זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אני מסכימה עם טליק לגבי זה שיש פה ניסיון להנדסת תועדה.
במובן מסוים – כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית של החמאס, הם עצמם מנסים להנדס את התודעה העולמית וגם את זו שלנו בטקסים המגוכחים שהם עורכים לשחרור כל החטופים, כולל תעודות רשמיות על השחרור ותמונות שלהם עם הרבה כלי נשק.
אני מניחה שבאותה מידה ישראל מנסה להשיג אפקט דומה – גם פנימית במדינה שבה נזכור שהחיילות שלנו הן גיבורות ולא "נכנעו" לטקס של החמאס, וגם חיצונית כדי לבטל את הרושם הכביכול מנצח שהחמאס עלול היה ליצור.
אבל בעיני הבעיה האמיתית פה היא כפי שאריק כתב עליה והיא החדירה הזו לפרטיותם של החטופים ובני משפחותיהם ברגעי המפגש. אין להם אפשרות לקבל קצת פרטיות כדי להגיד שלום ולהתחבק.
אמנם בשלב מסוים התקשורת (תודה לאל) מסולקת מהאיזור (אחרת כנראה גם היינו כנראה ״זוכים״ לראות גם את הבדיקות הרפואיות שהחטופים עוברים ואת התוצאות שלהן), ונאלצת לשדר שוב ושוב ושוב את הצילומים הראשוניים.
חלק מזה כנראה נובע מאכפתיות – אותה אכפתיות שגורמת לרבים להזדהות עם המשפחות ולרצות לעזור להן, אבל עכשיו גם מרגישים שהם ״חלק מהמשפחה״ ושיש להם את הזכות להיות חלק מטקס קבלת הפנים של החטופים ״שלהם״.
מצד שני, סביר להניח שרבים יחזרו תוך כמה שעות לחדשות ה״חשובות״ של היום סטייל שערוריית מאמן הכושר מיבנה, ככל עוד הפרשה תיתן להם את האקשן שהם מעוניינים בו מהחדשות.
מצד שני, בראשון בבוקר קצת לפני שרציתי לפרסם את הרשומה. נתקלתי ברשתות החברתיות בסרטון שאני לא יודעת אם הוא היה יותר מנותק או יותר הזוי.
יש אושיית רשת שאני ו n_lee מידי פעם משוחחות עליה. היא בזמנו סיפרה שבתור ילדה היא ״הותקפה מינית״ במשך כמה שנים על בסיס יומיומי, בלי לפרט על מה היא בדיוק עברה. הפרטים עצמם שוליים יחסית ועצם זה שהיא הרגישה מותקפת זה כמובן מה שחשוב פה – וברור שחוויה כזו היא חוויה קשה שיוצרת תופעות פוסט טראומה מורכבות שנשארות לאורך זמן.
אבל היא עצמה החליטה להשוות בין החוויה שלה – לחוויה של החטופים, שגם להם צפויה התמודדות קשה עם הטראומה האיומה שהם עברו בעקבות השבי – וכמובן גם אירועי השביעי באוקטובר, כשחלקם כנראה לא מודעים (לפחות לא באופן מלא) למה קרה באותו יום באופן מלא, או מה קרה מאז בכל הארץ.
בעקבות חשיפה לדברים שנאמרו על ירדן ביבס במהלך השחרור שלו מהשבי – היא טענה שצריך להפסיק לרחם עליו ולהגיד שהוא מסכן, ושמעכשיו אין לו חיים ושאולי אפילו היה עדיף לו לא לחזור בחיים. היא מדברת על זה שאנשים עוברים חוויות קשות בחיים שאי אפשר להבין איך אנשים עוברים אותן (ומזכירה באופן ספציפי את התקיפה המינית שלכאורה קרתה לה) – ולמרות שאנשים ״מספידים״ אנשים כמוה, הנה היא חיה חיים מאוד טובים, גם אם היא סובלת מפוסט טראומה מורכבת.
משם היא גם ממשיכה לדבר על ״זה שמי שיש לו ״חוסן נפשי״ (במה שנשמע כמו רמז אל עצמה כמי שיש לה את החוסן הזה) יעבור הלאה בחיים.
לדעתה אנשים ״לא צריכים את הרחמים״ אלא ״מילים טובות״ ותקווה כי אף אחד לא יכול לדעת מי מהם יתאושש או לא.
אני מודה שהדברים האלו זעזעו אותי.
קודם כל – כשהיא חושבת שהיא מבינה מה עובר על החטופים מתוך הניסיון האישי שלה. זה לא שאני חלילה מקטינה תקיפה מינית, גם אם היה מדובר מבחינתה על אדם מבוגר שפשוט נגע בה בצורה לא נעימה (אני לא אומרת שזה היה המצב הספציפי אצלה, אבל גם מצב של נגיעות לא נעימות שאי אפשר להתנגד אליהן הוא מצב שיכול לגרום לטראומה).
מדובר פה על אנשים שעברו את הנורא מכל בשביעי באוקטובר – בין אם ביישובים בעוטף עזה או בפסטיבל הנובה. הם חוו את התקיפה באופן הכי אישי שאפשר, ויכול להיות שהם ראו אנשים סביבם (כולל שכנים או מכרים אחרים) נהרגים, שמעו את הצלילים של הירי ושל העינויים והאונס, והריחו באופן אישי את ריח העשן של הבתים והרכבים שנשרפו, לא בהכרח ריקים.
ואז הם נחטפו לא פעם באלימות פיזית קשה למנהרות חשוכות ולא מאווררות, לא פעם בכלובים או מקומות אחרים שבהם לא היה להם מרחב. לא פעם הם היו בבידוד לאורך זמן – כשהקשר האנושי היחידי שלהם לאורך זמן היה עם טרוריסטים של החמאס, שלא פעם ניצלו תא ההזדמנות להתעלל בהם נפשית ופיזית. שלא לדבר על העובדה שהם סבלו מהרעבה שיטתית לאורך כל התקופה הזו.
וכמובן כולם ידעו שהם בסכנת חיים מיידית בכל רגע ורגע. הרי ידועים לנו מקרים שבהם חטופים ששרדו בשבי במשך חודשים נורו למוות רק כי צה״ל התקרב או בתור נקמה על תקיפה של חיל האוויר.
ואני חושבת ספציפית על ירדן ביבס – שלפי הסיפורים יצא מהבית לחוליית המחבלים שעמדה להכנס לבית והציע שהוא ייחטף כדי להציל את שירי, אריאל וכפיר. ואז אחרי שהוא נחטף באלימות – חולייה אחרת של ארגון אחר נכנסה לבית וחטפה את אישתו והילדים שהוא מבחינתו היה מוכן לסבול שבי או מוות אלימים רק כדי להציל אותם.
וסביר להניח שהחמאס השתמש טוב מאוד במידע הזה עליו כדי להתעלל בו פסיכולוגית במהלך השבי – ואז לחזור לארץ רק כדי לגלות שהחמאס ושאר הארגונים עדיין מנסים להתעלל בו בעזרת הסתרת המידע על גורלם של שירי, אריאל וכפיר.
אז עם כל הכבוד לטראומה שלה – איך בכלל אפשר להשוות את זה למה שעברו ירדן ושאר החטופים במשך כמעט 500 ימים? איך היא יכולה לדבר בבטחון כזה על מה הם צריכים או על מה הם עוברים על סמך הניסיון שלה?
אני לא חלילה אומרת שלחוזרים לעולם לא יהיו שוב רגעים מאושרים, או חיים מאושרים בגלל. סביר מאוד להניח שגם עכשיו רבים מהם שמחים לחזור לישראל (קשה לי לכתוב ״הביתה״ כי לרבים מהם אין בית לחזור אליו בשלב זה) ומאושרים לפגוש מחדש את בני המשפחה והחברים שלהם, וגם מהעובדה שהם מגלים עד כמה הציבור הישראלי מקיף אותם באהבה.
אני לא יודעת אם אפשר או צריך לקרוא לזה ״רחמים״, אבל כן צריך להכיר בעובדה שהם עברו חוויה לא אנושית שתשפיע עליהם עמוק מבחינה פסיכולוגית בדרכים שאנחנו כנראה לעולם לא נוכל להבין.
גם אם רובם של החוזרים יחזרו לחיים שיהיה בהם גם הרבה טוב – התהליך שלהם יהיה מאוד מורכב וכנראה שהשהות בשבי תשפיע להם לכל אורך החיים. וזה לא עניין של בחירה או ״חוסן נפשי״ אלא המציאות. יש חוויות בחיים שהן מספיק נוראיות כדי שאי אפשר יהיה ״להשתחרר״ מהן, אלא לכל היותר אפשר ללמוד עם הזמן לחיות איתן וללמוד להיות מידי פעם מאושרים למרות שהן קרו.
במובן מסוים זה מזכיר לי את אחת הדודות של אמא שלי, שהיתה נשואה לאחד האחים של סבתא שלי. היא ואחותה היו נערות מאוד צעירות בתקופת השואה והצליחו להישאר יחד וכנראה בגלל זה הצליחו להנצל למרות מעברים תכופים בין מחנות עבודה שונים ושהות בתת תנאים איומים.
ובזמן שהיא ואחותה שהו במחנה מעבר, האח של סבתא שלי הגיע לשם כדי לעזור לניצולי שואה לעלות לארץ, התאהב בה אפילו שהם לא דיברו את אותה שפה – והביא אותה ואת אחותה לארץ. הפעם הראשונה שבה הם יכלו סוף סוף לשוחח באופן לא ישיר היה כשהוא הביא אותה למושב שבו הוא אמור היה לרשת את המושב של ההורים שלו, והאמא שלו שידעה קצת יידיש יכלה לתרגם ביניהם את מה שהם רצו להגיד.
הם התחתנו, הוא היה בעל נהדר, והיו להם שני ילדים ושישה נכדים. אבל למרות שהיו לה חיים מלאים והיא נראתה כמו מישהי שהצליחה להמשיך הלאה בחיים אחרי השואה (וכולנו מודעים לכך שהיו רבים שלא הצליחו בכך), היא מעולם לא התאוששה לחלוטין מהשואה.
אני זוכרת שערב אחד, כשהיא כבר היתה כמעט בת שמונים, במקרה יצאתי לארוחת ערב במסעדה עם הבת שלה ואחד הנכדים שלה. הערב היה גשום, ובמהלך ארוחת הערב – היא התקשרה לבת שלה שלוש פעמים לפחות כדי לשאול אם היא לבושה חם ויש לה מטריה, ואם היא בטוחה שגם הילדים לבושים חם ולקחו מטריה לפני שהם יצאו מהבית.
והבת שלה סיפרה לי שכשהיא היתה ילדה צעירה, דאגנות היתר הזו היתה חמורה וחונקת אפילו יותר, וממש הפריעה לה ולאחיה לחיים.
לאור סיפורים כאלו, אני לא מתפלאת שישנם מחקרים פסיכולוגיים על תסמונת הדור השני לשואה, ואפילו השפעה מסוימת על הדור השלישי (דור הנכדים של הניצולים).
ולא אתפלא אם לאירועי השביעי באוקטובר תהיה השפעה דומה.
התיירת המקרית 
כתבתי תגובה ארוכה יחסית לתגובות שלי וקיבלתי הודעה שלא ניתן לפרסם אותה 😦 מנסה שוב, קצרה יותר:
כתבת על כמה נושאים שונים שכולם קשורים להשבת החטופים.
איכשהו חמאס תמיד מצליח יותר מאתנו בהסברה. אם יש ניסיון ל"הנדסת תודעה" אצלנו הוא מכוון לכיוון הלא נכון – אלינו במקום לעולם.
מסכים לגבי החדירה לפרטיות של החטופים.
הסיפור של "אושיית הרשת" מרגיז – יש אנשים שיש להם נטיה תמיד לחשוב שהם עברו "אותו דבר" ואולי גרוע יותר ואיכשהו יסובבו את הנושא כך שהוא יהיה עליהם. כנראה לאנשים כאלה קל יותר להפוך ל"אושיות רשת"
אהבתיLiked by 1 person
ואני מסכימה עם מה שאתה כתבת 🙂
אהבתיLiked by 1 person
כתבת דברים חשובים מאוד. הלוואי ומי שצריך לקרוא ולהצניע עצמו יעשה זאת.
אני שמח שעשית את הקישור ל"שואה", כי נדמה לי האירוע עבור החטופות-ים הוא באמת בסדר גודל של "שואה", ויש להתיחס אל הניצולים והשורדים עפ"י הכלים שנלמדו בכמעט 80 שנים אחרי שחרור אושוויץ.
תוד העל אזכור הפוסט שלי.
אהבתיLiked by 1 person
לצערי מי שצריכה להצניע כנראה לא תהיה מסוגלת לקבל את הביקורת הבונה הזו.
ובאמת יש הרבה קווי דימיון מסוימים בין השביעי לאוקטובר ולשואה, כמו למשל הסדיסטיות של הרוצחים (ובכוונה אני כותבת סדיסטיות ולא סתם אכזריות).
אהבתיLiked by 1 person
חמאס לוקח את מדינת ישראל בהליכה בכל מה שקשור להסברה וגם להנדסת תודעה, והם מצליחים בזה הרבה יותר טוב מאתנו. אחרת איך אפשר להסביר למה העולם מצדיק את המעשים שלהם והופך אותנו למפלצות?
לגבי האושיה, הדבר היחיד שאני מסכימה איתה זה שלא צריך לרחם על החטופים.
הם עברו שבי אצל ארגון טרור ערבי, שבי נוראי שכלל התעללויות ודברים שאני בכלל לא רוצה לדמיין או להעלות על דעתי.
אבל הם לא צריכים את הרחמים שלנו, הם צריכים את הפרטיות שלהם בחזרה, הם צריכים את התמיכה שהם זקוקים לה כל כך כדי לנסות ולחזור לחיים שפויים, חיים שלא יחזרו להיות אותו הדבר כפי שהם היו עד ה7.10.23 החיים שלהם ושלנו השתנו לנצח מאז אבל שלהם הרבה יותר מאתנו. הם היו בשבי חמאס, עברו התעללויות, זה אל שהם היו בבית כלא ועשו להם קיצי.
שיקום נפשי זה משהו שלוקח הרבה מאוד זמן, ובעצם אנשים שעברו טראומה לעולם לא באמת משתקמים לגמרי, הפוסט טראומה הוא משהו שמלווה אותם למשך יתר המשך חייהם.
