זה הנושא של השרביט החם השבוע.
השאלה הראשונה שעלתה לי לראש היתה האם אפשר לראות באהבה לממתקים התמכרות. יש מחקרים שמראים שעבור אנשים מסוימים – חלקים במוח שקשורים להתמכרות באופן כללי (ומופעלים למשל כשאנשים לוקחים סמים ממכרים) מופעלים כשאוכלים סוכר.
וזה מעבר לעובדה שבכל התמכרות, כולל כזו שיש לה רכיבים פיזיולוגיים, יש גם רכיב נפשי חזק שמוביל להתמכרות הזו.
מצד שני, אני חושבת שבשוק ההרזיה יש אולי ניצול יתר של המושג כדי לעודד אנשים לעבור לדיאטות שהן דלות בפחמימות אבל עשירות בחלבונים ושומנים. לאכול פחמימות, בעיקר פחמימות מלאות וטבעיות ולא סוכרים מזוקקים, זה לא בהכרח דבר ממכר או לא בריא אם אוכלים מהם במידה ובמיוחד לא אם לא קיימת נטיה נפשית להתמכרות בכלל ולהתמכרות לסוכר בפרט.
גם אני בעברי הייתי קונה המון ספרים, אבל אני חושבת שמה שהקל עלי זו העובדה שרכשתי קינדל ואני קונה כיום ספרים דיגיטליים וקוראת בו. זה מוריד לא מעט מעלות הקניה, וגם חוסך לא מעט מקום – וגם מאוד מקל לקחת איתי את הספרים לנסיעות או בכל מצב אחר שבו אני רוצה ספר בתיק, כי הקינדל גם קל יותר וגם עמיד יותר בתיק מאשר ספר (במיוחד בכריכה רכה).
מה שאני כנראה כן מכורה לו במובן הזה היא קניה של המון מזכרות בטיולים שלי – אני מאוד אוהבת לקנות דברים מקומיים בתור מזכרות, גם אם אין לי כבר ממש מקום יותר לשים אותם…
התיירת המקרית 
לקנות מזכרות זה כיף
בכל פעם שמסתכלים בהם נזכרים בחוויה של הטיול
אהבתיLiked by 2 אנשים
זה מה שאני חושבת, אבל כשהן מצטברות צריך בשבילן המון מקום 🙂
אהבתיאהבתי
קראתי לפני המון שנים ספר, בו הדמות קנתה מזכרת אחת מכל מקום בו היתה.
נסיתי לאמץ את זה, אבל זה כמו שכתבת מוגזם. בשלב מסוים הפיצ'פקעס גודשים מדפים, אדני חלונות ומתמלאים באבק.
בינינו – למי יש כוח לנקות כלכך הרבה חפצונים פעם בשבוע, או אולי יותר?
אהבתיLiked by 1 person
איך אתה בדיוק גם מגדיר ״מקום״? אם הייתי במוסקבה וסיביר – האם מדובר על שני מקומות שונים או מקום אחד כי שניהם ברוסיה?
אהבתיLiked by 1 person
שני מקומות שונים בתכלית. יתרה מכך, אם היית בכמה ערים שונות בסיביר, צריך מכל עיר לקנות משהו קטן. כך יש ברצלונה אבל יש מדריד, אין האחת כמו השניה. 🙂
אהבתיLiked by 1 person
והחסכנים ומארגני הבית יגידו ששתיהן בספרד ואם היית בשתיהן באותו טיול מזכרת אחת תזכיר לך את הטיול ולכן את שתיהן…
אהבתיLiked by 1 person
אני חושב שהתמכרות לסוכר היא בהחלט התמכרות…
איסוף מזכרות מהעולם זה תחביב נחמד אבל אם מטיילים הרבה כמוך כנראה צריך לפתוח מוזיאון בבית 🙂
אהבתיLiked by 1 person
זה יכול להיות רעיון מעניין…
אהבתיLiked by 1 person
התמכרות לאוכל בכלל או למתוק בפרט היא לדעתי התמכרות לכל דבר, כמו אלכוהול, סיגריות, הימורים או סמים. במובן מסוים התמכרות לאוכל היא קשה יותר, כי אי אפשר להימנע לגמרי מאוכל, באופן שאפשר להימנע מדברים אחרים.
