לפעמים צריך לקחת יוזמה ולשאול דברים.
כמו רבים מהקוראים פה, סיימתי תיכון כבר לפני כמה עשורים. בסוף כיתה י״ב יצרנו ספר מחזור לכל השכבה, כשכל כיתה היתה אחראית על ליצור משהו עבור עצמה – אני חושבת שהכיתה שלי החליטה שנצטלם במין כורסא מפוארת ואז אמירה של כל אחד תשולב במין סיפור אגדה כזה ליד התמונה שלו או שלה.
אני לא יכולה לתת יותר פרטים, כי איבדתי את הספר תוך כמה חודשים מהיום שבו קיבלתי אותו. פשוט יום אחד הבאתי את ספר המחזור הזה לבסיס במהלך השירות הצבאי שלי, והוא נעלם. באותה תקופה שירתתי עם חיילת צפונבונית שהחליטה שהיא לא סובלת אותי ממבט ראשון, ויש לי רושם שהיא זו שדאגה להעלים אותו כי הבינה שהוא היה שלי.
לפני בערך 12 – 13 שנים התיכון שלמדתי בו החליט לקחת יוזמה ולארגן כנסי מחזור. בעצם בכל שנה יש כנס למחזורים שסיימו ללמוד מספר עגול של עשורים לפני כן. יש פעילויות שמשותפות לכל המחזורים שמגיעים, ואז מתפצלים לפורומים של המחזורים עצמם.
לי לא יצא להגיע לשני הכנסים שאורגנו כחלק מהיוזמה הזו ב 2013 וב2024 (הכנס היה אמור לקרות באוקטובר אבל נדחה בגלל המלחמה), אבל כן הייתי חלק מהתקשורת לקראת הכנס האחרון. ובימים האחרונים מי שמנהלת את העניין שלחה לנו מייל עם פרטי קשר של כל מיני אנשים מהשכבה – והחלטתי לכתוב לה לגבי ספר המחזור.
כתבתי לה שברור לי שהסיכוי שיש להם עותק נוסף של ספר המחזור בטח אפסי, אבל חשבתי ששווה לי לשאול האם יש להם במקרה עותק נוסף שאוכל לרכוש, גם אם סביר להניח שהתשובה תהיה שלילית.
בהתחלה היא כתבה לי שלדעתה דווקא יש סיכוי שיש עותק כזה, והיא תפנה לצוות הארכיון כדי לבדוק האם יש אולי כמה עותקים נוספים של הספר. אבל בדיעבד התברר שיש להם מספר מאוד קטן של עותקים, ולכן הם לא רצו לשלוח לי אחד אבל היא הזמינה אותי לבית הספר כדי לצלם אותו. לצערי זה לא פתרון פרקטי כי בקושי יוצא לי לבקר בירושלים, והביקורים שלי הם בעיקר בסופי שבוע שבהם בית הספר סגור.
אבל בדיעבד קצת הצטערתי ששאלתי, דווקא כי הזכרון של הספר העלה לי אישית זכרון לא ממש נעים.
מי שהיתה אחראית על ארגון ספר המחזור עבור הכיתה שלי היתה תלמידה בשם עידית. אני לא זוכרת שהיתה לי מערכת יחסים משמעותית איתה כשלמדנו יחד שלוש שנים – לא לטובה ולא לרעה. אבל יום אחד לקראת סוף השנה קיבלתי ממנה שיחה שבה היא נשמעה כועסת ועצבנית, כדי לבקש ממני לכתוב על עצמי לספר המחזור.
בדיעבד אני לא ממש יודעת או זוכרת מי כתב את התוכן לספר המחזור – אני מניחה שעידית וכמה מהחברות שלה היו אלו שכתבו את סיפור המסגרת, אבל אני לא יודעת האם את הקטעים על התלמידים עצמם כל אחד כתב על עצמו כמוני, או שעידית והחברות שלה כתבו על כולם – ואיכשהו עם הקטע שלי הן נתקעו.