הדבר היחיד הדומה שאני איכשהו יכולה להשוות לזה הוא ניצולי שואה שבאו לארץ אחרי הזוועות שהם עברו וחוו בשואה, הגיעו לארץ, התחתנו, הקימו משפחות, ילדו ילדים. אבל את חושבת שהטראומות שלהם לא המשיכו ללוות אותם במשך חייהם?
בתור נכדה ל3 ניצולי שואה (ואני הכרתי עוד רבים) זה שם, כל יום, כל שעה, כל הזמן.
גם אנחנו בתור אנשים שחיים במדינה הזאת ראינו את מה שקורה ב7.10 ולא היה לנו יותר מדיי מה לעשות, להגיד שאנחנו בפוסט טראומה מזה, כפי שהאושיה אומרת, אני לא יודעת.
אנחנו ראינו את הדברים מהצד אנחנו לא היינו חלק, לא היינו בשבי לא ראינו את החברים והמשפחה שלנו נרצחים מול העיניים שלנו (לפחות רובינו לא ראינו את סרטי הזוועות שפירסמו החמאסניקים).
מה שמפריע זה שהיא אומרת את הדברים אבל היא בכלל לא אשת מקצוע.
ואי אפשר להשוות מהטראומה האישית שלך, והפוסט טראומה האישית שלך, למקרים אחרים. כל מקרה הוא לגופו, וכל אדם מגיב באופן שונה לטראומה ולכן גם היכולת להשתקם ולחזור לחיים היא שונה אצל כל אחד.
אני גם עברתי טראומה ואני מאובחנת עם פוסט טראומה, ואני ממש לא יכולה להשוות את מה שעברתי למה שעבר כל אחד מהחטופים, זה פשוט לא בר השוואה.
וזה גם לא תחרות מי מאתנו סבל/סובל יותר – כל אחד צריך להתמודד עם הדברים שהוא צריך להתמודד בפני עצמו, לכל אחד מאתנו יכולות שונות ותעצומות נפש שונות, ולכן ההתמודדות היא אחרת עבור כל אחד.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שבשורה התחתונה אנחנו מסכימות לגבי האושיה. הנקודה היא לא עד כמה יש ״חווית טראומה״, כי זה באמת תלוי בהמון גורמים כמו התגובה האישית לאירועים והיכולת האישית להשתקם. לפחות במקרה של החטופים אפשר להתנחם בעובדה שלפחות בשלב הראשוני הם ילוו על ידי אנשי מקצוע בתחום הנפשי על ידי המדינה.
אני חושבת שאני יכולה לתת לך דימוי לגבי מה מפריע לי באושיה.
את למשל סיפרת לא פעם על החוויה של האשפוז הראשון שלך עם הקורונה, ושהיו לא מעט גורמים שהשפיעו על ההתאוששות שלך לטווח הארוך – למשל שהגעת לבית החולים עם סטורציית חמצן מאוד נמוכה, ועברת שלוש החייאות (אני מקווה שאני זוכרת את המספר נכון), וגם היית כמה שבועות במיטה (אולי שלושה שבועות?) בלי לקום או לזוז.
אני חושבת שגם יצא לי לספר לך שלפני לא מעט שנים גם אני הייתי מאושפזת – הייתי במצב שבו היה לי דימום כזה נוראי מהווסת שאיבדתי יותר מידי דם. אם רמת ברזל תקינה לנשים היא בין 12 – 16, אז הגעתי לבית החולים עם ברזל של בערך 7.6, וכמה שעות אחר כך לפני שהכניסו אותי לניתוח כדי לעצור את הדימום הברזל שלי ירד בערך לערך של 4.7 – כשמתחת לרמה של 4.9 הדם כבר לא יכול להיקרש.
כלומר אם לא הייתי מגיעה לבית החולים בטווח של כמה שעות מהזמן שהגעתי – כנראה שהייתי מתה מהדימום הזה.
ברור שהיו לזה השפעות לטווח הארוך – גם אחרי שקיבלתי שתי מנות דם (אי אפשר היה לנתח אותי לפני כן) יצאתי מבית החולים אנמית וחלשה מאוד ולקח לי בערך חודש וחצי או חודשיים של כדורי ברזל ובי 12 כדי לחזור לעצמי.
אבל עדיין – למרות ששתינו אושפזנו כי שתינו עמדנו היינו במצב קריטי ושתינו היינו כנראה לא מצליחות להתאושש בלי טיפול רפואי דחוף, ברור לי שהחוויה שלי היתה קלה בצורה מאו משמעותית משלך. אני לא עברתי שלוש החייאות ולא שכבתי שלושה שבועות במיטה בלי לזוז וכל שאר הדברים שאת עברת, ובלי הסברים מפורטים ממך שקראתי לאורך השנים מאז לגבי ההשפעות שלהם לא היה לי מושג עד כמה הדברים האלו משפיעים לרעה.
לכן אני אולי יכולה להבין באופן כללי מאוד שדרושה לך תקופה להתאושש – אבל אין לי בעצמי שום כלים להבין מה בדיוק תדרוש התאוששות כזו וכמה זמן היא תיקח, ומה יכולות להיות התוצאות ארוכות הטווח של מה שעברת. לכן גם אני לא יכולה להגיד לך (שלא להגיד להבטיח לך) שהכל יהיה בסדר, כי אין לי שום שמץ של מושג, גם אם אני עברתי אירוע רפואי מסוכן בעצמי.
זה לא אומר שאני מרחמת עליך, ואני גם מאוד מעריכה את המאמצים שלך להמשיך ולהתאושש, אבל גם ברור לי שאני לא מבינה במציאות שלך.
אבל אם הייתי המשפיענית בטח היית כותבת משהו בסגנון של ״בתור מי שגם עברה אירוע שבו כמעט מתתי, אני יכולה לספר ל n_lee שאפשר להתאושש מזה מהר ולהמשיך הלאה בחיים כאילו כלום לא קרה״. ואז גם לספר שלך היה מזל שטיפל בך צוות נחמד, לעומתי שטיפל בי צוות אנטיפתי שגם שחררו אותי מבית החולים עם התייבשות קשה ותראי איזו גיבורה אני שהתמודדתי עם זה לבד.
כאילו חוסר הנחמדות של הצוות שטיפל בך חשובה יותר מהאירועים שאת עברת.
ודרך אגב, יצא לך לראות את השיימינג שהפוסטמה עשתה לי היום? את יודעת שהקבוצה שבה כתבתי את הדברים היא קבוצה סגורה שהאושיה לא שם, והמנהלת סיפרה לי שהיא פתחה את הקבוצה בגלל שהאושיה עשתה לה שיימינג?
אהבתיאהבתי
אני אישית לא יודעת איך הפוסט טראומה של האושיה משפיע עליה ברמה היומיומית והאישית. גם הטראומה שהיא עברה קרתה לה לפני לא מעט שנים, כך שהיה לה זמן לעבד את הדברים, לקבל טיפול והיום היא נמצאת במקום אחר לגמרי. זה לא אומר אגב שאין לה פוסט טראומה כי זה שם לכל החיים השאלה היא איך כל אחד מתמודד עם זה, ואצל כל אחד (ואחת) זה שונה.
אבל זה תהליך שלוקח לא מעט שנים.
אצלי למשל הטראומה שעברתי יחסית טרייה, ולכן גם ההתמודדות בהתחלה שונה. אני לא יודעת איך אני אסתכל על הדברים עוד 20 שנה למשל. מה שאני מתמודדת איתו זה מה שקורה כאן ועכשיו.
אני עברתי 4 החייאות, והייתי במיטה בלי לזוז בכלל חודשיים (5 שבועות בטיפול נמרץ אז בכלל הייתי מורדמת ומונשמת, ועוד חודש במחלקה פנימית ששם הייתי במצב ערות אבל לא עשו איתי כלום ולא יכולתי לזוז כי הגוף שלי התנוון לגמרי).
בכלל אשפוז ממושך הוא משהו טראומטי לכל בן אדם.
אצלי יש לא מעט דברים שהם לא ברי שיקום, הגוף שלי נפגע בצורה שהנזקים שיש לי הם בלתי הפיכים ואני צריכה לחיות עם זה, עם זה שהתפקוד שלי משמעותית הרבה פחות טוב ממה שהוא היה לפני כן וגם יש דברים שעשיתי בעבר והיום אני בכלל לא יכולה לעשות.
אין לי ספק שהתנהגות של צוות רפואי מאוד משפיע על חוויית האשפוז של המטופל. לי היה מזל שרוב הצוותים הרפואיים שנתקלתי בהם לאורך הדרך היו נחמדים אלי. זה לא אומר אגב שלא היו כאלה שלא, אבל זה לא בגללי זה אופי ספציפי של הבן אדם.
אבל אם את זוכרת ביולי כשהייתי מאושפזת עם קורונה שלאחר מכן הצטרפה אליה גם דלקת ריאות, מהיום השני שלי בבי"ח רצו לשחרר אותי וזה למרות מה שעברתי ושהיה להם את כל התיק הרפואי שלי. ואמא שלי ואני היינו צריכות להתעקש עם המנהלת מחלקה והסגנית שלה כדי שישאירו אותי באשפוז עד שבאמת יעבור זעם.
זה גם לא נעים להיות בסיטואציה כזאת כשאת יודעת מצד אחד שהמצב שלך רחוק מלהיות קשה ומצד שני אף אחד לא יכול להבטיח לי שהמצב לא יתדרדר משמעותית תוך מספר שעות.
ראיתי את מה שפירסמה האושייה ממש לא מזמן (הייתי בסידורים בבוקר).
נראה שאיכשהו יש לה מרגלות בכל מקום, אחרת מי הייתה מוציאה מידע כזה מתוך קבוצה (שאגב, יש מצב שזו עבירה על חוקי הקבוצה אבל לכי תדעי מי הוציאה את זה החוצה משם).
אני לא הכרתי את הקבוצה שכתבת בה עד שהאושייה העלתה את הפוסט שכתבת (אמנם אני בפייסבוק אבל לא בכל מקום שם).
לא יודעת אם זה שיימינג פר סה. היא יודעת להתנסח היטב כך שאת לא תוכלי לבוא אליה בתביעות על פגיעה אישית בך.
אין לי ספק שהסיטואציה לא נעימה בכלל עבורך.
אם היא לא תשמור את הסטורי הזה איפשהו אף אחד חוץ ממנה לא יראה אותו בשום מקום. אבל היום לגמרי כל העוקבות שלה יראו את זה (כל עוד הוא חי את ה24 שעות שלו).
השאלה מי תזכור את השם שלך בהקשר הספציפי הזה (חוץ ממנה כמובן).
אהבתיאהבתי
הכוונה שלי כשכתבתי על המצב הרפואי שלך היא באמת כדי להגיד שמה שעברת מאוד חריג ומאוד קשה – ולכן למי שלא עבר חוויה דומה יהיה מאוד קשה להעריך איך המצב ישפיע עליך פיזית ונפשית לאורך זמן. ממש כמו שמי שלא עבר את חוויית השבי לא יכול להגיד שהוא מבין מה הם צריכים מבחינה נפשית כדי להתאושש.
ולגבי השיימינג: תשמעי, אין לי עניין לתבוע אותה ולסחוט ממנה כסף על זה. הדבר היחידי שמטריד אותי זה שבאמת היא לא תפגע בי מעבר לכתיבה של דברים בריל שיעלם תוך כמה שעות.
אם את זוכרת לא מזמן היתה לה מריבה עם משפיענית אחרת שהאושיה טענה שהיא רוצה לתבוע אותה על מה שהיא אמרה עליה ולדווח למקום העבודה של המשפיענית השניה וכל הדברים האלו? אז אני לא ארצה להגיע למצב שהיא תנסה לעשות את זה לי.
אהבתיאהבתי
למה אתן בכלל מקדישות לה מזמנכן אם היא כזו כלום ועוד חושבת שהיא לפחות בתו של אלוהים בכבודו ובעצמו?
אהבתיאהבתי
תשמעי, היא אדם אינטיליגנטי מאוד ופעם באמת שהיא היתה מעלה תוכן מאוד איכותי וטוב.
אבל עם השנים משהו השתנה, כאלו השתן עלה לה לראש, וההתנהלות שלה כיום היא ממש נרקיסיסטית. זה הגיע אפילו לרמה שפאולה רוזנברג שהיא אשת תקשורת ומגישת תוכניות ומפיקת סרטים ובאופן כללי די מפורסמת פה בארץ הרגישה צורך ״לטפל״ בה אחרי שפאולה עצמה חוותה את ההטרדות ואז שמעה על כמות הנשים שהאושיה הזו עשתה להן טרור:
https://www.facebook.com/story.php?story_fbid=10158664180531872&id=600126871&rdid=9Ow5DmR2ArAk06Yl#
אהבתיאהבתי
למה את חושבת שהפוסט בפייסבוק (שהוא מ2021) של פאולה הוא ספציפית על האושיה הזאת? (אני הבנתי אחרי שקראתי את התגובות, מהפוסט אי אפשר להבין במי מדובר).
האושיה ב2021 היא עדיין לא ממש הייתה משפיענית רשת כמו שהיא היום, לא היו לה כמעט שת"פים והיא עבדה בעסק של ההורים שלה. היא גם לא הייתה מעלה באינסטגרם על המוקד כל מי שעיצבנה אותה, אולי בקבוצה של בפייסבוק כן, אבל לא ממש מתעדכנת במה שקורה דרך הפייסבוק.
ואגב, את ואני עוקבות אחריה ויודעות מי זו, אבל הרבה מאוד א.נשים לא יודעים בכלל מי היא. ורואים את זה היטב בתגובות של הפוסט שרוב הנשים שקראו לא הבינו במי מדובר. היא לגמרי לא דמות מוכרת חוץ מאשר לעוקבות שלה.
זה כמו שאני כתבתי לך על משפיענית רשת שנקראת רעות תקני לי ואמרת שאת לא מכירה, והיא הרבה יותר חזקה ברשת מהאושיה ועדיין את לא מכירה אותה.
ההתנהגות הבריונית שלה מאוד בולטת בשנה וקצת האחרונות, זה יוצא גם באינסטגרם. ולדעתי יתכן מאוד שהשינוי הזה נובע מהזריקות הרזיה שכן הן משנות גם את המאזן ההורמונלי במוח באיזושהי צורה.
אני יודעת שהיה פיצוץ ממש רציני בינה לבין עוד מישהי שהייתה בקטע של הבודי פוזיטיב, ואז השניה פתחה קבוצת פייסבוק משל עצמה. אבל היא כמעט נעלמה לגמרי, הפסיקה לכתוב בבלוג שלה וכמעט לא עוסקת בבודי פוזיטיב כפי שעשתה זאת בעבר.
