מה דעתכם על המצב הבטחוני?

קצת קשה לכתוב על האירועים הבטחוניים בימים האחרונים, כי כל ה זמן יש משהו חדש שקורה. מצד אחד יש יוזמות של ישראל (או לפחות כאלו שמשויכות לישראל) – ומצד שני התבשרנו אתמול משעות אחרי הצהרים כביכול מאמצע שומקום על תקיפה אירנית קרבה שקרתה תוך שעות מאוד ספורות.

התחושה שלי היתה שזו היתה אמורה להיות מתקפת פתע שלהם – אם בעבר הם היו ״מורחים״ את זמן ההרתאה שלהם על מתקפות למשך המון ימים לפני שקרה משהו (אם בכלל) עבור ההתעללות הפסיכולוגית, הפעם הם לא אמרו כלום – עד שהחשד אלה כנראה בגלל מידע מודיעיני אמריקני במהלך היום.

אני עדיין טוענת שהעובדה שהכוננות הועלתה פיקוד העורף החל משעות הצהרים עד סוף החג מעידה כנראה על התחלה של התכוננות – בלי לגרום ללחץ מיותר של הציבור לקראת החג, והמידע שוחרר לציבור הרחב רק כשהוא הפך לרלוונטי כדי לאפשר לאנשים לחזור הביתה למרחבים המוגנים.

רק מה? לי אישית יש את אפליקציית פיקוד העורף שבה כבר דחפו לי התראות על להישאר בקרבת המרחב המוגן ואז ממש להכנס אליו עוד לפני שהגיעו ההתראות (אני מניחה שיש את אלו שעבורם השתיים שלוש דקות האלו יכולות להיות קריטיות גם מבחינת יכולת הגעה וגם מבחינת כניסה רגועה יותר לממ״ד), אבל אני מכירה אנשים שאין להם את האפליקציה ואם הם במקרה לא קראו חדשות – הם לא היו מודעים לזה שמשהו בכלל קורה.

---

לי ברקע יש אנקדוטה אחרת.

שירות האינטרנט שלי מסופק על ידי חברת הכבלים שלי, ובעבר היו להם תקופות שבהן הרשת היתה נופלת פעם בכמה שבועות או חודשים – אבל עם הזמן הרשת הפכה להיות יציבה יותר.

אבל אתמול היתה תקלה, שבדיעבד התגלתה בתור תקלה איזורית שאולי גם היתה קשורה לשדרוג מערכות שלהם (רעיון לא ממש טוב ממש לפני החג). ולקח להם זמן לייצב את המערכת – אני הצלחתי להתחבר שוב לרשת בצורה יציבה רק לקראת אמצע הלילה.

יש לי כמובן סמארטפון עם אינטרנט כך שלא הייתי מנותקת לחלוטין, ובמצבים כאלו שבהם פיקוד העורף שולח התרעות והודעות דרך האפליקציה שלו הנגישות של הנייד היא חשובה מאוד. אבל עדיין הרבה יותר קל לי לתפעל קריאה באתרי חדשות (שנשמע שמתרעננים בצורה טובה יותר מאשר החדשות ברדיו) פלוס לתקשר עם המשפחה והחברים בווטסאפ דרך המחשב.

אמנם ברור לי שמדובר על סיטואציה שקשה לתפעל בה תיקונים, במיוחד כשמדובר על מצב שבו כמובן תריך לאפשר לטכנאים גישה למרחבים מוגנים לפי הוראות פיקוד העורף.

אבל מצד אחד, אם התקלה היתה יזומה – זה מעצבן ומפריע.

ומצד שני, יש את תמיכת הלקוחות שלהם שהם אנשים נחמדים שרוצים לעזור – אבל הבעיה היא שמבחינת ידע טכני הם לא ממש יודעים מה לעשות אלא רק יודעים לענות לטלפון.

ולא תאמינו כמה פעמים הם ניסו לתאם לי טכנאי כי לפי ההוראות שלהם הבעיה היתה אצלי בבית – כשהבעיה היתה בכלל תקלה איזורית בתשתיות שלהם. בעצם בכל ההיסטוריה שלי עם החברה, היתה אולי פעם אחת שהגעה של טכנאי שלהם היתה מוצדקת כי הייתי צריכה להחליף מודם.

זו כמובן לא הבעיה שלהם, אלא הבעיה של החברה שמעסיקה אותם שזו רמת השירות שהיא נותנת ללקוחות שלה – אבל כשזה מגיע למצב שבו התקשורת שלי עם העולם החיצוני לוקה בחסר בגלל הבעיה הזו, זו בעיה קשה ומעצבנת.

---

המתקפה הזו כמובן לא הגיעה משום מקום. כבר תקופה ארוכה אנחנו מצידנו מתנהלים בצורה שמתגרה מאוד באיראנים ומצליחים לפגוע בתשתיות הטרור שלהם ובבני הברית שלהם באיזור המיידי שלנו.

צמעבר לזה, כמו שסופר לנו לא מעט בשנים האחרונות, איראן הקימה תשתית מפוארת של איומים סביב ישראל כדי למנוע פגיעה במתקני הגרעין שלה. החמאס, החיזבאללה, החותים, ומליציות שונות בסוריה ובעיראק היו אמורות לתקוף אותנו מכמה חזיתות במקרה של איום על המתקנים הקריטיים של איראן ולגרום לנו נזק קשה מספיק כדי למנוע כנראה התקפות נוספות שיאיימו על היכולת של איראן להשיג פצצה גרעינית.

