פוסט פריקה על חיפוש העבודה

אני מבטיחה שיש פוסט רציני יותר בדרך על הנושא, אבל רציתי לפרוק.

החל מדצמבר, התחילו שמועות שמצב השוק מתחיל לאט לאט להשתפר. מכרה שלי שהיא קואצ׳רית בתחום טוענת שמעצם מעמדה ותפקידה היא חשופה לא פעם לנתונים שלא זמינים לציבור הרחב (היא עוסקת גם בקואצ׳ינג לניהול ויש לה לא מעט קשרים בתחום), והיא רואה שיותר ויותר סטארטאפים מתחילים לקבל מימון ויותר חברות נפתחות.

היו לאחרונה כמה סבבי פיטורים בהייטק – אבל מלבד הפיטורים (שוב) באינטל שנובעים ממצוקה מתמשכת של החברה, נשמע שרוב הפיטורים נעשים מתוך שיקולים של יעילות ולא בגלל מצוקה כלכלית נטו.

---

במקביל לכל זה, גם אני התחלתי להרגיש שיש שיפור מסוים בחיפוש העבודה שלי.

לא, אין לי עדיין עבודה – אבל עדיין נראה היה שיותר חברות התחילו ליצור איתי קשר, ובשלושה תהליכים התקדמתי לשלבים יותר מתקדמים בתהליכי החיפוש ולא נפסלתי על ידי המגייסת או בראיון הטכני הראשון.

בשבועות האחרונים גם התחלתי לשים לב לזה שיש יותר תפקידים שנפתחים בחברות – לא הרבה, ועדיין יש סינון די רציני של מועמדים (כי עדיין יש המון מהם), אבל נראה שמתחיל שינוי.

ואז היה שבוע שבה היו לי שתי שיחות ראשוניות עם חברות שונות (אחת עם מגייס ואחרת עם מתכנת), שתיהן חברות מאוד ״נחשבות״ וטובות, פלוס ראיון עבודה, פלוס שיחה עם מנהל בתעשייה האווירית שהתברר שלא התאמתי לו לתפקיד. אמנם לא הצלחתי להתקדם באף אחד מהתהליכים הללו (בשתי החברות שבהן היתה לי שיחה ראשונית םלוס התעשיה האווירית היה לי פער טכנולוגי, ובראיון המקצועי עצמו היתה ממש חוסר כימיה בולטת עם המראיין, למרות שהוא היה מאוד נחמד והיא פשוט לא זרמה ולא הצלחתי לבטא את היכולות שלי (לצד המראיין שלא הצליח לעלות על משהו רלוונטי).

---

אבל מאז אותו שבוע שיא – פתאום היה לי שקט מידי כבר, בערך שבועיים. אף חברה לא התקשרה או חזרה אלי, קיבלתי רק מיילים של דחיה, ולאט לאט התחלתי להרגיש כאילו אין כבר יותר משרות חדשות שאפשר להגיש אליהן מועמדות – ומה בעצם יקרה איתי הלאה, כי יש גבול לכמה זמן החסכונות שלי יספיקו לי כשאני לא עובדת.

וכבר כמה לילות נוצר מצב שבו אני מתעוררת באמצע הלילה ולא מצילחה לחזור להרדם בקלות, והלילה היה אחד מאותם לילות. וזה היה חמור במיוחד כי הלכתי לישון יחסית מאוחר. היתה לי פעילות במסגרת קבוצה מקצועית שבה פעם בשבוע אחד המשתתפים מעביר הרצאה, ואתמול היה תורי – ובואו נגיד שהיה מאכזב, ומעט מאוד אנשים הצטרפו. סביר להניח כי זה נשמע שהנושא שבחרתי משעמם ואנשים אולי פחות התחברו אליו, אבל זה הרגיש קצת פחות נעים.

היום בבוקר התלבטתי אם בכלל לקום מוקדם כרגיל כדי ללכת לבריכה, והחלטתי שכן – אמרתי לעצמי שאלך לשחות, ומקסימום אשחה קצת פחות מהרגיל ואז אחזור לנוח בבית לפני שאמשיך ללמוד קורס אונליין שאני עושה.

