מחשבות שעלו לי בעקבות השיחה שלי עם אריק בתגובות לרשומה הבאה.
אני זוכרת שלפני בערך עשור או עשור וחצי, נתקלתי בבלוג של גבר שחיפש בת זוג עם תכונות מאוד ספציפיות. חיצונית, היה חשוב לו שיהיה לה ישבן מאוד שמן ואגן רחב, באופן לא פרופורציונלי לשאר הגוף שלה (למרות שהוא היה מוכן ״להתפשר״ על גודל החזה שלה' שגם הוא יהיה גדול, קצת).
אבל גם היה חשוב לו שהיא תהיה צעירה יחסית, מישהי שהגיעה לכל היותר לתחילת שנות השלושים שלה – כדי שהיא עדיין תהיה פוריה ותוכל ללדת ילדים. והגיל הזה נשאר קבוע לאורך השנים, גם שהוא התחיל להתבגר ואז להזדקן – לדעתי בפעם האחרונה שיצא לי להציץ בבלוג הוא היה כבר בן חמישים פלוס.
וגם היה לו חשוב שהיא תהיה מישהי מאוד פאסיבית – כזו שתיתן לבעלה ״ללבוש את המכנסיים״ במשפחה, ושתרגיש טוב להיות עקרת בית בזמן שהוא יוצא לעבודה.
ול״להיות עקרת בית״ יש משמעות כלכלית מאוד גדולה לגבי בת הזוג – קודם כל על רמת החיים של המשפחה (וככל עוד שבן הזוג הוא לא מישהו מאוד מאוד מבוסס כלכלית או שמרוויח משכורת אסטרונומית – אז רמת החיים של המשפחה תהיה נמוכה יחסית), אבל גם על היכולת שלה להתגרש אם היא תרצה (כי בתור עקרת בית לא תהיה לה עבודה ולא יהיה לה ניסיון מקצועי מספיק כדי למצוא עבודה בקלות אם וכשהיא תרצה להתגרש), וגם מבחינת היכולת שלה לקבל פנסיה בתור אישה מבוגרת.
כלומר ההסכמה לתנאים של אותו בחור – היו יכולים פוטנציאלית די לדפוק את האישה ובמובן מסוים ״לכלוא״ אותה בנישואים איתו. לא ברור לי אם הדרישה הזו היתה צעד מכוון מצידו, או שהוא פשוט ראה שזה מודל זוגי שעבד בסביבה הקרובה שלו והניח שהוא המודל הכי טוב שאפשר ולכן ״דרש״ אותו מבת הזוג הפוטנציאלית שהוא חיפש דרך הבלוג.
הבלוג עצמו ירד בשלב מסוים מהרשת. אולי כי הבחור מצא בת זוג (כזו שתואמת לדרישות או לא), אבל לדעתי סביר יותר להניח שבשלב מסוים הכותב הבין שהבלוג לא תורם לחיפוש אבל כן מביא לו תשומת לב פחות טובה בצורת תגובות מלגלגות – או אולי גם כאלו שניסו לעזור לו בכך שאמרו לו שהוא בררן מידי בבחירה של בת הזוג הפוטנציאלית שלו, ובכך בעצם הוא מונע מעצמו למצוא זוגיות.
זוגיות היא צורך בסיסי עבור בני אדם, או לפחות עבור רובנו. ובתו אחת ממערכות היחסים הכי אינטימיות שיש – לרובנו יש רשימת דרישות של מי מושך אותנו ומי מתאים לנו בתור בן או בת זוג, במיוחד מאז שזוגיות נוצרת אחרי התאהבות הדדית – ולא כשידוך כפי שנעשה לא פעם בעבר.
אני מניחה שכצעירים רובנו מתמקדים לא פעם החיצוניות ושבשאר פרמטרים לא חשובים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו בתיאוריה אמורים להבין יותר לעומק מי מתאים לנו בזוגיות ולמי אנחנו נמשכים – ועל מה אנחנו מוכנים להתפשר, ועל מה לא.
ובשטח – רוב האנשים מצליחים למצוא זוגיות קבועה או לפחות כזו שהיא ארוכת טווח. היא לא תמיד מושלמת, ולפעמים יש פרידות או גירושים במוקדם או במאוחר.
אבל יש כאלו שפשוט לא מצליחים למצוא זוגיות גם בגילאים שבהם כבר מקובל להתחתן ולהביא ילדים לעולם – ולנשים כמובן יש מגבלה לגבי הגיל שבו הן יכולות להכנס להריון בקלות ובלי סיכון לבעיות אצל התינוק.
ואז עולה הדרישה ״להתפשר״ – כלומר שהדרישות של הגבר או האישה לא תואמות את המציאות לגבי בן או בת הזוג שהם מחפשים. יכול להיות שהם עדיין שבויים בתפיסות רומנטיות לגבי זוגיות שלא בהכרח תואמות למה שבעצם קורה במציאות (תודות להמון אגדות ושאר קומדיות רומנטיות), במיוחד אם מדובר על אדם שנתפס בתור ״שווה״ במשחק הזוגיות.
ובוא נודה בזה – מי שנתפס בתור מושך פיזית יוכל יותר בקלות לבחור בן או בת זוג שמושכים אותו, וכנ״ל לגבי מי שיש לו עבודה מבוקשת או נכסים כלכליים אחרים. וזה כמובן גם רלוונטי עבור נשים – ובמקרה של מראה חיצוני אפשר להגיד שזה רלוונטי אפילו במיוחד עבור נשים. כי מראה חיצוני עבור נשים נחשב עדיין להרבה יותר קריטי מאשר לגברים.
ולכן לא פעם מישהו ״מוצלח״ יכול בהחלט להיות בררן מאוד בבחירת בן או בת זוג כי הוא יודע שתמיד יכול להיות מישהו טוב יותר או מתאים יותר שם בחוץ.
אבל כמובן שיש גם את הצד השני של המשוואה – אותם אנשים שהם לא מושכים. למשל אנשים שמנים ובמיוחד נשים שמנות ייאלצו למצוא בן או בת זוג שנחשבים ל״פחות״ טובים בגלל שהן עצמן פחות מושכות.
אלו יכולים להיות גברים שמנים אחרים, אבל ההתפשרות יכולה להיות גם על פרמטרים אחרים כמו למשל הכנסה כספית או אישיות פחות נעימה.
ואז כמובן עולה השאלה: מתי ההתפשרות הזו ראויה, אבל מתי היא מוגזמת?
ברור שאין בן או בת זוג מהאגדות, כאלו שיתאימו לנו בדיוק כמו כפפה ליד שנתפרה באופן אישי על ידי תופרת מומחית. תמיד יהיו נקודות שבהן ההתאמה פחות ממושלמת, ונאלץ להתפשר על דברים מסוימים.
