריע לי זה שהיא אומרת דבר אחד – לקבל ולאהוב את עצמך בכל מידה וכל צורה, אבל עושה דבר אחר – מקצה שיפוצים לגוף שלה שלא לדבר על שנים של הזרקות לעיצוב ושינוי המבנה של הפנים, השפתיים וכיו"ב. שזה בדיוק ההיפך מלאהוב את עצמך בדיוק כמו שאת.
אהבתיLiked by 1 person
בזה שכתבתי שהיא עפה על עצמה התכוונתי לזה שהיא מתייחסת ישבן שלה כאילו הוא מחוטב ומוצק, כשהוא כולו שומן רוטט וגומות של צלוליטיס. היא אשכרה כתבה כמה פעמים על זה שהוא נראה ״נפלא״ בגלל הסקווטים שלה.
ברור שעדיף אימון כוח אחד כזה בשבוע על פני כלום, אבל ההשפעה שלו מבחינה מציאותית היא שולית מאוד, אם בכלל. כמו שאת כותבתף, שני אימונים זה גם לא משהו שמשפר את הכושר או החיטוב.
זה בעיני עוד אחד מהשקרים שלה, ממש כמו הניתוחים הפלסטיים והטיפולים הקודמטיים החודרניים שהיא עושה (הזרקות) בזמן שהיא אומרת שהיא מקבלת את עצמה כמו שהיא. והשקרים האלו מפריעים לי מאוד.
אהבתיאהבתי
אני יכולה להגיד לך על עצמי ואני שנתיים מתאמנת בחדר כושר. אז היום המצב של הישבן שלי הרבה יותר טוב ממה שהוא היה לפני שנה, ועדיין אני לא חושבת שהוא מעוצב וחטוב כמו שהוא היה לפני כן. אבל זה תהליך ארוך בגלל מה שעברתי וזה שאיבדתי חלק ניכר ממסת השריר שלי. ולוקח זמן לבנות את זה מחדש.
גם אם עכשיו האושיה תתאמן 3 פעמים בשבוע ותעשה סקוואטים ייקח לה המון זמן עד שהישבן שלה יהיה מוצק וחטוב.
הייתה תקופה של חצי שנה מתחילת המלחמה שיצא לי להתאמן רק פעמיים בשבוע, ופשוט הייתה לי התקדמות אפסית, בדר"כ הייתי יכולה להעלות משקלים במכשירים כל תקופה. וכל זה פשוט נעצר.
כך שברור שעדיף להתאמן פעמיים בשבוע על פני לא להתאמן בכלל אבל ההשפעה של זה על הגוף היא לא מספיק טובה בשביל להתקדם, והמטרה שלנו בכל פעילות גופנית שאנחנו עושים זה לשפר את המצב ולהתקדם ולהשיג מטרות חדשות בדרך.
אני לא יודעת אם הייתי קוראת לזה שקרים כמו זה שזה נראה לי דו פרצופי.
אני אוהבת את עצמי בדיוק כמו שאני
ובאותה נשימה אני עושה הזרקות בפנים כי אני לא מרוצה מאיך שהשפתיים שלי נראות, איך שעצמות הלחיים שלי נראות וכיו"ב.
ובאותה נשימה לעשות ניתוחים פלסטיים כי אני לא אוהבת את איך שהבטן שלי נראית, ואני לא אוהבת את איך שהחזה שלי נראה.
אלה דברים שמנוגדים אחד לשני.
אני בכוונה לא הזכרתי את הירידה במשקל, כי באמת יכול להיות שיש לאושייה איזו בעיה רפואית שבגינה היא החליטה לרדת במשקל. ושאולי זה לא נעשה רק מסיבות אסטטיות.
אם כי לפי ההתנהגות שלה זה בדיוק זה.
אהבתיאהבתי
במקרה של האושיה, יהיה הרבה יותר קשה לראות את החיטוב מהסיבה הפשוטה שיש לה כל כך הרבה שומן שם שזה ממש מסתיר את השריר ואת המסה שלו. היא תצטרך לרדת משמעותית באחוזי שומן באיזור כדי להפוך לחטובה באמת. כי לא משנה כמה שריר היא תבנה שם – עדיין הוא יהיה מוסתר בכמויות גדולות מידי של שומן.