והאמת כשחושבים על זה בשנה האחרונה האושיה גם לא מי יודע מה עוסקת בבודי פוזיטיב, היא בעיקר עסוקה בלמכור דברים.
אהבתיLiked by 1 person
קיבלתי את המידע לגבי פאולה ממישהי שהיתה חברה קרובה של האושיה אבל אז הפכה קורבן שלהֿ ולכן גם היתה מודעת למה שקרה מול פאולה. (אם את רוצה שאפרט יותר אשמח לעשות את זה בפרטי – את מוזמנת לכתוב לי למייל).
באותה תקופה האושיה אולי לא היתה ״משפיענית רשמית״, אבל כבר היו לה שת״פים עם בעלות עסקים שונות הרבה שנים לפני כן, החל ממצבים שבהם היא דיגמנה תמורת כמה שמלות ואז פרסמה את התמונות של הדוגמנות ברשת לכל העוקבות שהיו לה אז לבלוג ולעמוד הפייסבוק שלה.
והיו מקרים שבהם עסקים למשל לא נתנו לה לדעתה את התמורה שהגיעה לה, ואז לפחות בבלוג או בפייסבוק שלה היא היתה כותבת על הפיצוץ שהיה לה מולם מנקודת המבט שלה. למשל זכור לי משהו לגבי מעצבת שמלות שהיה לה עסק והיא נתנה לאושיה שמלות תמורת דוגמנות – אבל כשהאושיה חשבה שמגיע לה תשלום ובעלת העסק לא הסכימה, האושיה לא רק הפסיקה לדגמן לה אלא כתבה על זה כמה פעמים אצלה בבלוג, שיכול להיות שנמחק מאז כי הוא היה בתפוז.
וכן אני יודעת על נציגת בבודי פוזיטיב השניה כי אני בקבוצה שלה של הבודי פוזיטיב, וגם מי שמנהלת את ״נשים מדסקסות״ פתחה את הקבוצה בעקבות סכסוך עם האושיה (למרות שהיא לא עוסקת בבודי פוזיטיב).
אהבתיאהבתי
אני זוכרת שהאושייה ירדה על איזו מעצבת ששילמה לה בזמנו בבגדים וכשהאושיה רצתה לעבור לתשלום בכסף היא לא הסכימה. זה לא היה מקובל בזמנו, האמת שהתייחסו באופן כללי לדוגמניות במידות גדולות בצורה שונה ממה שמתייחסים לדוגמניות רגילות. הן לא קיבלו שכר, בהרבה מאוד מקרים הדוגמנות שלהן הייתה לגמרי בהתנדבות בלי שהן קיבלו שום דבר על זה, או קיבלו בגדים במקרה הטוב.
אבל גם אם לא מתאים לך לעבוד עם עסק כלשהו את לא חייבת לסיים את זה בפיצוץ.
כל ההתנהגויות שלה מהסוג הזה רק מראות על איך היא לא יודעת לעבוד מול אנשים, כי היא מעולם לא עבדה כשכירה בתוך חברה אלא רק בעסק של ההורים שלה.
ולכן היא גם לא מודעת לזה שההתנהגות הזאת שלה ממש לא נורמטיבית, גם לא כשאת עצמאית ועובדת מול חברות נוספות, כי את משווקת את המוצרים שלהם.
השבוע היה קטע שהיא ביקשה המלצות לפריט לבוש מסויים, אבל לא של החברה שאותם היא פירסמה במשך לא מעט שנים (כשהיא בכוונה לא מציינת את השם של החברה, שהיא הייתה מהראשונות שפירסמו מוצרים שלהם).
אגב, הבלוג של האושיה חי וקיים (היא פשוט לא פירסמה בו כלום כמה שנים) בבלוגספוט, אבל נראה לי שיש מצב שהיא העבירה אותו מתפוז כי הפוסטים הראשונים בבלוג הם נטולי תגובות, תמונות חסרות (כי השרת תמונות כבר לא קיים) וגם העריכה שונה (מה שמראה על מעבר בין פלטפורמות).
אגב, קטע כי יצא לי לשוטט בבלוג שלה סתם, ונתקלתי בתמונות מאוד ישנות שלה. הפנים שלהם היום לא דומים בכלל לאיך שהפנים שלה נראו כשהיא הייתה צעירה יותר, הרבה מאוד שינויים פלסטיים (הזרקות), ששינו גם את המבנה פנים שלה, גם את האף, השפתיים, הלחיים, קו הלסת, הסנטר ועוד (שזה בעיקר בולט כשהיא בתמונות שהיא לא מאופרת אבל רואים את זה גם בכאלה שכן).
ואה כן תמיד היתה לה בטן בולטת גם בשנים שלפני ההריון שהיא הייתה רזה יותר. וישבן הרבה יותר גדול מהרגיל (גם כשהיא הייתה רזה יותר ממה שהיא היום). כך שיש מצב שזה מבנה הגוף שלה.
היא באמת הייתה מתאמנת לא מעט כשהיא הייתה צעירה יותר (אפילו כתבה שבעלה למד להיות מאמן כושר), והחלק המפתיע שהטכניקה שלה כמו שציינת לא מי יודע מה טובה.
בן אדם שהתאמן כל כך הרבה שנים לא אמור לאבד את הטכניקת אימונים שלו. אלא אם כן כל השנים היא לא התאמנה נכון (וזה מוזר כי המון שנים היא גם התאמנה עם מאמנים אישיים).
אהבתיאהבתי
כן, עוד יצא לי לראות את הפוסט שהיא כתבה על פריט הלבוש שהיא מחפשת לפני שחסמתי אותה. כאילו היא בכוונה לא תקנה מוצרים של חברה שהיא עבדה איתה פעם אבל כבר לא עובדת איתה. זה ברור שהיא לא תמליץ עליהם אם הם לא משלמים לה – אבל אם היא היתה מרוצה מהמוצרים אז למה לא לקנות מהם וזהו?
וברור שהיא לא תציין את השם של החברה כי היא לא תרצה להסתכן בסכסוך או אפילו תביעה מצידם, וגם כנראה לא רוצה ליצור רושם על החברות שהיא עובדת איתן שהיא ״מלכלכת״ על חברות (כנראה שהיא הבינה את המסר מהאירוע ששתינו הזכרנו). אבל בואי נודה בזה – כנראה שכל העוקבות הותיקות שלה יודעות טוב מאוד על מי מדובר.
ושימי לב כמה זה מקביל לזה שאני כתבתי עליה בצורה אנונימית והיא הרגישה צורך לעשות לי ממש ״חשיפה״ ושיימינג על זה, אבל מצד שני כשהיא עושה את זה – זה פתאום הופך להיות לגיטימי.
אני גם לא יודעת אם ראית או שמת לב, אבל כחלק מהדרמה שלה מולי היא פרסמה את זה שהיא ממש בוכה לבעלה על המשבר. אני חושבת שכבר סיפרתי לך שלפני כמה שנים התראיינתי אצלו, והיא היתה מודעת לזה כי יום אחד הגעתי לאיזור המשרדים מוקדם מידי ופשוט ישבתי לשתות קפה איפשהו והיא במקרה עברה שם – וכמה דקות אחרי שנפגשנו פתאום הוא התקשר אלי ואמר שאני יכולה להגיע מוקדם.
אני לא אתפלא שזו היתה הדרך שלה להראות לי ספציפית זה שבעצם בעלה מודה לדרמה והוא ״בצד שלה״ ושמעכשיו אין לי סיכוי לעבוד איתו או משהו.
וכן, זה ממש מראה עד כמה אין לה ידע איך עובד עולם העבודה. אני אפילו זוכרת סיפור מאוד ישן שהיא כתבה ממש בהתחלה שכשהיא למדה לתואר שני הכירו לה על זה שהיא התלבשה סקסי מידי כשהיא עבדה מול סטודנטים והיא טענה שמנסים לדכא את המיניות שלה ואפילו הכניסה לזה את הנושא העדתי.
ונכנסתי לבלוג שלה, וראיתי שמפורסמות שם ה״קהילות״ שהיא פתחה בזמנו שהיו מאוד פעילות, אבל כבר מזמן בקושי מפרסמות שם נשים. אני חושבת שחלק מהעניין הוא שהיא פתחה אותן עם מישהי שהיתה אז חברה מאוד קרובה שלה וחברות אחרות עזרו להן – והבנתי שהיא כבר הספיקה להיות ״במשבר״ עם אותה חברה.
וכן, הטכניקה שלה איומה למרות שהיא עבדה כביכול עם מאמנים – אבל יש מאמנים שהם בקטע של לחטב ולעצב ולא בעניין של לעבוד בצורה מקצועית, ואז כנראה הם לא מלמדים טכניקה ומעודדים צורת עבודה שתביא תוצאות של ״עיצוב״ יותר טוב.
אהבתיאהבתי
ת'כלס גם אני לא הבנתי את הקטע הזה.
הסיבה היחידה יכולה להיות שהם הפסיקו לעבוד איתה.
כי אני זוכרת שבנובמבר ובדצמבר היו להם מבצעים אצל משפיעניות רשת אחרות ואצלה לא היה.
כנראה שאם לא משלמים לה כסף היא לא קונה את המוצרים של אותה חברה למרות שבמשך שנים היא היללה אותם על כמה שהם טובים.
וגם בגלל שהיא חושבת שהיא כל כך טובה במה שהיא עושה, ת'כלס אין לי מושג כי אני לא יודעת כמה משפיעניות רשת אחרות מרוויחות מבחינת המכר שלהן דרך רשתות חברתיות. אז היא לא תזכיר את השם של החברה – כי גם זה פירסום, ואם לא משלמים לה אז למה שהיא תפרסם אותם?
היא גם מתנהגת כאילו כל העולם מכיר אותה ויודע מי היא וכיו"ב, בואי יש לה פחות מ30K עוקבות/עוקבים. הרבה מאוד אנשים לא מכירים אותה לא עוקבים אחריה ובחיים לא שמעו עליה. ורואים את זה ממש טוב באותו פוסט של פאולה שלרוב הנשים שם לא היה מושג על מי היא מדברת.
ושוב אני חושבת שבשנה האחרונה יוצאת ממנה התבטאויות אלימות בצורה שאני לא זוכרת כאלה התבטאויות לפני כן. וגם אם היו זה לא היה בצורה אינטנסיבית כמו שזה קורה בשנה האחרונה וגם לא בצורה כזאת קיצונית (הפעם לפני הדרמה בנושא שלך הייתה עם איזו מישהי שכתבה לה משהו בפרטי).
לא שמתי לב שכחלק מהדרמה בנושא הפוסט שפירסמת היא גם בכתה לבעלה על זה.
אני בספק אם הוא זוכר אותך באופן אישי, ז"א אלא אם כן תבואי ותזכירי לו. תחשבי שהוא ראה עשרות אם לא מאות אנשים שהוא ראיין אותם לעבודה אין לו סיבה לזכור אותך באופן ספציפי.
והיא בטח לא זכרה אותך מאותו מפגש.
חוץ מזה עצם זה שלא שמעת ממנה אומר לא מעט כי אין לה קייס פה. לא הזכרת את השם שלה או משהו. ואני באמת תוהה ביני לבין עצמי אם מעניין אותו כל הזוטות שהיא מתעסקת בהן.
הייתה משפיענית אחרת שהיא רבה איתה באינסטגרם, והיא תוך 24 שעות הגישה תביעה ע"י עו"ד (לא נראה לי שיצא מזה שום דבר האמת).
אגב, אף פעם לא הבנתי מה הקטע של להביא את אשתך לעבודה (היו פעמים שהיא הייתה מגיעה לעבודה שלו) זה משהו שלא ראיתי בשום מקום שעבדתי בו אף פעם (ילדים כן את הבעל/אישה ממש לא).
גם הקטע של להגיד על כל אחת שכותבת עליה משהו שהיא הייתה מהמעריצות שלה מוגזם לחלוטין.
איך שהיא מתלבשת, ובאמת לא אכפת לי שתתלבש איך שבא לה. אבל זה ממש לא בגדר הנורמלי או נורמטיבי בחברה שלנו, לא ביום יום, אולי לאירוע או משהו כזה.
לא מכירה אף אחת שהייתה מתלבשת כפי שהיא מתלבשת ליום עבודה.
גם כל האינטראקציה שלה עם אנשים, עם החברות שהיא עובדת איתן, איכשהו רוב המקרים מסתיימים בפיצוץ או משהו שנראה לא יפה. וכן יש מקומות שאת מגיעה אליהם ואת צריכה להתאים את הלבוש שלך שייראה בהתאם.
בכל זאת מקומות עבודה, פגישות עבודה, יש דרך להתלבש לזה. ואנחנו עוד בישראל פה יש גמישות דיי גדולה בכל מה שקשור ללבוש, כל עוד זה בגבול הטעם הטוב.
אין שום קשר עדתי בין לבוש חושפני ופרובוקטיבי. כל אחת יכולה להתלבש ככה. רוב הנשים מבינות שזה לא לבוש שמתאים ללבוש לכל מקום שמגיעים אליו.
האמת שחלק לא קטן מהקבוצות בפייסבוק דיי מתות וכמעט ולא פעילות, מה שהיה פעם בפייסבוק עבר לאינסטגרם ולטיקטוק. ולתחזק קבוצה בפייסבוק מחייב לפרסם דברים כל הזמן ושתהיה שם תנועה של פוסטים ורוב האנשים פשוט כבר לא נמצאים בפייסבוק.
כשאני התאמנתי בזמנו בהולמס בת"א היה לי מאמן אישי, שעבד איתי על המון דברים, ובעיקר לימד טכניקה טובה. ממש היה משגע אותי על הטכניקה שעד היום אני מתאמנת עם אותם כלים שהוא לימד אותי. ואין מאמן בחד"כ שלא בא לשאול אותי מאיפה אני יודעת להתאמן (בחודשים הראשונים שהייתי שם).
יש עניין שא.נשים מגיעים להתאמן מול מאמן אישי או מאמן שעושה להם תוכנית אימונים והם לא יודעים להגדיר לעצמם את המטרות שהם רוצים להשיג באימון שלהם. אז המאמן מנחש או מחליט בעצמו.