אבל מתישהו ההתפשרות מוגזמת. למשל אם בן או בת הזוג לחלוטין לא מושכים פיזית, או שהאישיות שלהם לא נעימה ואפילו דוחה – יש מקרים שבהם הזוגיות יכולה להיות גרועה משמעותית מאשר להיות לבד.
אני לא זוכרת האם סיפרתי בבלוג את הסיפור הזה, אבל לידיד שלי היה ידיד שחיפש זוגיות בצורה נואשת. הידי המשותף שלנו סיפר לי שפעם אותו ידיד שלו פגש מישהי שהיתה ״נצמדת״ אליו בצורה מוגזמת. ברמה שבה אם היה ערב שבו הוא נפגש עם חברים שלו והמפגש היה בלי בנות זוג – אותה מישהי היתה מתעקשת להגיע למפגש למרות שהיא תהיה בת הזוג היחידה שם והיה אמור להיות לה ברור שהיא תפריע ל״ערב הבנים״.
ואותו בחור התלבט מאוד האם להמשיך את הקשר או לא, ובצער רק ורק אחרי הרבה ניסיונות שכנוע מהחברים שלו הוא נפרד ממנה למרות שהיא באמת הגזימה ביחס שלה כלפיו.
אין לי מושג עד כמה הידיד של הידיד הזה הצליח בסופו של דבר למצוא זוגיות או לא, כי הקשר בינו לבין הידיד שלי התנתק. אני כן יודעת אבל שעם כל הנואשות שלו למצוא בת זוג – הוא סירב להצעה של הידיד המשותף שלנו להכיר אותי כי מבחינתו אישה שמנה כבר היתה פשרה מוגזמת.
כן אולי שווה לציין פה שמבחינתי זו לא היתה אכזבה גדולה. מהסיפורים של הידיד המשותף שלנו היה טיפוס מאוד חסכני על גבול הקמצני (ולא היה לי ברור מאיזה צד של הגבול), וגם מבחינות אחרות הוא נשמע אדם לא בהכרח נעים.
וכל הסיפורים האלו מעלים את השאלה – מתי זוגיות כבר הופכת להיות חובה לא נעימה במקום מערכת יחסים בריאה וטובה?
כי קשה להכחיש שלפעמים יש מצבים שבהם יש ״פינוק יתר״ של אנשים, ולא פעם אנשים נצמדים לפרטים מאוד קטנוניים ולא חשובים בדרישות שלא ימנעו מהם זוגיות בריאה ומאושרת מכל בחינה.
מצד שני, יש התפשרות שהיא מוגזמת. אם האדם הוא אדם שאין איתו שום דבר במשותף, שלא נמשכים אליו, ו / או שהרקע החברתי או הכלכלי שלו שונה לחלוטין מזה של מחפש/ת הזוגיות – זה מתכון לכשלון ולסבל.
לפעמים באמת מדובר על פערים שהם אובייקטיביים ויהיו גדולים מכדי שהזוג יהיה מסוגל להתגבר עליהם. לפעמים הם יהיו רק בתפיסה העצמית של אחד מבני הזוג (או שניהם) – ואפילו בעיית התפיסה הזו תהרוס את הזוגיות.
התיירת המקרית 
העלית נושא לא פשוט בכלל.
אני לא מסכים שגברים/נשים שמנים פחות מושכים, כי אני מכיר גברים מושכים רבים שהתחתנו עם נשים שמנות [אני למשל! סליחה על המחמאה שהחמאתי לעצמי] או גברים שמנים [לא זקנים ולא עשירים] שנישאו לנשים מושכות ורזות.
אבל
ברוח התקופה המטורללת שלנו, מה שאנחנו רואים, התנהגות של כוכבי קולנוע, טלוויזיה וכו' היא "מודל לחיקוי", ולענ"ד גם הדרך בה אנשים חונכו ע"י הוריהם להתיחס לגופם.
אבולוציונית אין שום סיבה אמיתית למונוגמיה. יש סיבה ממשית לגידול תינוק אנושי ע"י יותר מאדם אחד, בעיקר בשל היותו פגיע מאוד ביחס ל"גורים" אחרים של פרימאטים או של יונקים, ל"א זה אגב אחד ההסברים להיות "סבתות"- נשים לא פוריות יותר, גם בקבוצות של יונקים, כמו פילים. עזרה בגידול הצאצא, הורשה דורית וכו'
תמיד מעניין להשוות את התפתחות הרומנטיקה, הבחירה החופשית, הארוס והבחירה האירוטית החופשית לעולם המפקח היטב על זוגיות, שבסיסה אינו משיכה כי אם "מעמד" כלכלי, פוליטי או היא כלי לחיבור בין קבוצות שונות. [למשל נישואים בין בתי המלוכה באירופה או דוגמה עתיקה יותר, נישואי דוד ומיכל בת שאול, שאח"כ שימשה את שאול לעוד "ברית פוליטית"].
ל"א
זוגיות נכפתה על שני יחידים. סוגיית המשיכה כלל לא היתה רלוונטית, ובכלל "נשים" נחשבו כ"רכוש" או כ"הון משפחתי".
בתקופה הנוכחית, שלענ"ד ראשיתה אי שם במלחה"ע השנייה, אצלנו בעלייה השניה, נשים הפכו לסובייקט, כלומר: ישות משפטית, עצמאית שלא זקוקה לגבר ושזכאית לחירות מינית מלאה. אגב, ממליץ מאוד מאוד לקרוא את "סיפור פשוט" של עגנון שעוסק בדיוק במתח הזה, בין בחירה אירוטית חופשית לבין שידוך, במקרה הסיפור הזה הגבר הוא במוקד הסיפור. אבל גם בסיפור הזה וגם בסיפורים קצרים אחרים כמו: והיה העקוב למישור, פנים אחרות, הרופא וגרושתו, האדונית והרוכל – עולות דמויות חזקות מאוד של נשים, אפילו הגבר הוא המוקד, הנשים הבוחרות באופן חופשי את בחירתן האירוטית היא הקונפליקט העלילתי. אבל עגנון גם עסק בנשים ממש: בדמי ימיה הוא סיפור מפליא על אישה שבחרה והוריה מנעו בחירתה, הרומן הענק שפורסם לאחר מותו, שירה, אף הוא עוסק בכך.
כללי "משחק המינים" התפרקו להם לגמרי. "פשרה" איננה אופציה ואני לא חושב ש"בדידות עתידית" מענינת נשים, כמו שהיא לא מענינת גברים רבים.
