כשקראתי את הכתבה הזו, צלצלו לי באוזניים הרבה פעמוני אזהרה.
מי שכתב את הכתבה הוא מנתח שמתמחה בנושא, ולכן יש לו אינטרס ״למכור״ את הניתוח: הכתבה כביכול מציגה ״עובדות״, אבל בתכלס מי שכתב אותה הוא מישהו שיש לו אינטרס שתחשבו שהניתוח שהוא כמנתח פלסטי עם טייטל מנופח הוא ניתוח חיוני שבלעדיו נשים לא ירגישו טוב, יהיו מכוערות, ובאופן כללי הרבה פחות מוצלחות ממה שהן יכלו להיות אם הן רק היו משלמות לו המון כסף…
הכתבה מנסה להציג חזה קטן יותר כ״יפה החדש״ במקום חזה גדול שנחשב ליפה ״פעם״: כבר בכותרת כתוב ש״הגודל לא קובע״. מיד אחר כך בתחילת הכתבה חזה קטן יותר מקושר לנוחות ואיכות חיים – ואת ״תפיסת היופי החדשה״ שמקושרת ל״אורח חיים בריא״ (כאילו נשים עם חזה גדול לא יכולות להתאמן).
לכל אורך הכתבה, מפוזרות אמירות על כך שהניתוח הופך את הגוף שלכן ליפה יותר: למשל ההתאמה ל״מודל היופי החדש״ שבו הגוף שלכן יותר ״פרופורציונלי״. המילה ״פרופורציה״ חוזרת על עצמה לאורך הכתבה עם אמירות על ״פרופורציה טבעית יותר״ של הגוף, ועצם העובדה שזו האופנה וזה ה״מראה״ המקובל שלאורך זמן בחברה הופך להיות של חזה ״קטן יותר״.
לא ממש מפורט פה מה הפרופורציות של חזה גדול או קטן, וזה נתון לפרשנות אישית: הכתבה מדברת הרבה על ״תופעות הלוואי״ הלא רצויות של חזה גדול ועל אלו המאוד רצויות של חזה קטן. אבל לא ממש מציינים את העובדה שהקשיים היותר קשות של חזה גדול מגיע לרוב רק במידות מאוד גדולות, ולרוב בגודל די חריג של חזה – וגם אז לא לכולן.
אבל בכתבה לא מציינים את זה, כנראה מתוך ידיעה שנשים עם חזה גדול אבל לא מפריע גם עלולות להשתכנע להתנתח בגלל שהן חוששות מתופעות הלוואי האלו.
הניתוח ״נותן איכות חיים״: בהקשר של הנקודה הקודמת – יש מצבים שבהם חזה גדול יכול להכביד ולגרום לכאבי גב או בעיות יציבה (למרות שיהיו מי שיגידו שחיזוק שרירי הגב בספורט יכול לפתור את הבעיה). אבל אז נותנים עוד רשימה של נקודות שמשפיעות כביכול ברמה מאוד משמעותית על איכות החיים של הנשים שבחרו להתנתח כמו למשל היכולת לקנות בגדים יותר בקלות.
אבל האם הניתוח פה הוא הפתרון – או שאולי צריך פשוט לאפשר לנשים עם חזה גדול לקנות בגדים מחמיאים?
בכתבה לא מוזכרים בכלל סיבוכים או סיכונים של הניתוח: לכל אורך הכתבה מוצגים רק הצדדים הטובים של הניתוח, אבל אין שום רמז לסיבוכים או לקשיים. ״כל״ המנותחות מרוצות כביכול.
אבל לניתוח כמו לכל ניתוח יש סיכוי לסיבוכים, החל מסיבוכים של ההרדמה וכלה מעצם החתכים שבהם יכול להיווצר זיהום. ולניתוח הזה יש השפעות אחרות – כמו למשל היכולת לאבד חלק מהתחושה בשד, וספציפית בפטמות. זה לא פעם קורה כי כדי ״לעצב מחדש את השד״ בצורה שתראה צעירה וטבעית יותר שבה הפטמה גבוהה יחסית (כדי למנוע מראה נפול של החזה) צריך למקם מחדש את הפטמה והעטרה בצורה ששונה דרסטית מהמיקום שלהן בשד שלפני הניתוח, וזה לעיתים דורש ממש לנתק את הפטמה מהעצב שגורם לתחושות שבה.
