הטיול לאלסקה – Stone Mountain State Park

כפי שכבר סיפרתי, יצא לי לטייל עם החברה בעבר לטיול דומה לאלסקה בקיץ 2011.

באותו טיול לא ממש התעכבנו לטייל בחוף המערבי של ארה״ב, אלא ניצלנו כמה ימים וכמה לילות כדי להגיע לחלקים המערביים של קנדה די מהר, וגם שם מיהרנו דרך החלקים הדרומיים של מערב קנדה כדי להגיע לאיזור אלסקה ולאיזורים הצפוניים יותר של קנדה כדי להתחיל לטייל בהם ״כמו שצריך״.

בטיול הזה, דווקא כן השקענו יותר זמן בלטייל במערב ארה״ב, וכשהגענו לקנדה במקום ״למהר״ דרך החלקים הדרומיים שלה – פנינו קצת מזרחה וטיילנו בהרי הרוקיז הקנדיים במשך כמה ימים. כמובן שזה בא על חשבון דברים אחרים (למשל כמה אתרים קטנים במערב קנדה, או ביקור בשתיים או שלוש ערים קטנות בדרום אלסקה) – אבל ברגע שעזבנו את הרי הרוקיס, היינו אמורים לחזור פחות או יותר למסלול של הטיול המקורי.

אבל אז התחיל בלגן מסוים. בשלב האחרון של הטיול, היינו אמורים לבלות בערך יום וחצי בנסיעה במעבורת מעיר בשם Prince Rupert לג׳ונו בירת אלסקה. זו בעצם נסיעה שהיתה אמורה להחליף כמה נסיעות קצרות יותר שהיו לנו בטיול הקודם בין ערים קטנות בחופים הדרומיים של אלסקה שבהן שהינו כמה ימים, ובסופו של דבר שני הטיולים היו אמורים להגיע לעיר הבירה של אלסקה, ג׳ונו.

התכנון של המסלול של הטיול נעשה כמעט שנה מראש כדי שהחברה תוכל לחשוף אותו בזמן כדי למשוך מטיילים, אבל גם כדי לאפשר לה להתארגן מראש על הפרטים כמו אתרי קמפינג שונים כדי שלא יהיו תקלות. אבל מסתבר שהחברה שמנהלת את המעבורות פרסמה זמן קצר מראשלוח זמנים מצומצם יותר ממה שהחברה ציפתה – והמעבורת שהיינו אמורים להיות עליה פשוט לא יצאה.

לכן החברה ארגנה מסלול חלופי שכלל כמה מקומות אחרים – שבתיאוריה היו אמורים לעניין אותי יותר כי לא הייתי בהם. אבל באיזור הראשון שבו היינו, המסלולים פשוט היו קשים מידי. עשינו קמפינג בפארק בשם Muncho Lake Provincial Park שממנו היתה גישה לכמה מסלולים ב Stone Mountain Provincial Park שכמו שנתן להבין מהשם – הוא פארק הררי, והמסלולים בו הם כולם בעליה.

אני לא הייתי היחידה שלא התלהבה – גם ג׳ולי ולארי, שני מטיילים אחרים שהיו לא רזים – לא ממש יצאו למסלולים אלא ניצלו את הזמן כדי לשבת על החוף של האגם שלידו עשינו קמפינג ואולי גם קצת לשחות. אבל חלק מהמטיילים כן התלהבו – ולאור ההתלהבות שלהם המדריך החליט להשאר בבוקר עוד כמה שעות בפארק כדי לאפשר לאנשם שרצו לטייל בו עוד – ואפילו להדריך בעצמו מסלול מסוים שהוביל לאיזשהו אגם הררי (למרות שאני, ג׳ולי ולארי לא היינו היחידים שבחרו להשאר באתר הקמפינג באותו הבוקר).

---

אני לא יודעת אם זה נעשה מהתלהבות על כך שאנשים ״שמחו״ להשאר בפארק עוד כמה שעות או עצבים מסווים על אלו מאיתנו שלא – אבל המדריך הראשי רצה ״להראות״ לנו מה ״כיף״ לאלתר – ואיכשהו מישהו שמע על חוף אגם מסוים באיזור שאמור היה להיות נחמד ולכן מצאנו את עצמנו בדרך לשם.

החוף היה חביב – אבל דרש ירידה מסויימת בחול. לא דאגתי מזה במיוחד כי כבר ירדתי ועליתי כך מחופים בניו זילנד, בעליות וירידות ארוכות יותר – אבל למרבה הזוועה מצאתי את עצמי הפעם ״נתקעת״ אי שם באמצע העליה חזרה לאוטובוס כי החול דרדר אותי מעט באותו קצב שבו הצלחתי לעלות.

מכיוון שידעתי שייקח לי יותר זמן לעלות את העליה – התחלתי לעלות אותה כמה דקות לפני כולם, כך שבעצם לא היה מי שיכול היה לעזור לי, כי לא היה אף מטייל איר בסביבה. לכן העדפתי לנסות להתאמץ להגיע למעלה עצמאית, ובסוף באמת הצלחתי ושמחתי על כך שלא היו עדים להתקעות הזמנית שלי.