הטיול לאלסקה – העיר דוסון Dawson City

העיר דוסון Dawson City היא עיר קנדית באיזור יוקון. ליד העיר עובר נהר היוקון – נהר גדול עם זרימה רצינית. בעיר יש מעין מעבורת שמחברת את העיר לצד השני של הנהר, שבו יש כמה אתרי קמפינג נחמדים.

בטיול הקודם שלנו, הגענן לעיר אחרי נסיעת לילה שהיתה קצת ארוכה ומעיקה ולא ישנו בה מי יודע מה טוב. אבל הגענו לפנות בוקר לגבעה בשם Midnight Dome שממנה יש תצפית מאוד יפה על העיר – למרות שהבוקר היה ערפילי, אבל אולי זה היה חלק מהיופי – וכמובן שהערפל התפזר בשלב מסוים כך שנהנינו מנוף גם בלעדיו.

גם הפעם היינו אמורים להגיע קודם כל לגבעה לתצפית מעל העיר – אבל לא נהגנו בלילה, ולכן היינו אמורים להגיע לעיר בערך בצהרים, אבל הגענו באיחור. ובגלל שהמדריך מאוד חשש שכאוטובוס נצטרך לחכות המון זמן כדי לעלות למעבורת שהמקום בה מוגבל – הוא החליט לוותר על העצירה.

אחת הסיבות לוויתור הזה היתה העובדה שיש מסלול הליכה שמוביל לראש הגבעה הזו שהוא המליץ עליו – ומבחינתו "כל הקבוצה״ (כלומר כל הקבוצה חוץ ממני) היתה מסוגלת לבצע את המסלול הזה, ולכן העליה הזו לנקודת התצפית לא חיונית.

זה משהו שהרגשתי שקרה לא פעם במהלך הטיול – לא רק ההנחה של מה שהקבוצה כקבוצה יכולה לעשות (מה שהיה מקובל עלי), אלא ההתעלמות ממני והערות על הקבוצה שבאופן כללי הוציאו אותי מהכלל.

היה למשל את הסיפור עם עצירות השירותים בטבע שהנהג התעקש לבצע במהלך הטיול כי כביכול האיזור הוא מבודד מאוד (למרות שלא היתה לנהגים בטיול הקודם שלי בעיה למצוא שירוצים באיזור). אני הייתי מכמה הנשים הבודדות שהרגישו לא נוח איתן, אבל הנהג היה מעיר מידי פעם בחיוך על איך הוא ״מרוצה״ מזה שאנחנו כקבוצה נהנים ללכת לשירותים בטבע.

אט למשל הנושא של היתושים: אני אישית לא אוהבת להשתמש בחומרים כימיים דוחי יתושים, מה שאומר שנעקצתי, ולא מעט. זה מחיר שהייתי מוכנה לשלם, אבל איכשהו גם סבלתי מ״עקיצות״ של המדריך שהתחיל מידי פעם להגיד שהוא שמח לראות איך המטיילים מתמודדים יפה עם הנושא של היתושים והקשיבו לעצות של הצוות להביא חומרים להתמודד איתם.

יש לי תחושה שהוא מבחינתו חשב שכמישהי שלא דוברת אנגלית שפת אם יש סיכוי גבוה שאני לא מבינה אותו, וגם אם כן – אז בעצם במובן מסוים מגיע לי. היחס הזה שהחמיר לאורך החצי השני של הטיול גרם לי לשאול את עצמי עד כמה אולי היתה ציפיה מצד המדריכים שבמהלך השהות שלי בג׳ונו אחליט לוותר על החצי השני של הטיול בעצמי בלי צורך בדרישה מצידם, למרות שהם עצמם אישרו לי להמשיך בסוף החצי הראשון של הטיול.

---

והיה את הסיפור של אתר הקמפינג.