ואז החמאס ביצע את השביעי באוקטובר, ולמרות שכנראה היתה אולי ספק תקווה ספק ציפיה שסבב הלחימה מולם יהיה קצר וקולע למשך כמה חודשים כפי שקרה בעבר (החמאס תוקף, ישראל תוקפת חזרה, העולם ״מזדעזע״ מהנזק לאזרחים בעזה ודורש הפסקת אש שנכנסת לתוקף יחסית מהר) – החמאס נפגע מאוד קשה, ואולי אפילו צשותק לתקופה מסוימת (למרות שברור לכולנו שזה לא יהיה לנצח, והטרור המוסלמי ירים את ראשו שוב בין אם זה יהיה החמאס או המחליפים שלו).

אבל לאורך כמעט שנה, החיזבאללה הצליח לשמור על איזון מאוד עדין בין מצד אחד להטריד את ישראל – לבין לא לגרור תגובות שיגרמו לישראל לתקוף אותו חזק מידי, כדי לשמר את הכוח שלו נגדנו לצרכים של איראן.

עד שבשבועות האחרונים ישראל התחילה לפתח תיאבון כביכול בלתי מוסבר לפגיעה בחיזבאללה.

זה התחיל ממתקפת הפייג׳רים ומכשירי הקשר – שיש שאמרו שההפעלה שלהם נעשתה מתוך אילוץ כי נראה היה שמישהו עומד לגלות אותם. מעבר לפגיעה ביכולת התקשורת של הארגון, הפיצוצים פצעו קשה ואפילו כנראה הרגו לא מעט לוחמים של הארגון.

זה המשיך בחיסול רציף של בכירים – שהסתיים כמובן בשישי שעבר בחיסול נסראללה, כשבמקביל ישראל תוקפת יותר ויותר תשתיות של החיזבאללה.

זה כמובן אילץ את החיזבאללה להתחיל להחמיר את התקיפות שלו – בהתחלה בהרחבה שלהן לאיזורים נרחבים יותר בצפון, משם לשומרון כדי להדגים לישראל שהם מסוגלים לשגר טילים ארוכי טווח שיגיעו למרכז – ואז כמובן גם למרכז (גם אם הם נפלו בים או יורטו הרבה לפני שהם הגיעו למרכז).

אבל נראה שמבחינה אפקטיבית, ישראל הצליחה לגרום לנזק משמעותי לארגון וליכולות שלו (למרות שממש כמו עם החמאס, אי אפשר למגר לחלוטין את איום הטרור מצפון).

וזה כבר משנה לחלוטין את האיזון בין ישראל לאיראן – שזו עוד אחת בשרשרת ההשפלות שאיראן ספגה מישראל, כשעל חלקן (כמו למשל רציחתו של הנייה בזמן שהוא שהה באיראן) היא עדיין לא התנקמה בנו.

ולאור אירועי אתמול בלילה, שכללו מטח כבד של טילים שכוונו בין השאר לכיוון תל אביב (משהו שלא קרה בהתקפה באפריל).

ופה יש שאלה רגישה: מה הלאה.

מצד אחד, אחרי אירועי השביעי באוקטובר, ישראל זקוקה נואשות גם להחלשה של ארגוני הטרור, אבל בעיקר להשבת ההרתעה שלה. הפעולות שלה מול החיזבאללה אכן משיגות את זה, ועכשיו יש לנו צורך להדגיש את זה גם מול איראן. וזה משהו שאפשרי אם יבוצעו פעולות חכמות במשך הכמה שבועות הבאים – כאלו שיראו את היכולות שלנו בלי לגרום כזה נזק שיגרור סבב תגובות שרק יילך ויתגבר. ואם נצליח לעצור את ההתדרדרות ולתחום את האירועים למשך תקופה מוגבלת של כמה שבועות או חודשיים שלושה לכל היותר, ייתכן שנצליח לסיים את המלחמה עד אז במצב שבו ההרתעה שלנו שוקמה, והיכולת של איראן וגרורותיה לפעול תהיה נמוכה יותר משמעותית לאורך זמן.

מצד שני, מצב שבו נקלע לסבב נקמות שלא נגמר יכול להוביל להסתבכות במלחמה איזורית שתהיה קשה מידי לאורך זמן ואולי תוביל למלחמת עולם. תוצאה לא רצויה אחרת יכולה להיות הסתבכות במלחמת התשה קרקעית בלבנון כפי שקרה לנו בכל הפעמים הקודמות שנכנסנו לשם קרקעית באופן ״זמני״, ובסופו של דבר רובנו לפחות שמחנו לצאת משם, גם אם היה מדובר על נסיגה שלא מתוך ״נצחון מוחלט״.

השאלה כאן היא עד כמה ישראל מסוגלת לבצע את זה ובאמת לשלוט בעניינים. מעורבת פה לא מעט פסיכולוגיה והכרת האויב.

אבל כמובן גם מעורב פה אינטרס פוליטי של ביבי שלא בהכרח יפעל לטובת ישראל, וזו כנראה אחת השאלות שעדיין נשארו פתוחות.