בכל מקרה, ההתנהלות שלה גורמת אצל שתינו לרתיעה ממי שהיא וממה שהיא מתיימרת לייצג – ואני חשובת שלטווח הארוך היא לא רוצה שיהיו לה יותר מידי עוקבות כמונו, אבל בהחלט זה יכול לקרות. זה כמו שהיא ממש נדהמה מזה שהיו לה עוקבות שהעירו לה על הטכניקה של העבודה שלה על הגב בפולי העליון ובסקווטים שלה עם הסמית משין במלון ההוא בבולגריה(?) – היא מבחינתה היתה בטוחה שהיא נחשבת לאושיית כושר, ולא חשבה על זה שיש לה עוקבות שאשכרה מבינות מספיק כדי להעיר לה על זה שהטכניקה שלה היא אסון טבע. ואני בטוחה שהיו כמה שהתגובה המתגוננת שלה לא נתפסה בצורה חיובית.
אהבתיאהבתי
זה נכון, למרות שהמנתח שלה יעשה לה שאיבת שומן מהבטן (וזה לא סתם, כי כנראה באמת יש לה הרבה).
וזה גם מראה כמה ירידה משמעותית במשקל עם זריקות הרזיה היא לא טובה. כי אולי ירדת במשקל, ועל הדרך איבדת מסת שריר, אבל נשארת עם כמות שומן דיי גדולה שעכשיו את צריכה למצוא דרך "להיפטר" ממנה.
נראה לי שלרוב המשפיעניות רשת שמתפרנסות ממכירות של מוצרים יותר קל שיש עדה של עוקבות שלא מפעילות מחשבה אל מול דברים שהיא עושה.
באמת שפעם היה לאושייה תוכן איכותי והיום אין יותר מדיי ממנו.
לצד הדברים שהיא מוכרת העיסוק הבלתי נדלה במראה חיצוני שעכשיו נוסף לזה גם העידוד לשימוש בזריקות הרזיה וניתוחים פלסטיים וכדומה הופך את זה להרבה פחות אטרקטיבי.
זאת אומרת אני חושבת שעדיין צריך שיהיה פה ערך מוסף ולא רק הקניות עם השת"פים שהיא עושה.
אגב, אני לא יודעת אם שמת לב אבל בעבר בכל התקופות שהאושייה התאמנה והיא נראתה חטובה יחסית היא תמיד עשתה את זה בליווי של מאמן/נת שסביר להניח בדקו איך היא עושה את התרגילים ותיקנו אותה על הדרך.
אבל מאמנים טובים היו אמורים לקנות לה גם את הדרך הנכונה לעשות את התרגילים כך שגם אם היא לא התאמנה עכשיו 5 שנים ברגע שהיא תחזור היא עדיין תבצע אותם מבחינת טכניקה בצורה טובה ונכונה. מה שאנחנו לא רואות שקורה.
אני יכולה להגיד לך על עצמי בגלל שיש לי בעיה של יציבה ושיווי משקל שאני לא עושה סקוואטים, זה נורא מפריע לי כי זה אמור להיות חלק מאוד חשוב באימון. ולג פרס שאני עושה לא נראה לי באמת מחליף את זה.
ואני לא אעשה סקוואטים במצב הזה בלי שיש לידי מדריך שישים לב לטעויות שלי, ויכוון אותי להתאמן נכון (למרות שבעבר עשיתי סקוואטים אבל אז לא הייתה לי את הבעיה הזאת להתמודד איתה).
ואני מעדיפה לא לדחוף את עצמי לבד למשהו שיכול לגרום לי לפציעות (ואני ממש לא רוצה פציעות ספורט וגם לא יכולה להרשות לעצמי).
אני כן מתכננת בקרוב לדבר עם מי שהיה מאמן אישי שלי בעבר ולעשות איתו מפגשים אחת לשבוע (לא רק בגלל הסקוואטים, אלא כדי להשיג עוד מטרות שאני רואה שאני לא מצליחה לבד). אבל זה ייקח עוד קצת זמן.
חוץ מזה שאני ידעתי שאני עושה את התרגילים נכון כי מאמנים בחד"כ הנוכחי (וגם בקודם) החמיאו לי על זה שאני עושה אותם נכון.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת ששוחחנו על הערך המוסף הזה שחסר לה לפני כמה ימים. אני מניחה שהסרטונים האלו שלה מתאמנת אמורים להיות השראה ותוכן כזה, אבל זה מגוחך לגמרי עם הטכניקה הנוראית שלה.
ואני שמחה שתתחילי לעבוד שוב אם המאמן הקודם שלך.
אהבתיאהבתי
לי נראה שהסרטונים שהיא מעלה שהיא עושה ספורט נועדו בעיקר לפרגן לעצמה ולהראות שהיא חזרה לעשות ספורט אחרי הרבה מאוד זמן שלא.
