כשגרתי בארה״ב, אמא שלי יצרה איתי פעם קשר וסיפרה לי על בת של מכרה של מכרה (ואולי עוד כמה מכרות בדרך) שגם עברה לגור באטלנטה ואפילו מטעם החברה שבה אני עבדתי – אבל מטעם חטיבה אחרת של החברה (מדובר על חברה שהיתה ענקית כבר אז), ועבור לקוח אחר כך שבלי ההיכרות הזו דרך אמא שלי – כנראה לא היינו שומעות אחת על השניה.
נזכרתי במ. לאחרונה גם בגלל שבעצם עברו כבר כמעט 20 שנה מאז שחזרתי לארץ מאותו רילוקיישן, שזה תאריך עגול שמאוד מתאים לסיכומים למיניהם. אבל מעבר לזה, מה שהזכיר לי אותה היה הפוסט שכתבתי על זוגיות.
כשעברתי לאטלנטה, הייתי באמצע שנות העשרים שלי, גיל שבו רבים מתחילים לחפש זוגיות רצינית אבל לא כזה שנחשב לכזה שבו אמורים להיות לחוצים לזוגיות. בגלל זה כנראה היה לי נוח לצאת להפסקה מסוימת מהחיים כדי להיות כמה שנים בהרפתקאה בארה״ב, שבמקור היתה אמורה להמשך רק שנתיים. במקור הייתי אמורה לחזור לארץ בסוף שנות העשרים שלי, ומשם להמשיך לחיים סטנדרטיים של צעירה די סטנדרטית.
בסופו של דבר הרילוקיישן שלי התארך לכמעט ארבע שנים, וחזרתי לארץ קצת לפני גיל 30 – גיל שבו הייתי לפחות ״על הנייר״ אמורה להיות לחוצת חתונה ותינוקות ושעון ביולוגי. אבל כנראה שעצם ההפסקה שלקחתי גם לא גרמה לי להרגיש ״מאוד מבוגרת״ בתור בת שלושים, ולכן הלחץ לא ממש הלחיץ אותי.
אבל אולי חלק מזה נבע מזה שהכרתי את מ. שהיתה מבוגרת ממני בצורה שנראתה לי אז משמעותית – וגם היא עדיין לא היתה נשואה. אני לא חושבת שהיה משהו שהגביל אותה – היא היתה אישה רזה ונאה למדי, משכילה, עם עבודה טובה ותחביבים כמו למשל צילום וטיולים. אולי הדבר היחידי שלא בהכרח התאים בה לזוגיות היתה העובדה שהיא מאוד אהבה לטייל בעולם, וספציפית במזרח הרחוק. אני חושבת שזה היה עניין כלכלי – המזרח הרחוק הוא מקום יחסית זול, מה שאפשר לה לעבוד לתקופה מוגבלת במקצוע שלה (שבו היא היתה מאוד טובה) כדי לחסוך סכום מסוים של כסף, ואז לנסוע למזרח שהעלויות הזולות בו אפשרו לה למתוח את החסכונות האלו כמה שיותר.
כן חשוב לי לציין שהיא לא היתה חלילה מישהי פזיזה כלכלית שהיתה מבזבזת כל כסף שהיא היתה מרוויחה על טיולים. היתה לה דירה שהיתה בבעלותה לדעתי בחיפה, שנקנתה בסוף שנות התשעים או תחילת שנות האלפיים כשמחירי הדירות היו עדיין שפויים יחסית. הדירה הזו היתה מושכרת בתקופה שבה היא התגוררה בארה״ב – מה שנתן לה לא רק יציבות ובסיס כלכלי מסוים, אלא גם כנראה הכנסה נוספת לתקופות שבהן היא טיילה.
כשאני הייתי בת 26 – 27, היא סיפרה לי באחת השיחות שלנו שהיא היתה בת 34. אני חושבת שבגיל ארבעים ומשהו או כמעט חמישים, הבדל של שבע שנים מרגיש הרבה פחות משמעותי, אבל אני חושבת שבאותה תקופה, לפחות עבורי – הוא הרגיש ממש כמו שלב לחלוטין אחר של החיים.
