בשיחה האחרונה שלי עם הקואצ׳רית שאני עובדת איתה עלה נושא שקצת הפריע לי.
היא רצתה שלפני שאתחיל לעבוד עם קואצ׳ר בתחום הטכני, שאגדיר לעצמי איזו חברה מתאים לי לעבוד בה. מסתבר שיש לה כלי אבחוני כקואצ׳רית שיכול לעזור לי להבין מה ה״ערכים״ שחשובים לי במקום העבודה.
״הערכים״ הם בעצם פרמטרים מסוימים של מקום העבודה – למשל היציבות שלו. נניח מישהו שמחפש יציבות יהיה מישהו שיעדיף לעבוד בחברות גדולות ומבוססות ולא בסטארטאפים, ומישהו אחר יכול להגיד שדווקא היציבות של החברות הגדולות מפריעה לו (כי בחברות גדולות יש הרבה נהלים) והוא מעדיף את חוסר הרשמיות של סטארטאפים.
אבל מן הסתם כל ערך כזה הוא משהו שנתון לפרשנות אישית. למשל אחד הערכים הוא הצורך לעבוד במקום שבו אנשים שומרים בצורה מאוד מוקפדת על כללים. אם מישהו עובד במקום שבו עוסקים בחומרים מסוכנים, אז המשמעות של שמירה על הערך הזה היא שמדובר על מקום מסודר עם כללי בטיחות שנכפים בצורה טובה – ומקום שבו זה לא קיים הוא מקום שבו הסיכוי לתאונה הוא גדול יותר ולכן זה מקום שהוא לא טוב מבחינה בטיחותית.
אבל במקום שבו יש אפשרות לגמישות מסוימת בכללים, מי שחייב להצמד אליהם בלי לותר וקשה לו שאחרים חורגים מהם – הוא מישהו שהוא כנראה מאוד נוקשה בהרגלים והאמונות שלו, אולי אוטיסט במובן מסוים, שלא מרגיש טוב עם חריגה רק בגלל שהיא חריגה ובגלל ש״כך צריך לעבוד״ – ולא בגלל שהתוצאה של החריגה היא כזו חמורה.
אי ההסמכה שלי עם הקואצ׳רית נבע בעצם מהפרשנות שלה לערך שבו היא טענה שאני זקוקה להערכה של המנהלים שלי.אומרת שאני צריכה עבודה שבה אני אוכל לבלוט בתור מישהו ותיקה ועם ״מעמד״ – כלומר מישהי שעוסקת במה שהיא כבר מכירה.
הבעיה עם האמירה הזו היא כפולה.
החלק הראשון הוא שהרגשתי שהיא מפרשנת את הרצון שלי בהערכה במין צורך להיות המובילה והבכירה, מה שיתאפשר רק עם הידע הקיים שלי שהוא כידוע למי שקורא לאורך זמן בבלוג מיושן.
אבל מבחינתי לא חשוב להיות מובילה או בכירה – יותר חשוב לי לעבוד בסביבה שבה פשוט יעריכו אותי ואת היכולות שאני מביאה מעבר לטכנולוגיה, גם אם יהיה מישהו מוביל אחר בסביבה. וזה מאוד הפריעה לי שהיא דחפה דווקא לקבלה של הפרשנות שלה ולא לזו שלי.
החלק השני נובע ממשהו שכבר כתבתי עליו פה בבלוג, וזו העובדה שבגלל שהידע שלי מיושן, זה מקשה עלי להגיע לתפקידים, וזה אפילו יותר קשה עכשיו בתקופה של משבר כלכלי. ואני מניחה שבשנים הבאות זה רק ילך ויחמיר. לכן בעיני להישאר באיזור הנוחות הזה הוא צעד מאוד בעייתי. לכן אני חושבת שהדחיפה הזו להישאר באיזור הזה היא מאוד בעייתית בעיני.
בעצם בהסתכלות אחורנית אני זוכרת כמה מקרים שבהם הקואצ׳רית ממש דחפה אותי להמשיך בתהליכי ראיונות לתפקידים שיותר מסתמכים על יכולות מיושנות, אפילו אם היה מדובר על חברות שלא רק שלא היו מקדמות אותי מבחינה מקצועית אלא אפילו מחמירות את הבעיה לאורך זמן. מבחינתה זה תמיד היה מסיבות של ״בריא לנסות להרחיב את החיפוש כמה שאפשר״ או ״שווה להתראיין עד הסוף כדי שתהיה האפשרות, גם אם תבחרי לא לקחת את התפקיד בסוף״.
יכול להיות שזו הדרך שלה להוביל אותי ״להבין לבד״ את המסר, אבל במקביל אני מרגישה שזה פשוט מסלול שלא מתאים לי – במיוחד כשמקבוצות מקצועיות אני מקבלת מסר שניתן להשלים לפחות חלקית את הפערים המקצועיים באופן עצמאי.
ברור שזה לא מצב פשוט, במיוחד במצב שבו השוק במצב כלכלי גרוע – במצב כלכלי סביר ואפילו טוב כנראה שחברות היו מוכנות להתפשר על ידע כזה או אחר. אבל לוותר מראש על יכולת להתקדם נשמעת לי טקטיקה בעייתית ממש כמו זו שתתעקש על תפקיד שיש לי בו חוסרי ידע רציניים רק כי לשם אני רוצה להתקדם – כי בשני המקרים אני לוקחת את הפתרון לקצה הכי קיצוני.