אבל הזכרון שלי מאותה תקופה הוא שפשוט ידעתי שהאפשרות השניה היתה מה שקרה, ובגלל זה עידית נשמעה כל כך עצבנית. ובתור אישה מבוגרת יש לי הרבה מאוד אמפתיה לחוויה שלה – כי עצם העובדה שאף אחת לא רצתה או יכלה לכתוב עלי העיד עד כמה לא היו לי חברות בכיתה שבה למדתי. וזה מאוד לא נעים להגיד למישהי בצורה נעימה.
כן חשוב לי להגיד שכמובן שהיו לי חברות – אבל הן פשוט לא היו מהכיתה שלי בתיכון. היתה לי חברה ששמרתי איתה על קשר מחטיבת הביניים השכונתית שלמדתי בה שהיתה בבית ספר שונה, ושתי חברות מהכיתה המקבילה בתיכון ועוד מישהי שהכרתי בספריה מהשכבה מתחתי. בשנתיים האחרונות של תיכון גם היו לי כמה חברות מקורס המד״א שעשיתי בקיץ בין כיתות י׳ לי״א, וגם מסגרת חברתית כללית יותר כחלק מההתנדבות של במד״א בשנתיים הבאות, ששם התיידדתי עם כמה בני נוער נוספים וגם עם כמה מבנות השירות הלאומי שזכיתי להכיר כשנה האחרונה שלי שם.
אבל החוויה של השיחה הזו מול עידית היתה קשה גם לי בגלל המורכבות שלה. כמובן שלא גרמתי לעידית להרגיש אפילו יותר לא נעים מהשיחה, אבל גם לי השיחה היתה מן הסתם מאוד לא נעימה – בעיקר בגלל העלבון שעידית כל כך חששה ממנו.
ובדיעבד היו גם אירועים אחרים במהלך השנים שיצרו לי בעיות דומות.
למשל בכיתה י׳ יצאנו לטיול שנתי של שבוע – שבו במשך תחילת השבוע בילינו באיזור ניצנה ועזרנו שם בחפירות, ורק ביום האחרון של השבוע יצאנו למסלול הליכה קליל למדי (לזכותם של המדריכים אפשר היה להגיד שבעבר היה צריך לרדת בכמה מהנקודות עם חבלים, אבל תקופה קצרה לפני שהגענו אליו התקינו במסלול סולמות נוחים בנקודות האלו).
אבל היינו צריכים להתחלק בעצמינו לחדרים של בערך 4 – 5 תלמידים – וכמובן כולם מאותה כיתה כי כל כיתה עבדה באיזור אחר, כך שלא יכולתי לבקש להיות עם החברות שלי מהכיתה המקבילה.
לכן כנראה שהמחנך שלנו באותה שנה לקח יוזמה וביקש משלישית בנות שהיו חברות להזמין אותי לישון איתן בחדר. שנה לאחר מכן, כשהיינו צריכים להתארגן שוב בקבוצות לקראת הטיול השנתי כדי לרכוש יחד אוכל ולבשל יחד, שוב אותן בנות פנו אלי, כנראה בעידודה של המחנכת שלנו באותה שנה.
לפחות בשנה האחרונה שלי בתיכון החלטנו להכין אוכל יחד ככיתה והחלוקה הזו לקבוצות נמנעה ממני.
אם נחזור גם לארגון כנס המחזור, אני מודה שלא הגעתי לזה שאורגן בשנה שעברה (ונדחה קצת בגלל המלחמה) או זה שאורגן לפני עשור בגלל אירועים מהסוג הזה ואחרים.
אני זוכרת למשל כמה מצבים שבהם תלמידים מכיתה אחרת לגלגו על הפרעת הדיבור הקלה שיש לי אחרי שהעברתי הרצאה בכיתה שלהם, או מצב שבו כמה תלמידים מהשכבה מתחתי הכינו סרטון שבו אני צלומתי בצורה מלגלגת, אולי במצב שבו ״ריחפתי״ במסדרון, אין לי מושג האם אני הייתי ה״כוכבת״ של הסרטון או שפשוט היתה סרט ארוך יותר גם סצנה אחת עלי.