לגבי מזכרות אני נזכרת עכשיו ששאלת אותי כשנסענו לניו זילנד, נדמה לי, ואמרתי לך שאמי כמעט אף פעם לא קונה מזכרות. זה ממש לא מושך אותי. מה שכן, כלתי אוהבת מגנטים על המקרר אז בטיולים האחרונים התחלנו לקנות לה מגנטים יפים מהארצות בהן טיילנו
אהבתיLiked by 1 person
יש תוכניות ״גמילה״ מאוכל שבהן בעצם מנסים ״להגמל״ ממאכלים שהם ממכרים. למשל באכלני יתר אנונימיים יש תתי קבוצות מסוימות שאוסרות למשל לאכול סוכרים בשום צורה, כולל התייחסות למוצרים שבחיים לא היית חושבת שיכול להיות בהם סוכר כמו למשל רוטב סויה. באותה מידה שמעתי גם על תוכנית שראתה במלח משהו ממכר, והעבירה את כל המטופלים בה לאוכל שהוא דל במלח בצורה מטורפת.
אהבתיאהבתי
העניין עם סוכר או פחמימות הוא יותר בעייתי ממה שאת חושבת.
בדם שלנו באופן טבעי יש בין 70 ל100 מ"ג סוכר (mgdl) שזו בערך הכמות שיש בכפית סוכר. הבעיה היא שבמהלך היום אנחנו אוכלים הרבה יותר מכפית סוכר.
רק לציין שסוכר = פחמימות זה בדיוק אותו הדבר. הגוף לא יודע שאכלת פחמימות כי בקיבה הן מתפרקות לסוכר.
רוב האנשים עד הצהריים כולל אוכלים כמות של פחמימות שהיא בין 25 ל35 כפיות סוכר. זה המון! זה ממש לא משנה אם מדובר בסוכר כסוכר, בפחמימות ריקות או בפחמימות מלאות שמציגים אותן לכאורה כיותר בריאות.
כשאת אוכלת ארוחה, המזון שאת אוכלת עובר לקיבה שם הוא נשאר בין שעתיים לחמש שעות. כשאנחנו אוכלים אנחנו לועסים את האוכל והופעים אותו לעיסה ואז הוא עובר לקיבה, בקיבה את האוכל מפרקים מיצי הקיבה שתפקידם לפרק את האוכל לאבני הבניין הכי קטנות שיש על מנת להקל על הספיגה שלהם לאחר מכן במעי הדק. אחרי שהאוכל עבר את התהליך בקיבה הוא עובר לתהליך של ספיגה במעי הדק, תהליך הספיגה של כל הויטמינים והמינרלים שאכלת הוא תהליך מאוד איטי שלוקח 12 שעות.
פחמימות רגילות ופחמימות מורכבות מתפרקות לאותו הדבר בדיוק – סוכר.
אחד הדברים שקורים כשאנחנו אוכלים זה שהורמון האינסולין משתחרר, אחד התפקידים של הורמון האינסולין הוא לפתוח את ה"דלת" לתאים כדי שהויטמינים והמינרלים שאכלת בארוחה ייכנסו לתאים.
עכשיו יש גבול לכמויות הסוכר שהתאים שלנו בגוף צריכים, וברגע שהתא הגיע למכסת הסוכר שהוא צריך הוא לא מוכן לקבל יותר סוכר. מה שגורם לכך שיש יותר מדיי סוכר בדם.
עודפי סוכר בדם הם משהו מאוד מסוכן, הם גורמים להרס של כל מיני דברים בגוף. ואחד התפקידים הנוספים של אינסולין הוא לקחת את הסוכר הזה ולהפוך אותו לשומן. השומן הזה מתרכז במספר מקומות חלק ממנו מרוכז סביב האיברים הפנימיים שלנו בגוף וחלק מרוכז בתור מאגרי שומן, מה שהרבה אנשים אוהבים לקרוא לו "צמיגים".