בעבר הגישה היתה שמי שעוברת את הניתוח תרגיש הרבה יותר סקסית אחריו וזה יפצה על כך שהיא תאבד את התחושה בפטמות, בעיקר כי בחזה גדול הפטמות פחות רגישות מאשר בחזה קטן מלכתחילה.
ייתכן שכיום מנתחים מבינים ש״פחות רגישות״ שונה מאוד מ״לא רגישות בכלל״, ושהתחושה בפטמות חשובה לנשים ולכן הם מצאו טכניקות ניתוחיות טובות יותר כדי לשמר אותה. אבל האם הייתם סומכים על זה?
הכתבה מציגה בעצם את המסלול הטוב והחיובי ביותר: לא רק שלפי הכתבה אין סיבוכים ואין איבוד תחושה בפטמות – אלא גם די ברור שתקבלו החזר מקופת החולים על ההקטנה כי זה ״צורך רפואי״, ושברור שתהיו מרוצות מהתוצאות כי ״כל״ הנשים שהתנתחו הרגישו כך (ואפילו הצטערו על זה שהן לא התנתחו קודם) – ובאופן כללי הכל יעבור בקלות וחלק, וההתאוששות תהיה מהירה, ולא תסבלו מכאבים שאקמול או לכל היותר אופטלגין לא יוכלו להתמודד איתם (דרך אגב, רק לידיעה – אופטלגין היא לא תרופה שמאושרת לשימוש בארה״ב).
אבל ברור לכולנו שזה לא המצב שכולן עוברות. יש נשים שעבורן הניתוח כן גורם לאיבוד תחושה. אחרות מצטלקות פחות טוב ומרגישות שהחזה החדש שלהן פחות יפה בגלל זה (או שהן החליפו חזה גדול מידי בחזה קטן מידי לטעמן ולטעמה של הסביבה). אחרות סובלות מכאבים קשים יותר, או חלילה מסיבוכים שעלולים לדרוש אשפוז או ניתוח מחודש שמשנה (לרעה) את התוצאות.
הקטנת חזה היא לא דבר רע, ככל עוד היא נעשית כדי לענות על צורך אמיתי: בסופו של דבר יש נשים שניתוח הקטנת חזה באמת מתאים להן. יש נשים שהחזה הגדול גורם להן חוסר נוחות (ובמיוחד יחסית לשאר הגוף שלהן) וזה לגיטימי.
וככל עוד הן מבינות את ההשלכות לטובה ולרעה של הניתוח ומבצעות אותו מתוך הבנה מלאה שלהן, ומתאמות את התוצאה הסופית עם המנתח – זה דבר טוב.
מה שרע זה הניסיון למשוך נשים להתנתח בהבטחות שווא ובלי תיאום אמיתי מראש.
התיירת המקרית 
לא נותר לי אלא לצחוק בקול רם. ואז להתעצבן. אז כן, אני מבינה גם את התגובה שלך לכתבה המגמתית הזאת.
כשאני הייתי צעירה והגוף שלי רק התחיל להתפתח, היתה מקובלת בעולם אופנת ה"טוויגי" – בחורות שדופות ושטוחות. היתה אז תיאוריה שכל מעצבי האופנה היו הומוסקסואלים בעצם וחיפשו את אידיאל היופי במראה של נערים צעירים.
מול האופנה הרווחת בשנים ההן, מהר מאד התברר שאני עומדת להיות בעל חזה גדול דווקא. כנראה ירשתי את זה מאמא של אבא שלי, כי לאמא שלי ולאמא שלה היה חזה קטן.