כמובן שהיו בבית הספר גם אירועים אחרים של ביריונות, שלעיתים היו קשים משמעותית ממה שעבר עלי. למשל כשלמדתי בי״א, היתה בשכבה שמעלי שערוריה בטיול השנתי של כיתות י״ב כשהתלמיד שהיה אז יו״ר מועצת התלמידים וכמה חברים שלו תקפו תלמיד אחר ואפילו שברו לו גיטרה במהלך הטיול. כמובן שאותו יו״ר הועף מתפקידו ברגע שהשכבה חזרה מהטיול השנתי, ואני מניחה שהוא נענש בעוד כמה דרכים שלא שמענו עליהם, אבל הוא כמובן סיים את שנת בלימודים בבית הספר.
אני מניחה שאם היה טיפול בבעיות שקרו לי – הן היו דיסקרטיות יותר. יכול להיות שלא שמעתי עליהן אולי מתוך מחשבה שלא הייתי מודעת לתקריות ולכן לא רצו לפגוע בי בכך שהיו מספרים לי עליהן. ואולי גם לא קרה כלום פשוט כי המורים לא היו מודעים לאירועים האלו.
אבל כנראה שבמובן מסוים מפריע לי לחשוב שהנושא לא טופל, גם אם היה מדובר על הערה כזו או אחרת בעל פה לתלמידים מהשכבה מתחתי שצילמו אותי בלי ידיעתי.
מה שמוזר בעיני זה שכל הזכרונות שעלו לי מאותה תקופה היו שליליים – אבל אני גם זוכרת שמאוד הצטערתי שהלימודים בתיכון הסתיימו, כך שכנראה שהיו לי שם גם חוויות חיוביות למרות שאני לא זוכרת אותן…
התיירת המקרית 
גם כשאני סיימתי תיכון עשו לנו ספר מחזור, אין לי מושג ירוק איפה שלי. אולי איפשהו בבית של ההורים שלי.
מה שאני כן זוכרת מהספר מחזור זה שהיה מישהו מהכיתה שלי שבכל שנה שינה תסרוקת בשיער שלו, וממני ביקשו לעשות קריקטורה שלו עם השיער השונה בכל שנה (הוא כמובן ידע ואישר).
גם אצלינו הייתה פגישת מחזור לפני כמה שנים, אני לא הלכתי לזה, ולמעשה רוב האנשים שלמדו איתי בשכבה לא הגיעו. היינו 9 כיתות בשכבה, כל כיתה 25-30 תלמידים ולמפגש עצמו הגיעו בערך 30-40 חבר'ה.
ת'כלס ממש לא הרגשתי צורך לפגוש אנשים שאני כבר לא בקשר איתם ומסתבר שאני לא הייתי הבן אדם היחידי שחשב ככה. גם כל מי שלמד בביה"ס שגר במושב שלי לא הלך לפגישת מחזור הזאת.
אני חושבת שיש לי לא מעט חוויות חיוביות מהלימודים בתיכון.
זו הייתה תקופה שלא תחזור על עצמה.
אהבתיLiked by 1 person
אבל אפשר להגיד שכל תקופה בחיים היא כזו שלא תחזור על עצמה…
אהבתיאהבתי
זה נכון, אבל יש דברים שעברנו בילדות, שהסיכוי שנתקל בהם כאנשים מבוגרים הוא קלוש. מה גם שעד גיל 18 אנחנו לא היינו אחראים על כלום, והאחריות הייתה על ההורים שלנו.
אהבתיאהבתי
אלוהים אדירים, מה יהיה עוד 10-20 שנה כשהמחשבות יהפכו אובססיביות ולא תוכלי להתמודד אתן?
אהבתיLiked by 1 person
ומה אתה תעשה בלי יכולת להעיר לי על זה? איזו משמעות תהיה לחיים שלך?
אהבתיLiked by 1 person
את/ה חצוף. מזמינים אותך לקריאה חשופה וזו התגובה שלך? רוע לב, זדון ורשעות. תתבייש/י.
אהבתיLiked by 1 person
ברור לך שהתגובה הזו מעידה עליו לא מעט, אבל לא מעידה כלום עלי, נכון?
אהבתיLiked by 1 person
בוודאי מעידה עליו.
אני נוטה למחוק תגובות כאלה, מה אני צריך את רעי הלב והמשועממים באתר שלי.
