לפני בערך שבועיים, ראיתי הודעה באחת מהקבוצות המקצועיות שאני חברה בהן (שמשום מה חלק מאוד משמעותי מהן הן קבוצות של נשים) שבה מישהי הציעה כרטיסים מוזלים לכנס מקצועי. מדובר היה על מצב שבו אנשים או חברות תרמו כמה כרטיסים עבור מי שלא יכול להרשות לעצמו לרכוש כרטיסים לבד (או לשכנע את החברה שלו לרכוש לו כרטיסים). היה באופן עקרוני צריך למלא טופס עם פרטים אישיים – פלוס הסבר למה אני ״ראויה״ לקבל כרטיס בהנחה משמעותית (150 ש״ח במקום 850 ש״ח, ברובן לכיסוי עלויות של שכירת מקום וכיבוד קל).
מדובר היה על תחום שבו עבדתי עד הקורונה, ואני מודה שבאופן אישי אני לא ממש מתה עליו – אבל בגלל המצב הכלכלי הגרוע בשוק מדובר על משהו שיכול להיות שימושי גם אם לא אטרקטיבי במיוחד.
את ההודעה ראיתי רק כמה שעות לפני הדד ליין שבו אפשר היה להירשם כדי לנסות לקבל כרטיסים, ולמען האמת גם לא הייתי בטוחה שאני עומדת בדד ליין, אבל החלטתי בכל זאת לנסות להירשם – ולהסביר שאני כרגע מחפשת עבודה אחרי פיטורים ולכן חשוב לי להשתתף בכנס כדי לרענן את הידע שלי.
למזלי הצלחתי לבקש את הכרטיס בזמן, או שפשוט האריכו את הזמן כי נשארו כרטיסים – ואישרו לי כרטיס במחיר סמלי.
למרות שביום או היומיים שלפני הכנס, אמרתי לעצמי שאולי זו היתה טעות. כבר יש לי את השגרה שלי של לצאת בבוקר לחדר הכושר ואז לחזור הביתה ולנוח קצת לפני שאני מבלה את כל היום ליד המחשב, בתקווה שבין עיסוק בבלוגים וצפיה בסרטונים גם אצליח להשקיע זמן בלימודים לקראת ראיונות או בהגשת מועמדות למשרות שונות. מעבר לזה, כשאני בכנס לא אוכל לענות על שיחות של מגייסות אם הן יחזרו אלי, וזה נשמע לי מסוכן.
גם לא הייתי בטוחה שאחרי כל כך הרבה זמן בלי מסגרת, תהיה לי את היכולת להתרכז בהרצאות במשך יום שלם. זכרתי כמה קשה זה היה לי בעבודה הקודמת שלי בימים הראשונים אחרי שהתחלתי לעבוד אחרי חצי שנה חופשה.
ויש את העובדה שהייתי צריכה להגיע לשם לבד. בעבר הגעתי לכנסים כאלו עם חברים לעבודה, ולרוב היינו מסתובבים בכנס יחד בקבוצות כאלו של אנשים שמכירים אחד את השני. במצב כזה היה ברור לי שאהיה חריגה בנוף – ושיהיה לי ״קשה״ להשתלב בקבוצות הקיימות האלו.
עקרונית אני אחת מאותם אנשים שאין להם בעיה להעסיק את עצמם עם ספר או משהו דומה, אבל יותר הטרידה אותי המחשבה שמישהו ישים לב לזה שאני בודדה וזה יראה מאוד מוזר או חריג וייצור רושם גרוע. ולא רציתי ליצור רושם גרוע כי לכו תדעו מי מהם עוד אפגוש בתהליך חיפוש העבודה שלי.
אבל לא היה לי נעים להבריז. מעבר לעובדה ששילמתי על הכרטיסים סכום כסף מסוים, מישהו אחר שילם כנראה את הסכום שהשלים את העלות של הכרטיס שלי לעלות המקורית שלו, ולא היה לי נעים על זה שמישהו אחר ״בזבז״ כסף כדי שאני לא אגיע לכנס.
ובאמת נוצר מצב שבו קיבלתי כמה שיחות ממגייסות. כשהן לא הצליחו להשיג אותי כי הטלפון שלי היה על שקט או כבוי, הן פשוט שלחו לי הודעה באימייל או בווטסאפ וחזרתי אליהן באחת ההפסקות.
וכן, זה היה מוזר להסתובב לבד בקהל שבו רוב האנשים הגיעו בקבוצות. ביום השני של הכנס גיליתי שהיו כמה חבר׳ה שהגיעו אליו מהחברה הקודמת שבה עבדתי. בבוקר כשנכנסתי למרכז שבו נערך הכנס נתקלתי במקרה באחד מהם וישבתי לידו כדי לשוחח איתו בזמן שהוא המתין לחברים שלו. אבל כשהם הגיעו הוא נפרד ממני והלך להצטרף אליהם לקפה, והרגשתי שהוא רומז לי שהוא לא מעוניין שאצטרף. גם כשבמקרה עברתי לידם בדרך לעמדת הקפה הרגשתי חוסר נעימות.
