אחרי הפוסט הקודם שלי בנושא חיפוש עבודה.
לפני כמה שנים שמעתי את הרצאת הטד הזו. מדובר על הרצאה של מישהי שחלה בגיל 22 בלוקמיה מאוד קשה, כזו שהסיכוי שלה לשרוד לאורך זמן עמד על 35%, כלומר הסיכוי שהיא לא תשרוד גם עם הטיפולים הכי טובים בעולם היו נמוכים.
והיא היתה צריכה לעבור טיפולים ארוכים וקשים כדי לשרוד, ולקח לה בערך ארבע שנים להפוך ל״בריאה״, כלומר מישהי שלא חולה רשמית בלוקמיה.
היא מספרת בהרצאה עד כמה קשה היה לה להתמודד במהלך הטיפולים עם הסיכוי שהיא לא תשרוד אותם. אבל במובן מסוים ההתמודדות עם המחלה היוותה מסגרת שבה היא קיבלה המון תמיכה פיזית ונפשית מהסביבה, ודווקא החזרה לשגרה אחרי שהיא הבריאה היתה לה קשה יותר כי היא כבר לא היתה חולה ולא קיבלה תמיכה בתור אדם חולה, אבל גם לא ממש בריאה, לא במובן הפיזי אבל גם לא במובן הנפשי אחרי הטראומה של התמודדות עם מחלה קשה במשך משהו בין שלוש לארבע שנים.ֿ
במובן מסוים היא הרגישה אבודה. היא כמובן מאוד העריכה את העובדה היא הצליחה לשרוד את המחלה שלה, בזמן שרבים מהצעירים חולי הסרטן שהיא הכירה באופן אישי במהלך הטיפולים לא שרדו. אבל למרות שהיא נשבעה לעצמה שהחיים שלה אחרי המחלה יהיו חיים מלאים ומשמעותיים, היא לא ממש ידעה איך בעצם עושים את זה, במיוחד במצב שבו היא הרגישה שאין לה מסגרת מסודרת שהיתה אמורה להכווין אותה איך להמשיך בחיים שעדיין היו שונים לחלוטין מהחיים של מישהי בגילה שמעולם לא חלתה.
נזכרתי בסרטון הזה כי אני מרגישה אבודה בדיוק בגלל שאין לי מושג מה הולך לקרות איתי הלאה, ואין ממש מסגרת שיכולה לתת לי תוכנית מסודרת לאיך להסתדר עם זה.
זו לא הפעם הראשונה שאני חווה משבר כלכלי בהייטק, למרות שלמזלי במשברים הקודמים הצלחתי להשאר במקום העבודה שלי ולא להיות מפוטרת.
המשבר של 2001 ארך משהו בין 4 – 5 שנים, והמשבר של 2008 היה קצר באופן משמעותי ולקח רק שנתיים בערך.
הפעם המשבר נמשך כבר כמעט שלוש שנים, ואין שום סימן שהוא עומד להסתיים, והמצב בארץ חמור במיוחד כי המלחמה המקומית שלנו נמשכת בלי סימן לכך שצפוי סיום שלה בקרוב.
ונראה שבמצב העניינים הנוכחי, קשה לי מאוד למצוא עבודה בגלל שילוב בין קושי במציאת תפקידים וקושי בלעבור ראיונות. חלק משמעותי במציאת התפקידים נובע מזה שאני ״כמעט״ מתאימה לתפקידים מסוימים אבל הפער מספיק גדול כדי שמנהלים יעדיפו לא לראיין אותי בכלל אלא להשקיע את הזמן במועמדים אחרים שמתאימים יותר – או לצפות שבראיונות אהיה מצטיינת במיוחד כדי לחפות על מה שאני לא יודעת.
