אתמול בשעות הערב המאוחרות הועברה לישראל גופה נוספת של אישה, שהתברר שהפעם אכן היתה גופתה של שישי ביבס.
אנשי המכון לפתולוגיה רפואית עבדו במהלך הלילה (ועוד שישי בלילה) כדי להגיע לזיהוי ודאי של הגופה שלה. על זה הם ראויים לכל הכבוד שבעולם.
מעבר לזה, מהבדיקות שלהם עלתה מציאות איומה, שבה הפלסטינים רצחו את שלושתם באופן מכוון (הילדים נרצחו על ידי חניקה בידיים) ואז התעללו בגופות כדי שהן יראו כאילו הם נהרגו בהפצצת חיל האוויר.
לפי תארוך המוות של שירי, אריאל וכפיר – נראה שהם נרצחו בתקופת הסכם הפסקת האש הראשון בנובמבר 2023, למרות שאין כמובן דרך לדעת האם הם נרצחו יחד, או האם שירי נאלצה לצפות בזמן שילדיה נרצחו מולה. באותה תקופה כשהוחזרו לא מעט ילדים ונשים חטופים לארץ, רבים התפלאו למה שירי, כפיר ואריאל לא הוחזרו אפילו כחלק מהפעימה הראשונה של אותו הסכם. בדיעבד אני תוהה עד כמה החמאס עיכב את השחרור שלהם כלוחמה פסיכולוגית – ואז החליט לרצוח אותם כדי לדמות את המוות שלהם כאילו הוא נגרם מהפצצה, גם כלוחמה פסיכולוגית נגד ישראל אבל בעיקר בתור תעמולה אנטי ישראלית.
אלו ימים קשים לכולנו, שגם החזרה המשמחת של שישה חטופים חיים היום לא יכולה לחלוטין לבטל את הקושי שלה. ועומדים לעבור עלינו עוד ימים קשים שבהם יוחזרו לנו עו חטופים שנרצחו במהלך השבי שלהם בעזה. וחשוב לי לכתוב שהמוות שלהם עצוב וקשה ממש כמו זה של בני משפחת ביבס.
וכמובן שיש את חוסר הוודאות האם ישוחררו עוד חטופים, במיוחד אלו שעדיין חיים – בהמשך הדרך, או שממשלה תדרוש לחזור ללחימה ותשתמש במותם האכזרי של בני משפחת ביבס בתור התירוץ לכך.
התיירת המקרית 
לןצערי, כשאת אומרת "ממשלת ישראל" במצב העניינים הנתון כיום, את מתכוונת לשלישית "חמורו של משיח", רה"מ, זת זוגו והילד"ז [חמור, אתון, עיר]
אהבתיאהבתי
יש מספיק אחריות גם למנהיגי המתנחבלים, ולכל הח״כים של הליכוד שלא מונעים מהשלישיה להרוס את המדינה…
אהבתיLiked by 1 person
לא רוצה לדמיין אפילו מה שירי והילדים עברו שם, בעמקי הגיהנום של עזה.
בכל זאת, כתבת "משפחת ביבס הסוף" אבל ירדן שרד את הזוועות ועדיין נמצא איתנו בגופו וזו נחמה פורתא.
זה שאב המשפחה שרד, מזכיר לי את משפחתה של אנה פרנק, גם שם רק אוטו שרד.
ההשוואה אולי קצת מוזרה, אבל שתי המשפחות עברו שואה שקשה בכלל לדמיין רק על סמך הזהות שלהם.
יהי זכרם של כל הנרצחים ברוך.
אהבתיLiked by 1 person
הכוונה היתה יותר ״סוף הסיפור״, אבל יש פה שאלה משמעותית עד כמה ירדן יוכל לשרוד את המצב.
ויש משהו בהשוואה הזו בין האירועים שלהשביעי באוקטובר לבין השואה, וגם בין המשפחות.
אהבתיאהבתי
כל כך טרגי שאין מילים לתאר את זה
אהבתיLiked by 1 person
ולצערי עד כמה שזה נורא, יש עוד אינספור טרגדיות כאלו סביב השביעי באוקטובר.
אהבתיאהבתי
עכשיו שיש וודאות יכולים ירדן ושאר המשפחה להתאבל ולהשתקם ואולי אולי לבנות חיים חדשים, בדומה לאיך שעשו זאת רבים מניצולי השואה. הלב באמת נשבר לרסיסים
אהבתיLiked by 1 person
ניצולי שואה רבים הצליחו להשתקם מספיק כדי להמשיך בחיים, למרות שאני לא חושבת שהיה מישהו שלא הושפע מהשואה לאורך זמן בהתנהלות שלו. אבל לצידם של אלו שהמשיכו לחיות היו גם כאלו שלא הצליחו להתאושש.
נצטרך לחיות ולראות מה יקרה הלאה, במיוחד כי המומחים אמרו לכל אורך הדרך שאת הקושי הנפשי לרוב רואים חודשים ואפילו שנים אחרי השחרור ולא מיד.
אבל כוך אני מקווה שכל המשוחחרים יצליחו לבנות חיים חדשים.
אהבתיאהבתי
האכזריות של הפלסטינאים פשוט מדהימה אותי בכל פעם מחדש.
בכל פעם שחושבים שהגענו לשיא מתגלה עוד משהו עוד יותר נוראי ואכזרי.
