כולנו (או כך לפחות אני מקווה) מאושרים מכך שהחטופים והחטופות מתחילים להשתחרר, למרות שקצב הפעימות מאוד איטי.
אבל קשה מאוד לא לשים לב לכך שבני משפחת ביבס, ובמיוחד שירי והילדים אריאל וכפיר, לא השתחררו כבר בפעימות הראשונות – ואין תוכנית מוגדרת למתי ואיך הם ישתחררו.
לבני משפחת ביבס שנלחמו ועדיין נלחמים כדי לשחרר את בני המשפחה החטופים מאוד קשה עם הסיטואציה, והחל מסוף השבוע התחילו לדרוש בתוקפנות תשובות לגבי גורלם, ושהתקשורת והצבא יפסיקו לפעול מתוך הנחה ששירי והילדים נהרגו.
בעיני אין לצבא כרגע וודאות לגבי גורל משפחת ביבס (למרות שכנראה יש כמה הנחות עבודה לגביהם וגם לגבי שאר החטופים), אבל יש לי שתי תיאוריות לגבי העובדה שלא מדברים עליהם.
הראשונה היא אופטימית: החמאס יודע כמה המשפחה חשובה לציבור הישראלי מכיוון שמדובר על ילדים קטנים, ולכן מעכב את השחרור שלהם (ובנוסף גם לא משחרר אף פיסת מידע לגביהם) כדי להשתמש בהם בתור טרור פסיכולוגי נגדנו. במצב כזה, הממשלה, הצבא והתקשורת מעדיפים כנראה לא לדבר עליהם כדי להקטין את העיסוק בהם ובכך לבטל עד כמה שניתן את הטרור הפסיכולוגי של החמאס – ובכך אולי אפילו לשחרר אותם מוקדם יותר.
רבות דובר על כך שדווקא בגלל הידיעה ששירי והילדים חשובים לישראלים – לחמאס חשוב לשמור עליהם בחיים בתור קלף מיקוח (ואפילו דובר על כך שהם היו בסביבתו של סינוואר תקופה ארוכה בתור חומה אנושית שאמורה היתה להגן עליו מפני חיילי צה״ל). גם אם נניח שהם אינם בידי החמאס אלא שהם מוחזקים בידי ארגון אחר – לחמאס כנראה שיש מספיק כוח כדי לוודא שאף אחד אחר לא יפגע בהם בתור קלף מיקוח.
ויכול להיות שדווקא בגלל החשיבות שלהם – הם מוסתרים בצורה כזו יעילה וטובה שרק בגלל זה צה״ל לא מצליח להשיג מידע לגבי לא רק המיקום שלהם אלא גם לגבי השאלה אם הם בחיים או לא.
התיאוריה השניה היא לצערי פחות אופטימית – והיא שבני המשפחה (או לפחות שירי, אריאל וכפיר) אכן נהרגו במהלך השבי, וייתכן שלצה״ל יש כבר מידע בנושא. עצם האמירה בתקשורת ש״יש חששות לחייהם״ יכולה להעיד על כך ש״מכינים״ את הציבור באופן מדורג לחדשות – וייתכן שכך גם מאפשרים למשפחה את הזמן שלו הם זקוקים כדי להשלים עם הידיעה באופן פרטי.
עצם העובדה ששוחררו עכשיו כל הנשים האחרות כולל החיילות ועצם העובדה שגם צוותי המו״מ שמרו על שקט יחסי בכל מה שנוגע למשפחת ביבס לעומת הרעש שהיה סביב שחרורה העתידי של ארבל יהוד יכול להעיד על זה שיש להם מידע שהוא בסבירות גבוהה ודאי ששירי והילדים כבר אינם איתנו.
כל זה בשלב זה הוא כמובן ספקולציות. ואני מסכימה עם המשפחה שמגיע להם מידע ודאי, ומגיע להם להבין מדוע שירי והילדים לא שוחררו וכנראה שהם לא קיבלו את המידע הזה בצורה ישירה ולכן פנו כך לבליץ תקשורתי בימים האחרונים.
אבל אני כן חושבת שצריך לקוות שכולם בחיים – אבל במקביל להבין ולהתחיל להתמודד עם המחשבה שחלקם כבר לא איתנו.