בסוף שחיתי כרגיל, אבל היו בערך עשרים דקות מעצבנות למדי שבהן שחיין שלישי מאוד ספציפי הצטרף למסלול שלי ושל השחיין הנוסף ש״קבועים״ בו. השחיין הזה הוא אדם שכנראה סובל או מפיגור שכלי קל או מאוטיזם משמעותי מספיק כדי לגרום לו קשיים בהבנה כמה הוא מפריע – כי הוא שוחה לאט באופן מאוד חריג, ולפעמים אפילו עוצר ונעמד באמצע המסלול. בעצם ברגע שהוא הצטרף אני והשחיין השני נאלצנו כל הזמן לעקוף אותו – והוא בתגובה לעקיפות פשוט נעמד ונתקע באמצע המסלול ולא פעם גרם לזה שגם אני או השחיין האחר שלא עקפנו אותו כמעט נתקענו בו.

ואז כשחזרתי הביתה, בית הספר שלידו אני גרה החליט לעשות מסיבת פורים שבה מפעיל כזה או אחר הפעיל מוזיקה רועשצ וצער למיקרופון במשך ארבע שעות ברמה בלתי נסבלת – כנראה כי הכיתות השונות יצאו ליהנות מהמתקנים בזמנים שונים (למרות שלא ברור לי איך הכיתות האחרות הצליחו ללמוד ברעש הזה. אלא אם בתי הספר מכוונים את הרמקולים של המפעילים לכיוון השכונה הסובבת וכך הרעש לא מגיע לכיתות עצמן אבל כן לבניינים בסביבה).

---

אבל דווקא העצבים האלו נתנו לי זמן להרגע ולחשוב.

קודם כל, ברור לי שהשיפור שאני מחכה לו בשוק העבודה בהייטק לא יקרה תוך ימים, שבועות, ואפילו לא חודשים ספורים. בהתחלה צריכה לחזור פעילות עסקית שהיא נמרצת יותר – כלומר פתיחה של יותר סטארטאפים, גיוס כספים על ידי כאלו שכבר קיימים, וגדילה של חברות גדולות יותר שהן כבר מונפקות בבורסה. הפעילות הזו מובילה בסופו של דבר לצורך בעובדים – וכשיש יותר משרות מעובדים זמינים, אז קל משמעותית להתקבל לעבודה.

אבל תהליך גדילת מספר המשרות לא קורה בבת אחת אלא הוא הדרגתי, ולכו תדעו כמה זמן זה יקרה, ואם השיפור במצב השוק ישתפר (למרות שמכתבות כלכליות שקראתי – הכלכלנים ברובם כן מרגישים שהשוק הישראלי מאוד שואף להתחזק שוב אחרי המלחמה).

וכמובן שלא מובטח שאמצא עבודה גם שמצב השוק יהיה טוב. אבל מצד שני, עובדה שלפני כמה שנים ספורות כן הצלחתי למצוא עבודה (ובמהלך החיפוש גם להגיע לכמה מצבים של ״כמעט״), ואני חושבת שעם רמת הניסיון שלי הכמה שנים הספורות האלו פחות קריטיות.

וזה בעצם מה שהופך את הסיטואציה למורכבת יותר.

כי אם המצב הכלכלי היה נשאר גרוע, בשלב מסוים הייתי נאלצת להגיע למצב שבו אני נאלצת לעבור לעבוד הסבה מקצועית, בצער רב אבל עדיין קיים. כנ״ל לבי מצב שבו שוק העבודה היה במצב טוב ולא הייתי מוצאת עבודה, דרך אגב.

אבל במצב הנוכחי – קשה לי לוותר על התקווה שאצליח למצוא תפקיד אחר. כי הרי לא מזמן הצלחתי למצוא עבודה, וגם היו לי כמה ראיונות טובים לאחרונה גם בסבב החיפוש הזה. מעבר לזה, חלק מהפניות שקיבלתי גם בסבב הזה וגם בסבב הקודם היו מחברות שנחשבות למאוד מבוקשות בשוק ולא פונות לכל מועמד – כך שמשהו ברקע ובניסיון שלי הצליח להרשים אותן, גם אם בסופו של דבר לא עברתי את הראיונות בגלל חוסר בניסיון רלוונטי.

---

אבל בסופו של דבר יש גבול לכמה זמן אני יכולה להסתדר בלי הכנסה. יש לי חסכונות, צפוי לי החזר מס מסוים לאור העובדה שעבדתי רק 4 חודשים בשנה שעברה, ויש לי גם מניות של החברה בסכום נאה שאני יכולה למכור במקרה הצורך – כך שאני לא הולכת לרעוב בקרוב, גם אם לא אמצא עבודה.