התשובה למה אני כן יכולה לעשות ולצפות יכולה להגיע לי מהדרכה בפן המקצועי, משהו שהקואצ׳רית שלי לא יכולה לספק, ובדיוק עמדתי לפנות למישהו שכן יכול לתת לי את הייעוץ הזה – אבל לבקשתה של הקואצ׳רית שלי עיכבתי את הפניה אליו כדי לעבור איתה את ההדרכה הזו של הערכים. אבל במהלך המפגש בגלל שהדיון הפך להיות דווקא על הנושא הטכני, והרגשתי שאני זקוקה למידע מהקואצ׳ר המקצועי כדי שהדיון יהיה משמעותי.
בסוף הדיון הרגשתי ממש עצבנית וכועסת, ואני חושבת שזה היה מאוד מורגש.
בדיעבד אני חושהת שהכעס הזה נבע מכמה סיבות – כשהברורה מאליה היא העובדה שכנראה אני מתחברת פחות לנושא הזה של ה״ערכים״. כלומר ברור לי שיש פרמטרים שלפיהם נמדדת התאמה בין העובד למקום העבודה – אבל הכימות הזה של כל דבר למשהו שהוא אבסולוטי והפרשנות שהיא כפתה עליה מרגישה לי פחות מתאימה. מעבר לזה, אני לא חושבת שאפשר כרגע לבחון מקום עבודה בלי שאני פותרת את הבעיות שיש לי בפן המקצועי.
ויש גם כמה דברים מסביב שמתחילים להרגיש לי לא נעימים. למשל עכשיו כשאני לא עובדת לוח הזמנים שלי גמיש יותר, אז נוח לי יחסית להעביר את הפגישה במקרה שהקואצ׳רית צריכה להעביר אותה – אם למשל מעבירים לה את הימים שבהם היא עובדת במשרד, או שיש לאחד מהלקוחות האחרים שלה ראיון דחוף או בלת״ם. והוא צריך להפגש איתה.
אבל לאחרונה אני מרגישה שמרוב גמישות כבר הפגישות בינינו הפכו למשהו שברור מאליו שאפשר להזיז, לא משהו שאפשר לבקש להזיז כי אין ברירה אחרת. לא זכור לי מתי בפעם האחרונה קבענו פגישה והיא התקיימה בזמן שקבענו בלי בקשה לגמישות או הזזות.
וגם היה במפגש עוד האירוע שהפריע לי: המבדק שעשינו היה אמור להיות מבדק ליכולות והרצונות שלי, אבל באחת השאלות הקואצ׳רית לקחה את זה לכיוון של ״איך את מציגה את הדברים למעסיק״ באופן לא צפוי.
ברור שיש דברים שלא נאמרים בראיון – ממש כמו שאני עובדת בשביל משכורת (ובשביל ללמוד ולהתפתח כדי שתהיה לי משכורת לאורך זמן), גם המעביד בסה״כ רוצה מישהו או מישהי שיתנו לו תפוקה כמה שיותר גדולה. אבל כמו שהעובד יגיד תמיד איך הוא יכול ואפילו רוצה לתרום לחברה, גם המעביד יגיד איך הוא מתייחס יפה לעובדים שלו.
אבל בסופו של דבר אני צריכה קודם כל להבין מה סדרי העדיפויות שלי בחיפוש עבודה לפני שאני משכנעת את החברה כמה שווה לה לגייס אותי. וגם אם ייקח לי יותר זמן למצוא כך תפקיד , בעיני הפן הטכני מספיק חשוב כדי לא ללכת למקום שיהיה מבחינתי מאוד גרוע מבחינה מקצועית ויחמיר את המצב שלי. ושימו לב שאני לא אומרת שאני מחפשת שיפור אלא שמה דגש על לא להחמיר את הבעיה, ולא מחפשת לשפר אותה באופן מוחלט כאן ועכשיו.
כלומר אני לא מחפשת את התפקיד המושלם מוכנה להתפשר – אבל עד כ=גבול מסוים, ואני מרגישה שאולי הקואצ׳רית לא מכבדת את הגבול הזה.
מעבר לזה, אני גם לא מרגישה בנוח לבזבז את זמנם של המראיינים אם התפקיד באמת לא רלוונטי עבורי. זה לא רק עניין של ״קארמה״ – אלא גם העובדה שברור לי שמישהי שמתראיינת ואז פוסלת את התפקיד רק בגלל המהות שלו יכולה להיתפס מאוד רע על ידי החברה והצוות שראיין אותה, ואי אפשר לדעת אם ומתי אתקל שוב באותם אנשים שהיו חלק מהתהליך.
זה מזכיר לי שכשסיימתי את התואר, מצאתי דירה במרכז עם מישהי מהלימודים שהסתדרנו טוב יחד בעבודה על תרגילים, אבל פחות בתור שותפות לדירה. אחרי המגורים איתה עברתי לארה״ב לכמה שנים והקשר בינינו התנתק, אבל כמה שנים אחרי שחזרתי חיפשתי שוב עבודה – והתפקיד שמצאתי היה במחלקה שבה היא עבדה, והיינו צריכות לפעמים לעבוד יחד. למזלנו היחסים בינינו לא הסתיימו בפיצוץ ולא היו אפילו קרובים לכך אז יכולנו לחזור ולעבוד יחד בצורה טובה, אבל זה מעיד על עד כמה העולם לפעמים קטן ועד כמה אי אפשר לדעת איפה תפגשו שוב אנשים.
התיירת המקרית 
אני מצטערת לומר לך אבל אני ממש לא מבינה איך הקאוצ'רית הזאת עוזרת לך למצוא עבודה, או להבין מה את רוצה לחפש ו/או להשיג. גם נראה שהיא בכלל לא מבינה את השוק את הצרכים שיש לו ואת מה שאת צריכה לעשות כדי לקבל תפקיד שמתאים לך.
