למי שעוקבים אחרי הפוסטים שלו ולתגובות של n_lee לחלקם – כנראה שמתם לב לזה ששתינו משוחחות לא מעט על אושיית רשת מסויימת. בעצם מדובר על מישהי שעם השנים הפכה להיות מה שמכונה כיום ״משפיענית״, מישהי שמעצם שיתוף החיים שלה הפכה למישהי שהרבה עוקבות אחריה – והיא ניתבה את זה למקום כלכלי שבו היא ממליצה על מוצרים שונים תמורת הנחה שהעוקבות אחריה מקבלות – והיא מקבלת תמורה מסויימת מהחברה על כל הפניה כזו כשההנחה שמקבלות העוקבות מקושרת לקוד ספציפי שלה וכך אפשר לעקוב אחרי המכירות שהיא ״מייצרת״.
אותה אושיה החליטה לפני תקופה כזו או אחרת לרזות בעזרת תרופת הרזיה מהדור החדש. היא החליטה לא לכתוב על הנושא עד שההרזיה ממש בלטה, כי היא הרגישה שלא במקום שהיא תחשוף את השימוש בתרופות הרזיה כדי שהעוקבות שלה לא יחליטו לקחת את התרופה בעצמן רק על סמך העובדה שהיא רזתה יפה בעזרתה.
אבל בשלב מסוים היא כבר לא יכלה להסתיר את ההרזיה, היא החליטה לספר על כך שהיא לקחה את התרופה – אבל כמשפענית אחראית היא החליטה להציג את הנושא בשיחה משותפת שלה עם הדיאטנית שליוותה אותה בתהליך כדי שאשת מקצוע תדבר על הנושא – אבל כמו שכתבתי בזמנו על הפודקסט הזה, התחושה היתה שבעצם הפודקאסט נועד להסביר לנו שמעל למשקל מסוים – אנשים שמנים פשוט חייבים טיפול רפואי כמו תרופות הרזיה ואפילו ניתוחים כדי לרזות.
האמירה הזו קשורה (לדעתי האישית לפחות) לדעה שקיימת בממסד הרפואי לגבי השמנה, והיא מבוססת על הרבה מאוד מחקרים וניסיון כי לאנשים שמנים, ובמיוחד אנשים שמנים מאוד – קשה מאוד להרזות ובמיוחד קשה להם לשמור על המשקל אחרי ההרזיה.
אדם שמגיע להשמנת יתר חולנית הוא ברוב המכריע של המקרים בן אדם שעשה בחייו המון דיאטות שבהן הוא הרזה, ובהן הוא גם פגע בחילוף החומרים שלו. לכן לאורך השנים יותר ויותר קשה לאנשים לרזות בגלל חילוף החומרים האיטי יותר שלהם שדורש מהם לאכול הרבה פחות – ובמקביל יש אנשים שמנים שבאמת נוטים להיות רעבים יותר, ולאורך זמן אי אפשר לחיות כל הזמן בתחושת רעב חזקה ולהתעלם ממנה.
בנוסף, הגוף האנושי היה רגיל במשך מיליוני שנים להתמודד עם תקופות של רעב, אבל לא עם תקופות של שפע כמו שיש לנו במאה או מאתיים השנים האחרונות – ובגלל שהתקופה הזו של השפע היא ממש קצרה מבחינה אבולוציונית, הגוף האנושי עדיין מגיב לניסיון הרזיה שאמור להיות לו בריא בתור מחסור חריף באוכל ומתגונן מפני הרעב הזה בהפחתה של חילוף החומרים שלו ובהגברת תחושת הרעב. אלו דברים שכמובן מחריפים ככל שההרזיה (קרי ההרעבה) גדולה יותר וחריפה יותר, ובהרזיה של כמה עשרות ק״ג זה הופך למצב שלאדם הממוצע פשוט אין דרך להתמודד איתו.
ופה באים טיפולים רפואיים בהשמנה שעוזרים בצורה כזו או אחרת להתמודד עם תחושת הרעב הזו – וגם עם השאיפה של הגוף להשמין שוב. התרופות החדישות להרזיה באמת מפחיתות את התיאבון בצורה דרסטית, וכך גם הניתוחים שלא רק שמקטינים מאוד את נפח הקיבה של המנותחים אלא גם לא פעם מנסים לשלוט ברעב בכך שהם משפיעים בצורה כזו או אחרת על המנגנונים ההורמונליים שאחראים על ההשמנה. בשני המקרים כנראה גם יש השפעה על השאיפה של הגוף לחזור למשקל השיא שלו.
ויש אנשים שהתרופות והניתוחים הם הצלה עבורם. קראתי על לא מעט אנשים שנותחו בניתוח ״קיצור קיבה״ – ובפעם הראשונה מאז שהם זוכרים את עצמם, הם היו מסוגלים להגיע לתחושת שובע מכמות אוכל שיכולה לאפשר להם לרזות, או אפילו כמות אוכל שלא תגרום להם להמשיך להשמין.
אבל יש אנשים שהבעיה שהובילה להשמנה שלהם לא קשורה לאכילה של יותר מידי אוכל בארוחה אחת. לעודף קלוריות (ואפילו גדול) אפשר להגיע בדרכים אחרות – למשל בזה שפשוט מנשנשים לאורך כל היום, או בבחירה בעיקר באוכל משמין, בין אם מדובר על ג׳אנק פוד, ממתקים, או סתם להכין אוכל עתיר קלוריות בבית בכך שמכינים אותו עם המון שמן.
יש דוגמא שבדיוק נתתי ל n_lee בתגובה: אם יש לי בבית קילו גלידה של גולדה, אז אם לפני הטיפול הרפואי אני אוכל חצי חבילה או אפילו את כל החבילה בבת אחת, אז התרופות או הניתוח ימנעו ממני לעשות את זה.
אבל אם אני למשל אוכלת רק קצת בכל פעם, אבל אוכלת את הקצת הזה בתדירות גבוהה של פעם בשעתיים – אני עדיין אוכל ״לחסל״ את קילו הגלידה ביום אחד, אבל המנגנון של הניתוח או התרופות לא ימנע ממני את זה כי אני אוכלת קצת מידי בשבילם.
במצבים כאלו היכולת של טיפולים רפואיים כמו ניתוחים או תרופות הרבה יותר מוגבל (או אפילו לא יעיל), אבל לא פעם לרופאים קשה להבין את זה. מבחינתם תמיד קיים הדימוי הזה של השמן הזללן שאוכל ובולס כמויות ללא הגבלה, וקשה להם להבין שיש כאלו שהשמינו בדרכים אחרות. במיוחד כשלא פעם ה״נשנשת״ שתיארתי היא אכילה שמאפיינת אכילה מסיבות רגשיות, ואז מעבר לחוסר היכולת הפיזיולוגית של הטיפולים לעבוד – הם גם לא ממש מטפלים בשורש הבעיה.
אפשר היה לראות שהאושיה הזו והדיאטנית שלה מאמינות מאוד בגישה הרפואית השגויה הזו כי לכל אורך הפודקאסט הן דיברו על זה שאנשים שמנים רעבים יותר. זה ממש הפך למנטרה לכל אורך הפודקאסט – שאנשים שמנים בהכרח רעבים יותר ולכן הם אוכלים יותר, ולכן הם חייבים לטפל קודם כל בתיאבון הזה.