אמא שלי לא ידעה מה לעשות עם ילדה עם חזה גדול, ונהגה להלביש אותי בחולצות גבריות ולא צמודות, "כדי לא להבליט". כן, זה גרם ללא מעט תסביכים.
אז זה לקח הרבה שנים, עד שיכולתי להרשות לעצמי מבחינה כספית ועד שהיה ברור שלא אזדקק לשדיים שלי לטובת תינוקות, אבל החלטתי לעשות ניתוח פלסטי להקטנת החזה. ולא שהיו לי מידות מפלצתיות. בסך הכל ירדתי מ-E או DD ל-C.
הבדיחה היתה, כמובן, שאני עשיתי את זה בזמן שכל שאר הנשים בגילי רצו להגדיל את החזה שלהן. אני זוכרת אפילו שמנהלת המשרד של T ו'שותפנו' עשתה ניתוח הגדלת חזה, ואחריו הבטחון העצמי שלה כל כך התגבר שהיא הפכה לאשת מכירות מאד מוצלחת. הייתי די בהלם מההשפעה של הניתוח על ההתייחסות שלה לעצמה.
עברתי את הניתוח אצל מנתח פלסטי שסמכתי עליו, מישהו שאנחנו מכירים, שלמד איתנו בתיכון, והאמת שהוא היה מאד מוצלח. וגם העברת הפיטמה עברה בשלום. ולא איבדתי שום תחושה.
באותה הזדמנות גם עברתי שאיבת שומן מהבטן והירכיים. וגם זה היה מאד מוצלח.
הבעייה היתה שאחרי כמה שנים, כשהתחלתי, כרגיל, לעלות שוב במשקל, גם הבטן והירכיים וגם החזה עצמו גדלו בחזרה. זה לא כמו ניתוח אף, שבו מנסרים עצם. חשוב לזכור את זה.
חלפו הרבה שנים ואז כידוע שיניתי אורח חיים ונכנסתי לשיגרה של תזונה ופעילות גופנית שהביאה לירידה במשקל ובאופן טבעי גם להקטנה חזרה של החזה ושל הבטן והירכיים.
אז אולי מי שזה לא עניין של עודף משקל אצלה אלא באמת רק החזה גדול והוא מכביד עליה – יוצר בעיות בגב ובכתפיים – אז שווה להמליץ לה על ניתוח הקטנת חזה.
אבל בכל מקרה ברור שזה טרנד, זה עניין של אופנה – וכמו שזה בא כך זה יחלוף.
אהבתיLiked by 1 person
כמובן שכמו שכתבתי – זה כמובן אישי ואין שום דבר רע בניתוח פלסטי – אלא במין קטע שצריך לעשות אותו לפי האופנה.
אני זוכרת למשל שבזמנו כשגרתי בארה״ב בתחילת שנות האלפיים, האופנה אז היתה גבות מאוד מאוד דקות. שם הגעתי למורידת שיער בלייזר שבאמת עזרה לי בדיעבד להפטר משיער הידיים הסמיך שהיה לי, אבל לצערי לא משיער הפנים באיזור השפם (שעד היום אני מורידה בשעווה).
והיא עצמה סיפרה לי יום אחד שהיא ״מורידה גבות״ בלייזר כדי להמנע מהצורך לתחזק אותן במריטה מתמדת. אבל כמובן שתוך כמה שנים האופנה השתנתה, וכבר כמה שנים טובות שהגבות העבות חזרו לאופנה, ואין לי מושג איך היא מסתדרת עם זה – לדעתי יש גם אופנה לקעקע שיערות כדי למלא גבות…
לגבי איבוד התחושה בפטמה – אני מניחה שזה תלוי ניתוח ומצב החזה, ועד כמה העטרה והפטמה זזו מהמקום בשד המקורי לפני הניתוח. אם השד ״נפול״ שבו הפטמה כבר לא פונה קדימה בצורה טובה, צריך להתאמץ יותר להחזיר אותן למקום ואז הניתוח יותר דרסטי והסיכוי לאיבוד תחושה גבוה יותר.