אבל לא הייתי היחידה שהיתה שם לבד, וביום שני בצהרים ניגשה אלי מישהי והציגה את עצמה, כנראה בניסיון ליצור קשרים כי מישהו אמר לה שזה חשוב לעשות את זה בכנסים. אפשר היה לראות שהיא מישהי שהיכולת לשוחח עם זרים קצת קשה לה, אבל היא באמת ניסתה ליצור קשרים. אני נתתי לה כמה טיפים לגבי קבוצות שבהן היא תוכל למצוא משרות לחיפוש עבודה והמלצה על קואצ׳ר שיכול לעזור לה להשתפר בראיונות. היא ניסתה לעזור לי בדברים אחרים.
בסופו של דבר היה כיף לצאת מהבית לכמה ימים, למרות שבסופו של דבר אני צריכה לחזור למציאות שבה אני חוזרת הביתה לחיפוש עבודה, וצריכה להתכונן לקראת השיחה הראשונה שלי עם הקואצ׳ר הטכני ולהמשיך לשלוח קורות חיים.
החתולים שלי יהיו מרוצים, כי נראה לי שהם מאוד התגעגעו אלי ביומיים האלו.
התיירת המקרית 
אז איך היה בסוף הכנס? היה מעניין? מרגישה שעזר במשהו?
יוצא לי ללכת פה ושם לכנסים ומעולם לא יצא לי ללכת עם מישהו. קרה שהלכתי ואז ראיתי אנשים שאני מכירה (מכנסים קודמים) אבל, בעקרון, העניין בכנסים הוא להכיר והרבה מאוד אנשים מגיעים לבד. פשוט צריך לקלוט קבוצה של אנשים שנראים נחמדים או, כמו זו שדיברה איתך עשתה, לקלוט מישהו שעומד לבד, ולהשתלב. תמיד לפני כנסים אני גם מסתכלת על רשימת המציגים ובודקת אם יש מישהו מעניין. אם יש, אני מנסה ליצור קשר לפני הכנס (לרוב ללא הצלחה) ובכנס עצמו, אני באה ומציגה את עצמי ומתחילה בשיחה. אני תמיד מכינה גם משהו שימשוך את תשומת הלב של אותו אדם, כדי שלא ישכח ממני מיד אחרי הכנס (זה עובד, ואחרי הכנס אני לרוב מקבלת מיילים).
באותה מידה, בכנס מקצועי, אפשר "לצוד" מעסיקים פוטנציאליים 🙂
אהבתיLiked by 1 person
בכנסים מקצועיים בתחום ההייטק, לרוב מקום העבודה הוא זה שמממן את העלות של הכנס ולכן לרוב רוכש כמות של כמה כרטיסים, ונשלחים כמה עובדים רלוונטיים. לרוב זה בא מאותו תקציב של קורסים מקצועיים במובן הזה.
לכן למשל אני לא הייתי משקיעה את הסכום המלא של הכנס רק כדי להגיע אליו, גם אם הוא הועיל לי מבחינה מקצועית כי מדובר על סכום שהוא גבוה יחסית עבורי (850 ש״ח לפני ההנחה) אבל זניח לחברות.
לכן מאוד נדיר לראות אנשים בודדים בכנסים, ולרוב מדובר על אנשים כמוני שהצליחו במקרה לרכוש כרטיסים בהוזלה וגילו את זה רק במקרה. הבחורה הזו למשל גם היתה מישהי שרכשה את הכרטיסים דרך קבוצת הפייסבוק שאני רכשתי ממנה את הכרטיסים.
ולמען האמת, לפעמים צריך לדעת איך לנהל שיחות כאלו בצורה טובה. הכרתי כמה אנשים שלמשל התחילו שיחות כאלו ולא הבינו איתותים מתי הם מתחילים להפסיק לעניין את מי שעומד מולם או אפילו מתחילים להעיק עליו. תחשבי למשל על מצב שבו מישהו יוזם איתך שיחה ולא מפסיק כדי לאפשר לך להכין כוס קפה או ללכת לאכול צהרים כי הוא לא מפסיק לדבר.
אהבתיאהבתי
גם באקדמיה הכרטיסים מאוד יקרים וממומנים על ידי תקציב המחקר (שזה שקול למעסיק, כי זה משלם גם משכורת. לעיתים קורה שזוכים במלגת השתתפות). הכנס האחרון אליו נרשמתי עלה לי 650 יורו + עלויות למלון + תחבורה. כמובן שלא הייתי משלמת את זה מכספי.
