הטיול לאלסקה – מעיינות חמים ונסיעת לילה

לקראת שעת הצהרים של יום הטיול הספציפי הזה, הגענו לאיזור של מעינות חמים במערב קנדה בשם Liard Hot Springs. מדובר על מעיינות חמים שנמצאים כחלק מנהר שעובר באיזור – והפארק עובד לכל אורך השנה – כלומר גם גם בחורף המאוד קר באיזור. לא מעט מהאתרים ובעיקר המעיינות החמים שעברנו ועוד נעבור בהם פתוחים גם לתיירות חורף שמסתבר שהיא מאוד נפוצה באיזור, במיוחד עבור אלו שמעוניינים לצפות באורות הצפון באיזור.

חשוב לציין שבקיץ בגלל שכמעט אין חושך – אי אפשר לצפות באורות הצפון, למרות שתיאורטית ישנן סופות שלהם גם בקיץ.

ליד המעיינות החמים היתה חנות קטנה לממתקים בשילוב עם מסעדה ובית קפה, שהמדריכים עודדו אותנו ללכת אליה. בעצם הם עודדו אותנו ללכת ללא מעט עסקים קטנים בכל האיזורים היותר מבודדים שבהם היינו, מכיוון שאותם עסקים באמת זקוקים לתמיכה מהתיירים שמבקרים באיזור כדי לשרוד. בחלק הראשון של הטיול זה נעשה במידה ונשמע באמת כמו רצון לעזור לעסקים קטנים מקומיים, למרות שבחלק השני של הטיול היתה לי תחושה ש״דחפו״ אותנו יותר מידי לקנות לעצמנו ארוחות למשל שהיו במקור אמורות מסופקות על ידי החברה.

המעיינות עצמם מנוהלים על ידי הממשל המקומי לדעתי, ולכן היו מאוד זולים – הכניסה היתה בערך 5 דולרים קנדיים. ה״בעיה״ היתה שבעצם הגישה למעיינות כללה הליכה די ארוכה – והיתה דרך פארק לאומי שהיה יפה, אבל היה גם די חם כך כשהגעתי סוף סוף למעיינות החמים, היה לי חם מידי מכדי להכנס אליהם…

אבל כשנכנסתי היה די נחמד, ויצא לנו המטיילים לבלות שם יחד כקבוצה לא מעט זמן, עד שהגיעה שעת ארוחת הערב. היו כמה אנשים שחזרו למעיינות אחרי הארוחה, אבל אני ועוד כמה חברה סתם ישבנו לשוחח.

ארוחת הערב באותו ערב היתה ארוחה אמריקנית ״קלאסית״ של טוסט עם גבינה – ומרקים. אבל הטוסטים נראו ממש שמנוניים וממש ספוגים בשומן, בין השאר כי כדי להפוך אותם לטוסטים היה צריך לטגן אותם בהמון חמאה, והמרקים האמריקניים מעולם לא היו לי טעימים. לן החלטתי לוותר על הארוחה ובמקום זה ללכת לאותה מסעדה שהיינו בה מוקדם יותר – רק כדי לגלות שהם סגרו את המטבח כמה דקות לפני שהגעתי לשם, ובערך שעה לפני שהמסעדה נסגרת רשמית.

כך שבאותו ערב לא ממש אכלתי ארוחת ערב, בין השאר כי נשמע לי רעיון די גרוע לאכול מרק לפני שהיתה לנו נסיעת לילה.

---

בלילה הזה היתה לנו את נסיעת הלילה היחידה בכל הטיול. בישרו לנו עליה רק בצהרים כשהגענו למעיינות החמים, כדי שנהיה מוכנים נפשית.

מעבר לזה, הנהג הסביר לנו שהוא ינצל את השעות שבהן אנחנו נבלה במעיינות כדי לישון וכדי שהוא יהיה רענן יחסית במהלך הנסיעה בלילה, אבל שהוא דאג גם שיהיו לו משקאות אנרגיה עם הרבה קפאין למקרה הצורך.

הנסיעה עצמה לא היתה עד כדי כך גרועה – באופן מכוון לא שתיתית הרבה במהלך היום, וגם דאגתי ללכת לשירותים ממש לפני שיצאנו לדרך, כך שלא הייתי צריכה לקום באמצע הלילה כדי ללכת לשירותים.

התעוררתי די מוקדם בבוקר וכן הייתי צריכה קצת ללכת לשירותים – אבל העדפתי לחכות עד העצירה הרשמית שלנו כדי ללכת לשירותים רגילים וכדי לא להסתבך עם לעשות ״בשטח״. למרות כל זה, שמתי לב לכך שהמדריך מידי פעם מאט את האוטובוס – בהתחלה הנחתי שכך הוא אולי ניסה לרמוז לי או לאחרים שהוא מוכן לעצור לשירותים, אבל בדיעבד כנראה היה מדובר על מצב שבו הוא ראה בעלי חיים ורצה לאפשר גם לנו לראות אותם, וחבל לי שפיספסתי.

בסופו של דבר הגענו בערך 30 – 40 דקות אחרי שהתעוררתי למקום שבו עצרנו כדי להכין ארוחת בוקר גדולה. הכל התנהג ברוגע כדי לאפשר למדריך להשלים שעות שיענה ולישון שעה וחצי או שעתיים לפני שהמשכנו בדרכנו.

מסתבר שבעצם לא ממש מיהרנו לשום מקום, ושנסיעת הלילה פשוט אפשרה לנו לנסוע בימים הקרובים ״יותר ברוגע״.