אהבתיאהבתי
בענין ירידה במשקל והחזה הקטן, זה מה שקרה ל-ד' כאשר הורידה במשקל, גם החזה שלה קטן בהתאם.
אהבתיLiked by 1 person
מן הסתם כי חלק משמעותי מהחזה הנשי זה שומן
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חושבת שמישהי תרוץ לעשות את הניתוח רק כי פורסמה עליו כתבה…
זה מצוין ש״משווקים״ את זה כי זה באמת נותן מענה אמתי לנשים שיש להן בעיות כאלה או אחרות בעקבות גודל החזה שלהן. אף אחת לא מגיעה ונשכבת על השולחן מבלי לקבל את כל המידע לפני ואף מנתח לא יסכן את שמו בלא לתת את כל המידע.
יש מספיק פגישות יעוץ והתאמה לפני כל פרוצדורה מהסוג הזה. אף אחת לא תיכנס לניתוח מבלי לקבל את כל המידע.
הכתבה אכן באה ממקום של לקדם ולשווק, אבל אני לא חושבת שזה דבר שלילי.
אהבתיאהבתי
שיווק זה מצב שבו אישה תחשוב על ניתוח כזה רק אחרי שהיא קראה כתבה כזו, ותחשוב שהיא לא יפה או מתקשה בחיים רק כי הכתבה ״מכרה״ לה שהניתוח עוזר במצבים האלו.
כלומר אם מישהי לא רצתה את הניתוח לפני אבל שוקלת אותו אחרי הקריאה – אז זה שיווק. כי מי שבאמת זקוקה לו כבר תדע על קיומו והמשמעות שלו גם בלי כתבות כאלו.
אהבתיאהבתי
בדיוק היום קראתי משהו בנושא הזה.
כל הדברים האלה הם תוצר של עולם שמחווט אותנו לשנוא את הגוף שלנו. השנאה של הגוף שלנו היא בעצם מנוע כלכלי מאחורי תעשיות שלמות שמגלגלות מיליונים על זה שאת שונאת את הגוף שלך.
את תמיד תוכלי למצוא עוד פגמים, ועוד דברים שיבוא לך לתקן.
וזה קשור להרבה מאוד דברים כמו למשל משקל (יותר או פחות), או ניתוחים פלסטיים (שזה קשור לפוסט הנוכחי).
העניין הוא שנשים צריכות ללמוד לאהוב את עצמן, זה חלק מהעניין של בודי פוזיטיב לאהוב את עצמך לא משנה.
כבר דיברנו על זה שיש לי חזה דיי גדול, האמת שעד לפני כמה חודשים (לפני שעשיתי שינוי תזונתי) המידה שלי היתה JJ ועכשיו חזרתי לHH שזו מידה שאני נמצאת בה כבר שנים לא מעטות.
אבל מכיתה י-יא אני עם חזה גדול, תמיד לבשתי חזיות טובות (ולא זולות בכלל) שיחזיקו את החזה שלי כמו שצריך ומעולם מעולם לא היו לי בעיות גב או שלל בעיות אחרות (כמו שמישהי ששתינו מכירות סיפרה שהיו לה באשמת החזה הגדול, ו… ובכן אני טוענת שזה עניין של הגיינה).
מי שיש לה בעיה עם החזה הגדול שלה תמיד תרצה לעשות הקטנה, אותו הדבר קורה גם בכיוון ההפוך, מי שיש לה חזה קטנטן תרצה חזה עם קצת יותר נוכחות.
אני מודה שאני יכולה להבין מישהי שהיא כמעט שטוחה שתרצה להגדיל מעט, אבל בארץ בתחום הגדלות החזה זה בדר"כ היה להקטין ממידה קטנה (כמו A או B) ב3-4 מידות (לE או F).
ושוב מדובר בתעשייה שמגלגלת כסף על זה שנשים תמיד ימצאו מה לא בסדר בגוף שלהן ותמיד יחפשו לשנות.