למשל לכל אחת שיש לה עודף משקל, סביר להניח שמאמן שלא אמרו לו מה המטרות של האימון, ירכיב אימון למטרות ירידה במשקל ובהיקפים.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי בעלה – זה לא רק שהוא ראיין אותי אלא כמעט קיבל אותי לעבודה – עד שאשת משאבי אנוש פסלה אותי בסוף בגלל שלא התראיינתי אצלה טוב. וגם כמה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד בחברה אחרת בחיפוש הזה – האושיה עצמה פנתה אלי כשהתפנה עוד תפקיד אצלו כדי להציע לי להתראיין שוב.
ותראי, יכול להיות שחברות מהסוג שהיא פסרמה ועכשיו לא פנתה אליה פונות באופן מכוון למשפיעניות שונות בכל סבב של פרסום – בהנחה שהמוצר שלהן הוא לא חד פעמי אלא איכותי ונשאר לאורך זמן, יש גבול לעד כמה הן יכולות למכור לעוקבות של משפיענית מסוימת. לכן הן ימכרו דרכה לתקופה מסוימת – ואז ינסו לפנות למשפיעניות אחרות כדי לנסות לפנות לקהל חדש (כי גם אם יש להן עוקבות משותפות, לכל אחת יש קהל משלה שלא חופף לזה של אף משפיענית אחרת).
ורוב החברות שהיא עובדת מולן כיום הן חברות גדולות – אבל עדיין כנראה שיש לה מידי פעם עסקים פרטיים קטנים כמו הקרנבל של בשר. אני שואלת את עצמי מה יקרה לעסק כזה אם היא חלילה תחליט ״להתעצבן״ עליו. עכשיו היא נקאית מאוד מיודדת עם הבעלים, אבל לכי תדעי כמה זמן זה ישרוד במקרה שלה…
וכן, לאחרונה היא באמת מתנפלת הרבה יותר על נשים פרטיות, ואלו יותר ויותר נשים שהקשר שלה איתן קלוש כמו עוקבות כמוני שהן ממש לא חלק מהמעגל הפנימי שלה. אולי אלו באמת תרופות ההרזיה, אבל אולי עובר עליה משהו אחר כמו למשל מריבות עם עוד חברות קרובות או משהו. אחת מהנשים שיצרו איתי קשר אחרי שהיא התנפלה עלי אמרה לי משהו שברור לשתינו – שהחיים שלה לא ממש מושלמים כמו שהיא מנסה להראות ברשתות החברתיות, וכנראה שיש לה לא מעט בעיות שאין לנו מושג לגביהן, ויכול להיות שהמריבות האלו הן הפורקן שלה.
ולגבי הטכניקה של האימונים: אני עבדתי שנים עם מאמנות שבאמת התמקדו כל הזמן בהרזיה, והן הרבה פחות הקפידו על טכניקה. בין השאר זה גם הגיע למצב שבו לא ממש עבדתי עם המשקלים שיכולתי להגיע אליהם אלא התעקשות על הרבה חזרות במשקלים נמוכים.
אהבתיאהבתי
זה שבעלה ראיין אותך לעבודה וכמעט קיבל אותך לא בהכרח אומר שהוא זוכר אותך היום כמה שנים טובות אחרי.
זה שהאושיה פנתה אלייך כדי להציע לך תפקיד שהתפנה אצלו, זה בכלל סופר מוזר מוזר בפני עצמו, ועדיין אני בספק אם היא זוכרת אותך באופן ספציפי, אלא אם כן השיחה שלכן הייתה באינסטגרם/פייסבוק והתוכן שמור.
אני עוקבת אחרי לא מעט נשים שנקראות משפיעניות רשת, לכל אחת יש את הקטע שלה שממנו היא צמחה. וחלק מהן הרבה יותר גדולות ממנה מבחינת כמות העוקבות והכסף שהן מגלגלות. בעקרון יש רק משפיענית אחת שיש לה הטבות/קודי קופון שווים יותר מלכל היתר. שכן כולן מציעות קוד קופון עם בדיוק אותה הנחה.
המוצר המדובר הוא רב פעמי, ועדיין האורך חיים שלו עומד על שנתיים-שלוש כך שבכל מקרה סביר להניח שאחרי התקופה הזאת הוא יפסיק לעבוד כמו שצריך ותצטרכי לקנות חדש במקום.
אני מניחה שחברות עובדות עם משפיעניות שיש להן קהל גדול של עוקבות והן קונות הרבה כשהן מעלות שת"פים.
הייתה פעם אחת שהאושייה העלתה את כמות הכסף שהיא מרוויחה מהש"תפים שהיא עושה וזה לא היה כ"כ הרבה כמו שחשבתי.
לא סתם היא מפמפת לאחרונה על העניין שהיא מבקשת מהעוקבות שלה לקנות מוצרים והיא מציינת שזו הפרנסה שלה.
רוב המשפיעניות עובדות מול חברות גדולות, זו הדרך להרוויח בצורה הכי בטוחה, משהו שפונה לקהל רחב ולרוב במחיר סביר מאוד.
ואגב, היא רק מפרסמת את קרנבל של בשר, היא עובדת בתור אשת הסושיאל שלהם. אבל אם שמת לב היא לא מפרסמת קודי קופון ולא הנחות ולא שום דבר איתם. ואם אנשים מגיעים לקרנבל כי הם שמעו על זה אצלה היא לא מקבלת תוספת על זה.
אגב, אין לי ספק שהיא יודעת למכור יש לה נקודת ראייה מאוד ספציפית ומאוד שמים לב לזה, היא יודעת שסקס מוכר ומשתמשת בכל מיני אלמטנטים מהתחום הזה ברוב הדברים שהיא מוכרת (גם אם לא מדובר בצעצועי מין או הלבשה תחתונה).
אני העליתי את ההשערה לגבי השינויים אצלה בזריקות הרזיה כי באחד מהסרטונים ששלחת נאמר שם בבירור שהחומר שיש בזריקות מגיע גם למוח ומשנה את צורת החשיבה, גם לגבי אוכל אבל גם לגבי דברים אחרים. ויכול להיות שזה עשה משהו מבחינת זה שממש מורגש שהיא יחסית על קוצים בתקופה האחרונה.
אם את זוכרת היא בנתה את עצמה על זה שהוא חושפת את החיים האישיים שלה בלי פילטרים, ובשנה+ האחרונות היא כמעט לא מעלה תוכן אורגני מהחיים שלה ובעיקר מה שעולה קשור למכירות, שת"פים וכדומה. להזניח את נושא זריקות ההרזיה והניתוח הפלסטי שהיא עשתה שלדעתי דובר הרבה יותר ממה שהיא התכוונה שזה יהיה.
גם יש המון דברים שהיא אומרת היום שלא תואמים לדברים שהיא אמרה בעבר (הכל כתוב בבלוג שלה, סתם במקרה נתקלתי במידע כששוטטתי שם לא מזמן.
בכל מקרה העניין הוא שבשנה + האחרונות היא כמעט לא מראה שום דבר מהחיים האישיים שלה, ופעם החיים האישיים שלה היו חשופים לעיני כל, אולי לא כל דבר קטן, אבל כן חלק מאוד נכבד מהחיים שלה היו מוצגים אז זה היה בבלוג ואח"כ עבר לפייסבוק, ואינסטגרם. ועכשיו אין מזה כמעט.
לי אישית אין מושג מה עובר עליה, היא גם אומרת על עצמה שהיא לא בן אדם קל, ומה לעשות זה משהו שצריך להתמודד איתו. גם היא עם עצמה וגם הסביבה שלה.
לא סתם היא אומרת שהיא הולכת לטיפול פסיכולוגי, יש שם משהו שהיא מרגישה שהיא צריכה לעבוד עליו. אבל לפחות היא מודעת ולא מזניחה את המצב.
לא את ולא אני יודעות מה עובר עליה, אלה סתם השערות.
אחת הסיבות שמעולם לא אהבתי להתאמן אצל מאמנות אישיות זה הקטע הזה, שהן תמיד עושות עיצוב וחיטוב למטרות הרזיה. כשהתחלתי להתאמן בחדר כושר לפני בערך 20 שנה, היו ממש תרגילים שלא ראית נשים כמעט עושות. לא שיש בעיה עם התרגילים האלה שכן היום רואים יותר ויותר נשים עושות אותם (כמו דד ליפט, סקוואטים, מכרעים, בנץ' וכו') כאילו שהקטע של כוח הוא רק של גברים. היום זה כבר השתנה ורואים המון נשים כן עושות תרגילי כוח מורכבים. ועדיין כל העניין של חדר כושר נחשב גברי בעיני לא מעט נשים.
אהבתיאהבתי
לגבי בעלה – לכי תדעי מה היא זוכרת ומה לא, ומה הוא זוכר. עצם העובדה שהיא זכרה שאני עוקבת שלה ו״משתפכת״ עליה כי הגבתי לה בעבר עם פידבק חיובי (כמובן לא השתפעתי) מראה שהיא יודעת מי אני.
וכן, זה מוזר שהיא פנתה אלי בשמו – וזה היה בפייסבוק כך שההיסוריה כנראה היתה שמורה לה.
מה שכן מעניין למה דווקא במקרה הספציפי שלי היה לה חשוב לספר שהיא פנתה אליו כדי להתנחם, משהו שהיא לא עשתה בעבר (כאילו יכול להיות שהיא פנתה אליו אבל לא פרסמה על זה). לי זה נשמע כאילו היא רוצה לשלוח לי מסר שהוא יודע שפגעתי בה ו״בצד שלה״.
ועדיין עצם זה שהמוצר שהיא מסרבת לפרסם רב פעמי עדיין אומר שיש תקופה מסויימת שבה נשים לא יצטרכו לרענן את הקניה, במיוחד אם הן קנו בבת אחת כמה זוגות במבצע המקורי של האושיה. הואי ונגיד שבהתחלה הן לא יצטרכו לרכוש פריט נוסף לפחות שנה וחצי או שנתיים – ואז עם הזמן יש יותר סיכוי שהן יצטרכו לחדש את המוצר באופן סדיר יותר. אבל האופציה השניה למה שאני אומרת היא שאותה חברה כבר לא מעוניינת לעבוד עם האושיה מסיבות כאלו ואחרות והעוקבות שלה כבר לא יוכלו לרכוש את המוצר בהנחה דרכה.
לגבי קרנבל של בשר – זה לא העניין שהיא עושה להם את הסושיאל או נותנת הנחות. נראה שהיא והבעלים מיודדים, ויכול להיות שבגלל שהוא גבר היא לא תריב איתו כמו עם נשים – אבל יכול להיות שכן, ואז מעבר לזה שהחשיפה שלו תרד משמעותית כי היא תפסיק לעבוד איתו, לכי תדעי איך היא תדבר עליו ברשתות ובקבוצות שלה, ואיך זה ישפיע על כמות הלקוחות שלו.
ואי אפשר לדעת למה לאחרונה היא פחות חושפת את החיים שלה. יכול להיות ששאר המשפחה שלה הרגישה לא בנוח עם החשיפה (במיוחד הבנים שלה שכבר מודעים לאינטרנט ולרשתות) ולכן היא החליטה פחות לחשוף אותם מתוך התחשבות.
ולגבי טיפול פסיכולוגי, חשוב לזכור שהוא לא תמיד עובד. בדיוק קראתי על מה שנקרא ״הפרעות אישיות״ שזה משהו שיש מגוון מאוד גדול שלו – ויש כאלו שהן מאוד קשות לטיפול ולא כל איש או אשת מקצוע ירצו לטפל בהן כי הן כאלו קשות – תקראי למשל על מה שנקרא ״הפרעת אישיות גבולית״. ויש הפרעות אישיות כמו הפרעת אישיות נרקיסיסטית והפרעת אישיות אנטי סוציאלית (שאלו פסיכופתים) שמבחינת מי שסובל מהן – אין שום בעיה כי הם לא סובלים ממנה ומי שסובל הם בעיקר האנשים סביבם. נרקיסיסטים קצת יותר מודעים לעצמם ויכול להיות שכשהם פגעו ביותר מיד אנשים ויותר מידי אנשים ניתקו איתם את הקשר ולא רוצים לשמוע מהם הם יבינו שמשהו לא בסדר, ועדיין זה משהו שמאוד קשה עד כמעט בלתי אפשרי לטפל בו.
כמובן שזו רק דוגמא לדברים שאי אפשר לטפל בהם, ואין פה שום קשר לאושיה או למצבה. אבל כן שמתי לב שהיא התחילה לדבר על הפרעות הקשב והריכוז והפוסט טראומה מורכבת שלה במקביל לטיפול – והקטע של טיפול זה לא לספק תירוצים ללמה מישהו לא מתפקד, אלא ללמוד להתמודד עם הקשיים האלו כדי כן לחיות בצורה כמה שיותר נורמלית.
אהבתיאהבתי
אני באמת לא יודעת מה האושיה ובעלה זוכרים או לא. ההנחה שלי שאם לא היית משהו חשוב/דומיננטי בחיים שלה או שלא אין סיבה שהם יזכרו אותך באופן ספציפי.
היא כתבה שאת מהעוקבות שמעריצות אותה, מעולם לא תפסתי אותך כאחת כזאת.
אני ממש לא זוכרת שהיא אמרה שהיא פנתה לבעלה כדי להתנחם, אני כן זכרתי שהיא הזכירה אותך והעלתה תמונה של הפוסט שהעלית באותה קבוצה ולאחר מכן פוסט נוסף שהעלית בקבוצה אחרת.
זה לגמרי מוזר שהיא פנתה אלייך בשמו לגבי הצעת עבודה.
יכול להיות גם שבעלה מאזן אותה בקטע שהיא מתפוצצת לאחרונה מכל דבר קטן, אפילו מפוסט ששמה לא הוזכר שם בכלל (ומי שלא מכירה אותה לא הייתה חושבת שזו בכלל היא).
תראי המוצר המדובר ממשיך להימכר אצל משפיעניות רשת אחרות, יש סבבי מכירות שלו כל 3-4 חודשים ובכל פעם המבצע/קוד קופון עולה כמעט אצל כל המשפיעניות בבית אחת. מאיזושהי סיבה היא הפסיקה לעבוד עם החברה הזאת ולא את ולא אני יודעות את הסיבה. זה גם לא באמת משנה. אבל מוצר טוב הייתי ממשיכה לקנות ולא עוברת לחברה מתחרה.
חוץ מזה שרוב החברות המתחרות לא בהכרח מוציאות את המוצר הזה במידות גדולות, ועכשיו כשהיא ירדה במשקל היא יכולה להרשות לעצמה גם לקנות מהם כי היא במידה שהם מוכרים.
תאמיני לי שמי שרוצה את המוצר הזה תמצא אותו עם הנחה של קוד קופון אצל משפיעניות אחרות.