התיירת המקרית 
נשמע מאד הגיוני כל מה שאמרת. ולא נותר אלא להתפלל שאכן בסוף יתברר שהם בחיים. אני יודעת שירדן במצב קשה נפשית, אם לא גם פיסית, וקשה לי לחשוב על החזרה שלו למציאות שבה יתברר שהם נהרגו או אפילו לחוסר וודאות מתמשכת
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שרבים יחזרו משם במצב נפשי מאוד גרוע. כתבו על זה בימים בין חתימת העסקה לשחרור הראשון של הנשים שיש מוכנות לכך שחלקם מהחוזרים יזדקקו לא רק לטיפול נפשי אלא אולי גם לאשפוז כזה או אחר בגלל מצבם הנפשי.
גם מדברים על מצב נפשי וגופני גרוע (גם אם לא מפרטים מפאת פרטיות) על החטופות שכבר חזרו:
https://www.maariv.co.il/news/military/article-1167781
אהבתיאהבתי
לצערי, אני יכולה לחשוב על אפשרות פסימית נוספת בנוגע לילדים והיא שהם נלקחו מהוריהם והועברו למשפחה עזתית. הם כל כך צעירים, שאם הם יגדלו אותם כמוסלמים עזתיים הם יאמינו שהם אכן כאלה.
הלוואי הלוואי שהמקרה הראשון שתיארת הוא הנכון ושגורלם יתבהר בהקדם.
אהבתיLiked by 1 person
ייתכן שהם הועברו למשפחה עזתית, אבל גם סביר להניח שישראל וארה״ב לא יוותרו כל כך מהר על לקבל את הגופות שלהם גם אם יאמר לנו שהם מתים, ולכן אני לא חושבת שיהיה קל להשאיר אותם שם כך.
אהבתיאהבתי
לצערי אני חושש שאכן הם לא בחיים 😦
אבל מקווה לטוב
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שכמו רבים מאיתנו…
אהבתיאהבתי
מה שאני כותבת באמת קשה, ולקח לי הרבה זמן והמון סיוטים עד שהבנתי את זה.
אני לא רואה איך הילדים הקטנים שרדו. הם פונו בהתחלה לאזור בצפון הרצועה. מכאן יש שתי אפשרויות – או שהם פונו למנהרות, בהן ילדים קטנים לא יכולים לשרוד, במיוחד לא בחורף וללא תזונה וטיפול רפואי. אפשרות שנייה היא שהם פונו לאחד ממחנות הפליטים בדרום הרצועה. איך? לצערי המאוד גדול, לא בדרך בה ילדים כל כך קטנים יכולים לשרוד. לא ברור לי למה צה"ל לא אומר את מה שכל כך ברור, ולמה דברים כאלה צריכים להיות מדווחים רק בתקשורת הזרה (https://www.morgenpost.de/politik/article408121857/israel-geiseldeal-geisel-hamas-gazastreifen-nahost.html)
אהבתיLiked by 1 person
ייתכן שבשלב זה התקשורת ומערכת הבטחון לא רוצים לדבר על זה כדי להקטין את הטרור הפסיכולוגי של החמאס בכך שהעיסוק רק יגרום ליותר סבל לאנשים.
או שהם מתחשבים במשפחה, ולא רוצים לפרסם את זה עד שהמשפחה תקבל את החדשות ותשלים איתם – ועצם העובדה שהמשפחה לא משלימה עם זה ולא מקבלת את זה עדיין גורמת לעיכוב בדיווח.
אני כן מניחה פה שהמשפחות כנראה מקבלות מידע בצורה ישירה יותר מנציגים של הממשלה וכוחות הבטחון שהציבור הרחב לא מקבל.
אהבתיאהבתי
לצערי, כמו האחרים כאן – אני חושש מאוד לחיי הילדים. לדעתי, גם בני המשפחה יודעים זאת. 😦
אהבתיLiked by 1 person
אני לא ״פסיכולוגית בגרוש״, אבל בני המשפחה בתקשורת וכנראה גם ברשתות החברתיות ממש לא מאפשרים לאנשים להעלות את האפשרות שהם מתים. מבחינתם הם אופטימיים ונלחמים עד שהם לא מקבלים חדשות שמבחינתם הם וודאיות אחרת.
יש בזה משהו טוב כשבאמת אין חדשות, אבל בשלב מסוים כשיש הערכות כנראה די בטוחות אחרת – זה מעיד אולי על חוסר יכולת או רצון להתמודד עם חדשות רעות.
אהבתיLiked by 1 person
גם אני לא פסיכולוג. אם זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם המצב הנורא בו הם לכודים, כמוני כמוך.
אהבתיאהבתי
עולה פה השאלה מה הגבול בין משהו שעוזר להם להתמודד טוב יותר לבין משהו שמונע מהם להכיר במציאות ולהתמודד איתה כי הם נאחזים בתקווה למשהו שדי ברור שלא יקרה.
אהבתיאהבתי