עם תרופות כמובן. או ניתוחי קיצור קיבה למצבים חמורים במיוחד.
ויכול להיות שלאושיה עצמה ולמטופלים אחרים של אותה דיאטנית, הקביעה הזו נכונה. אבל אם יש משהו שלמדתי אחרי המון שנים של להיות ״שמנה מקצועית״ ו״מרזה מקצועית״ זה שכל אדם שמן הוא שונה. כל אחד מאיתנו השמין מסיבות שונות ובגלל הרגלים שונים – וכל הרזיה גם היא הגיעה בדרכים שונות.
יש למשל מרזים שהחליטו לוותר על מתוקים לחלוטין, ובטוחים שאם הם יאכלו אפילו ביס אחד מעוגת שוקולד הם יתדרדרו להרגלים הקודמים שלהם. לעומתם יש מרזים אחרים שטוענים שאם לא היו נותנים להם לאכול שורה שוקולד ביום ו / או קינוח שבועי – הם היו נשברים מזמן וחוזרים לזלול מתוקים ללא הגבלה.
אני מסתכלת על עצמי, ואני זוכרת את עצמי בתור ילדה רזה – אבל כזו שתמיד היה לה תיאבון בריא מאוד ואהבה למתוקים ולאוכל טעים בכלל.
נכון שגם היום יש לי תיאבון בריא – אבל אני לא חושבת שהוא גבוה משמעותית גם כשהיום אני שמנה מאוד.
אני חושבת שמה שהוביל להשמנה שלי לא היה קשור בכלל לתיאבון – אלא יותר המשיכה הזו לאוכל, שהלכה והחמירה עם השנים. כי במקביל לכך שהתבגרתי והתחלתי להיות יותר עצמאית, גם סביבת האוכל שלנו הפכה להיות רעילה יותר. אני מניחה שגם הניסיון של ההורים שלי ושאר המשפחה למנוע ממני לאכול אוכל משמין כדי שלא אשמין ואפילו ארזה הפך את הבעיה לקשה יותר.
לכן עבורי אישית – תרופה או ניתוח לא יהיו פתרון.
זה כמובן לא שולל את העובדה שנשמע שהתרופה כן היתה פתרון לאושיה וכנראה גם להרבה אנשים אחרים. אבל חייבים לזכור שאי אפשר להשליך תמיד מהסיפור האישי לסיפור הכללי.
ולכן ביקורת על הדברים שהאושיה אומרת הן לא ״צייד מכשפות״ על ידי נשים שמנות שמקנאות בה על ההרזיה – אלא נובעים בלא מעט מקרים מחוויה אישית שונה בכל מה שנוגע להשמנה, להרזיה, ולמה שביניהן.
התיירת המקרית 
השורה התחתונה כמו בדרך כלל היא: זה מאד אינדיבידואלי. אין תשובה או תרופה אחת לכולם. אני מאד מסכימה עם מה שכתבת על הגלידה. אם את לוקחת תרופה שמונעת בעדך לאכול הרבה בבת אחת, זה לא פותר את הבעייה אם את משנשנשת כמויות קטנות לאורך כל היום, וזה בטח לא פותר את הבעייה אם את אוכלת דברים עתירי קלוריות (או סוכר או שומן או הטרנד העכשווי של אוכל "לא בריא", כי זה הרי משתנה לפרקים).
גם ניתוחי קיצור קיבה וגם תרופות הרזיה הם לא פתרונות שאמורים לעמוד בפני עצמם. הם רק כלי עזר. זה נכון שאנשים בעודף משקל מסוים יתקשו מאד מאד לרדת במשקל ללא כלי עזר כלשהו. אבל רק ניתוח או רק תרופות זה לא יספיק. וגם אם זה יספיק לרדת במשקל, זה בוודאי לא יספיק כדי לשמור עליו.
לגבי "ציד המכשפות"…אין לי מושג. אני לא ברשתות ולא מכירה משפיעניות או אושיות כלשהן, אבל אני כן יודעת שלפעמים כאשר חברה יורדת במשקל אז החברות השמנות שלה לא לגמרי מפרגנות….
אולי זו קינאה…
אהבתיLiked by 1 person
תראי, יש דינמיקה מסוימת בין חברות שבאמת יכולה להיות מושפעת ממשקל. למשל שתי חברות מאוד שמנות יכולות להרגיש יותר בנוח לצאת לאכול ביחד אוכל שהוא לא בהכרח דיאטטי מבחינת המהות או הכמות שלו. מצד שני כשחברה אחת שמנה והשניה רזה – יכול מאוד להיות שההרזיה של השמנה יותר תגרום לחוסר נוחות אצל החברה הרזה אם יש משהו בהשמנה של החברה שנתן לה תחושה טובה – אולי שהיא נראית יותר טוב, או בריאה יותר.
זה מזכיר לי למשל שלפני קצת יותר מעשור הייתי בטיול בארה״ב שבו היתה אישה מאוד מבוגרת ויחסית חלשה כמטיילת, אבל לא פעם באינטראקציה איתה הרגשתי שהיא מנסה להתנשא מעלי כי היא היתה רזה ואני שמנה, ולמשל היא חיה על עוגיות וחטיפים אבל עדיין הרגישה שלה מותר ולי לא כי היא רזה ולכן בריאה מספיק כדי לאכול כך.
הסיטואציה עם ״חברות שמנות לא מפרגנות״ היא מורכבת, כי מאוד קל לקחת את זה למקום של ״הן בטח מקנאות״. אבל זה יכול למשל להיות מצב שבו החברה הרז. מתנשאת פתאום עכשיו כשהיא רזה, או שהיא כל הזמן מייעצת להן מה לאכול או מעירה להן על אוכל או אפילו לקחת תרופות.
או שפשוט לפעמים במצבים כאלו יותר קשה לצאת איתה – כי אם בעבר החברות יכלו לצאת לבלות במסעדה, פתאום זה הרבה יותר מורכב כי לא כל מסעדה יכולה להתאים לה. הרי את למשל תתקשי למצוא משהו לאכול במסעדת פיצות או במקום שמגיש רק קינוחים מושחתים כי זה סוג האוכל שהחלטת לוותר עליו כששינית אורח חיים. עכשיו למשל צריך למצוא מסעדה שבה תוכלי למשל למצוא מנה של סלט (או כל דבר אחר שמתאים לאורח החיים החדש שלך), וזה לפעמים נותן תחושה שבה צריך להתפשר רק בשבילך על מה שהאחרות רצו במקור לאכול.
אהבתיאהבתי
זה לגמרי נכון מה שאת אומרת, אם זה מה שקורה. אם חלה איזו התנשאות – בין אם במקור היחסים ובין אם לאחר הרזיה, אז זה בהחלט יחבל במערכת היחסים. גם הנושא של זלילות משותפות שפתאום נקטעות באיבן כי זו שרזתה כבר לא מרשה לעצמה ממתקים או פיצות, יכול לשבש.
