התעשיות הבטחוניות צברו מוניטין מאוד גבוה במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״. בתקופה שבה שוק ההייטק סבל ממשבר כלכלי קשה ומתמשך – התעשיות הבטחוניות דווקא פרחו, ומשכו אליהן עובדי הייטק רבים לא רק בגלל מגוון התפקידים היחסית גדול שהיה פתוח בהן, אלא גם מתוך תחושת פטריוטיות ורצון לתרום למאמץ המלחמתי.
ועכשיו התעשיות הבטחוניות שואפות לגייס אליהן באופן שוטף את הבוגרים האיכותיים ביותר של התארים במחשבים ובהנדסת חשמל, כאלו שמסיימים תואר בהצטיינות באוניברסיטאות שנחשבות לטובות ביותר בישראל כמו למשל הטכניון או אוניברסיטת תל אביב (למרות שלמען האמת גם האוניברסיטה העברית נחשבת לאחת הטובות ומוזר שהיא לא הוזכרה בכתבה ככזו).
האם זה יכול לקרות? זו שאלה מעניינת. אםהפטריוטיות והסקרנות לגבי התחום יישארו גבוהות, והחשיפה של הפיתוחים שנעשים בתעשיות הבטחוניות תשאר גבוהה – כנראה יהיו מי שבעבר חשבו רק על ההיטק כאופציה שיהיו עכשיו פתוחים לחשוב גם על התעשיות הבטחוניות.
אבל האם המנהלים בחברות האלו יודעים מה מונע מאלו ששואפים לעבוד בהייטק לראות בהן שוות ערך להייטק? אני לא בטוחה.
יש את הפן הכספי. אין מה לעשות וחברות הייטק שלא מוגבלות על ידי כל מיני רגולציות ממשלתיות בקביעת השכר או התקנים שלהן – יכולות לא רק לשלם הרבה יותר לאנשי המקצוע, אלא גם לתת להם מוטיבציה כלכלית בצורות אחרות כמו למשל מניות של החברות עצמן.
נשמע שהמרואיין בכתבה, מזכיר ארגון עובדי התעשייה האווירית יאיר כץ – מודע לפחות חלקית לנושא השכר, והעובדה שהרגולציה הממשלתית מונעת את היכולת הזו לשלם לעובדים בצורה טובה, ועצם ההנפקה וההפרטה של החברות יכולה בהחלט לאפשר לתת לעובדים טובים מניות שימשכו אותם לעבוד בתעשיות הבטחוניות.
מצד שני – יש סיבות לכך שבהייטק אין ארגוני עובדים. זה מאפשר לתעשיה לתת לכל עובד חוזה אישי, וכך בעצם לשלם לכל עובד לפי היכולות שלו. זה לא שחברות ההייטק משלמות מעט לעובדים שנחשבים ליותר חלשים בתעשייה ולכן עובדים בתפקידים היותר אפורים ופחות ״נחשבים״ בה – אלא שלאלו שמראים את היכולות הגבוהות יותר משלמים הרבה יותר.
אבל כשיש ארגון עובדים שמתיימר לייצג את כל העובדים – הסיטואציה הזו של שוני כזה גדול ביחס לעובדים לא מתקבל, ולכן בעצם הרצון ״להשוות״ בין העובדים והתמיכה כביכול בחלשים מביניהם ורמת לכך שהטובים לא יוכלו לקבל את מה שהם מקבלים בחברות הטובות יותר.
יש דרך כביכול לעקוב את זה – וזו עבודה דרך מיקור חוץ, שיאיר כץ מציין כחלק מאוד טבעי מההעסקה בתעשיה האווירית. וזה משהו שגם קיים בחברות הייטק, לא פעם גם בכאלו מאוד ״נחשבות״ כמו למשל מיקרוסופט, אינטל ופייסבוק (ואני מכירה מישהי שעבדה בהן בצורה כזו) – אבל כנראה לא ברמה שזה קיים בתעשיות הבטחוניות.
הבעיה היא שחלק מה״פיצוי״ בתעשיה האווירית ניתן לא רק כחלק מהמשכורת, אלא כמה שמישהו ששוחחתי איתו לאחרונה תיאר בתור ״מעטפת״ מסוימת – למשל יש נופש שמאורגן לעובדים פעם בשנה, ויש סעיפים של ״דמי ביגוד״ ושאר תוספות לשכר שהן לא רשמיות. ומי שמגיע לעבוד בתור עובד קבלן לא מקבל את כל התנאים הנוספים האלו – וגם לא שכר משמעותית יותר גבוה, כי הרי אחוז מסוים מהמשכורת שלו הולך לחברת ההשמה שדרכה הוא עובד.