השומן שיש לנו ב"צמיגים" לא מסוכן כמו השומן שמצטבר לנו סביב האיברים הפנימיים.
בטח יצא לך לשמוע על מושג שנקרא כבד שומני, פעם זה היה נחלתם של שתיינים ואלכוהוליסטים. אבל היום זו ממש מגיפה בגלל הצריכה המוגברת של פחמימות וסוכרים יש היום המון אנשים שיש להם כבד שומני ואפילו ילדים צעירים עם כבד שומני. אגב, כבד שומני לא קשור בהכרח לעודף משקל כי יש גם אנשים במשקל תקין שיש להם כבד שומני, אבל לרוב אף רופא לא ישלח אותם לבדיקה הזאת בגלל שהם מוגדרים במשקל תקין.
רק כדי לסבר את האוזן, גם אנשים שאוכלים יותר חלבון ממה שהגוף שלהם צריך, הגוף שלהם ממיר את החלבון העודף לסוכר, והסוכר הזה הופך לשומן (בדיוק כפי שקורה עם פחמימות). לכן אומרים שצריך לאכול 1 גרם חלבון לכל משקל גוף שאת רוצה להיות בו.
אז לא פחמימות זה לא בריא, פחמימות פשוטות = סוכר, פחמימות מורכבות = סוכר ואנחנו לא אמורים לאכול כל כך הרבה סוכר.
הגוף שלנו לא מתקדם בקצב שהעולם שלנו מתקדם גם לא טכנולוגית.
תחשבי על זה שבני אדם ושימפנזים זהים מבחינה גנטית ב99%, עכשיו תחשבי כמה מיליוני שנים היו צריכות לעבור כדי שהיצור שמוגדר אדם, ייפרד מהקו של הקופי שימפנזה כדי שיהיה האחוז אחד שמבדיל אותנו בני האדם אל מול השימפנזות.
זה כמו שעדיין יש לנו תוספתן, שהיום לנו כאדם המודרני (הומו ספייאנס) אין באמת שימוש בו. או שיני בינה, שגם פה אין לנו שימוש בשיני הבינה אנחנו לא זקוקים להן (אבל פעם היה).
חוץ מזה יש מחקרים שמראים שסוכר מפעיל את האזורי התמכרות במוח פי 8 ממה שמפעיל אותם קוקאין.
הנה דוגמא למחקר אחד שבדק את זה:
https://www.ramsayhealth.co.uk/blog/lifestyle/is-sugar-more-addictive-than-cocaine
(יש עוד המון כאלה באינטרנט).
בסופו של דבר אבני הבניין שהגוף שלנו צריך הם פשוטים ובסיסים. מזון טבעי, טרי ולא מעובד. אין לנו את החירות להמציא מזון, לייצר אותו במפעלים ומעבדות למרות שאנחנו יכולים. בכל פעם שאנחנו (בני האדם) עושים את זה, זה מסבך אותנו בריאותית וגורם לנו למחלות.
אני לא חושבת שלא צריך לאכול בכלל פחמימות, אבל בטח לא בכמויות שאנשים אוכלים היום. צריך לבחור את הפחמימות שלנו מאוד בחוכמה כדי שלא תהיה להן השפעה מזיקה על הגוף שלנו.
וכן לכל האנשים יש נטייה לתמכרות לסוכר, זה טבוע בDNA האנושי שלנו.
השאלה היא כמה אנחנו נותנים לזה מקום בחיים שלנו.
היום כשיש כל כך הרבה שפע של מזון אנחנו צריכים לחשוב טוב מה אנחנו מכניסים לגוף שלנו, כדי שלא נפגע בו ובתפקוד שלו.
מעבר לזה אני מאוד אוהבת לקנות ספרים (בעבר גם הייתי קוראת המון), אין לי קינדל ולא התחברתי ל-לקרוא ספרים דרך הסמארטפון (למרות שיש לו מסך מספיק גדול וכו').
