אמא שלי סיפרה לי שבתור תינוקת, היתה לי אנגינה בערך פעם בשבועיים שלושה – עד שבשלב מסוים גילו שזו היתה דלקת במערכת השתן וכשטיפלו בזה בצורה נכונה ויסודית, הבעיה עברה והפסקתי להיות חולה בתדירות כזו גבוהה.
אני לא זוכרת שהייתי ילדה חולנית במיוחד אחרי זה – עד שעברתי בקיץ בין כיתות ו׳ וז׳ מעין ניתוח קוסמטי בגרון לתיקון הפרעת הדיבור שיש לי, שעד היום לא ברור לי עד כמה באמת עזר, ובכך מקרה ברור שהוא לא נתן פתרון מלא לבעיה.
אבל מה שהניתוח בהחלט גרם לו באופן ישיר הוא שנדבקתי באופן קשה בל חיידק או וירוס שגורם למחלות בדרכי הנשימה, ובצורה קשה. זה היה מתחיל בכאבי גרון מאוד קשים שאפילו תרופות ייעודיות כמו סטרפסילס לא היו עוזרות להם, עובר לאף סתום לגמרי, וכמובן גם חום ושאר תופעות לוואי.
השנים הראשונות של זה היו קשות, ואני זוכרת שבצבא גם הייתי פעם או פעמיים חולה כך – אבל אני חושבת שבשנים אחרי זה, זה הפסיק. יכול להיות שבשלב זה בחיי הייתי פחות חשופה למחלות, או שפשוט מערכת החיסון שלי התחזקה והתרגלה להתמודד עם הוירוסים שגורמים את המחלות האלו במערכת הנשימה. כנראה שהיה מדובר על שילוב של שני הגורמים האלו, שהוביל לכך שאני בקושי חולה.
אבל מידי פעם ״נופל״ עלי משהו. לרוב זו הצטננות או וירוס דמוי שפעת שעובר תוך כמה ימים, אבל לפעמים מדובר על וירוס בטן שעובר יחסית מהר.
אבל החל מיום שישי אני מרגישה תחת ״מתקפה משולבת״ של אלוהים יודע מה.
זה התחיל בתחושה רעה בשישי בבוקר שבהתחלה לא קישרתי בכלל למחלה כזו או אחרת. נסעתי מוקדם בבוקר לחדר הכושר, ואיכשהו הכביש שהוביל לשם היה חסום, ומצאתי את עצמי צריכה ללכת בערך ק״מ ברגל כדי להגיע לחדר הכושר. זה לא אסון – רק שבשישי בבוקר שכחתי לאכול משהו לפני האימון, משהו שכנראה לא היה מפריע לי אם הייתי עושה רק אימון משקולות – אבל הרגשתי חולשה, והנחתי שההליכה פשוט גרמה לי לנפילת סוכר.
אבל גם כששתיית שייק לא ממש אוששה אותי – התחלתי להרגיש שמשהו אולי קורה פה, ובאמת בשעות אחה״צ התחלתי לפתח תסמינים של שפעת כולל כאבי מפרקים.
הם עברו די מהר במהלך הלילה – אבל נשארתי עם בעיות בבטן שעדיין ממשיכות כמה ימים, ורק ביום שני התחילה איזושהי הקלה. וזה מוזר, כי למרות שכמובן שסבלתי מידי פעם מקלקולי קיבה (לפני כמה שנים זה קרה לי פעמיים בחנוכה, בבוקר שאחרי שאכלתי סופגניות מסניף ספציפי של רשת גדולה) ומידי פעם מוירוס – אבל אני לא חושבת שאי פעם היה לי מצב שבו הקיבה נשארה רגישה יותר מיום או יומיים. במקרה של הסופגניות אחרי שעה או שעתיים הבלגן הפסיק.
פעם כשגרתי בהרצליה וחטפתי עוד וירוס כזה, הלכתי פעם לרופא המשפחה שלי שם. הוא אמר משהו שנשמע לי מאוד הגיוני: מבחינה פיזיולוגית, התסמינים של קלקול קיבה נועדו לאפשר לגוף ״להיפטר״ מחומר שמזיק לו או פוגע בו. לכן במצב כזה כל עוד מדובר על אדם מבוגר (אבל לא זקן) ובריא, וככל עוד התסמינים עצמם לא גורמים נזק משמעותי או אי נעימות חריגה, לא מלווים בתופעות כמו חום מאוד גבוה או סחרחורות, ומשתפרים משמעותית תוך שלושה עד חמישה ימים – עדיף לתת לגוף ״לנקות״ את עצמו ובכך לאפשר למחלה או ההרעלה עצמה לעבור כמה שיותר מהר. דווקא התרופות שמקלות על התסמינים (קרי תרופות מונעות שלשול) לפחות במקרה הזה פוגעות ביכולת של הגוף להתמודד עם המחלה.