האם זה פתיר? במובן מסוים זו שאלת מיליון הדולר פה. כי מצד אחד ידע אפשר להשלים, גם אם מדובר על תהליך שייקח חודשיים או שלושה, ובאותה מידה גם ראיונות אפשר לתרגל כדי להשתפר. אבל מצד שני יכול להיות שפער הידע גדול מידי, וגם יש גבול לכמה אפשר להשתפר בראיונות.
אני כן יכולה להגיד שכנראה עם השלמת הידע הזו, יפתחו לי עוד לא מעט תפקידים שאתאים אליהם ואוכל להתראיין אליהם בצורה הרבה יותר ״צפופה״.
כמובן שאי אפשר לדעת עד שאני לא מנסה, אבל אני מרגישה במלכוד מסוים – מצד אחד יש קואצ׳ר שיכול לעזור לי, מצד שני אני כבר כמה חודשים דוחה את הפניה אליו בכל מיני תירוצים. כששוחחתי על זה עם קןאצ׳רית שלי, אני חושבת שהחשש שלי בלפנות אליו נובע מזה שהוא יגיד לי שאני לא מספיק טובה.
ברור שמבחינה הגיונית כדאי לי לדעת את זה לכאן או לכאן כדי שאוכל ללמוד לקראת ראיונות ולשפר את היכולות שלי, או להבין שזה מקרה אבוד ולחשוב על שינוי כיוון מקצועי כדי שאוכל למצוא עבודה. אבל רגשית זה קשה מאוד לוותר מבחינתי.
מעבר לזה, יש את הפן הכלכלי של החיפוש. יש לי חסכונות ועקרונית אני אמורה לקבל דמי אבטלה לחצי שנה, אבל יכול להיות שאני בבעיה עם דמי האבטלה כי לא שילמתי ביטוח לאומי כמה חודשים.
הבעיה נובעת מזה שממש לפני שנרשמתי לקבל דמי אבטלה אחרי שהפסקתי לעבוד, גיליתי לחלוטין במקרה שאם דורשים דמי אבטלה תוך פחות מארבע שנים אחרי הבקשה הקודמת, אז האדם נחשב ל״מובטל כרוני״ ולכן מקבל דמי אבטלה מופחתים, גם אם הוא עבד בערך עשרים שנה לפני זה ושילם דמי ביטוח לאומי ולא דרש כלום. לכן גם לא נרשמתי בביטוח לאומי, ולא שילמתי דמי ביטוח לאומי כבר כמה חודשים, ולדעתי נוצר לי שם חוב בגלל זה.
אבל עכשיו בדיוק גיליתי שכדי לקבל דמי אבטלה אני הייתי צריכה לשלם דמי ביטוח לאומי במסגרת 12 החודשים מתוך 18 החודשים האחרונים, וכנראה שפספסתי את המגבלה הזו בחודש בערך.
אני עכשיו מנסה להבין איך לשלם את החוב כדי שאהיה זכאית לקבל דמי אבטלה מלאים, ובמצב כזה – אני בעצם ״מכוסה״ לבערך חצי שנה של דמי אבטלה שבהן אני יכולה להקדיש את הזמן לשפר את היכולות שלי בכל הדברים שכתבתי עליהם קודם.
בשיחה שלנו על המשך החיפוש, הקואצ׳רית שלי כן המליצה שאבחן את המשך הדרך שלי לא רק אחרי חצי שנה של אבטלה אלא בעצם אחרי ארבעה חודשים כדי לבצע הערכת מצב – לא בהכרח ברמה של ״מצאתי עבודה?״ אלא יותר בשאלה האם הצלחתי להשתפר בראיונות ולהשלים פערים, או שאני עדיין באותו מצב שבו אני נמצאת כבר היום?
וכמובן עולה השאלה מה יהיה מצב השוק עוד ארבעה חודשים, כתלות במצב הכלכלי העולמי אבל גם במיוחד בכל מה שקשור למלחמה פה בארץ שמשפיעה כמובן על הכלכלה, ולא לטובה.
