במהלך החצי הראשון של הטיול, היתה לנו הזדמנות כל כמה ימים לישון באכסניה במקום לישון באתרי קמפינג באוהלים. לפעמים זו היתה חובה (כי לא היו אתרי קמפינג סביב הערים שביקרנו בהן), ולפעמים זה נעשה מבחירה (למשל במצב שבו היה מלון בנוסף לאתר קמפינג, או שהיו חדרים להשכרה).
אבל האפשרות הזו לא עלתה במהלך החצי השני של הטיול.
ברמה העקרונית, מי שבאמת נמאס לו מקמפינג יכול היה לישון באוטובוס, ובדיעבד באתר הקמפינג שלנו ליד דוסון סיטי אפשר היה לשכור חדרים פרטיים (למרות שבמצב הגרוע של האתר עצמו, לכו תדעו באיזה מצב יהיו החדרים עצמם). אבל לי לא היתה ממש אפשרות לישון באוטובוס, מכיוון שהתבקשתי כבר בחלק הראשון של הטיול לישון באוהל, וחששתי ששינה באוטובוס תוביל לסנקציות נגדי גם בחלק השני של הטיול.
באופן עקרוני לא היתה לי בעיה לישון באוהל, במיוחד כשלמזלנו הרב – בקושי ירד גשם במהלך הטיול, למרות שהאיזורים שבהם טיולנו הם לרוב מאוד גשומים. אבל עם הזמן הרגשתי שזה שוחק ונמאס לי לזחול כל יום לתוך האוהל או כדי לצאת ממנו (במיוחד כשאני מתעוררת פעם או פעמיים בלילה ללכת לשירותים), ולאורך זמן זה הפך לפחות ופחות נעים.
ואז אחרי היום שבו בילינו בפיירבנקס קרה לנו ״נס״ קטן: אחד המטיילים גילה באתר הקמפינג שבו בילינו את הלילה מאין מבנה זמני שנראה כמו אוהל אבל קבוע, שבו היו שתי מיטות שדה – והוא הציע לי שבמקום ששנינו נישן באוהלים, נישן במבנה הזה.
היה מאוד נחמד להיות במצב שבו לא היינו צריכים להקים ולפרק את האוהלים, לפחות לערב אחד – וגם לישון על מיטה, גם אם ישנו בשק שינה. במיוחד כשבבוקר ירד גשם לפני שיצאנו לדרך, ושאר המטיילים היו צריכים להזדרז ולארוז את האוהלים שלהם בגשם.
התיירת המקרית 
כמו שכבר סיפרתי בעבר, אני הפסקתי לישון באוהלים בסוף שנות העשרים של חיי. אולי כי בילדותי עשינו המון קמפינג וטיילתי הרבה עם התנועה וגם ישנתי בחוץ בלי אוהל המון, וזה היה סבבה אבל הרגשתי שמיציתי. וגם T הרגיש שהוא ישן בתנאים כאלה במילואים ולא כיף לו לנפוש ולטייל בתנאים כאלה. כך או כך אני יודעת שלנו זה לא התאים אבל יש רבים שממשיכים עם האוהלים עד גיל מבוגר בלי בעייה.
מה שאותי מקומם שוב ושוב היא העובדה שביקשו ממך לא לישון באוטובוס. לדעתי זו חוצפה מצידם
אהבתיLiked by 2 אנשים
כן חשוב לי לציין שכולם התבקשו להמנע עד כמה שניתן משינה באוטובוס.
פעם זה היה מאוד מקובל בחברה כי הטיולים כללו שני מדריכים ששניהם היו נהגים, והמסלולים היו כאלו שעברו בין מקום למקום פעם ביום – והרבה מאוד פעמים היה נוח שהמדריכים / נהגים ינהגו חצי לילה כל אחד, ואז היינו מגיעים בבוקר ליעד שלנו, אוכלים שם ארוחת בוקר – וחוזרים רק לקראת ערב לאכול ארוחת ערב ואז לנסוע באותו פורמט ליעד הבא. היו מקרים מאוד מועטים שבהם ישנו בלילה באתר קמפינג כשאז לרוב מדובר היה על מצב שבו היו נוסעים לפארקים שנמצאו באותו איזור או בפארק שדרש שהות של יומיים בו (למשל הגראנד קניון שבו יש אפשרות לעלות ולרדת למורד הקניון אבל מומלץ לא לעלות באותו היום שבו יורדים בגלל רמת המאמץ הגבוהה).
במצב כזה של נסיעות היינו צריכים לישון בלילה באוטובוס, היה מאוד טבעי שנישן עליו גם כשהוא חונה באתרי קמפינג.
אבל בשנים האחרונות בגלל המצב הכלכלי הפחות טוב של החברה – הבעלים הוא זה שנוהג, ובגלל שהוא יחידי הוא נוטה לא לנהוג בלילות אלא לבלות אותם באתרי קמפינג.
במקביל הוא אומר שהשינה על הציוד באוטובוס גורמת לו להשחק מהר יותר, והוא מנסה ממש למנוע את זה או לפחות לעכב את זה בכך שהוא יעשה כמעט הכל כדי שאנשים יביאו אוהלים וישנו בהם במקום על הציוד באוטובוס כדי לשמר אותו.
כך שז;ה נובע מטעמים כלכליים ומופעל ברמה כזו או אחרת ״נגד״ כולם.
אהבתיאהבתי
מ
אהבתיLiked by 1 person
והכוונה?
אהבתיאהבתי
עננת ואני לא מסוגלים לישון באוהל קטן… בפעמיים האחרונות שניסינו היינו ערים רוב הלילה. אני לא רואה מצב שניסע לטיול קמפינג רציני…
אהבתיLiked by 1 person
כל אחד וההעדפות שלו. יש גם כאלו שיגידו שהשינה באוהל ובמיוחד לתקופות שהן יחסית ארוכות מלמדת אותנו להעריך כמה נוח לישון במיטה…
אהבתיLiked by 1 person
מנסה פעם שנייה לכתוב תגובה –
אני לא ישן באוהל מאז טיול הגדנ"ע הראשון, שבו הכריחו אותנו להכין אוהלים משמיכות.
כמו כן אני מעריץ שלך על היכולת לצאת לטיולי טבע, שאני בחיים לא הייתי מעלה על דעתי.
אגב התמונה, מהיכן צולמה? מהאוטובוס, מהצריף?
אהבתיLiked by 1 person
התמונה מהאוטובוס, וכיום יש אוהלים לא רעים שטובים משמעותית מאוהלים משתי שמיכות…
אהבתיאהבתי
תמונה יפה. אהבתי את הטיפות על הזכוכית, יוצרות אווירה סוריאליסטית קצת.
בטח הכל השתפר, אבל לא בשבילי. לכן אני מעריץ אותך. היכולת לצאת מאזור הנוחות האורבני. שאפו.
אהבתיLiked by 1 person