אני גם לא מכירה אף אחד שהציעו לו תפקיד טוב ואמר להם מצטער אני לא מוכן לעבוד אצלכם כי הערכים שלכם לא מתאימים לי.
את מראה לא היית מציעה את עצמך לתפקיד, נגיד בחברה שעוסקת בפורונו או הימורים, אם זה נוגד את הערכים שלך.
והקאוצ'רית שלך אומרת לך שאת צריכה להישאר בנישה שלך שכמו שאת כתבת מיושנת ולא עדכנית במקום גם ללמוד משהו חדש להרחיב את האופקים שלך כדי שיהיו לך יותר אופציות פתוחות מבחינת הצעות עבודה.
ובואי נודה על האמת, רוב האנשים כשהם מחפשים עבודה, לא יכולים לבחור בין כמה הצעות טובות, הרוב מקבלים הצעה אחת טובה ובה הם צריכים לבחור. לרוב האנשים אין הפריווילגיה לשבת בבית עד שתגיע הצעת העבודה המושלמת. זה פשוט לא קורה.
והתפיסה של הקאוצ'רית שלך והדברים שהיא אומרת לך שכך את צריכה לעשות וכך את צריכה לפעול בסופו של דבר זו חרב פיפיות שפוגעת ותפגע בך.
דבר נוסף שאני לא מבינה זה למה את מאפשרת לבן אדם זר לקבוע לך ו/או להגיד לך מה את צריכה לעשות. את לא יודעת מה את צריכה לעשות כאדם עובד? כאדם שמחפש עבודה?
הרי את עובדת לא מעט שנים יש לך ניסיון רב גם בעבודה בתחום שלך וגם עם אנשים, את יודעת להסתדר. למה את צריכה שבן אדם אחר שהוא לא את יגיד לך מה את צריכה לעשות?
כי נראה לי שממה שאת כותבת פה את יודעת טוב מאוד מה את רוצה והקאוצ'רית שאת הולכת אליה עושה ממה שאת חושבת ורוצה ביצה מקושקשת, ובמקום לכוון אותך למטרות שלך ולהצלחה גורמת לך להישאר במקום עוד ועוד וכך היא מרוויחה עוד ביקורים שלה אצלך (ז"א את משלמת לה כסף).
אהבתיLiked by 1 person
תראי, הקואצ׳רית הזו מכירה את השוק בתור מגייסת מהצד של משאבי אנוש. ויכול להיות שמבחינתה היא רוצה לעודד אותי להתפשר על משהו שהיא רואה כבתור מציאותי – ואולי נראה לה שמה שאני מחפשת הוא לא מציאותי כרגע, ולא יהיה מציאותי גם בזמן הקרוב, ואני הרי לא יכולה להשאר מובטלת לזמן בלתי מוגבל.
השאלה שפתוחה פה היא הפן המקצועי – איך אני משתפרת בראיונות שאני כבר כן מגיעה אליהם, ועד כמה אני יכולה לשפר את הכישורים שלי לטווח הרחוק יותר כדי שתהיה לי האפשרות להגיש מועמדות ליותר תפקידים.
וזה פן טכני שגם היא עצמה מודה שהיא לא מכירה, ואני צריכה ייעוץ ממישהו אחר שכן מתמחה בפן הטכני.
ראבל לה היה חשוב לעבור קודם על ה״ערכים״ – לא במובן של לעבוד בתעשיות שאני רואה כלא מוסריות, אלא יותר על איפה מתאים לי לעבוד. למשל יש אנשים שרוצים לעבוד בחברות שהן יציבות אז יתאים להם לחפש בחברות גדולות, ואחרים שאוהבים את האתגר בסטארטאפים דווקא. או למשל יש אנשים שחשובה להם המשכורת הגבוהה ואחרים שחשוב להם שיהיה להם יותר ימי עבודה מהבית ולא המשרד. אלו מבחינתה ה״ערכים״ שהיא מדברת עליהם.
אהבתיאהבתי
את יודעת טוב מאוד שלאנשים מ-HR אין מושג בשיט לגבי ידע וניסיון טכני/מקצועי.
הדבר היחיד שהיא יכולה לעזור לך בו זה איך לעבור את השלב של הראיון מול ה-HR.
חוץ מזה נשמע שהיא לא עובדת כרגע במשאבי אנוש ולכן גם לא יודעת כמה המצב בשוק כאוטי ומורכב כי היא מדברת כאילו היא נמצאת באיזו עננה שהכל בסדר יש גיוסי ענק ומונחות בפנייך עשרות אופציות כשלמעשה זה ממש לא נכון.
וממה שאני מבינה ממך הבעיה שלך בראיונות עבודה לא קשורה לראיון מול הHR אלא הראיונות מול אנשי המקצוע, האנשים הטכניים שאת צריכה להרשים ביכולות שלך.
איך בדיוק היא אמורה לעזור לך פה כשיש לה אפס ידע בנושא הזה?
איך בדיוק היא אמורה לגרום לך להגיע למסקנות שהזכרת שאת צריכה להגיע אליהן (כמו להשתפר בראיונות הטכניים, את הכישורים שלך וכיו"ב) כשאין לה שום ידע בנושא?
בעיני את סתם מבזבזת את הזמן שלך ואת הכסף שלך כשאת הולכת אליה כי היא לא מקדמת אותך כרגע בכלום.
