זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אני חושבת שיש לשאלה הזו כמה פנים.
קודם כל – מבחינת שחרור החטופים, שגם פה יש לדעתי כמה תתי פנים שחשוב מאוד להתייחס אליהם.
קודם כל עולה השאלה עד כמה ישוחררו כל החטופים – או שאחד מהצדדים יחליט בשלב מסוים לפוצץ את העסקה. אמנם לביבי יש אינטרסים לעשות את זה (לא סתם סמוטריץ׳ ניסה לבנות על הסכם מול ביבי שבו יהיה שחרור חלקי של חטופים ואז חזרה למלחמה), אבל גם החמאס הוא לא שיה תמימה בכל מה שקשור לפיצוץ העסקה.
מעבר לזה עולה השאלה מי מהחטופים עדיין בחיים ומי לא. יש רבים שפשוט אנחנו לא יודעים מה גורלם, ולכן לדעתי רבים עלולים לחוות קושי בקבלת חדשות על חטופים ספציפיים שהם קיוו לראות חוזרים בחיים, אבל הם כבר נהרגו, והתגובה של אזרחים רבים (גם כאלו שהם לא בני משפחה של אותם חטופים) יכולה להיות מאוד קשה ברמה שבה הם יזדקקו לתמיכה נפשית.
חשוב לי לציין שחלק משמעותי מזה נובע מערבות הדדית גבוהה שיש לנו בישראל והערבות הזו כשלעצמה היא דבר נפלא, אבל במקרה כזה התוצאה היא לא בהכרח חיובית.
עד כמה שידוע לי גם כמה מהמשפחות ביקשו להפסיק להפיץ שמועות שרצות ברשתות החברתיות (וכנראה בעיקר בטלגרם), ואחרות ביקשו לא ליצור איתם קשר עם מידע חשוב או כל תגובה אחרת בגלל הלחץ העצום שבו הן נמצאות בתקופה המורכבת הזו.
פן נוסף הוא כמובן תגובת ארה״ב למצב.
נראה שטראמפ הביריון הצליח לגרום לשני הצדדים, כולל ביבי, להכנע לדרישות שלו. ואם טראמפ הצליח להפחיד את ביבי יותר מאשר בן גביר וסמוטריץ׳ הצליחו, זה הישג מאוד מרשים שלו. בתקווה כמובן שהוא ימשיך ללחוץ על ביבי לסיים את המלחמה ולא ייתן לביבי להתחמק מהמשך ההסכם.
וחבל לי במובן מסוים שביין לא הצליח להיות זה שמפעיל על ביבי את הלחץ הזה, ובכך לגרום למלחמה להסתיים הרבה יותר מוקדם, עם פחות חטופים הרוגים, ופחות חיילים מתים או נכים.
מצד שני, ברור גם שיש את החששות מכך שהחמאס יתאושש (וכך גם החיזבאללה והאירנים) וינסה שוב לבצע פלישות דומות בעתיד – או למצוא עוד דרכים מקוריות לפגוע בנו. זו שאלה שבהחלט צריכה להטריד אותנו.
כי בסופו של דבר, גם אם נלמד את כל הלקחים מהפאשלות שהובילו לשביעי באוקטובר, מוד העבודה של טרוריסטים הוא תמיד לנסות ולהפתיע את היריב שלהם – ולא תמיד מצליחים למנוע את ההפתעות האלו, בין אם מדובר על השביעי באוקטובר או באחד עשר בספטמבר או כל אירוע טרור משמעותי אחר.
כך שאי אפשר תמיד להסתמך על המודיעין שידע לעלות על מזימות נגד ישראל, וצריך להתמודד עם חוסר הודאות הזה של מה נקבל מהמשך הלחימה ומה נקבל מהפסקה שלה.
וכמובן שכחלק מחוסר הודאות הזה, יש את אלו שבאמת מאמינים שהמשך הלחימה הוא זה שיבטיח לנו בטחון לטווח הארוך.
אני חושבת שרבים לא מסכימים עם הגישה הזו, שאת החמאס אי אפשר לחסל לחלוטין, וששנאת היהודים תמשיך לגרום לטרור גם אם החמאס רשמית ״מרוסק״.
אבל כחלק מהחיים בדמוקרטיה, זכותם של אנשים להביע את הדעה הזו נגד העסקה ככל עוד זה נעשה במסגרת השיח הדמוקרטי ולא באלימות או כפייה, בין אם הם בני משפחה של חטופים (כמו למשל מפורום תקווה), חיילים שלחמו בכל אחת מהגזרות, בני משפחה של חיילים שנהרגו – וכמובן אזרחים שאין להם קשר ללחימה או לחטופים.
דווקא כחלק מהשיח הדמוקרטי חשוב לאפשר את היכולת הזו להביע את הדעה ולנסות לשכנע את שאר הציבור בצדקת דרכם.
התיירת המקרית 
צדקת שזו השאלה: מי יפחיד יותר את ביבי, טראמפ או בן גביר וסמוטריץ
אהבתיLiked by 1 person
בשלב זה נראה שטראמפ…
אהבתיאהבתי
כנראה שלאיומים של ביידן היה קל יותר לביבי לא להקשיב כי הוא ראה בו גורם עוין. מטראמפ הוא מצפה ליותר ולכן מרגיש צורך להקשיב לו. אולי.