כך שכנראה התעשיות הבטחוניות צריכות לעבור שינוי מנטליות מסוים כדי להתגבר על הפער הזה.
יאיר כץ טוען שהחברות הבטחוניות הן בחזית הטכנולוגיה בתחומן, וזה כנראה נכון. אבל ״חזית הטכנולוגיה״ זה נושא מורכב מאוד בתחום ההייטק.
קודם כל, עולה השאלה עד כמה הידע והטכנולוגיה שהעובדים צוברים רלוונטיים לשוק שמחוץ לתעשיה הבטחונית, ואני נוטה להאמין שכן – יש כנראה גם חברות שעוסקות בתחומים שהם קרובים לתחום הבטחוני או שהאתגרים שבתחום העיסוק שלהן דומים מבחינה בטחונית, ולכן הידע שהעובדים צוברים בתעשיות הבטחוניות יכול להיות רלוונטי אם וכשהם ירצו לעבור לתפקיד אחר מחוץ אליהן.
אבל מעבר לפן הטכנולוגי שקשור רק למוצרים שהתעשיה הזו מייצרת, יש גם את הכלים שמשמשים את החברות הבטחוניות כשהן באות לממש את התחום הטכנולוגי, שגם הם היבט טכנולוגי בפני עצמם. התחום הזה יכול להתקדם בקצב מאוד מהיר כשלא מעט חברות הייטק (ובעיקר סטארטאפים) ממש ״רודפים״ אחרי הקידום הזה בקצב מהר – אבל חברות בטחוניות לא ממש עוסקות בזה.
ופה יכול להיווצר פער טכנולוגי די גדו – כי ההייטק נמצא בחוד החנית לא רק בתחום ההנדסי ״נטו״, אלא גם בכלים שמשמשים כדי לפתח את התחום ההנדסי הזה. התעשיות הבטחוניות פחות נוטות לאמץ את הכלים האלו בצורה גורפת, מה שכן עלול ליצור לעובדים קושי לעבור לתפקידים בהייטק אם הם ירצו.
אנחנו חיים בעולם שבו הצעירים לפחות עוברים עבודות בצורה תדירה. בשנים הראשונות לקריירה בהייטק מעבר לתפקיד אחר הוא הדרך הכי יעילה וטובה לקבל שכר גבוה יותר או קידום טכנולוגי משמעותי, וההתנהלות הזו לא תעבור מהעולם. התעשיות הבטחוניות יצטרכו להתרגל לעובדה שהעובדים (ובמיוחד הצעירים שבהם) ישאפו לעבור כך עבודות – והם לא רק שלא יהיו ״נאמנים״ למקום העבודה כמו העובדים הותיקים שכיום עובדים שם, אלא גם יבחנו את התפקידים שמציעים להם בתעשיה לראות האם התפקידים האלו יאפשרו להם את הקידום הזה.
השאלה היא עד כמה התעשיות הבטחוניות מוכנות להתמודד עם המשמעות של ההבדלים התרבותיים בשוק העבודה בין ההייטק החדשני לתעשיות הבטחוניות השמרניות יותר, ועם העובדה שלא מספיק לגייס את המתכנתים הטובים ביותר כביכול – אלא גם לדעת איך לשמר אותם בשוק עבודה תחרותי.
ולדעתי התשובה היא שלילית, ואין הבנה אמיתית על מה מושך עובדים בהייטק חוץ ממשכורת ראשונית גבוהה.
ואולי עדיף להם לגייס אנשים ש״על הנייר״ הם פחות מבוקשים, אבל יהיו כאלו שבאמת מאמינים בעשיה ויישארו בתעשייה הבטחונית לאורך זמן?
התיירת המקרית 
קראתי בענין, הלוואי ומרדפים כאלה ייערכו אחרי מורות ומורים.
המסקנה שכתבת:
"ואולי עדיף להם לגייס אנשים ש״על הנייר״ הם פחות מבוקשים, אבל יהיו כאלו שבאמת מאמינים בעשיה ויישארו בתעשייה הבטחונית לאורך זמן?"
מעניינת בתפיסה העקרונית שבה, העדפה של "לא כוכבים" ע"מ ליצור "נאמנות" או "קביעות".
אני חושב – אבל יתכן ואני טועה לגמרי – שחזון ואתגרים קשים יצרו נאמנות ואמונה משמעותיים יותר מאשר משכורת בשמיים.
אהבתיLiked by 1 person
העניין הוא שגם בהייטק יש אתגרים קשים, ויש חזון – רק שהם לעיתים שונים מאלו של התעשיות הבטחוניות. והשוני הזה הוא לא לטובה אם וכשהם ירצו לחזור להייטק.