היא גם לא רואה אותך בכל העסק הזה, כי את בעצמך אומרת שאת לא יכולה להישאר מובטלת לזמן בלתי מוגבל. וכשאת נמצאת במקום כזה ומעסיקים מן הסתם לא רודפים אחרייך עם הצעות עבודה,את לא יכולה להרשות לעצמך את הערכים שאת מדברת עליהם כמו ההבדלים בין חברות גדולות או סטארטאפים. או המשכורת הכי גבוהה או כמה ימים תוכלי לעבוד מהבית או לא.
כל הדברים האלה שהזכרת, ממה שאת אומרת את לא במקום שאת יכולה לחכות למשרה שתציע אותם.
אם את מצמצמת לעצמך את האופציות לאיזה חברות את יכולה לשלוח קו"ח ולאיזה לא לפי ה"ערכים" שהיא העלתה, הסיכוי שלך למצוא עבודה קטן – כי את תכווני את עצמך לתחום הרבה יותר קטן ומצומצם.
אם את יכולה להרשות לעצמך ולמשוך את הזמן ולהגיש את הקו"ח רק לחברות שמתאימות ל"ערכים" שלך זה סבבה, אבל זה ממש לא משתמע מהדברים שאת כותבת.
אהבתיאהבתי
כמה דברים.
קודם כל, הערכים האלו אמורים להביע התאמה למקום העבודה. אם יש הבדלים קיצוניים מאוד בין מה שאני מחפשת למה שהחברה מציעה – אז כנראה שלאורך זמן אני לא אצליח להשאר לעבוד בה.
אני אתן לך דוגמא: תקחי למשל אמא לילדים קטנים שחשוב לה לעבוד בשעות סבירות כדי שהיא תוכל להיות עם הילדים אחרי הגנים ובית הספר. במצב כזה אם היא תגויס לחברה שדורשת הרבה שעות נוספות וזמינות מעכשיו לעכשיו – גם היא תסבול כי היא היא תיקרע בין העבודה לילדים, וגם מקום העבודה לא יהיה מרוצה ממנה כי בעיניו היא לא עובדת מספיק. וכנראה שמהר מאוד או היא תחליט לעזוב, או שהחברה תפטר אותה כי היא לא משקיעה מספיק שעות.
אז מישהי כזו גם כשהיא מחפשת עבודה וממש צריכה אותה – יש דברים שהיא יודעת שיובילו למקום עבודה לא מתאים ולעזיבה מהירה מידי, והיא צריכה לוודא שהיא לא נופלת על מקום כזה.
עכשיו ברור שזה לא משהו מוחלט, ושאני כעובדת צריכה להתפשר. אני למשל אשמח לעבוד קרוב לבית כדי שלא אצטרך לבלות הרבה שעות ביום בנסיעות, אבל למשל אתמול היה לי ראיון בחברה בפ״ת בחברה שאני צריכה ללכת בערך עשר דקות רק כדי להגיע לתחנות אוטובוס או לרכבת הקלה, ובשני המקרים אני צריכה גם להחליף אוטובוס כדי להגיע הביתה. אז נכון שזה יכול להיות מעיק לנסוע כך, אבל אני מוכנה להתפשר כך בשביל עבודה.
אי ההסכמה שלי איתה נובע מזה שהיא מנסה לטעון שאני היא זו שלא מתפשרת מספיק על הפן הטכני, ומבחינתה אני צריכה ״להתנפל״ על כל תפקיד שמציעים לי. הבעיה היא שהיו לי שתיים או שלוש הצעות שמבחינה טכנית היו איומות – למשל תפקיד אחד שבו עסקו בהתאמה של תוכנה לניהול משאבים של מייקרוסופט ללקוחות, וזה נעשה בשפה ייחודית של מייקרוסופט שאף אחד לא משתמש בה. זה מבחינה טכנית תפקיד שמאוד יכול לדרדר אותי מבחינה מקצועית, גם בגלל השפה וגם בגלל שהעבודה בתפקיד פשוטה מידי.
ודרך אגב, היא עובדת במשרה חלקית בתור מנהלת משאבי אנוש של כמה חברות קטנות, כאלו שכנראה לא יכולות להרשות לעצמן משאבי אנוש במשרה מלאה ולכן היא עובדת בהן יום בשבוע בערך לנושאי משאבי אנוש וגיוס. כך שיש לה ניסיון עדכני בגיוסים והיא מכירה את מצב השוק.
אהבתיאהבתי
אבל בואי נסכים שמלכתחילה לא היית פונה לחברות שהערכים שלהן קיצוניים מדיי ממה שאת מחפשת מבחינת תנאים, ואלה דברים שאת יכולה לדעת בראיון הטלפוני הראשוני שאז בודקים התאמה.
ברור שאת לא צריכה ללכת לראיונות בכל חברה שתציע לך.
ורוב החברות היום נותנות תנאים דומים. מי שנמצא בקיצון קודם כל בעיה שלהם ושנית אני בטוחה שבמקומות כאלה יש תחלופת עובדים גבוהה.
אני זוכרת שלפני כמה וכמה שנים הגעתי לראיון עבודה בחברה שבה בראיון אמרו לי שהם מצפים מכל בן אדם לתת 3-4 שעות נוספות כל יום כי ככה כל העובדים עושים.
אמרתי למראיין באותו רגע שתודה, אבל לא תודה וחבל שהם לא אמרו לי את זה בראיון הטלפוני כי אם הייתי יודעת מראש לא הייתי באה בכלל.
וחברות שלא מכבדות היום WLB לא באמת שווה לעבוד בהן. כך שרוב החברות היום כן מיישרות קו, החלק היחיד שבעייתי בהרבה מאוד מקומות זה העניין של עבודה מהבית, רוב החברות רוצות שהעובדים שלהן יגיעו לעבוד במשרד (אפילו שאין בעיה לעבוד מהבית).