בעבר היא הייתה מראה הרבה יותר סרטונים שלה מתאמנת, עכשיו זה פעם או פעמיים בחודש…. ואת התמונות שהיא מצלמת מההליכות שלה אני לא מחשיבה.
אני מתכננת את זה כבר כמה זמן אבל רציתי להתרשם קודם כל מהמדריכים בחד"כ הנוכחי. רק שכמו שאת מבינה אני ממש לא מתלהבת מהמדריכים, קודם כל כולם ממש מבוגרים, ז"א 50+ לא התרשמתי מהם יותר מדיי.
בשבוע שעבר נתפס לי שריר בזרוע, ושאלתי אחד מהם איך לשחרר אותו, והתשובה שלו הייתה זה שאין דרך לשחרר אותו ואם נתפס לי השריר או שכואב לי שאני אעשה את התרגיל עם משקל יותר נמוך (ובמקרים כאלה טוב שיש גוגל).
גם תמיד מצחיק אותי שכולם לבושים שם כאילו אנחנו בסיביר, לא עד כדי כך קר בחדר כושר הזה. במיוחד בערב כשהם מחליטים לכבות מזגן אחד (או את שניהם) מסיבה שעד היום לא הבנתי (ולכן אני מעדיפה לבוא בבוקר בשעות המתות).
עם המאמן הקודם שלי דיברתי בכלליות על זה לפני כחודשיים, אבל אני בהחלט מתכוונת לממש את הרעיון הזה. קודם כל כי אני מכירה אותו ואני יודעת איך הוא מאמן. ואני מעדיפה את ה"כאב ראש" של לנסוע עד אליו מאשר להתנסות עם מאמנים שלא עשו עלי מי יודע מה רושם. למרות שהם אנשים נחמדים.
ואני רואה גם שיש הבדל בין איך שגברים מתאמנים שם ואיך נשים (ז"א שהם עושים הפרדה מגדרית בתרגילים).
אהבתיאהבתי
כן, נשמע הגיוני שהיא תראה את זה כדי להגדיל את עצמה ואת האגו שלה, למרות שזה באמת לא ספורט ממש מרשים.
וזה הקטע הוא שבאחד הפוסטים שלה בשבוע שעבר היא דיברה על זה שהיא צריכה להכין אוכל לילדים וגם לבעלה שעכשיו לא מקבל אוכל בעבודה, וכמה זמן היא צריכה להשקיע בזה, משהו שהיא כבר לא עשתה שנים – וגם אז היא היתה אמא רק לילד אחד, וגם ״לא השקיעה בבריאות שלה״ כמו היום.
ומה רע בעצם במדריכים מבוגרים? הם לא יותר מנוסים בתחום?
אהבתיאהבתי
לא אמרתי שיש משהו רע במדריכים מבוגרים, אבל אני מבינה מאוד מהר כמה מדריך כזה או אחר מבין ברגע שאני מספרת לו קצת רקע על עצמי והוא ואמר לי יותר מדיי דברים לא נכונים.
זה לא רק עניין של ניסיון בתחום זה שמגיע אלייך בן אדם עם בעיה X או כמה בעיות ואת צריכה להתחשב בהן ולהתאים לו את האימון לפי הבעיות שלו.
וגם שאת בתור אדם יש לך מטרות להשיג באימון והם בונים אימונים לא בהכרח לפי המטרות שלך.
אני יכולה להגיד לך שראיתי לא מעט מתאמנים גברים רציניים אבל לא מתאמנות נשים רציניות. ואת יודעת טוב מאוד שבמקומות אחרים נשים מתאמנות באותם תרגילים של גברים, ושאין שום בעיה עם זה.
מה אני אגיד לך בחלק ניכר ממקומות העבודה שהייתי בהם לא היה 10ביס או וולט והייתי צריכה להכין אוכל מראש לעצמי. והאמת רוב האנשים העובדים צריכים לעשות את זה גם עבור עצמם וגם עבור בני הזוג שלהם וכשיש ילדים גם עבור הילדים שלהם.
אני חושבת שבאופן כללי הבנזוג שלה יכול לקחת חלק במה שקורה במטבח וגם לבשל או להכין או לקחת חלק בהכנה של המזון שכל המשפחה אוכלת במהלך השבוע. כך שלא הכל חייב ליפול עליה.
אנחנו חיים בעולם מודרני שגברים גם מבשלים וכיו"ב.
