הטיול לאלסקה – הנסיעה ברכבת מקארקרוס לסקאגווי

כדי להגיע ליעד הבא שלנו, יכולנו לבחור באחת משתי דרכים: יכולנו לנסוע באוטובוס ולהגיע יחסית מוקדם לעיר סקאגווי Skagway שבאלסקה – או שיכולנו לנסוע ברכבת שבה הנופים היו מאוד יפים, והנסיעה בה ארוכה יותר (וכמובן בעלות נוספת).

ארבעה מאיתנו בחרו לנסוע ברכבת: זוג אוסטרלים (אותו זוג שעקף את ג׳ולי ולארי באכסניה בסיאטל) שהיו לא הכי נעימים בעולם (ואני לרוב חיבבתי מטיילים אוסטרלים שהיו איתי בטיולים), ובחור אירי במקור שעובד כגנן בפארק הראשי של סן פרנסיסקו שבניגוד אליהם היה מאוד נחמד.

הנסיעה עצמה לקחה בערך ארבע או חמש שעות, כוללה עצירה לטיול קצר בנקודה מסויימת בתחילת הנסיעה. במהלך הנסיעה קיבלנו ארוחת צהרים – שהיתה כריך עם הודו (למרות שלדעתי היו אופציות צמחוניות), עם תפוצ׳יפס ופרי.

חשוב גם להגיע לרכבת יחסית מוקדם כדי לוודא שאתם יושבים ליד החלון – כדי להנות מהנוף. לפחות כשאנחנו נסענו – הרכבת היתה די עמוסה.

מכיוון שכזכור העיר קארקרוס היא בקנדה וסקאגווי היא באלסקה שהיא חלק מארה״ב – מן הסתם חצינו את הגבול במהלך הנסיעה. היינו צריכים להעביר לחברת הרכבת את הפרטים של הדרכונים שלנו לפני הנסיעה (עד כמה שזכור לי לא התבקשתי לספק פרטים על הויזה שלי לארה״ב), ולא היינו צריכים לעצור בשום נקודה כדי לעבור את הגבול.

למען האמת, אני לא בטוחה באיזו נקודה באמת עברנו את הגבול.

הרבת כמובן נוסעת בשני הכיוונים כך שאפשר בקלות לנסוע בה מסקאגווי לקארקרוס אם זה מתאים יותר לכיוון הטיול שלכם.

---

מבחינתי בשלב זה כבר התחלתי להרגיש טוב יותר בטיול. לא שמעתי יותר תלונות מהבעלים של החברה, ונראה היה שאני עומדת בתנאים שלהם לא רע. באתר הקמפינד שבו שהינו בקארקרוס יצא לי לשוחח עם בת הזוג של מנהל החברה, שהיתה מישהי נעימה יותר לאנשים לגבי מה הלאה, ולמרות שהיא לא יכלה בשלב זה לתת לי תשובה רשמית, קיבלתי ממנה רושם בשיחה שהכיוון הוא חיובי.

כך שהרגשתי שכל הבעיות שלי נפתרו והטיול הולך להיות מאוד מהנה מעכשיו – אבל לצערי כמה ימים אחר כך קרו כמה אירועים (שלא היו קשורים לבעלים של החברה אלא נבעו מבעיה שעלתה אצלי) שהשפיעו לרעה על החצי השני של הטיול, ולכן בעצם הימים האלו היו בסופו של דבר הימים הכי נעימים שלי בטיול…