וכיום בהייטק, במיוחד לבוגרי תואר – נושא המשכורת מאוד חשוב, במיוחד כי הם יעשו הכל כדי להתקבל לתפקיד ראשוני כולל על ויתור על משכורת. אבל ברגע שהם מקבלים מספיק ניסיון ראשוני – הם יכולים בקלות למצוא תפקידים בשכר גבוה משמעותית, ואז הם בהחלט נוטים לקפוץ לתפקידים אחרים.
לכן התעשיות הבטחוניות צריכות לפנות בדיוק לאלו שמתחברים לאתגרים הספציפיים שלהן ולא רק למישהו שהוא מצטיין נטו, כי הוא יהיה מישהו שבאמת לא יתעניין רק במשכורת.
וייתכן שלא מחזרים כך אחרי מורים כי רבים מאלו שפונים להוראה מגיעים לשם לא מתוך רצון להיות מורים אלא כי לא היתה להם ברירה אחרת מבחינה מקצועית, או שהחופשים היחסיים במקביל לאלו של הילדים קסמו להם?
אהבתיאהבתי
אתחיל בפסקת הסיום:
"וייתכן שלא מחזרים כך אחרי מורים כי רבים מאלו שפונים להוראה מגיעים לשם לא מתוך רצון להיות מורים אלא כי לא היתה להם ברירה אחרת מבחינה מקצועית, או שהחופשים היחסיים במקביל לאלו של הילדים קסמו להם?"
אם מקצוע ההוראה היה "נחשק" או "נחשב" כמו מקצוע בתחום המחשבים, אני מניח שהכל היה אחרת. יש מקומות בעולם שהצליחו לשמר את תפקידו המהותי של המורה: מחברת [ SOCIALIZER], מנחיל מורשת, מפתח מיומנויות ולכן הפונים להוראה אינם כאלה שלא היתה להם "ברירה אחרת". [יש שתי סדרות בדיסני+ אמריקאיות על מורים שמצביעות על כך שהבחירה בהוראה אינה מפלט אחרון לאקדמאי מחפש העובדה: ביה"ס יסודי "אבוט", ו- מורה לאנגלית ]
באשר לתשובתך – החזון שהתעשיות הבטחוניות מציעות קשר עמוק לקבוצה "הכללית" [לאום]. האתגרים אחרים. לענ"ד, פיתוח כלי תחבורה בחלל, מערכות תקשורת, AI כל אלה קיימים בשתי התעשיות, הבטחונית והאזרחית. מה יעדיפו בוגרות.ים צעירים.ות? האם באמת אי היות "כוכב" שונה מאי היות מקצוע נחשק כמו הוראה, בישראל?
אהבתיאהבתי
ועדיין מי שלרוב מגיעים להוראה מתוך אין ברירה הם כנראה אותם אנשים שאין אינטרס לרדוף אחרי הכישורים שלהם., וזה לא משנה שבאמריקה זה כביכול אחרת.
רוב התחומים שהזכרת לא בהכרח מפותחים כחלק מהתעשיות הבטחוניות, וגם אם כן – זו ברמה נמוכה יחסית שמצומצמת לתחום העיסוק שלהם בפיתוח נשק, שזה לא בהכרח תואם למה שמעניין לפתוח במקומות שלא מייצרים טילים.
אהבתיאהבתי
נתחיל בסוגיית המורים: [אגב, את נמנעת בתוקף צחיפוש עבודה בתחום הידע המקצועי שלך בבתי ספר, כשידוע היטב, שכיתות מחשבים הן של תלמידים מסוג א"א, ללא בעיות משמעת, רצון אדיר להצטיין, והם זקוקים למנחה עם שיעור קומה שיוביל אותם קדימה]-
"ועדיין מי שלרוב מגיעים להוראה מתוך אין ברירה הם כנראה אותם אנשים שאין אינטרס לרדוף אחרי הכישורים שלהם., וזה לא משנה שבאמריקה זה כביכול אחרת." – זה שאלת הביצה והתרנגולת, כידוע לך. ישנן הרבה תשובות לשאלת התמוטטות מערכת החינוך הישראלית. [אגב, חייבים לסייג ולומר – בערים ובישובים החזקים מבחינה כלכלית, חברתית ומקצועית – מערכת החינוך מעולה ומבריקה!] המציאות היא בדיוק כפי שאת מתארת, וחבל. 😦
למה הם לא מפותחים בתעשיות בטחוניות? AI לא מעניינת תעשיות בטחוניות? מערכות תקשורת, זיהוי פנים, ניטור אוכלוסיות ענק, תנועה בחלל שמנוסה עדיין על פני 'ארץ' ויש לה תוצרים טכנולוגיים רבים? אני דווקא חושב, [אבל שוב, אני הדיוט, אז מראש מבקש סליחה] שאין היום הבדל משמעותי בין תעשיות בטחוניות לתעשיות אזרחיות [ראי: טיסות אזרחיות לחלל], למעט אולי התוצר הסופי.