יש גם מצבים, כמו למשל כשאנחנו יוצאים עם שותפנו ושריתה – ששלושתנו אוכלים משהו ושריתה רק שותה. לא סתם אני מכנה אותה "שריתה" (מלשון שריטה). היא לא היתה מעולם שמנה, אבל עם השנים היא יותר ויותר פאנאטית לגבי אוכל, כמעט שלא אוכלת בערב וגם כשהיא כן אוכלת – זה ממש מעט. אגב, ככה זה ביום יום. כשהיא נוסעת לחופשה – פתאום היא לא מפסיקה לנשנש. כאילו שם היא מרשה לעצמה. כמובן שהיא לא צריכה לדאוג, אין לה בעיית עודף משקל (לא יותר מכל אישה שעברה את החמישים והתחילה את תופעות גיל המעבר….) וכשהיא חוזרת מהחופשה היא חוזרת לשיגרה שלה של פעילות גופנית מוגברת ושיגרת אוכל מותאם.
כשאני יושבת עם 'מחברת' אנחנו בדרך כלל שותות קפה, לפעמים היא מזמינה לעצמה איזה מאפה. היא תמיד היתה הרבה יותר שמנה ממני, גם בתקופות בהן הגדרתי את עצמי "שמנה", אבל לא מפריע לה להזמין אוכל כאשר אני רק מזמינה קפה.
גם 'ביוכימיה' – שהיא לא שמנה אבל היא גם לא רזה – מזמינה כריך או מאפה כאשר אנחנו יושבות לקפה ואני רק שותה. אין לה בעייה עם זה.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שזה נחמד שאת והחברות שלך בעצם מצאתן פורמט שדרכו אתן מצליחות להתאים את הבילוי המשותף בכך שאת שותה קפה והן מצרפות לקפה את מה שהן רוצות.
נשמע גם שאת הבילויים הרציניים יותר סביב האכילה במצב כזה שלשריתה נוח עם הסיטואציה שהיא רק שותה ואתם אוכלים כנראה הגעתם לעמק השווה.
אני למשל זוכרת שבתקופה של אחרי התואר חברה שלי שעדיין למדה והיתה פחות מבוססת כלכלית תמיד התעקשה שנתחלק בארוחות כאלו חצי חצי בגלל הקטע הכספי, ואני זוכרת את עצמי ממש יוצאת רעבה מארוחות איתה כי אכלתי רק חצי מנה (ולרוב מהמנה הקטנה והזולה ביותר בתפריט).
למרות שבדיעבד אני שואלת את עצמי אם העניין היה יותר כלכלי או שזה היה הניסיון שלה לעזור לי לרזות, מה שלא ממש היה יעיל כי בגלל שחזרתי הביתה רעבה אכלתי שם ארוחת ערב מלאה שוב…
אהבתיאהבתי
סתם שאלה – מדוע אינך כותבת את שם המשפיענית? הרי זה לא סוד, אלא אם כן, אינך רוצה שנעקוב אחריה?
אני יודע מבת זוגי, וגם ממני – הכל בידי הרצון והיכולת. בחיים לא שפטתי אנשים עפ"י משקל גופם, ודי נמשכתי לנשים מלאות-שמנות. אבל לא הייתי מסוג הגברים שמאביסים את בנות זוגם.
איך אומר יובל נוח הררי – ההומוספיינס הוא תוצאה של אבולוציה ארוכה מאוד, בה גופו התפתח ע"מ לרוץ, לנוע, לרעוב ולא כדי לשבת על כסא או להשתעבד לחיטה[חקלאות].
אהבתיLiked by 1 person
למה אני לא משתמשת בשמה? מעבר לחשש לתביעה על לשון הרע (וממה שאני ו n_lee הבנו שיש לה נטיה לאיים בזה ואולי לממש), מדובר על מישהי עם פה ג׳ורה שלא בא לי שהיא תמצא את עצמה מוזכרת פה בבלוג ותתחיל להשתלח ולשפוך פה את הג׳ורה שלה.
ויובל נוח הררי לא היה מגיע למצב שבו יש לו את היכולת לחקור את המין אנושי אילולא החקלאות והרבה מאוד המצאות אחרות של המין האנושי בעקבות הבטחון התזונתי שהחיטה נתנה לו.
אהבתיאהבתי
בהחלט.
זו הבעיה של כל הפילוסופים, הם עצמם!
אגב, יובל נוח הררי לא שופט, אלא מציין עובדה.
אהבתיLiked by 1 person
בנוגע למה שכתבת לאמפי בנוגע לחברות – נראה לי שזה ממש חבל שיש תחרות ושיפוט בין חברות. לכולנו יש דעות שונות, גוף שונה, חיים שונים. וזה בסדר. זה בדיוק כמו שיש לי חברים שמעשנים ואני לא מעשנת. אבל אני חברה שלהם, ועד כמה שזה לא בריא, הדבר האחרון שאעשה הוא לשפוט או להעיר. ואני לא שותה אלכוהול, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה לצאת לפאב. פשוט מזמינה דיאט קולה, וזה בסדר. כנ"ל לגבי חברים בעודף משקל או בעלי בחירות שונות במזון (אני לדוגמה, צמחונית ואוכלת רק ביצי חופש ומוצרי חלב מקומיים). אין מצב בעולם שאעיר או אשפוט מה שהם בוחרים לאכול או לשתות או לחשוב. אתן לך דוגמה הכי קיצונית – חברה אמרה לי לפני כמה חודשים שלדעתה צריך להטיל סנקציות על ישראל. סבבה, זכותה לחשוב ככה. והנה, אנחנו עדיין חברות, ואפילו טובות. רק אתמול בילינו כמה שעות ביחד, בקבלת שבת (לא יהודית. זה משהו של תרבות יידיש). עניין הפרגון או לא פרגון גם נראה לי מוזר. אם החברה שמחה – שמחו איתה. אם לא, איזו מין חברות זו?
ולגבי הפסקאות האחרונות – כל כך נכון. ואותה אושיה, חבל שהיא כל כך אגוצנטרית ולא מבינה שכל אדם הוא אדם. מה שנכון לה, לא נכון בהכרח לאחר. ובכלל חבל שאנשים רואים בה כ"אושיה" בזמן שאני בספק אם יש לה בכלל הסמכה פסיכולוגית או רפואית כלשהי, שתיתן לה טיפטיפה של לגיטימציה להתיימר כאילו שהיא מבינה בנושא.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, אי אפשר להכחיש שלרזון יש משמעות מבחינת סטטוס חברתי. אם למשל כמה חברות יצאו יחד לפאב, אז גברים יגיעו לפלרטט רק עם הנשים הרזות.הייתי פעם פעמיים בסיטואצייות האלו שמישהו ניגש לשוחח כביכול איתי ועם חברות כקבוצה אבל רצה לשוחח רק עם מישהי או שתיים ספציפיות, והתעצבן שאני בתור החברה השמנה ״העזתי״ לנסות להשתלב בשיחה.ֿ
ובמצב כזה, כשחברה משנה את סטטוס המשקל שלה – היא גם משנה את הסטטוס החברתי שלה. ויש כאלו שזה מרגיש להן לא טוב. יכול להיות שחברה שתמיד היתה החברה הרזה והרגישה יפה ושווה יותר רק על סמך זה שהיא רזה יותר – פתאום מרגישה מכוערת שצריכה דיאטה שהיא לא בהכרח רוצה לעשות. יכול להיות שחברה שמנה פתאום מרגישה שאופי הבילוי השתנה כשהן יוצאות יחד לאכול במסעדה, כי פתאום היא הזללנית שמזמינה שלוש מנות והחברה מזמינה רק כוס שתיה.