חוץ מזה שלהכין אוכל בבית זה לדאוג לבריאות שלך וגם של המשפחה שלך.
זה כמו שהיא תגיד שעד עכשיו היא הייתה שולחת את הילדים שלה לביה"ס עם פיתה עם שוקולד ופתאום החליפה להם את זה בקופסת אוכל. מסודרת עם ירקות ומנת חלבון וכו'.
לאכול בחוץ זה אף פעם לא בריא, לא נורא אם קורה פעם בשבוע, אבל לא כל יום.
נכון שזה מאוד נוח שאת לא חייבת לטרוח בבית על להכין אוכל, אבל עדיין יותר בריא אוכל בייתי.
אהבתיאהבתי
את לא יכולה לדעת מה המטרות של הנשים בחדר כושר. יש כאלו שלא רוצות להגדיל כוח ושרירים אלא להרזות, ואז טבעי שהאימונים שלהן יהיו שונים.
ותראי, הם גרים במושב שנמצא באמצע שומקום. אני מניחה שמלבד שעות עבודה של הייטק, בעלה גם צריך לבלות המון שעות בלנסוע למשרד הלוך חזור, כי היום חברות לא מעוניינות לתת לעובדים לעבוד מהבית. היא מצד שני כן עובדת מהבית אז יש לה את הפנאי לבשל לכולם.
אני חושבת שחלק מהקושי של הילדים שלה הוא שהם מסרבים לאכול את הארוחה שיש בבית הספר או בצהרון שלהם, אז היא ממש שולחת איתם ארוחת צהרים בנוסף לארוחת עשר. וזה במקום לריב או להתעקש איתם שהם יאכלו את מה שנותנים להם במסגרת.
ובכל מקומות העבודה שלי עד היום – מקומות שלא היה בהם תן ביס או וולט היה בהם חדר אוכל שבו יכולנו לאכול.
אהבתיאהבתי
לא אבל אני יודעת שרוב הנשים שמגיעות לחדר כושר לא יודעות בכלל מה הן רוצות, הן מגיעות ועושים להן תוכנית אימונים. ראיתי לא אחת את זה קורה. והן בסוף בקושי מגיעות להתאמן.
בסוף רוב הנשים שנמצאות בקאנטרי הזה באות לבריכה ו/או לעשות פעילות אירובית ו/או לחוגים שיש שם.
כבר יצא לי להתאמן בשעות מגוונות בחדר כושר ולרוב חוץ ממני היו אולי עוד שתיים שלוש נשים. אחי שיוצא לו להתאמן גם בשעות הבוקר המוקדמות אמר שנדיר לראות נשים בשעות האלה ושלרוב זה רוב גברי.
השעות היחידות שאני לא יודעת מה קורה זה משעות אחה"צ שאז המקום מלא בתיכוניסטים. אני לא מעיזה לבוא בשעות האלה כי החדר כושר מרגיש ונראה כמו סרדינייה.
אני גם גרה במושב באמצע שום מקום (אבל יותר קרוב לת"א מאשר לירושלים והיות ואנחנו יושבים ממש קרוב לכביש 1 וכביש 6 יש לנו נגישות לכל מקום שאנחנו רוצים להגיע אליו.
גם כשאני עבדתי בת"א הזמני נסיעות שלי היו בין שעה-לשעה וחצי לכל כיוון, תלוי במצב הפקקים. וזה עוד בתחבורה ציבורית. מי שנוסע ברכב פרטי לוקח לו יותר זמן (אף אחד לא ישלם את המחיר המופרז של הנתיב המהיר, ולתחבורה ציבורית בכבישים המהירים יש נת"צים עוקפי פקקים בחלק מהדרך).
חוץ מזה היא אמרה שהיא מבשלת רק בסופ"ש לא נראה לי שבעלה עובד בסופ"ש, אז הוא גם יכול לקחת חלק בהכנות של הארוחות להמשך השבוע.
אני לא יודעת אם את מודעת לזה אבל בבתי ספר אין ארוחות, את תמיד צריכה להביא את הארוחות שלך מהבית, וגם ברוב בבתי הספר אין צהרון בכלל (בטח לא בבתי ספר הקיבוציים).
אלא אם כן יש מישהי ביישוב שלהם שפתחה צהרון פרטי והיא מקבלת ילדים גם בגילאי ביה"ס, אבל לא נראה לי שהאושייה הייתה משלמת על זה כשהיא נמצאת בבית.