אהבתיLiked by 1 person
עצם זה שיש לי ידע במחשבים לא אומר שאהיה מורה טובה למחשבים. גם לא למתמטיקה (שחצי מהתואר שלי היה בה) או אנגלית. הייתי אפילו אומרת שהידע הוא אחד הכישורים הפחות חשובים בהוראה.
מה לגבי למשל היכולת להעביר את החומר בצורה מובנת? היכולת לתקשר עם ילדים? היכולת לשמור על משמעת בכיתה? האם אלו לא כישורים חשובים בהרבה בהוראה מאשר ידע תיאורטי?
כי מהניסיון שלי, המורה שלנו לספרות בכיתה ט׳ שסיימה תואר ראשון בהוראה בלבד הצליחה ללמד אותנו הרבה יותר ספרות מאשר המחנכת בי״ב שהיתה בעלת תואר שלישי בתחום הספרות.
ודרך אגב, בי״ב למדתי בתיכון שהוא הרבה יותר ״איכותי״ כביכול מאשר בכיתה ט׳.
ומערכות בטחוניות לא מפתחות הכל מאפס – הן לוקחות מה שאפשר מחברות שונות, כולל חברות הייטק.
אהבתיאהבתי
"עצם זה שיש לי ידע במחשבים לא אומר שאהיה מורה טובה למחשבים. גם לא למתמטיקה (שחצי מהתואר שלי היה בה) או אנגלית. הייתי אפילו אומרת שהידע הוא אחד הכישורים הפחות חשובים בהוראה.
מה לגבי למשל היכולת להעביר את החומר בצורה מובנת? היכולת לתקשר עם ילדים? היכולת לשמור על משמעת בכיתה? האם אלו לא כישורים חשובים בהרבה בהוראה מאשר ידע תיאורטי?"
הזכרון שלך ממורייך אינו חופף את המציאות כיום. שאלה – האם היית יכולה להיות "ראש צוות" בחברה מחשבים? אם את יכולה, כלומר יש לך כישורים לכך, את יכולה להיות מנחה/מורה למחשבים לתיכוניסטים, בטח בכיתות של 5 יח"ל וכאלה שגם כותבים פרוייקטים [עבודות גמר/חקר].
ידע תיאורטי הוא ידעע נרכש ונלמד, לא נולדים אתו. אז מה אם הידע התיאורטי שלך "חלקי". תמיד תוכלי להשלים. [אגב, מפמ"ר מחשבים, אם זה אותו אדם שאני מכיר, הוא איש כריזמטי, חזק ותומך ועוזר.]
מדוע שלא תצליחי להעביר חומר בצורה מובנת? האם שוחחת לאחרונה עם בני 16 או 17 שמחשבים הם עיקר עולמם? תגלי מהר מאוד שיש בך יכולת להעביר "ידע תיאורטי". משמעת? בקבוצה בת 15 תלמידים, חדורי רצון להצליח בבגרות, להגיש פרוייקט שיקבל 100 ואולי יזניק אותם הישר לתעשייה?
אצלנו, ביה"ס בינוני ומטה פתחו מגמת רובוטיקה. תלמידים "גרועים" הצטרפו אליה. בעיות משמעת? מעולם לא היו. הצלחות – תמיד היו. כינוסים עירוניים, ארציים ואפילו פעם כינוס בינלאומי.
אבל, אני לא מנסה למכור לך כלום. את מכירה את עצמך טוב ממני. אני רק מנסה להצביע בפנייך על ההבדל המהותי בין חיפוש אנשי הייטק מצטיינים לבין חיפוש מורים.
אהבתיאהבתי
רציתי להוסיף – לא אתייחס לענף המחשבים, לפי תשובותייך ותשובותיו של מוטי, אני בור ועם הארץ בענינים האלה, אז עדיף שלא אתבזה יותר 😉
אהבתיאהבתי
אני למדתי באחד מהתיכונים הכי טובים בירושלים (התיכון ליד האוניברסיטה), וגם שם למרות שזה תיכון כביכול יוקרתי שמושך את התלמידים הכי טובים בעיר – היו בעיות משמעת ברמה שמורות היו עוזבות את הכיתה בתסכול גדול.