ויהיו גם מוכנות להוציא על זה לא מעט כסף.
אהבתיLiked by 2 אנשים
ברור שכתבות כאלו בונות לא רק על חוסר הבטחון הנשי, אלא אפילו גורמות לו בכך שהכתבה מדברת על זה שצריך להתנתח כדי להתאים למודל היופי החדש, ממש כמו שבשנות השמונים המאוחרות ובשנות התשעים המוקדמות היה צריך להגדיל חזה ועוד שהוא יהיה בצורה מאוד מסוימת כדי להתאים למודל היופי שהיה מקובל אז.
ובאמת הגדלת חזה יכולה לתרום למי שיש לה חזה מאוד קטן, אבל באמת במידה או שתיים ולא ב4 מידות.
ודרך אגב, אני לא יודעת אם זה קשור לניתוחים פלסטיים או משקל ממוצע שעולה עם השנים, אבל פעם מידת החזה הממוצעת של נשים היתה בי – ולפני עשור היא עלתה לסי, וייתכן שעכשיו היא גדולה יותר אפילו.
אהבתיאהבתי
האמת שאני לא יודעת כמה נשים צעירות קוראות היום ynet אבל עדיין הכתבה הזאת מאוד מגמתית ואומרת לנו בעצם שעכשיו הטרנד זה חזה קטן אז בואו כולנו נשנה את זה כי זה מה שאופנתי, וגם ככה אנחנו שונאות את הגוף שלנו אז למה לא לגרום לו להיראות יותר טוב?
חוץ מזה חלק לא קטן מהנשים שבוחרות להקטין את החזה שלהן הן נשים שעשו בעבר הגדלה ורוצות לחזור לגודל המקורי שלהן – לגיטימי לגמרי. במיוחד אחרי שכבר אמרו לא מעט שנים שיש בעיות עם השתלים וחייבים לבדוק אותם כדי לוודא שאין נזילות של החומר.
אגב מה שאת אומרת על מידות לגמרי נכון, כשהייתי נערה המידה הממוצעת הייתה B ו-C מידה D כבר נחשבה לחזה גדול שלא לדבר על המידות שמגיעות אחרי.
ת'כלס רוב החברות מייצרות חזיות עד מידה EF מעבר לזה – זה המידות הגדולות שיש רק חברות מסויימות שמייצרות אותן. ובארץ רוב הרשתות שמוכרות הלבשה תחתונה לא מביאות כמעט את המידות האלה לארץ ואם כן מעט דגמים.
לא סתם אני קונה את החזיות שלי בחו"ל, יש שם שפע עצום, והמחיר זול משמעותית מהמחיר בארץ.
ואני לא מדברת על היקף חריג, אלא על היקף סטנרדטי.
מי שיש לה היקף חריג (לדעתי מעל 100) זה הרבה יותר קשה למצוא חזיות במיוחד אם מדובר במידה קטנה + היקף גדול. שכן לא כל הנשים שיש להן עודף משקל יש להן בהכרח חזה גדול.
אגב, במשפחה שלי לאמא שלי יש חזה קטן (B) לסבתא שלי (A) ולאחות של אמא (B) אני ואחותי קיבלנו את החזה הגדול מהצד של אבא, לסבתא שלי ז"ל היה חזה גדול (לא יודעת איזו מידה) וגם לדודה שלי ולארבעת הבנות שלה יש חזה גדול (טוב לדודה שלי ואחת הבנות היה חזה גדול, אחת הבנות עברה כריתה מלאה בגלל סרטן השד והשחזור קטן יותר מהמקור, ודודה שלי לפני עשור עשתה הקטנה).
אהבתיLiked by 1 person
שמתי לב שגם בכתבה פנו לנשים מבוגרות יותר ו״לא רק לצעירות״.
אהבתיאהבתי
בדיוק העניין, נשים שעברו הריונות ולידות החזה שלהן לא נראה אותו הדבר כמו לפני כן.