במצב שבו לא אמצע עבודה והמצב הכלכלי לא בהכרח ישתפר – יש לי כמה כיוונים שאני יכולה ללכת עליהם.
הראשון יהיה כמובן להגיד שאם אני לא מסוגלת למצוא עבודה, אז הגיע הזמן למצוא מקצוע אחר. הבעיה בכיוון הזה הוא שאין לי עניין במקצועות שהם מחוץ להייטק – הוראה נשמעת לי למשל כמו סיוט (במיוחד כשאני לא אוהבת לעבוד מול ילדים), ובתור סטודנטית עבדתי כמה פעמים בתור מזכירה בעבודות זמניות והייתי ממש נוראית בתפקיד.
כמובן שיש גם עבודות אחרות בהייטק, כמו למשל לעבור לתפקידי בדיקות. זה הרבה פחות נורא מבחינת נושא העניין, במיוחד כשלמשל תפקידי בדיקות כוללים כיום לא פעם גם כתיבה של קוד בסיסי מאוד. הבעיה עם המעבר היא שבעצם במצב כזה יהיה לי מאוד קשה לחזור להיות מתכנתת – כי למעבר כזה יש סטיגמה של מישהי שעברה לעבוד כבודקת בגלל שהיא לא היתה מתכנתת מספיק טובה. אותה סטיגמה קיימת גם עבור מי שלמשל עברה לתפקידים אחרים – או עברה להיות מתכנתת בתפקיד שהוא מחוץ להייטק.
כיוון נוסף יכול להיות למצוא עבודה זמנית שבה אעבוד כמה ימים בשבוע בכמה משמרות כשבמקביל אני אמשיך ללמוד ולהתראיין לתפקידים של מתכנתת כדי להשתמש בכמה שפחות מהחסכונות שלי ואולי אפילו לכסות את המחיה השוטפת שלי עד שאמצא עבודה. זה יכול להיות פתרון מעולה במצב שבו תהיה התקדמות טובה ביכולת שלי ללמוד ולהתראיין – ואם יהיו סימנים שהמלחמה עומדת להסתיים ומצב השוק הולך להשתפר, מה טוב.
התיירת המקרית 
סדרת שיקולים עניינית מאוד.
נדמה לי שהפתרון האחרון שהצעת הכי הגיוני. זה די דומה לשחקן עצמאי, שחי ומפרנס עצמו בעבודות זמניות עד התפקיד הבא שיזכה בו.
בהצלחה
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיLiked by 1 person
חבל שתכנסי לעבודה של משמרות. עבודות כאלה הן בדרך כלל נורא מתישות וגם לא גמישות. משהו שכן, לדעתי, יכול ממש בשבילך הן עבודות לפי פרוייקטים – יש לך משימה, זמן X לבצע אותה, ואת יכולה לעבוד מתי שבא לך. בימים בהם יש לך ראיון, למשל, תוכלי לעבוד יותר בלילה או מוקדם בבוקר. בימים ריקים, תוכלי לעבוד הרבה שעות ברצף. וכמובן, כמו שכתבתי לך פעם קודמת, את יכולה לעבוד כעצמאית – מתן שירותים, לימוד פרטי או בקבוצות.
במצב שלך, אין שום סיבה שתכנסי לעבודה שמשלמת לפי שעה. את לא סטודנטית, וגם יש לך ניסיון מוכח ובטח שגם המלצות.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, השוק מוצף עכשיו באנשים שמוכנים לעבוד על פרוייקטים, ואין הרבה כאלו זמינים לכל בן אדם
מעבר לזה, יש המון אנשים עם ותק וניסיון שמחפשים עבודה כבר המון זמן, ויש הרבה עובדים ומעט משרות. אחרת לא היה בארץ משבר כלכלי.
והבעיה עם להתפשר העל תפקיד זה כמו שכתבתי – ההייטק לא סלחן כלפי מצבים כאלו של שנמוך.
לכן עבודות עם שכר לפי שעה יכול להיות רלוונטי.