אבל במה שכתבת בפוסט זה נראה שהקאוצ'רית מצמצמת לך יותר מדיי את האפשרויות. היא בעצם אומרת לך להגיש קו"ח רק למשרות שמתאימות ב90%-100% למה שאת רוצה – הכוונה לכל המכלול, וזה מוריד לך המון אופציות.
בהתחשב שאמרת שאת לא יכולה להיות במצב מובטל לזמן בלתי מוגבל, זה משהו שאת לא יכולה לעשות. ואפילו אני זוכרת שכתבת פוסט שחשבת להתפשר וללכת לעבוד בכלל במשהו אחר שלא קשור לתחום שלך עד שתמצאי עבודה.
אני לא מכירה אנשים שמבחינת זה שמקום העבודה צריך להיות קרוב לבית זה deal breaker הסיכוי למצוא דבר כזה הוא ממש קטן. ברור שזה יהיה יותר נוח אבל זה לא כ"כ מעשי. את הרי מחפשת בטווח ערים ספציפי (למשל גוש דן) אבל לא תסעי עד חיפה או ירושלים בשביל עבודה. ואת לא תצמצמי את טווח החיפושים שלך לרדיוס הקרוב לבית שלך כי זה לא מעשי.
עצם זה שכתבת שהיא אומרת לך להתפשר על הפן הטכני מראה שאין לה מושג בזה בשיט. ז"א התפיסה שלה שמבחינתה את יכולה לעבוד בכל עבודה העיקר שתעבדי.
קודם כל זו תפיסה ממש ארכאית, שנית אם היית פועלת לפי העצה שלה זה היה פוגע בך בסופו של דבר כי ברגע שאת יוצאת מהלופ ועובדת פתאום במשהו אחר, קשה מאוד לחזור חזרה לתחום שעבדת בו וגם זה אומר לענות על כל מיני שאלות למה עשית את זה.
הרבה מאוד אנשים מנצלים את הזמן של בין עבודות כדי ללמוד דברים חדשים ולרענן את הידע שלהם, לא את הכל לומדים תוך כדי עבודה.
חוץ מזה זה ממש לא טוב לאנשים להתקבע על תחום מסויים שרק חברות מאוד ספציפיות צריכות אותו כי זה תוקע אותך בנישה שבשום מקום אחר אין לה ביקוש. בדיוק כמו הדוגמא שנתת על השפה הייחודי של מייקרוסופט שאף אחד לא משתמש בה.
בתחום שלך כשאת מחפשת עבודה את מחפשת מקום שיקדם אותך מקצועית לא שייקח אותך אחורה.
ושוב אחד הדברים שאותה קאוצ'רית לא מבינה ולכן גם לא טובה עבורך.
כי במשאבי אנוש אין לך לאן להתקדם באמת וזה שהיא עובדת יום בשבוע ממש לא אומר שהיא מרגישה את איך שהשוק עובד ומה קורה בו במיוחד כשהיא עובדת עם חברות קטנות.
זה שיש לה ניסיון בגיוסים – זה מהצד של משאבי אנוש, זה ממש לא החלק החשוב שאת צריכה לעבור בהתחלה שזה הראיון הטכני ששם את צריכה לזרוח ולהרשים (ובעצם למכור את עצמך).
ובמקום שהיא תגרום לך להעלות את היוקרה של עצמך היא אומרת לך למכור את עצמך בנזיד עדשים ולקחת כל עבודה.
לכן כתבתי בתגובה הקודמת שלי שהיא מזיקה לך.
היא לא רואה את התמונה הכוללת אלא רק את הצד שלה (משאבי אנוש), והיא לא מסתכלת מעבר לקצה האף שלה כדי לראות את התמונה המלאה.
ות'כלס זו גם לא תהיה הבעיה שלה – היא מרוויחה את הכסף מהפגישות איתך, ואם את תידפקי אין לה שום אחריות על הבחירות שלך.
בעיני את תופסת ממנה הרבה יותר ממה שמגיע לה.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, המצב בשוק עכשיו מאוד קשה, יש יותר מחפשי עבודה שפוטרו ופחות תפקידים.
פעם היה מספיק להראות יכולת חשיבה, גם אם הראיון לא היה ממש מושלם – והיית עוברת לשלב הבא והיו בוחנים את היכולת שלך לחשוב. עכשיו תפספסי פרט הכי קטן בראיון או שייקח לך כמה שניות יותר לחשוב על התשובה לעומת מישהו אחר – ויפסלו אותך מיד.
לכן חשוב להתפשר על תפקידים, אבל עד גבול מסוים.
לגבי העבודה רחוק מהבית – יש סיבה לזה שמבחינה חוקית אם מעבירים את מיקום העבודה מעל למרחק מסוים, אז אפשר להתפטר כדין מפוטר. אני מכירה באופן אישי שני אנשים שעזבו את החברה שעבדתי בה בזמנו ברגע שהיא העבירה את המשרדים מהרצליה לאיירפורט סיטי בגלל שזה האריך להם כל כך את הנסיעה שזה הפך את החיים שלהם לבלתי נסבלים ולא היתה להם אפשרות לראות את הילדים כך ברמה היומיומית.
אהבתיאהבתי
אני יודעת שהמצב בשוק קשה, המצב קשה כבר כמעט ארבע שנים.
היה את המשבר של הקורונה רק יצאנו ממנו ונכנסנו למלחמה הזאת שגם הכניסה את כל השוק למשבר.