לכן, התוכנית בטלוויזיה משקפת עולם ערכים שמתעלם מערכי העבר [פשרה, שידוך] ומקצין ערכי העכשיו, הזכות לבחור בחירה אירוטית באופן חופשי ללא התחשבות במוסכמות ישנות. [פשרה]
הכי חשוב מבחינתי עבור נשים כיום, חתימה על הסכם ממון לפני החתונה. גם אם הן עשירות וגם אם הן עניות. גם אם הן עובדות או גם אם הן עקרות בית.
אהבתיLiked by 1 person
ישנה תיאוריה שאומרת שמה שנחשב ליפה הוא מה שקשה להשיג. בתקופות שבהן שרר רעב – אנשים שמנים נחשבו למושכים כי הם היו מספיק עשירים לאכול מספיק. לכן בתקופה הזו של השפע דווקא הרזון שהוא קשה יותר להשגה נחשב ליפה.
לסופרת נעמי רייגן החרדית יש ספרים שעוסקים בשידוכים מנקודת מבט נשית, והיא מנסה להציג מודל אהבה חרדי שבו המשפחה בוחרת את בן הזוג ה״נכון״ בעזרת התאמה חברתית וכלכלית, והאהבה בעצם נוצרת מהתמודדות משותפת של בני הזוג עם אתגרי החיים.
אהבתיLiked by 1 person
עגנון הוא סופר חרדי!
וישנו בר יוסף והטרילוגיה המופלאה שלו: עיר קסומה.
לא קראתי את רגן, כך שאינני יכול להעיד על סיפוריה.
התיאוריה שהעלית נשמעת מאוד נכונה, אם כי כמו כל תיאוריה מהסוג הזה היא לא עונה על הרבה שאלות אחרות.
אהבתיLiked by 1 person
כתבת: "במקרה של השמנה, אם באמת מדובר על השמנה (ולא מישהי שחושבת שהיא שמנה כשהיא לא) – אז מדובר על מצב חברתי נטו. ואני מדברת על השמנה רצינית, לא מישהו שסובל מעודף משקל קל יחסית."|
כתבתי מפורשות על "חריגים" בחברה, ולא רק שמנים. לנ"ד, ויתכן שדבריי אכזריים מאוד: כמו שבזיווג בין חיות יש מאבקי שליטה, נקבות בוחרות זכרים וכו' – גם בחברה האנושית, כשאין התערבות חברתית-תרבותית חוזרים לדפוסי חיזור-ריבוי "טבעיים".
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני, לאוטיזם יש משמעות מסוימת מבחינת קושי חברתי. לנכות פיזית יש קושי שנלווה אליה. כנ״ל לגבי מחלות כרוניות (םיזיות או נפשיות).
אבל השמנה שונה מהן בכך שמדובר על ״נורמה חברתית״ של מה יפה או לא יפה, לא משהו מעבר לזה.
אהבתיאהבתי
אני ממש, אבל ממש חולק עלייך.
OBESITY כי עליה את כותבת, ולא השמנה "סבירה" היא נכות כמו אוטיזם, פיגור שכלי, נכות גפיים או נכות אחרת.
אני בטוח שגם את מכירה נשים שמנות שהתחתנו שמנות וגברים שמנים שהתחתנו שמנים.
הבעיה נמצאת אצל כאלה שגדולים באופן קיצוני, וזה כבר לא קשור ל"מושך" עפ"י נורמות חברתיות.
אגב, ישנם גם נשים/גברים כאלה שחיים בזוגיות מאושרת.
אהבתיאהבתי
באיזה מובן היא נכות? לא כל אדם בהשמנת יתר חולנית הוא בהכרח חולה. יכול להיות שהם לא טיפוסים ספורטיביים, אבל יש גם אנשים רזים שהם לא ספורטיביים, ומעדיפים אורח חיים יושבני…
אהבתיאהבתי
הייתי מאוד מדוייק: כתבתי OBESITY
היות שמן מסוג אחר לענ"ד איננה מכשלה לזוגיות.
אהבתיאהבתי
obesity היא היא השמנת יתר חולנית, וגם היא לא נכות במובן שאוטיזם או רגל קטועה היא נכות, והיא מגבילה הרבה פחות.
אהבתיאהבתי
אפשר להתווכח על נכות כן/לא.
העיקרון – חריגות פיזית מכל סוג או חריגות נפשית מצמצמים מאוד את אפשרויות לזוגיות.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאני יודעת לאיזה בלוגר את מתכוונת.
היה בלוגר בישראבלוג שכל הבלוג שלו נועד כדי למצוא לעצמו בת זוג אבל הדרישות שלו היו כל כך הזויות והוא גם היה מבוגר ממש יחסית.
זאת אומרת שכשנתקלתי בבלוג שלו כשהייתי בת 20 ומשהו זה היה לי מוזר לחשוב שמישהי בגילי תשקול בכלל להיות עם מישהו שמבוגר ממנה בכל כך הרבה שנים.
לפני איזה עשור הכרתי מישהו דרך מקום העבודה שלי שהיה ממש לחוץ חתונה. ואז הבן אדם היה בן 50. הוא ניסה לשכנע אותי לצאת איתו, ובאמת שהוא הפעיל את כל הצ'ארם שגבר יכול להפעיל אבל ההתנהגות שלו בעיקר עיצבנה אותי. הוא ישר הכיר לי את כל החברים שלו, ממש הכניס אותי למלייה שלהם כאילו אני אחת מהחבר'ה שנים.
כשהוא דיבר על עצמו זה תמיד היה בסופרלטיבים של מישהו שתופס מעצמו יותר מדיי (ולא הוא לא נראה טוב בשום אמת מידה). אחד הדברים שגרמו לי לסיים את הקשר הזה שהיה רק ידידותי ואפלטוני מהצד שלי לפחות, היה כשהוא סיפר לי שכשהוא מכיר נשים הוא אומר להן שהגיל שלו הוא 10 שנים פחות ממה שהוא באמת. ואז הוא יוצא עם אותן נשים מקסים אותן הן מתאהבות בו ואחרי חודשיים שלושה שהן כבר מאוהבות בו מעל הראש אומר להן בעצם את הגיל האמיתי שלו.
הקטע הוא שעבר מאז יותר מעשור ואני יודעת מהחברים שלו שהוא עדיין רווק.
ואם אז הוא היה בן 50 היום הוא בן 60, איזו בחורה צעירה (בגילאי 30 או פחות) תרצה לצאת עם מישהו שיכול להיות אבא שלה (או יותר קרוב לסבא שלה)?
ברור שיש נשים שיעשו את זה בשביל הכסף, אבל עדייין….
אני מכירה לא מעט זוגות, ואני ממש לא חושבת שיש קשר לנראות לבין הבחירה בבן/בת הזוג. יש לא מעט א.נשים עם עודף משקל נשואים באושר עם ילדים. ויש א.נשים רזים ולא בהכרח נאים (שלא לומר מכוערים) בסופו של דבר אופי הוא משהו שמשחק תפקיד.