עכשיו שני הילדים שלה נמצאים בבית ספר (הקטן עלה השנה לכיתה א)
ואני מכירה את הביה"ס שבו הילדים שלה לומדים, הם לומדים שם עד שעה שתיים פלוס (ביה"ס קיבוצי ויש לי חברים שגרים/גרו ובקיבוץ בו נמצא הביה"ס שהילדים שלה הולכים אליו כך שאו שהם למדו בביה"ס הזה כילדים או שהיום הילדים שלהם לומדים שם). ילדים אוכלים צהריים כבר בסביבות שתים עשרה אחת בצהריים (יש גם הפסקה ייעודית לזה).
ועד שהם חוזרים הבייתה עם ההסעה חזרה מביה"ס זו שעה ממש מאוחרת (סביבות 3 אחה"צ או יותר), אז ברור שצריך להכין להם קופסא עם אוכל שיהווה גם ארוחת צהריים בשבילם.
ואגב, סתם לידע כללי רוב הילדים מתים על אוכל בצהרונים.
ועלות חודשית של צהרון היא 1000-1500 ש"ח לכל ילד – לא מעט כסף שאני מניחה שהאושיה מעדיפה לחסוך אם היא נמצאת בבית לקבל את הילדים אחרי שהם סיימו את הלימודים בביה"ס ואם היא לא נמצאת בבית ההורים שלה בבית ויכולים לקבל את הילדים כשהם חוזרים מביה"ס. (נראה לי שכל בן אדם שפוי היה מעדיף לחסוך את הסכומים האלה אם הוא נמצא בבית והילדים יכולים לחזור הבייתה במקום ללכת כל יום לצהרון).
לא בכל מקום עבודה יש חדרי אוכל שמכינים בהם אוכל לעובדים ולא בכל חברה יש 10ביס או וולט. אני גם מכירה לא מעט חברות שהיה בהן חדר אוכל ואחרי תקופת הקורונה סגרו אותו ולא פתחו שוב מאז.
כמו כן יכול מאוד להיות שבחברה שבעלה עובד בה כן יש 10ביס/וולט אבל הוא לא משתמש בזה כדי שהם יוכלו לצאת לאכול במסעדות יוקרה שמקבלות 10ביס/וולט.
אם את זוכרת בעבר הם היו יוצאים למסעדות כאלה ומשלמים כך עליהן ולא מהכיס הפרטי.
אז כדי לשמור על הכסף הזה כדי שישמש אותם לבילויים שלהם, אם בעלה לא מוציא אותו על ארוחת צהריים יומית בשבילו, היא מכינה לו ארוחות צהריים לכל השבוע).
עכשיו גם ראיתי באיזו חברה הוא עובד, אני לא יודעת אם זה סטארטאפ אבל מדובר בחברה דיי צעירה (בת 3-4 שנים) עם ממש מעט עובדים ולא תמיד בחברות כאלה נותנים 10ביס/וולט (אפילו אין להם אתר אינטרנט, יש כתובת אבל היא לא מובילה לשום מקום).
אהבתיאהבתי
אני יודעת שהאושיה דיברה על זה שיש להם ארוחת צהרים במסגרת שבה הם נמצאים, והם לא אוהבים אותה ולכן היא שולחת איתם ארוחת צהרים אישית כל יום.
אצם זה שהיא בבית לא אומר שהיא פנויה לטפל בהם – הסרטונים שהיא מכינה בכמויות כל יום דורשים עבודה של צילומים (ולפעמים יותר מפעם אחת), ועריכה, ולא פעם הוספת כתוביות. זה משהו שלוקח זמן לעשות וצריך להשקיע בו, וזה אומר שאין לה בהכרח פנאי לילדים ובמיוחד לא לילדים צעירים שצריכים תשומת לב. ולדעתי גם ההורים שלה עדיין עובדים במשק כך שגם להם אין זמן לטפל כל יום בילדים לכמה שעות.
ולא ברור לי למה את משווה את הנסיעה שלך ממושב שנשמע שהוא באיזור תל אביב לתל אביב עצמה, לנסיעה מהמושב שלהם שהוא הרבה יותר מרוחק מהערים הגדולות. האושיה עצמה אמרה שהוא מבלה הרבה מאוד זמן בנסיעות, במיוחד כשהתפקיד שלו כמתכנת ואולי גם כמנהל דורש הרבה מאוד שעות עבודה.