אני לא חושבת שיש הבדל בין גברים לנשים בכל מה שקשור למערכות יחסים שהן ידידותיות נטו. אנחנו כבני אדם אנשים מורכבים, גם האושיה כזאת, וכל סיטואציה יכולה לקרות. בסופו של דבר הבעלים של הקרנבל הוא המעסיק שלה ומעסיק יכול להפסיק את העבודה שלך בהתאם לנסיבות.
אני חושבת שהיא שינתה את הקונספט של האינסטגרם שלה אחרי שהיא הפסיקה לעבוד בעסק של ההורים שלה ולמעשה נעשתה עצמאית וצריכה לעבוד יותר קשה כדי להתפרנס.
יש לא מעט אנשים שהם משפיעני רשת שהם בעבר היו בלוגרים או סתם היו מעלים דברים לאינסטגרם, והיום הם עובדים באותה צורה עם כל השת"פים והקודי קופון.
זה משהו שהלך וצבר תאוצה אחרי תקופת הקורונה.
הייתה מישהי שעקבתי אחריה בתקופה של הקורונה, ובשלב מסויים היא התחילה לפרסם כל מיני ריטרטים (שרק המילה ריטריט עושה לי צמרמורת בכל הגוף…. לא סובלת את המילה הזאת), בכל מקרה היא הורידה כמעט לגמרי את התוכן האורגני שלה וגם כשהיא סוף סוף הייתה מעלה משהו זה כבר לא היה בנושאים שהיא עסקה קודם אלא קשור לריטריטים שלה וזה לא היה מעניין.
רוב העוקבות של האושיה הגיעו אליה בגלל הבלוג שלה, בגלל הקבוצות בפייסבוק, בגלל הקול שלה וזה שהיא נלחמה על כל עניין הבודי פוזיטיב וכדומה. לא בגלל שיש לה קודי קופון ושת"פים עם כל מיני חברות.
ואני לא חושבת שמישהי תקנה מוצר שמשפיענית רשת כזאת או אחרת מפרסמת אם זה לא משהו שהיא באמת צריכה.
קודם כל אנשים שיש להם הפרעות אישיות כאלה ואחרות ולמעשה כל דבר שמאובחן ע"י פסיכיאטר יותר נכון, מטופלים ע"י תרופות. טיפול פסיכולוגי לא נועד כדי לטפל בהפרעות האלה. קוראים לזה יותר נכון פסיכותרפיה, כי יש אנשים שעוזר להם לדבר עם אנשים אחרים, במקרה הזה אנשי מקצוע (פסיכולוג/ית) ולספר להם על המצוקות שלהם או על בעיות/קשיים שיש להם בחיים והם מקבלים כלים איך להתמודד עם הבעיות האלה. אף אחד לא הולך לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה נפשית, בעיות נפשיות זה תחום ששייך לפסיכיאטרים לא לפסיכולוגים.
לאחרונה התחלתי לעקוב אחרי מישהי שרוצה לרדת 100 קילו במשקל שלה. והיא עושה את זה בצורה הטבעית, בלי זריקות, בלי ניתוח, כשיש לה תזונאית, מאמן אישי ופסיכולוגית.
והיא עונה לאנשים על שאלות ששואלים אותה כמו למשל למה היא לא בחרה בניתוח/זריקות הרזיה כי ככה היה לה יותר קל לרדת במשקל כי היא לא הייתה צריכה להתאמץ כל כך וכיו"ב. והיא אמרה שאם היא הייתה יורדת במשקל בקלות אבל לא מטפלת בבעיה שגרמה לה לאורך שנים למצוא נחמה באוכל ולאכול כל כך הרבה, זה לא באמת יעזור.
למה הזכרתי את זה כי האושיה ירדה במשקל ומהר מאוד ובעצם לא עשתה תהליך כדי לא לחזור למצבים ולהתנהגויות שבגללם היא עלתה במשקל מלכתחילה.
אני לא יודעת למה היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי, זה באמת עניין שלה,אבל סביר להניח שיש לה קושי מסויים שהיא צריכה להתמודד איתו ולכן הולכת לטיפול.
האושיה רק בשנים האחרונות מזכירה לא מעט פעמים את הפוסט טראומה שלה אבל בעיקר את ההפרעות קשב שלה לכגורם לכל מיני בעיות והתנהגויות שיש לה.
אבל פעם היא לא הייתה ככה, גם אם יצא לך לקרוא אחורה בבלוג שלה תראי שהייתה לה צורת ניסוח ודיבור מאוד שונות ממה שיש לה היום. ולא היה לה פתיל כל כך קצר כמו שיש לה בתקופה האחרונה.
אין לי ספק שמשהו עובר עליה שגורם להתנהגות שלה להיות כזאת, אין לי מושג מה.
ובעיני טוב שהיא הולכת לטיפול כדי לטפל בדברים שמפריעים לה.
רוב האנשים היו מזניחים את זה ו/או "לא שמים לב" לבעיה שצצה פתאום או שחושבים שזה יעבור לבד. וזה יכול להיות לגמרי משהו שהוא רק אישי שלה, בינה לבין עצמה ולא משהו שקשור למערכת יחסים שלה עם בעלה. וגם אם כן, אז מה? לפחות היא מטפלת בזה ולא מחכה שמשהו ישתנה לבד.
אהבתיאהבתי
עד כמה שידוע לי להפרעות אישיות אין טיפול תרופתי, וגם בתחום בטיפול בשיחות יש הרבה מאוד קושי לטפל בהם. לכל היותר יכולים לתת תרופות לבעיות נלוות שכן יש להן טיפול תרופתי כמו דיכאון למשל במקרים מסוימים, או למשל אשפוז פסיכיאטרי אם האדם מסוכן לעצמו (למשל אנשים עם הפרעות אישיות גבולית יכולים לא פעם להיות מועדים להתאבדות או פגיעה עצמית).
ומה שכן, כדי שטיפול פסיכולוגי יעבוד צריך להיות מוכנים לקבל ביקורת ולהשתנות בעקבותיה, ויש סוגי אישיות מסוימים שלא מסוגלים לעשות את זה.
אם האושיה היתה מסוגלת לקבל ביקורת בצורה עניינית, היא למשל היתה יכולה לפנות אלי כדי להסביר למה מה שכתבתי לא נכון, ולבקש שאתקן את הרשומה או אשנה אותה. היא אפילו יכלה להגיד שהיא מאוד נפגעה ממנה ולבקש ממני למחוק אותה כי היא חוששת שיזהו אותה – הכל בפרטי.
אבל עצם ההתנפלות עלי והחשיפה של הזהות שלי מול העוקבות שלה, מעידה על זה שהיא לא יכולה להתמודד עם ביקורת – וזה יקשה עליה לקבל טיפול כי טיפול זה לא רק לאבחן אותה בהפרעות קשב או בפוסט טראומה מורכבת, אלא גם לעבוד על הנקודות החלשות שלה וקודם כל להודות בהן.
ולגבי האושיה ובעלה – עובדה שהיא היתה מודעת לזה שבתור עוקבת החמאתי לה בעבר (למרות שלא השתפכתי). כי באמת פעם מזמן היא היתה כותבת טוב ויפה, והיא לא היתה אלימה בשיימינג ומתנשאת כמו היום.
ואפרופו השינוי הזה. כנראה שהיא באמת לא מבינה איך הרבה מאוד נשים כמוני שהתחברו אליה בעבר פשוט כבר הפסיקו – כי לא רק שהיא כבר לא בודי פוזיטיב, אלא היא הפכה למתנשאת ולא נעימה. אני מניחה גם שחלק משמעותי מהן חושבות כמוני כיום, למרות שחלק מהן ממש העריצו אותה בעבר.
אהבתיאהבתי
יש כל מיני הפרעות אישיות התנהגותיות ויש תרופות פסיכיאטריות שנותנים לאנשים כאלה כדי למתן את ההתנהגות הלא נורמטיבית שלהם.
מאידך אני לא חושבת שלאושיה יש בעיה כזאת, אין לי ספק שיש לה issues עם עצמה, זה גם לא בהכרח חייב להיות קשור לפוסט טראומה שיש לה אלא לדברים שהיא חווה במהלך החיים.
רוב אנשים עוברים דברים שונים במהלך החיים שלהם, שמביאים איתם כל מיני קשיים כאלה ואחרים, חלק מצליחים להסתדר לבד וחלק הולכים לטיפול כי זה נותן להם כלים להתמודד עם הבעיות שיש להם כי הם לא בהכרח מצליחים להתמודד איתם לבד או שזה עוזר להם להתמודד. לפעמים גם עצם זה שאת מדברת עם מישהו על הדברים האלה זה עוזר.
האושיה תמיד הייתה צוחקת על גברים שפונים אליה בצורה שלא נעימה לה, אבל עם נשים זה לא עובד באותו קונפסט. ובשנה האחרונה ההתנהגות שלה כלפי נשים שעיצבנו אותה נעשתה מאוד קיצונית, וזה ממש לא קשור אלייך אישית.
הרי רק לפני חודש בערך הייתה מישהי שכתבה לה משהו בפרטי, והיא נכנסה בה חזק גם באינסטגרם וגם בפייסבוק ואפילו דיווחה למעסיק שלה.
וזה מאוד בולט בשנה האחרונה שיש דברים מהסוג הזה שמערערים אותה ומוציאים ממנה אלימות לא רק מילולית אלא שגם עוברת בסרטונים שהיא מעלה כי רואים את זה בשפת גוף שלה.
שוב לא את ולא אני לא יודעות מה עובר עליה ולקפוץ ולהגיד שיש לה הפרעת אישיות כלשהי זה מוגזם בעיני ברמות. יש המון אנשים שהם "על קוצים" בגלל כל הדברים שקורים במדינה שלנו בשנה האחרונה עם המלחמה וכל מה שקשור בזה.
וברור לי שכשהיא התלוננה על זה שבעלה היה במילואים זה לעשות הר מעכבר כי בעלה לא קרבי והוא חזר כל יום הבייתה ואני מכירה אנשים שהיו במילואים יותר מחצי שנה ולא ראו בית בכלל. וברור שזה קשה שפתאום הבעל מחוייב לצה"ל ולתפקיד שלו שם, כי זה משנה את כל המאזן המשפחתי שהוא נמצא פחות וזמין פחות (מאמינה שגם לשגעונות שלה) והיא הייתה רגילה שיש לו חלק בבית וחלק בגידול של הילדים ופתאום עם המצב שהיה בזמן המלחמה היא הייתה צריכה להתמודד עם הדברים האלה לבד.
אגב לא רק היא לא מעט נשים. אבל אי אפשר להשוות בין שירות מילואים של גבר לא בקרבי לעומת שירות מילואים של קרביים שנכנסים לתוך עזה (או עכשיו ביו"ש) ומסכנים את חייהם ולא רואים בית שבועות ולפעמים גם חודשים.
זה כמו שאמרתי לך שמצחיק אותי כשהיא מתלוננת על הלימפאדמה שלה שהיא במצב ממש קל (שאם היא לא הייתה אומרת שיש לה לימפאדמה אף אחד לא היה שם לב), ואני לא מזלזלת באיך שהיא מרגישה, אבל היות ואצלי למשל המצב הרבה יותר גרוע ואני לא מדברת על זה ומתלוננת כל הזמן (ואצלי אגב ממש רואים את זה על הרגליים, ברמה שאני לא הולכת עם מכנסיים קצרים או שהם מעל הקרסול וגם במכנסיים ארוכים יש בדים מסויימים ששרואים את ההבצקות שלא לדבר על זה שהמצב ברגל ימין יותר חמור משמאל מה שגורם לכך שרגל ימין שלי עם נפח יותר גדול משמאל).
העניין הוא שגם את וגם אני ואני מאמינה שעוד עוקבות שלה יודעות שהיא לא הייתה ככה לפני כן. נכון, אנשים משתנים ומתפתחים, זה לגיטימי, רק שבדר"כ זו התפתחות חיובית ופה זה קצת פחות.
אני ממש לא רואה אותה היום כמישהי שדוחפת לבודיפוזיטיב למרות שהיא מציגה את עצמה ככזאת. אבל לגמרי יש לה רקורד מכובד בתור מישהי שכן עמדה והטיפה לבודי פוזיטיב במשך לא מעט שנים.
אבל היום היא כמעט לגמרי אשת מכירות, זה מה שקורה באינסטגרם שלה רוב הזמן (אני לא נמצאת הרבה בפייסבוק אבל אני יודעת שהחשבון של האינסטגרם והפייסבוק שלה מקושרים, כך שעולה שם גם אותו תוכן בדיוק).
אני חושבת שזה קטע בעייתי שכמעט כל התוכן שלה הפך להיות מכירתי. וכרגע אני לא חושבת שזה עולה לה בעוקבות.
אני בטוחה שיש לה עוד עוקבות כמוך וכמוני שתוהות לגבי ההתנהגות שלה והתפרצויות הזעם שיש לה בתקופה האחרונה, ובכלל על המון דברים שהיא עשתה ואמרה בשנה האחרונה. רק ששוב הן לא מדברות על זה, ואם את ואני לא היינו מגיעות במקרה לדבר עליה גם המחשבות שלי בנושא היו נשארות ביני לבין עצמי.
אהבתיאהבתי
אני לא אומרת שלאושיה יש הפרעת אישיות. אני לא פסיכולוגית ולא יכולה לאבחן אותה. פשוט העליתי את נושא הפרעות האישיות בתור תחום פסיכולוגי שמאוד קשה לטפל בו ולא בהכרח מוביל לפתרון. יכול להיות שלא הבנתי את. הדברים שלך נכון, אבל נשמע שאת חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לפתור כל בעיה בזמן יחסית סביר, אבל זה ממש לא המצב, ויש מצבים שהם פשוט לא פתירים או שלוקח שנים לטפל בהם.
ואת צודקת שמשהו עובר עליה בשנה האחרונה, ואני לא רוצה חלילה לזלזל בזה שקשה לה עם זה שבעלה במילואים, גם אם הוא ״רק ג׳ובניק״ וחוזר כל ערב הביתה. כי להיות משפיענית ולשווק מוצרים זו עבודה. זה לא רק לצלם סרטון בלי הפרעות (שזה משהו שקשה הרבה יותר כשיש לך שני ילדים בני פחות מעשר בבית שדורשים תשומת לב). לא פעם צריך לצלם את הקטע כמה פעמים עד שהוא יוצא טוב, ואז צריך לערוך אותו ולהוסיף לו כתוביות, ואז להעלות אותו ברצף הנכון (כי גם לפרסומים שלה יש כמה רילים או סיפורים). זו עבודה שצריך בשבילה את השקט, וזה מאתגר כשאין לה אותו כי בעלה פחות זמין. וסביר גם להניח שיש עליה יותר משימות בבית (ניקיון, בישול, וכו׳) כשבעלה במילואים מה שמכביד עליה עוד יותר.