יש לי ספרייה בבית, והיו תקופות שהיו את המבצעי ספרים של 4 ב-100 וקניתי לא מעט ספרים. העניין הוא שהיום יש המון הוצאות שמוציאות ספרים ללא שום קשר לאיכות שלהם. כך שעל כל 8 ספרים סביר להניח שיש רק ספר אחד שהוא באמת טוב.
לא כל ספר שנכנס לרבי המכר הוא ספר באמת טוב, לפעמים אנשים קונים ספרים בגלל שהם הפכו להיות טרנדיים או בגלל שהם ברשימת רבי המכר לא בגלל שהספרים האלה באמת טובים.
אהבתיאהבתי
מה שאת כותבת לא ממש מדויק, כי למרות שפחמימות מורכבות באמת מתפרקות לסוכר – כן משנה באיזה קצב הסוכר הזה משתחרר לגם, ופחמימות מורכבות משתחררות בקצב איטי יותר, וכשיש סיבים באוכל אז גם הם מאטים יותר את קצב הספיגה ולכן העליה ברמת הסוכר בדם איטית יותר
ואל תשכחי שבסופו של דבר הגוף משתמש בסוכרים האלו בדם, זה לא שהם מצטברים לנצח, אז כשהשחרור שלהם ממערכת העיכול הוא איטי זה מאפשר לגוף לנצל את הסוכר בצורה יותר מאוזנת ולא לצבור אותם גם כשומן.
ויש המון מחקרים שמאוד תלוים במי שמממן אותם, וכיום יש המון גופים שמממנים מחקרים לטובת מכירה של דיאטות ומוצרים קטוגניים אז הם מוטים נגד פחמימות באופן כללי, אבל לא מאוזנים מבחינה מדעית.
אהבתיאהבתי
את שוכחת שהתאים שלנו בגוף צורכים X סוכר ביום (אני לא יודעת את המספר המדוייק לכן רשמתי X). מעבר לX הזה הם לא יקבלו עוד סוכר.
מה שאומר שאם לצורך העניין אכלת הרבה פחמימות שבגוף שלך הפכו לסוכר וכל התאים שלך הגיעו למכסה היומית שלהם, ואת ממשיכה לאכול פחמימות, שהופכות במערכת העיכול לסוכר בסופו של דבר מסתובב לך הרבה סוכר בדם שאף תא לא מוכן לקבל אותו. ובגלל שסוכר בדם שלנו מאוד מסוכן לגוף שלנו אינסולין הופך אותו לשומן.
יש הבדל מאוד משמעותי בין פחמימה שיש בה גם סיבים תזונתיים לפחמימה שאין בה סיבים תזונתיים.
יש את הפחמימות ברוטו – שזה כמות הפחמימות + הסיבים התזונתיים, ויש את הפחמימות נטו – שזה כמות הפחמימות ללא הסיבים התזונתיים. לפעמים יש הבדלים ממש משמעותיים בין השניים (תלוי בכמות הסיבים התזונתיים שיש).
כך שיכול להיות שאכלת משהו שיש בו 50 גרם פחמימות ברוטו, אבל בפועל יש בו 20 גרם פחמימות נטו.
אבל עדיין זה לא אומר שבריא לנו לאכול כל כך הרבה פחמימות.
תחשבי שיש היום אנשים שאוכלים1000 גרם פחמימות ביום, 2000 גרם פחמימות ביום 3000 גרם פחמימות ביום, זה המון! כל זה הופך לסוכר בתוך הגוף שלהם. והגוף שלהם ממש לא צריך 3000 גרם סוכר ביום.
אחד התפקידים של אינסולין הוא לשמור על רמת גלוקוז קבועה בדם 70-100.
ז"א שהסוכר לא ירד מ70 ולא יעלה על 100 ואם כן אינסולין צריך לפנות אותו בהקדם האפשרי ולהחזיר את רמת הגלוקוז חזרה לנורמה כמה שיותר מהר.
אבל התפקיד העיקרי של אינסולין הוא לאגור אנרגיה מעודפי הסוכר בדם. למעשה כך האינסולין שומר על רמת גלוקוז קבועה בדם.
אם רמת הגלוקוז עולה מעל 100 …. התאים בגוף מלאים הם לא צריכים עוד הזנה ואז הם מתנגדים לאינסולין וככה הרמת סוכר בדם עולה.