באמת דודה שלי, אחות של אבא שלי שאלה את אחת הבנות דודות שלי איך אנשים אמורים להשתקם אחרי דבר כזה, והיא ענתה לה כמו שאמא שלך השתקמה אחרי אאושוייץ.
כן זה מזעזע אבל גם בשואה אנשים עברו דברים מזעזעים וחלק ניכר מהם השתקמו, למרות שבתור נכדה לניצולי שואה אני יכולה להגיד לך שזה תמיד היה שם, תמיד ליווה אותם ביום יום שלהם ובהתנהגות שלהם ודברים שהם עשו.
אני מאוד מקווה עבור מי שחזר מהשבי ומי שיחזור שהם יצליחו להשתקם, שהמדינה תתן להם את כל הכלים והתמיכה שצריך כדי שהם יוכלו להשתקם ולחיות חיים כמה שיותר מלאים.
אהבתיLiked by 1 person
אבל לא כל ניצולי השואה הצליחו להשתקם. רבים מהם, במיוחד המבוגרים, היו במצב נפשי כזה נוראי שהם לא תפקדו ולאלו שלא היתה משפחה לטפל בהם הגיעו לבתי חולים לחולי נפש לאשפוז לכל החיים.
ויש הרבה ספרות על מצבים של אנשים שכביכול ״חזרו לחיים״ אבל לא ממש. יש למשל את ״עיין ערך: אהבה״ של דויד גרוסמן שיש בו כמה חלקים, שהראשון בהם הוא סיפור שכנראה משקף את הילדות של גרוסמן עצמו, ובה מסופר על ילד של ניצולי שואה שבסופו של דבר מוציאים אותי מהבית לפנימיה בגלל שהמצב בבית גרם לו לפגיעה עצמית.
אני זוכרת גם ספר בשם ״גולם במעגל״ על הטראומה הזו של הדור השני שנובעת מההורים ניצולי השואה, במקרה הזה האמא. האמא למשל חולת ניקיון בצורה חולנית שלא מאפשרת לילדים שלה לחיות חיים נורמליים (תתארי לך שלחזור הביתה מטיול שנתי או טיול של התנועה באותה תקופה היה נחשב ללחזור הביתה מלוכלכ/ת מידי). או למשל שכל מתנת יומולדת היא טבעת זהב עם יהלום – כי תכשיטים זה משהו אפשר יהיה למכור או להחליף בתפוחי אדמה במחנות. ושימי לב שכתבתי ״יהיה״ ולא ״היה״.
לא סתם מדברים על סינדרום הדור השני לשואה במקרה של ניצולי שואה.
נכון שעד כמה שהאירועים של השביעי באוקטובר היו חמורים – זה עדיין לא השואה. וכיום יש ידע מקצועי נרחב הרבה יותר לגבי איך להתמודד עם טראומות כאלו. אבל עדיין – זה לא כזה פשוט לחזור לשגרת חיים אחרי אירוע כזה.
אהבתיאהבתי
נכון שלא כל ניצולי השואה הצליחו להשתקם, אגב זה לא קשור לגילם.
לא היו ממש ניצולי שואה מבוגרים רוב מי שהיה מעל גיל 40 נשלח לתאי הגזים.
אנשים איבדו שם את כל המשפחה שלהם, ענפים שלמים ממשפחות פשוט נעלמו, ולא כל אחד מוצא כוחות נפשיים כדי לקום מדבר כזה.
אבל זה ממש לא היה קשור לגיל, אלא לכוחות נפשיים.
אני לא הייתי נותנת את הספרים של גרוסמן בתור מקור להסתמך עליו על סיפורי שואה כי הסיפורים שלו הם פרי מוחו הקודח ולא מבוססים על סיפורים אמיתיים.
אני יודעת היטב כמה ילדים של דור ראשון לשורדי שואה היו מושפעים מההורים שלהם, אני בת להורים שהם דור ראשון לשורדי שואה אני רואה את זה בהתנהגויות שלהם. והכרתי את זה גם מהסבים והסבתות שלי, וגם מעוד אנשים במשפחה שהיו שורדי שואה (היו כי רובם כבר לא בחיים היום).
אני חושבת שההגדרה מבחינתי לאירועים של ה7.10.23 זה סוג של ג'נוסייד (אם המדינה לא הייתה מתעוררת בשלב מסויים הם היו יכולים להמשיך למקומות נוספים וזה ידוע שגם הייתה תוכנית כזאת).
אנשים שחוקרים את תחום השואה וחלק מהם חוקרים גם את האירועים שהיו ב7.10.23 אומרים שההתנהגויות של חמאס גרועות כמו ההתנהגויות של הנאצים במלחה"ע2 ולפעמים אפילו יותר.
האירוע לכשעצמו ממש נראה ומרגיש כמו פוגרום, פוגרומים היו ביהודים כשלא הייתה לנו מדינה ולא היה מי שיגן עלינו. ואכן ראינו שהמדינה לא הייתה בשביעי באוקטובר ולא היה מי שיגן על תושבי הדרום.
אם את זוכרת את הפוגרומים שעשו ביהודים השביעי באוקטובר עם קווים ממש דומים.
אהבתיאהבתי
כן, זה בהחט היה כמו פוגרום.
אהבתיאהבתי