הטיול לאלסקה – הפארק הלאומי קלואני Kluane National Park

Kluane National park הוא פארק לאומי די גדול וידוע (לפחות ל״מביני עניין״) באיזור יוקון שבקנדה. הפארק עצמו כנראה מאוד גדול, אבל שני הטיולים שבהם הייתי עצרו ליד אגם בשם אדם קת׳לין Kathleen Lake שלידו יש הרים וכמה מסלולים בכמה רמות. אפשר ״סתם״ להסתובב סביב האגם במסלול שמתחיל כדרכה סלולה ואז אפשר לרדת ממנה לחוף עצמו, אפשר ללכת במסלול סביב האגם שגם עולה קצת להרים עצמם – ויש את ״ה״מסלול – שעולה להר עם השלג עליו שתראו עוד מעט בתמונות.

המסלול ה״רשמי״ הוא כזה שמביא את המטיילים לנקודה הרחבה שקרובה לפסגה, ומשם אפשר לעלות במסלול שהוא הרבה פחות מוסדר לראש ההר ולצעוד עליו.

בטיול הקודם שלנו סיפרו לנו על המסלול הקשה יותר, אבל הדגישו שמדובר על מסלול קשה, ושהוא מיועד בעיר למיטיבי לכת – והייתי אומרת שבאמת רק המטיילים החזקים יותר ניסו לעלות עד ראש ההר. אבל הפעם הרגשתי שהיה יותר ״לחץ״ לעשות דווקא את המסלול הקשה – המדריכים ממש הדגישו ש״רובכם יכולים לעשות אותו״ והציגו את האלטרנטיבות כמשהו פחות טוב או מעניין.

ואכן נראה שרוב הקבוצה ניסתה לעלות לראש ההר – עם תוצאות קצת מפחידות.

חלק גדול מאלו שהחליטו לעלות על המסלול הזה יצאו מוקדם בבוקר כי הם ידעו שיש להם צעדה ארוכה – אבל היתה קבוצה של אנשים שיצאה יחסית מאוחר. ואותה קבוצה לא חזרה לארוחת הערב, וגם לא במשך המון זמן אחריה. זה עורר דאגה אצל המטיילים שהיו חברים שלהם, בעיקר כי הם חשבו שייתכן שתהיה להם בעיה ליצור קשר עם מישהו מהקבוצה או המדריכים בגלל בעיות קליטה בניידים או כי נגמרה לכולם הסוללה של הנייד.

המדריכים לא נראו מודאגים במיוחד ואפילו הלכו לישון בשלב מסוים עוד לפני שהמטיילים עצמם חזרו, אבל כמה מאיתנו נשארנו ערים עד שהם חזרו בשעה מאוד מאוחרת בלילה מתוך דאגה שאולי הם הסתבכו או שמישהו נפצע. התחלנו ממש לדבר על מתי שווה לנו ליצור קשר עם הנהלת הפארק כדי אולי לשלוח מישהו לבדוק מה קורה איתם.

למזלנו הם חזרו כמובן בשלום, רק מאוחר. ואני חושבת שהם העריכו שכזו קבוצה גדולה של מטיילים המתינה להם ודאגה להם. אבל אני שואלת את עצמי איזה רושם הם קיבלו מכך שהמדריכים לא המתינו להם, למרות שדאגו לשמור להם ארוחת ערב כמובן.