עצם זה שראית אנשים שלא ידעו לזהות איתותים לזה שהם לא רצויים מעיד על זה שאת כן יודעת לזהות איתותים כאלה. ברור שצריך מינימום מודעות עצמית ויחסי אנוש כדי לדבר עם אנשים, אבל זה נכון תמיד. אם לא זה, הסיכוי להתקדם די זהה ללקוות שיגיע האביר על הסוס הלבן. חבל לפספס הזדמנויות רק בגלל חשש, גם אם הוא מבוסס.
אהבתיאהבתי
השאלה היא להתקדם למה?
הסיכוי שיש להם בחברה תפקיד פתוח שהם יוכלו להפנות אותי אליו כרגע הוא יחסית נמוך. וסביר להניח שהם מכירים כל כך הרבה אנשים במהלך הכנסים האלו שהסיכוי שדווקא אותי הם יזכרו מכולם לתפקיד הזה הוא אפסי במקרה הטוב.
אהבתיאהבתי
יופי שהלכת והתגברת על הפחדים. בהצלחה בהמשך
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
טוב שהלכת. אחרי כל כך הרבה זמן בבית את בסכנה של כניסה להרגלים של חוסר פעולה. מעבר לחדר כושר, כמובן, שמצוין שאת מתמידה, את בעצם רוב הזמן בבית לבד וזה לא בריא. סומכת על החתולים שלך שיסתדרו בהעדרך
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה לחלוטין, למרות שבעצם זה היה המצב שלי בשנים האחרונות כי עבדנו כמעט לחלוטין מהבית. אני מקווה למצוא עוד הזדמנויות לצאת מהבית ולפגוש אנשים.
אהבתיאהבתי
גם אני חושבת שזה מצוין שהלכת, למרות כל החששות והלבטים.
ואני גם חושבת שטוב שיצא לך לדבר עם עוד מישהי – אני גם מישהי שקשה לה להתחיל לדבר עם כל מיני אנשים סתם כך, אבל כשעוד הייתי בעולם ההייטק שמעתי הרצאה על חשיבות ה"Mingling" ממישהו שאני מאוד מעריכה. הוא אמר שהדבר הכי חשוב בכנסים הללו זה לא עוד הרצאה או עוד gadget מתוחכם שלומדים עליו – אלא הכרת אנשים. וזה הרבה יותר מסובך לנו נפשית להתחיל לדבר עם אנשים זרים מאשר להבין כל מיני אלגוריתמים מתוסבכים אבל הגיוניים מבחינה מתמטית או לוגית.
אז כל הכבוד שיצאת, ושהצלחת גם לדבר עם אנשים.
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
תראי, לא היתה לי בעיה לשוחח לסמול טוק של דקה או שתיים עם אנשים. למשל לפני ההרצאה הראשונה ביום הראשון יצא לי לשוחח שתיים שלוש דקות עם האדם שהתיישב לידי, וכך גם עם הקולגה שלי לשעבר בבוקר השני. כן יותר קשה לי להתחיל ליזום שיחה שתוביל לקשר מקצועי משמעותי – במיוחד כשאני לרוב מרגישה שאני נאלצת כך להדחף לתוך קבוצה של אנשים שכבר מכירים מראש.
אהבתיאהבתי
כמו כולם לפניי, חשוב לצאת מהבית, לפגוש אנשים, אולי אפילו, כפי שכתבת, קצת "נטוורקינג", בחינת, שלח לחמך!
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט
אהבתיLiked by 1 person
האם תוכלי להעלות קישורים לקבוצות המקצועיות האלו על מנת שאוכל להצטרף?
תודה
אהבתיאהבתי
את מוזמנת לחפש ״נשים בהיטק״, ״ההייטקיסטיות של ישראל״ בפייסבוק.
אהבתיאהבתי
תודה, לא הכרתי
אהבתיאהבתי
אני חושבת שהייתי הולכת לכנסים מקצועיים בעיקר בעשור הראשון שעבדתי, במיוחד בשנים הראשונות, אז האינטרנט לא היה נגיש כמו שהוא היום ולמעשה לא היו בו כל הדברים כפי שיש היום. זאת אומרת שאם רצית ללמוד משהו בתחום היית יכולה לעשות את זה רק ע"י ללמוד ממש קורס או לקרוא ספר עב כרס שדרכו תלמדי את מה שצריך.
זה היה עולם מאוד שונה ממה שהוא היום וגם טנולוגיות חדשות היו מציגים ככה.
אני תמיד הייתי הולכת לבד לכנסים כאלה, לרוב הייתי האישה היחידה (התפקיד המקצועי שלי זה תפקיד שלרוב עושים כמעט אך ורק גברים , או לפחות כך זה בארץ, למרות שזה משתפר עם השנים). ואף פעם לא הייתה לי בעיה ליצור קשרים עם האנשים שיצא לי להכיר שם על הדרך.
לימים הדבר הזה היה נקרא נטוורקינג.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שלא פעם ההרצאות הן התחלה של לימוד של משהו שנשמע מעניין, לא משהו שמחליף קורס או ספר מלא.
אהבתיאהבתי