הייתה לי חברה שילדה 3 בנות, ואחרי הלידה האחרונה היא אמרה לי שהשדיים שלה עכשיו זה כמו שקיות שוקו ריקות וכמה זה מפריע לה (וזה היה עוד לפני 20 שנה).
אז כן יש נשים שזה מפריע להן, אבל אני ממש לא בטוחה שרובן ילכו לעשות ניתוח כי שוב – מדובר בבעיה קוסמטית שעל זה לא מקבלים החזר מקופ"ח או מביטוחים פרטיים. ועלות של ניתוח כזה היא מאוד יקרה ורוב הנשים לא יכולות להרשות את זה לעצמן.
ההערכה שלי שהאושייה הוציאה על הניתוח שלה משהו כמו 100 אש"ח (הקטנה והרמת חזה + מתיחת בטן מלאה + שאיבת שומן) אולי אפילו יותר.
זה המון כסף להוציא על מראה חיצוני
גם במקרה ה"טוב" של רק הרמה והקטנת חזה המחירים הם סביב ה30-50 אש"ח שזה לא מעט. לא חושבת שהרבה נשים היו רצות לעשות ניתוח כזה כי זה בא על חשבון דברים אחרים, דברים בשביל הבית, המשפחה, הילדים וכיו"ב.
14 אלף נשים שעשו ניתוח הקטנת חזה בשנה שעברה זה 0.14% בסה"כ מכלל האוכלוסיה (יש בישראל 10 מיליון אזרחים), זה כלום! זה אפילו לא באמת שווה כתבה.
גם אם את רוצה ללכת על חצי מהכמות (כי 50% גברים 50% נשים), זה יוצא 0.28% בלבד – כלום לעומת כלל האוכלוסיה.
רוצה שנהיה יותר מדוייקות? אומרים ש3 מיליון זה ילדים אז 7 מיליון גברים ונשים, חצי מזה זה 3.5 מיליון נשים, אז מכלל אוכלוסיית הנשים זה 0.4% בלבד! עדיין כלום.
זה לא אחוז משמעותי שצריך בכלל להתייחס אליו.
אהבתיאהבתי
הקטע הוא שזה נשמע הרבה – ואז נשים משתכנעות לעשות את זה בגלל איך שזה נשמע. הן לא מתחילות לעשות חישובים מתמטיים כמה זה באמת.
אהבתיאהבתי
די מרגיז שמנסים לגרום לאנשים לשנות את המראה שלהם בלי סיבה אמיתית
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני מסכימה
אהבתיאהבתי
אני צופה בתוכנית ב- E, נדמה לי שכתבתי על זה, בה שני רופאים/מנתחים פלסטיים מתקנים טעויות ניתוח של מנתחים פלסטיים. לפעמים טעויות קטנות ולפעמים טעויות שגורמות לסבל נורא אצל אנשים.
בין היתר מופיעות שם מדי פעם נשים עם חזה ענק, וענק אני מתכוון בגודל של אבטיח גדול. אחת שם הדגימה איך בעזרת שדיה הענקיים היא מנפצת כוסות. זוועה. אגב, ממה ששני הרופאיםן האלה אומרים: אסור להשתיל שתל בחזה גדול מ… אני לא ממש מבין את הגדלים, אבל אני מניח שזה נחשב לחזה גדול.