אהבתיLiked by 1 person
או שביבי יודע שטראמפ יכול בקלות לדרוס אותו ולפגוע בו בצורה שביידן המנומס לעולם לא היה עושה.
אהבתיאהבתי
תודה על הפירוט הרחב.
הערה – עד עתה כל מי שרצה להתבטא, התבטא לטוב ולמוטב. לא שמעתי על מעצרים או אמצעי סתימת פיות אחר.
גם להגיד שדברי אחרים אינם ראויםם זה חלק מחופש הדיבור.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שיש אנשים שקשה להם לשמוע דעות אחרות. כמובן שטבעי שזה יהיה קשה למשפחות החטופים שרוצות להיות אופטימיות לגבי סיכויי החזרה של הקרובים שלהם בחיים ובהקדם – אבל יש גם אנשים שלא מכירים את החטופים באופן אישי וממש ״מתנפלים״ על כל מי שמעז להגיד למשל שבני משפחת ביבס כנראה כבר לא בחיים.
אהבתיLiked by 1 person
אני חוזר על טענתי- השלטון לא מפעיל אמצעים למניעת שיח חופשי. התנהגות פרטית של אנשים – יש להגיש תלונה במשטרה.
הוספת מרכאות למתנפלים, כי זה דיבור ולא מעשי אלימות. שוב ההגיון של שיח חופשי מאשר גם דיבור כזה, אלא אם כן הוא מכיל תכנים מוגבלים בחוק.
בוודאי שקשה לשמוע דעות של אחרים, כאלו שאדם תופס כתוקפות את הדברים הכי עמוקים שלו.
לכן יש הגנה בחוק על חופש הדיבור.
אהבתיLiked by 1 person
יש סרט אקשן ידוע (וטוב לתחומו) בשם ״יום אימונים מסוכן״ שמשחקים בו דנזל וושינגטון ואיתן הוק, שבשלב מסוים שתי הדמויות משוחחות על ההבדל בין צדק ״לפי החוק״ לבין צדק ״ברחוב״.
כמובן שהסרט מנסה להראות שצדק רחוב הוא לא אידאלי, אבל הוא משהו שמתקיים לא מעט בחברה האנושית. לא פעם ״משפטי רחוב״, אפילו קטנים ולא משמעותיים, מאוד משפיעים עלינו.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את התשובה שלך.
איך היא מתקשרת לההערה שלי?
אהבתיאהבתי
בכך שחופש הדיבור לא נקבע רק על ידי חורים רשמיים אלא גם על ידי האווירה ב״רחוב״.
אהבתיאהבתי
ובגלל זה נחקקו חוקים די ברורים.
ביום בו הרחוב יקבע מה מותר_ מה אסור אפשר לארוז הכל וללכת.
אהבתיאהבתי
אבל אנחנו חיים בחברה שבה לא רק החוקים קובעים את ההתנהלות שלנו אלא גם קונבנציות חברתיות, לא?
אהבתיLiked by 1 person
בדיוק לשם כך נועדו החוקים המגינים על חופש הדיבור, הזכות להתלונן במשטרה ולקבל הגנה, חוקי לשון הרע ועוד סדרת חוקים.
תראי –
אין זה סוד שמשפחות מתפקות על רקע פוליטי, או יש משפחות בהן פוליטיקה היא מחוץ לנושאי השיחה, כדי למנוע עימותים קשים מאוד.
האם לדעתך המוסכמות בנות ימינו בישראל מתירות תקיפה פיזית של בני אדם בשל דעתם?
אהבתיאהבתי
עובדתית התקיפות האלו מתקיימות, שלא לדבר על תקיפות מילוליות מאוד תכופות.
אהבתיאהבתי
בוודאי שהן מתקיימות. אני לא עיוור או חירש.
אני רואה את האלימות משני הצדדים, ושונא אותה בשני הצדדים. אני לא חושב ש"השמאל" צדיק תמים, ממש לא, אבל על פני השטח, אלימות הימין הקיצוני, אאו הזרם הביביסטי קשה יותר. אם כי "זכינו" לראות אלימות של קיצוניים בשמאל. [יריית הנורים מעל בית ראש הממשלה זו אלימות מובהקת לדעתי!]
אהבתיאהבתי
אנשים הם בסופו של דבר אלימים מטבעם, למרות שהתרבות כביכול מנסה להעלים את זה.
אהבתיLiked by 1 person
עצוב כמה שזה נכון 😦
לכן, ורק בגלל זה, אני מניח, ההומוספיינס מהרגע שעמד על דעתו [ יש אומרים שהקפיצה למהפיכה הלשונית שהפכה אותנו למי שאנחנו כיום היתה לפני 30000 שנים, בערך] הבין שע"מ לשמור על חיי הקבוצה הקטנה שלו [בהתחלה, כמו הניאנדרתלים, שידוע לך שיש לנו דנ"א שלהם] לא מספיק כוח, אלא צריך יותר.
יש הרבה הסברים לתהליך המדהים הזה, שחברות קטנות התאחדו לקבוצות גדולות סביב אידיאה, סיפור, פעולה. אבל החשוב – יצירת מערכת חוקים/כללים שחובה לקיימם, אם חפץ חיים אני, – שמונעת אלימות פנימית אבל מאפשרת אלימות כלפי אחרים. [כאן עשיתי קיצור דרמטי ופשטני של אחד הפרקים החשובים מספרו של נוח הררי, "קיצור תולדות האנושות".
אהבתיLiked by 1 person