לכן השתדלתי לבלות את הימים האחרונים בלאכול אוכל קל לעיכול – עד כדי כך שנראה לי שבזמן הקרוב אני לא ארצה בכלל להסתכל על לחם.
אני מודה שאני מאלו שמעולם לא הבינו את הקריזה ללחם. זה לא שאני נמנעת מלאכול לחם – אני אוהבת לחם טוב, במיוחד עם חמאה. אבל אני מעולם לא הבנתי את האנשים ש״מכורים״ ללחם.
זה מזכיר לי שפעם היתה לנו בשומרי משקל מדריכה מחליפה ש״חיה״ על לחם, או יותר נכון על כריכים. היא ממש העבירה לנו הרצאה על אילו לחמים היא ממליצה, איזה רטבים היא ממליצה לשים בכריכים, ואיזה חלבון וירקות היא שמה בהם. היא התרכזה בעיקר בכריכים שהיא יכלה לקחת איתה לאכול ״על הדרך״ שהיא נוסעת בין קבוצות שונות.
זה לא שאני לא אוכלת כריכים. אני בהחלט אוכלת כריכים, גם בבית וגם למשל לפעמים בארומה או בבתי קפה אחרים. אבל זה ממש לא ברמה יומיומית, ואני חושבת שהימים האחרונים הוכיחו את זה – והעובדה שכנראה לא ממש יבוא לי לאכול עכשיו לחם אחרי יומיים או שלושה שזה היה המזון העיקרי שלי…
התיירת המקרית 
מאחל לך בראש ובראשונה בריאות.
אחי הקטן עבר לתזונת כריכים מגילה שיש לו סוכרת. כך הוא התמודד עם זה, אז.
אהבתיLiked by 1 person
יש בזה הגיון מסוים, כי קל לשלוט בכמות פרוסות הלחם שאוכלים לעומת פחמימות אחרות כמו פסטה או אורז למשל…
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה עם כך שהגוף מנקה את עצמו, אבל צריך להשגיח שלא מגיעים למצב של חום כי אז צריך לשקול לקחת אנטיביוטיקה.
לגבי וירוסים של דרכי הנשימה, אני ממשיכה לעטות מסיכה בכל מקום שיש הרבה אנשים למרות שרוב האנשים כבר אינם עושים זאת.
והעיקר שתהיי בריאה ותשמרי על עצמך!
אהבתיLiked by 1 person
תודה! ובאמת במקומות צפופים שווה לפעמים ללבוש מסיכה.
אהבתיאהבתי
ממש מבאס
רק בריאות!
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
מעבר מעניין עשית ממחלות ללחם………
גם אני הייתי מאד חולנית כילדה וגם לי היו כל הזמן אנגינות. מעניין שאצלך המקור היתה דלקת בדרכי השתן…מי יודע אם אולי כך היה גם אצלי ולא ידעו זאת…..בכל מקרה קיבלתי אנטיביוטיקה בכל פעם כך שאם זה היה זה, זה טופל גם ככה. גם דלקות אוזניים היו לי בתור ילדה. סיוט.
וכשהתבגרתי נהייתי מאד רגישה וחטפתי קלקולי קיבה כל הזמן, מכל דבר כמעט.
באמת לא כיף להיות חולה. בטח לא כשאת לבד ואין מי שיטפל בך, או שאת בכלל אמא וצריכה בו זמנית לטפל בילדים.
אני מעולם לא הייתי אדם של לחם וגם לא אהבתי במיוחד כריכים. דווקא בחודשים האחרונים פתאום מתעורר לי החשק מידי פעם ללחם…….מוזר
אהבתיLiked by 1 person
אצלי הקיבה לרוב לא רגישה (טפו טפו טפו), אולי בגלל זה קשה לי להתמודד עם מצב של המגבלות של בעיה כשהיא קורית.