ויש גם מצב שבו לאנשים שרזו מאוד קשה להגיע למסעדה או בית קפה, כי מבחינתם זה כמו שאלכוהוליסט שנגמל לא ירצה לצאת לבלות בפאב. יש יותר מידי פיתויים להזמין משהו ״רע״ שאולי לא יזיק באופן חד פעמי, אבל יש מי שירגיש שהזמנה אחת של המבורגר וצ׳יפס או קינוח יהיה רק התחלה של מדרון חלקלק של לאכול אוכל משמין.
אהבתיאהבתי
פסקה ראשונה – עצוב וממש ממש לא לעניין. אם הייתי חברה שלך, הייתי מבהירה לו שאת חלק בלתי נפרד מהחבורה ואם לא נאה לו, הוא מוזמן לחזור לחברים איתם הוא הגיע.
פסקה שניה – שימי לב שאת מדברת על תחושה מאוד סובייקטיבית. כמה ומה כל אחד אוכל, זה עניין אישי. אף אחד לא צריך להרגיש לא בנוח לאכול יותר או פחות מהאחרים. נראה לי שתחושות כמו שאת מתארת מעידות על חוסר ביטחון, וזה כבר עניין פסיכולוגי ולא גופני.
פסקה שלישית – במקרה כזה, צריך להתחשב. אם מישהו מרגיש שעושה לו לא טוב ללכת למקום שמגיש ג'אנק, אפשר להתכוונן למקום שירגיש לו נוח. אחרי הכל, זה מצב זמני (גם אם בקטע של שנים), עד שאותו אדם שמסגל אורח חיים בריא יצליח להתמודד עם הפיתויים שעלולים לחבל לו בשינוי. בדיוק כמו בפסקה הראשונה- חבורה היא חבורה וצריך להתחשב בכולם.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, הפסקה הראשונה היא ספק מצב שבו מישהו רוצה להתיידד ספק מישהו שרוצה להתחיל עם מישהי. במצב כזה יכול להיות שהחברה קלטה שהוא מנסה להתחיל איתה ולא רצתה שהוא יפסיק גם במחיר של להעליב אותי.
תראי, יש משהו לא נעים בלאכול משהו קטן משמעותית מאחרים. פעם למשל הלכנו כמשפחה למסעדה שבה לא ממש היו מנות צמחוניות, אבל אבא שלי מאוד אהב אותה ולכן היה לו חשוב ללכת לשם. אני הייתי צריכה למתוח צלחת סלט קטנה שכולם קיבלו כמנה ראשונה בזמן שכולם אכלו מנה עיקרית, וזו לא היתה חוויה מהנה במיוחד. אני חושבת גם שלפעמים המצב נוצר מזה שמי שרק שותה או אוכל את המנה הקטנה יותר מחכה לאכול משהו מתאים יותר בבית, ואז הוא או היא יהיו חסרי סבלנות לאפשר לאדם השני לאכול בנחת ולאט.
ואפשר ללכת למקום אחר, אבל לא פעם עבור האדם שכן רוצה לאכול מה שבא לו – זה מגביל. למשל אם משהו רוצה ללכת לפיצריה ואני מתעקשת ללכת לארומה (אני מניחה שאת מכירה את הרשת הזו בישראל?) א אני מוציאה לו את כל הכיף בארוחה כי אין בארומה פיצה או המבורגר או כל אוכל ״טעים״ אחר, אלא בעיקר סלטים וכריכים בריאים יחסית.
אהבתיאהבתי
בעיית ההשמנה או המלחמה בה משותפת להרבה אנשים ולמרות שיש כאלה שחושבים ככה אין פתרונות פלא שמתאימים לכולם.
אהבתיLiked by 1 person
בדיוק 🙂
אהבתיאהבתי
אני חושבת שהתערבות כירורגית – אקא ניתוחים בריאטרים זה פתרון מאוד קיצוני שצריך להגיע אליו כשקלו כל הקיצים, וגם אז צריך לחשוב היטב אם זו באמת הדרך הנכונה להרזות.
זריקות הרזיה זה פתרון שהוא "יחסית" נחשב יותר קל, אבל זה רק בגלל שאנחנו לא יודעים מה הם בדיוק הנזקים שלקיחת הזריקות האלה לצרכי הרזיה עושות לטווח ארוך. נזקים לטווח קצר רואים ויודעים עליהם.
ואכן עבור לא מעט אנשים זריקות הרזיה זו בחירה בדרך הקלה, כי הזריקות הרזיה כופות עליהם לאכול פחות, הרבה פחות.
וגם פה אני לא חושבת שזה מתאים לכולם. כי יש אנשים למשל כמו ידיד שלי הנ"נ שאמר לי שכן הוא הרגיש בחילה אבל הוא פשוט התעלם מזה והמשיך לאכול ולא קרה לו כלום. זה לא באמת מנע ממנו להפסיק לאכול.
ויש אנשים שיכולים לאכול דברים שיגרמו להם לעלות במשקל, במקום לאכול ארוחות בריאות – והם יעלו במשקל בגלל מה שהם אוכלים.
למה אני קוראת לזריקות הרזיה הדרך הקלה? כי הן מכריחות אותך לאכול פחות. זה לא קורה מתוך בחירה שלך, את לא צריכה להתאמץ בשביל זה. וגם יורדים איתן דיי מהר במשקל. מה שלא קורה לרוב בשינוי תזונתי שבו הירידה היא מאוד הדרגתית ואיטית.
באופן כללי אני לא יודעת מה יתר העוקבות של המשפיענית חושבות על הבחירה שלה בלרדת במשקל באמצעות זריקות הרזיה.
אני מניחה שיש עוד עוקבות שהרימו גבה שהיא בחרה בדרך הזאת אחרי שבמשך כמה שנים טובות היא הטיפה בדיוק נגד זריקות הרזיה וניתוחים בריאטריים, והעלתה את כל הסכנות והבעיות הבריאותיות שכרוכות בבחירת פתרון מהסוג הזה.
ופתאום עשתה סיבוב של 180 מעלות והלכה לגמרי נגד כל מה שהיא הטיפה לו לאורך השנים.
אני אישית חושבת שהיא עשתה את השינוי בשביל הניתוחים הפלסטיים שהיא עשתה.
שום סיבה אחרת שהיא אומרת (כמו הלימפאדמה) לא קונה אותי.
ובכן היא השיגה את המטרה שלה.
מה שיותר מפריע כרגע זה שהיא מטיפה לכך שמי שרוצה לרדת במשקל צריכה זריקות או ניתוח בריאטרי (אבל שתלך לדבר על זה עם הרופא שלה).
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שצריך לזכור פה שני דברים עקרוניים.
הראשון הוא שיש באמת אנשים שרמת ה תיאבון שלהם כזו גבוהה שקשה להם לאכול כמות סבירה של אוכל. אנשים כאלו באמת ישמינו למשקלים גבוהים ויהיה להם קשה לרזות בגלל שיהיה להם בלתי אפשרי להקטין את כמויות האוכל שהם אוכלים.