אהבתיאהבתי
ובוודאי לא מעידה עלייך דבר וחצי דבר.
אהבתיאהבתי
זה נותן להם אולי סיפוק שהם מצליחים להפריע לך מספיק כדי להגיב כך…
אהבתיLiked by 1 person
זה 'טרוליזם' ממש כהגדרתו במרשתת.
אהבתיLiked by 1 person
אם היה לי ספר מחזור מהתיכון אני פשוט לא זוכרת. נדמה לי שלא. אולי התחילו עם זה מאוחר יותר… כן יש לי צילום של כל המחזור שלי גם מסיום י"ב וגם מסיום החטיבה, מחולק לפי כיתות, עם תמונות ראש של כל התלמידים והמורים, ומתחת לכל תמונה השם – אבל נדמה לי שרק אות ראשונה של השם הפרטי ואז שם המשפחה. בשחור לבן. אם אני לא טועה גם שלי וגם של T מאופסנים אי שם במרתף הבית.
הייתי בשני כנסי מחזור בתיכון שלי. הראשון התקיים כחודשיים לאחר שבתי נולדה – כלומר חמש שנים אחרי שסיימנו תיכון. זוכרת את הכנס כחוויה נחמדה מאד והיה כיף לפגוש חברים מהמחזור ומהכיתה.
הכנס השני התקיים עשרים שנה אחרי שסיימנו תיכון וזה היה כנס של כל המחזורים של התיכון. מצד אחד היה נחמד לפגוש אנשים, וגם אנשים שלא ידעתי בכלל שלמדו בתיכון שלי, במחזורים לפני או אחרי, שפגשתי במסגרות אחרות כמו מקומות עבודה. מצד שני זו היתה שנה שבה הייתי במשבר אישי גדול מבחינת המקצוע שלי – הבנתי שהגעתי לתחום המחשבים כמעט במקרה, שאמנם הייתי מאד טובה במה שאני עושה אבל שזה לא באמת מה שרציתי במקור, ושהחיים הובילו אותי בדרך שונה מזו שחשבתי שאבחר בה כשהייתי בתיכון (חשבתי שאלמד פסיכולוגיה ו/או בלשנות)… ופגשתי חברות מהכיתה שבאמת הלכו לאקדמיה ומשום מה הרגשתי רע אחרי הכנס הזה, הרגשתי פספוס.
היה עוד כנס אחרי זה אבל כבר לא הלכתי.
לאנשים רבים התיכון הוא חוויה לא כל כך טובה. אלה ממילא שנים מורכבות, עם גיל ההתבגרות ובעיות חברתיות ובעיות של דימוי אישי …. אז לא תמיד חזרה לתקופה הזאת עושה טוב לאנשים.
אהבתיLiked by 1 person
לפעמים אנשים שהתקשו בגיל הזה דווקא פרחו בשנים שלאחר התיכון והצבא, והפכו להיות מאוד מצליחים – כמו למשל ה״יורם״ / ״לפלף״ שהפך להיות גאון מחשבים והקים סטארטאפ.
מצד שני דווקא אלו שהיו פופולריים בתיכון יכול להיות שלא הצליחו להתקדם מהמקום הזה.
אהבתיאהבתי
זה לגמרי נכון, אני רק לא תמיד מבינה את הרצון של אנשים לחזור להיפגש עם מי שהיו איתם באותה תקופה – לטוב או לרע. זה חלף, אני חי בכאן ועכשיו, מה רלוונטי מה ומי היו סביבי אז?
אהבתיLiked by 1 person
יכול להיות שמה שמשותף לשתינו הוא שעברנו בילדות בין בתי ספר ומדינות אפילו.
אבל חלק משמעותי מהאנשים שאני מכירה למדו עם אותם אנשים בכיתה או בשכבה לא מעט שנים. אני מכירה אנשים למשל שלמדו עם אותם תלמידים מגיל חטיבת ביניים או אפילו אפילו מבית הספר היסודי עד סוף תיכון. גם אם הם לא היו חברים או לא נשארו חברים – הם עברו תקופת חיים משמעותית יחד.