עכשיו איך אינסולין ישמור על רמת גלוקוז קבועה בדם? הוא כבר לא יכול להכניס לתאים כי התאים מתנגדים. הוא הופך את הסוכר לשומן.
הלבלב מייצר אינסולין בתאי הבטא בתגובה לאכילה.
כשאנחנו מתחילים ללעוס הגוף מתחיל לייצר אינסולין. הוא לא יודע אם זה אוכל או לא (נגיד מסטיק). כל אכילה שהיא ללא יוצא מן הכלל תעלה תגובה של אינסולין. אינסולין מגיב שונה למזונות שונים והדבר הזה מאוד קריטי כשאנחנו רוצים להבין איך הגוף שלנו משתמש במזון. את לא יכולה לאכול גלידה מלאה בסוכר ולהשוות את זה לקלוריות שיש בברוקולי.
הגוף שלנו מייצר אינסולין כשאנחנו אוכלים פחמימות בצורה מאוד גבוהה (לעומת הכמות אינסולין שהוא מייצר שאנחנו אוכלים חלבונים או שומנים למשל).
זה כמו למשל שאין היגיון בלהתאמן בשביל לרדת במשקל, יש היגיון להתאמן בשביל לפתח שרירים, כי השרירים הם אלה ששומרים על המטבוליזם שלנו בריא ותקין. ומה שקורה לשרירים האלה בזמן מנוחה הוא חשוב גם כמו מה שקורה להם בשגרת אימונים (הכי את בטח יודעת שככל שהמסת שריר שלנו יותר גבוהה כך הגוף שלנו ישרוף יותר קלוריות במנוחה).
אהבתיאהבתי
את שוב כותבת דברים מאוד לא מדויקים – כי יש יתרון גם בלהתאמן בשביל לשרוף קלוריות. מעבר לזה שלאימון אירובי יש יתרונות בריאותיים מבחינת הלב והריאות וגם במניעה של מחלות לב וגם של סוכרת. וזה נכון שאי אפשר לרזות רק מספורט אירובי – אבל ספורט אירובי יכול להגביר ב 20% – 30% את קצב הירידה, ולפעמים ה 200 – 300 קלוריות ששורפים באימון כזה יכול מאוד לעזור לבנות תפריט נורמלי לאכילה שלא מתים בו מרעב.
ו 200 – 300 זה משהו ששורפים באימון קל, אם מישהי עושה אימון מאומץ כמו למשל אימון ספינינג זה יכול לעלות בקלות ל 500 – 600 קלוריות לאימון ואפילו יותר.
וזה מעבר לעובדה שרוב האנשים ובמיוחד לא נשים, לא בונים שריר כל כך בקלות – וזה לא מגיע לרמה שבה זה יכול לשרוף כמו אימון ספינינג.
ברור שחשוב לעשות גם אימון כוח, אבל זה לא שורף במנוחה כמות קלוריות שמקבילה לאימון אירובי טוב ואיכותי פעם ביום.
אהבתיאהבתי
את מבלבלת פה בין דברים, להתאמן פעילות אירובית לא בעצימות גבוהה זה בריא לגוף שלנו בגלל שרובינו עובדים בעבודה ישבנית, והתנועה הטבעית של הגוף היא מאוד חשובה. גם בשביל סיבולת לב ריאה וגם עבור מחלות אחרות.
הליכה בקצב סביר (לא הליכה מהירה) רכיבה על אופניים (שוב בקצב סביר), שחיה.
אבל ספינינג זה ממש לא ספורט בריא וזה עושה נזקים לגוף, בדיוק כמו שלא בריא לרוץ במשך שעות, זה שאנחנו יכולים לעשות את זה לא אומר שזה בריא לגוף שלנו.
העניין הוא שפעילות אירובית זה משהו שאנחנו צריכים לעשות באופן טבעי ולא למטרות ירידה במשקל.