אני זוכרת שלפני כמה שנים יצאתי עם בחור שהיה עם עודף משקל שזה משהו שחשבתי שלעולם לא יקרה כי אני לא נמשכת באופן כללי לגוף מהסוג הזה, אבל האמת, שהמשיכה הייתה לשכל שלו ולמי שהוא ואז איך שהוא נראה ממש לא שיחק תפקיד.
חוץ מזה אני זוכרת כשגרתי בת"א ואז שקלתי סביב ה90 קילו (שזה לא נחשב רזה בשום צורה) והיו מתחילים איתי מלא גברים למרות המשקל הגבוה (וחלק ניכר מזה היה קורה גם בחדר כושר).
אנשים לא בוחרים בן/בת זוג רק לפי המראה החיצוני, בסופו של דבר האופי משחק תפקיד מאוד רציני. והאמת זה אחד הדברים שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו יודעים שלא נהיה מוכנים להתפשר עליו. כי אם יש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא נקבל, וזה יכול להיות דברים פשוטים, אני למשל לא אצא עם אדם שמעשן, אני לא סובלת את זה, ואנשים שמעשנים תמיד נמצאים עם ענן עשן סביבם, וחוץ מזה שלנשק מישהו שמעשן זה כמו ללקק מאפרה.
אבל כמובן שיש דברים יותר רציניים ומהותיים
ובאמת אין סיבה להתפשר על הדברים החשובים האלה כי בסופו של דבר מתעוררים ליד הבן אדם הזה כל יום בבוקר.
כשהייתי בתיכון והיה לי בנזוג אבא שלו אמר לי באחת השיחות ביננו שאחרי שההתאהבות נגמרת החברות נשארת. שהכוונה שלו שגם ביחסים בין בני זוג צריכה להיות חברות טובה כי מתישהו נכנסים לשגרה ופשוט חיים עם הבן אדם שבחרנו לחיות על היתרונות והחסרונות שלו. ואם כך כבר עדיף שהמישהו הזה יהיה חבר טוב שאפשר להסתדר איתו.
יש היום כל כך הרבה אנשים שכלואים בתוך נישואין שהם לא מתגרשים בגלל הילדים, בגלל שכלכלית זה לא משתלם ועוד כל מיני סיבות. והם חיים עם בן/בת זוג שהם לא אוהבים במקרה הטוב או לא סובלים במקרה הפחות טוב. ואיזה מן חיים אלה? כשאת עושה הצגה של זוגיות כשפועל בבית הכל הרוס.
אהבתיLiked by 1 person
כתבת יפה ונכון מאוד.
אני כלכך מסכים אתך שלאופי יש תפקיד קריטי בזוגיות, ולא רק "המראה החיצוני".
אני קצת חולק עלייך בענין משיכה לגברים זקנים/מבוגרים מצד נשים צעירות. לא תמיד ולא רק הכסף משחק תפקיד במשיכה או בקשר הנבנה.
אני סופר מסכים עם אבי חברך מהתיכון: יש מקום חשוב לאינטימיות רגשית ולא רק ל-מין[התאהבות], על מנת להמשיך את הקשר.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט יש נשים צעירות שיימשכו לגבר מבוגר שיהיה סמכותי יותר וירצה ״לנהל את העניינים״ או לחילופין אפשר להגיד שהוא זה שילבש את המכנסיים בבית.
אהבתיאהבתי
אולי בגילאי תיכון אנשים שמים יותר דגש על מראה חיצוני, אבל כשאנחנו מתבגרים, אנחנו גם מבינים מה חשוב לנו יותר ומראה חיצוני הוא לא משהו שנשאר לנצח.
אני מכירה כמה וכמה גברים שיגידו לך כמה הם סולדים מזה שנשים היום עושות בוטוקס ומזריקות חומצה היאלרונית (וזה מתחיל כבר בגילאי 20 וקצת) כדי להיראות יותר טוב או לנפח את השפתיים או לפסל את הפנים (אפשר ממש לשנות את תווי הפנים עם החומרים האלה).
במושב בו אני גרה אבא של חברה בת גילי, בן כמעט 80 ובת הזוג שלו צעירה ממנו ב30 שנים בערך. הם נראה לי כבר עשור יחד. הוא באמת לא נראה בגילו, אבל עדיין, 30 שנים זה פער דיי גדול, ואולי הפער לא תמיד מורגש אם הבן אדם עם נפש צעירה למשל.
אבל גבר בן 50 עם אישה צעירה בת 20, זה לגמרי גורם להרים גבה או שתיים.
במקרה הזה פער הגילאים מורגש כי זה שני אנשים בפאזה שונה לגמרי של החיים שלהם.
חברות בעיני זה קשר הרבה יותר חזק ממישהו שמתאהבים בו, חברות זה משהו שיכול להימשך שנים שאנשים גדלים ומתפתחים בתוך המערכת יחסים.
התאהבות היא משהו זמני והיא מתישהו נגמרת, כשיש אהבה בין חברים ממקום שמכירים ויש גם כבוד הדדי זה יוצר מערכת יחסים הרבה יותר חזקה בעיני לפחות.
המערכות יחסים הכי טובות שהיו לי היו עם בני זוג שהיו גם החברים הכי טובים שלי (וזה היה לפני המון המון זמן).
אהבתיאהבתי
בתיכון פועלים שני גורמים: הורמונים ונורמות חברתיות. הנורמות קובעות "מה מושך" וההורמונים את הרצון למין.
לוקח לאנשים זמן רב לצאת מהראש של גיל הטיפש-עשרה. בחברה בה תסביך ה- FOMO כלכך חזק ישנם שגם בגיל 40 עדיין עסוקים בלא להחמיץ, ואלה גם גברים וגם נשים.
נשים בוחרות להימנע מזוגיות מחייבת כתגובה חזקה לאלפי שנים של דיכוי מיני, של מניעה של חירות אירוטית, של התיחסות אליהן כאל חפצים. הרצון הזה מתלבש גם על מודלים של "הבחירה האידיאלית" שבנויים ממקורות שונים, שלפעמים מונעת זוגיות ארוכת טווח.
כמוך כמוני – חברות, אינטימיות רגשית, בטחון עדיפים אין מונים על קשר שבסיסו אירוטי בלבד.
אהבתיאהבתי
כשאני הייתי בתיכון (אי שם בסוף שנות ה90) לא היה FOMO כך שלא הייתה הבעיה הזאת.
אבל בלי שום קשר בגיל הטיפשעשרה אף אחד לא חושב על בן/בת זוג בגילאים האלה כחומר לחתונה או חיים משותפים.