אהבתיאהבתי
מוזר , הוורדפרס לא איפשר לי להגיב לתגובה האחרונה שלך אלא רק לזאת…. לא משנה.
זה נכון שגם אני החלפתי הרבה בתי ספר / ארצות / מקומות מגורים אבל בפועל מכיתה ח' ועד לסוף התיכון הייתי בחטיבה/תיכון אחד, כך לא המעברים היו אלה שהשפיעו על חיי החברה שלי. מה שכן השפיע, הוא שגם הכיתות וההרכב שלהן התחלפו בלי סוף – כלומר בעצם יצא לי רק ביא-יב להיות שנתיים ברצף עם אותו הרכב תלמידים, ובכל שאר השנים ערבבו אותנו – וגם באופן טבעי חברויות התחלפו במהלך אותן שנים.
ואני מכירה גם כאלה שהיו ברצף מהגן כל השנים, אפילו שכנים באותו בניין, שהיו חברים תקופה ואחר כך כבר לא……
אהבתיאהבתי
אני חושבת שבגילאים האלו גם אצלנו היו ״מערבבים״ את הכיתות – באופן טבעי במעבר לתיכון זה קרה, כי לפעמים אנשים עברו לתיכון אחר מסיבות שונות (אני למשל עברתי לתיכון איכותי יותר), אבל גם עבור מי שנשאר בתיכון של בית הספר המקיף שבו למדתי בחטיבת הביניים עבר לכיתה אחרת בכיתה י׳, כי בשכבת הגיל הזו באמת חילקו את התלמידים לפי היכולות האקדמיות שלהם להשיג תעודת בגרות או לא.
מצד שני, אני חושבת שהחל מגיל חטיבת הביניים הקשרים החברתיים שנוצרו לנו היו לא פעם ברמת השכבה של כל הכיתות ולא ברמת הכיתה עצמה. אולי כי היו לנו יותר שיעורים ופעילויות שהיו כלל שכבתיות. כך שאפילו ״ערבוב״ של הכיתות לא גרם לכך שקשרים חברתיים נותקו.
אהבתיאהבתי
לא היה ספר מחזור כשסיימתי את התיכון, אבל היתה תמונת מחזור, שלא הצטלמתי אליה, למרות מאמצים רבים לשכנע אותי להצטלם. כלכך שנאתי את התיכון, את חברת התלמידים שמעולם לא הייתי חלק מהם, שגם בטקס הסיום, קיבלתי את התעודה והתחפפתי, למורת רוחה של אמי שהטריחה עצמה ובאה.
סתם שאלה: סיימת את 'בויאר'? כי סגנון מפגשי המחזור שתיארת הם הדגם שוועדת בוגרי ביה"ס, בשלב בו התחלתי סוף סוף לעבד את אובדן אחי הצטרפתי אליה ממש במקרה, קבעה.
הייתי בשני מפגשים, השתתפתי בטקס אזכרה ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל והבנתי שאין לי מה לחפש שם יותר. במיוחד שהאיש הכי שנוא עליי מעולם ולעולם היה יו"ר הוועדה ועסק בניפוח עצמי. [איכססססס]
כן אני נמצא בספרי מחזור של ביה"ס שעבדתי בו, ויש לי מיעוט קשרים [אפשר לספור על יד אחת] עם בוגרים.ות
אהבתיLiked by 1 person
לא בויאר אלא ליד״ה
ואני לא שמרתי על קשר עם אף אחד מהמורים שלי בתיכון, אני חושבת שזה טבעי לא לשמור על קשר.
אהבתיאהבתי
גם אני לא שמרתי על קשרים. איך בדיוק? היום עם הרשתות החברתיות, רבים פונים אליי ורוצים "להיות מנויים" על ה- FB או האינסטגראם.
מיעוט שבמיעוט אני מסכים.
לא יודע אם זה "טבעי" או "לא טבעי". ישנו ספר מצויין של קאמי הפותח בנסיעה שלו אל מורהו הותיק, כאיש בוגר. אם דמות חינוכית זכתה להערכה גבוהה מאוד שלך, מדוע לא לשמור אתה על קשר?
