זה הנושא של השרביט החם השבוע, ואנחנו אמורים לכתוב על שגרת השישי שלנו.
כשהייתי ילדה, למדנו בימי שישי יום קצר. גם בצבא עבדתי בתפקיד שבו עבדתי במשמרות כך שלא היו לנו ״חמשושים״.
אני מניחה שרק באוניברסיטה ״זכיתי״ לימי שישי שהיו ברובם חופשיים, למרות שמידי פעם מרצים היו קובעים בהם שיעורי חזרה לפני מבחנים אם הם רצו לעזור לנו להתכונן.
פעם בשבועיים או שלושה הייתי נוסעת לבקר בסוף השבוע את ההורים, אבל לרוב הייתי נשארת בבאר שבע ללמוד. לרוב בבוקר הייתי יוצאת לקניות, ובמהלך סוף השבוע גם הייתי מכינה אוכל שיספיק לי לכמה ימים במהלך השבוע.
כשהתחלתי לעבוד, ימי שישי היו חופשיים עבורי, ובהתחלה הייתי לא פעם מבקרת את ההורים שלי. גם אחי ואחותי היו מבקרים אותם בסופי השבוע בתדירות גבוהה כך שהיינו לא פעם מבלים בתור משפחה את הארוחות בסוף השבוע.
אבל עם הזמן, אני חושבת ששלושתנו מצאנו מסגרות אחרות במקום המגורים שלנו לחגוג את סופי השבוע בבית. אני לא חושבת שהייתי ״יוצאת״ בכל סוף שבוע, אבל למשל מנצלת את הזמן לניסיון וסדר יותר יסודיים בבית (כולל למשל סידור ארונות) שלא היה לי זמן אליהם במהלך השבוע. לא פעם זה גם אפשר לי לצאת לטייל באיזור הבית שלי, עם חברים או לפעמים לבד.
בדיעבד אני מבינה שלמרות שכשהיינו ילדים היתה לנו מסורת של ארוחות שישי וארוחות בשבת בצהריים (אחרי שבבוקר בילינו בבריכה שאליה היה לנו מנוי), לא שמרנו על המסגרת הזו כשאנחנו ה״ילדים״ התבגרנו. אולי חלקית זה נבע מהעובדה שההורים שלנו גרים בירושלים ואנחנו גרים באיזור המרכז, כך שהנסיעה הלוך וחזור היא קצת ארוכה מידי בשביל נסיעה הלוך וחזור רק לארוחת ערב.
אני מניחה שכשהאחיינים שלי היו צעירים מאוד אפשר היה להשאר לישון אצל ההורים שלי, אבל כיוןם הם גדולים יותר ובבית של ההורים שלי אין מספיק מקום כדי לאפשר לכולם לישון בנוחות.
וזה מצחיק, כשאחותי התחתנה היא סיפרה לאמא שלי שהיא מאוד מאוכזבת מכך שלא היינו משפחה מגובשת יותר, והיא מאוד שמחה שהמשפחה של גיסי היתה משפחה מאוד קרובה שתמיד היתה בה ארוחה משפחתית מלאה בשישי בערב או לפחות בשבת בצהרים.
מצד שני אחותי עצמה לא ממש פעלה כדי לנסות לגרום לנו להיות משפחה מגובשת יותר בכך שהיא יכלה למשל ליזום יותר ארוחות משפחתיות (אפילו אם היא היתה מעודדת אותנו לבקר אצל ההורים יחד ולא מזמינה את כל המשפחה אליה לארוחות). גם עם הזמן היא הבינה שמאחורי הגיבוש כביכול שהיא ראתה במשפחה של בעלה היתה גם הרבה מאוד פוליטיקה נסתרת, במיוחד בין הגיסות השונות במשפחה שחלקן בוחשות בכל מיני דרכים מאחורי הקלעים.
למען האמת בתקופות החגים האחרונות התחלתי לשים לב לזה שאחי ואחותי והמשפחות שלהם מגיעים הרבה פחות לחגוג עם ההורים שלי. אני בתור הבת הלא נשואה מקפידה להגיע אליהם בכל סיטואציה כזו, אבל מורגש שקשה להם שלא כל המשפחה מתאספת בחגים.
יכול להיות שהמתיחות הבטחונית בשנה וקצת אחרונות משפיעה לרעה על תדירות המפגשים האלו. הייתי אומרת משהו לאחי ואחותי אבל אני מבינה שההורים שלי מעדיפים שלא אגיד כלום ולכן אני נמנעת.
התיירת המקרית 
אני חושב שזו דרכו של עולם, כשהצאצאים עפים להם מהקן ומקימים לעצמם משפחה חדשה. בעבר, כשהאנשים חיו באותו מקום/כפר/עיירה ל-שבט או למשפחה הגדולה ולהתכנסויות הקבועות היה תפקיד חשוב. כיום?
אנחנו מכירים את סרטי "חג המולד" או עונת החגים בארה"ב בהם המשפחה הגדולה מתכנסת ואז פיצוצים מכל עבר. אצלנו זה כנראה קורה בפסח או ב"חגים", והרבה ישראלים פתרו בעיות אלה בהיעלמות מהתכנסויות אלה.
אהבתיLiked by 1 person
סרטים לא בהכרח משקפים את המציאות המשפחתית, ורמת הפיצוצים במציאות ברוב המכריע של המקרים לא מתקרבת אפילו לזו שאנחנו רואים בסרטים.
ואחי ואחותי והמשפחות שלהם כן חוגגים עם המשפחה – אבל ברוב המקרים עם המשפחה של הגיס או הגיסה שלי במקום עם ההורים. הם פשוט מרגישים מחויבות, ואל בהכרח חושבים על איך ההורים שלי מרגישים כשהם נשארים לבד.