השני הוא שבאמת יש בגוף מנגנונים פיזיולוגיים שברגע שיורדים במשקל, הגוף שואף להעלות אותו בחזרה, וככל שהירידה גדולה יותר, כך גם המנגנונים האלו עובדים קשה יותר. למשל הגוף במצב כזה מגביר את התיאבון כדי ממש לאלץ את הגוף לאכול משהו כי מאוד קשה לאורך זמן להתעלם מתחושת רעב חזקה.
עולם הרפואה באמת מנסה להלחם בנטיה הזו של הגוף, ובאמת יש אמירה שבניתוחי קיצור קיבה לפחות כן יש מנגנונים שגורמים לגוף לוותר על העליה החוזרת במשקל כי הם גורמים לו ״לשכוח״ כמה הוא היה שמן פעם (למרות שלמען האמת אין ממש הבנה או הסבר ללמה זה קורה, אבל רופאים רואים שזה קורה). בגלל זה למשל ממליצים לאנשים ממש שמנים לעשות ניתוחים ולא לפנות לתרופות – כי בתרופות עדיין לא ראו שהמצב הזה קורה, וגם כמו שאת רואה עם האושיה הם יחכולים בשלב מסוים להפסיק לקחת אותה, ואת הניתוחים לרוב אי אפשר לבטל.
הבעיה היא שאחרי תקופה מסויימת האפקטים של הניתוח כולל הפחתת התיאבון והורדת החשקים פוחתים בצורה משמעותית, ולפעמים ההתנהגות של האנשים מחמירה את זה – מי שלמשל מתעקש לאכול ממש עד קצה גבול היכולת של הקיבה המוקטנת יגרום לה לגדול שוב מהר יותר ולגודל גדול יותר.
כי בעצם הבעיה של חלק גדול מהמנותחים היא לא בעיה של עודף אכילה או עודף תיאבון אלא בחירה לא נכונה של אוכל – כי הם אוהבים אוכל ואוכל הוא מקור הנאה. אני חושבת שדוברנו על זה שהיה פעם בחור בריטי שדיבר על זה שהרבה מאוד אנשים מתקשים להתמיד עם התרופות כי התרופות לקחו להם את האוכל כמקור הנאה.
ועד שהרפואה לא תדע להתמודד עם האכילה ה״רגשית״ הזו ולקבל שהיא קיימת ושהיא גורם מאוד חזק להשמנה ולרוב אפילו יותר מאשר הגורמים הפיזיולוגיים – היא לא תמצא פתרון אמיתי להשמנה.
עצם זה שיש מרזות ממשקלים גבוהים בחלי ממן ולמשל ״חצי שירה״ שכתבתי עליה כמה פעמים פה – מראים שהניתוחים באמת צריכים להיות רק עבור אנשים שמתקשים לאכול בצורה נורמלית.
ודרך אגב, שמתי היום לב שאני חסומה בפייסבוק מלהגיע לעמוד של הדיאטה של חצי שירה, אבל בפרופילים אחרים הוא פתוח כך שיכול להיות שהיא חסמה אותי בגלל הבלוג?
האושיה פשוט מצטטת דברים שתומכים בהחלטה שלה לקחת תרופות כי זה נוח לה וגורם לה להרגיש שהיא לא בחרה בקיצורי דרך. ודרל אגב, במשקל שלה אם היא באמת היתה מטפלת בדרכים שהרופאים ממליצים, היא היתה הולכת לניתוח, כי בהשמנת יתר חולנית שהיתה לה במיוחד אם יש לה מחלות נלוות כמו שהיא מנסה לטעון – רק ניתוח נחשב יעיל ותרופות מיועדות למשקלים נמוכים יותר.
דרך אגב, אתמול היו לה כמה פוסטים על ביגוד שבהם היא סירבה להגיד מאיפה כמה מהבגדים כי לא משלמים לה לפרסם אותם. יעני בתור משפיענית היא רונה בכל מיני חנויות אבל מסרבת לספר על אלו שלא רוצות להשתמש בשירותים שלה כמשפיענית ולכן היא לא מקבלת מהם כסף. יש בזה משהו מאוד צבוע בעיני – אם את רוצה לפרסם בגדים אז תופיעי רק בכאלו ששילמו לך עליהם.
אהבתיאהבתי
בדיאטות רגילות, קודם כל אני חושבת שכשבן אדם מחליט לעשות שינוי תזונתי בעצמו, שזה עולה לו כסף מהכיס שלו, יש לו איזושהי מחוייבות בסיסית לתהליך.
שנית, לא מורידים בן אדם ממצב שהוא אוכל נגיד 5000 קלוריות ליום ל1000 קלוריות ליום עושים את זה בצורה הדרגתית וכך הגוף מתרגל לאט לאט לאכול פחות.
ניתוחים בריאטריים פותרים את הבעיה הזאת באופן חלקי ולזמן קצוב. שלא לדבר על זה שהניתוחים האלה עושים לחלק ניכר מהאנשים נזק בלתי הפיך למערכת העיכול שלהם.
אין באמת דבר כזה אכילה רגשית, זו אכילה הורמונלית, אנחנו מאוד מושפעים מההורמונים בגוף שלנו. וברגע שלגוף שלנו חסר משהו אנחנו נלך ונאכל אותו.
המון פעמים זה קורה בגלל צריכה מאוד גבוהה של פחמימות, זה מעלה בצורה חדה מאוד את האינסולין בגוף, האינסולין רוצה לפנות את כמויות הסוכר שיש בדם כמה שיותר מהר, אז הוא מכניס אותם לתאים וברגע שהתאים מלאים בסוכר ולא מוכנים לקבל עוד סוכר כל יתר הסוכר שיש לנו בדם הופך לשומן במאגרי השומן שלנו (חלק מהתפקיד של אינסולין בגוף שלנו הוא להפוך את הסוכר שבדם שלנו לשומן במאגרי השומן).
עכשיו אינסולין סיים את תפקידו, ירד יותר מדיי סוכר בדם, כך שברוב המקרים יש אפילו פחות ממה שצריך להיות בנורמה. לגוף שלנו חסר סוכר לתפקוד הבסיסי שלו אז הוא מעלה את הורמון גרלין, שזה הורמון הרעב שגורם לנו – ללכת לאכול. ואנחנו לא סתם נלך לאכול אנחנו נלך לאכול את מה שחסר לנו שבמקרה הזה זה יהיה פחמימות.
בגלל שמדובר בהורמונים שיש בגוף שלנו הסיכוי שלנו להילחם בהם שואף לאפס.
אין לי מושג לגבי חצי שירה, לא חיפשתי אותה מעולם בפייסבוק.
לאושייה אין שום מחלות נלוות לעודף משקל, לימפאדמה לא נחשבת למחלה שנובעת מהשמנה. לימפאדמה זו בעיה רפואית שיש גם לאנשים רזים ולאנשים במשקל תקין. זה שהאושיה ירדה במשקל לא גרם ללימפאדמה להיעלם.
מחלות שקשורות להשמנה, הן מחלות שנעלמות לאחר שיורדים במשקל, כמו למשל סכרת, כבד שומני, כולטרול גבוה וכדומה.
לימפאדמה יש אולי ל2% מהאוכלוסיה, היא מושפעת בעיקר ממזג האוויר (בקיץ כשחם המצב גרוע יותר מאשר בחורף כשקר).
כך שחוץ מBMI גבוה לא הייתה לה שום בעיה רפואית.