וכמו שאת כתבת – באופן טבעי הוא חלק מקבוצת התמיכה שלה כדי לפרוק דברים, ולכל אחד או אחת מאוד קשה כשקבוצת התמיכה הזו נעלמת – במיוחד אם מתחשבים בעובדה שבשנים האחרונות היא גם רבה עם כמה מהחברות הכי קרובות שלה כך שיש לה פחות תמיכה מתמיד.
אני מסכימה שכשבן הזוג במילואים הוא קרבי זה הרבה יותר מדאיג – אבל אם את זוכרת בתחילת המלחמה מאמן הכושר שלי היה במילואים כמעט חצי שנה רצוף. בהתחלה הוא באמת לא היה בבית המון זמן רצוף, אבל בשלב מסוים הם היו יומיים שלושה בבסיס ואז יום בבית, ואני מניחה שהם גם יצאו שבתות כך שהוא כן חזר הביתה בצורה סדירה בתקופה הזו.
ולגבי העוקבות שלה. אני חושבת שכל ״סצנה״ כמו שהיתה לה איתי עולה לה קצת בעוקבות. אני חושבת שסיפרתי לך שגיליתי שהיא התנפלה עלי כי מכרה רחוקה שלי הפנתה אותי לזה – ואמנם אותה מכרה ביקשה להשאר אנונימית כדי לא לקבל יחס דומה מהאושיה, אבל היא ואחרות (כולל נשים שלא הכרתי בכלל) כולן אמרו לי שהן מסכימות עם מה שאני כתבתי ושלא אתרגש כי היא עושה את זה להרבה נשים לאחרונה.
הקטע הוא שאני, את, כל הנשים האלו והרבה אחרות שמות לב לזה – ועם הזמן זה יוצר עליה רושם מאוד גרוע. נכון, יש לה עוקבות שהן בעצם מעריצות (מהסוג שיקנה כל דבר שהיא ממליצה עליו, או יגיעו לקרנבל של בשר בימים שהיא מודיעה שהיא שם כדי לפגוש אותה) והן מסכימות עם כל מה שיוצא לה מהפה או מהמקלדת. אבל אני חושבת שהן מיעוט קטן יחסית, ורוב העוקבות הן כמוני וכמוך – ולאורך זמן היחס הזה לעוקבות שהן לא מעריצות כנראה יצור עליה רושם גרוע שיגרום להן אולי להיות ״עוקבות״ באופן רשמי אבל לקרוא את הפוסטים שלה פחות, או אפילו לרכוש את המוצרים דרך קודים של מישהי אחרת רק כי היא התנפלה על מישהי שהן מכירות באופן אישי (אני יכולה לספר לך שיש מישהי שמכירה אותי שהורידה לה עוקב אחרי מה שהיא עשתה לי).
אני חושבת שהמחסור בתוכן שהוא לא שיווקי (שכמו שאת כתבת – קורה כנראה לרוב המשפיעניות ברגע שהן הופכות להיות משווקות) לא יגרום לעוקבות קיימות לעזוב, אבל יהיה למשפיעניות האלו קשה להשיג עוקבות חדשות. אני מניחה שיש סיכוי מסוים שבשלב כזה או אחר המשפיעניות הקיימות כבר יחשבו ללא רלוונטיות – והחברות השונות יעדיפו ליצור דור חדש של משפיעניות על סמך אותן נשים שכיום מייצרות את התוכן המשמעותי שהמשפיעניות של היום יצרו פעם.
אהבתיאהבתי
טיפול פסיכולוגי לא נועד לטפל בהפרעות אישיות, טיפול פסיכולוגי הוא טיפול רגשי שנועד לטפל בבעיות רגשיות. אני ממש לא חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לפתור כל דבר באופן כללי, זה נועד לעזור לאנשים להתמודד עם הדברים שעוברים עליהם. ואלה דברים שיכולים להיות על קשת מאוד רחבה של נושאים.
את ממש לא יודעת איך משפיעניות רשת עובדות, ובגלל שהאושיה מתלוננת שכל כך קשה לה וזה דורש ממנה כל כך הרבה את מניחה שזה כך. אני ראיתי לא מזמן כמה פודקאסטים של משפיעניות רשת אחרות, שגם עוסקות בשת"פים ומכירות בדיוק כמו האושיה, והן אמרו כמה העבודה הזאת קלה, שהן למעשה עובדות שעתיים-שלוש-ארבע שעות ביום ויתר הזמן שלהן פנוי לעשות מה שבא להן. וזה עוד ביום עמוס.
אל תשכחי גם שהילדים של האושיה נמצאים במסגרות + צהרון כל היום ז"א שמסביבות 7 בבוקר בערך עד שהם חוזרים מהצהרון בסביבות 5-6 אחה"צ הם לא בבית והזמן שלה בידיים שלה ועכשיו זה תלוי רק בה איך היא מנהלת את הזמן שלה. כך שלהגיד שיש לה ילדים קטנים בבית שמפריעים לה ודורשים תשומת לב זו בדיחה לשמה.
לאף משפיענית אין בוס על הראש, אין דד ליין, הן בוחרות את החברות שהן עובדות איתן בעצמן, הן קובעות מה ואיך הן יצלמו ויפרסמו את הדברים. ולעלות בפעם המי יודע כמה את אותם סרטונים שמפרסמים חברה X (כמו שהאושיה עושה לא מעט פעמים) זה לא באמת עבודה שדורשת ממנה תועפות זמן ומחשבה.
ואי אפשר להשוות בין בין אדם שעושה מילואים כג'ובניק וחוזר כל יום הבייתה לבין בן אדם שהוא קרבי שבמשך חצי שנה היה בעזה (או עכשיו ביו"ש) וחזר הבייתה אחת לחודש + והיה צריך לחזור אחר כך. אני בדיוק אתמול דיברתי עם חבר שהיה בעזה במשך חצי שנה, הוא היה בבית בזמן הזה אולי 3 פעמים כל פעם ליומיים או שלושה ימים והוא היה צריך לחזור. אי אפשר בכלל להשוות את מה שעובר על בן אדם שנמצא בתוך התופת של המלחמה וממש מסכן את חייו לעומת בן אדם שיושב במשרד ועושה את התפקיד שלו.
האמת שאני מעולם לא פגשתי בבן אדם, לא משנה גבר או אישה, שמצליח לשרוף כל כך הרבה קשרים שלו עם אנשים. כי אצלה רוב הקשרים עם החברות שלה שנעלמו הסתיימו בפיצוץ, זה לא קשר שדעך או משהו כזה.
בסופו של דבר מרגיש לי שהיא איבדה לאורך השנים קשרי חברות מאוד חזקים שהיו לה. בסופו של דבר הבן אדם היחיד שנשאר קבוע בחיים שלה זה בעלה.
כל מי שעוקבת אחרי האושיה יודעת ורואה איך היא מתנהגת זה לא חדש, אני לא נמצאת בקבוצה שבה פרסמת את הפוסט, כך שלא יצא לי לקרוא את התגובות וכיו"ב. אבל אני מאמינה שלרוב הנשים שעוקבות אחרי האושיה יש שכל והן רואות איך ההתנהגות שלה השתנתה בשנה האחרונה.
היא חושבת שכולן מעריצות שלה ועפות עליה וכיו"ב.
אבל באמת נראה לי שהרבה מאוד מהעוקבות שלה מרימות גבה או שתיים בגלל ההתנהגות שלה, הצורה שבה היא מתבטאת וכיו"ב.
סביר להניח שיש לה מיעוט של מעריצות, אם כי אני לא חושבת שללכת לקרנבל רק כדי לפגוש אותה זה הגיוני, אני בדקתי את המחיר של ללכת לקרנבל וזה לא זול בכלל ובימינו נראה לי שרוב הזוגות יחשבו פעמיים לפני שהם יוצאו מעל 1000 ש"ח על ארוחה חד פעמית (נכון שזו חוויה ולא רק אוכל, אבל עדיין, מדובר בסכום לא קטן).
חוץ מזה האושיה אף פעם לא הודיעה מראש מתי היא תהיה בערבים של הקרנבל.
אבל לקנות משהו רק בגלל שהיא מוכרת אותו? ממש לא.
בדר"כ גם רואים שכל המשפעיניות יוצאות בדיוק עם אותם שת"פים בדיוק באותו שבוע וכולן מקבלות בדיוק את אותה ההנחה.
אם בעבר הייתה לה ייחודית בגלל הבודי פוזיטיב היום אני לא מרגישה את זה אצלה.
רוב החברות שהיא מפרסמת הן עם מידות רגילות ולא מידות גדולות.
אני עוקבת אחרי עוד משפיעניות והרוב נשארו גם עם תוכן אורגני ותוכן מכירתי. מי שנשארה רק עם תוכן מכירתי לאט לאט נעלמה לי מהסטורי באינסטגרם, שזה מה שקורה בגלל האלגוריתם של אינסטגרם. ברגע שהוא רואה שאין לך איטראקציה עם חשבון מסויים הוא מוריד לך את החשיפה אליו. אם את עושה לייקים, או מגיבה לפוסטים או מגיבה בפרטי זה גורם לכך שאת תיחשפי לחשבון הזה יותר. ולחשבון עצמו זה גורם לכך שיש יותר חשיפה, ז"א שאינסטגרם יגרום לעוד אנשים לראות תכנים שקיבלו הרבה אינטרקציות.
אהבתיאהבתי
חלק משמעותי בטיפול בכל בעיה פסיכולוגית, כולל מחלות נפש – היא בטיפול בשיחות אצל פסיכולוג, לא פעם במקביל לטיפול תרופתי. לרוב הטיפול הכי יעיל לבעיות האלו הוא כזה שמשלב בין תרופות לבין שיחות.
היתה לי פעם חברה שהיתה לה הפרעה דו קוטבית, והיא כמובן לקחה את התרופות שיש כיום למחלה ומאוד יעילות – אבל במקביל היא גם עברה טיפול פסיכולוגי ואמרה לי לא פעם שבלעדיו היא היתה מתפקדת הרבה פחות טוב. ומדובר על מישהי שהיתה לה קריירה מקצועית טובה ומשפחה, והיתה אמא נפלאה לילדים שלה.
כך גם בדיכאון למשל.
וברור לי שאם יש לאושיה זמן ללכלך עלי ולעקוב אחרי ברשתות החברתיות, לכתוב על זה ברילים שלה, ועוד להצטלם על זה שהיא לא עושה לי שיימינג בזמן שהיא עושה אמבטיה באמצע היום – היא לא מישהי שסובלת מחוסר זמן.
לפעמים יש מצבים שבהם חברים שהתאימו פעם כבר לא מתאימים יותר. הקטע הוא פחות הניתוק של הקשרים אלא העובדה שהם נגמרים בפיצוץ. את יודעת מה? גם אם היא היתה בסוף משלימה עם החברות, עצם המריבות בפיצוץ עדיין היתה בעייתית.
ואם בא לך, האת מוזמנת להצטרף לקבוצה בפייסבוק. זו קבוצה מאוד נחמדה.
וכנראה שהאושיה מקבלת הרבה אינטראקציות גם בלי תוכן אורגני – או שהשיימינג שהיא עושה הוא מספיק אורגני למעריצות שלה.
אהבתיאהבתי
אז זהו שפה את טועה מחלות נפש מטופלות ע"י פסיכיאטר לא ע"י פסיכולוג – זה ההבדל העיקרי. אם הבן אדם רוצה גם ללכת לטיפול ריגשי הוא הולך גם לפסיכולוג.
יש המון אנשים עם מחלות נפשיות שמטופלים אך ורק אצל פסיכיאטר מקבלים טיפול תרופתי ומסתדרים עם זה בסדר גמור.
טיפול פסיכולוגי הוא לבעיות ריגשיות, שכמובן יכולות להיות לכל אחד.ת. ולא צריך להיות עם הפרעות נפשיות כדי ללכת לטיפול פסיכולוגי.
כבר יצא לנו לדבר על זה שאושייה יש נטייה להגזמות. ובגלל שרוב העוקבות שלה הן לא משפיעניות רשת וזו לא העבודה שלהן, הן גם לא יודעות מה העבודה הזאת, מה היא כוללת וכמה זמן היא גוזלת. בת'כלס המשפיעניות שיש להן שת"פים וקודי קופון שזאת העבודה העיקרית שלהן (ז"א שאין להן עבודה נוספת כשכירות) רוב הזמן לא עובדות.
זמן העבודה שלהן מינימלי, גם כשיש להן שת"פים הן מכינות הכל מראש ואז פשוט מעלות לרשתות החברתיות. זה ממש לא דורש מהן שעות על גבי שעות של עבודה.
אני מכירה למשל כאלה שעובדות בשת"פ עם רשתות של בגדים, והן פשוט הולכות לחנות עושות סיבוב, מצלמות את הבגדים על הקולבים, מודדות כמה דברים ומצלמות את עצמן. כל הצילומים בחנות לוקחים להן גג שעה.
ולאושיה שולחים דברים הבייתה, היא אפילו לא צריכה לצאת משם.
אין לי מושג מה האושיה עושה בזמנה הפנוי, וחוץ מבאותו יום שהיא העלתה את הפוסט שלך באינסטגרם שלה (ובכן גם בפייסבוק כי זה META וזה מקושר אחד לשני) היא לא התעסקה בזה מעבר לזה.
אבל זה פשוט היה מגוחך בעיני כל ההתבטאות שלה בעניין הזה.
בדיוק כמו שהיה שהיא איימה לתבוע משפיענית אחרת בגלל שהן התווכחו על משהו והיא העליבה אותה והיא אכן הגישה תביעה לא נראה לי שיצא מזה משהו.
תחשבי שעו"ד עולה לא מעט כסף, והיא כל הזמן מדברת שלה יש את הכסף שלה ולבעלה את שלו וכל אחד מחליט מה הוא רוצה לעשות בכסף שהוא מרוויח.