זה ה גיע לרמה שביום הראשון לכיתה י״א הכיתה שבה למדתי גרמה לזה שהמורה החדש לתנ״ך התפטר תוך פחות משיעור אחד בכיתה שלנו.
היתה לנו באותה שנה מחנכת חדשה בשם זהבה, בדיוק בתקופה שבה זהבה בן התפרסמה – אז היה מי שהביא נגן קלטות מהבית וניגן לכבודה שיר של זהבה בן בשיעור הראשון. היא צחקה וזרמה עם זה, אבל אותו תלמיד שהביא את הנגן החליט ״לשגע״ את המורה ולנגן כמה שניות של מוזיקה מידי פעם. המורה נבהל בכל פעם שזה קרה וביקש בנימוס להפסיק את זה, מה שכמובן לא עזר.
אחרי בערך 20 דקות של השטות הזו, המורה עזב את הכיתה והלך להגיש את ההתפטרות שלו.
וזה בבית הספר הכי יוקרתי בירושלים, לא באיזה תיכון שכונתי של עארסים מופרעים כמו שלמדתי בחטיבת הבינים.
אהבתיLiked by 1 person
זו "כתה" מפריעה?
אין לך ככל הנראה מושג על כתות בבתי ספר אחרים, לא יוקרתיים. כתות מחוננים לא פחות קשות מכתות אתג"ר-אומ"ץ. אבל אני מתייחס לקבוצות שלומדות מקצוע מסויים, ל- 5 יח', ויודעות שהשתלבות בתחום תוביל להצלחה כלכלית, אולי הקמת סטארטאפ או משהו דומה.
אגב, תלמידים בכיתות של 5 יח' מתנהגים אחרת מלימודים של "כל הכיתה". עבדתי שנה בביה"ס יוקרתי מאוד בתל אביב. כיתה של 40, כל אחד בא מבית של "הורה מפורסם/חשוב". לא היה קל, היה מאתגר ושווה כל דקה.
גם אני למדתי בביה"ס יוקרתי. גם שם היה "קשה" למורים אבל אף אחד לא התפטר אחרי חצי שעה. זה מצביע על המורה יותר מאשר על התלמיד.
אהבתיאהבתי
למורה הזה צריך גם להוסיף את הדסה, המורה שלנו להיסטוריה ולשון שנה לפני כן (כיתה י׳) שבו לשון היה מקצוע לבגרות(!) – שיצאה מהכיתה בכעס לא פעם וסירבה לחזור בגלל התנהגות דומה של התלמידים. כך שלכיתה שלנו היתה היסטוריה די ארוכה של התנהגות שעיצבנה מורים ברמה של לעזוב את הכיתה (למרות שהדסה לפחות לא התפטרה בגללנו).
ואם לך התנהלות כזו נשמעת יחסית תמימה – לדעתי זה דווקא מחזק את הנקודה שלי שלא כל אחד מסוגל להתמודד בצורה טובה עם התנהגות של תלמידים שהם לא ״רובוטים״ או ״ילדים טובים ירושלים״.
אהבתיאהבתי
אז הדסה היתה מורה, לצערי, הכשרות מורים באוניברסיטה היתה גרועה. רק בשבתון
שלי, כשעשיתי שנה שלמה בסמינר למורים, כיום מכללה, הבנתי כמה גרועים היו
מדריכי ההוראה באוניברסיטה.
אהבתיאהבתי
או שפשוט להדסה, ממש כמו לאותו מורה לתנ״ך, לא היה את מבנה האישיות הדרוש להיות מורה בכיתה מול הרבה תלמידים.
אהבתיאהבתי
קודם כל, ההגדרה "הייטק" היא לא חד משמעית… יש לא מעט חברות שקוראות לעצמן "הייטק" אבל הן לא בהכרח מה שאנחנו חושבים עליהן כהייטק. עבדתי בחברה כזאת בעבודה הקודמת שלי.
אבל בעיקרון אני מסכים עם הנקודות שהעלית. יש הרבה הבדלים בין התעשיות הביטחוניות לבין "הייטק". נראה לי שהידיעה אליה קישרת היא יותר ליחסי ציבור ולא באמת לגיוס "הייטקסיטים" לתעשיות הבטחוניות
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט לא כל חברה היא הייטק, וזו כתבת יח״צ. אבל אני חושבת שחלק מהכתבה באמת נועדה לנסות למשוך לתעשיות הבטחוניות עובדים ״נחשבים״ יותר, ולא רק אנשים שנשרו מההייטק והגיעו לשם בלית ברירה.
אהבתיאהבתי