הטיול לאלסקה – התחלה מוקדמת לחצי השני של הטיול (ונסיעה במעבורת)

החלק השני של הטיול התחיל מוקדם בבוקר, ויש את אלו שיגידו שאפילו מדובר על ״עדיין בלילה״. היינו אמורים להפגש עם הקבוצה והמדריכים בערך בחמש או חמש וחצי לפנות בוקר באותה נקודה שבה הורידו אותנו יומיים לפני כן שהיתה קצת רחוקה מאיזור המלונות.

כזכור כשירדנו מהאוטובוס בסוף החלק הראשון של הטיול – נסעתי למלון שלי באוטובוס. אבל יום לפני כן, אחרי שגיליתי שאבד לי כרטיס האשראי, התחלתי לחפש כספומט שיהיה מוכן לקבל גוגל פיי (מסתבר שבארה״ב אמורים להיות כאלו), שמתי לב שהלכתי כמעט עד נקודת המפגש וחזרה – ולכן החלטתי לחסוך כסף וללכת ברגל גם בבוקר, למרות שהייתי צריכה לחזור לאוטובוס עם תיק גדול ומלא בבגדים שהיתי אמורה לכבס ערב לפני אבל לא הספקתי, ושאר ציוד על הגב.

בדרך לשם פגשתי כמה בנות שגם הן היו באופן ברור חלק מהטיול, אבל הן הלכו מהר יותר ממני אז אמרנו שנתראה כשנגיע לנקודת המפגש.

---

כפי שניתן להבין, בכל חלק מהטיול היו מטיילים שונים. היינו שישה אנשים שהצטרפו לטיול לכל אורכו – אני, רופא צעיר מאוסטרליה, סטודנטית מגרמניה שבדיוק סיימה תואר בארה״ב ועמדה לחזור הביתה, מיסי שכבר הזכרתי בכמה מהרשומות הקודמות שלי שהיתה כימאית באוניברסיטה באיזור ניו אורלינס, מי שהפך להיות בן הזוג שלה במהלך הטיול – וחבר שלו שהוא ספרדי במקור אבל גר בארה״ב.

אבל כל שאר החבר׳ה שטיילו איתנו בשבועיים הקודמים סיימו את הטיול שלהם כשהגענו לג׳ונו – ובאותו בוקר הצטרפו אלינו המון חבר׳ה חדשים.

כמובן שהם היו צריכים לקבל את התדריך שאנחנו קיבלנו בתחילת הטיול, אבל בגלל שאנחנו כבר שמענו אותו אז בזמן הזה אנחנו קישקשנו בינינו לבין עצמינו, ואז הם עלו לאוטובוס. אנחנו ה״ותיקים״ נאלצנו לחכות בחוץ ועלינו רק אחריהם.

למדריכים היתה תיאוריה שבה מטיילים שנשארים יחד מקבוצות קודמות נוטים להצמד יחד ופחות נפתחים למטיילים חדשים, ולכן כדי ״להקל״ עלינו להתחבר איתם, עלינו לאוטובוס רק אחריהם כדי שלא נשב יחד אלא נאלץ למצוא מקומות ישיבה נפרדים וכך להתחיל לשוחח איתם ולהכיר אותם.

אני אישית הרגשתי שההתייחסות הזו אלינו קצת ילדותית, וזו לא היתה ההזדמנות היחידה שהרגשתי כך. למשל כשבישלנו אוכל, הרגשת שהמדריכה מתייחסת אלינו כמו לבני נוער צעירים – וכשהיא רצתה להסביר לנו על איך להתנהל באיורים שבהם היתה סכנת דובים, היא התלבשה בתלבושת של דוב.

חשוב לציין שהחברה כם מוציאה טיולים לתלמידים בחטיבות ביניים, והיחס של המדריכה והטקטיקות שלה הרגישו לי כאילו הם מתאימים בול לקבוצת הגילאים הזו, ושהיא קצת שכחה שבטיולים של המבוגרים היחס שלה קצת פחות מתאים.

---

הסיבה לכך שהיינו צריכים להגיע מוקדם מאוד לנקודת המפגש היתה כי היינו צריכים להגיע למעבורת מאוד מוקדמת שתוביל אותנו לעיר היינס, שלדעתי יצאה בערך בשבע בבוקר. היתה לנו כמובן נסיעה לא קצרה לנקודת היציאה של המעבורת, וכמובן שהיינו צריכים להגיע אליה זמן מסוים מראש כדי להספיק לעלות עליה.

נסענו במעבורת דומה במסלול ההפוך כמה ימים לפני כן כשנסענו מסקאגווי לג׳ונו, כשהיינס נמצאת מאוד קרוב לסקאגווי.

בטיול הקודם שלי לאלסקה, ב 2011, נסענו לא מעט במעבורות, אבל רוב הנסיעות היו בשעות הלילה. לפעמים זו היתה חוויה נחמדה, למשל כשהגענו במעבורת לג׳ונו בשעת הזריחה. אבל אני חושבת שהפעם רצו לתת לנו לנסוע במעבורות במהלך היום כדי שנוכל להנות מהנופים.

החוויה של לנסוע במעבורות בלילות היו מאוד קרות, בין השאר כי נאלצנו לישון בחוץ – כי שכירת חדרים עלתה כסף. בטיול הנוכחי היינו אמורים במקור גם לישון על הספינה, אבל הבעלים הודיע שהוא הולך לשכור לנו חדר משותף כדי שנוכל לישון בלילה, אבל בסופו של דבר זה בוטל כי לוחות הזמנים של הטיול השתנו ובסוף הנסיעה מסקאגווי לג׳ונו בחלק הראשון לטיול ואז הנסיעה חזרה להיינס היו שתי הנסיעות היחידות שלנו במעבורות, שכל אחת לקחה בערך שלוש שעות.

רק בדיעבד קלטתי שהבית הלבן על האי מוכר לי, ושכבר צילמתי אותו בטיול שלי ב 2011. רק שאז היה מאחורי הבית והאי היו על ההרים הרבה יותר שלג (ומזג האוויר היה קצת יותר ערפילי וחורפי).

חשוב לציין שהטיול הפעם היה ב״איחור״ של שבועיים פלוס מינוס לעומת הטיול הקודם ולכן זה יכול להסביר למה היה הרבה פחות שלג מאחורי הבית (וכמובן עם וריאציות על כמות השלג שיורדות כל שנה), אבל עולה השאלה עד כמה זה קשור גם להתחממות הגלובאלית.