אנשים נכנסים למערכות יחסים רציניות בשנות ה20 וה30 לחייהם וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מודעים יותר ויותר לאיזה אנשים מתאימים לנו ואיזה לא.
אני יכולה להגיד לך שהבנזוג שהיה לי בתיכון היה בן אדם מקסים שממש אהבתי אבל להגיד לך שאם היינו נפגשים היום זה היה קורה? אני ממש לא חושבת.
יש מערכות יחסים שמתאימות לתקופות מאוד ספציפיות בחיים שלך.
מה גם שהיום רוב האנשים לא מתחתנים בגילאים כל כך צעירים כמו פעם.
אנחנו בדור של אנשים שרוצים לפתח קריירה ולחיות את החיים וזה מה שרוב האנשים והזוגות שאני מכירה עושים בשנות ה20 לחייהם. לא כל מערכות היחסים צולחות את השלב הזה וממשיכות גם למעבר.
רוב האנשים שמתחתנים היו בזוגיות לפני כן של שנה עד שלוש שנים. אין הרבה זוגות שהיו עשור יחד ואז החליטו להתחתן ולמסד את הקשר.
אהבתיאהבתי
FOMO יש מאז ומעולם.
אין בינינו מחלוקת.
אהבתיאהבתי
רוב האנשים מתחתנים בגיל עשרים ומשהו או שלושים וקצת, שזה גיל עדיין די צעיר שההתמקדות במראה החיצוני עדיין חשובה בו. בגילאי 40 – 50 זה אולי שונה (עד גבול מסוים), אבל אז את מדברת על מערכת זוגית שניה שלא בהכרח רוצים להגיע בה לחתונה.
אהבתיאהבתי
רוב האנשים, איפה?
בחברות מסורתיות-שבטיות כמו: חרדים, מוסלמים באירן, האמיש או קבוצות דתיות אחרות הרואות ב"חתונה" או כל חוזה רשמי בין בני זוג עיקר, ינסו לחתן כמה שיותר מהר. משתי סיבות: הראשונה – הגוף הצעיר של האשה פורה יותר או בקלות רבה יותר מגופה של אשה שעברה את גיל 30. סיבה נוספת – למנוע ממנה להימשך אירוטית לזכרים אחרים.
ההגיון הכלכלי דווקא ידחוף לנישואים בגילאי ה- 30+, כאשר יש ביטחון כלכלי. בעבר, כשחיו במשפחות גדולות המשפחה היתה גב כלכלי לזוג הצעיר, כיום, כאשר בני אדם חיים במשפחות גרעיניות, כשאין גב כלכלי מ"השבט" זה ההגיון הנכון.
אבל –
זוגיות איננה בהכרח חתונה, רק גישות שמרניות כמו בחברה שלנו מחברות זוגיות עם נישואים, למה?
אהבתיאהבתי
רוב האנשים נכנסים למערכות יחסים הרציניות שלהם קרוב יותר לגילאי 30 ולכן גם מתחתנים סביב הגילאים האלה. ולא ממש אנשים לא מסתכלים על מראה חיצוני בגילאים האלה, אני ראיתי את זה יפה מאוד אצל החברים של אחי ואחותי ובנות הזוג שלהם.
את ממש טועה לחשוב שמראה חיצוני הוא מה שקובע לבן אדם עם מי הוא יתחתן.
מראה חיצוני זה רק הקליק הראשוני.
ועובדה שרוב הגברים לא נשואים לנשים שנראות כמו דוגמניות, או עם פנים יפות. ואותו כנ"ל גם להיפך.
בהרבה מאוד פעמים אפשר למצוא נשים שנשואות לגבר שהוא כבר מקריח וגם לא מעט גברים שיש להם כרס כבר בשנות ה30 לחייהם.
בסופו של דבר מה שחשוב לאנשים זה האופי, לא איך את נראית, הם בוחרים בן/בת זוג לפי האופי.
גם האישה הכי יפה שתהיה אם יש לה חרא של אופי היא לא תהיה בזוגיות ואותו כנ"ל גם לגבי גברים שהם יפים ו/או נראים טוב.
אהבתיאהבתי
הכניעה לנורמות חברתיות קיימת בגל גיל, לא רק בגיל ההתבגרות. יכול להיות שהנורמות עצמן הופכות ל״בוגרות״ יותר עם הגיל, אבל הן עדין קיימות – והעובדה שמראה חיצוני נאה הוא ערך חיובי בחברה שלנו היא נורמה כזו בלי שום קשר לגיל.
אהבתיאהבתי
וודאי שאנחנו נכנעים לנורמות חברתיות, וכי אנחנו יכולים אחרת, בהיותנו יצורים חברתיים במהותנו, בהיות קיומנו הפיזי וגם הנפשי תלוי בחברה בה אנו חיים או בבני אדם?
אני מפריד באופן חד בין זוגיות מבוססת החלטות חברתיות-תרבותיות [שידוך, כפיית זוגיות עפ"י מטרות לא אירוטיות ולא רומנטיות, קשר שמטרתו הולדת צאצא/יורש ותו לא] לבין זוגיות הנובעת מבחירה אישית-רומנטית-אירוטית.
מושך, כפי שכתבת באחת מתגובותייך, תלוי מצב כלכלי, תרבותי. אפילו תלוי אסונות קשים מאוד. הצורך להמשיך את "הקבוצה" מתוך תודעה עמוקה של "השמדה" מחברת אנשים שברגיל לא היו מתחברים, והמושך משנה פניו בהתאם.
זוגיות, לא בהכרח חתונה, חתונה היא הפיכת זוגיות ל"חוקית", להחלפת טובין, לעסקה, לתקשורת [תלוי איזו באיזו תיאוריה סוציולוגית או תקשורתית משתמשים] והיא מנוכרת לדרך בה "הטבע" פועל.
אהבתיאהבתי
וודאי שאנחנו נכנעים לנורמות חברתיות, וכי אנחנו יכולים אחרת, בהיותנו יצורים חברתיים במהותנו, בהיות קיומנו הפיזי וגם הנפשי תלוי בחברה בה אנו חיים או בבני אדם?
אני מפריד באופן חד בין זוגיות מבוססת החלטות חברתיות-תרבותיות [שידוך, כפיית זוגיות עפ"י מטרות לא אירוטיות ולא רומנטיות, קשר שמטרתו הולדת צאצא/יורש ותו לא] לבין זוגיות הנובעת מבחירה אישית-רומנטית-אירוטית.