אהבתיאהבתי
ברור לגמרי, שהסרטים מייצרים דרמות שאינן "נושקות" תמיד למציאות כמות שהיא.
הבחירה של אחיך/אחותך מצביעה על הבחירה שלהם ב"שבט" אחר, ולא במשפחת המוצא.
אהבתיאהבתי
או שפשוט יש במשפחות האחרות יותר מחויבות ולחץ להגיע בחג כי ״כולם מגיעים״.
אהבתיאהבתי
נכון.
בכל מקרה, משפחת המוצא כבר איננה "החשובה". פעם אמרתי לבן שלי, שמשפחת רעייתו כמו משפת בן זוגה של בתי היא משפחה ענקית [שבט, ממש. אם כולם מגיעים מדובר על למעלה ממאה בני אדם] שאני לא מכיר ענין כזה, וזה נראה כלכך מפתה בחום, בקרבה, בעזרה ההדדית.
זכיתי למבט עקום, ואז לסדרת סיפורים קשה.
נדמה לי שהורייך ואנחנו לא ממש ראינו את ההיבט של "השבט" כמרכזי. אצל אבי, כעסים על משפחתו אצל אמי, בת יחידה ללא שארי בשר אחרים בארץ.
אהבתיאהבתי
יש גם בקרבה הזו גם לא מעט פוליטיקה לא נעימה ומעמדות שונים בין בני המשפחה עצמם, זה לא בהכרח מקום נעים.
אהבתיLiked by 1 person
נכון מאוד.
יאק
אניי זוכר את המריבות של אבי עם בני משפחתו, את הנתק מאחיו – מעל 20 שנים.
אני מרוצה ממצבי כמות שהוא עכשיו. לא מפריע לי שלא באים לאכול [גם כך זו טרחת ענק בשבילי, כי אני המבשל, למרות שאני ממש אוהב לבשל – אבל יש הבדל בין לבשל לשניים לבין לבשל לארבעה או לשישה או ל-גם ילדים.]
אהבתיLiked by 1 person
איכשהו כשילדים מתבגרים, מקימים משפחות משל עצמם ונכנס גם גורם הצד השני, הדינמיקות משתנות ומתאימות את עצמן לאופי של המשפחה החדשה המתהווה.
את צודקת שאם אחותך רוצה יותר גיבוש במשפחה הגרעינית שלכם, זו גם אחריותה לגרום לזה לקרות
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט זו אחריותה של אחותי,
מצד שני קצת קשה לי שלהורים שלי אין עם מי לחגוג את החגים ושזה מאוד מפריע להם.
ברור שיש כאן קושי מסוים – המשפחה של גיסתי היא משפחה דתית כך שאי אפשר פשוט להתארח אצלם לארוחת החג ואז לנהוג חזרה הביתה, אלא חייבים להתארח לכל אורך החג וזה משהו שבאמת מחייב מידי.
כשההורים של גיסי היו מארחים אז הם באמת היו דואגים להזמין גם אותי ואת ההורים שלי, ולאחותי זה באמת היה מאוד נוח שכולנו חוגגים יחד. אבל בשנים האחרונות מי שמארח הם כבר לא ההורים של גיסי שהם כבר מאוד מבוגרים (ואבא שלי גיסי סבל תקופה ארוכה מסרטן והטיפולים בו) אלא האחים והאחות של גיסי, ואיתם יש לנו הרבה פחות קרבה ולכן מאוד טבעי שלא נוזמן אליהם.
אהבתיאהבתי
העלית נושא לא פשוט של ארוחות משפחתיות, ילדים שעוזבים את הקן, הקמת משפחה חדשה ועוד.
כשההורים שלי גרו בירושלים היינו נוסעים אליהם מפעם לפעם לארוחת ערב בהחלטה ספונטנית וזה היה מאוד נחמד. היום הכל מתוכנן מראש (וההורים כבר לא הורים – אמא שלי נפטרה ואבא דמנטי)
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שאמא שלי היתה מעדיפה לדעת כמה שעות מראש או אפילו יום מראש על ביקור כדי שהיא תוכל להתכונן ולבשל, כי קשה לה כבר בגילה לבשל בספונטניות.
ואני מצטערת לשמוע על ההורים שלך.
אהבתיאהבתי
תודה.
כשהיינו באים להורים שלי בספונטניות היינו גם מביאים אוכל…
אבל העיקר היה המפגש ולא האוכל
אהבתיLiked by 1 person
אמא שלי מספיק פולניה כדי לרצות להכין דברים בעצמה, במיוחד כל מיני פינוקים לנכדים שלרוב ההורים שלי לא מחזיקים בבית.
אהבתיאהבתי
יום ששי האחרון
בשבילי היה ערב ששי אולד פאשן
)https://youtu.be/H72i4o8pGdI?si=2OgkvSHdvPHZ9w3z)
עם חלק מהמשפחה ששומר שבת
אז כמובן שגם אני מוזמן, וכמובן שגם מוצע לי על ידי ההורים שאני אשאר לישון אצלם.
די משעמם הדיון על זה שאני לא רוצה את זה וזכותי לדאוג לעצמי, ובכלל מי אמר שאם אני לא מחזיק רכב אני צריך שאמא ואאבא יספקו את המענה ל"בעיה" הזאת?
אהבתיאהבתי
לא ממש הבנתי מה הקשר בין רכב להורים.
אהבתיאהבתי
שעם רכב הייתי פשוט נוסע הביתה בלי שהמשפחה תדאג וגם בלי סימפוזיונים מיותרים על כך שלא בא לי להישאר לישון אצלם.
אהבתיLiked by 1 person