אבל האם זה אומר להתפשר על כל דבר? כמו למשל ללכת לעבוד בתחום שהוא לא המקצוע שלך או משהו שמוריד אותך מבחינה מקצועית – דבר שבסופו של דבר יפגע בסיכוייך למצוא עבודה טובה כשהמצב ישתפר – בעיני לא!
ראיון עבודה זה בעצם שיחת מכירות בה החברה מוכרת את התפקיד והתנאים לך ואת מוכרת את עצמך להם, ולכן את צריכה להפציץ בראיונות הטכניים שזה החלק החשוב ביותר של הראיון עבודה.
כשדיברתי על מקום עבודה רחוק מהבית דיברתי על מרחק סביר.
רוב האנשים לא עובדים בעבודה שנמצאת בעיר בה הם גרים וגם לא בערים השכנות או בערים הקרובות.
אני חושבת שבעיקר מי שנמצא בגוש דן הוא דיי מפונק לגבי זמני נסיעות כי במקום עבודה האחרון שלי (שהיה בת"א) היו אנשים שהגיעו לעבודה מ: ירושלים, בית שמש, אשדוד, אשקלון, שדרות, נתיבות, חיפה והקריות ולאף אחד/ת מהם לא הייתה בעיה להגיע לעבודה בת"א.
לא אני ממש לא אומרת שאת צריכה ללכת לעבוד במקום רחוק כמו חיפה או ירושלים, חלק ניכר ממקומות התעסוקה נמצאים בגוש דן ודרום השרון, במיוחד חברות הייטק.
הנסיעה בתחבורה ציבורית פשוט הופכת את ההגעה ליותר בעייתית והיא גם יכולה לקחת יותר זמן (ואני יודעת את זה כי הייתי מתניידת בתחב"צ).
הרעת תנאים עקב מעבר של מקום עבודה למקום אחר, זה עניין אחר לגמרי.
העניין שמדובר על מרחק בקו אווירי (40 ק"מ להורים לילדים ו60 ק"מ ללא ילדים) כך שזה כולל איזורים דיי נרחבים בארץ.
זה גם תלוי מה המעסיק מספק. סתם בתור דוגמא לפני 20 שנה בערך עבדתי בחברה שהייתה נמצאת בפ"ת והם החליטו שיקר שם אז הם החליטו לצאת מגוש דן ולעבור ליקום. כדי לא לגרום לזה שכל העובדים שלהם מאזור המרכז יתפטרו (כי יקום היה אז חתיכת חור שאין ממש איך להגיע אליו גם לא בתחבורה ציבורית) אז הם הקימו מערך הסעות שהיה מסיע את העובדים הלוך וחזור למקום העבודה מכל אחת מהערים במרכז שגרו שם עובדים שלהם.
כמובן שהיית צריכה להגיע למקום שממנו יוצאת ההסעה כי לא היו אוספים אותך מהבית.
גם לאינטל שיושבים בקריית גת יש מערך הסעות של עובדים, שגרים בערים במרכז הארץ כדי שיהיה להם קל להגיע לעבודה .
אהבתיאהבתי
חשבת פעם על זה שעובדים מכל הארץ נאלצים להגיע לגוש דן לעבוד למרות שנורא לא נוח להם כי פשוט אין מספיק הייטק בחיפה, ירושלים או כל מקום אחר – והשוק מתרכז בתל אביב, ולכן הם צריכים להחליט האם למצוא עבודה לא משתלמת איפה שהם גרים או להשאר בהייטק ולסבול נסיעות ארוכות כל יום?
ויש לזה מחיר למשל שהם צריכים למצוא סידור שמישהו אחר יאסוף באופן קבוע ילדים קטנים ממסגרות וישאר איתם בבית.
אהבתיאהבתי
אני יודעת שיש ריכוזיות של מקומות עבודה בעיקר באזור גוש דן, לא אני יצרתי אותו.
אני עד היום לא מבינה מה הסיבה של חברות שהיו מפוזרות ברחבי הארץ לעבור ספציפית לגוש דן שהיא הרבה יותר יקרה מהמקומות בהם הן היו לפני כן, אבל עובדה שזה מה שיש.
את לא תוכלי לקבוע לחברה איפה לפתוח משרדים.
לפני 10-15 שנה לא מעט אנשים שהכרתי עברו לאזור הצפון (חיפה, קריות, טבעון וכדומה) כי היה שם יותר זול והדלק היה יחסית זול, אז הם אמרו שלפחות שם הם יכולים לקנות בית/דירה ולא אכפת להם לנסוע כל יום למרכז. כמו שאת יודעת הרבה מאוד דברים השתנו מאז והדלק עלה מאוד. אבל כן אז היו לא מעט אנשים שעשו את השיקול הזה.
זה אפילו לא המדינה שיצרה את הסיטואציה שרוב החברות מתרכזות בגוש דן.
זה החברות עצמן שנמשכות למקום הזה כי זה מרכז עסקים ענקי, עד כדי כך שאפילו סטארטאפים פותחים את המשרדים שלהם שם ולא במקום אחר זול יותר.
אני חושבת גם שהבעיה בארץ היא שהכבישים כל כך פקוקים והתחבורה הציבורית גרועה ולא נותנת מענה הולם למי שצריך להגיע לעבודה.
כי לנסוע בבוקר ברכבת/אוטובוס עמוסים לעייפה שאין מקום לשבת ואת מרגישה כמו בקופסת סרדינים אומר שיש בעיה.
ההבדל בעיני בימינו זה שהקורונה לימדה אותנו שאין בעיה לעבוד מהבית (לפחות בחלק ניכר מסוגי העבודה) – אז כשמקום עבודה מאפשר את זה ולא כל יום צריך להגיע מרחוק לעבודה זה מאוד מקל. הבעיה היא שרוב החברות רוצות שהעובדים שלהן יגיעו לעבוד במשרד.