גם אני אוהבת מידי פעם לחם טרי. אני זוכרת שבזמנו שלחו אותי כמה פעמים ללקוח במדריד, והיתה לנו ארוחת בוקר במלון שהיה שם לחם מדהים שבגללו הייתי אוכלת במלון ארוחת בוקר כל בוקר למרות שהארוחה היתה כנראה יחסית יקרה, ויכולתי בקלות לאכול משהו זול יותר בחוץ.
אהבתיאהבתי
מקווה שאת מרגישה טוב עכשיו.
גם אני מאוד רגישה עם מזון. קורה לי מדי פעם שאני אוכלת משהו ואחרי בערך שעה מתחילה להקיא בלי שליטה (באמת בלי שליטה. אפילו לא מספיקה לרוץ לשרותים, וזה גם יכול להיות על הקיר). בדרך כלל זה נגמר אחרי כמה שעות, ואז אני צריכה לשתות מין משקה כזה עם ויטמינים, מינרלים ואלקטרוליטים. פעם אחרונה זה קרה לי לפני חודשיים, כשהייתי בחו"ל. הפרמדיקים המקומיים לא ידעו מה לעשות איתי. בסוף פשוט החזירו אותי למלון. כמובן שאם זה לא מסתיים אחרי כמה שעות, כבר צריך אינפוזיה, אבל זה יותר נדיר.
הזכרת לי שכשהייתי בערך בת 19, אבא שלי הבטיח לי שאם אוכל לחם במשך לפחות חודש, הוא יקנה לי נעלי ריצה. אז כל יום הכנתי שישה כריכים (אחסוך ממך את מה הגדרתי כ"כריך"), וזה היה מה שאכלתי במהלך כל היום. בכל אופן, נראה לי מוזר שמדריכה של שומרי משקל מעודדת תזונה כל כך מקובעת ולא חברתית או משפחתית.
אהבתיLiked by 1 person
אני לרוב לא רגישה לאוכל, ואני באמת מקיאה באופן מאוד נדיר. גם אם יש לי בעיות בבטן, אני לרוב לא מקיאה אלא בעיקר משלשלת.
אני חושבת שהמדריכה דווקא הראתה אפשרות פרקטית למי שאטהב לחם – או מישהו שצריך להיות בדרכים כל היום כמוה וכריכים הם אופציה טובה לאכילה בריאה יחסית אם אין זמן או מקום להכין כל ארוחה במטבח מסודר אלא צריך לחטוף משהו בדרך.
אהבתיאהבתי
מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב והוירוס המוזר עבר לך.
אני גם מעולם לא הבנתי את הטירוף שיש לאנשים לאכול לחמים ובאופן כללי דבקים שעשויים מבצק כמו כל מיני מאפים, פיצות ופסטות (אגב, גם לפני שהיה לי צליאק).
לאכול כריך תמיד היה מבחינתי תחליף למצב שבו אי אפשר לשבת ולאכול ממש ארוחה מלאה.
אבל יש אנשים שבאמת לא יכולים לתאר את חייהם בלי לחם ויתר הדברים שעשויים מבצק.
ואפילו אם אני זוכרת נכון יש דיאטת לחם שמבוססת על אכילה של לחם.
לגמרי אפשר לעשות כריך בתור ארוחה בריאה (סוג של) זה מאוד תלוי מה מכניסים בפנים, שילוב של חלבון וירקות הוא לא רע. ובאופן כללי אני חושבת שהיום גם בלא מעט בתי קפה מכינים כריכים שווים.
מאידך אני לא חושבת שצריך לבסס על זה ארוחות כל יום כל היום.
יש המון אנשים היום שאפילו מעדיפים להכין קופסא שיש בה ירקות או סלט בתוספת חלבון כלשהו כמו טונה או ביצה. ויש היום צידניות ששומרות קור שנראות כמו תיק נוח ששומרות על המזון לאורך 12-24 שעות. שלא לדבר על תרמוסים ששומרים חום (גם לשתיה וגם למזון).
אז לא חייבים לאכול כריך אפשר לגמרי לגוון.
אהבתיLiked by 1 person
לאכול כריכים זה לא דבר רע, אבל אני חושבת שבתזונה חשוב מאוד לגוון ולא לאכול כל הזמן אותו דבר. זה גם תורם לכך שמקבלים מגוון יותר רחב של אבות מזון, ויטמינים ומינרלים – וגם נמנעים מלהשתעמם.
אהבתיאהבתי