משום מה אני זוכרת שגם בטיול הקודם שלנו שהינו באותו אתר קמפינג, למרות שבדיעבד אני שואלת את עצמי לגבי זה, ואולי בעצם שהינו באתר קמפינג אחר שהיה מאוד קרוב אליו

אתר הקמפינג על פניו נשמע מגניב – כביכול היתה בו אפשרות למקלחות או אפילו לסאונה ככל עוד היינו מחממים את המים בעצמינו. אבל אם בפעם הקודמת המקום היה במצב טוב – הפעם איכשהו הכל נראה מלוכלך, עלוב, ומוזנח. נראה היה שהבעלים של המקום כבר לא מסוגל להתמודד עם התחזוקה של המקום – והמקום דורש תחזוקה כי מדובר על מקום שהוא מיוער, וגם סובל מהרבה מאוד תקלות בחורף בגלל מזג האוויר הקשה של האיזור הצפוני מאוד (שמקביל לאלסקה מבחינת הצפוניות שלו). האתר היה מטונף, מלא עלים, השירותים היו מאוד לא נגישים (במיוחד שירותי הנשים), ומלא בהרבה ציוד שבור (החל משולחן שבור וכלה בהרבה זוגות של אופני כושר שבורים).

המקום עצמו בהחלט מלא פוטנציאל – הוא נגיש וקרוב למעבורת, ויכול בהחלט להיות אתר קמפינג עם הרבה מאוד ״אופי״ ו״אישיות״ אם רק היה מנהל אותו מישהו עם יכולת לתחזק אותו בצורה טובה – אבל במצב הנוכחי, האתר עורר הרבה מאוד תלונות אצל הרבה מאוד אנשים מהקבוצה.

---

הסיבה שבגללה ״חשדתי״ שלא היינו באתר הקמפינג הזה היתה המסלול שניסיתי לעשות ביום הראשון המלא שלנו – מסלול שעשיתי בפעם הקודמת, גם אז עם שרה ומשה הישראלים. אבל הפעם הרגשתי שאני הולכת המון דרך אתר קמפינג אחר ומאוד קרוב רק כדי להגיע לתחילת המסלול – ולא היתה זכורה לי ההליכה הזו מהטיול הקודם, ולכן תהיתי האם בעצם השתמשנו באתר הקמפינג שהיה צמוד למסלול בטיול הקודם.

לצערי – לא הצלחתי למצוא דרך להכנס למסלול, משהו נראה היה משובש במסלול ולא נגיש, ולכן סתם הלכתי לא מעט זמן באתר הקמפינג…

---

היה לי גם שני קטעים לא נעימים עם מטיילות אחרות.

אחת מהן, מטיילת גרמניה – השאילה לי כבל טעינה לשעון שלי. איכשהו תמיד כשרציתי להחזיר לה אותו – איכשהו היה לה לא נוח.

ואז בערב האחרון שלנו באתר הקמפינג שמתי לב לזה שהכבל לא עלי למרות שהוא היה עלי מוקדם יותר. אחרי חיפוש מאוד יסודי בתיק שלי הנחתי שהפלתי אותו – והחלטתי ללכת לחפש אותו. ובדרך נס – איכשהו הצלחתי למצוא אותו, באיזור שבו עלינו וירדנו מהמעבודת.

בערך שעה אחר כך כשפגשתי מחדש את המטיילת – התעקשתי להחזיר לה את הכבל.

---

מהביקור הקודם שלי בעיר ב 2011, ידעתי שיש בצד השני של הנהר נוף מאוד יפה בזמן השקיעה. סיפרתי את זה לכמה מהחבר׳ה, ואחת המטיילות בשם ג׳וליה מאוד אהבה לצלם התלהבה.

אבל היתה לה התלבטות: מכיוון שמדובר על איזור מאוד צפוני בקיץ, השקיעה קורית בשעה מאוד מאוחרת, אבל ג׳וליה רצתה ללכת לישון בשעה סבירה בערב הראשון שלנו (מתוך שניים) באתר הקמפינג הזה כדי לעשות מסלול מאתגר ביום אחרי. לכן היא נשארה איתי לתחילת השקיעה, אבל לא נשארה לשלב המאוחר יותר שבאמת היה הרבה יותר יפה.

יום לאחר מכן הראיתי לה ולכמה אנשים אחרים את התמונות שיצאו לי – ואיכשהו רק ״במקרה״ היא צילמה תמונות מאוד דומןת (כולל תמונה עם הסירה מקדימה) לאלו שלי, רק שביום השני השקיעה היתה פחות מרשימה ועם פחות עננים…