אהבתיאהבתי
יש במרכז יותר עבודות כי פשוט יש ריכוז יותר גדול של עובדים פוטנציאליים, ואז מהעבידים יכולים לבחור מתוך יותר עובדים. יש גם הרבה יותר תשתיות לכל מה שצריך, ולכן זה מצב שמזין את עצמו שבמרכז קל לגייס וקל להקים חברות וקל לתחזק אותן.
אהבתיאהבתי
זה ממש לא נכון ואפילו לא קשור.
רוב העובדים שעובדים בגוש דן בכלל לא גרים בגוש דן אלא באיזורים אחרים בארץ.
לפני כ-20 שנה בירושלים היו כמה וכמה איזורי תעשייה של משרדים והייטק, היו ממש פקקים בדרך לירושלים של שעה וחצי נסיעה משער הגיא עד לכניסה לעיר (גינות סחרוב) היום זה כבר לא ככה כי חלק לא קטן מהחברות האלה נדדו לגוש דן.
אותו כנ"ל גם בערים אחרות כמו חיפה למשל.
אז מה קורה היום, היום עובדים מכל הארץ נוסעים לגוש דן כל יום בבוקר.
ומי שרוצה לעבוד אין לו ברירה.
ואיזורי ההייטק והמשרדים שיש היום בת"א הרבה יותר אטרקטיביים מכל מקום אחר בארץ.
גם יותר מאזור ההייטק בהרצליה ורעננה (בשרון) ורחובות (בשפלה).
אהבתיאהבתי
כשאני עבדתי באמדוקס עד 2008, היה להם משרד בירושלים. כשהמשרד שם נסגר – העובים באופן אוטומאטי התחילו לנסוע לעבוד במשרדים בהוד השרון ואפילו לא טרחו לחפש עבודה בירושלים כי פשוט לא היה שם הייטק. גם היום אולי לכל היותר יש את מובילאיי, וגם למובילאיי יש משרדים ברמת גן.
ודרך אגב, גוש דן זה גם מקומות כמו חולון ופתח תקווה. ויש איזורים שצמודים לגוש דן כמו השרון הדרומי שמרחק הנסיעה מהם לתל אביב למשל הוא לא ארוך יותר מאשר הנסיעה לתל אביב מפתח תקווה או חולון.
אהבתיאהבתי
וואו, חוויה לא פשוטה בכלל. האם את מקבלת את התחושה מתוך השיחות עם הקואצ'רית שהיא בכלל מאמינה שתשיגי עבודה? שהיא מאמינה ביכולות שלך?
אני זוכרת כשחזרתי לעבודה אחרי שלקחתי לעצמי פסק זמן (ביוזמתי) של כמה חודשים – היו לי כמה הצעות עבודה, חלקן הסתמכו על ניסיון שלי במערכות וטכנולוגיות מיושנות, אבל היה אז הרבה מאד ביקוש בתחום הזה (בגלל ההכנות לבאג 2000), וחלק הסתמכו על ניסיון טרי יותר ופחות יותר שהיה לי בטכנולוגיות ומערכות חדישות שהיה ברור שיש להן עתיד. הנטייה הרגשית היתה ללכת "על בטוח" עם הטכנולוגיות ש"שחיתי" בהן, אבל הבנתי שאין טעם, ושתוך שנה שנתיים אני עלולה למצוא את עצמי ללא עבודה. הלכתי על התחום שהרגשתי בו פחות מנוסה, פחות בטוחה, פחות מומחית…וזה היה קשה יותר ודרש הרבה לימוד – אבל השתלם.
אהבתיLiked by 1 person
הכיוון שאני רוצה הוא הכיוון שאת בחרת, אבל בשוק של היום כשיש משבר ויש פחות תפקידים אבל יותר מחפשים זה קשה עד בלתי אפשרי. אז ברור שצריך להתפשר וללמוד לבד, אולי במקביל לעבודה אחרת – אבל להתפשר לחלוטין על תפקיד שהוא מאוד גרוע ומדרדר אותי מקצועית זה קו אדום עבורי, ומבחינתי עדיף לעבוד בעבודה זמנית עד שמצב השוק ישתפר מאשר לעשות את הפשרה הזו – כי זה משתלם יותר לטווח הארוך.
אהבתיאהבתי
אני דוקא מסכים עם המסרים שציטטת – ״בריא לנסות להרחיב את החיפוש כמה שאפשר״ או ״שווה להתראיין עד הסוף כדי שתהיה האפשרות, גם אם תבחרי לא לקחת את התפקיד בסוף״. – אבל אם הקואצ'רית הזאת מרגיזה אותך ולהרגשתך היא לא עוזרת לך, אני לא חושב שיש לך באמת סיבה להישאר אצלה…
אהבתיLiked by 1 person
תראה, יש בעיני שיקול של איזה רושם יוצרת דחיה כזו של תפקיד אחרי כל התהליך רק כי הוא לא מוצא חן בעיני. ברור שיש דחיות במצב שבו מישהו מקבל הצעות לכמה תפקידים והוא צריך לבחור רק אחד, ואז באמת יש שיקול של איזו הצעה הכי מתאימה. אולי במובן מסוים מצב כזה גם נותן למקום עבודה שדוחים צ׳אנס ״להלחם״ על המועמד אם הם באמת רוצים אותו בשיפור ההצעה.
אבל להגיע למצב שבו ברור לי מההתחלה שאני לא רוצה תפקיד ועדיין מתראיינת למרות שברור לי שגם אם לא יהיו לי אפשרויות אחרות לא ארצה לקחת אותו? זה מרגיש לי כמו סתם להכעיס את החברה והמראיינים ללא סיבה.