מושך, כפי שכתבת באחת מתגובותייך, תלוי מצב כלכלי, תרבותי. אפילו תלוי אסונות קשים מאוד. הצורך להמשיך את "הקבוצה" מתוך תודעה עמוקה של "השמדה" מחברת אנשים שברגיל לא היו מתחברים, והמושך משנה פניו בהתאם.
זוגיות, לא בהכרח חתונה, חתונה היא הפיכת זוגיות ל"חוקית", להחלפת טובין, לעסקה, לתקשורת [תלוי איזו באיזו תיאוריה סוציולוגית או תקשורתית משתמשים] והיא מנוכרת לדרך בה "הטבע" פועל.
אהבתיאהבתי
אבל גם במצ שבו הנישואים (או מערכת היחסים) נעשית מתוך ״התאהבות״ עש נטרמטת חברתיות במובן מסוים, כי הבחירה מעידה על הסטטוס החברתי שלנו – ממש כמו מכונית יוקרה או דירת יוקרה. ואישה יפה היא סמל סטטוס גבוה יותר מאשר אישה לא יפה.
אהבתיאהבתי
טענה חשובה – אני שוב חולק עלייך, כי המושגים בהם את משתמשת שייכים לאחוז קטן מאוד מהחברה בה אנו חיים כיום.
זה נכון ביחס לנשים עשירות שמחזיקות גברי-שעשוע צעירים ויפים, כמו שהן עונדות תכשיטים יקרים ע"מ לסמל [קוראים לזה – סמיוטיקה] מעמד כלכלי-חברתי וכמובן לדימוי הקלאסי של הנמוך, השמן והקירח עם בלונדינית גבוהה ויפת תואר[או ז'קלין קנדי ואונסיס].
אני חושב שגם בסרטים מטופשים ישנו החנון שאומרים לו: אתה לא בליגה שלה או הנערה עם המשקפיים שמתאהבת בחתיך של ביה"ס, בדרמות ההוליוודיות המטופשות היא גם נכנסת להריון ממנו, אבל בסוף מתגלה כברבור יפהתואר בעוד ההואף שמן, מובטל ובער גמור.
זו לא המציאות.
בחירות בבני זוג כיום מבוססות על סדרי עדיפויות אחרים. שוב, גברים/נשים מעל גיל 30 הרבה פעמים לא נמצאים במעין מצב של "ייאוש", כמו שהתוכנית שאת צופה בה משקפת. ממש לא.
לפ]חות מהפוסטים שלך וגם של NLEE לא הרגשתי איזו תחושה של נואשות, בדידות מבחינה זוגית, אני טועה?
אהבתיאהבתי
קודם כל אני לא ממש מחפשת זוגיות כבר שנים, אבל זה שאני לא מחפשת לא אומר שלא היו לי מערכות יחסים, יצא לי בעבר להכיר אנשים גם אם לא חיפשתי זוגיות והיה ביננו קשר אם הקשר הזה לא התקדם לכיוון שרציתי פשוט סיימתי אותו.
אבל אני לא נמצאת במצב של ייאוש, אני ידעתי מגיל 24-25 שאני רוצה לעשות הורות יחידנית ובכל פעם שיצא לי להכיר גברים בתקופה שגרתי בת"א (וגם לאחר מכן) הם רק חיזקו את הטענה שלי שטוב לי יותר לבד, שאני מסתדרת יותר טוב לבד, ואני לא חייבת גבר לידי בשביל לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות.
הרבה יותר קל לקבל החלטות חשובות לבד מאשר להיות בסיטואציה שצריך להתחשב בדיעה של מישהו אחר כמו בנזוג למשל….
אהבתיLiked by 1 person
בדיוק. זו התחושה שקיבלתי מהפוסטים שלך. עצמאות מלאה, שליטה מלאה ככל שניתן על חייך.
מהצד השני לא קראתי אצלך התנגדות כלשהי להחלטות של בני אדם ביחס לזוגיות. חיה ותן לחיות מלא.
אהבתיאהבתי
כן אני מחליטה ובוחרת על החיים שלי וזה לא אמור להשליך על חיים של אף אחד אחר.
זה שאני מחליטה X ומישהו אחר מחליט Y זה בסדר לגמרי.
למה שבחירות לחיים של מישהו אחר יפריעו לי?
יש אנשים שלא מסוגלים לא להיות בזוגיות או להיות לבד.
יש ציטוט של קיאנו ריבס שאני מאוד אוהבת בנושא הזה:
"מישהו פעם אמר לי שהוא מרגיש רע על רווקים כי הם לבד כל הזמן. אמרתי לו שזה לא נכון, אני רווק ואני לא מרגיש בודד. אני לוקח את עצמי לאכול, קונה לעצמי בגדים. אני מבלה עם עצמי נהדר. ברגע שאתה יודע ליהנות מחברת עצמך, חברת אנשים הופכת לבחירה ולא לצורך"
חוץ מזה אני רואה מסביבי המון מערכות יחסים חורקות או לא טובות (בלשון המעטה).
אני מעדיפה להיות לבד ולא להיות בסיטואציה שבה אני נאלצת לחיות עם חיי עם בן אדם שהוא ואני לא מסתדרים ונשארים יחד מסיבות כלכליות או "בשביל הילדים" וכדומה.
אהבתיLiked by 1 person
זו חשיבה דיי מוזרה לומר שגבר בהכרח יתחתן עם מישהי רק בגלל איך שהיא נראית.
בסופו של דבר הם צריכים לחלוק בית יחד, ילדים, חשבונות משותפים, אם האופי שלה לא מתאים – זה פשוט לא יחזיק.
וחוץ מזה מראה זה משהו שמשתנה עם השנים, ורוב הנשים עדיין לא רודפות אחרי ניתוחים פלסטיים בוטוקס ופיסול פנים (כי זה עולה לא מעט כסף ולאנשים יש סדר עדיפויות שלא קשור לאיך שהן נראות בהכרח).
אני בדיוק היום ראיתי סרטון של אמא של חברה שהיא רופאה שעוסקת בפיסול פנים, מזרק אחד של בוטוקס עולה בסביבות ה5000 ש"ח (גם חומצה היאלרונית משהו דומה) וצריך לעשות טיפול חוזר כל 3-4 חודשים. כמה נשים את חושבת שיש שיכולות להרשות לעצמן להוציא 15000 ש"ח בשנה על הנראות שלהן?
אנחנו חיים במדינה שמשפחות לא יכולות לקנות מזון בסופר מרוב שהמחייה הבסיסית פה נעשתה כל כך יקרה.
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני, הפוריות הנשית נמצאת בשיאה בסוף שנות העשרים, ומתחילה לרדת בצורה תלולה היחל מאמצע שנות השלושים – וזו מגבלה למי שרוצה להקים משפחה עם יותר מילד אחד (או לכל היותר שניים).
