קצר בתקשורת?

היום היתה לי שיחה עם המאמנת שלי שגרמה לי להתעצבן קשות. יכול להיות שזה הורמונלי (כן, אני בתקופה הזו של החודש) – אבל חלק מזה נובע מזה שאני מרגישה שהיא לא מקשיבה לי.

באופן עקרוני אני כרגע בהתלבטות בגלל חוסר ודאות די גדול.

מצד אחד, אני מחפשת עבודה כבר לא מעט זמן אחרי פיטורים, ופשוט לא מצליחה. נכון שיש משבר כלכלי קשה שמסביר בחלקו הגדול את הקושי, ובהחלט היו בתקופה הזו תקופות קצרות שבהן לא השקעתי זמן ומאמצים בחיפוש – אבל בשורה התחתונה עדיין אין ל עבודה. וזה רע גם מבחינה כספית וגם ברמה האישית – בסופו של דבר קשה לי לשבת לבד כל היום בבית, גם אם בהתחלה היה לי כיף לעשות בינג׳ים בנטפליקס.

מצד שני, יש בערך בחודשיים האחרונים תחושה של שינוי לטובה בשוק. אולי בחלקה היא נובעת מזה שהמצב הכלכלי לפחות בארה״ב וכנראה בשאר העולם מתחיל להראות סימני התאוששות מתקדמים (מה שיכול להשפיע גם עלינו ככל עוד המלחמה לא תחזור בצורה מלאה) – וגם כי פתאום שמתי לב לזה שלאחרונה יש לי קצת יותר זימונים לראיונות, וגם בהם אני מרגישה שאני לאט לאט מתחילה להתקדם יותר בתהליכים עצמם, גם אם אני לא מגיעה לחוזה בהצלחה.

---

אבל בדיוק בגלל שמתחיל שיפור – זה מכניס אותי למצב של חוסר וודאות די גדול.

כי למרות שברור לי שבשוק עבודה שהמצב בו טוב וישי ביקוש גבוה לעובדים אוכל הרבה יותר בקלות למצוא עבודה – שיפור כזה לא לוקח ימים או אפילו שבועות. מדובר על טווח זמן של חודשים, ואפילו לא מעט חודשים.

בשלב הראשוני, צריכות להגיע הרבה יותר השקעות לשוק, במיוחד מטעם קרנות בחו״ל שנמנעו מהשקעות בשוק הישראלי בגלל חוסר היציבות שגרמו המהפכה המשטרית ואז המלחמה. זה יוביל לכך שיפתחו עוד תפקידים בשוק – ולכן עם הזמן יותר ויותר מובטלים שפוטרו בקיצוצים ימצאו עבודות, ובמקביל גם יפתחו יותר תפקידים – וכך יהיה יותר קל להתראיין כי יהיה ביקוש גדול יותר לעובדים. וכל אלו תהליכים שלוקחים זמן להתפתח, וכל צעד צריך להתפתח בצורה די רצינית כדי שהצעד שנובע ממנו יוכל גם הוא להתחיל.

נכון שכנראה מי שמגיע כמוני עם שונות או פיגור טכני כנראה יתקשה יותר למצוא עבודה (וזה מה שקרה לי גם בפיטורים הקודמים בתקופת הקורונה) – אבל עובדתית הצלחתי למצוא אז עבודה, ואני מקווה שזה יקרה גם הפעם.

אבל אין לי אפשרות לדעת מתי זה יקרה. יכול להיות שעוד כמה שבועות תהיה לי עבודה, ויכול להיות שזה ייקח עוד משהו בין חצי שנה לשנה.

ובשלב מסוים כבר לא בריא לי להמשיך ולשבת בבית – גם מבחינה כלכלית, וגם ברמה האישית שבה בקושי יש לי אינטראקציה עם אנשים ברמה היומיומית.

ולכן אני רוצה למצוא עבודה כמתכנתת, כי אני נהנית מהעבודה ומהשכר וגם מהעבודה עצמה בהייטק כי היא מאתגרת – וקשה לי בשלב זה לוותר בידיעה שאולי בטווח זמן קצר הבעיות שלי למצוא עבודה יפתרו, ואני סתם מוותרת על זה לטובת עבודה אחרת.

---

אני הגעתי לקואצ׳רית שלי היום עם הגישה הזו, והתחלנו לשוחח על משהו שכבר העליתי פה בבלוג בעבר – כלומר העובדה שאני רוצה אולי למצוא משרה חלקית של יום או יומיים בשבוע כדי להרוויח קצת כסף כדי למתן את הקצב שבו אני מבזבזת את החסכונות שלי בזמן שאני מחפשת עבודה.

ובהתחלה היא נשמעה מתלהבת מהרעיון – אבל אז התחילה להעלות הצעות של ״הרחבת החיפוש״ גם לתפקידי בדיקות עד שאמצא עבודה אחרת בתכנות.