היום גם גברים הם יעד לניתוחים פלסטיים, ובהמשך לשיחתנו, גם שם למטה. אבל ובעיקר – "פיסול פנים", שאיבות שומן וכו' וכו'
הכתבה שהבאת ודברייך מלמדים שצריכה ביקורתית של תקשורת היא ממש חובה, וחובה ללמד צעירים איך לקרוא כתבות כאלה.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט חלק מהבעיה היא שכתבה כזו מופיעה בעיתון רציני ועוד במדור בריאות…
אהבתיLiked by 1 person
שמתי לב שבכללי אתרי חדשות ישראלים סטייל וואלה וYNET נוטים לפרסם הרבה מאוד "כתבות" על הליכים קוסמטיים וזריקות הרזיה. בתור מישהי שקוראת את הדברים האלה כמעט בכל פעם שאני נכנסת לאחד מהאתרים האלה, מתקבל הרושם שמדובר בנורמה. אולי זה ככה גם בארה"ב, אבל זה לא ככה באתרים הראשיים של צרפת, אוסטריה או גרמניה. חוץ מזה, יש המון (המון המון!) פרסומות לכל מיני דברים יקרים ולא נחוצים אפילו בלי להגיד שזה יח"צ. לדוגמה, הפוסט שפעם כתבת על איזה בוטקאמפ ממש יקר ל"ניקוי רעלים", שהעניין שלו הוא ששותים מיצי ירקות. זה היה כתוב כאילו ממש כולנו צריכים לשבור קופת חיסכון כדי לשתות סלרי סחוט באיזו בקתה בקפריסין כדי להיות בריאים, בזמן שברור שהכתב לא רק שלא שילם שקל על הנוכחות, אלא נשלח לשם על ידי המעסיק כחלק משגרת העבודה.
בכלל, כשביקרתי שנה שנה בארץ נדהמתי מכמות האנשים ברחוב שעוברים תהליכים כאלה. אלה נשים עם שפתיים מגוכחות, שאפילו לא נסגרות כמו שצריך. ראיתי גם הרבה עם לחיי בלון ובכלל, פנים שמוזרקות בכל מקום שרק ניתן. ראיתי גם המון גברים עם השתלת שיער. בהתחלה לא הבנתי מה זה וממש נבהלתי. השיא היה שפעם אחת עברה לידי וליד ידיד מישהי עם ישבן בגודל מפלצתי שעמד כמו שני בלונים. בדרך כלל, אני לא מתייחסת למראה חריג של אנשים אבל, במקרה הזה, פשוט לא יכולתי להמשיך בשיחה. אני הייתי בשוק – זה פשוט היה ענק! לא ברור לי איך אפשר בכלל לחיות עם דבר כזה.
חבל שזה ככה. אלה נראים ממבט ראשון דברים שטחיים אבל הם משקפים לדעתי חולי של החברה, שמקדשת אי קבלה עצמית, אי קבלה של האחר, והרבה מאוד חומריות.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי הכתבות – מדובר על ״שיתופי פעולה״ שזה מין פרסום סמוי. יש גם באופן קבוע בווינט כתבה על אנשים שרזו בעזרת ״גמילה מגלוטן״ במכון מסוים, שאני לא כותבת עליו מחשש שיתבעו אותי. אבל אפילו ווינט השביתו את האפשרות להגיב על הכתבות האלו כי אנשים היו כותבים באופן קבוע שזה פרסומת למשהו שהוא לא עובד.
אהבתיאהבתי
דווקא במכון אברהמסון מצויין שמדובר בחסות. אני מדברת על ה"כתבות" בהן לא ברור שמדובר בפרסומת. לדוגמה, עכשיו ראיתי https://pplus.ynet.co.il/rechilut/article/bkqqkdkyje?utm_source=taboola&utm_medium=referral&utm_content=internal
שזו בעצם פרסומת לדוקטור ערן מילט. אנשים חסרי ביקורת וביטחון עצמי, ככל הנראה יפנו, או שכבר פנו, לאותו דוקטור שברור שביצע את הניתוח היקר הזה בחינם בעבור הפרסום. אם זו לא היתה פרסומת, אין שום סיבה שאותה דניאל גרינברג תפרסם את מידת החזיה שלה לכל גולש, תתאפר בבית החולים ותפיץ סלפי כאילו היא בביקור ביורודיסני.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שבחסות כזו בעיתון / האתר חייב לציין שמדובר על זה מבחינה חוקית. אבל הם כמובן יעשו את זה בצורה הכי מוצנעת שאפשר, כדי שהכתבה תקבל את ההילה של הפרסום בתור כתבה בעיתון ולא פרסומת ממומנת.
אהבתיאהבתי