אהבתיLiked by 1 person
האם משפחה בעידן שבו אנחנו חיים מחייבת "נישואין"? מחייבת גבר זמין או רק זרע זמין?
אני חושב שצריך קצת לעדכן את מושגי המשפחה בדיון שלנו.
אהבתיאהבתי
גם אם לא מדובר על נישואים, יש מסגרת זמן מאוד מסויימת שבה נשים יכולות להביא ילדים לעולם, ובמיוחד בלי סיכונים של פגמים גנטיים (מה שעולה עם הגיל).
אהבתיאהבתי
אבל את בכותרת הפוסט שלך העלית את ענין החתונה והזוגיות, לא אני.
אני גם לא מוצא בילדים הכרח לזוגיות או לחתונה, ועניתי לך על כך.
אהבתיאהבתי
זה נכון, יש היום לא מעט זוגות שהם אל הוריים, הם כן מתחתנים אבל לא מביאים ילדים וחיים בזוגיות ביחד.
זה שאנשים נמצאים בזוגיות או בוחרים להתחתן לא מחייב אותם להביא ילדים.
אהבתיLiked by 1 person
זהו שהיום זה כבר לא נכון, כי היום אישה יכולה לעשות שימור פוריות, להקפיא את הביציות שלה בגיל 20 או 30 ואז להרות מתי שהיא רואה לנכון. יש המון נשים שעושות את זה בונות קריירה ואז כשמגיע הזמן שבו מתאים להן להיות אימהות הן עושות את הצעד הזה, גם אם זה עם בנזוג או כיחידניות.
אהבתיLiked by 1 person
קודם כל, אנשים גם צריכים להמשך אחד לשני פיזית חלק מזוגיות בריאה.
ו״שימור פוריות״ הרבה פחות בטוח מאשר להכנס להריום בצורה טבעית, וזה מעבר לעובדה שלגוף עצמו ההריון הרבה יותר קשה בגילאים מבוגרים, וגם מבחינה בריאותית הפריה מלאכותית עם כל ההורמונים שלה לא הכי בריאה בעולם.
אהבתיאהבתי
העניין הוא ששימור פוריות היא אופציה שקיימת היום ויש המון נשים שבוחרות בה כי הן רוצות עכשיו לחיות את החיים ולבנות קריירה ולהנות ולא אכפת להן לעבור את התהליך בשנות ה40 שלהן אחרי שהן כבר הפכו לנשים מבוססות.
את לא ממש מבינה בשימור פוריות, וזה לא שיש סיכונים אבל הם נדירים, הסיכוי שמישהו ידרוס אותך בכביש יותר גדול משיקרה לך משהו בטיפולים של שימור פוריות.
ואני מצטערת להגיד לך שאנשים נמשכים לאופי הרבה יותר מלמראה חיצוני.
בדיוק כמו שאת יכולה לראות מישהי שנראית מדהים והבנזוג שלה מכוער רצח ואת לא מבינה מה מישהי כזאת יפה עושה עם יצור כזה.
את נותנת למראה חיצוני הרבה יותר מדיי חשיבות.
זה משהו שתופס יותר בגילאים צעירים כשלא חושבים על מישהו כעל פוטנציאל לחתונה ולהבאת ילדים יחד.
אהבתיאהבתי
סביר להניח שאם המכר הזה לא הצליח לתפוס בת זוג בגיל 50, כנראה שגם בגיל 60 הטריק הזה לא עבד לו.
ותראי, השמנה היא משהו מאוד יחסי. פעם (נניח לפני 25 – 30 שנה) כשהאופנה היתה ״הרואין שיק״ אז אפילו משקל של 75 – 80 ק״ג נחשב לכזה שמן שאי אפשר למצוא כך בן זוג. כיום כשיש יותר סובלנות לשמנות – אז משקל של 90 ק״ג נחשב לפחות גרוע. אבל שוב, גם לזה יש מגבלה – ומישהי ששוקלת למשל 140 – 150 ק״ג תתקשה מאוד למצוא בן זוג גם כיום.
אהבתיאהבתי
האם את יודעת אם הקושי חברתי או אישי או שילוב של שניהם?
באמת אני מכיר הרבה גברים שמנים ונשים שמנות, גם צעירים, בזוגיות.
מאידך הרבה אנשים "חריגים": נכי גפיים, מתמודדי נפש, על הרצף האוטיסטי, שמנים.ות ללא זוגיות, כלומר הבעייה איננה משקל אלא העדפה ברורה, כמו בטבע של בן זוג חזק שיבטיח המשך השושלת.
אהבתיאהבתי
במקרה של השמנה, אם באמת מדובר על השמנה (ולא מישהי שחושבת שהיא שמנה כשהיא לא) – אז מדובר על מצב חברתי נטו. ואני מדברת על השמנה רצינית, לא מישהו שסובל מעודף משקל קל יחסית.
אהבתיLiked by 1 person
אני ממש לא חושבת שיש קשר למשקל או באופן כללי למראה חיצוני כי אנשים שרוצים למצוא זוגיות מוצאים. גם אנשים שמכוערים מוצאים זוגיות.
בסופו של דבר בן אדם רוצה להיות איתך בגלל מי שאת לא רק בגלל איך שאת נראית.
יש המון א.נשים שהתחתנו הם היו רזים והיום הם רחוקים מזה, אז מה הם מתגרשים בגלל שהם עלו במשקל? או שנעשו להם קמטים או התכערו עם הגיל?
אני חושבת שמי שרוצה זוגיות ומחפש אותה מוצא, ומי שלא – פשוט לא ייכנס למקום הזה.
אם תסתכלי סביבך, טוב אולי בת"א זה לא כי אנשים שמנים בת"א הם סוג של אוויר, אבל אם תצאי מגוש דן תראי שיש המון סוגים של אנשים ולא כולם רזים ויש המון אנשים עם עודף משקל כזה או אחר והרבה מהם נמצאים בזוגיות אפילו רבת שנים.
אני בטוחה שאת נמצאת גם בכל מיני קבוצות בפייסבוק של נשים שהן עם עודף משקל כלשהו וחלק ניכר מהן בזוגיות או נשואות.
יש עוד לא מעט משפיעניות רשת של בודי פוזיטיב (חוץ מהאושיה שדיברנו עליה) ולדעתי כמעט כולן בזוגיות רבת שנים או נשואות (או בדרך להיות נשואות).
משקל הוא ממש ממש לא פקטור בבחירת בן/בת זוג בסופו של דבר כי אנשים מתאהבים באופי שלך בבן אדם שלך, לא באיך שאת נראית.
אהבתיLiked by 1 person
רשימת הדרישות של הבלוגר הזה שהזכרת נראית הזויה לחלוטין והסיכוי שלו למצוא בת זוג שתענה על כולן היא אפסית.