וגם אנשים שהולכים ועושים למשל ספינינג שזו ממש לא פעילות טבעית לגוף שלנו, ושורפים מלא קלוריות וכך גם יורדים במשקל, ברגע שהם מפסיקים לעשות את הספורט הזה (כי הם הגיעו למשקל שהם רצו) הם עולים בחזרה כי אין מה שישרוף להם את כל הקלוריות שהם אוכלים.
גם לרוץ מרתון זה לא בריא וזה דופק את הגוף (כל מיני בעיות רפואיות אורתופדיות בעיקר אבל לא רק).
המטרה של אימון כוח היא לבנות שריר, כדי שמסת השריר תעלה.
וככל שיש לך מסת שריר יותר גבוהה את שורפת יותר קלוריות במנוחה.
האימון ממש לא אמור לשרוף לך קלוריות אחרי שסיימת אותו.
אימון אירובי טוב הוא בעצימות נמוכה, כמו שאמרתי, הליכה, אופניים, שחיה (כל זה בקצב סביר ולא מהיר).
אני אישית מוצאת את זה מטופש את הצורך לשרוף קלוריות באימוני אירובי למיניהם, זה יותר חשוב לעבוד על מסת שריר שתשרוף X קלוריות ביום מאשר לעשות אימון אירובי שהוא שורף קלוריות באופן חד פעמי.
זה על תקן המשפט "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד; למד אותו לדוג, הוא ישבע לכל חייו"
אחרי שגיליתי איפה יש משקל בחדר כושר שאני מתאמנת בו
נשקלתי לפני ואחרי אימון, מסתבר שאחרי אימון עולים במשקל….
(אף פעם לא הבנתי למה גברים עושים את זה, נשקלים לפני ואחרי הכוונה).
עכשיו בחיים לא בדקתי את זה, כך שזה קטע משעשע ואני תוהה מה זה אומר…. (
אהבתיאהבתי
יש מחקרים שמראים שפעילות אירובית גם בעצימות גבוהה כמו כמה שיעורי ספינינג של שעה בשבוע היא בריאה מאוד. השחיקה והבעייתיות מגיעה עם דברים כמו ריצות ארוכות כמו מרתון או תחרויות כמו איירון מן שבהן מתעמלים אירובי במשך כמה שעות רציפות.
והעליה במסת שריר היא לא כזו גבוהה, במיוחד לא בנשים שאין להן את ההורמונים והפיזיולוגיה להעלות הרבה מסת שריר. העליה בשריפת קלוריות בגלל עליה במסת שריר עבור מי שהוא לא בונה גוף מקצועי ברמה של ארנולד שוורצנגר (ותאמיני לי שמסת שריר כזו לא עולה באופן טבעי בלי ״תוספים״) היא יחסית שולית ואולי תסתכם בכמה עשרות קלוריות ביום. זה לא משתווה לשריפה הקלורית מפעילות גופנית אירובית.
אהבתיאהבתי
גם עם ספינינג יש שחיקה מאוד גדולה, גם אם עושים את זה רק פעם בשבוע (ורוב האנשים עושים את זה הרבה יותר מרק פעם בשבוע) זה מפעיל לחצים מאוד גדולים על הרגליים ועל המפרקים של הרגליים. וכשעושים את זה לאורך זמן זה יוצר נזקים כי זה לא טבעי להפעיל עומס רב כל כך לאורך כל כך הרבה זמן (שיעור ספינינג זה שעה – שעה זה המון לרכיבה אינטנסיבית על אופניים שחלק מהזמן את בכלל לא עושה את זה בישיבה על האופניים).
את ראית פעם מרתוניסטים לשעבר? הגוף שלהם מעוות לגמרי מרוב האימונים שהם היו צריכים לעשות בשביל הריצות האלה, אגב גם תריאטלוניסטים אותו הדבר.
אלה פעולות אינטנסיביות שפוגעות מאוד בשלד, במפרקים.
לרוב האנשים אין גוף כמו של ארנולד שוורצינגר (לפחות כשהוא היה צעיר, אין לי מושג איך הגוף שלו נראה היום). אנשים שלא לוקחים תוספים לא מצליחים להגיע לבד לגודל הפיזי הזה.