היא לא מרוויחה כל כך הרבה כך שהיא יכולה להרשות לעצמה כל שני וחמישי לשכור עו"ד שיתבע את מי שמעליבה אותה. גם תחשבי כמה זה קטנוני וילדותי לעשות דבר כזה. אם זה היה משהו רציני ניחא, אבל על כל אחת שכותבת עליה משהו, היא מאיימת בתביעה או נכנסת בה מול כל העוקבות שלה.
זה לגיטימי לגמרי שקשרים נגמרים, מאוד טבעי.
אבל אצל רוב האנשים הקשר פשוט דועך ולא מסתיים בפיצוץ.
אצלה המון קשרים מסתיימים בפיצוץ, ואת יודעת גם כשזה קרה בתור פיצוץ כי פתאום מישהי שהייתה נוכחת בחיים שלה נעלמה ולא רואים אותה יותר.
אני לא יודעת כמה אינטראקציות האושיה מקבלת זה לא באמת מעניין אותי.
אבל אני מאמינה שיש לא מעט עוקבות כמוני שברגע שהן רואות עוד שת"פ שלא רלוונטי אליהן בשום צורה פשוט מעבירות הלאה. זה לא באמת מעניין.
אף אחת לא רוצה להיות מול "ערוץ הקניות" כל הזמן, וזה מה שהסטורי שלה הפך להיות חלק ניכר מהזמן.
אהבתיאהבתי
לגבי מה הגבול בין טיפול פסיכיאטרי לפסיכולוגי, אני מציעה שתקראי את הספר של פרופסור יורם יובל ״סערת נפש״. מלבד העובדה שהוא הנכד של ישעיהו ליבוביץ׳, הוא גם ספיכולוג, פסיכיאטר ונוירוביולוג כך שהוא מכיר את כל התחומים שקשורים למוח.
אני שמחה שהאושיה הפסיקה להתעסק בי – אין לי מושג על מה היא מדברת כי פשוט חסמתי אותה מכל פלטפורמה אפשרית. די מהר קלטתי שהיא מחפשת את התשומי ואת המריבה והפיצוץ ותיארתי לעצמי שברגע שאנתק מגע היא תשתעמם ותעבור לדבר הבא.
ממה שהבנתי ממישהי שיצרה איתי קשר, היא מעולם לא זכתה בתביעה מול אף אחד, אבל גם תבעו אותה והיא הפסידה.
ויכול להיות שכל הדרמות והמריבות האלו הן תוכן שהיא חושבת שהעוקבות שלה אוהבות ומבחינתן זה מספיק משעשע כדי להיות תוכן איכות. או שה״תמיכה״ שהיא מקבלת מהן בכל פעם שהיא טוענת ש״תוקפים״ אותה היא משהו שהיא ממש זקוקה לו מבחינה רגשית. בכל מקרה, כנראה שאם היא מאבדת עוקבות או שהעוקבות לא ממש רואות את הפרסומות שלה ולא קונות דרכה – בסופו של דבר חברות יפסיקו לעבוד איתה ממש כמו אותה חברת מוצר שעכשיו יא רוצה להחליף את המוצרים שלה.…….
אהבתיאהבתי
בדר"כ כשהאושייה נכנסת במישהו זה קורה רק באותו יום ואז הנושא לא עולה שוב.
לפחות ככה זה היה בכל הפעמים שהיא עשתה זאת בשנה האחרונה.
לאיים בתביעה זה קל, להגיש תביעה גם, להפסיד ואח"כ לשלם את ההוצאות של העו"ד זה כבד.
אני לגמרי לא מבינה את הפואנטה שלה בלפרסם דברים מהסוג הזה.
גם זה שהיא אומרת שכל אחת כזאת היא ממועדון המעריצות השרופות שלה זה מגוחך.
זה לא שהיא איזו סלב או משהו. וגם אנשים מבוגרים לא נוטים להעריץ מישהו כמו טיינאג'רים.
אולי היא מחפשת אמפתיה מהעוקבות שלה, באמת אין לי דרך להסביר את ההתנהגות הזאת. אם זה היה משהו שהיה קורה פעם ב… ניחא, אבל בשנה האחרונה זה מגיע בתדירות דיי גבוהה.
אני דיי בטוחה שרוב העוקבות שלה לא אוהבות את זה שיש כמעט כל הזמן תוכן פרסומי, אף אחת לא התחילה לעקוב אחריה בשביל שהיא תוכל להתפרסם משת"פים וקודי קופון באינסטגרם אלא בגלל התוכן שהיא הייתה מעלה.
בדיוק היום היה לי דיון על זה עם משפיענית רשת אחרת, שכמובן לא הזכרתי שם של אף אחת בשיחה. אבל אפילו היא שהיא גם מתפרנסת משת"פים וקודי קופון אמרה שלדעתה להפוך את רוב התוכן למכירתי זה לזלזל במי שבחרה לשים לך עוקב.
אם האושיה חושבת שכל מי שעוקבת אחריה מעריצה אותה וכיו"ב, זה ממש שגעון גדלות.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא יודעת אם סיפרתי לך, אבל בזמנו היה לי בלוג בתפוז שעסק בבודי פוזיטיב מזווית של ביקורת דיאטות (משהו בסגנון הדברים שאני מידי פעם כותבת פה למשל על לרדת בגדול או ביקורת על תרופות וניתוחים). זה היה בתקופה שמקבילה לתקופה שהאושיה כתבה בלוג. אם אני זוכרת נכון היא גם עקבה אחרי תקופה מסוימת, אבל בשלב מסוים הסירה עוקב.
ועם הזמן באמת היו יותר ויותר נשים שקראו אותה, כנראה כי היא ידעה לשווק את עצמה. וכנראה זו ההיתה התחלה של זה שיש לה עכשיו כמעט 30 אלף עוקבות (לפני שחסמתי אותה ראיתי שיש לה 29.3 אלף עוקבות או משהו).
אני מניחה שרובן של העוקבות הן פאסיביות. אני מניחה שחלקן שם לא בשביל תוכן אלא בעיקר בשביל קודים כי המוצרים שהיא משווקת מתאימים להן ונוח להן לקבל את ההנחות דרכה.
ואני שמחה לקרוא שאחרי כל מתקפה כזו היא עוברת הלאה יחסית מהר – זה אומר שכנראה לא אשמע ממנה ברגע שאני חסומה עבורה ולא אכתוב שוב בקבוצה לגביה (למרות שכנראה שמי ששלחה לה את צילומי המסך חסמה אותי, כנראה ברגע שכתבתי בקבוצה של עורכי דין לגביה).
וזה נשמע כמו קטע חדש שלה שבטח נותן לה סיפוק או תחושה של ״נצחון״ לצאת צודקת בכל מריבה כזו.
אהבתיאהבתי
האמת שאני חושבת ממש הפוך ממך, אני חושבת שרוב העוקבות שלה שם בגלל שבעבר היה לה תוכן מעולה ומעניין, וכולן נשארות בתקווה שהיא תמשיך להעלות עוד תוכן בסגנון הזה.
אין שום סיבה להישאר עוקבת של מישהי בגלל הקודי קופון שלה, אני מכירה עוד 10 משפיעניות שמציעות בדיוק את אותם קודי קופון שהאושיה מציעה עם בדיוק אותה הנחה (ולרוב הן גם עולות עם השת"פים האלה בדיוק באותם זמנים). כך שלאושיה אין שום יתרון על אף משפיענית אחרת בקטע הזה.
יש רק משפיענית אחת שמצליחה להוציא הנחות יותר גדולות מכולן, ולה באמת יש קהל גדול של עוקבות אז זה כוח שהיא משתמשת בו בשביל שהעוקבות שלה יקבלו הנחה יותר גדולה. ואני לא מכירה אף אחת שיכולה להתחרות בה.
אם יש משהו שאני באמת צריכה אני אבדוק קודם כל עם הקוד קופון משתלם לי בכלל.
למשל יש מוצרי טיפוח לפנים שהאושיה מוכרת, אלה מוצרים שאני משתמשת בהם. וההנחה עם הקוד קופון שלה לא משתלמת בכלל כי אני עדיין מוצאת את המוצרים במחיר זול יותר (30% בערך פחות מהמחיר הסופי שיש אחרי ההנחה שלה).
וככה זה בעצם עם כל מוצר שאני רוצה לקנות, אם הקוד קופון לא משתלם ויש במקום אחר במחיר טוב יותר אני אקנה במחיר הטוב יותר עבורי.
אם יש נשים שפשוט קונות כי יש קוד קופון, ובכן…. בעיה שלהן.
יש למשל משפיען רשת מסויים שהוא פודי, ויש לו דף נחיתה שהוא מוכר שם מוצרים. כבר יצא לי לא מעט פעמים להתלהב ממוצר שהוא ממליץ עליו, ומצאתי את אותו מוצר בדיוק בחצי מחיר ממה שהוא מוכר אותו.
אני חושבת שצרכנות נכונה, זה לעשות סקר מחירים לפני שקונים משהו, ולקנות במחיר הכי טוב לך. את לא אמורה לפרנס אף אחד/אחת.
אהבתיאהבתי
עובדה שלמרות שכבר המון זמן אין לה תוכן איכותי – נשארות לה מספיק עוקבות שקונות דרכה כדי להרוויח מספיק כסף כדי להיות מרוצה ממה שהיא מרוויחה, גם אם זה פחות ממה שציפית שהיא תרוויח.
דרך אגב, בדיוק עכשיו אני נזכרת בזה שבמקביל לזה שהיא היתה משמיצה נשים כמוני שלא אהבו אותה, לאחרונה היא גם היתה מפרסמת המון הודעות של נשים שכותבות לה איזו נפלאה היא ואיך הן מקבלות ממנה השראה.
כנראה שמשהו בדינמיקה הזו עלה לה לראש.
וברור שאני לא אקנה ושם דבר רק כי משפיענית מפרסמת אותו, וגם ברור שהן לא בהכרח מספקות את הדילים הכי טובים. למען האמת אני לא קונה שום דבר שהיא מפרסמת כי אלו דברים שאני לא צורכת.
אהבתיאהבתי
אני ממש לא חושבת שהאושיה מרוויחה הרבה מהשת"פים שלה, לפני חודשיים בערך כשהיא התעצבנה על מישהי היא פרסמה נתוני מכר שלה שנה אחורה, והיא ממש לא מרוויחה כ"כ הרבה. בואי נגיד שהייתי בטוחה שהיא מרוויחה לפחות 50% ממה שבעלה מרוויח בנטו. לפי מה שהיא פירסמה זה מאוד רחוק משם (היא מרוויחה קצת מעל שכר מינימום וזה עוד לפני מיסים וכו')
בפועל רוב העוקבות שלה לא קונות דברים, קודם כל כי הכל דיי יקר, גם עם הנחה של קוד קופון זה עדיין יקר. ואנשים היום יותר שקולים עם כסף במיוחד על דברים שהם מותרות.
כן אני זוכרת שהיא העלתה לא מזמן כמה הודעות של נשים שהודו לה וכיו"ב.
לא נראה לי שיש הרבה כאלה.
זה כמו אגב שהיא אמרה שכבר כמה פעמים היא תבעה על דיבה אנשים שהעליבו אותה, ואת אמרת בעצמך שמישהי שהייתה חברה שלה אמרה שהיא מעולם לא זכתה.
חוץ מזה חלק ניכר מהדברים שהיא מפרסמת אלה מותרות, צעצועי מין, אלכוהול, גם הפרסומים של הקרנבל (שהיא לא מרוויחה מזה כלום) זה מותרות. אני גם לא מכירה אף אישה שתחליף מוצרי קוסמטיקה (טיפוח פנים וכו') רק בגלל שמשפיענית כזאת או אחרת המליצה על משהו אחר ויש לה קוד קופון. או שתקנה בגד מסויים בגלל שמשפיענית מסויימת מוכרת אותו.
אהבתיאהבתי
עובדה שהיא מתייחסת לזה בתור עבודה שהיא חייבת כדי ״לשים אוכל על השולחן לילדים שלה״.
אם היא כל כך נואשת כלכלית, אולי היא צריכה למצוא עבודה רגילה שיש לה שכר – אבל מצד שני היא כבר באמצע או סוף שנות השלושים שלה ואני לא יודעת עד כמה יש לה באמת כישורים לעבוד בתפקיד כזה או אחר. אולי בתור מאפרת או סטייליסטית, במיוחד אם יש לה קשרים בתחום.
אהבתיאהבתי
בואי נודה על האמת, היא תופסת מעצמה יותר מדיי, הרבה יותר מדיי.
בפועל המפרנס העיקרי ביניהם הוא בעלה, תמיד היה כך גם כשהיא עבדה בעסק של ההורים שלה בעלה היה המפרנס העיקרי הוא הכניס את המשכורת הארית לחשבון שלהם. והיא מנסה ליצור מצג שווא שהיא מרוויחה כמוהו מה שלא כך.
והאמת שהייתי בטוחה שהיא מרוויחה המון כי ככה היא מציגה את זה, עד שהיא במקרה או בכוונה העלתה את הרווחים שלה משנה שעברה וראיתי כמה היא מרוויחה חודשי. ממש לא הרבה ולא קרוב לנטו שבעלה מביא הבייתה (בהשערה כן).
גם זה שיש לה תואר במדעי הדשא / מדעי הכלום, זה תואר שלא נותן לה שום דבר. בפועל אין לה ניסיון מעשי משמעותי למעט מה שהיא עושה בשנתיים האחרונות (היא מנהלת סושיאל ויש לה כמה לקוחות חוץ מהקרנבל).
חוץ מזה אל תשכחי שהיא מעולם לא עבדה כשכירה, לא באמת (גם לא כשהיא עבדה בעסק של ההורים שלה). כך שאני לא יודעת אם היא הייתה צריכה לעבודה כשכירה אם היא הייתה מסתדרת עם זה שיש לו"ז, עמידה בזמנים ועבודה עם ומול אנשים. שלא לדבר על זה שיש תמיד מישהו שמנהל אותך.
מה שכן אין לי ספק שמבחינת הלבוש שלה לא בטוח שהיא הייתה עוברת בטוב, כי לא מקובל להגיע למקומות עבודה בלבוש כ"כ חושפני ו/או פרובוקטיבי.
אהבתיאהבתי
אניזוכרת שפעם היא כתבה על זה שאמא שלה העירה לה על איך היא יוצאת חשוף להפגש עם חברות בתל אביב והיא ממש צחקה על השמרנות של אמא שלה. זה היה אחרי הניתוח, והיא אמרה שאם היא היתה בסדר עם לצאת עם מחשופים גדולים כשהיה לה חזה גדול יותר אז היא בסדר עם זה גם עכשיו.