אהבתיאהבתי
לא כתבת כאן אבל אני זוכרת שבתחום הזה יש גם לא מעט גילנות ageism
והעדפה לצעירים. זוכרת ששכן שלי בדירה הקודמת פוטר בגיל 45 עקב צמצומים ומעולם לא הצליח לקבל שוב עבודה בתחום.
אם תשיגי עבודה לפי שעה זה אולי באמת הרע במיעוטו. אם לא, אז בהחלט הייתי שוקלת לעבור לתחום הבדיקות, ולהשלים עם העובדה שכנראה לא תהיה דרך חזרה לתכנות. מבאס מאד.
אהבתיLiked by 1 person
התיאוריה סביב גילנות בהייטק היא מורכבת.
קודם כל, תצריך לזכור שההייטק כהייטק – הוא תחום יחסית צעיר, שהתחיל עם אנשים שכיום נמצאים בערך בתחילת או אמצע שנות החמישים שלהם. לכן בעבר תמיד דיברו על זה שאנשים פורשים מהתחום בגיל 35, ואז 40, ואז 45 וכך הלאה כי בקושי היו אנשים בגילאים האלו בהייטק, אבל זה לא נבע מזה שאנשים בהכרח פוטרו מההייטק – אלא נבע מזה שפשוט בתקופות שבהן אנשים בגילאים האלו התחילו לעבוד עדיין לא היה ממש הייטק אלא חברות שאולי היו טכנולוגיות אבל לא הוגדרו כהייטק.
אבל יש היבט נוסף שמשפיע, וזה מעודכנות טכנית. כדי למצוא עבודה, צריך להתאים לפרופיל הידע שקיים בשוק. למי שפרופיל הידע הזה לא ממש תואם – אז הוא יתקשה למצוא עבודה. נכון שעם הגיל יותר קשה למצוא עבודה, אבל זה באמת נובע לא פעם יותר מחוסר עדכון טכני ופחות מהגיל עצמו.
אצלי למשל זה חלק משמעותי מאוד מהבעיה, למרות שהתפקיד האחרון שלי כן קידם אותי כמה צעדים בכיוון הנכון.
ויש עוד נקודה – שלא פעם לתפקידים שהם במהותם ניהוליים הרבה יותר קשה למצוא את התפקיד הבא מאשר למי שנמצא בתפקיד שהוא טכני מאוד. לא פעם אלו שבאמת נפלטים מההייטק הם אנשים שעובדים בתור ״מנהלי פרוייקטים״ למשל, פשוט כי יש שוק קטן יותר לתפקידים כאלו מאשר לתפקידים טכניים. כמובן שזה גם רלוונטי למנהלי אנשים.
וחלק מזה נובע מכך שככל שדרגת הניהול גבוהה יותר, כך מעבר מתפקיד לתפקיד מתבצע יותר דרך קשרים ופחות דרך גיוס ישיר.
לכן יש לפעמים אנשים שעברו לניהול אבל שמרו על ידע טכנולוגי שפשוט חוזרים במצב כזה לתפקידים טכנולוגיים, אבל לא כל אחד עזה את זה או יכול לחזור לתפקיד טכני.
ותראי, יש כמה תפקידים מלבד בדיקות שיכולים להתאים לי כמו למשל תפקידי דאטה אנליסט ואחרים. או כמובן להפוך למתכנתת בגוף שהוא לא הייטק כמו משרדים ממשלתיים או בתי חולים. בדיקות ספציפית יכול להיות דווקא בעייתי כי מנהלי בדיקות לא אוהבים לגייס מתכנתים – הם חוששים שמי ששואף להיות מתכנת רואה בתפקיד הבדיקות ספציפית תפקיד שממנו קל יחסית להגיע לתפקידי פיתוח בחברה.