אהבתיאהבתי
איש לא הזכיר פה את עניין הגיל. בגיל 50 יהיה קשה יותר למצוא עבודה אלא בתחומים בהן את מתמצאת או במקומות פחות אטרקטיבים. כמה זמו את מצכוונת להמשיך לעבוד? תבחרי את המקום הקל והנוח חברתית, והתחבורה והמרחק מהבית כן משחקים תפקיד ותחשבי קצת על הרווחה הנפשית שלך
אהבתיLiked by 1 person
מתכוונת לעבוד עוד לא מעט שנים למרות הגיל (אין לי רצון חצאת לפנסיה מוקדמת ויכול להיות שגם לא בזמן) לכן חשוב לי להיות יותר מושכת.
אהבתיאהבתי
נראה שיש קצר בתקשורת בינך לבין הקאוצ'רית. אני לא באמת יכולה להגיד מי צודק ולמה, וגם לא נראה לי שיש כאן משהו נכון או לא נכון. מה שכן, אני מאוד מסכימה איתך שלגמרי ניתן להשלים פערי ידע לבד (סיפור חיי), ובאופן מלא. ברור שיש את הדקויות שאותן תצטרכי ללמוד כתלות במקום בו תעבדי.
לפי מה שאת מתארת, מצב השוק היום ממש בקרשים. זה בעצם אומר שכדי למצוא עבודה, את צריכה לבלוט. וזה מעלה לי רעיון – למה שלא תפתחי סוג של פרוייקט אישי שיהיה המייצג שלך בשליחת קו"ח, וגם במהלך הראיונות? משהו יצירתי ומגניב שלגמרי יבליט אותך מעל יתר המועמדים, גם אם לחלקם יכולות גבוהות יותר. באותו אופן, צרי גם קו"ח מגניבים שיבליטו אותך. זה ממש לא אומר שכולם יתרשמו מפרץ היצירתיות, אבל זה לגמרי יבטיח שישימו לב אליך, ולכל הפחות יסתכלו על התיק.
אני עושה משהו דומה. יצרתי קו"ח ממש מגניבים (פשוט template בlatex) ועיצבתי לוגו לפרוייקט המחקר שלי. הלוגו הצטרף לקורות החיים, לעמוד בgithub ומלווה את כל המצגות שלי ואפילו את הצעות המחקר שאני שולחת. זה יכול להראות ילדותי, אבל זה איכשהו גורם לאנשים לחייך ולא לשכוח אותי, ויש לי הרגשה שזה עוזר לי בקבלה לכל מיני כנסים מצומצמים. ידוע לי לפחות על מלגה אחת שקיבלתי גם בזכות זה.
אהבתיאהבתי
פורמטים כאלו יכולים להיות בעיתיים בקורות חיים כי יש מערכות אוטומאטיות שמעבדות אותם ואז לוגואים או פורמטים מיוחדים יכולים להתפספס.
אהבתיאהבתי
ופרוייקט אישי שיציג אותך?
אהבתיאהבתי
בשביל זה צריך לבדוק איזה טכנולוגיות כדאי ללמוד ובמה להשקיע.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם אור – נראה לי ממש קצר בתקשורת, או שלא הסברת את עצמך טוב או שלא הבהרת לקואוצ'רית למה את מתכוונת או מה שאת רוצה.
תראי, אני מתכתב עם אלמוני שנמצא בקשרים טיפוליים [זה לא כמו שיחות עם מאמנת], ועולה מדבריו שהוא לא עומד מספיק על שלו, לא מבהיר לעומק כוונות ורצונות.
אני מצטט את התגובה של מוטי, כי אני מסכים עם כל מילה שלו:
"אני דוקא מסכים עם המסרים שציטטת – ״בריא לנסות להרחיב את החיפוש כמה שאפשר״ או ״שווה להתראיין עד הסוף כדי שתהיה האפשרות, גם אם תבחרי לא לקחת את התפקיד בסוף״. – אבל אם הקואצ'רית הזאת מרגיזה אותך ולהרגשתך היא לא עוזרת לך, אני לא חושב שיש לך באמת סיבה להישאר אצלה…"
אהבתיLiked by 1 person
וכמו שכתבתי למוטי, יש משהו בעיני מאוד לא סימפטי בלהתראיין עד הסוף בידיעה שלא אקבל בסוף את התפקיד. החברה המגייסת גם משקיעה לא מעט בתהליך לא כדי שאני אוכל ״לתרגל ראיונות״ וייתכן שהיא פוסלת מועמדים אחרים לטובתי, ואז אני בעצם פוגעת בהם.
ואסור כמובן לשכוח שיש סיכוי שאתקל שוב במראיינים או במישהו שקשור לתהליך בעתיד בתפקיד אחר ובחברה אחרת, וזה יכול להשפיע על התהליך שם.
מילא אם היה מדובר על מצב שבו אני רוצה את התפקיד אבל במקביל התראיינתי לתפקיד אחר שמתאים לי יותר וכשקיבלתי את שתי ההצעות לקחתי את זו שיותר רלוונטית.
אהבתיאהבתי
השיקולים שלך ברורים מאוד.
אני חושב שהמשפט האחרון שלו: "אבל אם הקואצ'רית הזאת מרגיזה אותך ולהרגשתך היא לא עוזרת לך, אני לא חושב שיש לך באמת סיבה להישאר אצלה…"
שווה מחשבה, לא?! אולי מיצית את העזרה שהיא יכולה לתת לך?
אהבתיאהבתי