למשל אחת החוויות שלה היתה העובדה שכרווקה ללא ילדים, היא התחילה להרגיש שהיא והחברות שלה מתחילות להתרחק כי הן כבר היו נשואות עם ילדים שמן הסתם היו בגיל הזה ברובם תינוקות או פעוטות. במצב כזה, היה להן קשה הדדית לתחזק את הקשר בגלל השוני הזה.
אני מצידי עדיין הרגשתי שהחברות שלי שהיו ברובן בערך בגילי ואני נמצאות באותו שלב בחיים – בין אם היה מדובר על שאר החברות שהיו לי באטלנטה, או אלו שהשארתי מאחור בישראל. בדיעבד אני מבינה שזו לא בהכרח היתה תחושה נכונה, ושכמה מהחברות שלי בישראל כבר היו במערכות יחסים רציניות או כבר התחתנו. בעצם, בדיעבד האדם היחידי שהכרתי אז שלא התחתן בזמן הרילוקיישן שלי היה הידיד המופרע שלי מהתור שהרגיש שהוא בן אדם מאוד מקורי שמורד במוסכמות, וגם הוא התחתן תוך שנה מאז שחזרתי ארצה.
בדיעבד, גם אני מצאתי את עצמי שנתיים או שלוש שנים לאחר החזרה שלי לארץ במצב שהיה דומה למצבה של מ. אבל מצד שני, במקום לראות בזה משהו מפחיד, כיום אני דווקא מעריכה את היכולת שלה להבין שהיא עדיין מעדיפה את החופש שלה לעבוד בצורה דינאמית בלי להתחייב למקום עבודה מסוים ואת האהבה שלה לטיולים גם בגיל שכבר מצפים ממנה להיות אישה נשואה ואמא.
ואני מודה שאני סקרנית לשמוע מה קרה הלאה – האם היא בסוף באמת התחתנה ו / או הפכה לאמא? לצערי אין לי דרך לדעת, כי הקשר בינינו התנתק בזמנו.
התיירת המקרית 
לאבי היתה בת דוד שהלכה לעולמה רווקה.
אישה מדהימה ביופיה, בהשכלתה.
אהבתי אותה מאוד. מעולם לא טרדה את מנוחתה שאלת הנישואים, למרות אם לוחצת ונודניקית שהיתה לה.
אני מחפש "חברים" מהעבר. מצאתי איזה אחד ואחת. שניהם נעלמו די מהר אחרי "חידוש" הקשר. לא עניינו מספיק אלה את אלה.
אהבתיLiked by 1 person
כנראה שלרוב היתה סיבה לניתוק הקשר מלכתחילה. בסופו של דבר רובנו משתנים עם השנים, ולפעמים נוצר מצב שאנשים שהיה להם הרבה במשותף מבינים שכבר אין להם תחומי עניין דומים.
אני מניחה שבמקרה של מ. החברות שלנו היתה בעיקר בגלל העובדה ששתינו היינו ישראליות שגרו באותה עיר בארה״ב, והיה לנו יחסית קל להתחבר על הבסיס הזה, אבל הוא לא התפתח למשהו מעבר לזה משם, וברגע ששתינו מצאנו חברות אחרות לא היה לנו עניין משותף יותר.
אהבתיLiked by 1 person
סיבות שונות ונסיבות שונות מביאות לכך שאנשים מוצאים את עצמם במסלול כזה או אחר של החיים, למשל הרווקות. לפעמים זו בחירה מודעת, לפעמים אוסף של בחירות או אירועים שאיכשהו מובילים לכך.
האם מסקרן אותך מה עלה בגורלה של מ. רק בהיבט של האם התחתנה או לא?
אגב הזכרת שהיא היתה רזה, זה לדעתי לא קשור במאומה לנושא של זוגיות כן או לא..