והיא כתבה שהיא משתדלת לבשל בשבת לכמה ימים מראש, אבל נשמע שהיא גם נאלצת לבשל באמצע השבוע. ואולי בעלה עוזר לה בשבתות בכך שהוא מעסיק את הילדים כדי שהיא תוכל לבשל בשקט וביעילות?
אהבתיאהבתי
מחברים שהילדים שלהם לומדים בדיוק באותו ביה"ס שהילדים של האושייה לומדים אני יודעת שאין שם ארוחת צהריים וגם לא צהרון (לפחות לא אחד כזה שהוא חלק מהביה"ס עצמו).
להכין אוכל לילדים שמסיימים ללמוד ב2 בצהריים ועד שהם חוזרים הבייתה זה בערך 3 אחה"צ זה דיי MUST.
גם כשאני למדתי בביה"ס יסודי היינו לוקחים ארוחות לביה"ס והיו לנו 2 הפסקות אוכל (בתיכון כבר היה לנו יום לימודים ארוך עד 3-4 אחה"צ).
חוץ מזה למיטב ידיעתי לפחות חלק מהזמן האושייה משלמת למישהי שתצלם ותערוך את הסרטונים שלה, אני ממש לא סגורה על זה שהיא עושה את הכל לבד.
וההורים שלה סגרו את המשק כי הם בחובות והם אנשים מבוגרים וחולים שלא יכולים לעשות את העבודה לבד (גם עיקלו להם כמעט את כל הכלים החקלאיים אז איך יעבדו?)
המושב של האושיה נמצא במרחק 15-20 דקות נסיעה מהמושב שבו אני גרה (תלוי דרך איפה נוסעים).
ההבדל הוא שהמושב שבו אני גרה נמצא ליד 2 כבישים ראשיים, אין פה מספיק מקומות תעסוקה בכלל, ולאנשים משכילים בפרט. כך שאם את יוצאת מהבית לעבודה אחרי 6:45 (ולפעמים הפקק מתחיל עוד קודם ואני מדברת על פקק שמתחיל מחצי הדרך לכיוון העיר מודיעין) איך שאת יוצאת מהכביש שמוביל למושב את נמצאת בפקק תנועה בדרך לגוש דן.
הזמן נסיעה ברכב פרטי בערך שעה וחצי עד לאזור עזריאלי אם את עובדת בת"א.
באזור של המושב שהאושייה גרה בו אין פקקים לכיוון המרכז לפחות לא עד שמגיעים לכביש 1 (וגם יש דרכים אחרות להגיע לת"א משם).
מה גם שהעבודה של בעלה, לפי מה שראיתי, נמצאת על קו הרכבת, אז מי שלא מפונק יכול לנסוע ברכבת מבית שמש (הם גרים בערך יריקה משם). למרות שהרכבת ממש לא מהירה, אבל לפחות כשאת לא נוהגת את יכולה לעשות דברים אחרים.
וכן המושב שהיא גרה בו גם הרבה יותר קרוב לירושלים מאשר לת"א (אבל אין מה לעשות שבישראל המקומות עבודה מרוכזים בעיקר בגוש דן והשרון).
המושב שאני גרה בו קרוב יותר למודיעין (12 דקות נסיעה עד הכניסה לעיר), להגיע לת"א בלי פקקים לוקח בערך 20-30 דקות. אבל בבוקר בימים רגילים אין מצב שהכביש פה לא פקוק. עד לרמה שאי אפשר לצאת מהמושב גם אם את צריכה להגיע למקום אחר כי רק במחלף יציאה מהמושב את יכולה להיתקע 20-30 דקות בפקק. והיות ויש רק יציאה אחת אין לך יותר מדיי לאן לברוח (ז"א אין כביש אחר שיוביל אותך לצומת אחרת ששם פחות פקוק).
אף אחת מאתנו לא באמת יודעת איך האושייה ובעלה מתנהגים בימי שבת, היא לרוב לא מעלה דברים פרטיים כאלה, אלא רק לעיתים נדירות וזה אם הם מארחים/מתארחים וגם פה זה לא קטע של משהו פרטי (כמו שיש לה חברה שהיא גם סוג של אושיית רשת).
חוץ מזה אין שום דרך שאפשר להכין מראש אוכל לשבוע שלם, אוכל לרוב מתקלקל אחרי 3 ימים במקרר (וגם מי שטוען שלא יש באוכל בשלב הזה כ"כ הרבה חיידקים שזה ממש לא בריא לאכול אותו), וגם רוב האנשים לא מסוגלים לאכול את אותו הדבר בדיוק כל השבוע.
וירקות ודברים כאלה חייבים לשים טרי.