ייתכן שלכל אחד יש אידיאל של בן/בת הזוג המושלמ/ת (לחלק מהאנשים אין "אידיאל" אלא רק תכונות מסוימות שהם מחפשים), אבל מכיוון שאף אחד לא מושלם גם אי אפשר למצוא בן/בת זוג מושלמים.
מעבר ל"התפשרות" בבחירת בן/בת הזוג נראה לי שחשובה יותר "התפשרות" בתחזוקת הזוגיות – כדי להיות בזוגיות ארוכה שני בני הזוג צריכים להיות סבלניים ולקבל דברים בבן/בת הזוג שאולי הם לא כל כך אוהבים.
כמובן שלפעמים זאת טעות – כמו במקרה של הישארות עם בן זוג מתעלל – אבל לפעמים דווקא ההיפרדות היא טעות…
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט כתבתי פה על זוגיות נורמטיבית ולא על כזו אלימה בשום צורה.
ואני מסכימה לגבי הצורך בהתפשרות במיוחד בתחזוקת הזוגיות.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי בן/בת זוג אידיאלי.ת
מזכיר לי תיאורייה גדולה העוסקת בתהליך היצירה של סופר/משורר ושמה: הקורא האידיאלי.
אהבתיLiked by 1 person
ואני מניחה שהקורא האידאלי, ממש כמו בן או בת הזוג האידאליים, לא ממש קיים?
אהבתיLiked by 1 person
בדיוק נמרץ, יש המזהים קורא אידיאלי עם היוצר עצמו, אלא מה?! לפעמים יש יוצרים שמדווחים על קורא חיצוני להם- בן/בת זוג, חבר נפש וכו' – אבל זה הנדיר לגמרי.
אהבתיאהבתי
נושא לא פשוט.
אני חושבת שלבוא עם רשימת תכונות רצוייה זה לא מתכון טוב למציאת בן/בת זוג.
כל אדם מורכב מאינסוף תכונות ויש גם מה שנקרא כימיה, וצריך פשוט לנסות ולראות אם יש משיכה, אם מרגישים הדדיות, ואם פשוט רוצים להיות יחד.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט – אבל צריך זמן וסבלנות ולהפגש כמה פעמים כדי לבדוק אם יש כימיה, ויש אנשים שפוסלים מיד בתחילת הפגישה הראשונה…
אהבתיאהבתי
מציאת בן/בת זוג זו עבודה קשה…
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט 🙂
אהבתיאהבתי
לחפש מראש בת זוג שתהיה לגמרי תלויה בבן הזוג, מכל הבחינות, כולל כלכלית – נשמע בימינו הזוי ואף מסוכן. לא מסוגלת לדמיין מערכת יחסים תקינה ובריאה כאשר בת הזוג צריכה לבקש כסף מבן זוגה בכל פעם שהיא צריכה או רוצה לשלם על משהו…
בכלל, כל נושא חיפוש בן / בת זוג על פי קריטריונים שנקבעו מראש לא ברור לי. אבל כנראה שאין לי זכות דיבור. התחתנתי עם החבר שהיה לי בתיכון – ופרט לפרידה אחת שחווינו בתחילת השירות הצבאי שלי, תמיד הייתי רק איתו. אני כן יכולה לומר שהוא לא ענה על אף קריטריון שאולי הייתי מציבה לו היו שואלים אותי, לא במראה חיצוני, לא בסגנון הלבוש שהיה לו בזמנו, לא ברמת הלימודים/ציונים שהיתה לו בתיכון…. ובכל זאת משהו קרה והתאהבנו. והתברר שעמוק בפנים הוא היה בדיוק מה שרציתי ומה שהייתי זקוקה לו. אבל לא ניתן בהכרח היה לדעת שום דבר מזה אז. משהו משך אותנו זה לזו וזו לזה, משהו לא ברור.
ומניסיוני, האתגר הכי גדול הוא לשמור ולפתח ולטפח את הזוגיות לאורך שנים, לתת לבן/בת הזוג מקום לגדול ולהשתנות עם השנים, זה לאו דווקא להתפשר, פשוט להתגמש ולתת מקום
אהבתיLiked by 1 person
במובן מסוים זה כמובן מזכיר את הסיפור של ה״אוסטרלים״ שכתבת עליו בזמנו מבחינת תלות כלכלית והתנהלות כלכלית.
ואני מודה שיצא לי פעם לפגוש זוג כזה. כשרק עברתי לארה״ב היה לי קולגה שהיה מבוגר ממני בכמעט עשור – לדעתי הוא היה בן 34 או 35 כשאני הייתי בת 26, ואישתו היה צעירה ממנו בתשע שנים, כלומר בגילי או צעירה ממני בשנה, וכבר היתה אמא לילדה קטנה.
ומבחינתו הוא אמר שהפער הזה של תשע שנים בין בעל לאישתו הוא אידאלי, בין השאר כי זה היה הפער בין ההורים שלו והנישואים שלהם היו טובים ואפילו מאושרים. ובזמן שהוא היה עובד הייטק עסוק, היא עבדה בתור מנקה / מטפלת של זוג יהודי מבוגר.
וכנראה שהיא עצמה הרגישה טוב גם היא במערכת היחסים הזו – הכרתי אותה ברמת השלום שלום והיא נראתה מישהי מאוד נחמדה, אבל יכול להיות שהיה לה נוח שבעלה היה זה שלבש את המכנסיים במשפחה והיא זו שרק מטפלת בבית ובילדים. יכול להיות גם שהיא חיפשה מ ישהו מבוגר יותר שידריך אותה בחיים וילווה את תהליך ההתבגרות האישי שלה. ויכול גם להיות שהיא היתה מישהי שמסיבות אישיות לא היתה יכולה להגיע לרמת החיים שבעל בהייטק היה מסוגל לתת לה, והיא שמחה על העליה ברמת החיים והיתה מוכנה לוותר על עצמאות מסוימת בשביל רמת החיים הזו ומבחינתה זו היתה פשרה טובה.
דרך אגב, בגלל מה שכתבת נזכרתי שאני והיא נשות קשר בלינקדאין, ונשמע שהיא עכשיו גם הצליחה להשתלב בתחום ההייטק בתחום ניהולי כזה או אחר. כך שגם כשמערכת היחסים שלהם התחילה אולי כשהיא עבדה רק בתפקיד לא מקצועי – נשמע שעם השנים והגיל היא הצליחה להתקדם מהמקום הזה, והיא ובעלה כמובן עדיין נשואים, כך שזה כנראה היה גם בהסכמתו.
כך שלפעמים דברים מתפתחים עם השנים בצורה טובה…
אהבתיאהבתי