אהבתיLiked by 1 person
התכוונתי בזה שבניגוד אלי השמנה שלא היתה יכולה למצוא בן זוג – לה היתה את האופציה הזו והיא בחרה אחרתץ
אהבתיאהבתי
כל אחד ומה שמתאים לו, או לאן שהחיים לוקחים אותו…
אהבתיLiked by 1 person
וכנראה שיש קשר בין הדברים.
אהבתיאהבתי
האמת שזה דיי מוכר גם אצלי מעט הקשרים שהיו לי עם חברות, שהפכו להיות נשים נשואות, הקשרים פשוט הלכו והתמסמסו. ברגע שמגיעים ילדים חלק ניכר מהתשומת לב הולכים לילדים וגם תחומי העניין קשורים יותר לילדים.
כך שנוצר מצב שאין כמעט הפרדה בין האדם עצמו והדברים שהוא אהב לעשות לפני לבין מה שהוא עכשיו. וזה קרה לי כמעט עם כל אחת מהנשים שהייתי איתן בקשר חברי.
אני מעולם לא הרגשתי לחץ להתחתן או לחתונה וכדומה.
גם עכשיו לא, אני לא fun של מוסד הנישואין בעיקר בגלל התקופה שגרתי בת"א וראיתי שאנשים מתנהגים איך שבא להם, גברים בוגדים בבנות הזוג שלהם או בנשים להן הם נשואים ושטבעת על האצבע לא מבטיחה שום דבר.
ובלי שום קשר אין לי שום כוונה להכניס את הרבנות הראשית לישראל לחדר המיטות שלי ולחיי (ונישואין אזרחיים גם עושים את זה אם את יהודיה ומתחתנת עם יהודי).
בלי שום קשר לא היו לי בשנים האחרונות מערכות יחסים רציניות מספיק
אני חושבת גם שככל שאנחנו מתבגרים (זה עובד גם לגברים וגם לנשים) יותר מורכב למצוא בן/בת זוג. זה לא רק בגלל שאנחנו רגילים להיות לבד, אלא שאנחנו יודעים מה אנחנו לא רוצים, ניסיון החיים שלנו לימד אותנו איזה בני אדם (או יותר נכון תכונות אופי של בני אדם) הם משהו שאנחנו לא רוצים בסביבה הקרובה שלנו.
כשאנחנו צעירים אנחנו פחות נוטים לשים לב לדברים האלה.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט הרבה יותר קשה למצוא בני זוג בגיל מבוגר, גם בגלל המודעות העצמית שלנו – אבל אני חושבת שעם השנים החיים שלנו גם יותר מורכבים, גם מבחינת רכוש שיש או אין לנו ושקשה לשלב יחד, וגם לא פעם בגלל ילדים שזה נושא שמאוד יכול להקשות על זוגיות שניה.
אהבתיאהבתי
גם ככל שהגיל עולה אנחנו נעשים יותר שרוטים, מהחיים, ממערכות יחסים שעברנו, ומן הסתם כשאת יוצאת עם מישהו בגילך פלוס מינוס גם הוא נשרט בחיים מכל מיני דברים. וזה משפיע גם על זוגיות.
אנשים שנמצאים בפרק ב' עם ילדים זה מאוד שונה.
מאוד תלוי בשני הצדדים ואיך הם מסתדרים אחד עם השניה.
זה יכול להיות הצלחה מסחררת או כישלון לתפארת.
אבל לא תוכלי לדעת מראש.
ואם תפגשי גבר שלא היה נשוי בגיל שלך, את תחשבי מה לא בסדר בו. בדיוק כמו שהוא יתהה מה לא בסדר בך שלא התחתנת וכו'.
אנשים שמתחתנים בגיל מבוגר ולכל אחד יש רכוש ו/או חסכונות וכדומה, אז עושים הסכם טרום נישואין על הדברים האלה. זו לא בעיה ומאוד מקובל במקרים כאלה.
כשאנשים מתחתנים צעירים, לרוב הם מגיעים בלי יותר מדיי רכוש או חסכונות.
אהבתיLiked by 1 person