הבעיה היא שברגע שמתכנת עובר לתפקידי בדיקות – יהיה לו קשה למצוא תפקיד אחר כמתכנת. שמעתי את זה בזמנו בהרצאה על חיפוש עבודה כשנשים מסוימות התלבטו האם שווה להן להיכנס לתחום כבודקות כדי שתהיה להן דריסת רגל בתחום או לפחות יכולת להתפרנס עד שהמצב ישתפר. היום אחרי הפגישה שלי עם הקואצ׳רית שאלתי מכרה שלי שהיא יועצת קריירה – וגם היא הסכימה עם הגישה שלי שבה מעבר לתפקידי בדיקות ברוב המכריע של המקרים מסתיים בחוסר יכולת לחזור לתפקידי תכנות.

ורק להבהיר: תפקידי בדיקה הם לא תפקידים מיותרים או לא חשובים. אבל המשכורת בהם היא כן נמוכה יותר, ורמת האתגר מהתפקיד גם. לכן אני לא מעוניינת לעבור לתפקיד בדיקות אם יש לי ברירה אחרת.

כך שבמקום לדון באיך אני יכולה למצוא עבודה זמנית בתפקיד של משרה חלקית – התפתח ממש דיון על למה כן או לא כדאי לי לעבור לתפקידי בדיקות. הקואצ׳רית טענה שהיא לא מנסה לגרום לי לעשות שינוי בקריירה אלא כביכול ״להרחיב״ את החיפוש שלי, אבל לא הסכימה להקשיב כשאמרתי לה שנאמר לי שאם אני עוברת לתפקיד בדיקות אז זה אוטומטית מקטין את הסיכוי שלי לחזור לתחומי התכנות באופן כמעט מוחלט.

---

וזה נשמע לי מוזר שהיא לא מודעת לעובדה הזו כששמעתי אותה מלא מעט נשים שעוסקות בתחום הקריירה בהייטק טוענות שזה המצב. והיא עצמה עוסקת בגיוס כבר לא מעט שנים, ולרוב המגייסות מטעם משאבי אנוש כמוה יש לא פעם ״דעות קדומות״ לגבי פרטים מסוימים בקורות החיים של המועמדים.

כי מעבר ממשרת תכנות למשרת בדיקות תעלה את השאלה – למה התפשרתי על משרת בדיקות? ההנחה תהיה תמיד שהתפשרתי כי לא הייתי מספיק טובה כדי להתקבל למשרת תכנות, וכמעט אף חברה לא תרצה לקחת סיכון לגייס אותי בתור מתכנתת כי זה סיכון גבוה מידי שלא אהיה טובה. וזה קורה גם כשיש משברים כלכליים כמו שיש כיום, למרות שתיאורטית אמורה להיות הבנה לזה שמצב השוק היה לא טוב.

זה כמובן יוצר מצב שהוא מעוות שבו עדיף לי להישאר מובטלת – למרות שיכול להיות שאפילו בתור בודקת תוכנה אוכל לקבל ניסיון מסוים שיקדם אותי מקצועית כמו למשל הבנה של עוד מוצר שקיים בשוק או עוד גישה של עוד חברה לפיתוח תוכנה.

אבל כשחברות הייטק משלמות משכורות גבוהות יחסית, הסיכון של גיוס מישהו שלא מתאים הוא גדול גם מבחינת כלות וגם מבחינת בזבוז זמן.

---

וזה ממש מתיש לעבוד כך מול הקואצ׳רית כשהיא כל הזמן מושכת לכיוונים שלא מתאימים לי.

יש פה נקודה חשובה שלא פעם יש חשיבות לקבלת פידבק מאנשים אחרים כדי לקבל הסתכלות רחבה יותר על המצב. כי אם הייתי למשל נשארת מובטלת ברמה שבה אני ״מחסלת״ את כל החסכונות שלי ואז לוקחת הלוואות ועדיין מתעקשת לחפש עבודה ולא מתקבלת לאף תפקיד – זו בעיה. וזו גם תהיה בעיה מן הסתם הרבה לפני שאני גומרת את החסכונות שלי, וגם במקרים הרבה פחות קיצוניים.

הקושי שלי לקבל פרספקטיבה מהקואצ׳רית נובעת מזה שאני מרגישה שכבר מתחילת התהליך – היא מאוד דוחפת לכיוונים של לוותר, אבל לא מודה בזה שהיא דוחפת לכיוונים האלו. ואני מרגישה שאני לא יכולה לסמוך עליה כדי לבחון את המצב בצורה אובייקטיבית.

אני מניחה גם שחלק מהתסכול נובע מזה שמן הסתם כחלק מהאבטלה הורדתי את רמת החיים שלי כדי לחסוך כסף. חלק מהמודעות הזו טובה, והייתי רוצה שהיא תשאר איתי גם הלאה – אבל אני מתגעגעת למשל ליכולת לקפוץ לירקן מידי פעם ולקנות פירות או ירקות שהם קצת יותר אקזוטיים ולא ממש זולים כמו למשל אפונת שלג או בצלצלי שאלוט.

---

המסקנה מהתור הזה היא שכנראה שיש סיבות לאופטימיות, ואני חושבת שאכתוב רשומת המשך לגבי למה יש את הסיבות האלו – אבל גם קצת קונטרה.