אגב, להגיד שנשים לא יכולות להעלות הרבה מסת שריר זה בולשיט, במושב שלי גרה מרת ישראל לשעבר, כשהיא זכתה בתחרות הייתה לה מסת שריר שלא מבישה אף גבר.
רוב מאמני הכושר לא יעשו לך תרגילים כדי להעלות מסת שריר, אפילו ממה שאת סיפרת לי על האימונים שלך הם עובדים בעיקר על כוח ולא על עליה במסת שריר (לא שזה רע להיות בן אדם חזק, זה מעולה).
גם רוב הנשים שבאות להאמן לא יודעות מה הן רוצות מהאימון והמאמן שבונה להן את התוכנית מניח שהן באות בעיקר לעיצוב וחיטוב.
ברור שאישה לא יכולה להעלות מסת שריר באותו קצב כמו שגבר מעלה מסת שריר, זה גם מאוד תלוי בסוג גוף שיש שלך (את בטח מכירה את זה שמחלקים את סוגי מבנה הגוף לשלושה סוגים עיקריים, אקטומורף (רזה ושרירי), מזומורף (אתלטי ושרירי), ואנדומורף (עגלגל ורך) אם כי היום אומרים שרוב האנשים יש להם מבנה גוף שבנוי מ2 סוגים כאלה).
סוג המבנה גוף שלך משפיע גם על היכולת שלו לבנות מסת שריר.
באופן טבעי גוף של גבר אמור להיות יותר שרירי מגוף של אישה.
למה למשל את חושבת שבדיאטות אומרים לנשים לאכול 1000-1200 קלוריות ביום כדי לרדת במשקל? כי אם המסת שריר שלך נמוכה ואת לא עושה איזושהי פעילות גופנית זה יוצא קצת פחות ממה שהגוף שלך שורף במנוחה.
אבל האם זה אומר שאת לא יכולה להעלות את המסת שריר שלך לכך שתשרפי למשל 2000 קלוריות ביום, או 2500 קלוריות ביום במנוחה? ברור שאפשר.
אבל רוב הנשים לא הולכות לחדר כושר כדי להעלות את מסת השריר שלהן, רובן באות לחד"כ כדי לעשות אירובי ועיצוב וחיטוב. למרות שבשנים האחרונות יש קטע של נשים שעובדות חזק מאוד על כוח ועל אימונים אולימפיים וגם קרוספיט (שאלה גם אימונים שעובדים על כוח).
אהבתיאהבתי
רוב הנשים לא מסוגלות להעלות מסת שריר ברמה שבה הן ישרפו 1000 – 1500 יותר קלוריות ביום בלי להגיע למצב שבו הן לוקחות תוספים שהם כשלעצמם לא בריאים לגוף (סטרואידים למשל). ואם את חושבת שמרת ישראל לשעבר שאת מכירה לא לקחה חומרים כאלו, את טועה.
וצריך להעלות לא מעט מעט שריר כדי לשרוף המון קלוריות – לפי הכתבה הבאה פאונד של שריר (שזה קצת פחות מחצי קילו שריר) שורף בין 4.5 ל 7 קלוריות ביום במנוחה. אם ניקח את זה לקילו אז מדובר בבערך 14 – 15 קלוריות ליום לקילו שריר. תחשבי כמה המון קילוגרמים צריך להעלות במסת שריר כדי להגיע למספרית שאת טוענת שאפשר.
וזה מעבר לעובדה שרוב הנשים גם אם הן היו יכולות לבנות מסת שריר כזו בצורה בריאה (בלי לקחת חומרים ובלי לשחוק את הגוף במשקלים מאוד גבוהים) לא בהכרח מעוניינות להעלות כך כי הן היו נראות שריריות בצורה שהיא כבר לא נשית.
וכן, הכרתי רצי מרתון, רץ אולטרא מרתונים, ומישהי שעסקה שנים בתחרויות איש ברזל. אף אחד מהם לא היה עם גוף מעוות, לכל היותר זו שעסקה באיש ברזל היתה מישהי מאוד רזה אבל הגוף שלה היה פרופורציונלי.
אהבתיאהבתי