זו לא פעם ראשונה שהאושיה מעלה פוסטים עם בגדים שהיא לובשת ואנשים שואלים אותה מה זה ואיפה היא קנתה את זה והיא לא מוסרת אינפורמציה על הבגדים.
שוב חלק מהשגעון גדלות שלה, שהיא חושבת שעל כל דבר צריך לשלם לה.
אפשר היה לנסח את זה בצורה הרבה יותר נורמלית מאשר איך שהיא ניסחה.
ת'כלס היא לא חייבת לפרסם אף אחד אם היא לא רוצה.
אהבתיאהבתי
תראי, אני לא רוצה להשמע מזלזלת או משהו – אבל נשמע שאת ממש לא מבינה בנושא הרזיה אלא בעיקר זורקת סיסמאות מכל מיני תיאוריות ששמעת.
האמירה למשל שאין אכילה רגשית – התיאוריה שהכל הורמונלי ואנחנו רוצים יותר פחמימות ומתוק רק בגלל רמה גבוהה של אינסולין היא ממש לא נכונה. יש אנשים שיכולים לחיות על תזונה דלה בפחמימות במשך שנים, אבל בשניה שקורה משהו קשה בחיים שלהם הם יפנו לאוכל מנחם, גם אם רמת האינסולין בדם שלהם מאוד נמוכה.
באותה מידה, ניתוח קיצור קיבה לא נועד פשוט להוריד את כמות האוכל שאוכלים בתור קיצור דרך. יש אנשים שלא מסוגלים פיזית לרדת מ 3000 – 4000 קלוריות ביום גם אם הם יאכלו אוכל דיאטטי כי יש להם תיאבון ברמה מטורפת. וקיבה ענקית שהם חייבים הרבה אוכל כדי לגרום לה להתמלא. בשבילם הניתוחים האלו חיוניים, כי אחרת הם לא יהיו מסוגלים בכלל לאכול לפי הכללים של דיאטניות או קבוצות תמיכה.
גם חלק גדול מאוד מהם כבר בוגרים של המון דיאטות, חלקן דיאטות כסאח, שפגע מאוד בחילוף החומרים שלהם. הם באמת צריכים לאכול יחסית מעט כדי לרזות כי הגוף שלהם באמת צורך יחסית מעט קלוריות אחרי שנים של ניסיונות הרזיה מאוד קיצוניים, וזו עוד סיבה שהם באמת לא יוכלו לרזות בלי כדורים או ניתוחים.
ולגבי האושיה: אם היא לא רוצה לפרסם בגדים של חנויות שלא משלמות לה, שלא תלבש ותציג אותם ברשתות החברתיות לעוקבות שלה. זה צבוע שהיא מפרסמת רק חלק מהתלבושת רק כי מה שהיא רוצה לפרסם נראה טוב יותר עם פריט אחר שהיא לא רוצה לפרסם. אם העוקבות שלה לא יכולות לשחזר את התלבושת השלמה זה צבוע.
ודרך אגב, היום בבוקר ראיתי שהיא הציגה תלבושת שלמה שכללה את בגדי הגוף שנועדו להיות הלבשה תחתונה וכל החזה שלה נשפך מהם גם במידה החדשה שלה בתור בגד לעבודה עם ג׳קט מעליה.
היא ממש לא מבינה עד כמה זה לא מתאים למקום עבודה שהוא לא לתלם סרטונים מהבית.
אהבתיאהבתי
כנראה שאת לא מכירה מספיק אנשים שהיו מאוד שמנים 150-200 קילו והחליטו לרדת במשקל בלי ניתוח בריאטרי או זריקות.
וכנראה שאת ממש לא מבינה איך הגוף שלנו עובד ואיך הורמונים מנהלים אותנו, גם מבחינת אוכל, והרצון שלנו לאכול.
וזה שיש אנשים שמנים שאוכלים הרבה מאוד זה נכון, זה שהם הגיעו למצב שהם לא שולטים בעצמם, זה הורמונלי.
גם יש אנשים שמנים שאוכלים מעט, ואוכלים בריא ועדיין לא מצליחים לרדת במשקל אפילו שהם אוכלים by the book.
ממליצה לך ללכת ללמוד קצת על הורמונים ואיך הם משפיעים על ההתנהגות שלנו ובכלל.
אפילו נשים שלוקחות גלולות ונשים שמשתמשות בהתקן הורמונלי, חוות כל מיני שינויים ופתאום עולות במשקל בלי שהן שינו כלום בתזונה שלהן.
בקבוצות הרזיה כמו חלי שמנמן, שומרי משקל וכדומה יש לא מעט אנשים שירדו ממשקלים גבוהים. נכון זה לקח להם כמה שנים. זה לא קורה תוך שנה כמו שקורה עם ניתוח בריאטרי או עם זריקות.
אני לא סתם קוראת לניתוחים בריאטריים וזריקות הרזיה קיצור דרך, כי זה באמת מקצר לך את הדרך, מי שבוחר באחת מהדרכים האלה ויש לו הרבה משקל עודף (אני לא מדברת על מי שרוצה לרדת 10-15-20 קילו) מקצר מאוד את הדרך. במקום שייקח לו שנתיים-שלוש או יותר להגיע למשקל שנחשב תקין, הוא יגיע לזה תוך שנה.
במיוחד אם הוא יעשה את זה בליוי של דיאטנית שגם תדריך אותו מה לאכול וכל כמה זמן. ומה לעשות אם במקרה הוא רעב או שהוא אכל יותר מדיי והקיא (קורה המון למי שעבר ניתוח בריאטרי).
גם הרבה מאוד אנשים שמגיעים למשקלים הגבוהים האלה פשוט התייאשו מלנסות לרדת במשקל, והם כבר שנים סביב אותו משקל גבוה.
את מציירת תמונה כאילו כל האנשים שיש להם עודף משקל עסוקים באופן אובססיבי במשקל שלהם ועושים כל הזמן דיאטות שנכשלות. זה ממש לא נכון ולא תופס על כל האנשים עם עודף משקל כזה או אחר. יש כאלה שפשוט לא מעניין אותם וטוב להם כמו שהם. גם אם הם במשקל אוביס.
עוד דבר שאת טועה בו זה ההמלצה לאכול מזון דיאטטי, היום לא ממליצים בכלל למי שרוצה לרדת במשקל לאכול מזון דיאטטי בגלל שיש בזה יותר סוכר מהמזון הלא דיאטטי (הורדת שומן אז היה צריך להכניס משהו אחר).
כל הגישה של לרדת במשקל גם בדרך הרגילה השתנתה וכך גם ההמלצות לגבי מה לאכול ומה לא לאכול.
ואני בכלל לא מדברת על תזונה קיטוגנית אלא על תזונה מערבית.
היום דיאטניות קליניות יודעות ומבינות את ההשפעה של המזון שאנחנו אוכלים על הגוף שלנו, על זה שמנגוני הרעב והשובע נדפקו, ויודעות להתאים לאנשים בהתאם לסדר יום שלהם את התזונה שמתאימה להם.
ומי שצריך לרדת מנגיד 5000 קלוריות ליום לפחות ממש לא מורידים אותו מ5000 ל3000 וגם לא ל4000, מורידים לאט מאוד קלוריות, ז"א בין 200 ל400 קלוריות פחות ליום וככה זה לאורך תקופה. בגלל זה לוקח הרבה מאוד זמן לרדת במשקל בשיטה הזאת כי הירידה בכמות הקלוריות היא הדרגתית ואיטית מאוד (יחסית).