כל מי שאני מכירה מבשלת פעמיים בשבוע, במוצ"ש ובשלישי.
זה גם מה שאני הייתי עושה כשהייתי עובדת במקומות שלא היה בהן 10ביס/וולט וכדומה.
האמת שבאופן כללי מעולם לא ראינו את בעלה במטבח מבשל או משהו אז יש מצב שהוא לא יודע או לא אוהב להתעסק עם זה בכלל.
אהבתיאהבתי
האושיה עצמה אמרה שהילדים מקבלים אוכל במסגרת רק לא סובלים אותו ולכן היא שולחת איתם אוכל. אני לא יודעת מאיפה הם מקבלים את האוכל, אבל היא אמרה שהם מקבלים. אולי הם בבית ספר שונה ממה שאת חושבת שהם הולכים אליו, או שיש מסגרת שאת לא מכירה, או יש הרבה סיבות שבגללן יכול להיות שהם מקבלים אוכל במסגרת בצורה שונה מזה שאת חושבת שאת מכירה.
ובדקתי את נושא הרכבת. את כותבת שיש תחנת רכבת בבית שמש – אבל פעם הקו ששירת את בית שמש שירת גם את ירושלים, וזו נסיעה של כמעט שעה בין בית שמש לתל אביב. מעבר לזה, בדקתי את המיקום של המשרדים של החברה, והם נמצאים במגדל שנמצא על גבול רמת גן ובני ברק. תחנת הרכבת הכי קרובה היא תחנת בני ברק, שהיא ליד רמת החייל פחות או יותר, ויש שם איזור תעשיה שצמוד אליה – אבל המגדל הספציפי שהוא עובד בו קרוב יותר לז׳בוטינסקי אז מדובר על הליכה די ארוכה ברגל שיכולה להיות לא נעימה בקיץ או כשיורד גשם, או נסיעה קצרה באוטובוס.
מעבר לזה, הקובין בית שמש לתל אביב לא בהכרח מגיע לתחנת בני ברק – ולכן הוא גם יצטרך להחליף רכבות שלא בהכרח מתואמות ביניהן מבחינת זמן ויכול להיות שהוא יצטרך להמתין לא מעט בין רכבות.
וזה כמובן אם הרכבות יוצאות בזמן, שזה משהו שלא בהכרח מובטח ברכבת ישראל.
אהבתיאהבתי
יש רק ביה"ס יסודי אחד בצרעה שנקרא הר טוב (הנוסף הוא על יסודי – תיכון וחטיבה).
יש לי חברים שהילדים שלהם לומדים בביה"ס הזה, חברה שהיא מורה בביה"ס הזה
אין שם מערך הזנה לילדים או צהרון שמקושר לביה"ס עצמו.
כולם מביאים את הארוחות שלהם מהבית.
את יודעת שהתירוץ הזה של זה שצריך להחליף רכבת או שצריך ללכת ברגל הוא דיי עלוב. בחברה הקודמת שעבדתי בה הייתה באחד הצוותים של התוכניתנים אישה, נשואה אמא ל5 ילדים שהייתה מגיעה עם הרכבת מבית שמש כל יום.
אנשים נוספים שעבדו (אני לא יודעת אם היום הם עדיין עובדים בחברה הזאת) הגיעו מאריאל, ראש העין, שדרות, ירושלים וחיפה. ורובם הגיעו בתחבורה ציבורית.
רוב האנשים שעובדים בגוש דן והסביבה ובאזור השרון והסביבה לא מגיעים מאותן ערים שהם עובדים בהן אלא מערים שונות לגמרי ולפעמים גם רחוק מערי הלווין של גוש דן.
ולפעמים צריך לקחת רכבת ואז עוד אוטובוס ולפעמים גם שניים כדי להגיע מספיק קרוב למקום העבודה שלך.
תירוצים למה לא לנסוע בתחבורה ציבורית בכלל או ברכבת בפרט אפשר למצוא מפה עד הודעה חדשה.
ברור שיותר נוח לנסוע ברכב הפרטי שלך ממקום למקום ולא יחד עם עוד מלא אנשים באוטובוס או קרון רכבת צפוף. במיוחד אם הרכב שלך גם רכב מפנק כמו טסלה.
אבל זה עניין של סדר עדיפויות, וגם של פינוק. כי לנסוע ברכב הפרטי שלך לבד עם עצמך זה סוג של פינוק.