אהבתיאהבתי
רק אתקן אותך שההייטק התחיל עוד הרבה קודם, ועבדו בו הרבה מאד אנשים שהיום הם בגילי ויש לא מעט אפילו בגיל של אבא שלי
אהבתיאהבתי
תראי, לא כל חברה שעוסקת בטכנולוגיה נחשבת לחברת הייטק. בהייטק לרוב מדובר על האקוסיסטם שבו נפתחים הרבה סטארטאפים חדשים וחברות בינלאומיות רבות נכנסות לישראל דרך רכישה של הסטארטאפים האלו. זה התחיל בצורה משמעותית רק באמצע או סוף שנות התשעים.
הרבה מאוד מהחברות הותיקות האלו לא נחשבות כחלק מההייטק. לי יצא בשני הסבבים האחרונים שלי להתראיין לכמה גופים כאלו, ולמרות שבהחלט יש בהם טכנולוגיה שלפעמים היא גם מאוד מורכבת – אפשר לראות שהגרסאות של הטכנולוגיה שהם משתמשים בהן יחסית ישנות מבחינת שפות תכנות שבהם כתובות התוכנות שלהן, והגרסאות של השפה שהם משתמשים בה.
ֿזה לא חלילה אומר שהעבודה בחברות האלו לא מעניינת או חשובה. להיפך, לפעמים הדגש של ההייטק על חדשנות הוא מוגזם, ויש הרבה תחומים שהם לא הייטק שהתוכנות בהן חשובות משמעותית
אהבתיאהבתי
דרך אגב, בתור מי שעבדה בזמנו באמדוקס, היא חברה שנחשבת מאוד גבולית מבחינת השיוך שלה להייטק בגלל הרמה הטכנולוגית הנמוכה שלה. מצד שני, היא אחת החברות הכי מצליחות כלכלית שאי פעם יצאו מישראל..
אהבתיאהבתי
עוד הערה – חשוב לי להגיד שההפרדה הזו בין ההייטק לבין חברות טכנולוגיות שהן לא הייטק לא נובעת משיפוט כלשהו על חברות כאלו או אחרות. לכל אחת מהחברות האלו יש חשיבות, ויש להן יתרונות – וכמובן גם חסרונות, כשלרוב מדובר על דברים שמשלימים אחד את השני (למשל בחברות שהן לא הייטק יש באופן כללי יותר יציבות תעסוקתית מאשר בחברות הייטק).
זה גם לא משהו שיפוטי על תחום העיסוק שהוא לא הייטק. גם הוא עוסק בתחומים חשובים, לא פעם הרבה יותר מאשר כמה מהעיסוקים בהייטק (קחי לדוגמא בנקים שהם ״מיושנים״ כביכול לעומת חברות גיימינג שהן הייטק). גם בחברות שהן ״לא הייטק״ יש אנשים עם יכולות גבוהות.
פשוט מדובר על צורת עבודה שונה מבחינת גישה לאיך עובדים ואיך מחדשים ואיך מקדמים דברים, שהיא משהו שהתחיל בארץ אי שם באמצע או סוף שנות התשעים.
אהבתיאהבתי
אני חושב שההשוואה שאת עושה למי שהחלימה מסרטן מסכן חיים הוא קצת דרמטי מדי…
נראה לי שכדאי קודם כל מצד אחד להיפגש עם הקואצ'ר הזה באופן לא מחייב ולשמוע מה יש לו לומר ומצד שני לבדוק את מצבך עם ביטוח לאומי. אחרי זה תדעי קצת יותר טוב מה האופציות שלך.
לעבור לגוף ממשלתי, בנק, חברת ביטוח וכדומה יכול להיות רעיון טוב – אני עשיתי משהו דומה לפני תשע שנים ופחות חושש מפיטורים…
שיהיה בהצלחה!
אהבתיLiked by 1 person
היא עצמה מרצה על כך שהמסקנות שלה מהחוויה הן לא אישיות אלא כלליות יותר ורלוונטיות להמון מצבים בחיים…
ובהחלט שינוי למקום יותר יציב נותן יתרונות שונים.