אהבתיLiked by 1 person
בוא ואנסח את זה כך: כשמבקשים ממני לתוב רשימה על המורים שהי השפיעו על החיים שלי, תמיד עולה לי רשימה של מורים שהשפיעו לרעה ולא לטובה.
אהבתיLiked by 1 person
יווווו, כמה אנחנו דומים ושונים.
יש כמה מורים שאני זוכר אותם לטובה. אחת מהם בחלוף השנים הפכה לעמיתה באיזה פרויקט גדול שנערך והשתתפתי בו. חברה? ממש לא. בת שיח – ממש כן. אני זוכר את המחנכת שהיתה לנו, לא אשכח אף פעם. ממנה למדתי "להיות מורה".
האחרים, נבלות וטריפות. אנשים מרושעים, אגו נפוח, בשם ה"הצטיינות והמצוינות" הרשו לעצמם המון. איכס ויאק.
אהבתיאהבתי
סיימתי בתיכון אנקורי, שהמילה "תיכון" היא ממש מחמאה לגן החיות שהוא באמת היה – סוף תיכון, 3 מתוך אולי 20 בנות עם תינוק או שניים ואף תלמיד לא הצליח להוציא בגרות מלאה. את ספר המחזור זרקתי די מהר. הקטע הוא שאח שלי ראה את זה והחליט להציל את ספר המחזור. לפני כמה שנים הוא פתאום נתן לי אותו ואמר שהוא לא רצה שאזרוק אותו. הוא פשוט שמר עליו במשך שנים. זה היה ממש נחמד מצידו. כתבו עליי משהו שבעתיד אהיה המדענית הכי יפה בישראל. פגישות מחזור מעולם לא היו.
מה שמעניין בפוסט שלך הוא שכן השתתפת בדיונים לקראת הפגישה, שאת בכלל שומרת על קשר עם אותם אנשים, ובסוף החלטת לא להגיע למפגש עצמו.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לא שמרתי על קשר מלבד חברות דלילה בפייסבוק. פשוט קיבלתי אימיילים כי בזמנו עדכנתי את התיכון לגבי מה כתובת המייל שלי, והם לרוב שולחים בקשות לתרומות או את עיתון בית הספר כמה פעמים.
אהבתיאהבתי
אני הייתי מעורכי ספר המחזור אצלנו… אני זוכר שכתבתי קטעים על כמה מורים וכמה שורות על כל תלמיד/ה בכיתה. אחת התלמידות לא הסכימה לכמה נוסחים שהצעתי ובסוף כתבה משהו בעצמה… עליי מישהו אחר כתב מן הסתם.
הייתי בכנס מחזור אחד במלאות 30 שנה לסיום התיכון. היה נחמד אבל קצת מיותר.
חבל שאת מסוגלת להעלות רק זכרונות רעים כשאת יודעת שהיו גם חוויות טובות
אהבתיLiked by 1 person
הבן שלי, המתוק, כתב משהו על עצמו, אבל החליטו לפרסם טקסט אחר. רמות הכעס שלו היו כלכך גבוהות, עד שהתקשרו אליי מביה"ס [היינו בדרכנו לירושלים] לבוא ולקחת אותו.
הצעתי להם להזמין משטרה. בסוף דיברתי אתו והודעתי לו חד משמעית: צא החוצה משם! אלה האנשים הקטנים שמצליחים לפגוע בך!
הוא יצא, ומאז ביה"ס לא זכה לאף התיחסות שלו אליו. בכלל שני הילדים שלי לא אהבו את ביה"ס המפונפן שלמדו בו, לשניהם אין חברים משם, וכמוני, כנראה, ניהלו חיי חברה עשירים מחוץ לביה"ס.
אהבתיLiked by 1 person
העיקר שהיו להם מסגרות כאלו מחוץ לבי״ס.
אהבתיLiked by 1 person
בדיוק, כמו שלי היו. לא כאלה שאנשים נורמטיביים ממליצים עליהן, אבל שרדתי אותן. הצאצאים שלי היו שמרנים פי אלף ממני, לשמחתי.
אהבתיאהבתי
זה מעניין כי אומרים שלרוב בדיעבד רובנו מצליחים להעלות יותר בקלות זכרונות טובים…
אהבתיאהבתי