אהבתיאהבתי
יש הבדל עצום בין להגיע ברכבת למקום עבודה שנמצא ליד אחת מתחנות הרכבת של תל אביב, לבין תחנות רכבת שהן לא בתל אביב (כולל בני ברק או פתח תקווה למשל). כי הקווים של הרכבת בנוים בצורת כוכב – כל קו עובר דרך תל אביב ויש לו חלק צפוני וחלק דרומי. ואם התחנות שבהם את עולה ויורדת בהן לא נמצאות על אותו קו – אז את צריכה להחליף רכבת בתל אביב, והתזמון של הרכבות לא בהכרח מתואם.
ב 2013 למשל החברה שעבדתי בה אז העבירה את המשרדים מהרצליה לאיירפורט סיטי. ידענו על זה מראש ולמזלי גרתי בהרצליה בשכירות, אז יכולתי בקלות לעבור לגור ברמת גן שהיא נגישה הרבה יותר לאיירפורט סיטי.
אבל בשבוע הראשון לעבודה עדיין גרתי בהרצליה, וניסיתי לנסוע ברכבת. והרצליה ואיירפורט סיטי לא נמצאות על אותו קו רכבת אז הייתי צריכה להחליף רכבת – והיו לי בערך 20 דקות המתנה בין שתי הרכבות.
ודרך אגב, מסתבר שהיה יותר קל להגיע לאיירפורט סיטי באוטובוס גם מרמת גן, אבל בהתחלה התחנה היתה במרחק של בערך עשר דקות הליכה מהמשרדים שלנו. ואני יוכלה לספר לך שבקיץ למשל הייתי תמיד מגיעה מיוזעת למשרד והייתי צריכה ללכת לשירותים כדי לנקות את הזיעה ולשים מחדש דאודורנט כדי לא להיות מפגע ריח.
אהבתיאהבתי
אני גרה ממש קרוב יחסית לאיירפורט סיטי, ואם הייתי צריכה להגיע לשם בתחבורה ציבורית היה לוקח לי שעה! (כשזמן נסיעה ברכב פרטי זה לכל היותר 15 דקות).
וגם אז הייתי צריכה ללכת לתוך המתחם ברגל כדי להגיע לבניינים ששם יש משרדים וכו' (לפני עשור בערך היה שם חדר כושר שהתאמנתי בו, ולא משנה אם הגעתי מכיוון המושב או ישר מהעבודה הייתה לי חתיכת הליכה לשם).
אבל כך זה גם בהרבה מאוד מקומות בגוש דן, אם את יורדת מאוטובוס הוא לא בהכרח עוצר לך בדיוק ליד הבניין של העבודה, כמעט תמיד צריך ללכת ברגל לפחות 5-10 דקות ולפעמים גם יותר, זה לא איזה משהו חריג כל מי שנוסע בתחבורה ציבורית עושה את זה ואם את מגיעה לעבודה בבוקר לפני שמזג האוויר נעשה בלתי נסבל (בקיץ) זה באמת לא כ"כ נורא כמו שאת מתארת (לא להיט להגיע אחרי 10-15 דקות הליכה או יותר, אבל לגמרי לא נורא).
ובואי, את מדברת עם בן אדם שגר במושב ובדר"כ כשהייתי עובדת הייתי צריכה להחליף בין 2-3 אוטובוסים או אוטובוס רכבת אוטובוס.
אין מה לעשות ככה זה עם תחבורה ציבורית.
ונכון שבארץ התחב"צ לא מדהימה, אבל היא קיימת, יש תדירות מאוד יפה בשעות העומס. האוטובוסים והרכבות מלאים באנשים שנוסעים לעבודה בתחב"צ.
כשאת נוסעת באוטובוס או רכבת את יכולה לעשות דברים אחרים שכשאת נוהגת ברכב את כמובן לא יכולה לעשות.
בסופו של דבר אם היה יוצא לך לעמוד בבוקר בפקקים בדרך לת"א (או באופן כללי גוש דן והשרון) היית רואה שרוב הרכבים נמצא בהם רק אדם אחד ולכן נוצרים הפקקי ענק האלה.
נכון, זה הרבה יותר נוח לנסוע לבד, ברכב משלך, עם המוזיקה שאת אוהבת, בלי אף בן אדם שאת לא מכירה שיושב לידך, ואת מגיעה ישר לחניה של מקום העבודה ואת בסה"כ צריכה ללכת מהרכב שלך למעלית של הבניין בלי להזיע טיפה אפילו.
ועדיין זה נחשב פינוק וסוג של מותרות.
אהבתיאהבתי