אבל אני לא רוצה לבזבז את החסכונות האלו אם אני לא צריכה. חשוב לי שיישארו לי החסכונות האלו למקרה חירום עתידי או לצרכים אחרים.

והשאלה היא מה אני יכולה לעשות באופן זמני כדי להרוויח כסף כדי לפחות חלקית פחות להסתמך על החסכונות שלי (וכמה שפחות – יותר טוב).

כשהעליתי את הנושא מול הקואצ׳רית שעבדתי איתה (מאז לא שוחחנו שוב) – התחושה שלי היא שהיא דחפה אותי מאוד להרחיב את מעגל החיפוש שלי לתפקידים שהם לא תכנותיים, ואולי שווה להסביר קצת יותר בהרחבה מה מפריע לי בזה.

חשוב לי להגיד שברמה העקרונית אין לי בעיה לעסוק בבדיקות תוכנה כדי להרוויח כסף עד שאמצא עבודה בתכנות. יש לי חלקית ניסיון כמתכנתת שמתאים לתחומים מסוימים בבדיקת תוכנה. ברמה העקרונית זה יכול להיות תפקיד הרבה יותר נחמד ונעים עבורי מעבודות מזכירות או הוראה למשל, וגם המשכורת בו תהיה גבוהה יחסית אליהן. ואפילו אם בשלב מסוים ארגיש שהתכנות כבר לא אופציה – כנראה שאוכל להמשיך לעבוד בתחום במקום בעבודה אחרת.

הבעיה היא שאם הניסיון הזה יופיע בקורות החיים שלי – זה יפגע משמעותית ביכולת שלי להתקבל לתפקידי תכנות. זה קשור מאוד לסנוביות מסויימת שקיימת בתחום ההייטק לגבי כל מיני דברים (ונראה לי שארחיב על הנושא ברשומה הארוכה יותר שאני כותבת על הנושא), אבל בואו ונגיד שאם יראו שפניתי לתחום הבדיקות יגידו שאני בטח פחות טובה ולכן לא ירצו להעסיק אותי בתפקידי תכנות.

נכון שתמיד אוכל להגיד שזה נבע מצרכי התקופה הכלכלית הקשה, ובאמת במצב כזה יש לעיתים סלחנות יותר גדולה (למשל לתקופת אבטלה ארוכה יותר או להתפשרות על תפקידים בתור מתכנתת ככל עוד לא נתקעתי בהם למשך יותר מידי זמן אחרי המשבר), אבל מעבר לתפקידי בדיקות כנראה ייתפס בתור מוגזם.

באוםן עקרוני אם אני אעבוד בתחום כמה חודשים ואז אתפטר – אני יכולה בקלות פשוט לא לכתוב את זה בקורות החיים שלי. אבל זה גם מעלה את השאלה עד כמה ירצו להעסיק אותי בתור בודקת בידיעה שיש סיכוי גבוה שאני רוצה את המשרה לתקופה מוגבלת עד שאמצא תפקיד אחר. אם יש מצב של חברות שמחפשות מישהו זמני לתפקיד הזה (נניח חברות קטנות שאין להן תקן למישהו במשרה מלאה, והן ירצו מישהו זמני ליומיים שלושה בשבוע) זה יכול להיות אידאלי – אבל אין לי באמת מושג אם האפשרות הזו קיימת.

כנ״ל כמובן לכל תפקיד אחר בהייטק, ולא רק לתחום הבדיקות.

לכן החלטתי שאני רוצה לעשות ״סיעור מוחות״ לגבי זה, וקבעתי בראשון סשן רשמי עם אותה מכרה קואצ׳רית. לזכותה יאמר שהיא מראש ניסתה לראות אם היא יכולה לעזור לי באופן לא רשמי, וגם כשהיה ברור שזה משהו שדורש שיחה רשמית יותר, היא מראש הגבילה את זה למפגש אחד.

---

בדיעבד אני גם מזכירה לעצמי שפחד במובנים מסוימים הוא דבר טוב – כי הוא דוחף אותנו לפעולה, ומעלה לנו את המודעות למצב שאנחנו רוצים לתקן, ולשפר אותו.