לעומת ניתוח שאוטומטית מגביל אותך בכמות האוכל שאת יכולה לאכול.
איך ידיד שלי שעשה את אחד הניתוחים הבריאטריים אמר לי, שהוא מתמלא מכוס קפה ואז הוא לא יכול לאכול כלום לעוד כמה שעות.
גם פה צריך תמיד לדעת לעשות בחירות באוכל שאת אוכלת ובשתיה שאת שותה כדי לא להגיע למצב שנוצרים חוסרים.
אני אפילו לא אשכח שהוא אמר לי שהשיטה שמלמדים לאכול אחרי ניתוח בריאטרי זה כל 3 שעות, כי מקטינים להם את הקיבה לגודל כ"כ קטן שהם לא יכולים לאכול ארוחה שלמה והם חייבים לאכול כל 3 שעות בדיוק כמו שתינוקות אוכלים. הם גם לא יכולים להכניס לקיבה כמות של יותר מ150-200 מ"ל (ואם כן הם יקיאו).
את לא יכולה להגיד לאושיה מה ללבוש ומה לא, יש לה המון בגדים בארון והיא ממש לא חייבת לרשום מאיפה היא קנתה כל בגד במיוחד עכשיו כשהיא מוציאה כל מיני בגדים ישנים מהארון שלה שהיא לא לבשה כמה שנים טובות.
ואם העוקבות שלה רוצות לשחזר את הלבוש שלה, בדיוק בשביל זה יש גוגל (את יכולה לעשות חיפוש לפי תמונה).
בטוחה שהיא העלתה את הפוסט הזה היום, כי אם כן נראה לי שהיא הורידה אותו….
בכל מקרה אין ספק שאם היא הייתה הולכת כמו שהיא מתלבשת לעבודה רגילה כמו רוב האנשים זה לא היה עובר.
ואת יודעת מה זה אפילו לא קשור לזה שהיא מצלמת סרטונים מהבית.
את בטח עוקבת אחרי עוד משפיעניות רשת, ראית עוד מישהי שמתלבשת כל הזמן בצורה כל כך חושפנית ופרובוקטיבית?
אני מניחה שלא…
אני גם לא רואה אף משפיענית שנשאלת על מה היא לובשת ומאיפה זה ולא עונה כי "לא משלמים לי על זה".
אהבתיאהבתי
אני מכירה את הנושא ההורמונלי, אני פשוט חושבת שמה שאת מביאה בתור עובדות מוחלטות הן בעצם פרשנות של מחקרים מאוד ספציפיים ולכן לא נכונים.
זה מאוד ידוע שלניתוחים יש גם השפעה משמעותית על המאזן ההורמונלי של הגוף. למשל בניתוח מסוג ״שרוול״ מורידים את החלק בקיבה שמייצר את הורמון הגרלין שגורם לרעב. יש גם השפעות הורמונליות אחרות שצה בדיוק גורם להן פחות ברור אבל התוצאה היא שהאיזון ההורמונלי משתנה לטובת תחושת שובע.
אחת הבעיות שרופאים טוענים שקיימת אחרי ירידה משמעותית במשקל היא שהגוף מפתח תיאבון גדול יותר בגלל ההרזיה כדי לחזור למשקל המקורי שלו, וזה מה שמקשה על אנשים שרזו עשרות ק״ג לשמור על המשקל החדש, כי הרעב פשוט כל כך חזק שהם לא מסוגלים להתמודד איתו. הרופאים טוענים שהאיזון ההורמונלי החדש שהניתוח גורם בעצם מונע מהתיאבון לעלות לרמה בלתי נסבלת, ובאופן כללי מבטל את המנגנון הזה שגורם לגוף לשאוף לחזור למשקל המקורי שלו.
מסתבר גם שאחת ההשפעות המיידיות של ניתוחי קיצור קיבה הוא לא פעם פתרון מיידי של סוכרת – חולי סוכרת שמנים שעברו ניתוח קיצור קיבה פתאום מוצאים את עצמם מבריאים מסוכרת תוך ימים, לפעמים לפני שהם בכלל משתחררים מבית החולים אחרי הניתוח – והרבה לפני שהם מרזים בצורה משמעותית.
לכן רופאים שמתמחים בנושא ומבינים בהורמונים ורעב הרבה יותר ממני וממך טוענים שהניתוחים הם פתרון כל כך יעיל במקרה שבו אנשים מתקשים להשתלט על התאבון שלהם.
אם שיטות תזונה כמו קיטו היו מוכיחות את עצמן מחקרים ככאלו שמבצעים שינוי הורמונלי מתאים – הרפואה היתה ממליצה עליהן בתור פתרון להשמנה במקום הניתוחים כי הן בטוחות יותר. אבל עובדתית זה לא קורה, והניתוחים מבחינה מחקרית הרבה יותר יעילים מאשר הדיאטות האלו פשוט כי ההשפעה ההורמונלית של הניתוחים מוכחת ושל הדיאטות האלו לא.
והכרתי הרבה אנשים שמנים גם בקבוצות תמיכה וגם כאלו שהתנתחו.
וקודם כל, בקבוצות לא מפחיתים למישהו שאוכל 4000 קלוריות ״רק״ 200 קלוריות. מניסיון בקבוצות האלו מורידים גם שמנים ביותר לתפריט של 2000 – 2200 קלוריות, ומהר מאוד מורידים את זה ל 1700 – 1800 קלוריות. הירידה ביחידות של 100 – 200 קלוריות קורית בזמן ההרזיה כשמישהו נתקע במשקל אחרי ירידה מסויימת אז מורידים לו קצת מהקלוריות כדי לעודד את ההרזיה להתחיל שוב כי נראה שהגוף שלו התרגל לכמות הקלוריות הקודמת. אף אחד לא יוריד משישהו מ 4000 ל 3800 קלוריות רק כיד להתחיל הרזיה כי שום הרזיה לא תקרה מירידה כזו קטנה ולא משמעותית.
אהבתיאהבתי
רוב הורמון הגרלין מיוצר בקיבה, אבל לא רק, הוא מיוצר גם במוח ובלבלב.
אז הורידו מקור אחד (עיקרי) שמייצר את ההורמון הזה, אבל יתר המקומות עדיין ממשיכים לייצר אותו. והתוצאה בסופו של דבר תהיה אותו הדבר.
הסיבה שאנשים אחרי ניתוח בריאטרי מרגישים תחושת שובע זה בגלל שהקטינו להם משמעותית את הקיבה, אז הם מתמלאים מהר. אבל כפי שאת יודעת הקיבה היא שריר והיא יכולה לגדול מחדש…
אני יודעת שהרופאים מציגים את זה כאילו עושים לך ריסט לגוף, עושים לך קיבה קטנה כמו של ילדים ולא כמו של מבוגרים וזה גם מה שגורם לכך שהם חייבים לאכול כל 3 שעות כדי שהם באמת יוכלו לאכול את כל הקלוריות שהם צריכים ביום ולא יהיו להם חסרים.