אהבתיאהבתי
אכן המצב קשה. קשה אובייקטיבית בגלל המצב של ההיטק עכשיו. יש פחות השקעות ויש פחות צורך בעובדים.
הייתה גם לי תקופה בין עבודות שהייתה לי קשה למרות שלא הגעתי לזמן כה רב כמו שאצלך.
הפתרון שאני מצאתי היה לשנות מסלול בתוך סוג העבודה. הייתי מיקרוביולוגית ועברתי מעבודה במעבדת בית חולים לעבודה במעבדת מזון. בסך הכל יש חיידקים גם באנשים חולים וגם במזון למרות שהעבודה במזון פחות מעניינת ופחות מתגמלת. אחרי כמה שנים חזרתי לעבוד בבית חולים.
לגבייך להשתפר בראיונות זה בהחלט חשוב ואולי גם לנסות לשנות מסלול.
אני מרגישה לא נוח לייעץ כאשר אין לי מושג במקצוע שלך, אבל זו ההרגשה שלי.
בכל מקרה, בהצלחה!
אהבתיLiked by 1 person
תודה רבה על העצות!
אהבתיאהבתי
יש המון דברים שאפשר לעשות במהלך תקופת המובטלות, והיום גם מעסיקים יודעים שלוקח יותר זמן למצוא עבודה, כך שזה ממש לא נורא שאת לא עובדת חצי שנה.
אבל כדי להיות פרודוקטיביים צריך גם ליעל את הזמן הפנוי שלנו ולעשות דברים שיפתחו לנו חלונות קטנים להתקדמות.
זה בעצם להעשיר את הידע שלך בדברים שהם יותר נדרשים היום מאשר הידע שיש לך, לקחת קורסים שיעשירו את הידע שלך וגם את הניסיון שלך.
לצאת מההייטק למשהו אחר?
אני לא חושבת שבשום תפקיד אחר את תצליחי להרוויח שכר כפי שמרוויחים בהייטק בתחום עיסוק שלך (פיתוח/תכנות).
זה לעבור משכר יפה לשכר שהוא מעט מעל למינימום.
אם את חייבת כי אין לך כסף להתקיים, ניחא.
וזה גם בעייתי להגיע למצב שאת עובדת במשרה מלאה ואת צריכה גם לצאת לחפש עבודה.
אני לא באמת יודעת מה הפתרון המתאים עבורך, נראה לי שזה משהו שרק את יכולה לענות על זה. אם את לא יכולה לקבל דמי אבטלה, שכן יכולים להחזיק אותך באוויר עוד בערך חצי שנה, ואת באמת צריכה הכנסה אז כדאי לחשוב על פתרון שכן יתאים לך.
אם יש לך חוב לביטוח לאומי את יכולה כמובן לשלם אותו.
גם דמי אבטלה חלקיים זה סכום נאה כי את מקבלת את זה חלקי בהתאם לשכר שהרווחת.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, דמי האבטלה הם חלקיים מאוד בהייטק מלכתחילה, וגם כשאת מקבלת דמי אבטלה מלאים הם נמוכים בכמה אלפי שקלים מהמשכורת. אז להוריד עוד מזה, במיוחד כשתוך כמה חודשים אני יוכלה לקבל דמי אבטלה מלאים – נשמע לי מיותר.
אהבתיאהבתי
דמי האבטלה הם חלקיים לכולם, אף אחד לא מקבל דמי אבטלה בתור 100% מהשכר שהוא עבד בו עד כה.
אבל בלי קשר לזה, יש סכום מקסימלי שאפשר לקבל, כך שלצורך העניין בעבודה בהייטק את עוברת אותו, אז מן הסתם את תקבלי פחות ממה שהיית מרוויחה.
עדיין זה יותר ממה שרוב האנשים מרווחים, וזה עדיף כל כלום.
אהבתיLiked by 1 person