על ביקור בסופיה

הפוסט הזה של משפחת אפק (שלדעתי לרוב כותבת ינינה) מספר על ביקור שלהם בעיר סופיה בבולגריה.

גם אני הייתי שם, בקיץ של 2011. זה קרה בערך חודש אחרי שחזרתי מטיול ארוך באלסקה, והיה לי נחמד לטוס לשם לנסיעת עבודה של קצת פחות משבוע.

נסעתי לשם בעיקר כדי להדריך כמה קולגות שלנו מבולגריה על מוצר שאני עבדתי עליו די עצמאית עד אז למשך תקופה מסוימת. כשרק התחלתי לעבוד עליו, היינו שלוש מתכנתות בצוות שעבדו עליו, אבל בשנים מאז שתי העובדות האחרות פוטרו (אחת בגלל קיצוצים, השניה בגלל סיבות מקצועיות). לכן רצו באופן טבעי שיהיו עוד כמה אנשים שיכירו את המוצר במחלקה, החברה בבולגריה היו הכתובת הטבעית לזה – ואני נשלחתי להדריך אותם.

השבוע שביליתי שם היה מעניין ודי נחמד. הקולגות האלו היו קולגות שהכרתי כבר מראש והיינו ביחסים טובים, כך שהיה לי נוח ונעים לעבוד איתם ככל עוד הם לא היו עסוקים מידי.

גם המלון היה מאוד נחמד, ובאחד הבקרים בו כשאכלתי ארוחת בוקר יצא לי גם לפגוש מישהו שהכרתי בחברה הקודמת שבה עבדתי, כמה שנים לפני כן. הוא היה ידוע בתור בן אדם שלא מסוגל לדבר בשקט, או בעצם לא היה מסוגל לדבר בכלל. היה לו רק ווליום אחד: צעקות. אבל מאחורי החזות הצעקנית היה אדם מאוד נחמד ומפרגן למי שבאמת זכה להכיר אותו, והוא שמח לשוחח איתי למרות שלא ממש יצא לנו לעבוד יחד בחברה הקודמת או לשמור על קשר מאז.

מה שהיה מאוד מעניין בעיני זה שבניגוד לרשומה המאוד מפורטת של ינינה, איכשהו הקולגות שלי לא ממש נתנו לי טיפים על איפה לטייל בעיר, כאילו הם אולי אפילו קצת התביישו בה.

ויכול להיות שחלק מהדברים באמת עלו למודעות, גם של התושבים עצמם, רק בשנים האחרונות אבל לא היו קיימים בכלל לפני עשור ומשהו.

אבל אני שואלת את עצמי אולי הבושה של הקולגות שלי נבעה מזה שהעיר עצמה עדיין היתה (וכנראה גם היום) סובייטית ומיושנת – בלי להבין שאולי זה חלק מהקסם שלה עבור תיירים מערביים בכלל וישראלים בפרט, בניגוד להרבה מאוד יעדים אחרים במזרח אירופה שהפכו למתויירים מידי ולכן ״התמערבו״ (למשל כמו פראג) ולכן הם פחות מעניינים ומיוחדים?