אבל זה באמת סגנון שלא יהיה מקובל במקומות עבודה בלי שום קשר לגודל החזה שלה.
פעם מישהי אמרה לי עליה שהיא יודעת להתלבש מאוד יפה – כשהיא לא מגזימה עם המחשופים והמיניות.
ואני לא מתפלאת שהיא מנסה להגזים עם כמה היא מרוויחה כי חשוב לה להציג שהיא מצליחנית ומדהימה למרות שהיא כביכול ניצולה של פדופיליה וכו׳.
אהבתיאהבתי
תראי אם היא יוצאת לדייט רומנטי עם בעלה באמת אין בעיה עם הלבוש הזה.
אבל ביום יום זה לא בדיוק לבוש שנקרא מקובל, את לא רואה נשים מתלבשות כך למקום עבודה וגם האמת באופן כללי את לא רואה הרבה נשים שמתלבשות בצורה כ"כ חושפנית ופרובוקטיבית.
וחזה גדול זו לא סיבה ללכת עם כל החזה בחוץ. והאמת שלא משנה מה גודל החזה זה דיי לא מקובל ללכת עם החזה חשוף בצורה כזאת.
אבל היא לא מבינה את זה, כי נראה שהיא לא מבינה מוסכמות חברתיות בכל הקשור ללבוש שלה.
אישה יכולה להיות גם מאוד מינית וסקסית גם בלי ללבוש בגדים חושפניים. זה משהו שמקרינים או שלא. זה ממש לא מחייב לבוש מהסוג הזה.
לגבי מה שהיא עברה כילדה, העולם של אנשים שעברו טראומות מתחלק באופן מאוד קיצוני לשני סוגים אלה ששוקעים לדיכאון מלנכוליה ולא מצליחים לצאת מהסיטואציה בגלל הטראומה שהם עברו, חיים על כדורים ולא ממש מתפקדים. ואלה שמצליחים למנף את עצמם למרות הסיטואציה והדברים שהם עברו.
והאושיה לגמרי נמצאת בצד שמינף את עצמו באופן חיובי אחרי מה שהיא סיפרה לא אחת שהיא עברה.
במצב אחר היא הייתה יכולה להתדרדר לזנות, סמים, יחסים רעילים עם גברים שתמיד יתעללו ו/או ינצלו אותה, לא להצליח להחזיק במקום עבודה קבוע אף פעם וכו'.
אז כן היא בהחלט נמצאת בצד החיובי של הסקלה, היא התחתנה וחיה עם בעלה לא מעט שנים, הביאה ילדים, מחנכת את הילדים ביד רמה, עשתה תואר אקדמי (כן נכון במדעי הדשא שזה לא שווה כלום אבל עדיין), עובדת.
זהז לא אומר שהטראומה שהיא עברה לא רודפת אותה ולא משפיעה עליה. טראומה זה לא דבר שנעלם, וצריך להתמודד עם התוצאות של זה כי זה לא דבר שנעלם.
אהבתיאהבתי
אני מודה שבתקופה האחרונה ובמיוחד מאז שהיא תקפה אותי בשבוע שעבר, אני שואלת את עצמי עד כמה באמת עבר עליה אירוע טראומטי, או שהיא מנסה לסחוט תשומת לב על משהו שלא באמת קרה, או שהיה הרבה פחות חמור ממה שהיא מנסה להציג את זה רק כדי לקבל תשומי.
יש עכשיו בנטפליקס סדרה בשם ״חומץ תפוחים״ על מישהי שזייפה אבחון של סרטן קטלני במוח כדי להתפרסם בתור משפיענית בריאות.
אהבתיאהבתי
לא נראה לי שהאושייה ממציאה את הטראומה שלה, היא מדברת עליה כבר שנים באופן פומבי. אבל אני לא יודעת כמה נכון להגיד את הדברים שהיא אומרת, אני לא יודעת כמה כל דבר יכול להיות בר השוואה כי הסיטאציות מאוד שונות.
אני לא רואה את האושיה משתמשת בטראומה שלה כדי לקדם משהו בלי שום קשר.
היא פשוט מציינת אותה בכל מיני נסיבות.
אי אפשר להשוות בין טראומה של בן אדם אחד לטראומה של בן אדם אחר, גם בין החטופים הטראומה של כל אחד היא שונה, ותתבטא אצל כל אחד בדרכים שונות. לכל אחד מהם יש נפש שונה חזקה יותר או פחות עם יכולות התמודדות מסויימות. ולכן אצל כל אחד מהם ההתמודדות עם מה שהם עברו בשבי תהיה שונה.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא יודעת אם ״המציאה את הטראומה״ זה הניסוח הנכון, אולי יותר ניפחה משהו שלא היה כזה משמעותי.
יש לי דוגמא אישית לזה: כשגרנו בארה״ב כשהייתי ילדה (בין הגילאים 11.5 – 13.5) אני הייתי בתחילת גיל ההתבגרות שלי. היתה לנו שם רופאת ילדים, ואני זוכרת שבכל ביקור שלנו אצלה, היא היתה מבקשת ממני להוריד את החולצה והיתה צובטת לי את הפטמות.
בתור מבוגרת הצורך של הבדיקה הזו ברור לי – היא רצתה לוודא שהחזה שלי מתפתח בצורה בריאה, ושאין לי תופעות כמו פטמות שקועות שעדיף לטפל בה בהקדם. ואני חושבת שבתור מבוגרת בדיקה כזו היתה הרבה פחות מפריעה לי, כי בתור מבוגרת יש לי יותר שליטה על הסיטואציה – למשל לבקש מאנשים אחרים בחדר (אמא שלי למשל) לעזוב לפני שאני מתפשטת, או לשאול את הרופאה עד כמה יש צורך בבדיקה הזו בתדירות הזו.
אבל בתור נערה צעירה, הבדיקה הזו הרגישה לי נורא פולשנית – כנראה בגלל השילוב הזה של הנסיבות שמפשיטים אותי מול אמא שלי וצובטים אותי בצורה לא נעימה באיזור שהוא יחסית רגיש.
וכן, בואי נודה בזה שנגיעה או צביטה של פטמות יש אלמנט שהוא מיני, וידעתי את זה גם בגיל 11.5 – 12. ונכון שהיה מדובר על רופאה אישה ולא על רופא גבר, אבל עדיין הרגשתי שיש פה משהו מיני שהפריע לי בגילאים האלו.
השאלה היא האם הסיטואציה שנוצרה שבה הבדיקה היתה חיונית אבל הרופאה היתה יכולה לבצע אותה בצורה יותר רגישה ונעימה – האם אני יכולה לראות בזה הטרדה ואפילו תקיפה מינית, שתגרום לי לפוסט טראומה לכל החיים?
אהבתיאהבתי
תשמעי, אנחנו לא רחוקות מאוד בגילאים ומעולם אף רופא/ה, לא רופא/ת ילדים ולא כל סוג אחר של רופא/ה לא צבטו לי את הפטמות בשום סיטואציה ואף רופא/ה לא בדק לי את החזה ואם הוא מתפתח כמו שצריך או לא, לא בגיל ההתבגרות וגם לא אחרי. זו לגמרי לא התנהגות נורמטיבית של רופא/ה. ואני לא יודעת אם זה קטע שהיה מקובל רק בארה"ב או שגם שם לא אבל פה בארץ זה ממש לא היה מקובל לעשות דברים מהסוג הזה
פטמות שקועות זה מבנה גוף, ואין שום בעיה פיזית עם פטמות שקועות הן עובדות בדיוק כמו פטמות רגילות.
היום כמובן יש ניתוחים פלסטיים כדי לגרום לפטמות שקועות להיות כמו פטמות רגילות, אבל זה עניין אסטטי לחלוטין.
לדעתי ברור שמשהו הפריע לך כי זה לא משהו שאף רופא אמור לעשות, אפילו כירורג שד לא צובט את הפטמות.
שוב לך זה הוצג כמשהו נורמטיבי, ולכן גם לא לקחת את זה למחוזות אחרים.
אני אתן לך דוגמא אישית מהצד שלי.
לפני 20 שנה בערך עבדתי בחברה שם רוב הצוות שלי היו אנשים יותר קרובים לגיל של הורי מאשר לשלי (אני הייתי בת 23-24 הם 40+), והייתה שם אישה שמאוד לא אהבה את איך שאני מתלבשת, ולא הייתי לבושה חושפני או משהו כזה. עוד הייתי בתקופה שהייתי בעיקר לובשת ג'ינס וטי-שירטים בלי מחשופים גדולים או משהו ואם הייתה לי חולצה עם מחשוף תמיד הייתי לובשת גופיה מתחת ככה שלא ראו בשום מצב את החזה שלי והוא תמיד היה מכוסה.
יום אחד באתי עם חולצה שאותה אישה לא אהבה ובאמצע שאני עובדת דחפה את הידיים שלה לתוך החולצה שלי, לתוך החזיה שלי והתחילה לסדר לי את החזה ואת החולצה.
שמעי הצעקות שהיא חטפה ממני באותו רגע.
זה הטרדה מינית לכל דבר ועניין.
אבל לא לקחתי את זה בתור מאורע טראומטי עבורי.
אבל מה שהאושיה עברה זה משהו שונה לגמרי, היא סיפרה על זה כמה פעמים.
אני לא זוכרת אם היה שם אונס הלכה למעשה או לא, אבל נגיעות ודחיפת אצבעות לכל מיני מקומות וכיו"ב.
בטח שזו טראומה בשביל ילדה שזה מה שהיא זוכרת מסביבות גיל 3-4 עד גיל 12-13.
וזה עוד קרה ע"י קרוב משפחה שלה וההורים שלה לא שמו לב מה קורה להם בבית מתחת לאף שלהם.
אגב, במגזר הדתי והחרדי בדר"כ תקיפות מיניות של ילדים מגיעות ממישהו מהמשפחה או מישהו מאוד קרוב למשפחה או לילד. וכל הזמן מטאטאים את זה מתחת לשטיח.
אהבתיאהבתי
לגבי הטרדות והתקפות מיניות בבתים דתיים: ברוב המקרים ההטרדות וההתקפות באות ממישהו מוכר, בין אם זה במשפחות חילוניות, דתיות לאומיות או חרדיות. הבעיה עם משפחות דתיות ובעיקר חרדיות זה שפחות מדווחים על זה ומטפלים בזה כדי לא לבייש את האדם שביצע את המעשים ומנסים לטפל בזה בתוך הקהילה. בקהילות חרדיות אדוקות דיווח למשטרה נחשב אפילו לבגידה כי זה יגרום להתערבות חילונית באורח החיים החרדי שזה נורא מבחינתם.
אבל זה לא שהטרדות או תקיפות קורות יותר בחברה הדתית, אבל גם בהחלט לא פחות.
והבדיקה הזו של הרופאה בהחלט היתה לא בסדר, גם אם זה משהו שמקובל בארה״ב או היה מקובל אז בארה״ב. אני חושבת שההבדל העקרוני בין הבדיקה הזו לבין משהו דומה שהיה קורה לי היום או המקרה שאת תיארת – הוא שאנחנו בתור נשים מבוגרות נמצאות הרבה יותר בשליטה על הסיטואציה וברור לנו שאנחנו יכולות להגיד לא אפילו לאישה ששולחת לנו ידיים לחזה.
לילדים הרבה יותר קשה מנטלית להתנגד למבוגרים, במיוחד למבוגרים שהם בתפקיד סמכותי כמו רופא או רופאה. גם אם מדובר על בדיקה שהיא בעצם פולשנית.
ועובדתית גם אני שנאתי ללכת לרופאה הזו ספציפית בגלל הבדיקה הזו, ועובדה שאני זוכרת כמעט 40 שנה אחר כך כמה הביקורים האלו היו נוראיים בעיני. אבל אני לא חושבת שהפכתי אותם למשהו מעבר לזה שהיתה מבוגרת בעולם שלי שנגעה בי בצורה לא בריאה ולכן אני סובלת עד היום. ממש כמו שאני לא עושה את זה עם הנערים מהכיתה שלי בחטיבת ביניים שמיררו לי את החיים שנתיים עד שיכולתי בתיכון לעבור לבית ספר אחר.
אהבתיאהבתי
תסמונת הדור השני וגם הדור השלישי הן לחלוטין קיימות, המשפחה שלי היא דוגמה לזה.
בנוגע להנדסת התודעה – ברור לי שהחמאס עושים עבודה מעולה בנושא הזה, ברמה שיש בעולם מקומות שבהם טוענים בצורה מחרידה ומרגיזה ש*אנחנו* משתמשים במשפחת ביבס בתור נשק נגד החמאס. *אנחנו*.
אני מאוד מבינה את הרצון לדעת מה קורה עם כל אחד מהחטופים שחזרו. אחרי 16 חודשים שבהם חזרנו על השמות שלהם, שמענו את המוזיקה שהם אוהבים, ראינו תמונות אישיות שלהם – אנחנו מרגישים חלק מהמשפחה הקרובה, וברור שאנחנו רוצים לדעת מה איתם. אבל חייבים להבין שעכשיו הם אנשים פרטיים שעברו טראומה, ואסור להטריד אותם. פשוט אסור.
אהבתיLiked by 1 person
במובן מסוים אפשר להגיד שהמשפחות של החטופים שיתפו אותנו לא פעם בפרטים האלו. והפרטים האלו באמת יצרו את הקרבה שהמשפחות היו זקוקות לה כדי שכמה שיותר אנשים ירתמו למאבק לשחרור של החטופים – ואני חושבת שעבור רוב האנשים תהליך ההתנתקות לא יכול להיות מיידי בגלל שנוצר כזה קשר רגשי חזק.
ואני בטוחה שככול עוד הקשר לא יהיה חטטני מידי – המשפחות והחטופים עצמם עדיין יעריכו אותו ואת התמיכה שהוא יכול לתת להם במאבק הקשה שצפוי להם ״לחזור לשגרה״. אבל זה בהחלט אומר ששני הצדדים צריכים לשלוט בקשר הזה.
ודרך אגב, אני חושבת שרוב הציבור לא חטטני. רוב האנשים למשל שמחים לראות את ההתרגשות של המפגש הראשוני בטלוויזיה, אבל לא היו מתנגדים אם היו אומרים להם שהרגע הזה צריך להיות פרטי ומאוחר יותר הם יראו את המשפחה המאוחדת בצילום או שניים כשיהיה להם נוח, או שהמשפחות מאוד מעריכות את החום ואת האהבה והן יעדכנו אותנו לגבי עזרה והתקדמות בהמשך.
אהבתיאהבתי