הדברים שאת מדברת עליהם לגבי סכרת ותחושות רעב קורים גם בתזונה קיטוגנית – וזה קורה בלי ניתוח שעושה נזק בלתי הפיך למערכת העיכול.
נכון זה לוקח יותר זמן, ואינדיווידואלי לכל אחד.
אבל הדבר שקורה הכי מהר זה ירידה בתחושת הרעב שקורה בין שבועיים לשלושה לתוך התזונה הקיטוגנית (כי לא נכנסים לתזונה קיטוגנית מאפס ל100 עושים תהליך הדרגתי).
ואני לא מדברת רק על עצמי, אני הייתי רגילה לאכול שתי ארוחות ביום גם לפני שעברתי לתזונה קיטוגנית. אלא על אנשים אחרים, גם כאלה שאכלו בין 6 ל8 ארוחות קטנות ביום.
את יודעת למה הרפואה לא ממליצה על שיטות תזונה אחרות (לא בהכרח קיטו) ואומרת שאי אפשר לרדת במשקל ללא אמצעים תרופתיים?
מסיבה מאוד פשוטה – מישהו מרוויח על זה המון כסף!
על ניתוחים בריאטריים מרווחים המון כסף ואותו כנ"ל גם לגבי זריקות הרזיה ואמצעים אחרים (כדורים) שאפשר לרזות באמצעותם.
זה כמו למשל העניין עם הסטטינים להורדת כולסטרול. לפני 20 שנה כולסטרול גבוה היה נחשב מעל 250, היום כולסטרול גבוה זה מעל 120. לוביסטים בכנסת דאגו שהרמת סף של כולסטרול גבוה תרד, וכך בעצם היום כמעט כל אחד צריך לקחת סטטינים. זה כמובן נעשה באופן הדרגתי על פני כמה שנים, אבל היום התוצאה היא שכמעט כל בן אדם היום צריך לקחת סטטינים. זה אפילו קופץ לרופאים במסך ברגע שהם רואים את התוצאות של הבדיקות דם שלך.
אם תרדי במשקל באופן טבעי, לא משנה באיזה סוג של דיאטה ואיזה סוג של תזונה – אף אחד לא ירוויח מזה כסף.
כל מה שמעניין את חברות הפארמה הגדולות זה למכור וכמה שיותר, לא משנה להם איזה נזק התרופות שהם מוכרים עושות לאנשים (כי זה לכאורה פותר בעיה מסויימת אבל יוצר בעיות אחרות, לכאורה, כי זה לא באמת פותר את הבעיה).
אני יודעת שהיום, והכוונה לשנתיים שלוש האחרונות, גם בקבוצות של חלי ממן וגם בשומרי משקל (בישראל לא בחו"ל), וגם אצל מירי בלקין, השיטה היא להוריד 400-500 קלוריות מכמות הקלוריות היומית בצורה הדרגתית.
אחרת אנשים פשוט לא יכולים לעמוד בתפריט שמציע מחצית מהקלוריות שהם אוכלים ברגיל. ובגלל זה מתאימים לכל אחד תפריט משלו ולא תפריט כללי כמו שהיו עושים בעבר.
ברור שלא נחשפת לקבוצות תמיכה מהסוג הזה בשנים האחרונות אחרת היית יודעת שהקונספט שלהן השתנה.
וזה בעיקר בגלל שבשנים האחרונות יש אנשים עם משקל עודף גבוה מאוד.
חלקם באמת מגיעים לקבוצות תמיכה מהסוג הזה וחלקם מגיעים לתזונאיות בבתי חולים שמרכיבות להם תפריט בהתאם למשקל ולצרכים שלהם. בכל מקרה ירידה ע"י תזונה היא איטית מאוד ומבוקרת במיוחד אצל אנשים עם עודף משקל גדול מאוד.
אני חושבת שאת בעצמך כתבת לי פעם אחת שרוב האנשים שעשו את "יורדים בגדול" עלו אחר כך במשקל, כי לא היה מי שישמור איתם על הירידה שהם עשו. והם היו יורדים מהר במשקל.
באותה תקופה שהתוכנית הזאת הייתה משודרת ואז כן הייתי בעודף משקל, אבא שלי חשב שזה נורמלי לרדת בין 5 ל10 קילו בשבוע כי זה מה שהראו בתוכנית הזאת.
אנשים שהרעיבו אותם ממש, וגרמו להם לעשות פעילות אירובית אינטנסיבית ברמה שהם לא היו מורגלים אליה.
אבל בלי שום קשר לזה, תחשבי על זה שדיי הרבה אנשים היום לא עושים כל פעילות גופנית. כל מה שהם עושים זה לנסוע לעבודה שלהם ולחזור ממנה. והזמן הזה, שהוא בערך 11 שעות ביום (כולל הנסיעות) לא משאיר להם יותר מדיי זמן לדברים אחרים לא כל שכן לספורט.
בדיוק לפני כמה ימים דיברתי על זה עם ידיד טוב שלי, הוא חוזר כל כך מותש מהעבודה שלו, שהוא בקושי מוצא כוח להוציא את הכלבים שלו לסיבוב.
ואני יודעת שפעילות גופנית זה עניין של הרגל ואפשר לפנות זמן לזה, אבל רוב האנשים לא עושים את זה.
אהבתיאהבתי
אני מתנצלת שאני צריכה לסתור אותך כך, אבל מה שאת כותבת לגבי ניתוחי קיצור קיבה זה פשוט לא נכון. זה לא רק עניין של להקטין את הקיבה, אלא באמת יש לניתוחים האלו השפעה. הורמונלית לאורך זמן. הנה כתבה אחת על הנושא, אבל יש הרבה מאוד מחקרים שתומכים בכך שהניתוחים הם בעלי השפעה הורמונילת, ואם מעניין אותך אולי שווה שתקראי על הנושא לעומק:
https://doctor-raz.co.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%A8%D7%99/
אהבתיאהבתי
אני לא אמרתי שאין לניתוחים בריאטריים השפעה הורמונלית.
אני כן כתבתי שיש עוד מקומות שמייצרים את הורמון הרעב גרלין.
והגוף יודע ליצור פיצוי למשהו שהוא צריך אם המקום העיקרי לא מייצר את ההורמון הזה. כמובן שזה גם מאוד תלוי התנהגותית.
הרי לא כל האנשים שעברו ניתוח בריאטרי חוזרים להרגלים ה"רעים" שלהם. גם אם חלק מהם כן עולים במשקל בחזרה.
אנשים שאני מכירה שכן הצליחו לרדת יפה במשקל (כי יש לא מעט אנשים שעשו ניתוח בריאטרי וירדו במשקל, אבל עדיין נחשבים שמנים יחסית כי הם לא הגיעו למשקל תקין), והצליחו לשמור עליו לא מעט שנים אלה אנשים שבאמת שינו את אורח חייהם מקצה לקצה. גם עם הוספת פעילות גופנית כחלק אינטגרלי מהשגרה וגם שינוי תזונתי וממשיכים להיות במעקב אצל תזונאית ולכן כל הזמן עם יד על הדופק בכל הקשור למשקל שלהם.
אגב, מאוד חשוב להיות במעקב תזונאית למי שעשה מעקף קיבה בגלל שזה יוצר בעייה של מחסור בויטמינים ומינרלים וצריך להשלים ע"י תוספים.
אהבתיאהבתי